string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

על סף דלתה

דלת של דירה תל אביבית יכולה גם היא להוביל לתא כלא. יובל בן-עמי על השנתיים שבילתה ענת קם במעצר בית, שנמחקו לגמרי בידי בית המשפט, ואתמול גם בידי עורכי ynet
יובל בן-עמי

בארבע לפנות בוקר של ליל הסילבסטר האחרון עמדנו שלושה צעירים, העיתונאי והבלוגר דימי ריידר, אשת האינטרנט שיר הראל ואנוכי, לאורך החומה המערבית של כיכר אתרים בתל אביב, והבטנו אל תרני המרינה ואל הים השחור. יצאנו זה עתה ממסיבת סילבסטר מוזרה להפליא, שלא היתה מסיבה כלל. ההזמנה אליה נמסרה כמה שעות לפני כן: ענת קם, ששהתה אז כשנה במעצר בית בעקבות גניבת מסמכים צה"ליים והעברתם לעיתונאי אורי בלאו, נעתרה לפנייתו של דימי. הוא הביע תמיכה וביקש לבקר אותה, היא הסכימה וביקשה שיביא עימו חברים.

כשהגיענו לדירה הופתענו לגלות שלמרות התאריך ההולל, נוכחות בה רק ענת עצמה ואמה (לפני ההקלה בתנאים נאסר על ענת לשהות לבדה אפילו דקה אחת). למרבה המזל הבאנו בקבוק יין, וכך ניתנה לחבורה המצומצמת הזדמנות לחגוג במידת-מה. איש מאיתנו לא ידע האם דברינו מוקלטים והאם כניסתנו לדירת ה"חיילת המרגלת" תועדה. ידענו רק שפגשנו במציאות הישראלית בלבוש חדש להפליא ולא קל לעיכול.

נפרדנו בדלת מזו שלא יכלה לפסוע בעדה. היא נשארה בנעלי הבית שלה, אנחנו הלכנו אל הים. להריח אותו, לחוש את החופש שעדיין ניתן לנו ליהנות ממנו. מעולם לא חשתי בעוצמה כזאת את מורכבות מרחב החומות, הגדרות והשערים שאנחנו חיים בו, עד שגיליתי שדלת של דירה תל אביבית יכולה גם היא להוביל אל תא כלא.

ענת קם בעת מעצר הבית. תקופה אפורה וקשה. צילום: הדס ריבק

היום (רביעי) ענת נכנסת לבית הסוהר נוה תרצה לארבע וחצי שנים. במעבר לכלא של ממש ובידיעה של ממדי עונשה יש משהו מן הנורמליות, אבל הסיפור כולו אינו נורמלי כלל ועל כל המעורבים בעניין עברו עד כה שנתיים מורכבות מאוד. חשוב לי לגעת בשנתיים הללו דווקא היום, ביום תחילתו של המאסר בפועל, מכיוון שאמש – במחי כותרת בעמוד הראשי של ynet – הן פשוט נמחקו.

הכותרת הופיעה לראשונה בסביבות שש בערב. זו היתה הידיעה השנייה בעמוד הראשי של האתר ולשונה: "צפו: ענת קם ברגעים אחרונים של חופש". בידיעה עצמה הופיעו צילומיו של צלם פפרצי שלכד את ענת מוקדם בבוקר, רוכשת קפה טו גו בבית הקפה אידלסון 10 שליד ביתה. לענת נקבעה פגישה עם קצינת מיון בנוה תרצה – היא רכשה את הקפה בחיפזון ויצאה לשם בלוויית אחותה הרשומה כמשגיחה מטעם הרשויות.

צילום מסך מ-ynet. מעצר בית אינו חופש

שימו לב איך נפתחת הידיעה, פרי עטו של רענן בן-צור: "שעות אחרונות של חופש. רגע לפני כניסתה של ענת קם ל-4.5 שנות מאסר, היא נהנתה מרגעיה האחרונים כאדם חופשי ובילתה בבית קפה". שלחתי מסרון לעורך ynet, יון פדר, ובו התרעתי על שגיאה: "ענת קם צולמה היום בדרכה למפגש עם קצינת המיון. היא עדיין במעצר בית ואלה אינם 'ימי החופש האחרונים' שלה. אני חושב שראוי שהטעות תתוקן באתר מכובד כשלכם". פדר הודיע לי שיבדוק את העניין. משלא השתנה דבר, פניתי במסרון כמעט זהה לראש מחלקת החדשות, אמנון מרנדה. מרנדה השיב לי: "ברור לי ההבדל, אבל עדיין יש הבדל בין ימי מעצר בית לכלא אמיתי".

הרגשתי זעם עצום. בשנה שחלפה מאז הלילה ההוא, התפתחה ביני לבין ענת ידידות עמוקה. ראיתי אותה בכל כאבו של מעצר הבית. השבתי למרנדה: "מעצר בית אינו חופש ועצירה לקניית קפה מוקדם בבוקר אינה בילוי יום בבית קפה… אני בטוח שישנו ניסוח המשקף את המציאות בצורה שאינה מטעה ושאינה מוחקת שנתיים קשות. מודה לך על ההתעמקות בעניין".

מרנדה השיב: "אחשוב על זה, תודה". הוא חשב, והחליט כנראה שהטראפיק אותו מושכת הכותרת מצדיק פרסום מעוות. רק תיקון אחד נרשם בידיעה: הניסוח המקורי בכותרת המשנה, "את יומה האחרון כאדם חופשי בילתה בבית קפה", שונה ל"ביומה האחרון כאדם חופשי בילתה בבית קפה".

***

בפברואר האחרון, אחרי שנה וחודשיים במעצר בית, הוקלו במעט תנאי המעצר של ענת קם. בין היתר ניתן לה להתהלך בחוץ במשך שעות ספורות מדי שבוע, רק בשעות שנבחרו על ידי בית המשפט ורק בלוויית "משגיח" שאושר על ידי הרשויות. כעבור כמה שבועות נרשמתי גם אני, ידיד טרי של הנאשמת, כמשגיח. השעות שאושרו היו קשוחות מאוד: 17:00-19:00 בשני ורביעי, 12:00-14:00 בשישי. ענת ניצלה אותן כדי לטייל קצת ברחוב, לפגוש חברים ולחוות הרף של חיים נורמליים.

לאורך התקופה, ובעיקר לאחר מתן גזר הדין, פנו כלי תקשורת אחדים אל חבריה של ענת כדי שנשוחח עליה כאדם. ענת עצמה ביקשה שלא נתראיין. מלבד במקרים מאוד מסויימים היא ביקשה שלא נחלוק תמונות משותפות שלנו איתה. קל להבין את הבקשה. בשנתיים של חיים בכלא דירה, שנתיים של תלישות מהעולם, שנתיים כמעט נטולות אור חמה, אפשר לקחת כל צילום שיש בו משום הנורמליות, שיש בו חיוך או כוס קפה, ולהפוך באמצעותו את הסיפור כולו על פיו.

אין אפילו צורך בצילום כדי להעלים שנתיים מחייה של אשה צעירה. צוות השופטים שגזר את דינה עשה בדיוק את זאת באמצעות הצהרה עמומה. השופטת אחיטוב מלמלה משהו בקשר לשנות מעצר הבית, אך לא ציינה האם ואיך השפיעו על משך המאסר עצמו. השנתיים התפוגגו באולם המשפט. ביחס למעשה כזה, מהלכם של עורכי ynet הוא טריוויאלי.

ענת קם ביום כניסתה לכלא, 23.11.11. מחיר ממשי מאוד. צילום: אורן זיו / activestils

כך או כך. יש אנשים שהשנתיים האלה לעולם לא יימחו מנפשם, כמו השלושה שעמדו לאורך החומה ההיא והביטו לעבר הים החורפי וכמו רבים אחרים שביקרו את ענת בתקופה האפורה והקשה שמסתיימת היום. אשמה או לא, היא הפכה יקרה לכולנו והמחיר שאותו היא משלמת הוא ממשי מאוד עבורנו. בעידן של תקשורת מהתלת ושל משפט מפוקפק, האחריות נופלת על מי שנגע בכאב ממש לשמור שהשקר לא יתפוס את מקום האמת ושהקורבן לא יישכח.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. Diogenes

    Anat Kam is guilty of being
    .a conscientious person

    Anat Kam is guilty for exposing illegal and wrong practices of the Army.

    Anat Kam is guilty for her refusal to follow the national path – to become a rhinoceros.

    Anat Kam is among a
    a handful of Israeli Lamed-Vavnikim,

    I wish her the best !

  2. שרה

    הסיקור של YNET פופוליסטי וחוטא לאמת, והסיקור הזה הוא תמונת מראה שלו, פופוליסטי בדיוק באותה מידה

    ניסוחים דרמטיים כמו "תנאי מאסר הבית קשוחים מאוד" מיותרים. הם לא קשוחים, הם כללים של מאסר בית. ככה זה הולך. ובאותה המידה שבה ב-YNET מסתירים את שנתיים מאסר הבית, אתה מסתיר את השנה וחצי שירדו לקם על התנהגות טובה. לא מדובר ב-4.5 שנים – אלא 3. שווה אזכור, לא?

    סתם עניינים קטנים של אמת ואובייקטיביות בפרסום

  3. סמולן

    היא לא פעלה ממניעים מצפוניים במיוחד. על פי מה שאנחנו יודעים, החיילת קם לקחה לרשותה אלפיים מסמכים, בתקווה שהם יוכלו לשרת אותה איכשהו. אם כדי לנקום באלוף נווה, אם כדי להתקדם עתונאית. היא לא הוטרדה במיוחד מנסיבות מותו של זיאד מלאישה, אחרת היתה עושה משהו בסמוך למותו, ואולי אפילו לפני המוות. עד כאן יש ?

    המסמכים הללו הגיעו לאורי בלאו, בקומבינה שמטרתה היתה קידומה האישי של הקם. אם כדי לנוע במהירות כלפי מעלה במיליה של עתונאים-אקטיביסטים-לא הכי ציונים, אם כדי לנקום באלוף נווה, ואם בגלל שהיא היתה שיכורה או מטומטמת (גרסת ההגנה היא טמטום, אגב). אורי בלאו נבר באלפיים מסמכים עד שמצא שניים-שלושה שיסכנו למטרתו – הכפשת צה"ל בביצוע פשעי מלחמה או חשיפה עתונאית ראויה, או שניהם ביחד. הוא לקח את הקומץ הזה, והלך איתו לפרופסור קרמינצר, שסיפק לו את חוות הדעת הסטנדרטית שלו. אני משער שלפרופסור יש לזה פורמט מוכן בוורד, הוא הרי מייצר את אותה חוו"ד עשרות פעמים. הפעם, הם מילאו "יאיר נווה" במקום הריק, ושלחו לצנזורה לאישור. כדאי לזכור שלאחר בדיקה מדוקדקת יותר, מסתבר שנווה לא עשה שום פשע מלחמתי, וזיאד מלאישה דווקא כן והרבה.

    מכל מקום, בעוד שקרמינצר מייצג את ראיית העולם שלו, מוצדקת יותר או פחות, ושאורי בלאו ביצע עבודה עיתונאית שהיא אמנם מוטה, אבל לגיטימית (אני לא מתייחס לקומבינות שהוא ביצע אחר כך, כאשר ברח ללונדון עם כל המסמכים). הגברת קם היא בוגדת. היא אמנם מקרה מוזר, היא בוגדת שמנת, היא עושה את זה מטעמים קצת מפליאים, שלא קשורים בשום צורה לתדמית המוסרנית שמדביקים לה לשווא. היא לא מטומטמת, ועל כן כל הסיפור הזה בעיקר מלמד על הכוח העצום של האינדוקטרינציה האקטיביסטית-רדיקליסטית-פרוגרסיבית, למסמס ערכים סבירים כמו הגינות ומחויבות. מזל גדול הוא שבלאו וקרמינצר, למרות התפקיד הפתייני שלהם ביחס לקם (שים לב שאני מנצל את הדקות האחרונות שנותרו לפני כניסת חוק לשון הרע במתכונת החדשה שלו…), היו אחראים פי כמה וכמה ממנה. היא קיבלה בסופו של דבר משהו כמו חמש שנים, מתוכם שנתיים במעצר בית ושלוש בכלא. יקצרו לה שליש על התנהגות טובה, וקשרים משפחתיים בקהילת המודיעין. אותם קשרים שמן הסתם (עוד השערה פרועה, אין לי מושג אם "אמת דיברתי") הניבו את המינוי שלה ללשכת האלוף מלכתחילה.

  4. אורי ביתן

    שנתקלה במעשים שלא ייעשו שנעשו וחשפה אותם. כתוצאה מכך היא נענשה עונש כב. העורך שהחליט לפרסם צילום של מסמך שחשפה (וכך סיכן אותה), העיתונאי שלו סייעה – שהוביל לחשיפתה באמצעות מסירת המסמכים כדי להציל את עורו (מהלך מובן), ו"הארץ" שגיבה את חשיפת המקור – נמלטו ללא עונש.

  5. שי

    She is not the victim, she is the criminal

  6. דניאל

    חשיפת המסמכים היא לא בחזקת סירוב פקודה בלתי חוקית בעליל, כמו שפינוי מאחזים אינם פקודה בלתי חוקית בעליל. היא עשתה טעות, אבל יש צורך בענישה מרתיעה כדי שמעשים שכאלו לא יישנו. חומרת הנזק לא גדולה אך חומרת המעשה עשויה היתה לזכותה בשנות מאסר נוספות, במקרה והיה נזק של ממש.
    בכל מקרה, למי שעדיין לא מבין, גופי מודיעין צריכים להשאר חסויים, ואף מחבל לא מצפה לקבל זימון לבית משפט, כמו שאנחנו לא מצפים לקבל התראה של חמאס לפני שיגור כל טיל או פיצוץ של אוטובוס.