אז של מי המלה האחרונה

עירית לינור לא התבקשה לשטוף את הפה בסבון אחרי שקראה לאורטל בן דיין "זונה" בשידור, ונתנה לכולנו שיעור בעוצמתו הבלתי מעורערת של המיקרופון בחסות המדים. המדור לחקירה במובן מאליו – איסוף, מיון וניתוח נתונים באמצעי התקשורת לכדי תמונת מציאות ישראלית הלכה למעשה
שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית "ים של דמעות". ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

עניינן המשותף של אורטל בן דיין ועירית לינור החל כאשר ב-2 במרץ 2011 כינתה לינור את בן דיין "זונה" בשידור חי בתוכניתה "המילה האחרונה", וטענה כי ניהלה רומן עם מרצה נשוי. בפרסום הסיפור ב"הארץ" יום לפני כן בידי הכתב אור קשתי, לא הוזכר שהגבר היה נשוי. למחרת נכתב בבלוג "ראומה" (בפוסט של ליהי יונה, מעיין סודאי ורעות כהן) כי המידע בו השתמשה לינור שגוי וכי מדובר בגבר הפרוד מאשתו.

ב-7 במרץ פנו 20 ארגוני נשים ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, ודרשו התנצלות פומבית ואת השעייתה המיידית של לינור מהשידורים בגל"צ. הן ציינו במכתבן "כי בניגוד לדברים שנאמרו בשידור בתחנה הצבאית ב-2 במרץ, המרצה במקרה הנדון אינו נשוי". כשביקש קשתי את תגובתה של לינור על דרישת ארגוני הנשים ועל כך שהבסיס העובדתי לדבריה שגוי, אמרה לינור כי הביטויים בהם השתמשה "אולי אינם אלגנטיים, אך יש פסול מוסרי בניאוף". מתחנת גלי צה"ל נמסר אז לכתב: "הפנייה טרם התקבלה. לכשתגיע נתייחס בהתאם".

ב-8 במרץ בתוכנית "המלה האחרונה" תמכו אברי גלעד וג'קי לוי בלינור ואמרו "עמיתתנו עירית לינור נמצאת תחת מתקפה ארטילרית של איזה 200 ארגוני נשים". במהלך התוכנית קיבל גלעד הודעת טקסט עם העובדה שהמרצה אינו נשוי, ואז אמר "זה משנה במשהו את הדברים" ומיד עבר לאייטם אחר. ב-10 במרץ התפרסמה עצומת תמיכה בבן דיין עליה חתמו 135 אנשים. ב-15 במרץ התייחסה לפרשה צפי סער ב"הארץ" והזכירה כי האיש אינו נשוי.

אורטל בן דיין (מימין) ועירית לינור. "יש מצב שאני לא אגיב באמפתיה"

ב-13 באפריל אמרה לינור בראיון למגזין המקוון "onlife": "אה, שלא אשכח: אם את מתעסקת עם גבר נשוי, אל תבואי לבכות לי אחר כך. יש מצב שאני לא אגיב באמפתיה". ב-26 בינואר 2012 פורסם כי לאחר שבעה חודשים של דיונים בין משרד הביטחון לעורך דינה של בן דיין, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. לינור תתנצל רק על השימוש במלה "זונה", כאשר הפשרה "לא כללה בסופו של דבר הודאה כי הוצאה דיבתה של בן דיין או שנמסר למאזינים מידע מוטעה". מי שהתנצל בסוף היה אריאלי, שותפה של לינור לתוכנית, ולא המגישה בעצמה. כמו כן, שילמה גלי צה"ל לבן דיין 38 אלף שקל.

פרשה זו מדגימה הפעלת אלימות מילולית של צד אחד על השני בעזרת אמצעי שידור הממומנים על ידי הציבור. הסנקציה היחידה שהכריחה את הצד הפוגע לחזור בו (חלקית בלבד) היתה איום בסנקציה משפטית, ולא חוב מוסרי או אחריות עיתונאית כלשהי. משמעות הדבר היא שמדובר בצד פוגע חזק מאוד בחברה הישראלית וצד נפגע חלש (שבכל זאת הצליח לאיים בסנקציה משפטית), ולכן חשוב לברר את ההנחה הזאת באמצעות בחינת מאזן הכוחות של שני הצדדים והשלכת המקרה על חייהם. כמו כן, חשוב להשוות בין מקרה זה למקרה דומה שהתרחש בתחילת מרץ 2012 בארצות הברית, כדי להבין כיצד מתפקדת החברה האזרחית בישראל מול זאת האמריקאית.

מחוץ להתבטאות הנידונה של לינור על בן דיין, נבדוק אצל שני הצדדים מעשים ופעילויות, ולא הצהרות ודעות של השתיים אלא אם נועדו לבאר מעשה שעשו.

1. מי?

האזרחית עירית לינור

בת 51, גדלה בתל אביב וחיה כיום בעיר. בדרנית, סופרת ותסריטאית. "אני מהגגת למחייתי פעמיים בשבוע בתוכנית 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל", הצהירה באחרונה ב"גלובס". בחיפוש שמה בגוגל מופיעה בתחתית כל דף פרסומת למופע בידור שלה ושל הקולגה אריאלי, המוגדר כ"מופע שנון ומצחיק לחברות ולארגונים – שני קצוות מנוגדים בחברה הישראלית. כל המופע מותאם ללקוח תוך תיאום ציפיות מלא". לינור משתתפת במקביל בתוכנית בידור נוספת בשם "הבלונדינית הסודית", ובה "חוברת עירית לינור לתמר גלעדי כדי להרהר על הקיום הנשי במילניום השני".

האזרחית אורטל בן דיין

בת 30, גדלה בקרית שמונה וחיה כיום בגבעתיים. חוקרת אתניות ומגדר ובעלת תואר שני מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בן דיין היא גם אקטיביסטית ועובדת בתנועת "אחותי" – ארגון פמיניסטי בעל זיקה מזרחית, הפועל ומסייע לנשים מוחלשות בתמיכת הקרן החדשה לישראל. בעבר לימדה בבית הספר לאמנות חברה ותרבות שבמכללת ספיר. כותבת מדי פעם באתרים כמו סלונה או הבלוג ראומה ונחשבת לאושיית פייסבוק – היום (23.03), למשל, פורסם ב"הארץ" אייטם בעקבות סטטוס שפירסמה באחרונה תחת הכותרת "מה אשכנזי בעיניך?". הסטטוס גרר למעלה מ-12 אלף תגובות ועורר דיונים סוערים למדי.

2. על במת הציבוריות הישראלית

היכן הופיעה בן דיין מאז שחשפה את סיפורה ועד פרשת הגידופים בתחנה הצבאית

במאי 2008 פירסמה בן דיין באתר זה את הפוסט ' מהחוג לסוציולוגיה", שבו סיפרה על השתלשלות יחסיה עם א' – מרצה מהחוג לסוציולוגיה בירושלים – כאילוסטרציה ליחסי מרות, ניצול, גזענות, סקסיזם וכוחנות באקדמיה. הרשימה זכתה למאות תגובות, עוררה דיון ציבורי, והיוותה את אחד הגורמים המרכזיים לחשיפת התלונות על מרצה נוסף, פרופ' אייל בן-ארי.

בן דיין בקמפיין "לא נסתום את הפה".

במרץ 2009 הופיע דיוקנה של בן דיין בתערוכה על נשים מובילות שינוי בישראל שנערכה ב"בית בנמל" בתל אביב. בתערוכה הוצגו צילומי הנשים שלוו בטקסטים אישיים המתארים את עשייתן הציבורית של המשתתפות. מאוקטובר ועד דצמבר 2009 לימדה בן דיין, ששימשה גם כרכזת אקדמית של המכללה החברתית-כלכלית, שיעורים על מעמד, מגדר ואתניות.

באוקטובר 2009 הנחתה בן דיין כנס ארצי לתרבות ואמנות המזרח בישראל שנערך בסינמטק תל אביב. באוקטובר 2010 הופיעה בתצלום מחווה לאמן מאיר גל שליווה ביקורת על הקטלוג "מאה שנות אמנות" ופורסמה בערב רב. בתצלום אוחזת בן דיין את הקטלוג, שבדומה לספר ההיסטוריה שמחזיק גל בצילום "תשעה מתוך ארבע מאות" גם הוא כולל רק קומץ אמנים מזרחים. בפברואר 2011 נבחרה בן דיין להופיע בצילומי הפקת אופנה של קמפיין הקרן החדשה לישראל בשם "לא נסתום את הפה".

היכן הופיעה לינור (למעט מקומות עבודתה שנזכרו למעלה)

ב-2008 יצא הסרט הדוקומנטרי "בעזרת השם" של הבמאית סיגלית מרקס-ארדיטי, שהרקע שלו הוא משפט שכתבה פעם לינור במאמר: "סיגי היא הבחורה של הסטוצים. קלה להשגה, מביטה בגבר בעיניים מעריצות ומתחנחנות, ואילו דפנה היא הבחורה הרצינית, האקדמאית, מבית טוב, שמתחתנים איתה". בינואר 2009 הופיע באתר תנועת אם תרצו מכתבה של לינור למו"ל "הארץ" עמוס שוקן, המודיע על ביטול מנויה לעיתון לנוכח הקו האנטי-ציוני בו הוא נוקט לטענתה. במאי 2009 הופיעה לינור במסיבת השקה לסדרת טלוויזיה שכתבה ל-HOT בשם "מה שנחוץ לרווק".

בפברואר 2010 התקשרה מיוזמתה לכתב "ישראל היום" כדי להגן על משתתפת בתוכנית הריאליטי "האח הגדול": "אני חייבת להגן על הילדה המסכנה, היא אכלה מרורים רק בגלל שהיא היתה מנומסת יותר מהאחרים, מאופקת וסובלנית. יצאו לצוד את נציגת הזרם התרבותי המעודן". בפורים 2010 התחפשה לחיילת במסיבה בגל"צ. באוקטובר 2010 סיירה במועצה האזורית שומרון כאורחת של היחידה האסטרטגית של ועד מתיישבי השומרון.

3. רשת התמיכה

לינור

הצבא ומשרד הביטחון ניהלו את המו"מ המשפטי ושילמו את הפיצויים לבן דיין, מבלי לנקוט בסנקציות כלשהן נגד לינור או לאלץ אותה להתנצל על מידע מוטעה שמסרה.

גם במקרה קודם תמך הצבא בלינור, כאשר ב-2009 קראו לינור ואריאלי להשתמש באלימות נגד אנשי ארגון שוברים שתיקה. בתגובה לתלונת הקרן החדשה לישראל התומכת בארגון, כתב מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק כי מדובר בארגון המביא עדויות אנונימיות בלתי מבוססות שהועברו באופן בלתי סלקטיבי. כמו כן הוסיף, כי "הגברת לינור שירתה כקצינה קרבית בחיל התותחנים של צה"ל".

התחנה הצבאית גלי צה"ל מופעלת על ידי הצבא וממומנת על ידי משרד הביטחון. לפי ד"ר עמית שכטר, מרצה לתקשורת באוניברסיטת תל אביב: אין עוד מדינה דמוקרטית בעולם המחזיקה בתחנת שידור צבאית המשדרת לאזרחים.

במרץ 2011 תמך בלינור המועמד הפוליטי ובעל הטור הכי נקרא בישראל ב"ידיעות אחרונות". יאיר לפיד חזר על טעותה של לינור וכתב כי המרצה היה נשוי. "יכול להיות, כמובן, ש'זונה' היא מילה חריפה קצת, אבל ככה עירית לינור מדברת כבר הרבה שנים, והיה ברור לכל מי ששמע את השידור שהיא מתכוונת לזה שאת הדגל הפמיניסטי לא אמורות להניף דווקא בחורות שמנהלות פרשיות אהבים עם גברים נשואים", כתב. בנוסף, העיר בפייסבוק שלו: "הבנתי שמשטרת הפוליטיקלי קורקט החליטה להתלבש על הבדיחה של עירית".

בן דיין

התמיכה הגיעה מארגוני נשים: בערב יום האשה הבינלאומי, מרץ 2011, פנו ארגוני נשים ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים בדרישה להתנצלות פומבית והשעייתה של לינור משידור בתחנה הצבאית. לטענתן, "ההטרדה במקרה זה, אינה של עירית לינור את בן דיין בלבד, אלא של עירית לינור בשמו של צה"ל, את כלל חיילותיו, מפקדותיו, ועובדותיו".

בנוסף, תמכו בבן דיין גם בלוגים המזוהים עם עיסוק בנושאים של צדק חברתי, זהות מזרחית, פמיניזם ושמאל, כמו אתר זה, קדמה, ראומה ושלומית ליר ואחרים.

מלמעלה בכיוון השעון: יאיר לפיד, יצחק טוניק, אברי גלעד וקובי אריאלי. כולם התגייסו לתמוך

 

4. איפה היו ומה עשו מאז החלה הפרשה

לינור

ביקרה בספרייה הלאומית בירושלים לרגל חנוכת בניין חדש בסוף מרץ 2011. במאי 2011 התארחה בשעשועון הטלוויזיה "חדר 101" של הטלוויזיה החינוכית. לינור מופיעה ב-15 באוקטובר 2011 בפסטיבל מספרי סיפורים של יוסי אלפי: "צוות 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל מגיח מהאולפן לשיחת במה מחכימה ומשעשעת". בנובמבר 2011 מופיעה לינור בערב השקה לתרגום ספר הסונטות של שייקספיר בסניף צומת ספרים בדיזנגוף סנטר, ובאוקטובר 2011 היא משמשת שופטת בתחרות תרגום במסגרת הפסטיבל הבינלאומי ה-15 למדע בדיוני ולפנטזיה.

בדצמבר 2011 חוגגת לינור בהופעת חנוכה עם קובי אריאלי, חנוך דאום וחגי סגל.

בן דיין

ב-20-21 באפריל 2011, מנחה פאנל בסינמטק תל אביב בשם: "לבי במזרח: תרבות, אמנות והקצאת משאבים בישראל". ב-29 באפריל מתראיינת ברדיו כל השלום על תקציבי תרבות מפלים לתרבות המזרחית. ב-1 ביוני 2011 מופיעה בן דיין בספיישל "לשם שינוי" על אנשים שהובילו שינויים חברתיים בערוץ 98: העיתונאית עינת פישביין מראיינת אותה על השינוי בכללי האתיקה באוניברסיטאות שנולד כתוצאה מהחלטתה האמיצה להיחשף.

ב-1 ביוני 2011 משתתפת בן דיין באירוע "המסע לשחרור ירושלים", שערך המגזין המקוון "ערב רב" בניסיון להעלות רעיונות ומחשבות החורגים ממסגרות המחשבה המקובלות ביחס לעיר. בינואר 2012 הופיעה בפאנל שארגן הבלוג "ארץ האמורי" בבית העם: "תשוקה וחרדה בארץ ההפרדה". היא דיברה על יחסים בין-אתניים בעיירות הפיתוח (לאחר הערב פירסמה בבלוג פוסט על רשמיה בעקבותיו).

5. לאחר פרסום הסכם הפשרה בין השתיים

לינור

בסוף ינואר הופיעה בערב בשם "מדד הישראליות" שנערך בבית אבי חי בירושלים ודן ובעתידה של הזהות היהודית-ישראלית. הופיעה בפסטיבל האישה "בדגש חברתי" שנערך בסוף פברואר 2012 בתיאטרון חולון לרגל יום האישה הבינלאומי.

בראיון ל"גלובס" ב-10 בפברואר נכתב כי גלי צה"ל "נאלצו" לשלם לבן דיין פיצוי ובן דיין כונתה רק בשם "סטודנטית לשעבר". הכתב החמיא ללינור על כך שהיא פמיניסטית רדיקלית אשר מעזה לבקר נשים: "זו אינה הפעם הראשונה שלינור נקלעת לסערות ציבוריות בענייני נשים, כמי שנושאת על דגלה פמיניזם (לעתים רדיקלי) כתעודת זהות וביקורת על נשים ונשיות כשם שני".

במרץ 2012 הופיעה כשופטת בתחרות בישול לגברים בשם "מלך הצ'ולנט" ביישוב אפרת.

בן דיין

באמצע פברואר התפרסמה כתבה ב"הארץ" על טעמה האופנתי. בחודש זה גם פירסמה טור באתר "סלונה" בשם "אז כולנו זונות", ובו השיבה למצדדי הזנות בוויכוח על חוק הפללת הלקוח. בסוף פברואר הופיעה בן דיין ב"בית העיר" בביאליק – מרכז מוזיאלי לתרבות אורבנית תל אביבית – בערב בשם "טעם ערבי". אתמול (22 במרץ) השתתפה בן דיין ב"הייד פארק נשים" בנמל תל אביב.

6. ובינתיים, בארה"ב

שדרן הרדיו הימני ראש לימבו. התנצל מספר פעמים אחרי יומיים. איור: cc by- mariopiperni

שדרן הרדיו הימני השמרן ראש לימבו, בעל תוכנית הרדיו הפופולרית ביותר בארה"ב, כינה בתחילת מרץ 2012 בשידור חי את הסטודנטית למשפטים סנדרה פלוק, העומדת בראש קמפיין למימון אמצעי מניעה על ידי הביטוח הרפואי, בשם "זונה". לימבו המשיך את מתקפתו  הרדיופונית על פלוק במשך כמה ימים. פלוק זכתה לאהדתם של נשיא ארצות הברית שהתקשר אליה כדי לעודד אותה. גם הרפובליקנים מצדם סבורים שלימבו רק מזיק להם במירוץ לבחירות, ואוניברסיטת ג'ורג'טאון בה למדה פלוק הודיעה על תמיכתה בסטודנטית.

סאטיריקנים עשו מהשדרן צחוק, ואילו האמן פיטר גבריאל ולהקת בנד ביקשו ממנו לא לשדר את שיריהם בתוכניות שלו. אבל מה שהכריע את הכף אצל לימבו היה כאשר חברות מסחריות משכו ממנו פרסומות (עד כה, שלושים חברות הפסיקו לפרסם אצלו); וזה מה שגרם לו להתנצל מספר פעמים אחרי יומיים.

פלוק נשאלה בתוכנית טלוויזיה אם היא מקבלת את סליחתו של לימבו, והשיבה כי היא אינה מאמינה שהוא מתכוון לכך באופן כן וכי התנצל רק בגלל הסנקציה הכלכלית.

7. מסקנות

המסקנה העיקרית היא כי האזרחית עירית לינור נהנית ממעמד-על בישראל. היא יכולה להרשות לעצמה להיות אגרסיבית מבלי להסתכן, ולא רק משום שיש לה גיבוי של הצבא – הגוף החזק והקונצנזואלי בישראל. אלא, כפי שמתברר בהשוואה למקרה האמריקאי, משום שהחברה האזרחית בישראל חלשה מאוד ואינה נוקטת בסנקציות נגד מפגני בריונות של בעלי כוח נגד חלשים מהם, כי אם מקבלת את הדבר כטבעי לחלוטין.

במקרה האמריקאי לא היתה צריכה הסטודנטית שנפגעה לנקוט בסנקציה משפטית, בזכות ההתגייסות האזרחית ההמונית לטובתה; ולא רק מטעם פמיניסטיות וארגוני נשים, אלא מקרב אנשים בעלי מעמד וכוח – מנשיא ארצות הברית ועד בעלי טורים, קומיקאים ותוכניות טלוויזיה. כולם התייחסו לתמיכה בצד החלש של המשוואה כאל עניין חיוני.

בישראל, לעומת זאת, בעל טור פופולרי כמו לפיד תמך דווקא בלינור בטענה שקשה לספר פה בדיחות ויש "תעשייה של נעלבים", כמו לדוגמה אנשים בעלי צבע עור שונה או התאחדות עולי כורדיסטאן. הוא לא כלל בקטגוריית הנעלבים אישים כמו שלדון אדלסון והאחים עופר – שלהיעלבויות שלהם תג מחיר גבוה.

אפילו אחרי הפרסום הפומבי על תשלום הפיצויים לא נגרם נזק כלשהו ללינור, והיא אף הוזמנה זמן קצר לאחר מכן להופיע עם תוכנית הבידור שלה בפסטיבל לרגל יום האישה הבינלאומי. כאילו מאום לא קרה. מארגני הפסטיבל לא ראו לנכון לבטל את השתתפותה או לפחות להביע מחאה כלשהי ביום המופע. זאת ועוד, כתב העיתון "גלובס", ליאור יניב, התייחס לבריונות שהפגינה לינור כאל "פמיניזם רדיקלי"!

לבן דיין, לעומת זאת, התייחסה התקשורת הממוסדת כאל טרדנית וסחטנית כספים שלא יודעת את מקומה ושגוף מכובד כמו גל"צ "נאלץ" לשלם לה 38 אלף שקל. אך בניגוד למה שנכתב בעיתונות וגם אצל כל מיני טוקבקיסטים על רצונה של בן דיין בפיצויים כספיים, התמיכה המצומצמת לה זכתה משקפת את מגבלות החברה האזרחית בישראל. שלא כמו במקרה של פלוק האמריקאית, החברה האזרחית לא מגלה יעילות בהטלת סנקציות על בריונים ולכן לא נותר בידי בן דיין אלא לנקוט באמצעים משפטיים.

 

עיבוד: cc by-PropagandaTimes

לגופים כמו ארגוני הנשים לא היה מספיק כוח כדי לגרום לצבא לנקוט בסנקציה כלשהי כלפי לינור. המקרה לא חולל רעש ציבורי, וגם לו היה עושה זאת – קשה היה לאיים בסנקציות על התחנה הצבאית בישראל. בארצות הברית, לעומת זאת, לימבו נאלץ להתקפל לאחר שחברות מסחריות רבות שחששו מהמהומה הציבורית הודיעו על הפסקת הפרסום בתוכנית הרדיו שלו.

לינור לא טרחה, כנדרש בכל עבודה עיתונאית אלמנטרית, להצדיק או להפריך את הטענה כי סיפקה בשידור חי מידע שגוי, אלא להפך – המשיכה לזלזל בפומבי בבן דיין; לכן אין מדובר בפליטת פה מקרית. לאורך כל החודשים שחלפו מאז אותו שידור ועד שאריאלי שידר התנצלות חלקית שנכתבה על ידי עו"ד של משרד הביטחון על הביטוי "זונה" בלבד, לא טרחה לינור להגן באופן עובדתי על דבריה או להתנצל בפניה של בן דיין אישית או פומבית.

יתר על כן, אין זה מתפקידו של הצבא שבחסותו מקבלת לינור את כוחה, להגן על חופש העיתונות. במדינה דמוקרטית תפקידו של הצבא מתמצה בהגנה על בטחון האזרחים מפני אויב חיצוני, ולא להגן על אזרחית אחת מפני השנייה. כל התערבות של הצבא בעניינים פנימיים במדינה היא בבחינת אקט אנטי דמוקרטי, ועל כן אי אפשר להתייחס לפרשה הזו מנקודת מבט של חופש ביטוי כלשהו – בוודאי לא של העיתונות.

הבעיה עם לינור אינה שהיא בלתי מנומסת או שאינה משתמשת במילים יפות (כפי שהיא מעידה על עצמה בגאווה), מאחר שהיא אינה עושה מעשים אלה באחוזתה הפרטית או באמצע הרחוב; היא משתמשת בכוח הציבורי העצום שהופקד בידיה מצד השלטון, כדי להתנפל באמצעות הפריבילגיה הזאת אד הומינום-לגופם של בני אדם במעמד חלש ממנה בהרבה, במקום לבקר מעשיהם של גופים חזקים במדינה. אי לכך, מדובר בבריונות מטעם השלטון.

לקריאה נוספת במדור:

לא מאותו הכפר – רונן שובל, אופיר כלפה. אחד מצליח, אחד נכשל. מדוע?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מצביע אנונימי


    היא מנצחת את לינור בנוק אאוט

  2. שאפו

    נראה לי שאם בן דיין היתה אשכנזיה צפונית התקשורת כן היתה מתגייסת לטובתה, בלי שלינור היתה צריכה לשלם על זה בכל מקרה.

    כל דרישה של פיצויים מצד מזרחי נחשבת בבתי משפט לסחיטה, כך שעדיף שהמקרה לא הגיע לבית משפט. כל דרישה של אשכנזי נחשבת לדרישה צודקת על עוול נוראי שנגרם לו. כך מתנהלת מדינת ישראל

  3. ירון

    מה זה משנה אם הוא נשוי או לא ??

  4. דרור ק

    1. האם מסקנת הכותבת היא שיש לפרק את השידור הציבורי ולעבור לשידור מסחרי בלבד (לאור העובדה שהאיום בחרם פרסומות הכריח שדר אמריקאי להתנצל)?

    2. אמנם אין מדינה בעולם שמחזיקה תחנת צבאית כמו גל"צ, אבל גם אין מדינה בעולם שבה תחנת רדיו צבאית נהנית מכל-כך הרבה חופש בבחירת תכני השידור (כולל ראיונות עם אנשי חמאס בזמן עימותים עם צה"ל, כולל ביקורת על צה"ל עצמו וכיוצ"ב). האם עקב העובדה שניתן פתחון-פה גם לעירית לינור במסגרת שידורי התחנה (וגב' לינור היא אכן לא ממאורות דורנו), צריך לסגור את גל"צ ולהסתפק בקול ישראל או ברדיו הממומן מפרסומות בלבד?

    3. האם הפגיעה באורטל בן-דיין הייתה כל-כך חמורה עד שחייבים להטריח את הציבור במאמר כל-כך ארוך? האם הסכנה לחופש הביטוי שנובעת מהניסיון לשמור על "שפה נקייה" לא עולה על הנזק שנגרם לגב' בן-דיין?

  5. מרים

    לערוך השוואה בין שתי נשים, ע"י תמונות, פרטים דמוגרפיים, רזומה וכו'. אם בכל זאת מתעקשים, שתיהן נראות לי כבעלות פריבילגיות בכישוריהן ובבמות הניתנות להן, בודאי לנשים רבות אחרות, חסרות קול.
    כך או אחרת, יש דרכים אחרות והגונות יותר להעביר ביקורת.
    הסקירה מיותרת והקשר בינה לבין המסקנות רעוע למדי.

  6. כפיר כהן

    תודה שושנה על עוד חיבור נפלא, ומאיר עיניים. לא ידעתי שלינור מאומצת על ידי המוסד הציוני-ישראלי ברמה הזו. עם זאת אני רוצה לחלוק כמה מחשבות

    1. ההשוואה לארה"ב מעניינת, אבל אני חושב שהמילה "זונה" המשותפת מחביאה גם את ההבדלים. העניין נהפך לשם דבר בארה"ב משום שהדמוקרטים מנהלים קמפיין בחירות ומנסים לזכות בקול הנשי. לימבה שיחק להם לידיים ונתן להם מתנה בצורת גידוף מכוער ונקלה. אני בספק אם למישהו היה איכפת שם לולא אובמה לא היה רץ לבחירות. נזכור שאצלנו היה קיים דבר דומה. הנה דודו טופז אמר צ'חצ'חים לפני הבחירות וכל הארץ רעמה. לפי דעתי הסנקציות לא קשורות לנורמות של החברה האזרחית. אני האחרון שמאמין שדברים משתנים בגלל קוד אתי כזה או אחר. דברים משתנים כי לבעלי הכוח יש אינטרס מסוים במשחק הכוח שמתנהל לפניהם.

    2. זה מביא אותי למחשבה השניה. ברור שמה שלינור אמרה לא מקובל עלי, אבל ישנם מיליוני נשים וגברים הנחשפים כל יום ובכל שעה לשפה כזו. אף אחד לא יטרח לכתוב עליהם או להגן עליהם בבתי משפט. אם הכוונה בהגנה על בן-דיין היא להזהיר אחרים, אני מציע שלא נתמם. אנשים נזרקים על פשעים חמורים יותר ופשעים אלה מתבצעים כל יום על ידי אחרים. אני מציע שלא נציע כאן מודל ייצוגי, כאילו המאבק של בן-דיין הוא המאבק של "כולנו". אף אחד לא שאל אותנו איך אנחנו רוצים להלחם או איך לארגן את כוחותינו.
    חשוב שנזכור נבין שהמאבק בזירה האזרחית וצורתו שייכים בעיקר לאלה שמסוגלים להשתתף בזירה האזרחית; הרוב המוחלט של המוכפפים בישראל מודר ממנה ומאבקיו מתנהלים אחרת.

    3. אני תומך בהגנה קולקטיבית על אינדיבידואלים, אבל אני גם בעד חלוקת ההון והמשאבים. אני מקווה לא רק שהפיצוי שניתן לאורטל בן-דיין יחולק מיד בין כל ארגוני הנשים שעזרו, אלא גם שה"ערך" של השם אורטל בן-דיין, שהופכת מדי יום לסחורה תקשורתית מבוקשת (כמו לינור), יחולק בין אלה שמקדמים את המאבק התרבותי הזה. האם בן-דיין תהיה מוכנה לחתום על חוזה שבו הכנסותיה מפרסום שמה שלא מכסים את הוצאות המחייה יחולק לעשייה הקולקטיבית התומכת בה, שרק בזכותה היא קיימת?

    4. כל עוד נמשיך להלחם בזירה הזו בכלים קפיטליסטים, עשינו מעט מאוד.

  7. איריס חפץ

    במדינת ישראל אבל, אפשר לקרוא לעירית לינור "עיתונאית" (מישהו אגב, ראה פעם אחת שהיא עשתה עבודה עיתונאית? אני לא מדברת על ניבולי פה וחוצפניות, שכשזה בא מאשכנזיה זה נתפס בישראל כמו משהו שנון). תודה על התחקיר, על הרקע של השתיים ועוד שני גרוש שלי: אורטל, שבשם שלה מגלמת את שיא המזרחיות בישראל ועירית, שבשם שלה מגלמת את שיא האשכנזיות (דחפו ע' לאירית, שהיא אירינה, בלי לדעת להגיד ע' בכלל…). קרית שמונה מול גל"צ והצפונבוניות.
    חזקה וברוכה, שושנה!

  8. שושנה גבאי

    אין ספק שהדמוקרטים משתמשים במקרה של ראש לימבו לטובתם ואין ספק שמה שהכריע את לימבו היו בעלי ההון שמשכו את הפרסום מתוכנית הרדיו שלו, אבל עדיין ולמרות זאת יש משמעות לתפקוד של החברה האזרחית שגרמה לפוליטיקאים ולבעלי ההון להגיב באופן שהגיבו . עצם העניין שהגידופים האלה גרמו לסערה גדולה שאחר כך נוצלה כמובן על ידי בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי הוא עניין חשוב מאין כמוהו. בעלי הכוח הבינו שאזרחים רבים בארצות הברית לא מוכנים לעבור בשתיקה על הבריונות המילולית שהפגין לימבו . לא כך בישראל – כפי שהבאתי בהרחבה את השתלשלות הפרשה. כמובן שהמסקנה אינה כלל וכלל שמה שצריך לעשות הוא חלילה להפריט את אמצעי התקשורת . מה שצריך הוא לחזק את החברה אזרחית בישראל. צריך שבישראל לא יהיה מובן מאליו שלחזקים ולמקושרים מותר הכל .
    אין ספק שיום יום נעשים פשעים חמורים למוחלשים ולמודרים בישראל שאין להם את הכוח שהיה לבן דיין מקריית שמונה להלחם אבל בכל זאת היה טעם להביא פרשה זאת כדי להראות כיצד פועלים בעלי הכוח בישראל שלינור נמנת עליהם . הרעיון שעצם השתייכותה החברתית והאידיאולוגית של הגב' לינור מגינה עליה מפני כפיפות לנורמות חוקים ואתיקה החלים על אזרחי המדינה הוא החשוב בסקירה זאת מאחר ולא מדובר במקרה חד פעמי אלא בהפגנת בריונות מילולית אד הומינום באופן קונסיסטנטי. ואני מקווה שניטרול כוח עודף של בעלי פריבילגיות בישראל עדיין נחשב למאבק על חלוקת הון ומשאבים .
    ועוד הערה כשבחרתי לכתוב על הנושא לפני למעלה מחודש עדיין נקראה בן דיין באמצעי התקשורת " סטודנטית לשעבר" ולכן היה חשוב לי להראות את הפער בין התיאור התקשורתי שלה לבין מה שהיא עושה בפועל

  9. שושנה גבאי

    מדובר כאן בלהאיר פרטים מוחשיים של פרשה אחת ולא בהשוואה מקרית בין שתי נשים. יש פה שני צדדים לפרשה ואת שניהם יש לתאר כדי לבדוק מה קרה ולמה. זה נכון שאורטל בן דיין במרוצת השנים הולכת ותופסת נפח חברתי ותקשורתי אבל עובדה היא שבסופו של דבר היא היתה צריכה לתבוע למשפט פעמיים כדי לקבל צדק והגנה. אשמח לדעת מה בדיוק לא הוגן ולא פמיניסטי בתיאור שלי ולמה הקשר בין העובדות למסקנות רעוע.

  10. שושנה גבאי

    כפי שעניתי לכפיר מה שחשוב הוא כי תגובתה של החברה האזרחית בארצות הברית גרמה לקפיטליסטים ולפוליטיקאים לפעול. כלומר המסקנה היא שיש צורך לחזק את החברה האזרחית בישראל וחלק מהעניין הוא חיסול מעמד בעלי הפריבילגיות בישראל ולכן יש להצביע כל הזמן על בעלי הפריבילגיות כמו לינור לדוגמא.
    צריך לסגור את התחנה הצבאית ולחזק את השידור הציבורי . בתחנה הצבאית אין חופש לשדר באופן דמוקרטי לא בבחירת התכנים ולא בבחירת העובדים . תחנה זאת גורמת נזק מתמשך למקצוע העיתונות . קשה להביא בתגובה קצרה את כל העובדות והמחקרים המגבים את דברי אבל תמצא אותן בקלות ברשת .
    איך אתה יכול לדבר על חופש ביטוי ותחנה צבאית בכפיפה אחת ? וגם אם לינור היתה משדרת ברשת ב' האם מותר לה לקלל כאוות נפשה? האם דין קללות ברחוב כדין שידור ברדיו? ונניח שנפלט ללינור בלי כוונה משהו . האם היא פטורה מלהוכיח את הבסיס העובדתי של דבריה, מה שכולנו העיתונאים אמורים לעשות כל הזמן? האם היא פטורה מלהתנצל במקרה של שגיאה כמו כולנו ? מה הקשר כאן לחופש ביטוי?

  11. מאיר עמור

    כתבתי כבר בעבר על התמיכה המלאה שלי באורטל בן דיין. אמרתי לאורטל שהפעולה שלה תרמה לשינוי חברתי בישראל יותר מפעולות רבות שנעשו בישראל. עירית לינור לא תהיה זמן רב בגלי צה"ל. תחנת שידור של צבא ההגנה לישראל שבו משרתות חיילות רבות לא יכולה להרשות לעצמה להתנכל לשלומן של חיילותיה ושל חייליו. הדיבורים המגנים של עירית לינור המבוססים על רטוריקה "עכשווית" ואופנתית והמכשירים תייוג נשים ושיסוי בנשים, יתבררו עם הזמן כאלימות לשמה. עם הזמן יצורף גם ליפשיץ אל לינור. השפה האלימה והעויינת של ליפשיץ כלפי חיילים וחיילות "מרוקאים" הביא אותו צעד אחד קרוב יותר לסיום תפקידו. הזמן לא פועל לטובתם. נחכה ונראה.
    הסיבה העיקרית לחשיבות פעולתה של אורטל בן דיין קשורה לדרך המתוחכמת שבה היא הפעילה את החוק כנגד המרצה, המחלקה לסוציולוגיה והאוניברסיטה העברית. כך היא גם פעלה כנגד עירית לינור, מפקד גלי צה"ל וצה"ל בכללו.

    אך חשוב מכך הוא הלקח שמלמדת אורטל את החלשים בחברה הישראלית. אורטל בן דיין מלמדת את החברה הישראלית כלל חשוב מאוד. שכאשר שלטון החוק הוא החוק, לחלשים יש עוצמה (פוטנציאלית) שמעולם לא היתה להם תחת ההגמוניה האשכנזית של "שמור לי ואשמור לך" או של "מאנ"ש (אנשי שלומינו) בב"ח (בברכת חברים) או של "ארץ ישראל היפה" או של "ארץ ישראל הראשונה" או כל שם קוד אחר ("איכותיים" מול "טעוני טיפוח" ו"ערסים ופרחות") שהעניקו לעצמם המעניקים זכויות יתר ומשאבים (ראה מדיניות הקליטה ב"יישובים הקהילתיים" בגליל). גן העדן של הפריבלגיה האשכנזית בישראל היה והינו העדרו של שלטון החוק. אורטל בן דיין מימשה והצליחה לבסס את העקרון שלאורו צריכים לעבוד כל האזרחים/ת החלשים והמוחלשים בישראל: לנצל את שלטון החוק על מנת לכופף את אלה שהם מעל החוק. זה היה נכון במקרה של האוניברסיטה העיברית. זה היה נכון במקרה של צבא ההגנה לישראל ותחנת הרדיו שלו. וזה עשוי להיות נכון כנגד הקרן הקיימת לישראל וההפקרות בחלוקת משאב הקרקע בישראל. זה עשוי להיות הכלי שבאמצעותו יכריחו את משרד החינוך ואת מדינת ישראל לספק חינוך הולם לכל האזרחים/ת בכל נקודת יישוב בישראל. זהו עשוי להיות הכלי שבאמצעות יכריחו את משרד הבריאות להעניק שירותי בריאות הולמים לכל האזרחים/ת בישראל בלי קשר למרחקה "מהמרכז".
    זהו הכלי שבאמצעות עשויים להכריח את מוסדות המדינה לפעול ולהשיג מדיניות תעסוקתית מייצגת והולמת (למשל בבית המשפט העליון בישראל והייצוג הלא יחסי והמחפיר של מזרחים וערבים).

    תודה אורטל בן דיין על הפעולה שלך. תודה שושנה גבאי על כך כי ניסחת את המאמר בשפה האזרחית הנכונה, הרלוונטית ושיש בה כוח של שינוי אמיתי.
    מאיר עמור

  12. כפיר כהן

    תודה שושנה על התגובה ועל הבהרת הדברים.

    התפיסה שלי את מה שקרה בארה"ב שונה קצת ומעמידה באור שונה את חשיבות העניין ואת החברה האזרחית.

    אני לא מסכים שהשתלשלות האירועים התרחשה כפי שאת טוענת. זה לא שאזרחים התרעמו על מה שאמר לימבו ואז עשו מזה עניין, אלא הפוך, מכיוון שהדמוקרטים בשנת בחירות הם ינצלו כל הזדמנות להטות את מניין הקולות לטובתם. משום כך, זה הכוח הדמוקרטי שקודם להתרעמות ומאפשר אותה מלכתחילה. במילים אחרות, מעולם לא היינו שומעים על המקרה אם, ובוודאי שלא בדרגה הזו, אם זו לא הייתה שנת בחירות.

    מה שזה אומר על החברה אזרחית הוא שאזרחים חייבים להפוך עצמם לאמצעים בידי כוח אחד נגד אחר, במקום להביס את תנאי הכוח עצמם.
    אני לא מאמין ולו לרגע בחברה אזרחית חזקה בחברה קפיטליסטית, מכיוון שתנאיה אפשרותה של ספירה כזו הם הקפיטל עצמו והתרומות השוליות שהם מזרימים לו.

    מאבקים מהסוג הזה מקבלים על עצמם בדיוק את התנאים נגדם הם צריכים לפעול על מנת להשיג הישגים סימבוליים, לא יותר.

    מעבר לכך, לא נדרשת לעניין המאבק הקולקטיבי, ולחלוקת הערך אותו בן-דיין צוברת כ"בן-דיין". אני בספק אם היא או מישהו אחר בכלל חושב במונחים קולקטיביים.

  13. איריס חפץ

    לענין חלוקת הדיוידנדים, כפיר…אתה מניח שאורטל בן דיין עושה עסקים טובים מהסיפור הזה. אין לי מושג על מה אתה מדבר ולמה את מניח את זה, ונראה לי בעייתי להתחיל לפתוח את חשבון הבנק שלה. כמי שניהלה מאבקון קטן כזה משפטי, אני יכולה להגיד לך שכסף לא רואים מזה וחושבת שאורטל עשתה נכון כשלא המשיכה את ההליך המשפטי, שבו היה לה סיכוי קטן מאוד לזכות מול עירית לינור עם כל הכוח שעומד מאחוריה, בבית משפט אשכנזי.
    אבל לפני שאנחנו מחלקים את הדיוידנדים: במידה ויתברר שלאורטל בן דיין יש מינוס גדול בבנק, האם גם אז אתה מתנדב לחלוק אותו? או שזה נכון רק למצב של פלוס? וכמה פלוס צריך להיות לה, כדי שאפשר יהיה לדבר עם משקיעה כמוני על חלוקה צודקת? ולמה אתה מודד את הדברים, שאי אפשר בעצם למדוד בכסף, בכסף?
    אני יכולה להעיד על עצמי: כמי שחושבת מהרגע שפורסם המאמר של אורטל בן דיין בהעוקץ וחשף את גדעון ארן המטרידן, בלי להכיר אותה עד אז בכלל – שמדובר במאבק חשוב של נשים ושל מזרחים בישראל, אני תומכת בו וחושבת שלאורטל זה עלה יותר. אני מאחלת לה שהיא תגשים את הפנטזיה שלך ותראה מזה גם כסף: כאב הלב, המשאבים הנפשיים העצומים שצריך לגייס לזה, כל זה עולה כסף. במדינת ישראל כידוע לא מקבלים כמעט כלום מהמדינה (שהאוניברסיטה שייכת לה, אחרי הכל…) כדי לטפל בנזקים שהיא גורמת.

  14. מיכאלה

    מאמר מצויין ! ראוי לפרסום רחב יותר. מאיר ומבהיר ! את כוחניות החברה בה אנו חיים, את השפעת הצבא הכוחני והמפלה על חיי היום יום, את הצביעות המוסרית.. ועוד

  15. נתן.

    למעשה שתיהן הן של סוג של פארודיה.

    הרושם הוא שמדובר בשתי שחקניות בסיטקום של ערוץ 2 שמשחקות בסדרה על יחסי עדות.
    מצד אחד לינור בתפקיד "הפולניה הזקנה" המביטה בבוז בהתנשאות ובסרקזם צונן על הלבנט המיוזע שבו היא חיה ועל חוסר התרבות שסביבה כאשר בכך היא בעצם חושפת את חוסר התרבות הבסיסי שלה.

    ומצד שני בן דיין בתפקיד "המזרחית הלוחמת" המלאה רגשי נחיתות שכל דבר ביקום נתפס עבורה כחלק ממזימה אשכנזית להעליב אותה באופן אישי ושבמאבקה חסר הפשרות בגזענות היא בעצם חושפת את הגזענות הבסיסית שלה.

  16. מיטל

    תודה שושנה, על ניתוח מאיר עיניים. שכחת להוסיף לאורטל את הקמת 'הצטטת' :).
    חסרה לי ההתייחסות לנושא הסטת הדיון לאחריות של אורטל תחת האחריות של המרצה- נשוי או פרוד- לזוגתו או פרודתו, לסטודנטיות שלו ובכלל.
    האשמתה של לינור את אורטל, האישה, היא לדעתי חלק גדול מהבעיה ולא רק שם התואר המחפיץ והמוזיל בו השתמשה.

    בנימה אישית, החשיפה של אורטל גרמה לי להבין הרבה דברים בביוגרפיה האישית שלי והחלטות שעשיתי בחיי. אני בטוחה שאני לא היחידה ומקווה שהידיעה הזו, יש בה תמורה כלשהי למחיר שנאלצה אורטל לשלם בשביל לשנות את החיים של כולנו.

  17. אמיר

    עתונאות במיטבה….

  18. ד"ר יפעת נבו

    נתן, תתפקח. אם תיקח להן את כפפות האיגרוף, יעשו בך לינץ' בידיים חשופות – עם אגרופנים. יש להן הכוח. יש להן התנע (סליחה. מונח אשכנזי-פיזיקלי-מתמטי. סליחה-סליחה ועוד פעם סליחה. פיפי-קקה. הנה, סלחתם?)
    בעולם בו חשיבה קצת יותר מורכבת מהסד של "מי נגד מי" נחשבת מיד לאשכנזיות, אני מעדיפה להתיישב בין אוהדי ביתר ולצעוק "היידה ביבי!" למה לא? יש לי דוקטורט בתיאטרון. אני יכולה להתחפש לכל-מיני.
    על מה כל הסיפור? על זה שאשכנזיה כינתה "זונה" את הספרדיה? על זה קם ונופל קיומנו? אם זו בדיחה, היא בדיחה גרועה, אז על זה יש לשפוך מלים?
    נתן, אחרי שבמקום אחר באת להגן עליי מהלינץ' של מי שמלינים על על כך ש"זורקים אותם מהשיכונים בהם שיכנו אותם בשנות ה-50", אתוודה שאני לא זכיתי – מעולם – לא בשיכון ולא בתמיכה כלכלית כלשהי בלימודיי, וחלק נכבד משנתי הראשונה באוניברסיטה גרתי ב"בית החלוצות" וכל שהיה לי זה מיטת סוכנות ושידה, ועוד שלוש חברות לחדר. עשיתי את לימודיי "במו ידיי". לפעמים רעבתי. לא היה לי כסף לאוטובוס. אבל הכל במו ידיי ולא חברתי לעטינים של אף אחד.
    והיום, מה שמתחשק לי, כדי להתרענן מעט, זה ללכת לספארי ולהתבונן בשימפנזים. צריך אדם להתבונן בשורשיו. ואל כמה מה"נעלבים" הסדרתיים אציע ראי ליומולדת. ואם ממני, האשכנזיה, שצריכה לפנות להם את מרחב ההתלהמות מנוכחותי, יסרבו לקבל מתנה, אז שילכו גם הם לספארי ויתבוננו באבותינו המשותפים. ואז נערוך תחרות של "מי דומה יותר" לאבותיו, בדומה להשוואה בין לינור לאורטל. רק חבל לי, מאד חבל לי, שאישה יפה, אינטליגנטית ותורמת כמו אורטל נקלעת למישחקים נמוכים כאלה. למי זה בכלל חשוב עם מי שכבה? מה זה עניינו של הציבור?
    אם דברים נכפו עליה, זה מאבק מסוג אחר לגמרי. אבל זונה? אומר לאורטל: אם מישהו יגיד עליי שאני פיל, זה לא יעשה אותי לפיל. אבל זה יעשה אותו למנבל-פה. קללות, גידופים וכינויי נאצה הם בומרנג של אומריהם. אין לאורטל ממה להיפגע. אבל אם היא נפגעה, יפה יעשה אתר זה אם יציג את טענותיה, כפי שהוצגו במישפט, כדי שהקוראים ידעו את הדברים לאשורם ומיד ראשונה, ללא מתווכים ומפרשנים.

  19. עמוס

    מעבר לכל מה שנאמר, פתאום הבנתי שלינור לא היתה מעיזה לדבר ככה על דנה ספקטור (נשואה שפתחה ברומן עם שנוי בשידור חי, נדמה לי), מפני שאז הקריירה שלה היתה מסתיימת בוודאות. ואז פתאום הבנתי שלינור אפילו לא היתה חושבת להגיד דבר כזה על ספקטור, מפני שאת ה"מוסר" שלה ואת הקללות שהוא מייצר היא שומרת למזרחיות מקרית שמונה…

  20. כפיר כהן

    איריס, תודה על התגובה עניין המינוס בנק הוא עניין חשוב ואני אומר על משהו בקצרה. אבל ראשית, אני לא "מודד" שום דבר ואני האחרון שינסה להפוך את בן-דיין למישהי ש"עושה כסף". אני מעלה עניין אחר שהמאבק בחברה האזרחית מסתיר.

    מאבק קבוצות הנשים, מזרחיות או לא, מסתיר את העובדה שבחברה האזרחית אין "נשים באופן כללי", יש נשים ממעמד מסוים, ממגזר מסוים, מספירה מסוימת. והספציפיות הזו קובעת במידה רבה את אופי המאבק, עקרונותיו והישגיו. במקרה של בן-דיין אסור שנשכח שהמאבק נעשה בזירה קפיטליסטית של ייצור שמות וסחורות, אנחנו לא מגינים על "אישה" אנחנו מגנים על היזמית הפרטית "אורטל בן-דיין", שהרי אחרת היא לא הייתה בתוכנית, לא הייתה בפייסבוק ובמקומות אחרים. יש אלפי נשים כמוה לצערנו הרב, ואני מציע שלא ניקח אותה כמייצגת אף אחד, חוץ מאום אנשים שיש להם אינטרס לקדם את המאבק. מאבקים של מוככפפים אינם משודרים ברדיו. על מנת שהמאבק הזה יהפוך להיות קולקטיבי יש קודם כל להפטר מהשם "אורטל בן-דיין". יותר מכך, יש לשאול כמה שאלות, כמו מה הוא הגוף הקולקטיבי שמקדם את המאבק, כיצד הוא מגייס את חבריו, מהם דרכי פעולותו, ומהם משאביו הקולקטיבים? אני חושב בפירוש על קבוצה עם מבנה קולקטיבי שיש לה אג'נדה ברורה ודרכי פעולה קולוקטיביות. אם היה דבר כזה, אז הגוף היה דואג לא רק לפלוס של אורטל אלא גם למינוס, כן. ויותר מכך, חבריו היו מתדיינים יחד עם אורטל איזה מאבק הם רוצים לנהל. דבר מזה לא התרחש ולא יתרחש בחברה אזרחית.

    עכשיו, מכיוון שאין גוף כזה, המאבקים הללו הם מאבקים אינדיבידואלים שנעשים על פי ההגיון הפרטני, הקפיטליסטי של החברה האזרחית ולכן גם הישגיו יהיו מוגבלים לגבולות הללו.
    וכאן אני רוצה להגיב למאיר עמור, ולהסביר שלטון החוק הוא אשליייה גמורה. החוק שייך לחזק, מי שנענה לחוק הוא החלש. תסתכלו על מה שקורה בפלסטין: ישראל מפרה את כל החוקים, ולאחרונה, כפי שהסבירה טליה ששון, אף במכוון מחילה את החוק שלה היכן שאסור לו לחול בכלל ובית המשפט העליון שותק ומאשר. כל העולם שותק ומאשר. מה עוד צריך בכדי להוכיח שהפנייה לחוק היא נובעת מחולשה, לא מכוח, והיא לא מובילה לשיויון אלא, במקרה הטוב, לפשרות אנמניות למדי, ולהמשך הדיכוי באמצעים אחרים. החברה האזרחית לא שייכת לכולנו אלא רק לאלה שיכולים להשתתף בה, ולדבר את הגיונה. היא מגבילה ומסתירה יותר משהיא מאפשרת. ועם זאת צריך להיות ברור שבעוד שאני נגד ה"ערך" "אורטל בן-דיין", אני שמח שניצחה במאבקה. ברגע שהשם יעלם ויופיע הקולקטיב, אז התחלנו לנוע בכיוון הנכון.

  21. כפיר כהן

    אני רוצה להבדיל בין התביעה שהגישה בן-דיין נגד ארן והפיצוי הכספי שם ובין השימוש שנעשה בתביעה לאחר מכן והפיצוי של גל"צ.

    צריך להיות ברור שכמובן שאני תומך בתביעתה; אני יוצא נגד האופן שבו משתמשים בה ובמקרה למטרות חברתיות אחרות וומייצרים את הערך "אורטל בן-דיין" ואת הערך "אשה מזרחית מובילה שינוי".

    נכון שכאשר תבעה בן-דיין את ארן ב2006, אם אני מבין נכון, לא הייתה ידועה ונכון שכאשר נחלחצו לעזרתה קבוצות שונות – וטוב שכך – הייתה עדיין לא מוכרת. אבל נשים לב שמהרגע שפירסמה את הפוסט בה"עוקץ" ב מאי 2008 הפכה לסחורה מזרחית לכל דבר – ואני בכוונה קורא לזה כך. מיד לאחר מכן, ברגע שהפכה שם דבר, התחילו למסחר את השם והנה כך, כפי שגבאי מציינת קרו מספר דברים:

    במרץ 2009 – הופיעה דיוקנה בתערוכה על "נשים "מובילות שינוי."

    באוקטובר 2009 – הנחתה כנס ארצילתרבות ואמנות המזרח

    באוקטובר 2010 הופיעה בתצלום מחווה לאמן מאיר גל בקטלוג על ביקורת אמנות

    בפברואר 2011 הופיעה בפרסומת של הקרן החדשה

    ועוד ועוד

    עכשיו חשוב לומר שני דברים: ראשית ככה בדיוק פועל גם היריב – המדינה הקפיטליסטית-ציונית המרימה ומורידה ידוענים ומשתמשת בערך החברתי שלהם לקדם מטרות – במקרה של בן-דיין אלה "אישה מזרחית" "פריפריה"

    שנית, למי שמקדם את המאבק
    , קבוצות ספציפיות בחברה האזרחית, חשוב להסתיר את התוכן הסוציולוגי הספציפי שלהם על ידי המושגים הכללים, על גבול ה"טיבעי" – "אשה" ו"מזרחי". אבל בחברה האזרחית אין "נשים" או "מזרחים", יש רק נשים ומזרחים ממעמד מסוים, שכבה מסוימת. במקרה הזה מעמד אינטלקטואלי-תרבותי, השייך למעמד הביניים הנמוך. האינטרס של אלה הוא לא האינטרס של המוכפפים. להיפך, החברה האזרחית והגיונה עליו נשען המאבק הזה הוא בדיוק הסיבה שהמוכפפים נשארים מוכפפים.

    וזו הסיבה שהשימוש במאבק של אורטל בן-דיין וקיומה החברתי הוא לא צעד קדימה.

  22. דרור ק

    אה, בטח. עכשיו הכול ברור. צריך לסגור את גל"צ כי צריך. ואין בה חופש ביטוי כי זו תחנה צבאית. ואולי זו תחנה צבאית עם חופש ביטוי? לא, אין חיה כזאת. למה? כי שושנה גבאי אמרה. אה, כן. יש לה גם מחקרים שמוכיחים, אבל תחפש אותם בעצמך.

    בעיקרון, צבא לא צריך לעסוק בשידור, אבל בחיים קוראים כל מיני דברים. עד כמה שידוע לי, הצבא היה (אולי עדיין) מעוניין מאוד לסגור את התחנה, ודווקא בגלל לחץ ציבורי התחנה עדיין קיימת. היא נהנית מהאזנה רחבה מאוד, גם אחרי שאפשרו הקמת תחנות רדיו פרטיות. מי הם המאזינים? את ודאי תטעני שאלה אנשים שלא קראו את המאמרים ההם שהזכרת אותם בלי להפנות אליהם.

    עירית לינור לא אמורה לנבל את פיה, זה נכון. אבל היא ניבלה את פיה. אז מה? האם בגלל שהיא אשכנזייה ניבול הפה שלה חמור יותר?

  23. מאיר עמור

    החוק הוא חוקו של החזק. כך קובע כפיר כהן. בכל מצב? תמיד? לאורך כל ההיסטוריה? אולי. אם כך תארו לכם שהנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השניה ומשתלטים על אירופה ואולי על כל העולם. רצח של יהודים וכאלה ש"חייהם אינם שווים לחיות אותם" היה הערך המרכזי והחיובי של החברה הנאצית. פקידים היו מחליטים מי אמור לחיות ומי אמור למות. זה מה שאומר כפיר כהן. החוק שייך לחזק רק בתפיסה ניהליסטית של ייאוש תהומי ושאינה מאמינה ביכולת של בני אדם לבצע שיפוטים מוסריים מעבר לאינטרסים, לנסיבות ולרגשות. כפיר כהן מציע עולם אומלל שבו התובנה של "החוק הוא של החזק" היא כל כך טוטלית שבשם הטוטליות הזו פשעים, עוול, ניצול, הכפשה ושיסוי נסלחים ו"נעלמים". אני חייב להודות שעדיין לא הצטרפתי לצבאו של משיח חילוני כזה. עירית לינור אינה ביטוי של החוק; ותחנת השידור של גלי צה"ל אינה מוכתבת על ידי האל. נכון, בדמוקרטיה יש קשיים. אין ספק שבישראל הדמוקרטיה היא עם פגמים רבים וקשים. לא צריך לשכנע אותי בכך. אפשר לנסות ולתקן את מה שניתן לתקן. לדעתי אורטל בן דיין לוקחת חלק במעשה הזה של תיקון באמצעות קביעת גבול לכוחו של השיסוי (העיתונאי) או הסמכות (האקדמית). שלטון החוק פירושו כי את החוק קובעים בני אדם בהליך דמוקרטי של ליבון וויכוח הנקרא "פוליטיקה" וכאשר נקבע החוק גם המחוקקים כפופים לו. אין זה המצב בישראל. כאשר נגיע למצב שבו ניתן יהיה לשפוט את השופטים, שבו חינוך המחנכים יהיה אפשרי ולא נחשוש לחיינו מ"השומרים" השומרים על הקופה הציבורית, וכאשר השירותים הציבוריים ינהולו באופן ציבורי ולטובת הציבור אתפנה לדון בשאלה הניהיליסטית של כפיר כהן. עד אז – אתמוך בכל ניסיון לקדם, ולו במקצת כל יוזמה אשר תכרסם בפריבלגיה האשכנזית בישראל. כי שלטון זכות היתר האשכנזית אינו חוק טבע. בעבורך כפיר כהן הרשימה הממצה ביותר שלי לשינויים הפוליטיים הנחוצים תכלול (אך אינה מייתרת דברים נוספים). ראשית, שלטון החוק כחוק היחיד בחברה ובמדינה (חוקה וגבול). שנית, רפורמה אגררית שהיא החזרת הגזילה של האדמות לידי האזרחים (חיסול השליטה של קיבוצים ומושבים באדמה, ביטול הקרן הקיימת לישראל ומנהל מקרקעי ישראל). שלישית: ייצוג הולם ותואם של כל האוכלוסיה בכל מוסדותיו של השלטון כולל מערכת החינוך האקדמית. איך אמרו בתוכנית של ה"גשש החיוור": קודם שפתח-תקווה תהיה "מתוקנת" אחר נדבר על הקשיים הניהליסטיים שלך. הביקורת שלך אינה אלא אידיאולוגיה שמרנית במסווה של עיון תיאורטי.
    מאיר עמור

  24. כפיר כהן

    תודה מאיר על התגובה, אם כי אני מוכרח לומר שאני מזהה בטקסט שלך איזה נזיפה שלא ברורה לי מקורה ובוודאי שלא אסכים לה. אני מציע שלא תשפוט אותי כל-כך מהר ובוודאי שלא דרך התגובות כאן. מה שאני כותב כאן הוא תוצר מסוים של מחשבה, פעולה, ותבוסות שהצטברו של הליכה בקו שאתה מציע.

    אני מבקש להסביר למה אני מתכוון, כי בסופו של דבר אני לא חושב שאנחנו רוצים דברים שונים כל-כך, רק שאני מוכן להודות במשהו שאתה מתכחש לו.

    הדוגמא הנאצית היא לא רלבנטית, כאן, אז לא אתייחס אליה.

    אתייחס עם זאת לרפורמות שאתה מציע, אני בעדן, רק שאני אציע שאתה מיתמם אם חושב שמישהו יסכים לבצע רפורמות כאלו ללא מלחמת אזרחים. למזלנו, יש את תוניס, מצרים, לוב וסוריה כהוכחה. מכיוון שהתפיסה שלך לא לוקחת בחשבון שימוש בכוח, אלא מדחיקה אותו, אתה נופל למלכודת הרפורמית-ליברלית של "עוד שינוי קטן אחד" ודי.

    רק כאשר אתה מדחיק את הכוח כמכונן של החוק אתה יכול לקרוא לי ניהיליסט. אני חושב שחוק במדינה סוציליסטית יהיה שונה מאוד מהחוק שאני ואתה מכירים במדינה הקפיטליסטית-דמוקרטית.

    נראה גם שאתה לא מוכן להכיר במעשיה של ישראל בפלסטין דרך הכוח, ושניסיונות חוקתיים, לשיטתך, נכשלים ויכשלו בדיוק בגלל הכוח.

    אני חושב שכול להיות עולם ללא אינטרסים, אבל אי אפשר להתמם ולחשוב ה"התנהלות שלא מתוך אינטרס" בעולם שמכונן על ידי דיכוי ושליטה היא יותר ממשאלת לב.

    לתפוס את בן-דיין כמקדמת שינוי עמוק בחברה הישראלית היא תפיסה מפוקפקת מאוד בעיני, אם כי אני בהחלט רואה איך תפיסה ליברלית תקדם אותה.

    אני מכבד אותך מאיר, קראתי מאמרים שלך, בבקשה אל תנזוף בי כך.

  25. ג. אביבי

    מטיפה לנו ה"דוקטור" נבו על בכיינותנו המזרחים, על חריצותה האשכנזית ועל זכות הראשונים שיש לה ולבנות שבטה על הסבל ועל המצוקה. "אתוודה שאני לא זכיתי – מעולם – לא בשיכון ולא בתמיכה כלכלית כלשהי בלימודיי, …. וכל שהיה לי זה מיטת סוכנות ושידה [תודי שזה לא מיטת סדום. ג.א], ועוד שלוש חברות לחדר….. לפעמים רעבתי. לא היה לי כסף לאוטובוס [אוי אוי אוי תביאו ממחטות. ג.א]. אבל הכל במו ידיי ולא חברתי לעטינים של אף אחד." מלבד הפתטיות וההתקרבנות עד כדי בחילה, מדוע את חושבת שיש לך זכות לסתום למזרחים את הפה כשהם מדברים על קיפוח? אם קופחת (נניח לרגע) ושתקת אין לך זכות להטיף מוסר למי שלא שותק – רק חסרי עמוד שדרה ומצפון נוהגים כמוך. ועוד משהו: כשסיימת את לימודייך לא הצרו את צעדייך בקבלת משרה מתאימה. את המזרחים שסיימו כמוך דחו בכל מיני סיפורי התחסדות מוכרים לאיפה – וזה ההבדל העיקרי. את סיפורי "אבי עבד כל חיו עם טוריה, אכל תולעים וישן באוהל…ואתם הפרענקים סתם בכיינים" בנוסח מתקרבני אשכנז הגזענים, מכירים כאן עד מיאוס. בעצם הבאת הטיעון הלא רלוונטי על מצוקתך, מיקמת את עצמך כאשכנזייה גזענית ומלאת תסביכי נחיתות.
    ועוד מפרפראות הבינה של ה"דוקטורית": "יש להן התנע (סליחה. מונח אשכנזי-פיזיקלי-מתמטי. סליחה-סליחה ועוד פעם סליחה. פיפי-קקה. הנה, סלחתם?)". את המושג תנע, גברתי ה"דוקטור", לא המציאו אשכנזים ולא הייתה להם מעורבות במחקרים ובהתפתחויות המדעיות שהניבו את המושגים האלה (תנע, אנרגיה קינטית וכו'). לעומת זאת לחשיבה המתמטית שפיתחו פילוסופים ערבים (ובהם יהודים) הייתה תרומה להתפתחויות המדעיות החל מסוף ימי הביניים.

  26. מאיר עמור

    שלום כפיר כהן:
    לא נזפתי בך. דנתי איתך בנושאים שהעלית. טענת "מייט איז רייט" היא טענה ישנה ובעייתית ביותר. סוקרטס דן בה עם טרסימכאוס. בוא נרד מהעניין ההוא. הטענות שלי לדעתי מבוססות על ולוקחות בחשבון היסטורי ארוך את ההתנגדות החברתית שיש לשינויים שאני מציע. לשלטון החוק מתנגד כל הממיסד הדתי יהודי בישראל וחלק מהממסד הדתי יהודי בעולם. לרפורמה אגררית מתנגדת כל האצולה הקרקעית שהיא בעיקרה אשכנזית בישראל. לייצוג הולם במוסדות המדינה ובמערכת האקדמית מתנגדת הגוורדיה שגם היא בעיקרה אשכנזית ולבנת צאוורון. אלה הם הנהנים החברתיים מהסדר הקיים. יחד עם זאת, אין זו מקשה אחת. לא כולם נמצאים באותו מקום או חושבים שם אותו הדבר. לא כל מי שנהנה מהסדר הקיים בהכרח נהנה באותו האופן.יש בינהם גם כאלה הרוצים לשנות את הסדר החברתי כי הם רואים את העוול, את הטיפשות, את האסון הקרב. ניתן לשתף פעולה עם אנשים אלה על בסיס אזרחי. צריך ליצור את הבסיס האזרחי של אלה אשר הסדר הקיים פוגע בהם ולא עונה על צרכיהם. סביר מאוד להניח שהשינוי שעליו אני מדבר לא יתרחש ללא מאבק אזרחי נוקשה למדי. יש כאלה שקוראים לו מלחמת אזרחים. בניגוד לך, אני דווקא הייתי הולך לדוגמאות היסטוריות יותר רחוקות מאשר המזרח התיכון בשנתיים האחרונות. באנגליה בוסס השלטון דרך מלחמת אזרחים. בארצות הברית הושגה הדמקורטיה דרך מלחמת אזרחים. דבר דומה קרה בצרפת. הדוגמאות הן רבות. גם השררתו של שלטון ההון והקפיטליזם לוותה באלימות רבה. אלימות היא חלק מהמציאות החברתית בה אנו שרויים. האם היום אין אלימות בישראל? תשאל את יו"ר פועלי הרכבת מה היא חושבת על אלימות ממוסדת. וודאי שישראל משתמשת באלימות בשטחים הכבושים. איך אפשר לקרוא לכיבוש בשם אחר? אני לא "ממליץ" על מלחמת אזרחים. אבל מאבק על כוח ודאי שיהיה. מאבק על כוח ישנו. כל הזמן. אחזור בעבורך לנוסחה הישירה והיחסית פשוטה שבה אני נוקט מזה זמן רב בטענה שלי להשגת יותר כוח: הטיעון המזרחי הוא אזרחי; והטיעון האזרחי הוא ברובו בעל תוכן מזרחי. לא רבים מסכימים אם כך. אז מה? לומר זאת אין פירושו להשיג זאת. אני יודע. אבל יש צורך לומר. על כן גם חשובה ביותר פעולתה של אורטל. אבל, אורטל בן דיין (כבודה במקומה מונח) היא לא העיניין. היחסים שהיא היתה נתונה בהם, הנכונות לחשוף אותן והנחישות להיאבק עליהם בפומבי ולהביט ישר בעיני הציבור בעודה מתגוננת באמצעות החוק ובעיקר הצלחתה ויכולתה להכריח את הכוח (אוניברסיטה העברית, גלי צה"ל או צה"ל) להתכופף. אלה הן הנקודות העיקריות שנלמדו. זהו שיעור חשוב באזרחות מזרחית. אם יש או אין הבדלים גדולים ביננו – בינך וביני – אינני יודע. מקווה שהצלחתי להבהיר את העמדה שלי טוב יותר עכשו. אשמח אם תהיה ביננו גם הסכמה. בברכה.
    מאיר עמור

  27. כפיר כהן

    לא ברור מדוע אנגליה, צרפת וארה"ב טובות יותר מהדוגמאות הקרובות יותר אלינו.
    הרי אפשר ללכת רחוק עוד יותר לממלוקים ולאימפריה העותמנית ועוד ועוד. אך נניח לזה.

    אם כך אתה מכיר בכוח, או באלימות כתנאי מכונן של הסדר החברתי ועם זאת, אתה מחזיק עדין בטענת החברה האזרחית. אתה מתעתע. השניים לא הולכים יחד. מאבק אזרחני הוא לא מאבק אלים, להיפך, הוא מאבק המניח את החוק, את ואת מגבלותיו. אי אפשר לעבור מאחד לשני וגם אי אפשר להתקדם מאחד לשני, כאילו היינו בלוח שחמט. השניים שונים זה מזה קטגורית, כמו שני לוחות שחמט.

    אני גם לא מסכים שמאבק מזרחי הוא מאבק אזרחני. על מנת שכל תביעות הנדכאים יתקבלו בחברה האזרחית תצטרך להיות מהפכה ומאליו גם חברה "אזרחית" שונה לחלוטין מהמודל שאנו מכירים כרגע. מרקס בצעירותו קרא לזה חברה אנושית, אם כי נהוג לומר, אולי בגלל אלתוסר, שזה ההומניזם שלו.

    אף אחד כמובן לא רוצה לעודד מלחמת אזרחים, אבל ברגע שמרשים לאי הנחת הזה להפוך את תובנת הכוח לעקרון שולי, אזי מגיעים למעין מודל אדטיבי, כזה שמניח שאפשר להתקדם בלוח השחמט האזרחי עד שנקפוץ ללוח מלחמת האזרחים. אני בספק מאוד אם האנשים שמקדמים את המאבק הזה יסכימו לעבור מלוח ללוח.

  28. איציק

    שהאינטלקטואלים המזרחים
    לא ממהרים להוסיף את הקידומת
    דוקטור\פרופסור לשמם,

    למה זה לדעתך?

  29. מאיר עמור

    כפיר שלום:
    המשפט הראשון שלך מבטא חלק מהבעייתיות של הטענות שלך כנגד הדברים שכתבתי. מעולם לא אמרתי כי אנגליה, צרפת וארצות הברית "טובות" יותר כדוגמאות היסטוריות. זו היתה תוספת "מורליסטית" שלך. אבל על מנת, לסבר את האוזן (והעין) אציע הסבר לשימוש בהן. אלה הן מדינות שבדרך כלל מייחסים את צמיחת הדמוקרטיה אליהן. מאחר והן המדינות הראשונות במערב שהפכו לדמוקרטיות הן משמשות גם כמודלים. לא צריך להיות אוריינטליסט על מנת להשתמש בהם וגם לא ההיפך מאוריינטליסט על מנת להבין את השיעור ההיסטורי שבהן (ארנסט גלנר טוען בדיוק את הטיעון הזה). לבטח היה שם -במהפכות הללו – כוח בשימוש. למרות שהאנגלים לא אוהבים לדבר על זה גם אצלם ראש מלכותי נפרד מהגוף בפעולה אלימה בדיוק כמו בצרפת. בארצות הברית הם גאים "במלחמת העצמאות" שלהם. על "המהכפה הצרפתית" לא צריך להכביר מילים. האם אתה מבקש דוגמאות נוספות לנוכחותו של הכח ולמשמעותה של האלימות? כפי שאמרת, נניח לזה.
    "אז הנה הגענו לעניין הכוח" זוהי הכותרת וההגדרה שלך. אני מעולם לא אמרתי שבמשטר אזרחי אין "כוח". אתה טוען זאת. ההיפך אני טוען שיש אלימות במשטר האזרחי בישראל כיום. תשאל את צ'רלי ביטון. אתה יכול גם לשאול אותי על האלימות החברתית בחברה הישראלית. אלימות אפילו קשה ביותר. אני גם לא מדבר על "לוחות שחמט שונים". אלה הגדרות שלך. בכל שיטת משטר יש אלימות. לבטח שעקרון המדינה בנוי על אלימות. זוהי ההגדרה של המדינה. אבל נניח גם לזה.

    באופן כללי אני מנסה להשתמש במושגים ובדימויים ישירים ביותר על מנת שלא ליצור עיוות או חוסר בהירות. פעם נוספת, אתה יוצר לך דחלילים וקובע שאלה דברים שאני אמרתי.
    אתה חושב שמאבק אזרחי זהו מודל "חלבי" מידי בעבורך. שיבושם לך. אתה אפילו נמצא במועדון אחד עם אלתוסר. עוד יותר טוב. אז להבהרה הכי ישירה שניתן להציג: מאבק אזרחי הוא מאבק על כוח. זהו מאבק כוחני. אני מבקש לעשות פוליטיזציה של המאבק המזרחי באמצעות התכנים האזרחיים שלו. לדעתי המאבק של ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, האוהלים, הל"ה ועוד כולם היו מאבקים אזרחיים על כוח חברתי. לדעתי היכולת של הטיעון המזרחי מועצמת אך ורק דרך הטיעון האזרחי. אני רוצה בתיקון החברה הישראלית יהודית לכדי חברה אזרחית. היא לא כזו היום.

    בניגוד לך, אני דווקא מעודד את הגישה הטוענת כי מלחמת אזרחים היא דבר אפשרי ואפילו סביר אם התנאים הנוכחים ימשיכו להתקיים בישראל. על כן אני מציע להימנע ממלחמת אזרחים דרך פעולה אזרחית לא אלימה. בישראל יש כבר מלחמת אזרחים. אין בכך שום "הפיכה" של תוכנו של הכוח לעקרון שולי. את זה אתה טוען. לא אני.
    לדעתי ההוכחות עומדות בפניך. גם ההיסטוריות (תנועת המרי האזרחי המזרחי בישראל לדורותיו) וגם ההוכחות המעשיות.למשל: אורטל בן דיין. היא נקטה בפעולה אזרחית. היא כפתה על מערכת הכוח (הדורסנית) שמולה היא עמדה מסגרת מאבק שבה היא הצליחה להביא את קולה לידי ביטוי באמצעות טיעונים אזרחיים. נכון המשיח לא בא דרך הפעולה הזו. ואולי גם לא המהפכה.

    אני בטוח שאני לא רוצה משיח; ואשמח אם יבוא שינוי גם אם יהיה זה שינוי מהפכני. אולי אלה הם ההבדלים היותר משמעותיים בין העמדות שלך ושלי. אחזור בעבורך ובעבור הקוראים/ת הנוספים על שלושה שינויים אזרחיים שיש להם קשר עמוק לאינטרסים של מזרחים בישראל.
    1. שלטון החוק.
    2. רפורמה אגררית.
    3. רפורמה של ייצוג הולם בכל המוסדות.
    אם תעצור ותחשוב על המשמעויות של השינויים האזרחיים הללו תראה מדוע בעלי הפריבלגיות בישראל רואים בהם דרישות מהפכניות.אני חושב שזהו סדר יום אזרחי עם הרבה מאוד כוח ועם שאיפה לממש את הכוח הזה. בעבורי סדר יום שכזה הוא בהחלט מזון עשיר בכל אבות המזון הנחוצים לשינוי חברתי משמעותי ביותר.

    לדעתי זוהי גם ההצעה שבאה לידי ביטוי במאמר המצויין של שושנה גבאי. על כך הודיתי לה. לאורטל כבר הבעתי את הערכתי בעבר.

    מאיר עמור

  30. ד"ר יפעת נבו

    ל-ג.אביבי: להנחה שלך שקיבלתי מישרה טובה אחרי הדוקטוראט אין ידיים ורגליים, כמו לשאר ההנחות שלך. אבל באמת, אל תתן לעובדות לקלקל לך את השינאה. תן לבורות לחגוג! תמשיך להמציא לעצמך סיפורים, ותפסיד עוד כמה שיכלו להיות חבריך למאבק. זה חכם. זה פשוט חכם. תמשיך בכוחך זה.
    תחשוב: יש הצועקים איטבח אל יהוד, ויש הצועקים איטבח אל שיכנוז. זה בא משינאה וזה בא מעוינות. ושניהם מצויים במזרח כמו במערב. לא שמאל ולא ימין, לא מזרחי ולא אשכנזי, לא דתי ולא חילוני, לא זכר ולא נקבה. רק בורות וטיפשות.
    השינאה אוכלת מבפנים, חביבי. קוראים לזה מחלה אוטו-אימונית. אז רק בריאות, רק בריאות.

  31. איריס חפץ

    כפיר,
    ראשית אשמח אם נשים רבות יקחו דוגמא מאורטל ויעשו מאבקים כאלו. היה כמובן עדיף לו היה ארגון שאורטל היתה יכולה להיעזר בו לשם כך ולא נדרשת למאבק אינדיוידואלי. זה תמיד עדיף. אבל זו גם דרכו של החלש. מכיוון שעקבתי אחרי המאבק הפרטי הזה, אני יודעת שמה שאנחנו יודעים היום, לא היה ידוע אז. אורטל ואני מניחה שהעורכים בהעוקץ, לא ידעו שהמאמר יגרור 300 תגובות, שפרשת בן ארי תצא לאור בעקבותיו, שגדעון ארן יתבע ושעירית לינור תפתח את הג'ורה ותיפול אחורה. אז אתה משתמש במידע שיש עכשיו כדי להעביר ביקורת, שהיא לא תמיד הוגנת.
    ברור שקיומו של קולקטיב מזרחי שיאבק בשמם של פרטים הוא מבורך. אבל זו הבעיה של המזרחים בישראל בגדול: שאין קולקטיב מזרחי מאורגן עם מודעות פוליטית לזכויותיו. יש מזרחים רבים שהפנימו את הדיכוי, וכשהם נזרקים אחרי שהם "תרמו למדינה" הם מגלים את מזרחיותם כפרטים (ג'קי אדרי מדימונה, בנדריהם עכשיו מקרית שמונה, למשל). כל התארגנות מזרחית חוסלה באיבה. אבל אם אתה רוצה לתרום: יאללה. אם אנשים יצטרפו למאבקים כאלו, המאבקים יהיו פחות ממותגים על שם של מישהו. דווקא אורטל עושה הרבה כדי להעביר את המאבק לזירה קולקטיבית, כמו הפעילות שלה בפייסבוק וב"צטטת". תצטרף במקום להעביר ביקורת מבחוץ וזה ילך יותר לכיוון שאתה מייחל לו.

  32. שושנה גבאי

    ובזמן שאנחנו מחכים ומחכים ומחכים למהפכה, קורים דברים ואיך בדיוק אנחנו אמורים להתגונן אם לא דרך חיזוק החברה האזרחית . נכון הוא שאורטל בן דיין זכאית להגנה קולקטיבית חזקה, אבל זאת אינה בנמצא, ולכן הדרכים שנותרו לה ולנו לפעול בהן הם הכלים שממילא הקפיטליסטים משתמשים נגדנו כל הזמן כדי לקדם את מטרותיהם הריאקציוניות: החרם כלכלי והסנקציות המשפטיות.
    שנית לעניין "המותג בן דיין" – אם בן דיין תנצל את כוחה החברתי כדי להמשיך בפעילות שמאלנית מזרחית וחברתית הרי שזה די והותר עבור הפועלים לפי ערכים אלה. אני מסרבת לקבל את רעיון שאם באת משכונת עוני ו"הצלחת " במושגי החברה הקפיטליסטית, ואת ממשיכה לפעול בענייני צדק חברתי, את כבר לא אותנטית כי את כבר לא לגמרי מוכפפת. לפי הגיון זה אין אפשרות להצמיח הנהגה שתבוא מצד המוכפפים ותפעל למענם

  33. ד"ר יפעת נבו

    אכן, אני נתבעת לענווה בנוסח "מזרחי", חוץ מוויקי שירן. תואר ה"דוקטור" שלה הוא לגיטימי. מוסר כפול? צביעות? נעזוב זה.
    ברצינות, אגיד לך מה: מקובל שמי שכותב מאמר, או ספר, לא מוסיף את התואר, אבל בשולי או בתחתית מציגים את הכותב/ת. עד כאן – המקובל. אלא שאני לא כותבת מאמ ר אלא תגובות. מנהלת שיח ברב-שיח. העניין שלי הוא שיש כל כך הרבה "יפעת נבו", שאם אני רוצה זיהוי (לא אוהבת "רעלות" זיהוי בצורת אותיות או שמות בדויים) מטעמים של נשיאה באחריות לדעותיי ולא מטעמים של "ניקור עיניים", כי אז אני חותמת על דעותיי מבלי להסתתר או להתחמק, כך שיזהו אותי. אבל בכנות: שום דבר לא יעזור. עד שלא אוכיח כי בדמי זורם משהו "מזרחי", אני שפוטה אצל סוג מאד מסויים של אנשים. אגב, המו"לית שלי היא עיראקית אסלי, זה יעזור לי, מבחינת "טיהור הגזע" שלי? והיא גם אחלה בנאדם.
    אז מה באמת מציק לכם? אני מתכוונת – באמת? הרי עבדתי קשה והרבה על המחקר שלי, ואני זכאית לשאת את התואר, שלא כמו כמה "אחרים" שהגיעו לכנסת או למקומות כוח אחרים וקנו תארים בכסף. מיותר לציין את התואר ה"אתני" של אותם פלגיאטניקים, כי זה לא משנה בכלל. נוכלים יש מכל הגזעים והצבעים. אז מה באמת מציק לכם? באמת-באמת?

  34. כפיר

    אני לא יודע עד כמה יש לנו סבלנות להמשיך את הדיון כאן, בטור הצר של התגובות. אני חושב שזה דיון חשוב ואני מודה על התגובות, אם כי פחות על ההתנפלות והטון של עמור.

    אני רוצה לומר שאני מחזיק בעמדה מורכבת יותר ממה שנדמה כאן, במובן שאני אתמוך ותומך בקידום מאבקים כמו זה של בן-דיין ודומיהם, ועם זאת אני אינני מאמין בהם.

    כפי שגבאי אומרת, אי אפשר לחכות למהפכה, וכפי שחפץ אומרת, כדאי לעשות מאשר לבקר, וכדאי לעשות מה שניתן לעשות, בכוח ובמשאבים שיש.

    ועם זאת אני מציע שלא נתמם ולא נחשוב שהמאבקים הללו, במגבלותיה של החברה האזרחית, יובילו לשיויון חברתי יסודי בחברה הישראלית או בכל מקום אחר. גם הפלסטינים ניסו ללכת בדרך החוק ונכשלו, גם האפרו-אמריקאים בארה"ב, ובסופו של דבר ההישגים קטנים מאוד והתקדמות הדיכוי רבה לאין שיעור מהמאבקים בחברה האזרחית.

    גם המצרים פנו לדרך האזרחית, הקימו אגודות, והריצו מועמדים ופנו לבית המשפט, ואז החליטו שכנראה ככה לא ינצחו אז ביום אחד הם הוציא לכיכר לא יותר משלושה אחוז מהאוכלוסיה, ישבו שם שלושה שבועות, שרפו מאה תחנות משטרה ותקפו את השלטון באופן ישיר. בשבוע השלישי עף הרודן והצבא נכנס.

    זה הבדל, בעיני, בין מאבק כוחני בחברה האזרחית , לבין שימוש בכוח על מנת להביא חברה חדשה. עמור מטשטש בין השניים, מטשטש בין כוח מכונן(בחולם: מהפכה) לבין כוח מכונן (בשורוק: חוק)

    constitutive power vs constituted power

    אין שום קשר בין המאבק של הפנתרים לבין המאבק של הקשת למשל, אלה שני מאבקים שונים בתכלית. אך לא כאן המקום להעיר על כך.

    אני מקבל את מגבלות כוחנו אך אני מבקש שלא נשכח את העובדה שהמאבק המזרחי כיום הוא לא הטיבעי ביותר, הוא לא היחיד, והוא בוודאי שלא מאבק של "כולם". כמאבק שמתעקש על חוקיותו, על קבלת החוק כטבע, הוא המאבק של מעמד הביניים הנמוך המזרחי (ואחרים כמובן). "המילה "מזרחי" כבר איננה מציינת את כל המזרחים, מכיון שכיום יש מעמדות שונים ועם אינטרסים שונים.

    אני תוצר של ההיסטוריה הקפיטליסטית-הציונית, אני עם המאבק, תומך, ועם זאת מתעקש על הביקורת.

  35. כפיר

    סמפטומטי מאוד דרך אגב שבשום מקום אתה לא מדבר על חלוקת העובדה וחלוקת ההון. האם יש להבין שאתה פשוט בעד קפיטליזם הוגן יותר? או שמא מאחורי הרפורמות מסתתרת תפיסה קולקטיביסטית של המשאבים? אשמח לדעת.

  36. מאיר עמור

    בתגובות הקודמות חשבתי שיש טעם בניהול השיחה. עם התפתחות הדיון התברר לי כי הטעם הזה חסר. זכותך לדעתך ולניתוח שלך. ברכות.

    מאיר עמור

  37. כפיר

    לא רק שהתחלת את הדיון הזה בשטף של עלבונות – ניהיליסט, שמרן, דחלילים ועוד ועוד – עכשיו אתה גם נסוג, מבלי לענות על שאלותיי, באיזה טענה חסרת פשר על הטעם בדיון. אני מחכה עדיין להבהרות מדויקות יותר בעניין המושגים שאתה מפעיל, ועד אז נראה שמי שחסר את הטעם ואת ההגינות שבשיחה הוא ללא ספק אתה. מאוכזב מאוד.

  38. איציק

    זה מה שמציק לנו באמת באמת

    ומה מציק לכם באמת באמת?

  39. ג. אביבי

    "דוקטורית", מצד אחד את מנסה לתפוס תחת על המזרחים בטענת ה"התבכיינות" המאפיינת כל גזען אשכנזי מצוי – מצד שני את ממשיכה להתבטא כאילו את קורבן של "הגזענות המזרחית" נגדך האשכנזייה התמימה והנבונה. דוגמה: "אבל בכנות: שום דבר לא יעזור. עד שלא אוכיח כי בדמי זורם משהו "מזרחי", אני שפוטה אצל סוג מאד מסויים של אנשים. אגב, המו"לית שלי היא עיראקית אסלי [נשמע כמו 'רבים מידידיי הטובים הם יהודים/שחורים/מוסלמים, איזו הוכחה חותכת שאת לא גזענית! ג.א], זה יעזור לי, מבחינת "טיהור הגזע" שלי? והיא גם אחלה בנאדם [כמה שאת טובה ולבבית, ג.א]." – לא ראיתי (עד כמה שקראתי את התגובות) שמישהו פסל אותך על אשכנזיותך, רק על גזענותך המלווה בהתנשאות של בור, את נשפטת. הרוב כאן מעדיף להתעלם מהתבכיינותך וממך.
    קבעת בנחרצות: "להנחה שלך שקיבלתי מישרה טובה אחרי הדוקטוראט אין ידיים ורגליים, כמו לשאר ההנחות שלך [איזה בדיוק? ג.א]…" – אין סתירה בין טענתי על כך שאת לא הופלית לרעה על רקע אתני/גזעי לבין הקושי שלך למצא עבודה. אני מניח שכמו על רוב המגיבים כאן גם על כמה אשכנזים לא עשית רושם של מציאה גדולה.
    הלאה: "… אבל באמת, אל תתן לעובדות לקלקל לך את השינאה. תן לבורות לחגוג! תמשיך להמציא לעצמך סיפורים…" – כצפוי, אותה התקרבנות מאוסה ולעוסה כשאין לך דרך לסתור את דברי הצד השני.
    והקרשנדו: "…ותפסיד עוד כמה שיכלו להיות חבריך למאבק…בלה בלה…." – חברים שלי למאבק? לא מהזן הגזעני והריקני.
    ובנוסף: "…יש הצועקים איטבח אל יהוד, ויש הצועקים איטבח אל שיכנוז…" – "דוקטורית", אין מילה כזאת 'איטבח' בערבית, אבל מי אני הבור שאלמד אותך משהו? גם לא שמעתי מימיי מזרחים או ערבים שקוראים לטבוח באשכנזים – זה קיים בדמיון מונחה הגזענות והדעות הקדומות שלך. בינתיים את מוכיחה שהשנאה והבורות הם המרכיבים העיקריים בהתייחסות שלך כאן למאמר היפה ולמגיבים המזרחים.

  40. מאיר עמור

    כפיר שלום:
    ראשית איני אוהב שקוראים לי "עמור". אתה יכול לקרוא לי "מאיר עמור" או סתם "מאיר", אבל "עמור" זה לא כל כך מוצא חן בעיניי. עכשו לעצם העיניין.
    אני מזמין אותך לשוחח איתי כמה שתרצה ועל כל נושא שתרצה במייל. קראתי יותר מפעם אחת את השירשור של התגובות והטענות. אני חושב שאני מבין באופן מלא למדי את כיוון המחשבה שלך. אינני לגמרי דוחה אותו, אך לדעתי הפירות הפוליטיים של כיוון זה איכזבו כבר בעבר. על כן, צריך ללמוד עוד. אני בהחלט מוכן לדון. אני לא חושב שאיתי נולדה חוכמה. אני מוכן גם לנסות ולהסביר לך את עמדותי בצורה כזו שגם אם ניפרד באי הסכמה, לפחות נשאר משוכנעים שאנו מבינים היטב האחד את השני מתוך הערכה חיובית.
    אתה יכול לכתוב אלי למייל:
    meiramor@gmail.com
    או אם אתה רוצה לשלוח לי את המייל שלך אוכל לפנות אליך.
    בברכה וברגשות טובים.
    מאיר עמור

  41. מספר 666

    שבזכיה המשפטית של בן דיין על פני לינור היא תרמה תרומה חשובה למאבק בגזענות בישראל.
    להבא כל מי ששוקל לנבל את פיו בניבולי פה גקזעניים שונים כמו פערנק ""אשכנזי " ואחרים צפוי תיאורטית לתביעה כספית של עשרות אלפי שקלים שיש לה סיכוי טוב לזכות הודות לתקדים שיצרו עורכי הדין של אורטל בן -דיין.
    ועל כך הם ראויים לתודתנו.
    דיון מפורט על כך ראו כאן :
    תקדים אורטל בן דיין
    http://no666.wordpress.com/2012/02/08/%D7%AA%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F/

  42. רימה

    תחקיר מעולה שהמסקנה הנוספת ממנה היא שגם כשיש כבר מזרחית חזקה כדוגמת בן דיין היא הופכת, למרבה הצער ובעל כורחה, לחלשה אל מול לינור הממסדית-האשכנזית-הציונית. כמה ציני.

  43. איציק

    מה העונש המקסימלי הצפוי
    בחוק?

  44. מספר 666

    מי שמגדיר את המילה "אשכנזי " או כל מילת אחרת מסוג "פערנקים " ו"כוזרי ם וכו' כניבול פה כלפיו בתאם לתקדים אורטל בן דיין יש לו סיכוי תציאורטי טוב לזכות במינימום של 50 אלף ש"ח.
    ולדעתי גם הרבה יותר אולי מאה אלף ש"ח ?
    לפחות.
    זאת הודות למלאכתם המצויינת של עורכי הדין של אורטל בן דיין שהביאו לכך לכך שכל מילה שנתפסת כיום כניבול פה
    יכולה לשמש כיום כבסיס לתביעת נזיקין כספית גדולה.

  45. מספר 666

    אבל אם תטרח לבדוק עם משישהו שיש לו השכלה משפטית את המשמעויות של ההחלטה שהושגה בפרשיה של אורטל בן דיין בעקבות הדיון בעניינה אני לא חושב שאתה תמשיך לצחוק.
    בוא נחזור עליהם :
    בעקבות תקדים אורטל בן דיין בכל פעם שמישהו משמיע כלפי מישהו אחר מונח שהצד השני קולט אותו כהתקפה מילולית עליו ואו ניבול פה הרי פתוחה לפניו כעת הדרך לתבוע ולהרוויח סכומי כסף גבוהים.

    אינני מכיר את פרטי הדיון המשפטי בין אורטל בן דיין וגלי צה"ל אולם יש לי השכלה משפטית כל שהיא ואני יכול לשער מה היה שם.
    הסניגורים של גלי צה"ל טענו מן הסתם שהמילה "זונה " שהושמעה כנגד בן דיין בשידור אינה מילת ניבול פה אלא היא מילה "נייטראלית" שנמצאת במילון אבן שושן.
    אולם ככל הנראה במהלך הדיון המשפטי התקבלה עמדת עורכי הדין של בן -דיין שמה שחשוב כאן הוא ההקשר שהיה של ניבול פה והעלבה כלפי בן דיין. והיא זכתה כתוצאה בתביעה.
    המשמעויות למשפטים אחרים הן גדולות .
    זה אומר שבכל פעם שמישהו שמשתמש בכתב או בעל פה במילים שיש להן משמעויות של ניבול פה והסתה גזענית כמו "פרנג'י או "אוסט יודן " אין זה משנה כלל אם ניתן למצוא אותן במילון החשיבות היא בהקשר שבו בוטאו.
    ואם מישהו מרגיש שכאשר מישהו אחר מכנה אותו או קבוצה שלמה הקשורה עימו כ"אשכנזי/ם או "פערנעק/ים"למטרות של העלבה ניבול פה והסתה גזענית הרי נפתחה לפניו הדרך ,הודות לתקדים בן-דיין לתבוע בסכומי כסף גדולים את מי שהוא שופט אותו כמנבל פה ומסית בהקשר שבו בוטאו המילים. .
    אפילו לשלוח אותו לבית הכלא על שימוש במילים אלו כנגדו.

  46. מספר 666

    זה גם בכלל לא משנה עם זה שניבל את פיו יטען שמבחינתו המילה "פערנק " או "אוסט יודן " או "אשכנזי " וכו' הם לא ניבולי פה אל "כינויים "אתניים" או דברי הבל מסוג זה.
    מה שקובע זה אך ורק ההרגשה של הנתבע אם הוא מרגיש שבוטא כלפיו ניבול פה אז יש לו עילה לתבוע. נזכיר שעורכי הדין של לינור טענו בדיון ש"זונה " זה מקצוע ותו לא.
    אתה לא מאמין לי ? שאל עורך דין הוא יאשר לך את זה.
    למה אתה חושב כלי התקשורת נמנעים כעת להשתמש במונחים האלה להוציא לעיתים נדירות ביותר?
    קרא את הראיון עם אורטל בן דיין ב"הארץ ".שים לב איך שואלים אותה אם היא לא חושבת ש"אשכנזי " זה ביטוי גזעני.היא מסבירה שזה בהומור.בעוד כמה שנים אפילו תשובה כזאת תימחק.זה יהיה מסוכן מדי לפרסם זאת. אנשים עוד יתבעו אותם.

  47. שאול סלע

    בשיח הבינמזרחי לא מוצאים את הגאון מוילנה,לא מוצאים את עגנון, לא מוצאים את יצחק בשוויס זינגר, לא מוצאים את מאיירבר ואת הלוי שהלחין את האופרה היהודיה.

    אני ואחרים לא מוכנים לקבל מושגים כמו "יהודי חדש" או "כור היתוך" .בניגוד ליהודים אירופאים שחוו את הלאומיות המודרנית, חוו את הקמת מדינות הלאום באירופה ומדברים על "עם יהודי" אני לא מוכן ולא רוצה להיות חלק מעם כזה.

    יש כאלה שקשה לשאת ביקורת ששולחת חיצי ארס לבן גוריון או הרצל לכן פיהם "מפיק מרגליות" כמו "שנאה עצמית" או "התבכיינות" . ברגע שדברים כאלה מורמים להנחתה אז שולחים אותם לשתות מהים של עזה.

    לשתות מהים של עזה שולחים גם אנשים ממוצא מזרחי כמו התאומים החקקים או אנשים ממוצא אשכנזי כמו עמותת חדו"ש ותומכי מפלגת אור.

  48. מספר 666

    זה לא משנה למה אתה התכוונת שאול היקר כשאמרת "אשכנזי " או כוזרי " או אוסט יודן " או כל אחת ממילות ניבול הפה האחרות.
    לאור תקדים אורטל בן דיין מבחינת בית המשפט משנה רק
    מה מרגיש הנמען כשהוא שומע או קורא ממך את המילים האלו.
    ואם התחושה היא של העלבה והסתה אז אתה עלול לשלם הרבה כסף לגמור בבית הכלא על עצם השימוש במונחים האלו שאול.

  49. מספר 666

    אין ספק שפרשת תקדים אורטל בן דיין יצרה מצב חדש מבחינת כלי התקשורת כמו האתר שלכם שבו יש להיזהר מאוד במילים שבהם משתמשים מחשש לתביעה כספית גדולה מצד מי שחש את עצמו נפגע וכיוצא בזה.
    אני כעורך האתר המוביל של תרבות עברית ברשת "יקום תרבות "http://www.yekum.org/
    מודע מזה זמן רב להשלכות של שיח העלבונות הקיים כיום בדיון הציבוריעל כלי תקשורת כמו אלו שלנו .
    אני מציע לכם ליישם את השיטה זבה אני משתמש כבר מזה זמן רב .לקבוע רשימה של מילים שהן אסורות בשימוש מאחר שהן ידועות כמילות העלבה וניבול פה שמטרתן להסית ולהתסיס ועצם השימוש בהן עלול להביא כנגדכם תביעה מצד מישהו.
    תהיה רשימה קבועה של מילךים כאלו שתורחב כל הזמן והיא תועמד במקום בולט באתר. ניתן יהיה להתשמש במילים אלו רק ב"מרכאות " ולצורך בדיקת משמעותן ההיסטורית .
    כל מי שישתמש במילים אלו בדיונים אצלכם ,אללא "מרכאות " אחדת יה דינו להימחק.
    מילים אלו כמובן יכללו את המילה "זונה " כביטוי גנאי כפי שהוכח בעניינה של אורטל בן דיין.
    המילים הללו לכל נגזרותיהם יכללו לכל ניבולי פה מוכרים כמו :
    "אוסט יודן " מילת ניבול הפה הידועה של יהודי גרמניה ליהודים ממזרח אירופה.
    "פרנק" מילת ניבול הפה כנגד יהודי מרוקו שמזהה אותם עם צרפתים.
    "פרנג'י" מילת ניבול הפה האתיופית כלפי לבנים.
    "פלשי " מילת ניבול הפה כנגד יהודי אתיופיה.
    "אשכנזי " מילת ניבול הפה כנגד יהודים ממזרח ומרכז אירופה שמזהה אותם עם גרמנים.
    וכך הלאה יש צורך להכין רשימה כזאת של מונחים אסורים לשימוש ולהרחיב אותה באופן קבוע.
    אני מניח שזה נשמע לכם מצחיק,אז עם כך תירגעו .גם התביעה של אורטל בן דיין נראתה מצחיקה לגלי צה"ל.אחרי תשלום של 38 אלף ש"ח לא נראה לי שהם חושבים כך יותר.

  50. 666 ??

    ידוע כי המספר 666 מזוהה בעולם הרחב כמספרו של השטן. מה מניע אדם המפיץ איומים והפחדות להזדהות כך??…
    להגברת אפקט ההפחדה??… אתה בטוח שזה לא אתה שפרצת לאתר של שלומית ליר השבוע ומכרת את הקישקוש המגוחך שאתה חבורה של מוסלמים מפקיסטן שכאילו יש להם משהו כנגד מה שהיא כותבת? ושתלת בו שתי תמונות GIF של עין ונער מוזנח להגברה ילדותית פסיכופתית של אלמנט ההפחדה. ולפני כן גם פרצת לאתר העוקץ על שהוא חושף את מעשי הפשע האלו שלך נכון?

  51. שאול סלע

    ב 2006 או 2004 עשה אשד את הטעות והשאיר בבלוג שלי ברשימות ,פוסט המוכיח את טיפשותו וגזענותו של משה גרנות.זהו הסיבוב השלישי שאשד נלחם כמו דון קישוט בטחנות רוח כדי להוכיח שסמי שיטרית הוא מלאך חבלה ואילו משה גרנות הוא מלאך השרת.

  52. מספר 666

    או לא רק.
    הכינוידווקא לקוח מהמספר של הגיבור בסדרה בשם "האסיר " שעליה ראה כאן
    המרגל שסירב להמשיך
    http://no666.wordpress.com/2010/07/08/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C-%D7%A9%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%91-%D7%9C%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9A/
    בכל מקרה אם אתה מתעקש למצוא משמעויות מיסטיות בכינוי אז לפי היהדות והגאון וילנה מספר 666 זה המספר של המשיח בן יוסף.
    לגבי הההבלים המטורפים שאתה מפיץ ומאשים אותי כעת זה מראה על פשיטת רגל אינטלקטואלית מוחלטת שלך.
    למה לא להמשיך הלאה ולטעון שאני האחראי למצב במזרח התיכון ?
    או שאני החראי לכל חליי הציונות ? ושאני עומד מאחורי הפרוטוקולים של זקני ציון ?
    אתה יודע מה אולי זה גם נכון. .

  53. מספר 666

    מבחינתי כעורך אתר תקדימים כמו כמו זה של אורטל בן דיין הוא רק כאב ראש נוסף .
    עוד משהו שבו אפשר לאיים עלי בתביעה אם חס וחלילה אכנה מישהו במילה שלא מוצאת חן בעיניו.

    ולי אין את הכיסים העמוקים של גלי צה"ל .ואני מניח שגם ל"העוקץ " אין.
    משום כך אין לי ברירה אלא לנקוט בשיטת המילים האסורות .מילים שעלולות לגרום לכך שיום יבוא ומישהו יתבע אותי לדין בגללם.
    איזה אורטל בן דיין עקשנית עלולה למצוא באתר שלי איזה מונח שלא ימצא חן בעיניה נניח ""אשכנזי " ותתבע אותי על 300 אלף ש"ח בגללו.
    לא אני לא יכול להרשות את זה לעצמי וגם אתם לא.
    לכל בעלי האתרים ברשת אתם באותו מצב כמוני כולנו נמצאים תחת איום בתביעה בגלל שימוש במילים שנראות כ"לא פוליטיקלי קורקטיות ".אחד הפתרונות הוא הכרזה על רשימה של מילים אסורות שאיש לא יוכל לתבוע אותנו בגללם.

    מי שירצה לתבוע תמיד ימצא משהו זה נכון אבל בשביל מה להקל עליו ?
    תחשבו על זה.

  54. מספר 666

    אני מקווה ששלומית תתגבר על הבעיותב אתרה. שלומית היא כותבת וותיקה ומוערכת מאוד ב"יקום תרבות " .
    הנה קישורים לכמנה כתבות שלה שם והקהל מוזמן להיכנס לאתר באופן קבוע לקרוא ולהתרשם ולהפיץ בין החברים :

    פורים נשים וסוגיית הזהות המשתנה
    http://www.yekum.org/2012/03/%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9e%d7%9a-%d7%95%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8-%d7%9c%d7%9a-%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a0/
    נשים עושות שינוי
    http://www.yekum.org/2012/03/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%a1/

  55. עמוס

    בבקשה תבע אותי