• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

חופשי זה לגמרי לבד

ניוז פלאש: הכיבוש אינו עניין פנימי של ישראל, וגם אותו הקהילה הבינלאומית מסבסדת הרבה יותר מאשר את ארגוני זכויות האדם. ואולי במקום לפסול את קריאת הימין "להפסיק להתערב", כדאי דווקא להצטרף אליה
רועי ילין

מושב החורף של הכנסת החל ומי שחשב שחברי הקואליציה הפנימו משהו מהמחאה החברתית התבדה במהירות. ראשית, הזדרזו חברי הממשלה להצביע נגד חוק יסוד: זכויות חברתיות, ומיד לאחר מכן התפנו לשוב להכות בשקי החבטות הקבועים שלהם: התקשורת, בית המשפט העליון וארגוני זכויות אדם ושלום.

הספין של דוברי הימין הוא שלא ראוי שמדינות זרות יתערבו "בעניינים פנימיים" של מדינת ישראל. כלומר, הגיע הזמן שנאמר לאירופאים האלה שייצאו לנו מהווריד. שיעזבו אותנו באמא שלהם. גם נחום ברנע, שכתב היום ב"ידיעות" מאמר בו הביע דאגה כנה למצב הדמוקרטיה, עיקם את האף ואמר שדעתו לא נוחה מ"כסף זר בארגונים". כי באמת מה אכפת לשוודים ולספרדים אם נבנה בהתנחלויות או לא – עניין שלנו.

קצת עובדות:

בשנה שעברה, האיחוד האירופי פיזר בישראל 158 מיליון יורו. 158 מיליון יורו, מהם 147 מיליון הושקעו באקדמיה, מחקר ופיתוח כלכלי, בתרבות ובאמנות, ברשויות מקומיות ובשיפור איכות הסביבה. הכל בתוך גבולותיה הריבוניים של ישראל. הארגונים שהצעות החוק של הימין מבקשות לחסל, קיבלו בסך הכל 1.8 מיליון יורו באותה שנה – כאחוז בלבד מסך כל התרומות.

עוד עובדה שנעדרת מהדיון בשיח סביב סוגיית התרומות, היא שאת הכיבוש מסבסדים הקהילה הבינלאומית והאיחוד האירופי בסכומים העולים במאות מונים על התמיכה שזוכים לה ארגוני זכויות אדם. כספי המדינות התורמות לרשות הפלסטינית שמממנים את כל השירותים שניתנים לפלסטינים בחינוך, בבריאות, ברווחה ועוד הם כספים שנחסכים למשלמי המיסים בישראל.

מצעד זכויות האדם, 2009. גם ישראל יכולה להתפטר מהקהילה הבינלאומית, ולנדות את עצמה ממשפחת העמים הדמוקרטית. צילום: activestills.org

לישראל יש הסכם עם האיחוד האירופי המעניק לה מעמד קרוב לזה של חברה מלאה באיחוד, על רקע אינטרסים כלכליים אבל גם על ערכים משותפים. כך לפחות כתוב בו. להסכם ולהטבות המשמעותיות ביותר הגלומות בו יש מחיר. בהתחייבויות המשותפות שמגדירות מערכת יחסים יש הגבלות, המדינות החברות באיחוד משלמות מחיר של תלות הדדית זו בזו. חברות באיחוד האירופי, או בארגון ה-OECD, בנאט"ו ובארגונים בינלאומיים נוספים, מחייבת את המדינות החברות לוויתור מסוים על עצמאותן בתמורה לרווח כלכלי, ביטחוני או תרבותי. אם ממשלת ישראל סבורה שמדינות האיחוד דוחפות את האף כאן, מה יאמרו אזרחי יוון ואיטליה שלפני שבוע מנהיגי האיחוד גרמו לראשי הממשלות של מדינותיהם לפרוש מתפקידם? גם ישראל יכולה להתפטר מהקהילה הבינלאומית, ולנדות את עצמה ממשפחת העמים הדמוקרטית. ייתכן שאחרי כמה חוקים נוספים, נמצא את מכתב הפיטורים בדואר.

השקר הגדול והמניפולטיבי של הקמפיין שמנהל הימין, הוא שהכיבוש מתואר כעניין פנימי של ישראל. בכל קשת הנושאים הפוליטיים והחברתיים בישראל קשה לחשוב על נושא פחות פנימי מהכיבוש. מיליוני פלסטינים נאנקים תחתיו, נטולי זכויות, מנושלים מאדמותיהם, נתינים לשלטון דיכוי צבאי. הכיבוש הוא עניינו של העולם כולו – בגלל הפרת זכויות האדם הגלומה בו וגם בגלל שהוא מאיים על יחסי העולם המערבי (שישראל רוצה להימנות עליו) עם העולם הערבי. לכן, מאבק בכיבוש זו לא בחישה בשיח הדמוקרטי בישראל. לפלסטינים אין זכות בחירה וגם בשיח הם לא ממש שותפים, והכיבוש מתדלק גם סכסוך אזורי שמסכן את שלום העולם כולו.

במקום לפסול על פיה את קריאת הימין לקהילה הבינלאומית להפסיק להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל, כדאי דווקא לבחון אותה ברצינות ולהצטרף אליה. אין כל סיבה שהאיחוד יממן עניין פנימי כמו פסטיבל הסרטים דוקאביב או מחקרים באוניברסיטה העברית.

באותה נשימה כדאי לעודד את הקהילה הבינלאומית לצאת לגמרי מהאזור ולהפסיק לממן את הפארסה העגומה הקרויה רשות פלסטינית. ללא המדינות התורמות תחדל הרשות להתקיים, דבר שיחייב אותנו לשלם בעבור החינוך, שירותי הבריאות, הרווחה, והתשתיות של הפלסטינים שנתונים למרותנו. כי חופשי זה לגמרי לבד, מהכיס הפרטי. זה עשוי להיות השיעור הפרטי היקר ביותר בהיסטוריה, וכנראה שהחברה הישראלית זקוקה לו כדי לסיים סוף סוף את הכיבוש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסף אורון

    בסוף יתברר שהטמטום של ח"כי הימין עוד יעלה להם בסיום הנוחות הבלתי נסבלת של הכיבוש.

    הם יצטרכו עוד לעבוד קשה – אחרי הכל, הפחדנות של הפוליטיקאים האירופים והאמריקנים באשר לישראל -פלסטין כבר מושרשת היטב – אבל עוד שנה-שנתיים של ביבי וליברמן אולי יספיקו.

  2. נתן

    לדעתי רוב אזרחי המדינה לא היו מודעים כלל לנתון המדהים שהבאת על כ 16 מיליון יורו שישראל מקבלת מהאיחוד האירפי. מה שיותר חמור שאף עיתון לא טרח לפרסם את הנתון הזה שמהווה דגמה קלאסית איך הפטריוטים דה לה שמטע מהימין פוגעים בראש ובראשונה באזרחי המדינה במרדפם האובססיבי אחרי ה"שמאל".

  3. מילו

    רוב הסיכויים הם שאם האירופים יפסיקו לממן את הפלסטינים, ישראל תממן את השירותים, אבל תספק להם תנאים הרבה פחות טובים מאלה שהם מקבלים עכשיו ותתעמר בהם בכל הזדמנות (ראו המצור על עזה).

  4. עמית

    ממשלת ישראל תוריד את רמת התנאים, אבל המינימום יבוא על חשבונינו, ו"השקט" יעלם כאשר לא יהיה מה להפסיד, וביריוני הימין המכונים חכי"ם ושרים, יעלצו את הציבור הישראלי להתמודד עם תפיסתם המעוותת.