• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

יותר היגייני מטרנספר

האם העובדה שפלוני אינו פטריוט הופכת אותו בהכרח ללא נאמן למדינה? ולהפך, האם הפטריוט נאמן בהכרח למדינה? אילנה ברנשטיין על הצעת חוק הנאמנות
אילנה ברנשטיין

מדוע אנחנו מופתעים כל אימת שחוק לא אזרחי – נכון לשעה זו חוק הנאמנות של דני דנון – עולה על הפרק? הרי כל עוד עיקרון היסוד של מדינת ישראל הוא "מדינה יהודית דמוקרטית", כלומר לאומיות אתנית להבדיל מלאומיות אזרחית, וכל עוד מערכת המשפט החילונית כביכול עומדת מאחוריו, אין תמה שבית המחוקקים מעלה על דעתו חקיקה מעין זו. זה אפילו מתבקש. שכן אין זו מדינת כל אזרחיה, זוהי מדינתם של היהודים. בהקשר זה, מן הראוי לציין כי בישראל פועלות שתי מערכות משפטיות (שלוש למעשה, אם מתייחסים לשטחים הכבושים) – המשפיעות אהדדי זו על זו – שכן בתחומי משפט מסוימים כדוגמת דיני נישואים וגירושים הרי שהסמכויות נתונות בידי בית המשפט הרבני.

ההגדרה של ישראל כ"מדינה יהודית דמוקרטית" היא הקרקע הפורה שעליה יצמיחו לנו חוקים נוספים ברוח זו. כשם שבכוחה של מדינה יהודית דמוקרטית למנוע מנשים זכויות פוליטיות-אזרחיות שעה שהיא מתירה להן להינשא ולהתגרש אך ורק בבתי הדין הרבניים – ומכאן הדרך לאיסור על שירת נשים, הדרתן מהמרחב הציבורי וכו' קצרה מאוד – כך אותה מדינה מונעת מקבוצות אחרות באוכלוסייה, כדוגמת פלסטינים, מהגרי עבודה וגם כמה וכמה שמאלנים טובים את הזכות לבקר את המדינה ומוסדותיה; ובלשון אחר: לגלות חוסר נאמנות.

מדינת ישראל אינה יכולה לגלות סובלנות לנשים (על אזלת ידה בכל הקשור בדיכוי נשים בחברה החרדית ובחברה המוסלמית הדתית לא אתעכב ברשימה זו). היא גם אינה יכולה לגלות סובלנות לאמונות אחרות ולקבוצות אתניות אחרות. מטבע הדברים היא גם אינה ששה להגן על מהגרי עבודה – כל איש ואשה שאינם יהודים נתפסים ממילא כזרים. באותו אופן, אין ביכולתה של המדינה היהודית הדמוקרטית לגלות סובלנות לחשיבה פוליטית-חברתית, גם של אזרחיה היהודים, אם היא מנוגדת לתפיסת העולם שעל בסיסה היא מושתתת.

תעודת ניו"ד. מתוך הבלוג הסאטירי "הוועדה המסדרת"

על כן, כל אלה שחשבו כי הצעות החוק האנטי-דמוקרטיות שהועלו לאחרונה אינן נוגעות להם התעוררו מופתעים. כי הנה עכשיו חוק הנאמנות נוגע גם בנו, אזרחיות ואזרחים סוג א'. ועל מנת להוציא תעודת זהות או להנפיק רישיון נהיגה אנחנו עלולים להידרש להפגנת נאמנות למדינה גם אם אנו חולקים על האופן שבו היא מתנהלת, על העוולות שהיא מחוללת, על היותה מדינה כובשת, מדינה הרומסת ביד גסה את זכויות אזרחיה היהודים, היהודים למחצה והלא-יהודים. שלא לדבר על כל אותם אלה שאינם אזרחים ומעמדם בישראל הינו מעמד של תושבות קבע, שהייה זמנית וכן הלאה.

יהיו שיטענו שאזרחות פירושה זכויות לצד חובות וכי החובה המרכזית של האזרח כלפי מדינתו היא חובת הנאמנות. אך מהי אותה נאמנות במובן המעשי של המילה? מובן מאליו כי על האזרח להיות שומר חוק, לשלם מיסים וכדומה. אך מה יעשה האזרח שבית המחוקקים של מדינתו מחוקק חוקים שאינם מתיישבים עם האמנה החברתית העומדת בבסיסה של כל חברה דמוקרטית מאז נוסחה על ידי ז'אן ז'אק רוסו? האם גם אז עליו להמשיך ולציית לחוקי המדינה, להפגין את נאמנותו? קל וחומר במדינה שהכריזה על עצמה כעל יהודית דמוקרטית אך למעשה חיים בה שני עמים, שני לאומים, שתי קבוצות אתניות מוגדרות שהאחת מהן אינה יהודית.

האם נאמנות למדינה היא עניין מוסרי או עניין חוקתי? בדרך כלל כאשר מדברים על כך מדברים למעשה על איסור בבגידה, מסירת סודות מדינה לדוגמה, שיתוף פעולה עם גורמים ומדינות הנמצאים בסכסוך עם המדינה. בנושאים אלה, ככל הידוע לי, מסמכותו של בית המשפט להכריע ולא מסמכותו של שר הפנים. בכל מקרה אין מדובר בנאמנות אקטיבית, כלומר "מה אתה יכול לעשות למען מדינה?" אלא מה נאסר עליך לעשות נגד המדינה. ואיך לעזאזל קשור לכך רישיון הנהיגה? האם זוהי דרכו של בית המחוקקים להתמודד עם המחדלים בכבישי ישראל הגובים מאות חיי אדם בשנה?

ושאלה נוספת: האם העובדה כי פלוני אינו פטריוט הופכת אותו בהכרח לאדם לא נאמן למדינה? יכול אותו לא-פטריוט לשבת בביתו, או במקום עבודתו, לתרום לתרבות, לחברה ולהתפתחות המדע או הכלכלה, לשלם מיסים, לעזור לזקנה לחצות את הכביש, לעבור באור ירוק, ועם זאת לקלל את המדינה מהבוקר עד הערב. ולהפך. האם הפטריוט נאמן בהכרח למדינה? האם הפרת החוק בתחומים שאינם קשורים בביטחון אינה הפגנה של חוסר נאמנות למדינה? מעשי שוחד, שחיתויות למיניהן, דיכוי נשים, שלילת זכויות סוציאליות, העסקה של עובדים בתנאי רעב, הכיבוש ועוד ועוד. אני רוצה להאמין שערכים אלה – שחלקם אף מעוגנים בחוק – חשובים לא פחות למדינה היהודית הדמוקרטית, ואם כן הרי שהם מופרים חדשות לבקרים ולא רק על ידי אזרחיה אלה גם על ידי נבחריה וטייקוניה.

מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ דנון, 06.12.11

אזרחות טובה או נאמנות למדינה אינם מינוחים משפטיים (להוציא "בגידה"), אלא מוסריים. על כן, כל חוק שעיקרו נאמנות למדינה ייתקל ממילא בהיעדר יכולת להישפט. הסכנה המיידית אורבת כמובן לאזרחיה הפלסטינים של המדינה. שכן מעתה ואילך התבטאות פומבית של אזרח לא-יהודי כנגד המדינה תהווה עילה מיידית להוכחת אי-נאמנות – ובשמה המפורש בגידה – ובעקבותיה שלילת אזרחות. גם תורם של האזרחים היהודים יגיע, בל נשלה את עצמנו. ראו את הנעשה באקדמיה, בחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון: קשה להתעלם מהחתירה המתמדת של גופים כמו אם תרצו, המכון לאסטרטגיה ציונית, ואולי אפילו של המל"ג בעצמה, לשלילת הלגיטימציה האישית והמחלקתית של חוג זה. מכאן, הדרך להוכחת אי-נאמנות קצרה מאוד.

על פי האמנה האזרחית המקובלת במדינות דמוקרטיות, אין לשלול אזרחות מטעמים של מוצא אתני, דתי או של השקפה פוליטית. בכל מקרה, בניסוח הליברלי של האמנה לא חלה על האזרח חובה של נאמנות לשלטון, שכן האמנה בבסיסה היא בין האזרחים לבין עצמם והם אלו המסמיכים את השלטון. ישראל אמנם חתומה על האמנה החברתית, אך מעולם לא עיגנה אותה בחוק ועל כן מעמדה רעוע למדי.

בישראל "מוכת האויבים" הסכנות רבות והמדינה עושה כל שביכולתה לשכנע אותנו כי אנו חיים תחת סכנה קיומית מתמדת. על תפיסת האיום המשמשת בידי המדינה כלי אפקטיבי ליישור השורות קצרה היריעה מלדבר, אך על הצלחתה אין חולק. החל מ"מדינה קטנה מוקפת אויבים" ועד "האיום האיראני" עלינו להגן על חיינו מפני הקמים עלינו להשמידנו. וכל המערערים על עמדה זו, ואו המבקשים לסתור אותה ואו הטוענים כי היא משמשת את המשטר להשלטת טרור על אזרחי המדינה – יואשמו מן הסתם בחוסר נאמנות.

הסנטור מקארתי בגרביים. מרגיש נוח גם בישראל. צילום: cc-by-Wisconsin Historical Images

ואם כבר דובר בימים האחרונים על מקארתי כצדיק הדור – בבחינת להכשיר את השרץ המקומי המכונה חוק הנאמנות – אז מוטב לאופיר אקוניס, חבר הכנסת הנכבד, לקרוא קצת היסטוריה. אולי ילמד כי הממשל האמריקני שביקש להיאבק בקומוניזם, ניצל ופגע בזכויותיהם ובמעמדם האזרחי של אזרחים אמריקנים טובים באמתלה של חתרנות קומוניסטית כדי להצדיק את מדיניותו ולא להפך.

מכל מקום חוק הנאמנות הוא ללא ספק פתרון היגייני יותר מטרנספר, ונדמה כי לשם נושא המחוקק את עיניו. מה שמתחיל כקביעה של היעדר נאמנות יוביל עד מהרה לשלילת אזרחות ואז סוף-סוף תהיה לנו מדינה יהודית דמוקרטית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    הגל כתב – בתרגום המגניב החדש של גדי גולברג – שהחוק הוא השיבולת שמאפשרת להפריד בין האזרחים הנאמנים והמתחזים לכאלו (בבערך, מזכרון). כלומר: למדינת ישראל יש תביעת נאמנות, והיא מגולמת בחוק הישראלי. היא מפורטת מאד, ובצידה סנקציות קשות. היא אינה חלה רק על ישראלים, אלא על כל מי שעובר בתחומיה, ובמקרים מסויימים גם כאלו שפעלו מחוץ להם ואף לפני קומה (יענו, עשיית הדין בנאצים ועוזריהם). אין צורך באמירה גורפת שבאה במקום החוק המדוקדק הזה, יותר משהצהרה עצמית אודות המס שצריך לשלם בשנה מסויימת יכולה להחליף דו"ח מפורט של רואה חשבון. וכמובן, לא רק שזה לא סותר "יהודית ודמוקרטית", אלא שרוח היהדות עם 613 מצוותיה מגולמת הרבה יותר טוב בפירוט הזה, במקום הגישה הכמו-נוצרית\מוסלמית, של כמה עקרי אמונה משעממים.