הצדק דורש עם

השינוי בזירה הפוליטית יתחולל רק בעזרת פירמוט והתקנת תוכנה חדשה // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
שימי קדוש

שנת 2011 תיזכר כשנה שבה יצאו המוני בית ישראל לרחובות על מנת לדרוש צדק חברתי. כמה סמלי הוא הדבר שממש באותה השנה ובסמוך לאירועי המחאה, גם השכנים שלנו מסביב לביצה המזרח תיכונית יצאו לרחובות במה שכונה "האביב הערבי". שם כמו פה, אחרי ההתלהבות הראשונית של מחאה ומומנטום, והנה החברה לוקחת אחריות על עצמה, השינוי בפתח ותחושה של התחדשות מציפה את כל אגן הים התיכון. אחרי האביב הגיע הקיץ ולאחריו הגיעו הגשמים, ועם הגשמים נעלמו התקוות לכל הרוחות, ממש כמו בשיר של דילן: "אין לי תשובות, וכל התקוות הלכו להן לכל הרוחות".

אחרי שהעם לא מצא צדק, אולי ינסה הצדק את מזלו למצוא איזה עם חברתי, אחד כזה שלא נח על זרי הדפנה אחרי הפגנה אחת מוצלחת, כזה שלא מוכן לקבל מינוי ועדה כפתרון לבעיות האמיתיות שלנו כאן; עם שיכול להיישיר מבט לנבחריו ולומר להם: אם לא תרדפו אחרי הצדק, בסופו של יום הצדק ירדוף אתכם. בשוליים הסהרוריים של השנה הסהרורית הזאת, מנסים כמה מחוקקים סהרוריים לחוקק חוקים סהרורים ובכך לסתום את הגולל על אותו קיץ קסום, שעם בוא החורף שקע בתרדמת עמוקה.

כל התקוות הלכו להן לכל הרוחות? צילום: activestills.org

כל אותם מוחים הטוענים כי אסור שהמחאה תהיה פוליטית, טועים ומטעים. הזירה היחידה שבה יכול להתחולל השינוי הינה הזירה הפוליטית: צריך לומר לממשלה שהאג'נדה שלה היא כלכלת שוק, משק תחרותי והפרטה עד זוב דם. כי אין לנו עניין בלהחליף דיסקט, יש לנו עניין בלפרמט את המחשב ולהתקין תוכנה חדשה, נקייה יותר, ערכית יותר, סוציאל-דמוקרטית יותר, כזו שיודעת כי פערים גדולים מדי בין האוכלוסיות מסוכנים יותר מנשק גרעיני איראני, כזו שיודעת כי הקשר הסימביוטי בין הון לשלטון מסוכן מכל טיל באליסטי המאיים עליינו ממזרח, מצפון ומדרום, כזו שיודעת שעם חזק ומדינה חזקה מתחילים מחברה בריאה.

אבל במדינה שבה גם הבריאות מופרטת באכזריות אין קץ, לבקש חברה בריאה זו משאלה גדולה, אולי גדולה מדי.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. לשימי

    אף אחד לא יוכל לסתום את הגולל על אותו קיץ קסום. אם נתאחד סביב הרגשת המחאה הצודקת והשלום שהוא תנאי בלתי יעבור להשגת המטרה

  2. אריה מרמרי

    שימי יקירי,

    כעורך דין, שזאת פרנסתו, אתה יודע שצדק הוא מושג יחסי ולפיכך מורשת הצדק שלנו (צדק קונקרטי, להבדיל מצדק ערכי) נובעת מאלה שהיה להם כוח להנחיל את הצדק שלהם. כל עוד לא יגאה הצורך בצדק חברתי לרמה קריטית ויוכר כאינטרס לאומי קיומי, על ידי מאסה קריטית של בעלי עניין, לא יימצא לו הכוח להגשים את עצמו.
    אם גם התפעלתי ושמחתי, אתה יודע עד כמה, על הערנות המפתיעה, היזמה והמעשה של הנהגת והמוני המחאה חוששני כי אם לא תתניע מחדש בבוא האביב (אחרי הקור הגדול והגשמים) וביתר שאת, תתגלה כלא יותר מאשר קוריוז יפה, והשיירה תמשיך בדרכה כבעבר.