• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

מ'זתומרת הם לא ערבים?

דימוי הקורבן הפסיבי – שאותו אנו מייחסים בגזענות בוטה לשכנינו הערבים והמוסלמים, כאילו הם פתיים ההולכים שולל אחרי מנהיגים ציניים ומניפולטיביים – יושב עלינו בול. חגי רם על הבורות הגמורה של הישראלים ביחס לאיראן, המשמשת היטב את חונטת ברק-נתניהו-ליברמן לקראת מימוש הרפתקתם הנפשעת, תוך דחיקת הפלסטינים מהתודעה
חגי רם

בשבוע שעבר נפתחה בגלריה "החללית" בתל אביב התערוכה המרתקת "איראן". בתערוכה מוצגות עבודותיהם של אמנים ישראלים, שמטרתן המשותפת היא פירוק הפסיכוזה הישראלית הקרויה "האיום האיראני". התערוכה משמשת דוגמה לאמנות פוליטית במיטבה, ולא היתה יכולה להתקיים בעיתוי מדויק יותר: דקה לפני תקיפה ישראלית על איראן. דקה לפני שמטר הפצצות האימתניות, "פורצות הבונקרים" והאחרות, יזרע חורבן, מוות ושכול בקנה מידה חסר תקדים, פה, שם ובכל מקום. דקה לפני שרעם הפצצות יגרום ל"טייסינו" לחוש "מכה קלה בכנף" ואגב כך ישתיק את המוזות, כלומר את הקולות המעטים אשר טורחים להתריע נגד תקיפה חסרת היגיון ושפיות זו.

גם מחאת הפייסבוק נגד עימות אפשרי עם איראן צוברת תנופה (אחזור לכך בסוף דבריי). בינתיים, מן ראוי לשאול האם קולות המחאה יתורגמו למסה קריטית אשר תכופף ותכריע את היד הישראלית שנועדה ללחוץ על הכפתור, אם יורשה לי להתבטא כך. למרבה הצער, בשלב הנוכחי מחאה זו משולה לזבוב בודד שאת זמזומו הטורדני ניתן לסלק במחי יד, ודומה כי היא לא מותירה שום רושם על מחרחרי המלחמה במסדרונות המשטר הישראלי. להפגנה שהתקיימה אמש (מוצאי שבת) בתל אביב תחת הסיסמה העם נגד מלחמה עם איראן הופיעו כ-1,300 משתתפים/ות, וגם היא כנראה לא תערער את ההיבריס ו/או תרגיע את החרדות הפסיכוטיות של מנהיגנו.

ומה הפלא? הרי לא ייתכן דיון ציבורי ביקורתי, נוקב ואמיתי, על חזיון התעתועים הקרוי "האיום האיראני" בחברה שטופת מוח ועדרית כמו זו שלנו; חברה הרואה ב"ילידים" באשר הם לא יותר מאשר צללים מעורפלים וחסרי אנושיות חיונית, שאת חייהם מותר, לפיכך, לקפד ללא שום ייסורי מצפון. ראו למשל את קבוצת הפייסבוק שהתארגנה בחודש שעבר במטרה לבקש מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שיואיל בטובו לדחות את המתקפה על מתקני הגרעין של איראן עד אחרי ה-29 במאי, הלוא הוא מועד הופעתה המתוכננת של מדונה בישראל. תופעה ביזארית זו מקפלת בתוכה את הבנאליות הבלתי נסבלת של האיסלאמופוביה או האיראנופוביה הישראלית: פוצצו לאיראנים את הצורה, הרגו בהם כמה שיותר, הטילו בהם מומים, השחיתו את גופותיהם, שרפו את האמא ואת האבא שלהם – אבל בבקשה, לא בין שתיים לארבע. זה מפריע למנוחת השכנים, וחוץ מזה ייתכן שמלחמה עם איראן תרעיש הרבה יותר מאשר הקריאות לתפילה במסגדים. קצת התחשבות בבקשה.

בנסיבות אלה יכול המשטר לממש את מטרותיו הכוחניות ללא חשש מפני תרעומת ציבורית ראויה לשמה. איך כתבה חנה ארנדט על אודות התנאים אשר אפשרו את המשטרים הטוטליטריים באירופה במאה הקודמת: "פוליטיקת-כוח חסרת עקרונות לחלוטין לא הייתה אפשרית ללא המון בני אדם נטולי עקרונות ורבים כל כך במספרם…"

מן הדין שמקרה אחרון זה ילמד אותנו שיעור חשוב בעֲנָווה. זאת משום שהוא מראה כי דימוי "הקורבן הפסיבי" – שאותו ייחסנו ועדיין מייחסים בגזענות בוטה לשכנינו הערבים והמוסלמים, כאילו הם פתיים משוללי עצמיות אשר הולכים שולל אחרי מנהיגים ציניים, מניפולטיביים וחורשי מזימות – מתאים לנו לא פחות מאשר הוא מתאים להם. זהו דימוי שחוזר אלינו כמו חרב פיפיות. יאיר לפיד סיפק לנו דוגמה ל"התרפסות אוריינטלית" מן הסוג הזה: "כל מה שמערכת הביטחון מחליטה, מקובל גם עלי ואני תומך בהם תמיכה מלאה", כתב לפיד בדף הפייסבוק שלו לפני כחודש בתשובה לשאלה של עמותת גישה.

יש מספר לא מבוטל של אנשים התומכים במועמדותו הפוליטית של לפיד לקראת הבחירות הבאות, והם כנראה לא מבינים מה לא בסדר עם ההצהרות המתרפסות של לפיד. ל"פלאח הערבי" או ל"המון האיראני" או "לאיסלאמיסט" – שלהם אנו מתעקשים לייחס מאפיינים של התבטלות, ציות עיוור ונמיכות רוח – קמו אם כן יורשים לבנים במדינה היהודית.

כמו במקרים רבים אחרים, הפוביה הישראלית מפני איראן מקורה בבורות גדולה ביחס לתרבותה ולתולדותיה. כפי שהראיתי במקום אחר, בורות זו מצויה בכול שדרות החברה בישראל – החל במערכות הפוליטית והביטחונית, עבור באקדמיה המגויסת והתקשורת של בעלי ההון, וכלה ברחוב הישראלי. אחת הדוגמאות לבורות זו בתקשורת היא דיון שהתקיים באולפני "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 על רקע ההפגנות ההמוניות שפרצו באיראן בתגובה לגניבת הבחירות לנשיאות שם ב-12 ביוני 2009. בעוד תמונות מאחת ההפגנות מרצדות ברקע, הכריז ירון לונדון בפומפוזיות: "אני משתאה לנוכח המפגן הזה של התרבות האיראנית, שאיננה דומה לשום דבר שאנו מכירים!" ראש הדסק הערבי של חדשות ערוץ 10, צבי יחזקאלי, החרה החזיק אחריו וסיפק תגלית מרעישה משלו על טיבה של הרפובליקה האיראנית: "זה שונה לחלוטין מהעולם הערבי, זה לא דומה לדיקטטורות [הערביות]… זו דינמיקה אחרת לגמרי".

בוקר טוב, ירון וצבי: אכן, איראן היא ביתה של תרבות עשירה, תוססת וייחודית, והיא גם לא ארץ ערבית. אבל זוהי תגלית, איך לומר בעדינות, טריוויאלית משהו, תגלית שניתן לעמוד עליה בנקל אפילו בערך "איראן" בוויקיפדיה. הציבור הישראלי מצדו כנראה מתמוגג מבורות זו, שכן אחרת קשה להבין מדוע הוא מתעקש לשרות בה כאילו מדובר במעין החיים. הכמיהה לבורות מסבירה מדוע ניסיונותיי המרובים במשך השנים להעמיד אנשים על טעיותיהם העובדתיות ביחס לאיראן מותירים אותי בתסכול קשה. על פי רוב, ניסיונותיי אלה עולים בתוהו כדלקמן:

פלוני: אתה מומחה לאיראן, נכון?

אני: בעוונותיי כן.

פלוני: אז תגיד לי, לא נמאס כבר מהאיראנים האלה ומאחמדינג'אד הזה?

אני: לְמה אתה מתכוון?

פלוני: למה אנחנו פשוט לא מחסלים את הערבים האלה? פצצה אחת או שתיים וגמרנו.

אני: לא צריך ולא ראוי לחסל אותם, ובכול מקרה האיראנים אינם ערבים.

פלוני: מה זאת אומרת הם לא ערבים?! הם מוסלמים, נכון?

אני: נכון, רובם מוסלמים שיעים.

פלוני: סונים, שיעים, הוטנטוטים, חייזרים, מה זה כבר משנה. הם מוסלמים או לא?!

אני: כן, הם מוסלמים.

פלוני: אם כך, הם ערבים!

במלים אחרות, אל תבלבל לנו את המוח עם דקויות, אל תבלבל אותנו עם ניואנסים, ואל תבלבל אותנו עם האמת, הנח לנו להתבוסס בגן עדן של שוטים. אומנות טיפוח הבורות רווחת בישראל והיא עוד עלולה, כאמור, לשמש מצע נוח עבור חונטת ברק-נתניהו-ליברמן לקראת מימוש הרפתקתם האיראנית חסרת האחריות והנפשעת.

למען האמת, קשה לי להבין מדוע אנו, הישראלים היהודים, עדיין שמים את מבטחנו בשיקול הדעת של חברי המשטר הישראלי. הרי ככלות הכול, הצהרותיהם ופעולותיהם הלוחמניות, רוויות השנאה והגזעניות בתחומים רבים כל כך כבר הוכיחו כי שכל ישר אינו מתכונותיו המובהקות של משטר זה. שליטינו לבושים אמנם בחליפות מטורזנות ומעונבות, שערותיהם מסורקות למשעי ומשוכות הצידה (עם או בלי הלוואה בריבית), ובמקרים אחדים גם האנגלית שבפיהם משובחת. עם זאת, התנהגותם והצהרותיהם אינן שונות באופן מהותי מאלו של עמיתיהם האיראנים המזוקנים, שרבים מהם גם חובשים טורבן וגלימה. המירו את השפה הפרסית בשפה העברית, עִצמו עיניים, ויכול מאוד להיות שבשינויי מינוח קלים – "אללה" במקום "אושוויץ" או "רפובליקה איסלאמית" במקום "מדינה יהודית דמוקרטית" – לא תוכלו עוד להבחין מיהו הדובר האיראני ומיהו הדובר הישראלי.

בהקשר זה, מן הראוי להזכיר את מה שישראלים רבים ממהרים לשכוח ולהשמיט: הרטוריקה האנטי-ישראלית שבאה מאיראן, ובתוכה הקריאות השערורייתיות של אחמדינג'אד ושכמותו "למחוק את המשטר הציוני מעל דפי ההיסטוריה", אינן מתרחשות בְּרִיק. בשום פנים ואופן אסור לראות במדינה היהודית משקיפה פאסיבית ותמימה אשר עומדת מן הצד וסופגת ללא שום הצדקה את האלימות המילולית הפורצת מגרונותיהם של מנהיגי איראן. נהפוך הוא, בנוסף ללוחמה הממשית בין איראן לישראל המתנהלת לעת עתה מאחורי הקלעים, רטוריקה זו הינה חלק בלתי נפרד ממלחמת מילים חסרת מעצורים המשתוללת זה שנים רבות בין שתי המדינות.

בעוד שדובריה של איראן קוראים ל"חיסול המשטר הציוני", עמיתיהם הישראלים גומלים להם בקריאה ל"החלפת משטר" באיראן. ולהיפך. לאור זאת, נראה לי שאין בעצם הבדל ממשי בין הרפש הרטורי שאיראן וישראל מטיחות זו על פני זו. עצימת העיניים אל מול אחריותה של ישראל בליבוי היצרים היא ביטוי נוסף לאָ-סימטריה בסיסית שימיה כימי הקולוניאליזם הקלאסי: בעוד שלנו שמורה הזכות להביט על "האחר" ולהרהר בו, מ"אחר" זה נמנעת הזכות הבסיסית להתבונן ולהרהר בנו בחזרה.

והערה אחרונה על הסולידריות עם העם האיראני אשר שוטפת באחרונה את פייסבוק. זוהי ללא ספק סולידריות מבורכת, וייתכן שסוף כל סוף היא מבטאת שאט נפש חריפה במיוחד מפני סם המיליטריזם אשר מנהיגי הציבור שבים ומזריקים לתוככי הוורידים שלנו. כאמור, כל מה שנותר הוא לראות האם ביטויים אלה יחרגו מהתחום הוויאטואלי וישטפו את הרחובות במחאה ממשית.

ואולם, השאלה שמנקרת במוחי היא דווקא זו: ומה עם הפלסטינים? על אף העוולות שגרמנו לפלסטינים, על פי רוב ישראלים מן השורה לא ממהרים לחבק אותם ואו לגלות אמפתיה לכאבם ולסבלם. מנין נובע היתרון הזה שהישראלים מעניקים לבנות ולבני העם האיראני על פני בנות ובני העם הפלסטיני? נדמה לי שהתשובה לכך ברורה: האיראנים הם עם מרוחק מבחינה גיאוגרפית, כלומר הם לא נמצאים בתוכנו. אשר על כן, הם לא מאיימים על עיקרון ההפרדה, כלומר על מיתוס "הווילה בג'ונגל" שעליו מבוססת הזהות שלנו מאז ראשית ימי הציונות המדינית.

בנוסף, הפלירטוט עם האיראנים המרוחקים מאפשר לנו להמשיך ולהדחיק את רעוֹת הכיבוש, להשכיח את עובדת קיומו כמו גם את מעורבותנו הישירה והעקיפה בו. לבסוף, האיראנים גם לא מחזיקים במפתחות הממשיים והסמליים לאותם בתים שמהם גירשנו אותם, בתים שאחר כך ייהדנו או החרבנו. במלים אחרות, הקמפיין "איראנים, אנחנו אוהבים אתכם" עלול להוכיח את עצמו כמיזם סרק. שכן, בהתעלמותו המוחלטת מ"הבעיה הפלסטינית" – שהיא ולא איראן היא האיום החמור ביותר לקיומה של המדינה היהודית – הוא מכשיר את הקרקע להמשך הכיבוש ואגב כך חוסך מאתנו את המחיר הכבד שיש לשלם עבור פתרונו הצודק.

אי אפשר שלא להבחין באירוניה המקופלת בכל הסיפור הזה. בעשור האחרון השקיעה מדינת ישראל משאבים רבים כדי לנפח את חומרת "האיום האיראני" הן על עצמה והן על העולם כולו, וזאת במטרה להסיט תשומת לב מקומית ובינלאומית ממשטר האפרטהייד השולט בשטחים הפלסטינים. לפיכך, בעצם הסטת הזרקור אל עבר איראן, באופן שמותיר את הפלסטינים בעלטה מוחלטת, מחאת הפייסבוק משחקת לידי המשטר. חרב פיפיות כבר אמרנו?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורלי נוי

    הבורות הישראלית ביחס לאיראן, הצומחת על מצע של התנשאות אווילית, אינה חדשה, כמובן. אני זוכרת את המורים שלי בבית הספר שואלים אותי אם ראיתי פעם מעלית בחיים שלי, או אם הבתים באיראן עשויים מבוץ, זאת כאשר טהראן של אז היתה מפותחת בהרבה מכל מה שהיה בארץ.
    ולעניין הפלסטינים – בנוסף על מה שציינת, אני חושבת שהאהבה לאיראנים נובעת גם מההבנה הפשוטה שאיראן, אם תותקף, תשיב מלחמה שלא תשתלם לישראל. לכן כשהכיבוש יפסיק להשתלם לישראלי הממוצע, הוא יתחיל לאהוב גם את הפלסטינים.

  2. Diogenes

    Excellent article !

    It appears that the bulk of HaOketz readership are excited only when it comes to matter of (virtual) Discrimination and Race. Any kind of hostility perpetrated on Arabs is met here with accolades.

    In order to get more 'Bang' it would be prudent to have an English translation available, so our conscientious brothers
    abroad could appreciate your views.

  3. ערן

    מסכים "כימעט" עם כל מילה, אבל למרות זאת מעבר לכך שהעם האירני רחוק כל כך וקל לאמצו ולחבקו יותר מאשר את השכן הפלשטיני, כל פלשטיני כאן מצטייר כטרוריסט, כאחד שהיה לו חלק " בסיבלנו" הנורא, חלק מהיותנו קורבנות לעד. מכאן נובעת לדעתי בעיית ההזדהות עם הפלשטיני

  4. סמולן

    האיש יצא מספר קריקטורות של אויבי הציונות. כה ביזארי שאנשים כמוהו באמת מתקיימים: בעולם הקסום שאתה כנראה חי בו, ערבים הם קורבנות, איראנים הם תרבות גדולה וצודקת (אגב: האם נכונה השמועה שהשם "איראן" נטבע בלחציו של השגריר הפרסי לחצרו של היטלר ?), וישראלים הם מין לכלוך עקשן בתחתית הנעל.

    טפשים, בהמיים, אלימים, הזויים – כאלו הם אויביו המיתולוגיים של הצדק הערבי\איסלמי. כמה מביך להיות מובכים בידי אפסים כמונו.

    הנה ההשערה שלי: בשום תנאי לא תבטא את הפתרון הפשוט והברור למצב. אפילו אם הוא יציל חיים רבים. הפתרון הפשוט הוא אכן פשוט: כניעה איראנית ללחצים. איראן תפטר את אחמדינג'אד – הוא יכול לבוא לארץ ללמד סוציולוגיה, תקשורת, מדעי המדינה: אנטי ציונות הוא הרי כבר יודע.

    איראן תוותר על ההעשרה הגרעינית. איראן תהרוס את הכורים הללו. איראן תעביר לידי ארצות הברית (אפשר גם לידי ישראל, אבל אני לא רוצה להרגיז אותך יותר מדי) את כל האורניום שצברה. איראן תתחיל לבצע בחירות דמוקרטיות.

    התוצאה הסבירה היא שאיראן תהפוך בתוך עשור לאימפריה כלכלית דמויית יפן וגרמניה. עכשיו, האם יתכן שתציע לאיראנים להתקפל ? לא לחסל את המדינה שלהם, שהוא המשתמע מהרמזים שאתה מפזר בעניין ישראל והפלסטינים. רק להכנע קצת. לכוחות עדיפים בהרבה. למען החיים והשלום, שהם ערכים איראניים מובהקים. הרי הם לא כמו הבהמות האלימות, המטומטמות והבורות שמאכלסות את החוף המזרחי של הים התיכון. מה, לא ככה ?

  5. מאור

    כמומחה לאירן, הייתי שמח לשמוע הסבר לאמירות נגד ישראל מפי בכירי תוכנית הגרעין אירנית.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4193682,00.html

    אותי הן מפחידות מאוד, בלי קשר לשום מניפולציה של ממשלת ישראל.

  6. שושנה גבאי

    ובעקבות זאת את תובנותיך על ישראל ומנהיגיה.

  7. דרור בל"ד

    מחד, כותב המאמר מביע את צערו על היותה של המחאה בשלב הנוכחי משולה לזבוב בודד. מאידך, הוא מתריע כי בעצם הסטת הזרקור אל עבר איראן, באופן שמותיר את הפלסטינים בעלטה מוחלטת, משחקת לידי המשטר.
    מחד, המשטר הציוני ממשיך בפעולותיו הנפשעות. מאידך, קריאתו הלגיטימית של אחמדינג'ד הקוראת ל"חיסול המשטר הציוני" מושווית לעמיתיהם הישראלים – אין בעצם הבדל ממשי בין הרפש הרטורי לדידו של הכותב, וזאת אך ורק בגלל הדובר, ללא התייחסות כלשהי לתוכן דבריו.

    בין אמירותיו המוצלחות יותר והמוצלחות פחות של אחמדינג'ד, בולטת האימרה כי היהירות היא זו שתחסל את האימפריאליזם המערבי. גם חגי רם מציע לנו ללמוד שיעור חשוב בעֲנָווה. בהמשך לתיאור שיחתו עם פלוני, אין שום סקירה על הסיבות האמיתיות למניעיהם של המשטרים המערביים לדחוק את משטר איראן לפינה ולהעמידו על רגליו האחוריות. אין איזכור לכך שאחמדינג'ד מעולם לא הכריז שבכוונתו להשמיד את ישראל, אלא גרס – כולל במתלהמות שבהצהרותיו – כי דבר זה יקרה עקב התנהלותו של המשטר הציוני. במקום זאת מוצגת לנו סימטריה.

    הסימטריה ממשיכה להוליך שולל גם בפוסטר בו נראית דמות המורכבת חצי מאחמדינג'ד וחצי מנתניהו. מדיניות הפנים של משטר איראן ראוייה לכל גינוי, גם שימושו במאבק הפלסטיני כדי לקדם את האינטרסים הצרים שלו אינה ראוייה. יחד עם זאת, מדיניות החוץ של משטר זה ראוייה להסבר כלשהו מפי אחד מהמומחים הגדולים בתחום זה. הנה תמונה המייצגת נאמנה את יחסי הכוחות
    http://twitter.com/#!/MaxBlumenthal/status/166064664088809472/photo/1

    חשוב להדגיש, ודבר זה לא הודגש כלל במאמר זה, כי ארה"ב וישראל הם התוקפנים הלא לגיטימיים למען אינטרסים צרים – ממון ושררה
    http://www.alanhart.net/netanyahu-v-obama-what-next/
    ואילו משטר איראן, למרות היותו משטר אימים בפני עצמו, הוא המתגונן.

    מחאת הפייסבוק, דווקא בגלל תמימותה והיותה "א-פוליטית", יכולה להוות מפתח לשיח אחר. חשיבותה בכמות משתתפיה, לא באיכותה. בניגוד למחאה זו, המחאה ה"אמיתית", הפוליטית, מתעקשת להפגין שייכות מפלגתית. יבוא פלוני ויהרהר: אם זה לא טוב לערבים, זה בטח טוב ליהודים. כך היה ב"מחאה החברתית", כך היה בהפגנות למען הפליטים הסודנים (הפגנות למען הפליטים הפלסטינים לא נראו ברחוב היהודי משום מה). לעומתם, הפלסטינים בהפגנות הגדולות יודעים להניף רק את דגל פלסטין או דגל שחור, אין דגלים המזוהים עם תנועה פוליטית כלשהי. אציע גם אני ליהודים ולאיראנים המסרבים להיות אויבים ללמוד שיעור חשוב בעֲנָווה.

  8. יליד מרוקו

    הערבים בישראל הם לא רק ילידים אלא הפכו לפילטים בתוך ארצם. כמו במטה קסם כל המזרחים שהם מהגרים מרצון שבאו לכבוש את הארץ גם הם הפכו לילידים ומתיחסים אליהם כאל מפגרים שצריך לחנוך כדי שלא יצליחו ולפליטים חסרי בית. החרדים גם הם הפכו לילידים. הרוסים ברובים הופכים לפליטים. וגם, גם רבים מהאשכנזים זוכים ליחס של פליטים וילידים. מה נשאר? אליטה אשכנזית עשירה שרואה את עצמה כסוג של אריסטוקרטיה שהכל מותר לה והיא פועלת רק לאינטרסים שלה עצמה, ומכינה מקום מפלט במדינה אחרת למקרה שזה לא יילך, האליטה הזו גם לא ממש מאמינה שכל העסק כאן יחזיק מעמד.

    הגיע הזמן שכולנו נקח את המדינה הזו לידינו, אנחנו לא הרוב, אנחנו יותר מ 80% מאזרחי מדינת ישראל. הגיע הזמן שנפסיק להיות ילידים ופליטים ונהיה אזרחים.

  9. איציק ניסני

    IRAN MOMB-DON'T BIBI
    שמחתי שסוף סוף יצא הרמקול מן הפאב עם מסר לאיראנים ולחמס .
    גם אם זה קצת מאוחר זה בטח יעודד את אחינו היהודים והבדואים בדרום.
    קראתי את השלט בהפגנה כמו שאני רגיל מימין לשמאל או מלמטה למעלה והבנתי שהנה מצלמים בתל אביב סוף סוף מאוחר מפור פורים וקרוב למכות מצרים הפגנה למען הדרום מאשדוד עד שדרות .
    שמחתי על הקריאה לממשלת החמס בעזה נגד הטילים ובעד האוהלים.
    שמחתי על ההפגנה בה הקריאה היתה ברורה .
    להזכירכם ,אני קורא, מימין לשמאל מלמטה למעלה-וכך נכתב
    IRAN BOMB-DON'T BIBI .
    רק חבל ש99% מהמפגינים לא דוברים ערבית כדי שאחינו מעבר לגבול הקרוב והרחוק יבינו סוף סוף טוב טוב יותר ויוסיפו את זה בספרי הלימוד כמה אנחנו אוהבים אותם.
    מימין לשמאל מלמטה למעלה ………….

  10. איתי

    אני לא מקבל כל מילה של אנשי הצבא אוטומטית, אני לא מאמין ל-99% ממה שאומר ביבי אבל עדיין לא הבנתי מאין הבטחון שהאירנים לא יתקפו.
    העדת על עצמך כמומחה לעניין האירני אבל הסבר שישכנע אותי שאני אירנופוב ואין בסיס לחששותיי, לא מצאתי פה.
    גם ההפניה למקום ההוא, " כפי שהראיתי במקום אחר" מביא אותי לפרסומת לספר ולא לשום הסבר.
    אגב, למרות רצוני העז להחכים ולהפיג את בורותי, לא מצאתי את הספר ברשת בעברית.
    אם אתה טוען למומחיות בעניין, כזו שתשנה את דעתנו, אולי כדאי שתשתף אותנו ונחכים. רצוי לא באתרי שמאל איזוטריים ואם אפשר, הלא אנחנו בורים, שיהיה בשפת אימנו.
    יודע מה, הפניה למאמר מנומק גם באתר קקיוני תתקבל בברכה.

  11. חגי רם

    נסה את:
    חגי רם, "לקרוא איראן בישראל" (הקיבוץ המאוחד: תל אביב, 2006). בעברית. לא אתר קיקיוני. לא הוצאה לאור רדיקאלית.

  12. מאור

    א. "אירנופוביה" הוא הרחבה של ספר קודם שקיים בעברית- "לקרוא אירן בישראל" http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=116219

    ב. מעניין לציין שבעוד שכאן פרופ' רם רואה בפחד מאירן סממן של בורות וטפשות ("שכל ישר אינו מתכונותיו המובהקות של המשטר בישראל" ), בדף שלו באוניברסיטת ב"ג הוא מעלה טענה רדיקלית יותר, לפיה הפחד מאירן הוא בעצם פחד מהצד המזרחי שבישראל עצמה: Israeli anxieties about Iran were fashioned and comprehended on the basis of what Israelis believed to be the (dis)ordering of their society at home

  13. טל

    הייתי בשמחה מציע את כל אהבתי לפלסטינים אבל אני יודע שלא את אהבתי הם רוצים אלא את זכות השיבה. את זה אני לא רוצה להציע להם ולכן אאלץ לתמוך במאבקיהם על תנאי.

  14. נפתלי אור-נר

    יישר כוח

  15. חרדית

    וההסבר דיי פשוט..
    בין אם אנחנו רוצים בזאת ובין אם לא קיים סכסוף ישראלי-פלסטיני.
    "סכסוך" זו מילה עדינה..
    אנחנו הורגים בהם-ונהרגים על ידם..
    האיראנים לעומת זאת-לא חולקים איתנו גבול..אין ולא אמורה להיות לנו שום מחלוקת איתם,
    אנחנו לא הורגים בהם והם לא הורגים בנו,
    אין סיבה שלא נאהב אותם.

  16. יותר סימנים מעודדים כיום

    הפגנות הסולידריות עם פלסטינים בכל זאת תופסות תאוצה כלשהי. הבעיה החמורה ביותר – שהמאמר מצביע עליה – היא המונוליטיות שטופת המוח של ה"אליטות התקשורתיות" נוסח לונדון-קירשנבאום-רינו צרור-לפיד-ירון דקל שבולמות כל ניסיון להצפת שיח אלטרנטיבי לזבל הלאומי.

  17. פריץ היקה הצפונבוני

    ישראל תמכה במשטר ההשחיתות והדיכוי של השאה. סיפקה סיוע ל לשרות החשאי שלו שפעל נגד עמו. סיפקה סיוע לתכנית האטום שלו. ועדיין אנו מתפלאים . מה יש לאיראנים נגדנו מה עשינו להם?
    העם האיראני כולו ,למעט חביבי משטר השאה תמך בהפלתו.

  18. שיר

    בתו ר תלימדת מזרח תיכון ואף במחלקה שהמרצה מלמד בה ויותר מזה בעברי נכחתי להגיע לקורסים שלו. יש רצון מאוד יפה להבין את הצד השני אבל הוא גובל באוטופיה יש עובדות וגם מהן הוא מתעלם איראן מפעילה את סוריה חיזבאללה וגם לוקחת חלק לא קטן במה שהולך בעזה כמו כן מפעילה תאי טרור רדומים באמריקה הלטינית ובעוד אזורים שמוכנים לקבלת פקודות זו עובדה וממנה אסור להתעלם!!!

  19. איתי

    אני אחפש ואולי אחכים

  20. לא עוקץ אלא מקיש.

    פלוני איננו גזען,אתה הוא הגזען והוכחת את זה יפה מאוד,אם הגזע לא אמור לשנות,מדוע אם כן זה חשוב לך שידעו שיש הבדל בין אירנים לערבים מבחינה גנטית??למה כדי לרמוז שערבים הם יותר נחותים מהאיראנים מבחינה שכלית ומנטלית בשל הגנטיקה?זו שיא הגזענות ,לעומתך פלוני החשיב אותם כערבים בשל הדת והמדיניות כלפי ישראל שזה הרבה פחות גרוע ממה שאתה עשית,הבדלה לפי סוג דם,אני מכיר בן אדם ימני קיצוני שהוא בדיוק כמוך,כלומר גם הוא עושה את החלוקה שאתה עושה לערבים,איראנים ופקיסטנים,אלא רק ההבדל היחיד שהוא לא מציג את עצמו כאיש שמאל הומני כמו שאתה מציג את עצמך,ודבר נוסף מה רע באיסלמופוביה?כמו שאני נגד הדת היהודית,ככה אני נגד האיסלאם ונגד כל דת,בגלל שדת היא לא יכולה להתקיים עם אורח חיים מודרני ודמוקרטי,ותמיד תהיה בסגנון של משטר דיקטטורי,אני מניח שאתה המציג את עצמך כאיש שמאל,יודע שאין מקום לדת בחברה מוסרית,וליברלית,אז אם כן מדוע אתה מאשים באיסלמופוביה?