• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

מתקרבים לסכנת חיים

בזמן שהמדינה כולה עוסקת בפסטיבל השחרור של גלעד שליט, מאות אסירים פוליטיים פלסטינים מתחילים את השבוע הרביעי של שביתת הרעב במחאה על תנאי מאסרם
חגי מטר

בעוד שעסקת שליט הולכת ומתקרבת, מאות אסירים פלסטינים ממשיכים בשביתת הרעב עליה הכריזו ביום שלישי לפני שלושה שבועות (27.9), ובימים האחרונים כמה מהם אושפזו בשל מצבם הרפואי המידרדר – בהם אחמד סעדאת בן ה-60, ראש החזית העממית לשחרור פלסטין, ששהייתו הממושכת בבידוד הייתה אחת מהסיבות המקוריות לפרוץ השביתה. כפי שנכתב כאן בעבר, הסיבה לשביתת הרעב היא ההרעה המתמשכת בתנאי הכליאה של האסירים הפוליטיים הפלסטינים, ובעיקר החזקתם של אסירים בבידוד ללא הגבלת זמן, מניעת לימודים אקדמיים ולימוד לבגרות, הפסקת הכנסת עיתונים וספרים בערבית, חסימת ערוצי טלוויזיה בערבית ומניעת העברת כספים ממשפחות לצרכי קניות בקנטינה.

"אנחנו עכשיו ביום ה-21 לשביתת הרעב, כשניסיון העבר העולמי מלמד אותנו שהחל מהיום ה-35 נוצרת סכנה ממשית לחייהם של שובתים", אומרת אמאני דייף מארגון "רופאים לזכויות אדם" (רל"א), שמרכזת את הטיפול בשובתי הרעב מטעם הארגון. "נכון לעכשיו אנחנו יודעים מהצלב האדום שכמה אסירים הגיעו למר"ש, המרכז הרפואי של שב"ס. ברור שהמצב ימשיך להידרדר, ואנחנו חוששים שאין שם את האמצעים לטיפול בשובתי רעב, אבל שב"ס כנראה מעדיף שלא להעביר אותם לבתי חולים כדי למנוע היווצרות הד ציבורי".

הפגנה בסולידריות עם שובתי הרעב מול כלא עופר, 11.10.11. צילום: אן פאק / activestills.org

לדברי דייף, במקום להקל על שובתי הרעב, שב"ס משתמש נגדם בצעדי ענישה שונים. כך למשל הושמו רבים מהאסירים בבידוד, מה שרק מגביר את המצוקה שלהם. כמו כן, שובתי הרעב מועברים בתדירות גבוהה מהרגיל בין בתי כלא, ומוסעים ממקום למקום ב"פוסטה הארצית" – משאית אסירים ידועה לשמצה שעוברת יום-יום בין כל בתי הכלא במסע שנמשך שעות בתנאים קשים – ולא זוכים אפילו להעברה ישירה שתתחשב במצבם הבריאותי.

כמו כן, לדברי דייף שב"ס מצמצם את דרכי העברת המידע מהאסירים לעולם החיצון. מעבר לאיסור על החזקת טלפונים, שירות בתי הסוהר מסרב לאשר כניסת משלחות של רל"א לביקור השובתים, ומקשה מאוד על עורכי הדין לבקר את לקוחותיהם. "כבר ביום החמישי לשביתה הגשנו בקשה להכניס צוות של רופאים לבקר את שובתי הרעב, אבל ענו לנו בטיעון הפורמאלי שניתן להגיש רק בקשות עם שם רופא אחד לחולה אחד. הבעיה היא שלצורך זה אנחנו צריכים ליצור קשר עם האסירים, וכבר מהיום הראשון כל פעם שעורך דין מגיע לכלא מודיעים שם על מצב חירום, ויש אפילו עורך דין אחד של הארגון הפלסטיני 'אדמיר' שנאמר לו שהניצב פרנקו חתם על צו שאוסר עליו להיכנס לפגוש את לקוחותיו בשל חשש שיעביר מידע בין אסירים באופן שיסכן את ביטחון הכלא.

"לכן אין לנו קשר ישיר עם רוב האסירים, והבודדים שיש איתם קשר נמצאים בבידוד ולכן לא יכולים לדווח על מצבם של אחרים, אבל בשב"ס לא מוכנים להכיר במצב הזה כמצב מיוחד שיאפשר חריגה מהנוהל". ההסבר על מניעת כניסת עורכי דין באמצעות הפעלת נוהל מצב חירום הושמע לאחרונה גם על ידי מספר עורכי דין עצמאיים שניסו לבקר בבתי הכלא. עורכי הדין ורל"א הגישו אתמול עתירות לבית המשפט בדרישה לאפשר להם כניסה דחופה למתקני הכליאה השונים.

"ככל שאנחנו מתקרבים למצב של סכנת חיים, כך המצוקה שלנו ושל המשפחות גוברת", אומרת דייף. "קודם כל, האתיקה הרפואית מחייבת העברת מידע שותפת למשפחות על מצבם של שובתי הרעב, וזה לא קורה. גם אנשי הצלב האדום רק מעבירים מידע, ולא ניתן להם לבדוק את השובתים בעצמם. במצב של חשש לחייו של אסיר צריך לאפשר למשפחה לא רק לבקר, אלא גם לשהות לצידו, וזה כמובן לא משהו ששב"ס מציעים. האסירים שבמר"ש זכאים להשגחה ולטיפול צמודים, שסביר שרופאי שב"ס לא נותנים להם, ושסביר שהם פחות ירצו לקבל מאנשים שמייצגים עבורם את המערכת שנגדה הם מוחים. במצב כזה הסיכוי לקבל את התמיכה הפיזית והנפשית שצריך בשביתת רעב הוא נמוך. אנחנו גם חוששים מאוד ממצב שבו שוב יוחלט על האכלה בכפייה באמצעות זונדה, ואני רוצה לקוות שאפילו רופאים בשב"ס יסרבו לכזאת הוראה". יש לציין שהפעם האחרונה בה הואכלו בכפייה אסירים פלסטינים ששבתו רעב הייתה ב-1980. שניים מהאסירים מתו בשל ההליך האלים, ומאז לא חזרו על הניסיון בשב"ס.

בינתיים, מחוץ לכותלי הכלא נמשכת התמיכה הפעילה בשובתי הרעב. בחיפה ממשיכים תשעה צעירים בשביתת הרעב שלהם, שמתקיימת ברחבה פתוחה במושבה הגרמנית. השביתה התחילה ביום שבת לפני שבוע ויומיים, ומאז התשעה נמנעים מאכילה אבל שותים מים באופן קבוע. הם מקיימים אירועים, דיונים והרצאות, ואף ארגנו הפגנה גדולה בה נכחו מאות בשלישי שעבר.

סולידריות שם שובתי הרעב ברמאללה, 13.10.11. צילום: אן פאק / activestills.org

"מבחינתנו לא מדובר בסולידריות, כי סולידריות זה עם מישהו אחר, והאסירים הם חלק מאיתנו", אומרת לנה חזקייה, אחת מהשובתות. "הפעולה שלנו נעשית במידה רבה בהשראת מה שקורה בעולם הערבי, שם אנחנו רואים שאנשים מצליחים לא רק להתגבר על המדכאים שלהם – אלא גם על ההורים, על המפלגות, וכן הלאה. יש פה אנשים מרקעים שונים וממפלגות שונות, אבל כולנו צעירים שמאמינים בכוח שלנו לשנות. אני חושבת שזה מה שמושך רבים כל כך, שלא ראיתי בעבר, לבוא ולתמוך בנו, להציע קצת כסף להדפסת עלונים, מים, וכל מה שצריך".

גם בשייח' ג'ראח הקימו תושבים אוהל מחאה ותמיכה בשובתי הרעב, ואדם אחד הכריז גם הוא על שביתת רעב של תמיכה שם. ברמאללה ובשאר ערי הגדה מתקיימות כל כמה ימים הפגנות תמיכה באסירים, שהפכו גם לנושא מרכזי בהפגנות יום השישי בכפרים המוחים נגד הגדר וההתנחלויות, וכמה הפגנות כבר התקיימו לצד המחסום שמוביל מרמאללה לכלא עופר שעל כביש 443, ופוזרו בירי גז מדמיע.

מעניין לציין שהן השביתה עצמה, הן אשפוז השובתים, והן פעולות התמיכה בגדה ובארץ לא זוכות כמעט לשום סיקור בכלי התקשורת הישראלים. הדבר מוזר במיוחד אם נתחשב בכך שכלי התקשורת מלאים עכשיו עד אפס מקום בסיקור נושא האסירים סביב עסקת שליט, וניתן היה לצפות שבתוך ים המידע בנושא ימצא כלי התקשורת שיחליט לעסוק גם במחאתם של מאות שובתי הרעב. "אני לא מופתעת מזה בכלל, כי הכובש אף פעם לא רואה את הנכבש", אומרת חזקייה. "האסירים הם פשוט לא בני אדם מבחינת הסוהרים, או החברה הישראלית. אז כמובן שגם אנחנו מאוד שמחים מעסקת שליט, משחרור שליט ומשחרור אלף ומשהו אסירים – אבל אנחנו חייבים לזכור גם את האסירים האחרים שממשיכים לסבול בכלא. שכחנו מהם יותר מדי זמן".

תגובת שב"ס לטענות רל"א טרם התקבלה במערכת mysay.

הפוסט פורסם באתר mysay

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יונתן

    לימודים אקדמאים או ערוצי טלוויזיה בערבית הם לא בדיוק זכויות אדם בסיסיות,גם לא קניות בקנטינה.

  2. גרי רשף

    מי יודע? אולי התכוונת לטוב- חשבת שראוי שנהיה טובים יותר מהם, לא נדרדר לשפל המוסרי של הארגונים בהם הם חברים, וגם לגרועים שברוצחים ניתן תנאי מאסר הוגנים ויחס נאות במונחים שלנו..

    יש לי הרגשה שלא זו כוונתך: מבחינתך הם לוחמי חופש ואנחנו פושעים, גלעד שליט קיבל יחס הוגן במרתפי החמאס ואילו זכויות "האסירים הפוליטיים" נרמסות..

    תנוח דעתך- בזמן שאנחנו עסוקים "בפסטיבל השחרור של גלעד שליט" (כדבריך) הם עסוקים בפסטיבל השחרור של לוחמי החופש שלהם, אז הכל בסדר.
    אתה יכול לישון במצפון נקי הלילה.

  3. איתי אפק

    מתוך חשש רב לבריאותי, אני מודיע שאסכים לשבות רעב אם יהודים אחרים יצטרפו אלי.

    יש לציין שאני כבר מוגדר לפי הBMI במעמד של תת-תזונה, ולכן אני מודיע על כך בחשש רב.

    אני מקווה שלא אצטרך לנקוט בפעולה זאת, אך לנוכח המצב שתואר בכתבה, אני מרגיש מחוייבות מוסרית לנקוט בצעד קיצוני זה.

    אני מבקש לקרוא לאחרים להצטרף אלי.

  4. nir

    ישראל לא צריכה לספק להם תנאי לוקסוס. הם נאסרו בגלל מעשיהם ואין לתת להם צ'ופרים.

  5. דניאל

    לוחמי חופש שבחרו לרצוח אזרחים וחברים בארגוני טרור שובתים רעב. גלעד שליט עונה בשבי החמאס בחצי השנה הראשונה, אכל תזונה לקויה ולא נחשף לאור שמש, כמו כן לא קיבל טיפול רפואי הולם וסחב 5 שנים את הפציעות שלו מאז החטיפה. אני בכלל לא מדבר על ביקור של הצלב האדום.
    לגלעד שליט לא היה את הלוקסוס לשבות רעב.
    עם כל הכבוד מפקד החזית העממית הוא לא אסיר פוליטי ובודאי שלא לוחם חופש.
    ליבי ליבי.