string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מה רשמו לנו השופטים

דחו שופטי הרוב את העתירות נגד "חוק האזרחות" באומרם: אנחנו לא נרשום לכם, הציבור היהודי בישראל, "התאבדות לאומית". אבל מה בדיוק הם כן רשמו לנו בפסיקתם? חגי אלעד על רמיסתן של זכויות אדם בשם כוח שלטונו של החוק

הנשיא הבא של בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בחר לפתוח את דבריו (הקצרים עד כדי בוטות) בפסק הדין אשר דחה את העתירות נגד חוק האזרחות, בציטוט תמציתי: "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". הציטוט, אגב, מובא מפיו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק. גרוניס כותב עוד, טרם לדחייתו את העתירות, כי הוא "מוכן… לצאת מן ההנחה, כי החוק פוגע בזכות החוקתית של בן הזוג הישראלי לחיי משפחה". אני, בתורי, מוכן לצאת מן ההנחה שהציטוט אותו בחר גרוניס ככותרת להחלטתו, אכן מבטא באופן מזוקק את תפיסתו.

נתחיל, אם כן, כאן: זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית. המילים מוצבות כמשקל נגד אל מול ההכרעה האלטרנטיבית, זו של דעת המיעוט, הכרעה ששבה ונדחתה על ידי הסמכות השיפוטית העליונה של מדינת ישראל. ובתרגום לעברית עמומה מעט פחות: כדי למנוע את מה שאנו תופסים כהתאבדות לאומית, אנחנו מכריעים, בכסות משפטית-חוקית, לפגוע בזכויות אדם.

אפשר היה לשאול לגבי מילים תמציתיות אלו שאלות עובדתיות, כמו: האמנם הכרעה אחרת באמת היתה מבטאת סכנה איומה עד כדי "התאבדות לאומית", או שמדובר פשוט בהיסטריה גזענית נמוכת מצח? השופט מלצר, בדעת הרוב, הרחיק עדותו בהקשר זה לאנלוגיות מעולם "השימוש באנרגיה גרעינית ובפסולת גרעינית", שינויי אקלים וכיוצא באלו, איש-איש ומחוזות סיוטיו. אלא שלמרות הפיתוי להוסיף ולשוטט עוד במחוזות ברוכי "עובדות", שקרים ופנטזיות אלו, הרי שבעניין זה, השופט אדמונד לוי (בדעת המיעוט) אומר כך: "דברים מקוממים… בסיסם בהעצמה של פחד, נחלתם של רבים, שכל עמידה על זכויות אדם של המיעוט הערבי, כרוכה מניה וביה בסכנה קיומית לישראל", ואחרי דברי אמת כאלו – אין מה, ואין צורך, להוסיף.

ואפשר אולי היה לשאול לגבי מלים אלו שאלות משפטיות, כגון: האם הפגיעה בזכויות הולמת את ערכיה של המדינה והאם היא נועדה לתכלית ראויה והאם היא מידתית. למעלה ממאתיים עמודים של פסיקה בוחנים שאלות אלה בפירוט, כל שופט ועמדתו. אפשר להוסיף ולשוטט עוד במחוזות מבחני פסקת ההגבלה – אלא שבפסיקה שכל-כולה מבוססת על שיתוף פעולה עם שקר, הפיתוי לכך קטן; שהרי השופטים בוחנים בדקדקנות את חוקיותו של הטעם הביטחוני להוראת השעה נגדה שבו והוגשו העתירות, אלא שהטעם האמיתי לחוק אינו ביטחוני אלא דמוגרפי (לוי, בעדינות: "חוסר רגישות זה לזכויות הנפגעות אך מתחדד נוכח המסקנה, כי לחוק תכליות נוספות זולת זו הביטחונית"), והוראת השעה? "חוק האזרחות והכניסה לישראל אינו זמני כלל ועיקר, אלא נועד ללוותנו שנים ארוכות חרף כותרתו המבטיחה". משפטית, אלו חולות טובעניים. אין מה לשוטט במחוזות האלו.

ואפשר לנסות ולשאול שאלה אחרת. לחזור לכותרת של גרוניס ולשאול את השאלה הבאה: פסק הדין הזה, העובדה שחוק האזרחות הפך לכתם שלא יימחה, לחוק המדינה עם גושפנקא חוקתית מהרכב מורחב של הבכירים בשופטינו, הפסיקה הזו – לאיזה עתיד מהווים אלו מרשם? כאילו באו שופטי הרוב ואמרו: אנחנו לא נרשום לכם, הציבור היהודי בישראל, לא נרשום לכם התאבדות לאומית. אז מה בדיוק הם כן רשמו לנו בהחלטתם?

בלשונו של השופט לוי, הנה מה שרשמו לנו: "מציאות, שתוצאתה המובהקת היא הצרת זכויותיהם של ישראלים אך משום שערבים הם". רשמו לנו "פתח למעשי חקיקה נוספים, שמקומם לא יכירם בתפישה הדמוקרטית". רשמו לנו חוק ש"חקיקתו היא אירוע מכונן בתולדות הדמוקרטיה הישראלית". רשמו, והטילו "צל כבד על סיכוייה של הדמוקרטיה בישראל לעמוד באתגרים להם יכלה עד כה. טועה מי שסבור, כי לאורך זמן יוכל אף הרוב, שמכוח הכרעותיו בא חוק זה אל העולם, לעמוד בפני פגיעתו הרעה… זו תאיים להשיג כל ישראלי באשר הוא, הואיל וטמון בה הכוח לערער את המסד עליו ניצבים כולנו שכם-אל-שכם".

למי שנשימתו נחנקת כתוצאה ממסכת הצביעות של פסק הדין בעניין חוק האזרחות, דבריו הבהירים של השופט לוי הם כמעט בבחינת אוויר לנשימה. ועם זאת, בעצם, איזה אירוע מכונן בדיוק היה כאן? הרי גם לפני החלטת בג"ץ בעניין זה לא בדיוק ניצבו כל הישראלים באשר הם "שכם-אל-שכם". הרי "הצרת זכויותיהם של ישראלים אך משום שערבים הם" היא לא עניין חדש. למעשה, זה עניין קבוע מאז קום המדינה, והדברים ידועים, מפורטים, מתמשכים. אפילו כשהשופט לוי כותב ש"קיפוחם של בני המיעוט אך בשל היותם כאלה" הוא "רעיון זר לתפישות היסוד שלנו", הוא הרי יודע שהמילים היפות הללו קמלות לנוכח המציאות המכוערת. מילים חלולות נוטות לאבד מיופיין, גם אם כותבן מבקש להאמין בהן בכל מאודו.

המשמעות ה"מכוננת" של פסק הדין מונחת במקום מעט שונה מזה שסומן. לא בצל המתארך שההחלטה מטילה על "סיכוייה של הדמוקרטיה בישראל לעמוד באתגרים להם יכלה עד כה", שהרי היא אינה יכולה להם. אלא בצל המתקצר דווקא, זה שבצמצום הפער בין מלים גבוהות לבין מציאות נמוכה. בהכרזה הגלויה, לכל באי עולם, מה באמת חושבת מדינת ישראל על אותו "הכרח חיוני שזכויות האדם תהיינה מוגנות בכוח שלטונו של החוק", כלשונה של ההכרזה המקורית לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. הכרח חיוני? הנה מה שהכרחי, אחרי שבית המשפט הכשיר בריש גלי את רמיסת זכויות האדם מכוחו של חוק גזעני: מה שהכרחי הוא להגן על זכויות האדם מפני רמיסתן בשם "כוח שלטונו של החוק". חוק שאיננו מגן, משפטים ריקים מתוכן, מרשם לעתיד שהוא תיאור נוקב של ההווה.

מי אמר שאין לנו חוקה? "זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית".

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. משה מזרחי

    כי "העליון" שופט ע"פ החוק הציוני–ובניגוד לחוק הבינלאומי, ולכמאה החלטות מוע"הב של האו"ם.
    ככל שחוקי הכנסת מתרחקים מחוק וצדק, דומה ישראל יותר למדינת APARTHEID

  2. שמואל

    מענין איך היו שלטנות ישראל מגבים אם במדינה כלשהי בעולם היו קובעים בחוק שישראלי או יהודי המתחנן עם אזרח המקום לא יוכל להתגורר בה.

  3. נפתלי אור-נר

    1. אם עד כה לא היה ברור לנו מדוע הימין הקיצוני טרח לשנות את החוק בכדי שהשופט השמרן והגזען גרוניס יעמוד בראש הרכב בית המשפט העליון, עתה זה ברור.
    2. אכזבה מרה חש אני עקב פסיקותיהם של השופטים מלצר ונאור (מרובינשטיין איני מצפה לכלום. הוא אינו אלא נציגם של המתנחלים בבית המשפט העליון).
    3. עתה עם הצטרפותו של שופט מתנחל לבית המשפט העליון, הסחף ימינה לטובת מולך " הביטחון" על חשבון זכויות האדם, בכלל, והפלשתינאים, בפרט, ילך ויתעצם.
    4. אני מקווה שצעדים ופסירות אלו של בית המשפט העליון יסירו את המסכה מהעובדה שגם בית המשפט העליון אינו אלא מכשיר בשלטונה של מדינה שחרתה את הנצחת הכיבוש על דגלה

  4. שחם

    אי אפשר שלא לשאול את "כבוד השופט גרוניס " (ובמקרה זה ממש אין כבוד) למה הר הופנוק פון שטופנצויק בשבתו בבית המשפט (דווקא המחוזי) של שלזיה ,בעיר ברסלאו כמובן,בשנת 1937,טעה בסלקו חזרה לפולין את אדון שמול ברב יודלך שהעז להתחתן עם גב' פליציה שפירא שמשפחתה חייה 30 דורות באשכנז.שלא תהיה כל טעות,השופט הנ"ל לא היה נאצי ואפילו די שנא את היטלר וכנופיתו אבל הוא פחד מהם מאד וגם לא בדיוק אהב יהודים למרות שהיו לו"כמה חברים טובים שהלכו לבית כנסת ביום כיפור".
    לא ,זאת ממש לא אותה סיטואציה,אבל אנחנו יהודים ציוניים ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן,כדי שאפילו לא נחלום על השוואות מסוג זה,והנה אתה וחבריך השופטים מביאים אותנו לכך. ישראל מעצמה גרעינית,מדעית -המקלט הבטוח של העם היהודי,שמפחדת מכמה מאות מאחדי משפחות שאינם יהודים.

  5. רמי

    את התגובה של שחם צריך כל אדם לגזור ולשמור ולקרוא לפחות פעם בשבוע. אויה לאיזה תהומות התדרדרנו. והם (לא רק גרוניס, לך קרא את נאור או חשין בפסק הדין הראשון ושאר שופטי המיעוט, שלא לדבר על ביניש שלפי אנליזה בהארץ עיכבה את ההחלטה עד שפרוקצ'יה תפרוש ואז מינתה את הנדל, ושלא לדבר על ברק שהודה (הודה!) בביוגרפיה שנכתבה עליו (לויצקי) שעיכב מתן פסק הדין הראשון עד שיווצר רוב נגדו. ועוד מילה: החוק המשוקץ הזה גורם לאלפי ילדים עינויים ועלבונות יומיומיים ולעתים קרובות עליהם לבחור אם לגור אצל אמא או אצל אבא שלא לדבר על הביורוקטיה המענה. והכל כתרופת פלאים למגיפת הדמוגרפוביה שפשתה בארץ. הערבי אינו וירוס ולא צריך תרופות. רק כבוד הדדי.

  6. עידן סובול

    דעת הרוב של שופטי בית המשפט העליון נותנת לגיטימציה לחוק גזעני בעליל, ופותחת דרך מלך בפני קואליציה גזענית לחקיקת חוקי אזרחות חדשים, בלתי-חוקתיים בעליל, אשר מקומם לא יכירם בשום דמוקרטיה ליברלית:
    http://on-the-left-side.org.il/?p=1815

  7. שומר סף

    ושום מילה בפוסט המפואר על יחסיותן של זכויות, על מבחני פסקת ההגבלה ועל המידתיות הנדרשת. בשביל מה להתעסק עם זה, זה עלול להעיב על האג'נדה

  8. שבתאי לוי

    בספר המשלים של קרילוב, יש משל על חמורים שרצו לייסד תזמורת. לאחר ניסיונות רבים שלא צלחו, ושינוי הרכבים, קראו לזמיר ליעוץ. הזמיר הקשיב לנגינתם, ופסק:"אתם החמורים בעלי עוזניים ערלות, לא תצלחו להפיק צלילים". ממשך כך, גם מהמערכת המשפטית בישראל, בכל הרכב, שהם ערלי לב, לא יצא צדק.
    שבתאי לוי

  9. נער גבעות החוף

    מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח מאשים את בג"ץ ב"שיתוף פעולה עם שקר".

  10. נער גבעות החוף

    יהודים לא נפגעים ממנו, רק מוסלמים.