זיכרונות מאריתריאה

ביבי, כך נראה טיול הספארי שלך ב"אפריקה". גרמאיי, פליט מאריתריאה, מספר מדוע הגיע לישראל
גרמאיי

קוראים לי גרמאיי. אני בן 28, פליט מאריתריאה. הגעתי לישראל לפני קרוב לארבע שנים. רבים כמוני עוזבים את אריתריאה בגלל הבעיות הפוליטיות עקב המשטר הדיקטטורי-הצבאי במדינה. אני, למשל, עזבתי ב-2008 אחרי שנים של עבדות. כחלק מחובתי האזרחית שירתתי בצבא, אבל במקום לעשות משהו עבור ארצי או בני עמי, הכריחו אותי לעבוד בחברת בנייה פרטית. לא קיבלתי כל תשלום במשך שלוש וחצי שנים. לו הייתי מעז לשאול שאלות, הייתי עלול למצוא את עצמי בכלא, לעבור עינויים ואולי אפילו למות.

מכיוון שבאריתריאה ישנו גיוס ללא הגבלת זמן, שיכול להימשך גם עד גיל 60, בחרתי לברוח מאריתריאה, ואם אחזור לשם כעת ייתכן שיעצרו אותי או יהרגו אותי רק משום שעזבתי את הצבא ואת המדינה בניגוד לחוק. הגעתי לסודאן, משם למצרים ואז לישראל. בגבול עם מצרים, נוריתי ברגלי על-ידי חייל מהצבא המצרי. החיילים הישראלים פינו אותי מיד לבית החולים, אולם לאחר מכן לא הייתה לי שום אפשרות להחלים ולהשתקם. פניתי לרופאים לזכויות אדם, ולמזלי הם יכלו לסייע לי.

הפגנה נגד "המסתננים", תל אביב 11.12.11. שום זכויות. צילומים: אורן זיו / activestills.org

אמנם אני יודע שאני פליט, אבל הממשלה הישראלית לא מכירה בי ככזה לכל אורך השנים שאני גר פה. המשמעות של זה בפועל, היא שאני לא זכאי לשום זכויות. לדוגמה, אני לא יכול לעבוד באופן חוקי, אין לי ביטוח בריאות או זכויות סוציאליות כלשהן. העזרה היחידה העומדת לרשותי הם ארגוני זכויות האדם – אבל הם נמצאים תחת עומס גדול, עד שלעתים אינם יכולים לטפל בכל הפניות שמגיעות אליהם.

לאחרונה השתתפתי בקורס שאמנסטי ייזמו עבור פליטים, שעזר לי לפתח מודעות בתחומים של זכויות אדם,הכרת ההיסטוריה הישראלית, ורכישת כלים לשינוי פוליטי. שם שמעתי על כל הזכויות שהיו יכולות להיות לי – על פי ההצהרה האוניברסלית של זכויות אדם ואמנת הפליטים הבינ"ל. הכעיס אותי מעט לגלות שאני לא מקבל מישראל דבר ממה שמגיע לי כפליט.

חברי הקבוצה שהשתתפו בקורס מקווים להתחיל להילחם עבור זכויותינו. למשל, אנחנו רוצים להבהיר לחברה הישראלית שאנחנו פליטים ולא מהגרי עבודה או מסתננים. אני אוהב את המדינה שלי והייתי שמח לחזור לשם ולבני משפחתי ולא לבוא לישראל – אם רק הייתי יכול.

* שם המשפחה של גרמאיי שמור במערכת, ולא מוצג כאן בשל חשש לחיי משפחתו באריתריאה

עוד בנושא:

סיגל רוזן על החוק למניעת הסתננות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יאיר

    גם אם תאמר את זה לעצמך 200 פעמים בכל בוקר, אתה לא פליט אלא מהגר עבודה. הפליטות שלך נגמרה כשעזבת את המדינה השכנה (סודן). אתה החלטת להגיע לישראל כי הדרך לאירופה נסגרה. זה מובן לגמרי, אבל להכיר באדם בנסיבות שלך כפליט יהיה פגיעה אנושה בפליטים אמיתיים. כל מדינות העולם מגבילות את ההגירה אליהן, וישראל לא שונה בכך. הגירה היא דבר טוב ומבורך, אבל כשההגירה מאיצה ללא תשתיות חברתיות וכלכליות מתאימות, החברה המארחת עלולה להפגע קשות.

  2. איתן חג'בי

    "הפליטות שלך נגמרה כשעזבת את המדינה השכנה, סודאן"…
    אה כן, סודאן, ממש מדינת מקלט. זאת שפליטים ממנה מציפים את כל העולם, שיש בה מלחמת כל בכל שמתחדשת כל כמה חודשים, שלנשיאה עומר אל-בשיר יש צו מעצר בינלאומי כדי שיובא למשפט בהאג על רצח עם ופשעים נגד האנושות, ושיש בה מדינת הלכה מוסלמית. היא הייתה אמורה להעניק לגרמאיי הנוצרי "מקלט". או מצרים שהמשטרה שלה טבחה בפליטים, ביניהם נשים וילדים, בפארק מצטפא מחמוד בקהיר בשנת 2005, שבה פליטים עוברים עינויים במחנות שבויים, אונס שיטתי, סחר באיברים ותקיפות גזעניות אלימות על בסיס יומיומי. גם אם תאמר לעצמך שגרמאיי מהגר עבודה 200 פעם בחודש, זה לא יעזור. אגב, אחוז עצום (אם אני זוכר נכון מעל 80%) מהאריתראים שזכאותם למקלט נבדקת בארצות המערב מוכרים כפליטים וזוכים להגנה, סיוע ואזרחות. וכולם, יאיר היקר, עברו בסודאן ומצרים. הכר במציאות!