• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

אומה ללא לב

באנו לכאן להתאבן, ואכן התאבנו: יובל בן-עמי על ההפנמה העיוורת של השורה "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם"
יובל בן-עמי

יש שורה אחת בשיר אחד, שכתלמיד בית ספר יסודי מסורתי בירושלים מאוד ריגשה אותי ושהיום מאוד מכעיסה אותי. השורה לקוחה מן השיר "הכותל" שחיבר יוסי גמזו והלחין דובי זלצר. עזבו את רוחו הכללית של השיר, שבוחשת בקדרה דת וצבא ליצירת התבשיל המסוכן שבו אנחנו חיים היום, עזבו את הבעיות הלוגית שבו (כבר בשורותיו הראשונות מקרבת נערה שפתיים וסנטר לכותל ואז משוחחת עם המשורר, למרות שכידוע נשים מובדלות מגברים ברחבת הכותל, דחוקות לצד בתחום צר). הבעיה האמיתית טמונה בשורת המפתח של הפזמון.

זוהי שורה סוריאליסטית, שכמו מתארת ציור של מגריט: "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". שורה זו היא הבעייתית מכל, מכיוון שהיא מביעה את השגיאה העמוקה ביותר של תרבותנו.

נתחיל מכך שאין אנשים עם לב של אבן. אנשים עושים דברים איומים מתוך רגשות שכולנו חולקים, בעיקר פחד ואנוכיות. אבנים עם לב אדם ודאי שאין, אבל לא תאמינו כמה אנשים מתהלכים בינינו ומאמינים שדווקא כן יש אבנים עם נשמה – וראוי וכדאי להרוג אנשים עם לבבות של אבן שרוצים לרעות עליהן עזים. לגבי אבנים שעמים אחרים מחשיבים אותן כבעלות לב, אותן ואת כיפות הזהב שמעליהן אנחנו מוחקים בפוטושופ, כך שרק הכותל, אזוב ועצבת, נותר, ונשלח לחיילי צה"ל.

מה קורה לאומה שגדלה על ערכים כאלה? מה קורה ללבה שלה? הראיות בשטח: רובנו מקבלים ללא התנגדות את הקפתם של אנשים בגדרות, הוצאתם להורג ביריות מטווח אפס, ביזתם והשפלתם. הפכנו לאומה הכי פחות מכניסת אורחים בעולם, זו שאוסרת מבקשי מקלט למשכי זמן בלתי מוגבלים ומקימה עבורם את מתקן הכליאה העצום ביותר במערב. יש אבנים עם לב אדם; הן בראש הפירמידה, מתחתן יהודים, מתחתם אנשים עם לב של אבן, מתחתם כושים.

אם נדמה לכם שאני סתם מדבר מתוך שנאה עצמית, או כי התעוררתי כשנעימת "הכותל" תקועה לי בראש ומעצבנת אותי, אספר לכם על שיחה שניהלתי בחודש שעבר ברכבת לחיפה, כשמולי בקרון ישב אדון חרדי נחמד ולבבי, עולה מבריטניה שעושה למחייתו בתיקון מחשבים. פצחתי איתו בשיחה כי כתבתי על נושא מסוים וחשובה היתה לי נקודת המבט החרדית. במהלך השיחה התחלנו לדבר על היחס בין יהודים לאומות העולם, ובשלב מסוים ציין האיש, כעובדה, שליהודים יש נשמה ולגויים אין.

הוא הנמיך מעט את קולו כשאמר זאת, כיודע שמדובר באמירה שתעורר סקנדל לו תישמע ברבים, אבל היה משהו בנימתו שגרם לאמירה להישמע מובנת מאליה, כאילו גם אני אמור לדעת אותה ולהסכים איתה וללחוש אותה מדי פעם. יש אנשים עם לב אדם, כלומר אני והוא, ולכל היתר אין. אמרתי לו: "קשה לי מאוד עם אמירה כזאת". הוא השיב: "איפה גדל סבא שלך? בארץ?"

"אחד בארץ, אחד בצ'כוסלובקיה".

"תשאל את סבא שלך מצ'כוסלובקיה מה הוא חושב על הגויים".

חשבתי על סבא שלי, שעם כל היותו יהודי דתי לא היה מאמין גדול באבנים בעלות לב אדם, שהיה הומניסט כשם שהיה ציוני, שהיה לו לב זהב ושמדינת ישראל ששיווה לנגד עיניו היא פחות או יותר היפוכה של מדינת ישראל הנוכחית. חשבתי על סבא שלי, שבשמו אני נאבק כיום לשנות את צביונו של המקום הזה. "הוא הלך לעולמו".

"אז תשאל את אבא שלך מה סבא שלך היה אומר על הגויים".

השתתקתי, לא חשבתי בזמן אמת על התשובה האמיתית לתביעה הזאת: "ומה לדעתך היה אומר השכן של סבא שלי בצ'כוסלובקיה בשנות ה-30 על יהודים? ובגלל שהוא היה מדבר כך, והוא סבא של מישהו, יש לזה איזה משקל? זאת אמת?"

אה, אבל לשכן של סבא שלי בצ'כוסלובקיה הרי אין נשמה. הוא איש עם לב של אבן, ורק אנחנו לב אדם. לכן באנו לכאן, להתאחד עם האבנים בעלות לב האדם, שרק הן מבינות אותנו. באנו לכאן להתאבן, ואכן התאבנו. ליהודים אכן יש נשמה, אבל האומה היהודית מאבדת את נשמתה בהתנכרותה לכל אשר סביבה. רק אומה ללא לב יכולה לחוקק חוק אכזרי כתיקון ל"חוק המסתננים". רק אומה ללא לב לא מוכנה לראות את הדיכוי שלו היא גורמת במסגרת הכיבוש, מוכנה להמשיך ולממן אותו, להמשיך ולדרבן אותו. ובעצם אין אומות ללא לב, יש רק אומות שמפנימות שירים מניפולטיוויים ומלאי שקר וצועדות לקצבם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי ברנע

    אומה לפי פרשנות מקובלת היא התלכדות המדינה עם הלאום. על איזה לאום מדובר? מי חבר בו? כיצד מצטרפים אליו? מהו הקשר בין הלאום למדינה? מישהו יכול להסביר לי מה קורה כאן?