string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • bds
    ברוגז לעולמים
    מורה נבוכים לטענות יהודים ותאומיהם הסיאמיים כלפי הבד"ס
  • מירירגב
    סרט רע
    כשמירי רגב החליטה להלאים את הקולנוע בשם המזרחיוּת

ומקרה אחד להם

כמה מן הגופים שנהנו לכבות את האור באירועי "יום כדור הארץ" אמש, דווקא זקוקים להארה בנושא הקשור גם הוא לאחריות האדם על הסביבה: זכויות בעלי חיים. עומר שרביט מכוון כמה זרקורים
עומר שרביט

יום ראשון, שמונה בערב. הידיעה ב-ynet מדווחת שאזרחי המדינה מתבקשים לכבות עכשיו את האור למשך שעה כדי לחסוך באנרגיה ולסייע לכדור הארץ. הפרויקט הגלובלי נועד להגביר מודעות להשפעות של שימוש באנרגיה על אקלים כדור הארץ והאחריות של האדם בשמירה על משאבי טבע. בין היתר, משתתפים בפרויקט צה"ל וחברת החשמל, התאחדות המלונות, עיריית תל אביב, ועוד ועוד.

דווקא עכשיו, כשחשוך, זו הזדמנות טובה לכוון זרקור על פינות שהוחשכו לכל ימות השנה, לא רק היום.

זרקור ראשון: עיריית תל אביב

העירייה מובילה את פרויקט כיבוי האורות במופע שמופק מאנרגיה מתחדשת, כזו שלא פוגעת בסביבה. זו אותה עירייה שחידשה לאחרונה את כיכר הבימה, ועל הדרך העיפה משם חתולים, כלבים ועטלפים. שיהיה סטרילי ונעים.

זו אותה עירייה שמשחיתה עצים בגיזום פראי וכריתה מיותרת כל ימות השנה. סיעת "לתת לחיות" הפגינה נגד הכריתה הזו ברחבת המוזיאון בזמן הענקת פרסי "הגלובוס הירוק". עצים, כידוע, לא רק מייצרים חמצן, צל ורוח נעימה ויקרה בעיר שקו החוף שלה נסתם לבריזה; עצים הם גם הבית של עשרות מינים של ציפורים, שאין להם בית אחר.

מי שבדרך כלל מואשמים בהכחדת ציפורים הם כמובן חתולי הרחוב. גם הם חלק מהטבע, ממה שנהוג לקרוא wild animals. אלא שהטבע הפראי הזה חי בינינו ויש הרואים בו את החיה הלאומית של ישראל. אותם העירייה דווקא לא מכחידה ורוב הזמן מעדיפה לתת להם להתרבות חופשי, ולהידרס או למות ממחלות או מהרעלות של תושבים עבריינים (ואכזריים).

נכון, העירייה מפגינה קצת רצון טוב בעניין הזה: המוקד העירוני מקבל קריאות על בעלי חיים במצוקה ושולח ניידת שתאסוף אותם לווטרינר העירוני. יש גם מרפאות שנותנות טיפול בחינם בסבסוד העירייה. אבל זה לא זה. בסכום קטן מאוד (יחסית לתקציב עירוני של סביבות 1.5 מיליארד שקל), אפשר לפתור את הבעיה לתמיד, ויש ערים בישראל שכבר עשו את זה: קוראים לזה עיקור וסירוס. את רון חולדאי זה לא מעניין.

חתולים בגן יעקב הסמוך להבימה (לפני השיפוץ). פינוי לא מרצון. צילום: Nurit Y, cc by-nc-sa

זרקור שני: חברת החשמל

לפני שנה-שנתיים-שלוש, אגדה אורבנית דיברה על כך שאפשר סוף-סוף לחצות את המתקן של חברת החשמל שהפריד עד אז בין חוף תל ברוך למציצים. בדיקה העלתה שאכן כך, וכמה כיף לרוץ/ללכת/לדווש במקום בתולי ויפה כל כך, על שפת הים.

אלא שאותה ריצת בוקר מטיילת תל אביב לחוף תל ברוך נעכרה, נעכרה עד מאוד, כשהמבט הוסט רגע מזרחה, לגדר של חברת החשמל: עשרות כלבים קשורים בחבל קצר, בחום מהביל, בלי מחסה, ובלי סיכוי לקצת חום אנושי, בגלל הגדר המפרידה ביניהם לאנשים שנהנים באותו זמן מקצת בריזה על הים.

מאז אותו בוקר איום ונורא כל טיול הסתיים בנמל תל אביב. יודעי דבר אומרים שהכלבים עדיין שם, ובטח יהיו שם גם ביולי-אוגוסט, כמו כלבים.

זרקור שלישי: צה"ל

באמצע פברואר האחרון שלח הצבא דחפורים להרוס כמה מבנים בכפר ת'עלה בדרום הר חברון. בג"צ אמנם עיכב את צו ההריסה, אבל זה ממש לא חשוב עכשיו יחסית למה שעוד קרה שם, כפי שתיעדו המצלמות של פעילי רבנים לזכויות אדם: במסגרת ההריסה, הדחפורים עלו על ארבעה דירי צאן, קברו 15 טלאים ושובך יונים. לצד אלה שנקברו תחת ההריסות, עוד כמה נפצעו אנושות בניסיון להימלט. הנה קישור למידע המלא ולקטעי הווידאו באתר של הרבנים (לא צפיתי).

אחרי שיצאתי מההלם, שאלתי את דובר צה"ל מה קורה? חקירת מצ"ח? בירור? משהו? הנה התשובה:

מדובר בבנייה בלתי חוקית אשר הליכים משפטיים נגדה החלו כבר ב-2004. במסגרת ההליך המשפטי עתרו התושבים לבג"צ כאשר במהלכו ניתנה לעותרים אפשרות להסדיר הבנייה על ידי הגשת תכנית מפורטת במקום. תכנית זו נדחתה על הסף על-ידי לשכת התכנון לפני למעלה מחצי שנה, ביוני 2011.

טרם פעילות ההריסה ניתנה לתושבים האפשרות לפנות מהמבנים את כל תכולתם, לרבות ציוד אישי ובעלי חיים. כל פגיעה בחי מההריסות הינה באחריות הבעלים. יודגש, כי לאור הפנייה תבוצע בדיקה נוספת ובמידה ויימצאו ליקויים יופקו המסקנות והלקחים. (ההדגשה שלי)

המקרה של דרום הר חברון אינו הראשון כמובן. בעופרת יצוקה טנקים ו-D9 קברו עשרות-אלפי תרנגולות שהפריעו לשדה הראייה (שיקול בטחוני כבד משקל). אלא שגם בעתות שלום יש לצבא מורשת קרב של שמירה על הסביבה ועל המינים שחולקים אותה עם בני אדם: בביקור בכפר אלעראקיב בקיץ 2010, ראיתי את אחד התושבים דומע כשהחל לספר איך הדחפורים עלו שובך יונים ורמסו אותו. בדואי לא צעיר, כולו הוד והדר וגאווה זקופה, בוכה לפני עשרות אנשים זרים.

חזרה לדרום הר חברון, מרץ 2012. באותו יום שבו סוף-סוף הגיעה התגובה של דובר צה"ל (המגעילה ביותר שקיבלתי אי פעם), פגשתי במקרה את אבי בניהו ברחוב, ליד כיכר הבימה (ע"ע). מאחר שהתגובה של הצבא הרעישה אותי כמעט כמו הדיווח על האירוע עצמו, שאלתי את מר בניהו מה הוא חושב על התשובה הזו. "עניין של ניסוח", הוא אמר. "יכלו להגיד לך שבודקים את זה". וואלה, צודק. איך כתב פעם מחזאי אחד? "it never happened", הכל בראש, הכל בניסוחים.

זרקור רביעי: גלעד ארדן

פעילים בתחום אומרים שארדן, השר לענייני סביבה, באמת עושה למענה וממשיך את הקו הלוחמני שפוליטיקאים אחרים בתחום הובילו מול המזהמים. סבבה. אומרים שארדן הוא גם שותף אמיתי במאבק למען זכויות לבעלי חיים. סבבה. עוד אומרים, שהוא יכול לסגור את חוות מזור עכשיו, אתמול, במחי חתימה אחת על צו אחד, ועדיין לא עשה את זה.

זרקור חמישי (מסנוור במיוחד): תושבי ותושבות מדינת ישראל

לפני כמה שבועות, הפכתי מכותב של אחת העמותות למען בעלי חיים שאינם למאכל. תיבת המייל נגדשה בסיפורים על התעללויות, בעיקר בקרב ילדים, שהפכו את זה לספורט: מתעללים ומצלמים. נחמא פורתא: משרד החינוך הגיבו מיד: מכירים ומטפלים, כמה שאפשר.

זרקור שישי ואחרון

במה שנוגע לניצול בעלי חיים למאכל, מיותר להרחיב את הדיבור על הפגיעה בסביבה והבזבוז של משאבי טבע. אמנם הספירה הפוליטית-אקטיביסטית נוטה לעתים להתעלם או להדחיק את הנישה הזו, אך במניפסט שהוציאו בקיץ אנשי אוקיופיי וול סטריט, הם דווקא כללו התייחסות לניצול של בעלי חיים בידי תאגידים. באשר לבעלי החיים האחרים שאינם מיועדים למאכל, הרי שנוח מאוד להוציא אותם מחוץ לגדר של מה שהוא אנושי, ובכך בעצם להוציא אותם מתחומי "החברה".

משכך, הרי שהם משתייכים למה שנקרא "סביבה", ו"יום כדור הארץ" חייב להיות מוקדש גם להם (מי שחושב שהם אינם חלק מהסביבה, מוכרח לקבל אותם למה שנקרא "החברה". או במילותיו של אריאל צבל, החברה הרב מינית).

הזרקור השישי מוקדש למי שאף אחד לא רואה אותם בפרטים אלא כגוש חסר ייחוד, שכן הם מוחזקים לעתים במסות של עשרות אלפים, במקומות חשוכים כל ימות השנה, מקומות שגם מי שמופקד עליהם מעדיף למעט לבקר בהם, אם בכלל, מפאת הצפיפות, המחנק והריח. הזרקור האחרון מוקדש לחזירה האחת, הפרה האחת, התרנגולת האחת, האפרוח הזכר האחד.

עבורם נכתבו המלים האלה:

"כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם–כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכול; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכול הבל."

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. תהל

    הרס לי את התיאבון