string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

שוב המדינה מתנערת

הפקרת חסות הנוער – על נעריה הדחויים ועובדיה הבלתי מתוגמלים – היא עוד תוצאה ישירה של צונאמי ההפרטה המאפשר למדינה לזנוח את האוכלסיות המוחלשות שלה. יעל סיני לקראת ההפגנה מחר
יעל סיני

עובדי חסות הנוער עומדים השבוע כפי שזה נראה אל מול צומת שלא עמדו מולו מאז תחילת המאבק שלהם על השכר לפני כמעט שנה – מאז הכרזת סכסוך העבודה במאי 2011. האם לקבל הסכם שמיטיב עם שכרם בכמה שקלים לשעה או האם להמשיך ולהיאבק ולנסות ולשנות את פני חסות הנוער כולה ואולי אפילו את פניה של המדינה. הצומת הזה אינו רק של 450 העובדים שעומדים בפני החלטות גורליות על עתידם אלא צומת של סקטורים רבים במשק שרק בקיץ האחרון עמדו על רגליהם וצעקו ללא קול- "צדק חברתי לכל".

חסות הנוער הנה אחת מיחידות האגף לשירותי תיקון במשרד הרווחה. תחת שני חוקי נוער מרכזיים- "חוק הנוער- שפיטה, ענישה ודרכי טיפול" ו"חוק הנוער- טיפול והשגחה" מחזיקים שירותי הנוער אלפי בני נוער בסיכון, עבריינים צעירים, נפגעות ונפגעי אלימות ומחוסרי קורת גג, במסגרות שונות ומגוונות. המסגרות, כעשרות הוסטלים, מעונות נעולים ופתוחים ומעוניות לנוער החוסה מופעלות על ידי עמותות, ביניהן עמותת אותות (לשעבר שח"ל) ועמותת ענ"ב. הקמת עמותות אלו על ידי המדינה נעשתה כחלק מהמדיניות הכלכלית של ישראל שנהייתה יותר ויותר ליבראלית מאז שנות ה-80. במסגרתה הסירה הממשלה את ידיה מחלקים נרחבים של המשק ומסרה אותם לידיים פרטיות – "הפרטה" קוראים לזה.

בהליכותיי באוויר הקיץ החם באוגוסט האחרון, משדרות רוטשילד ועד למאהלים פחות במיינסטרים כמו ביפו, בלוינסקי או בתקווה, המילה – "הפרטה" התנוססה בכל עבר לציון שלל הרעות החולות של מדינת ישראל והמדיניות הליברלית שמקדמות המפלגות השולטות מזה שנים. זעקת הצדק החברתי כוונה כלפי הריבון הגדול שיושב שם למעלה ומפריט את כולנו, הזעקה הייתה אחת ויחידה – לקרוא לממשלה לקחת אחריות על הנזקים הנרחבים – נזקי המדיניות הכלכלית והחברתית הכושלת שגרמה לכולנו לעבוד יותר קשה, לשלם יותר מיסים ובכל זאת להיות עניים יותר ויותר.

זה לא מה שייחודי עבור עובדי חסות הנוער – מדריכים שעובדים בין 17 ל-48 שעות משמרת ועדיין חיים על חשבון ההורים, עובדות הסוציאליות שעובדות משרה מלאה ומשלימות הכנסה על ידי מלצרות או בייביסיטר בערבים, אמהות בית שמחזיקות שלושה בתים (אף לא אחד מהם הוא שלהן…) או הרכזים- שרוצים לבנות קריירה על משכורת שלא מצליחה לשבור את תקרת המס הראשונה. האמת, כל המשק נראה ככה.

הפגנת עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה. 18.01

אבל אנחנו, עובדי חסות הנוער, בחרנו לצאת למאבק. ובמאבק הזה אנו נתקלים צעד אחר צעד בפרצופה של המדינה, פרצופה הריק מתוכן. בהפגנה שנערכה מול משרד הרווחה באוגוסט שנה שעברה, נחשפנו לראשונה למדינה שענתה לנו תשובה חד משמעית לפנייתנו: "משרד הרווחה אינו המעסיק ואין יחסי עובד-מעביד בינינו לבין העובדים". מה שמשרד הרווחה שכח לציין כי תשובה דומה קיבלנו גם מהמעסיקים שלנו, שטוענים שאין להם מספיק תקציב להוסיף לשכרנו הזעום ובטח שלא לשנות את פני החסות כולה, כי מעל 90% מתקציבם מגיע מהמדינה! תקופה קצרה אחר כך דווקא התבשרנו כי שר הרווחה, מר משה כחלון, שנראה כי גילה אמפתיה לשכרנו הזעום… החליט ללחוץ על הגדלת תקציב חסות הנוער ולהגדילו ב- 30 מיליון שקלים (בשתי פעימות) – תקציב שלא עודכן במשך עשרות שנים. אך ההתנערות מאחריות לא נפסקה. משרד הרווחה בחר במדיניות עמומה בנוגע לכמה מתוך התקציב באמת מיועד לטובת שיפור תנאי ההעסקה של העובדים. אז הגיע הזמן שנקרא לילד בשמו- מדובר בהתנערות מאחריות.

המדינה מאז תחילת המשא ומתן סירבה לקחת צד בסכסוך, גילתה עמימות והתנערה מאחריות. הרי מדובר בממשלות שמכבות שרפות, לא ממשלות שנותנות פתרונות ארוכי טווח. ממשלות שתומכות ודוחפות להפרטה ומאשימות בכל הכשלים גורמים אחרים – מלחמה, חרדים, אזרחים עצלנים…

המדינה באופן גלוי מתנערת מאחריותה כלפי האוכלוסיות החלשות שנמצאות בשוליים. האוכלוסיות שאינן מצליחות להתאגד לכדי כוח פוליטי גדול מספיק בכדי שיאיים על הכסא המתחמם של שרי הממשלה. אותן אוכלוסיות שעבורן הממשלה קיימת ומקבלת את הלגיטימציה שלה. מהי ממשלה אם לא "מנגנון חלוקה מחדש?"- גביית כספים מהאזרחים תמורת שירותים חברתיים – דאגה לחלשים, מניעת פשיעה, מניעת אבטלה ועוד. ובעיקר ניסיון לשמור את מרבית אזרחיה מרוצים ומשלמי מיסים. אם אני לא טועה, חסות הנוער עושה לא מעט עבור זה. חסות הנוער מטפלת בנוער הכי דחוי, הכי בקצה, הכי לא מתפקד, עם הסיכוי הכי גבוה לפשיעה ולסיכון. אנחנו שומרים עליהם, מטפלים בהם ומחזירים אותם לקהילה. עבור כולנו. כך ששירותי הרווחה אינם נופלים בחשיבותם מהענפים היצרניים – לא עבור החברה ולא עבור הכלכלה. אבל משום מה, שירותים אלו מוערכים בצורה הפחותה ביותר כלכלית וחברתית. זו תוצאה ישירה של התנערותה של הממשלה מהאחריות כלפי האוכלוסיות המוחלשות שלה, שוב ושוב ושוב.

והעמותות כמו גם קבלנים נוספים משתפות פעולה, אחרת אין להן זכות קיום. עליהן להצדיק את קיומן ואת ההפרטה, אלו הם כללי המשחק של כלכלת השוק. ובתוך בריכת הבוץ הזאת כולנו נאבקים עד זוב דם עבור שקלים בודדים, פרוטות. מה שנשכח כאן בין השורות שגם על העמותות יש אחריות כבדה, מרגע שהסכימו לתנאי המכרז יש להן אחריות על רווחת העובדים והנערים החוסים. אך המצב כמו תפוח אדמה רותח בידי כולם, כל צד זורק את האשמה לחברו ומוציא עצמו נקי. אך מי שנשאר לבד במערכה של ההפרטה הם מאז ומתמיד- החלשים.

אז כמו שאמרתי, חסות הנוער נמצאת בצומת. בשבילי המשמעות של זה – שכל המדינה נמצאת בצומת. האם היא לוקחת אחריות? או האם היא ממשיכה להתנער ממנה, ממשיכה להפקיר את אלו שזקוקים למדינה יותר מכל? וזה לא תלוי רק בה, כי לפעמים אנחנו גם שוכחים שהמדינה מורכבת מאיתנו, האזרחים – אזרחים שמשלמים מיסים, אזרחים עובדים, ואזרחים שיכולים לקום ולהגיד – עד כאן! אני לא מסכימה! אני לא מסכים! השיטה לא עובדת. ואני לא אתפשר בעבור עוד כמה שקלים לשעה – כי זה לא מה שישנה את השיטה. השינוי צריך להיות משמעותי.

אז עובדים יקרים, אזרחים יקרים, מנהלי עמותות ואתם נציגי הציבור. אנו – עובדי חסות הנוער, נמאס לנו ממרדף החתול והעכבר. נמאס לנו שהמדינה והעמותות מתנערות מאחריות על גבינו. ואנחנו לא נשבר עד שנעשה שינוי מהותי. ביום חמישי, 2.2.2012, בשעה 9:30 אנחנו נצא להפגנה מול קריית הממשלה בתל אביב להגיד בדיוק את זה:

ממשלה יקרה, משרד הרווחה, מר משה כחלון ומנהלי העמותות –

קחו אחריות על הנזקים של ההפרטה ופרשו חסות על חסות הנוער!

עוד בנושא:

כדי שיזכו לטיפול ראוי / אלמה ביבלש

העיקר התדמית / אורן ירמיה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. תמר

    הכסף כבר נמצא בקופה. לשם שינוי משרד האוצר אישר הרחבת תקציב. אבל מה משרד הרווחה עושה עם התקציב? הם לא מספרים לאף אחד.. הפקידות של המשרד עושה דין לעצמה. יתכן מאוד כי כחלון באמת רוצה לשפר את שכר העובדים אך הפקידות היא השולטת במשרד ועושה כרצונה. אבל זה לא מסיר אחריות מהשר (שמשום מה ב1/2 משרה כי מצב הרווחה בישראל כל-כך טוב כך שאין צורך בשר במשרה מלאה…). זו אחריות ישירה של כחלון על הנערים על העובדים! גם אם הוא לא "המעסיק" שלהם ונותן רק "90%" מהתקציב לתפעול העמותות. אם כחלון רוצה למצב עצמו כשר באמת חברתי הוא צריך לדאוג לאוכולוסיות המוחלשות באמת ולא לזנוח נוער בסיכון ומטפליו.