string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לא עוברים מסך

אחרי שגמרו להאשים אותנו ב"חתרנות", "שמאלנות" ושאר גידופים, החליטו לערער גם על רמתנו האקדמית. נועם תירוש, סטודנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון, על הרדיפה
נועם תירוש

סבסטיאן הפנר פותח את ספרו "סיפורו של גרמני 1914-1933", בציטוט הבא: "העניין שבו עוסק הסיפור שיסופר להלן הוא סוג של דו-קרב. זהו דו-קרב בין שני אויבים בלתי שווים בעליל: המדינה – אדירת כוח, חזקה וחסרת מעצורים, ואדם פרטי אחד – קטן, אנונימי ובלתי מוכר."1 העימות בין הפרט למדינה, אותו מתאר הפנר בבהירות בהמשך הספר, נגמר בניצחונה הברור של האחרונה ובמנוסתו של הפנר, יחד עם רבים אחרים, החוצה מגרמניה.

לא. אנחנו לא בשנות העשרים של המאה הקודמת בגרמניה. גם אם נתניהו מתעקש שנחשוב כך ("היטלר בן זממנו יושב באירן – והעולם שוב שותק!"), השוני בין התקופות גדול מדי ואולי אף אינו בר השוואה. יחד עם זאת, הדו-קרב המתנהל בישראל כנגד כל המעיזים להשמיע ביקורת על התנהלות המדינה – בין אם באקדמיה, בתקשורת או בבית המשפט העליון – מקרב אותנו ליום שבו נציגי המחשבה הביקורתית יצטרכו לנדוד החוצה מכאן, להקים לעצמם את רדיו "ישראל החופשית", ולקוות לטוב.

בשבוע שעבר עלתה שוב לכותרות המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, ביתי השני בחמש השנים האחרונות. את יריית הפתיחה ירתה כתבת החינוך של "ידיעות אחרונות", שבידיעה חסרת אחריות טענה כי ועדה חיצונית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוה המליצה "לסגור את המחלקה השמאלנית", כביכול עקב ההטיה הפוליטית בקרב המרצים בחוג ובתכני הלימוד. בהמשך היום התמודדנו עם מצלמות טלוויזיה שמפריעות למהלך התקין של השיעורים, כתבים שעוקבים אחר מתרגלים ואורבים להם בכניסה לכיתות הלימוד וסטודנטים מבולבלים.

יש לנסות להפריד בין דו"ח הוועדה עצמו (שפורסם במגזין +972) ובין האווירה הציבורית שמאפשרת את המשך העליהום כנגד המחלקה. חברי הוועדה עלו על מספר בעיות אקדמיות במחלקה שיש לפתור אותן: למשל מיעוט אנשי סגל קבוע לעומת גידול מתמשך במספר הסטודנטים בקורס, אחת מהבעיות עליהן מצביעים חברי הוועדה, הינו בעיה גורפת באקדמיה הישראלית ואם בסופו של דבר ההר יוליד עוד כמה תקנים במחלקה – הרי שכולם יצאו נשכרים מכך. הבעיה האמיתית היא הצלחתם של ארגונים שונים, אשר רודפים את המחלקה כבר תקופה ארוכה, לקשר בין מסקנות הדו"ח לאופי הביקורתי והאקטיביסטי של הלימודים אצלנו.

הפגנת ימין באוני' בן גוריון, 2010. צילום: קרן מנור / activestills.org

בהערה תמוהה כותבים חברי הוועדה כי הם חוששים שהמחויבות העמוקה לאקטיביזם חברתי ופוליטי, מחויבות אותה אנו מנסים לעודד במחלקה, באה על חשבון התעמקות תיאורטית בתחומי הליבה של מדע המדינה. חשש זה מופרך הן ברמה העובדתית והן ברמה ההצהרתית. יותר מכך, במקומות אחרים בעולם מעורבות חברתית פעילה של אנשי סגל הנה תנאי לקידומים שונים במערכת האקדמית. הערה זו, לצערנו, חיזקה את המבקשים לפגוע במחלקה ומהווה רוח גבית לטענה השקרית כי "הרמה האקדמית במחלקה נמוכה".

זהו החידוש הגדול והמאיים בקרב כנגד המחלקה לפוליטיקה וממשל. לא עוד ביקורת על "חתרנות", "שימוש בכספי ציבור לטובת קידום חרם על ישראל", "שמאלנות", "אינדוקטריניות", "שטיפת מוחות" וכו', אלא טענות על עצם היכולת המקצועית של אנשי הסגל והסטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה. המושג "שמאלן" הפך מילת גנאי בישראל והשימוש בו כנגדנו מעציב, אך לא ממש מטריד. להפך, ככל שהתגברו ההתקפות נגדנו כך עלה הביקוש למחלקה בהתאמה. אולם הערעור על רמתנו האקדמית עשוי להכתים את שמנו ויוקרתנו עד כדי פגיעה בהמשך דרכנו האקדמית.

את תהליך המעבר מביקורת "פוליטית" לביקורת "מקצועית" אנחנו יכולים לזהות בעוד מקומות בתקופה האחרונה: קרן נויבך שלפתע "הפסיקה לעבור מסך" היא דוגמה בולטת לכך. בשלב הבא ימצאו עצמם עורכי דין, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים, הידועים בתפיסת עולמם הליברלית, מואשמים בחוסר מקצועיות או בזילות המקצוע. רדיפה, כבר אמרנו?

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון

1 סבסטיאן הפנר, "סיפורו של גרמני 1933-1914", חרגול הוצאה לאור, 2002

— — —

עוד בנושא:

מישהו קרא עד הסוף? יונתן ברזילי מנתח את הדו"ח

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. yonatan

    גם אני בוגר המח' לפו"מ באוני' בן גוריון. אמנם, עברו כבר איזה שנתיים אבל גם בתקופה שלי – הרמה האקדמית הייתה מתחת לכול בקורת. ידידי, אם אתה חושב שהד"ר המהולל ניב גורדון הוא חוקר דגול – צר לי להודיע לך: אתה כנראה לא בקיא בעולם המחקר.
    האמת שהדו"ח היה מדויק – עניין ההטיה הפוליטית היא שולית לחלוטין! אתם, אנשי המח' ואוהדיה עשיתם פרובוקציה כאילו מדובר בדו"ח שקורא לסגירת המח' בגלל אותו העניין אך בפועל ההמלצה נבעה מהרמה האקדמית הנמוכה וההתעקשות על קידום מרצים מן החוץ, צעירים ולא מנוסים אך בעלי דעה שאינה משתמעת לשתי פנים.
    ההתעקשות לעיל ע"י ראשי המח' מאז הקמתה (ניומן אותו אני מאוד מחבב דווקא, לזין, פוזננסקי וכו'…) היא שגרמה לעיקור המחקר ועידוד ההקצנה במח'. אל תאשים את המתנגדים "בציד מכשפות" כי אם כך אז למה זה לא קרה כבר בעבר, בימים שהמח' הייתה עוד קיצונית יותר?
    תפסיק להתבכיין ותשלים עם העובדה שהתואר שעשית לא רק שאיננו פרקטי אלא גם מדרדר ומקצין במקום מלמד ומשכיל את אלו שבחרו ללמוד אותו.
    אב"ג תעשה רק טוב אם תסגור את המח' הזו לתקופה של שנת לימודים ע"מ לעשות קצת סדר בבלאגן – בדיוק כמו שדורשים אזרחי ישראל מהרכבת שאיבדה כול קשר עם המציאות ובעיקר עם תפקידה – לשרת את אזרחי ישראל. כך, גם מח' באקדמיה תפקידה להוביל את צעירי ישראל בהוראה ובמחקר, וברגע שמטרה זו מטשטשת יש להעמיד את האחראים לכך לסדר!
    בתור אחד שכן בחר להמשיך באקדמיה (באוני' אחרת ובמקצוע אמיתי) אני ממליץ לך לעשות חשבון נפש גדול ביחס למקום לו אתה קורה בית. ידידי, חוסר האחריות הוא שלך – וגם כן הצביעות. אל תיעלב מכך שתוקפים את "ביתך" כי בימים אחרים לא היה קיים יום לימודים בו המרצים והמתרגלים לא היו תוקפים את נציגי הציבור השונים, צה"ל (מכיר?), ביבי, וכול קול שאיננו מתיישב עם אותה תפיסה "ליברלית" (אתה שיכור?) המושרשת במח' הזו.
    אני ממש לא ימיני גדול, גדלתי בבית של פועלים פשוטים, מפלגת העבודה. ואם יצחק בן אהרון ז"ל היה מגיע ליום לימודים אחד במח' הארורה הזו הוא היה מבקש למות!
    אתם שמאל? לא תודה, כבר תרמנו!

  2. מאור

    1. "מיעוט יחסי של חברי סגל" זו לשון נקיה. הדו"ח מדבר על כך שאין אף חבר סגל המסוגל ללמד קורס בשיטות מחקר. אכן נשמע לי כמו בעיה ב-"התעמקות תיאורטית בתחומי הליבה של מדע המדינה".

    2. מחקרית, ביחס לשאלה "האם רמתה האקדמית של פקולטה טובה ביחס לעמיתותיה", איזו חוות דעת נחשבת יותר: של וועדת פרופסורים ממספר פקולטות, או של סטודנט באותה פקולטה? לא ראיתי הפרכה לטיעון "המופרך הן ברמה העובדתית והן ברמה ההצהרתית" על הרמה האקדמית הנמוכה- מן הסתם משום שמיעוט מחקרים וציטוטים קשה להפריך.

  3. נתן

    טוב שהפנת את תשומת הלב לספר המצוין הזה, ממליץ עליו בחום.

  4. והיכן יושב בנימין מוסוליני?

    אילו היו "יהודי ארצות הברית" מגיבים לשטויות ולקפריזות של בנימין מוסוליני-נתניהו ולהרפתקאות סופה לנדבר ["ביתנו"] וגרגורי לרנר (שפרסם גידי וייץ ב"הארץ") כמו שהגיבו לסרטון "Daddy-אבא" — שבוטל בהוראת רה"מ — היו דברים משתנים כאן מהר, וגם הכיבוש היה נגמר… אמר והודה מארק רגב, מדובריו של ביבי: "We are very attentive to the sensitivities of the American Jewish community”
    ובעברית: "אנו מאוד קשובים לרגישוית של הקהילה היהודית האמריקאית". רוצים לבדוק עד כמה הגועליציה רגישה לבקורת יהודי ארה"ב בעניין סגירת המחלקה באוניברסיטת ב"ש? — בעניין גזל הבדואים בנגב? — בעניין פינוי ההתנחבלויות והמאחזים? — בעניין השלום הנעלם? — בעניין הצדק החברתי? ובכל עניין… דרגו שיהודי העולם החדש יתקוממו !!!

    http://www.nytimes.com/2011/12/03/world/middleeast/after-american-outcry-israel-ends-ad-campaign-aimed-at-expatriates.html

  5. גדעון גיתאי

    APARTHEID? – NO, much worse — אפילו תחת שלטון האפרטהייד לא סגרו אוניברסיטאות או מחלקות!
    ב-1933 סגרו הנאצים את הבאוהאוס, שם למד אבי, מוניו וינרויב-גיתאי. (הוא נעצר כשהפיץ עלונים הקוראים לא להצביע עבורם). ראשי ביה"ס הגבוה לארכיטקטורה ולעיצוב ברחו למערב. גרופיוס ומיס ואן-דה רואה לארצות הברית. האם זה מה שיקרה בישראל? – כידוע, מדע לא יכול לפרוח תחת שלטון פשיסטי.

  6. יורם גת

    הטענה בדבר "איכות נמוכה" היא הדרך השיגרתית להדרת רוב הציבור מן השיח הציבורי.

    מתי מעט כותבים בעיתון מדי יום – משום שמאמריהם הם בעלי איכות גבוהה – ואילו רוב הציבור לא יזכה לעולם לראות את הגיגיו מגיעים לדפוס – משום שהם באיכות נמוכה. מתי מעט ינחילו לדורות של תלמידים את רעיונותיהם – משום שהם בעלי איכות גבוהה – ואילו רוב הציבור לא יזכה לעולם לקהל מאזין – משום שרעיונותיו הם בעלי איכות נמוכה.

  7. Gil

    בכותב המאמר. כוונתי היא להעדר הכשרה נאותה בכלי מחקר. האדם הסביר היה מצפה ממי שהוא תלמיד לתואר שני באקדמיה שחפץ להפריך דברים שניתן להפריכם בעובדות שישנס מותניו, ינער חוצנו, וירוץ להשיג ראיות שמראות עד כמה חברי הועדה הם אידיוטים. מה שלא היה מצפה לו האדם הסביר הוא להיתקל בשרשרת של טיעוני "אכלו לי, שתו לי, נגמרה אבקת החשמל, רוצים ברעתי אוי גוועלד", שזה סיכום נאה למדי של מה שעושה הכותב. אולי יש אמת בדבריו ואולי לא. אולם בכיינות אינה משהו משכנע. ראיות דווקא כן. הרי קל מאוד למצוא את רשימת פירסומיהם של חברי המחלקה ולהיווכח, כפי שאני עשיתי, שכמעט כל מה שנכתב על ידי החברים לא רק שלא התפרסם בז'ורנלים מובילים בתחום מדע המדינה, אלא אפילו לא בז'ורנלים מובילים בתחומים אחרים. למעשה, רק חוקר אחד פרסם מאמרים בז'ורנלים שיכולים להיחשב ככאלה שנמצאים ברשימת "50 הז'ורנלים המובילים" באיזה תחום. רוב יתר החוקרים מפרסמים את מחקריהם בעיתונים שנמצאים בדרג השני עד רביעי של הז'ורנלים, ויש כאלה ש"מפרסמים" בעיתונים ללא בקרת עמיתים כלל. על פרסום בז'ורנלים שנחשבים מובילים בתחומים כלליים אין על מה לדבר. משל למה הדבר דומה? למחלקה לביולוגיה שבה לא רק אין מי שפרסם ב-Cell או Nature, אלא אין אפילו מי שפרסם ב-PLoS או Neuron, והרוב מפרסמים ב-Journal of Absolute Nonsense. זוועה! אבל, יהיה מי שיטען שהעניין הוא בספרים הנהדרים של חברי המחלקה שמצוטטים בפי כל. גם כאן יש דרך פשוטה לבדוק כמה ציטוטים יש ומי היה בית הפרסום. גם כאן מסתבר שהמצב דומה לזה שעליו דיווחה הועדה. אין (כמעט) ציטוטים, אין בתי הוצאה חשובים, קשה, קשה….

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X