ישחקו הבנות לפנינו

גנץ & ברק נתנו לנו דקה שהיא עולם ומלואו: רוני ס. אלבין על שוביניזם, אטימות וסחבקיות – תרגיל בהרמנויטיקה צבאית-מדינית
רוני ס. אלבין

אז הנה התרחש האירוע המביך הזה, וכצפוי במחוזותינו מיד הסתדרו שני מחנות: אלה שחושבות (וחושבים), ובצדק, שככה נראה שוביניזם; ואלה שחושבים (וחושבות), וגם בדבריהם יש מידה של צדק, שמדובר בסך הכול בבדיחה חסרת-טעם שיצאה מפרופורציה; ויש גם את אלה שאומרים שהעניין פה הוא בכלל הניסיון לשלוט בתקשורת והאיום על הכתבים, וכמו בבדיחה על הרב – גם הם צודקים. אז איך זה שכולם צודקים? זה פשוט תלוי-הקשר.

האייטם הזה הוא תיעוד מרתק של רגע קטן, כזה שמזקק כל כך הרבה חוליים פרסונליים ותרבותיים שמאפיינים את דרג מקבלי ההחלטות ברמה האסטרטגית במדינת ישראל – אפילו מעבר לשוביניזם ולצנזורה שנחשפים בו; אז בואו נעלה, מטאפורית, על מדים, ו-וירטואלית – לרמת הגולן, ונצטרף לתרגיל עם פרשנות צמודת טקסט ותלויית-הקשר:

ההקשר מתחיל בסיטואציה: תרגיל בסדר כוחות כזה או אחר ברמת הגולן, בבוקר יום חורפי. כל מי שנכחה פעם בסיטואציה כזו של בכירים שמגיעים לצפות בתרגיל, יודעת מה רבה המבוכה: הבכירים אינם בקיאים בפרטים, שלרוב גם לא מעניינים אותם, כאשר לעתים קרובות יש גם מתח בין-אישי ביניהם ובטח ובטח אל מול המפקדים הזוטרים יותר, שממילא רגילים להימתח לדום כשהמפקד בשטח. אז כולם עומדים ומנסים להעביר את הזמן והמתח בפטפוטי סרק, ואם יש מצלמות גם להיראות טוב (אם אין מצלמות הם ידברו, סביר להניח, על עניינים פחות בטלים אך לא פחות משעממים כמו מינויים בצמרת הצבא ופרשת הרפז).

המפקד, כלומר ברק – שהוא אמנם האזרח היחיד מבין הצופים בתרגיל אבל כנראה נשאר הכי "צבאי", לפחות מבחינת תפיסתו העצמית – מרגיש צורך להפיג את השעמום על ידי שאלה על הכוחות המתרגלים; והנה, אפילו יש משהו פיקנטי: יש שם "בנות"; אפשר לשאול שאלה שגם לכאורה מביעה עניין בכוחות וגם לכאורה מצביעה על "נאורות": "מי זה הבנות פה? מהגדוד? מהחטיבה? מהאוגדה?" אני אראה לכם גם שלא שכחתי מהי ההיררכיה של סדרי הכוחות, וגם שאני יודע שהיום בצה"ל יש "בנות" גם בגדודים. ותודה לזהבה גלאון.

השוביניזם זוקף ראשו, אבל עדיין בקטנה: ברור שהביטוי "חיילות" הולם יותר את האירוע, אבל לפחות זה לא "ילדות".

לבכירים בסיטואציות כאלה, גנץ במקרה הזה, אין ממש מושג לגבי הפרטים של הכוחות – הרי הרמטכ"ל, בדיוק כמו שר הביטחון, אורח לרגע שם. ובאמת, ברק מפנה את ראשו תוך כדי השאלה למפקד החטיבה, אופק בוכריס, שאמור לדעת את התשובה. אבל גנץ, שאולי חשב שהשאלה מופנית אליו, ואולי חשב שבגלל שהוא הרמטכ"ל הוא זה שצריך לענות, ואולי סתם היה דחוף לו להשמיע בדיחה אידיוטית, לא נותן לבוכריס להספיק להתבטא, ומשחרר "שנינות" אקטואלית. כי התייחסות קלת-דעת לאקטואליה היא תמיד מתכון טוב להפגת המתח, במיוחד אם אפשר לשלב בה עקיצה כלפי החרדים. והנה באה התשובה: "הן בהפסקות שרות… בהפסקה הן מתחילות לשיר".

שירת נשים, כמה פיקנטי

בוכריס, כמו פקוד טוב, מיד מצטרף ל"בדיחה" של מפקדו ומנסה להראות שהוא מבין את ההומור, וגם לוקח אותו, כמו שאומרים, בהומור: "אין בעיה, שישירו שירה.. סולו, הכול יהיה בסדר".

השוביניזם זוקף את ראשו שוב? אולי. כאן נכנס ההקשר הרחב יותר של אמירות הבכירים – ההקשר של האתגרים והבעיות של שירות נשים בצה"ל, ובתוכו – שירת נשים בצה"ל. נושא השירה הוא נושא רציני: כתבו על זה, התווכחו על זה, הפכו את זה להיות קו פרשת המחלוקת החדש שלפיו נחלק העולם לטובות ורעים, ויש אפילו כמה ששרות על זה. אם ראוי לצחוק על זה או לא, ועל ידי מי, ואם לצחוק על זה כשלא ראוי זה נחשב שוביניזם – זה עניין של השקפה, והקשר. פמיניסטיות חמורות-סבר חושבות שזה לא ראוי, ובטח לא על-ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון. קשה להאשים אותן, לפמיניסטיות יש הרבה סיבות טובות להיות חמורות סבר.

אבל הדינמיקה והקצב של החיים האנושיים לא מאפשרים לכל כך הרבה הגיגים לעבור בזמן הזה. כי בוכריס עוד לא הספיק להעשיר בתגובה את החידוד של הרמטכ"ל – ושר הביטחון עונה לו בחידוד משלו: "יש פה את דנה מהתקשורת של השר. היא מושבניקית, היא יכולה לשיר בלי מדים. זה יותר… אא…"

אאאאאאא. אא! אאא?!

לא יפה. שתיקה מביכה. השר אמר משהו לא לעניין. המפקדים, שהם גם הפקודים של השר, קולטים ומנסים לראות איך יוצאים מזה ואיך מוציאים גם את השר בשלום. בוכריס מגיב די מיידית באמירה שמנסה לשמור על רוח בדיחות-הדעת ולעשות איזשהו תיקון: "כל עוד שהיא בלי מדים ועם בגדים זה בסדר". חמוד כזה, באמת. גנץ, שועל קרבות מיומן שכמותו, כבר התחיל לסרוק את השטח ולגלות את הכתבים והמקליטים. עוד שנייה יגיעו האיומים המבודחים (מבודחים?). אבל לפני שזה יגיע, בואו נתעכב עוד פעם על האמירה המטומטמת הזאת של ברק. מה בדיוק עבר לו בראש?

כתבים, בנות, ילדות קטנות

ובכן, קצת קשה לדעת, כי כפי שכבר נטען רבות – ולעת עתה טרם הופרך אמפירית – ראשו של ברק הוא אטום. וזהו ההקשר הפרסונלי של האמירה. מוח אנליטי, כך לפחות נטען לגביו, אבל אפס הבנה בסיטואציות חברתיות או תקשורתיות. בקשת הסליחה מעדות המזרח, מינויי השרים לממשלתו הראשונה, האמירה שאילו היה פלסטיני – היה טרוריסט, ועוד כהנה מעשים, כולם נעשו במחשבה רבה תחילה, ואולי גם בכוונה טובה, אבל נחלו כשלון חרוץ. מה שהשתבש בין הכוונה לתוצאה זה המציאות החברתית, שאותה הוא שוב ושוב לא מצליח לקרוא. או כמו שהוא טוען: זה לא מה שאמרתי, זה איך שזה נתפס בציבור. גם הדירה באקירוב והעריקה ממפלגת העבודה נובעים מאותה מחלה של אטימות חברתית ותקשורתית. אה, כן. הוא גם היה ראש ממשלה וריסק לעצמו בעצמו את התפקיד ואת המפלגה.

אז הנה הפרשנות שלי למה שקרה שם: ברק לא באמת התכוון להשפיל את דנה, לא כאדם פרטי ולא כנציגת המין הנשי. יכול להיות אפילו שהוא לא שוביניסט במובן העמוק; הוא פשוט רצה להתחבב, להיות חלק מהחבר'ה, סחבק, להראות שגם הוא יודע להתבדח. ובזמנו ככה התבדחו בצבא: בצורה מצ'ואיסטית ומגעילה (העולם, וההקשר, קצת השתנה בינתיים, אבל רק קצת). בין אם התכוון ובין אם לא – האמירה שוביניסטית להחריד ומגעילה. האמת היא שאותי פחות מטריד אישית שיש לי שר ביטחון שוביניסט ומגעיל (היו כבר לא מעט כאלה שלמרות זאת הצליחו להיות אסטרטגים טובים) מאשר שיש לי שר ביטחון שלא מצליח להבין סיטואציות חברתיות בסיסיות. כי מי שלא מבין את ההקשר החברתי והתקשורתי שהוא פועל בו, קשה להאמין שיבין דווקא את ההקשר המדיני והאסטרטגי. וזה האדם שאמון על פתרון סוגיית הגרעין האיראני, אללי.

ברק. אפס הבנה בסיטואציות חברתיות או תקשורתיות

נחזור לגנץ ולאיומים על התקשורת. גנץ הבין מהר מאוד שמה שאמר השר הוא חומר נפץ תקשורתי. ומי רוצה להסתבך עם השר? ראינו מה קרה לרמטכ"ל האחרון שהסתבך איתו. אז הוא נחלץ להגנת המפקד: "גל"צ, זה לא משודר האירוע הזה. גם אם זה הסקופ של החיים שלך, זה נשאר אצלך בטייפ!". בחיתוך-דיבור צבאי וסמכותי (הקוראים לפירוק גל"צ מנשקה לא יכלו לזכות לחיזוק טוב יותר לעמדתם). על כתב ynet אי אפשר לאיים ישירות, אז הוא משדר איום מרומז, סחבקי. אם זה לא יילך באיום, יילך בסחבקיות, ואם לא בסחבקיות, אז בכל זאת באיום: "ניר, גם אליכם, שזו לא תהיה הכתבה האחרונה… שלא תהיה הכתבה האחרונה, כמו המלחמה האחרונה… אני מבטיח לך…" מעניין אם הוא הביא את הציטוט הזה באופן מכוון: ההמשך של שורת השיר הוא כידוע "ילדה שלי קטנה".

כתבים, בנות, ילדות קטנות, כל מיני אנשים שלא צריכים להיות על מדים, או נוכחים בסיטואציה כשלובשי מדים אמיתיים ומטאפוריים מפטפטים עצמם לדעת. מה שמדהים הוא שברק בכל הזמן הזה ממשיך עם הבדיחות העבשות. "גב לתרמיל גדול, יש לו… לכתב. גם הכתבים… הם יכולים… יש פה…" – איזה קטעים. בואו נשים על הכתבים קיטבג ונריץ אותם על הג'בלאות, וככה הם יידעו לא לשדר אמירות לא יפות. לא ברור אם הוא עדיין לא הבין את גודל הטמטום של מה שאמר, או שהבין ומנסה איכשהו לתמרן את המבוכה. בכל מקרה… אטימות, כבר אמרנו?

אז הנה לנו בסך הכל דקה – שהיא עולם ומלואו. שוביניזם מגעיל – כן. יחסי צבא-תקשורת בעייתיים – גם כן. אבל מי שמפרשת את האירוע בהתייחס רק לאלה, מתעלמת מחלק מההקשר. מה שהרבה יותר מטריד אותי, ושנחשף בסיטואציה במלוא עוצמתו, הוא אטימותו החברתית וטמטומו הבין-אישי של שר הביטחון, ובמלים אחרות – חוסר יכולתו לפענח את ההקשר שלו, אפילו המיידי, וכן האופן האוטומטי שבו מתייצבים מפקדי הצבא לצידו ולהגנתו.

הייתי רוצה לחשוב שישיבות המטכ"ל והממשלה מתנהלות בצורה אחרת, אבל אנחנו הרי יודעים שלא, וההיסטוריה כבר הוכיחה ששרינו ומפקדינו ממהרים לצאת למלחמה באותה קלות-דעת שבה הם תוחבים לשון לפיה של הבחורה הצעירה שזה עתה הכירו. אם היה צריך והיה אפשר לבחור, באופן אישי ההעדפה שלי נוטה לשוביניזם מגעיל על פני אטימות חברתית; עדיפה נשיקה כפויה על פני מלחמת יש-ברירה. הצרה היא, כפי שהסרטון הזה מוכיח זאת שוב, שאין לנו באמת בחירה.

בקריאה אקטואלית, עניינה של הרשימה הוא האמירה השוביניסטית והאומללה של ברק. בקריאה אינטלקטואלית, עניינה של הרשימה הוא חשיבותו של ההקשר בפרשנות. שתי הקריאות מתחברות לאותה קריאה אופרטיבית: ברק, אם אתה לא מבין את ההקשר – תתפטר!

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אוהב נשים ומכבדן

    לייחס למגדר כולו תכונות מרירות, עלובות ומנותקות מהמציאות, שבעצם לוקה בהן רק מיעוט קולני מבין הנשים, זוהי שנאת הנשים הנוראית ביותר שקיימת.

  2. דרור בל"ד

    החיים שלך דבש. לידיעתך, אהוד ברק הוא ארכי פושע מלחמה וידוע בתחביבו לרצוח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית.

    אדרבא, יביאו ברק ונתניהו לחורבנה של המדינה הציונית. המעצמה הצבאית הזו תושמד רק מבפנים – כפי שמלמדת ההיסטוריה לגבי מקרים דומים. יש לתמוך בנתניהו, ביריב לוין, אקוניס, דנון וחבורתם, ויש לבוז לכל שיח המכונה פמיניסטי בשיח הציוני העוסק בענייני הצבא הציוני שלא בהקשר לפשעי המלחמה של העומדים בראשו.

  3. חנן

    תמיד כשקוראים מאמר מהסוג שלפנינו עולה בעוצמה רבה הדילמה "אם נגיב נמצא מעצימים אירוע לא רציני" ואם לא הרי שאישרנו בשתיקה חלק ניכר מקביעותיו ה"לא מדויקות".
    יכתב מיד ובצורה הברורה ביותר כי הדיון והפעילות הקשורים במעמד האישה והפגיעה הנפשעת וההולכת ומתעצמת בו יום יום,בעולם בכלל ובמיוחד כאן בישראל הוא אולי החשוב ביותר במדינתנו.מה לזה ולמאמר על "השתתפות גנרלים וההבלים שבשיחות הבניים בתרגיל בצפון" ולסוגיה הזאת,רק למחברת פתרונים.נכון הם אמרו משהו על "שירת בנות" אז מה?אם כבר נזקקים לסוגיית הדיבור ה"שוביניסטי" בצה"ל ומפקדיו נא להתחיל עם "שפת החיילים" לאורכה ולרוחבה ובראש ובראשונה עם הביטויים האלמותיים "כוסית" וכוסון".

  4. אוי טאנצט מיידעלעך, טאנצט! ריקדו בנות, ריקדו!

    מפקד יוניפ"יל גנרל פלגריני מספר שבני גנץ תמיד דיבר "דוגרי". כשהיה מפקד פיקוד צפון נהג גנץ לשלוח מסרים אגריסיביים דרכו גם לממשלת לבנון. נקווה שגנץ לא ינקוט בדרכי אהוד ברק לגבי איראן, שהרי תגובת איראן עלולה להיות חמורה בהרבה מתגובת הפמיניסטים כאן.

  5. רוני

    משעשע. כתבתי רשימה העוסקת בפרשנות, דרך ניתוח של אירוע ספציפי ושתי הפרשנויות הנפוצות לו ("שוביניזם!" ומול זה: "זו רק מהתלה").
    טענתי שהפרשנויות הללו מצמצמות את האירוע, והצעתי פרשנות נוספת.
    והנה, מה התגובות?
    "שוביניזם!" (אוהב נשים ומכבדן) ומול זה: "זו רק מהתלה" (חנן). נו, שיהיה לבריאות.

    דרור – תודה. מקווה שגם החיים שלך דבש. בקיאותי בדיני המלחמה קטנה מכדי לקבוע את מידת פליליותו של ברק, וכך גם היכרותי האישית איתו – מכדי להעיד על תחביביו. לעניין המשך דבריך, ראה הפוסט של רועי ילין ב"העוקץ" מהיום.

    שרה – א דאנק. זינגעט אונד זייט פריילעך.