מנהגיהם של ילידי הפייס

הפטישיזציה של אנתרופולוגים ל"שדה" ממשי ומאובק ולאתנוגרפיה אקזוטית דיה, גורמת לכך שהתחום מדיר רגליו מחקר האינטרנט. מיה ולנשטין החליטה דווקא להיצמד לקירות הלא-ממשיים של חדרי הצ'אט
מיה ולנשטין

מחקרים על האינטרנט החלו לצוץ כבר בשנות התשעים, אבל נדמה כי עד היום לא השליכה האנתרופולוגיה את עוגנה אל תוך האוקיינוס העשיר הזה. בעוד בתחומים מקבילים נעשים ניסיונות מרשימים לתאר מהו "הווירטואלי" (פילוסופיה), כיצד משפיע השימוש באינטרנט על ה"עצמי" הגולש (פסיכולוגיה) וכיצד משתמשים קהלים באופן שונה באינטרנט לעומת הטלוויזיה (תקשורת) – לאנתרופולוגיה חסרה התמקדות ייחודית בתחום זה.

ישנו פער הולך וגדל בין זמן השימוש והמשמעות שהאינטרנט תופס בחייהם של אנשים (בעיקר אך לא רק בחברה המערבית), לבין מספר המחקרים האנתרופולוגיים הנכתבים על הנושא. בעוד שהאנתרופולוגיה מיהרה לקבל בעבר נקודות מבט חדישות כגון נקודת המבט הפוסט-מודרנית, הרפלקסיבית, וכן להשתלט על כל תחום הגלובליזציה והאתנוגרפיות הרב-מקומיות – מדוע היא מדלגת באלגנטיות מעל התחום הנ"ל?

לאנתרופולוגיה יש אפשרות להוסיף עשרות מונים על נקודת המבט הפילוסופית על האינטרנט, שכן התבוננות על הווירטואלי כממד מקביל לממשי היא מעניינת, אך כל בר-דעת רואה שאנשים מבלים זמן רב ואף מעתיקים פרקטיקות יומיומיות כגון חיזור, פוליטיקה, מסחר, אינטראקציות חברתיות וכן הלאה אל "תוך" האינטרנט באופן מאד ממשי. היכן המחקר על כל הנורמות החדשות הקיימות, האתיקט, כללי ההתנהגות המצופים הקיימים בחדרי הדיונים וברשתות החברתיות? היכן המחקר לגבי כיצד קבוצות שונות במקומות שונים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ישראלים וקוריאנים משתמשים באופן שונה באינטרנט? היכן המחלקות לחקר האנתרופולוגיה של האינטרנט, הכנסים, המלגות, כתבי העת?

אחד הפתרונות המסבירים תעלומה זו הוא לטעמי הפטישיזציה של אנתרופולוגים ל"שדה" ממשי, ליומן שדה מאובק ולאתנוגרפיה אקזוטית דיה. כפי שתמהה אחת המאסטרנטיות שלומדת איתי כשסיפרתי לה שאני עומדת לכתוב את התזה שלי על האינטרנט: "האם את באמת רוצה לשבת כל יום דבוקה אל המסך במקום לצאת ולפגוש אנשים אמיתיים?" נראה כי מחקר אתנוגרפי באינטרנט לא נתפס כ"קרבי" מספיק ואולי אף לא "אנתרופולוגי" מספיק – אם אנתרופולוגיה משמעה הקשיים שבמציאת אינפורמנטים וחברים וכניסה לשדה דרך ישיבה מבוישת דבוקה לקירות ממשיים ולא לקירות של חדרי צ'אט. זה כמעט נראה "קל" מדי לחזר אחרי מרואיינים באינטרנט, להתחבא מאחורי פסבדונים, לחלק את כתובת האי-מייל ולברוח.

"מיה, האם את באמת רוצה לשבת כל יום דבוקה אל המסך במקום לצאת ולפגוש אנשים אמיתיים?"

אולם מחקר אנתרופולוגי אינטרנטי לשמו הוא אינו עניין של מה בכך. ראשית, על האנתרופולוגים החוקרים להפוך ל"מכורים" לאינטרנט (לרשתות חברתיות, לאתרי גיימינג, לאתרים של מציאות בדויה, לשיתוף קבצים, למסחר אונליין) בדיוק כמו הנחקרים שלהם. בשלב השני, עליהם לתעד ביומן שדה את הקורות אותם, את כללי ההתנהגות שמצאו באותם אתרים בהם חיו והסתובבו שעות רבות משגרת יומם. ובשלב השלישי, עליהם לנתח, עדיף תוך השוואת התנהגות חברי הקבוצה כשהם נמצאים באתרים שונים, או תוך השוואה בין פעילות הקבוצה בתוך ומחוץ לאינטרנט (כפי שתועדה במחקר העבר או כפי שנצפית היום) מה מתרחש באינטרנט ומדוע.

לאנתרופולוגיה יש המון לתרום לחקר האינטרנט – הן באתנוגרפיות ובעולמות שלא תועדו כלל והן בתיאוריה של כיצד אנשים משלבים את האינטרנט בחייהם החברתיים. על המרצים להיות פתוחים ולעודד את תלמידיהם ותלמידותיהן לחקור גם את הפן הזה של העולם החברתי, לא כי זה "קל" יותר אלא כי יש כאן פיסת מציאות חברתית שאנחנו מפספסים. כל זאת כמובן תוך שמירה על הסטנדרטים המתודולוגיים, התיאורטיים והאתיים הגבוהים שפותחו במהלך השנים בדיסציפלינה שלנו.

הכותבת מסיימת בימים אלו את עבודת התזה בנושא פעילות השמאל הרדיקלי ברשת החברתית פייסבוק בהנחייתו של פרופ' דני רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עינת

    אני נאלצת שלא להסכים עם טענתה של הכתובת. אמנם המחקר אודות האינטרנט בארץ מצומצם, אבל ישנה עבודת דוקטורט מדהימה שנכתבה ע"י ד"ר כרמל ויסמן, העושה אתנוגרפיה של בלוגים של נערות. מציעה לקרוא את פרק המתודולוגיה שלה. ויש גם עבודות נוספות, יש אפילו עבודה על אתר העוקץ. ברחבי העולם יש כמות מכובדת של מחקרים על "נורמות חדשות, קבוצות אוכלוסיה שונות, גברים, נשים, צעירים ומבוגרים" ועוד שאלות רבות ומרתקות.שאלות אלו נבחנות מנקודת מבט אנתרופולוגית תוך שימוש במתודות אנרופולוגיות.

  2. לעינת

    בעולם מנקודת מבט ו/או מתודולוגיה אנתרופולוגית אבל לא רק בספרים עצמם מדובר. נראה שעוד לא הבשיל ממש "תחום" או תיאוריה אנתרופולוגית מכילה של האינטרנט בחיינו (אם כי ישנן בהחלט התחלות לכך). השאלה מדוע אין "התנפלות" אנתרופולוגית על הממצאים החדשים באותה מידה שהאינטרנט תפס אותנו בחיים האמיתיים? יתכן וזה איחור אקדמי רגיל ויתכן כי מדובר בסיבה שהוצעה במאמר.

  3. סמדר לביא

    הנה דף הפירסומים שלה:
    http://sites.google.com/site/adikuntsman/articles
    היה רצוי וכדאי שתביאי מראי מקומות לטענותייך שהאנתרופולוגיה מתעלמת מה"שדה" הסייבר-ספייסי. אין להן כל עוגן אמפירי.

  4. ג'

    יש הרבה מחקר אנתרופולוגי של קהילות אונליין. למשל Boellstorff, T. (2008). Coming of age in second life: an anthropologist explores the virtually human: Princeton University Press;
    מחקרים של Ulrike Schultze, Nakamura, ועוד.
    כמו כן שיטות אתנוגרפיות מצויות כבר שלושה עשורים לפחות בשימוש נרחב במחקרים של מערכות מידע וקשר אדם-מכונה.