• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

בערב "יום העצמאות"

פעילי ופעילות "זוכרות" ניסו אמש להנכיח את הנכבה בחלל הציבורי. המשטרה החליטה שהם לא יזוזו
נועה שינדלינגר

הגענו אתמול בערב ל"זוכרות" כדי לנהל דיון ציבורי על משמעות השיבה עבורנו ועבור הפליטים הפלסטינים. התכנון להמשך הערב היה יציאה לכיוון כיכר רבין עם ערימה של דפים בגודל סטנדרטי (כלומר, לא פוסטרים או באנרים) עליהם מודפסים שמות הכפרים הפלסטינים שנהרסו ב-1948 במהלך הנכבה. מטרת הפעילות הייתה הנכחת הנכבה במרחב הציבורי שנתפס כהכי "ישראלי נורמטיבי", הבועה התל אביבית שכפי שהזכירו לנו מוקדם יותר באותו ערב, רחוקה מיליוני שנות אור מהנראות הכל כך מזוקקת של הכיבוש בגדה המערבית.

כוונתנו הייתה להניח את הדפים זה בצד זה על מנת ליצור טור ארוך של שמות כפרים ובה בעת לבקש מאנשים שלא לדרוך עליהם, זה הכול. לא היו לנו פלאיירים לחלק וגם לא כוונות ליצור עימותים או ויכוחים לוהטים. אבל למשטרת תל אביב וליס"מ היו כוונות אחרות. עוד כשהיינו במשרדי "זוכרות" והתכוננו ליציאה, קיבלנו דיווח מאנשים שיצאו כי יש נוכחות משטרתית מוגברת ליד הבניין וכי שני אנשים שיצאו מהאירוע עברו תיחקור על ידי השוטרים וגם התבקשו להזדהות. ככל שנקפו הדקות, הסתבר שהעניין איננו מקרי. השוטרים פלשו גם לחצר הבניין, כולל צלם הווידיאו שלהם, וניסו לצלם את הנוכחות במשרדים מלמטה, דרך החלונות.

בינתיים הייתה גם התייעצות עם עורך דין כיוון שהיה ברור לנו עוד בשלב זה שאנחנו נצורות בבניין. באותה שעה ראשונה, עוד נדמה היה לנו שנצליח לשכנע את "טובי בחורינו" במדים שיניחו לנו לצאת אל הרחוב עם החומרים המודפסים ולבצע את הפעולה הישירה המחאתית (אך השקטה) שלנו. אבל כשיצאנו כולנו ביחד לכיוון הרחוב, השתנתה התמונה.

פעילי זוכרות מניפים דפים עם שמות כפרים ערביים שהוחרבו ב-48'. צילום: activestills.org

אנחנו יוצאות החוצה, דרך השביל הקדמי המוביל לרחוב מאנה ושם ממתין לנו מחסום משטרתי שסגר את הבניין הרמטית. כן, בדיוק כפי שאתן קוראות. מחסום מיוחד שסגר אך ורק את הפתח לבניין, פלוס עוד שני יס"מניקים בלתי חביבים בעליל ליד הגדר החיה בין הבניין הזה לשכן, כדי שלא יחשבו האנרכיסטים המסוכנים מ"זוכרות" לברוח חלילה.

וכך מצאנו את עצמנו בסיטואציה קפקאית שהשוטרים עצמם לא היו יכולים ליהנות מהאירוניות הטמונה בה בכמה רבדים. היינו כלואות מאחורי מחסום משטרתי, אבל לא עצורות. תכננו פעולה שקטה, אבל במקום זה גם אנחנו וגם ההתקהלות סביבנו שיצרו השוטרים הפכו להיות קולניים. המחאה השקטה שלנו שהייתה יכולה להיות לחלוטין נון-איוונט הפכה, בזכות אווילותם של השוטרים, לאירוע מתוקשר ומקום עליה לרגל לכתבים מכל אאוטלט חדשותי אלקטרוני, מהג'רוזלם פוסט ועד לטלוויזיה החברתית, כולל Ynet, מעריב וגם הארץ.

תיאטרון האבסורד של היס"מ גם טמן בחובו אימפרוביזציה; השוטרים, שהיו נחושים להותיר אותנו מאחורי מחסומי הברזל (של "המחלקה לחזות העיר" – כנראה שהכלובים שבהם מחזיקה המדינה פלסטינים בשטחים כבר שנים עוברים להיות המראה הטרנדי הבא של תל אביב) לא הפסיקו להמציא מחדש את הכללים. אם בהתחלה הם הודיעו לנו שכל מה שעלינו לעשות הוא להזדהות ולהתחייב ש"לא נפר את הסדר" (התחייבות מעורפלת מאוד שיכולה בנסיבות הנכונות להפוך התעטשות ברחוב להפרת סדר), הרי שבהמשך הם שינו דעתם והודיעו לנו שלא משנה מה נעשה "מכאן אנחנו לא יוצאים". השוטר הכי נחוש בתל אביב אפילו התגרה בנו: "רוצות ללכת?" הוא שאל. "כן", ענו כמה מאתנו במקהלה. "אז לא תצאו מכאן."

מכיוון שלא הותר לנו לצאת עם החומרים המודפסים, נעמדנו שם במכלאת היס"מ עם הדפים והחזקנו אותם כך ששמות הכפרים ייראו כלפי הרחוב. אני לא אכנס גם להתקהלות שנוצרה כאשר הגיע קהל סקרנים ואחסוך מכן גם כמה מהקללות (השגרתיות למדי. אין להם הרבה דימיון, לציונים. איכשהו זה תמיד מגיע לאנטומיה) שקיבלנו. בינינו עמד גם דוד, קשיש שעדיין פעיל פוליטית, והתווכח עם השוטרים. גם לאחר שנתנו לו לצאת, הוא לא הלך הביתה אלא נשאר שם, עדיין מתווכח ומתעקש להחזיק את הדפים, למרות שהשוטרים ניסו לכלוא אותם ביחד איתנו.

בה בעת, עו"ד גבי לסקי המשיכה להתווכח עם היס"מניקים לגבי (אי) חוקיות ההתנהלות שלהם, וברקע – התקהלות גדולה יותר, הפעם עם קהל אוהד, כולל רבים מחברנו מ"אנרכיסטים נגד גדר" ואחרות שבאו להביע תמיכה קולנית ומחאה עוד יותר קולנית נגד מה שבאופן ברור כבר הוכיח עצמו כמדינת משטרה וכליאה בלתי חוקית של פעילי מחאה.

וכך עמדנו שם, מחזיקים את הדפים שהפכו להיות שלטי מחאה מאולתרים, מתראיינים לכלי התקשורת, מצטלמים וגם מתעדים בעצמנו את המראה מתוך המכלאה, מתווכחים עם השוטרים שכולאים אותנו ומפגינים בורות לגבי החוקים שהם עצמם אמונים על אכיפתם. כך, למשל, אחד השוטרים הודיע לנו כי זוהי "הפגנה בלתי חוקית" משום שלא הוצא לה רישיון. היינו צריכים ליידע אותו שזוהי לא הפגנה, וזה חוקי לחלוטין ל-15 אישה ואיש לעמוד ברחוב עם שלטים קטנים בגודל דף מודפס. זה גם היה עדיין חוקי לו היינו צועדים ברחובות תל אביב עם מגפון. הקלגס נראה מבולבל בעליל.

כאשר ניסיתי לטעון בפני אחד השוטרים שהתנהג כבעל הסמכות במקום שאם הם חוששים ל"הפרות סדר" אולי מוטב שיפקחו עין על השיכורים שמסתובבים הלילה ברחובות, שהרי ידוע שבמקומות שיש בהם התקהלות המונית ואלכוהול שנמכר חופשי, כמות מעשי האונס וההטרדות המיניות עולה. "אני לא אנהל אתך את הדיון הזה," הוא קבע נחרצות. גבר-גבר. אנחנו, אם כך, הם מפירי הסדר בלילה שבו אנשים חמושים בפטישים, נפצים ובקבוקי בירה מזכוכית מתהלכים ברחובות הומי האדם.

ואז קרו כמה דברים: בשלב הראשון, החליטו כמה מהחברות שהגיעה העת לפרוץ את הגדר. יונתן, שניסה לעשות זאת, וגם הצליח לצאת, הותקף על ידי השוטרים באלימות מאסיבית, הופל אל הכביש כאשר עשרים שוטרים מתנפלים עליו ומפליאים בו מכותיהם, ואז הובל עצור אל הניידת.

ליאת רוזנברג, מנכ"ל זוכרות, ניסתה גם היא לעבור את הגדר בשלב זה נהדפה בברוטליות אחורנית ואיתה גם אנחנו. בזמן שכל זה קרה, המשטרה עצרה עוד אחד מהפעילים שבא כדי לתמוך בנו ולהפגין סולידריות. לובשי המדים לא ממש אהבו את זה ועצרו גם אותו.

צילום: activestills.org

ואז הגיע יובל הלפרין חמוש בספר "יפו כלת הים" של דן יהב. הוא נעמד במרכז הכביש והתחיל להקריא בקול את רשימת הכפרים והשכונות במרחב העירוני של יאפא-תל אביב שנמחקו על ידי הכובש הציוני במהלך הנכבה. לא עברו שתי דקות, והוא נעצר על ידי השוטרים האמיצים. כן, נעצר בעוון הקראה. כל הדרך אל הניידת הוא המשיך לקרוא "שייח' מואניס," "סומייל…" אחרי שהוא נעצר לנגד עינינו המשתאות, תפס אחד מאתנו הכלואים את היוזמה, והתחיל להקריא גם כן בקול את שמות הכפרים ההרוסים מהחומרים שבידינו, כאשר אנשים מסביבנו, משני עברי המחסום, חוזרים על כל שם כהד, שוב ושוב.

התחלפנו בינינו בקריאה וחזרנו על הרשימה לקול תשואות הקהל שוב ושוב. הפעם השוטרים הניחו לנו לעשות את זה. תיאטרון אבסורד או לא?

השעה הייתה כבר קרוב לשתיים בלילה (!!!) כאשר עובדי העיריה באו לאסוף את מחסומי הברזל שלהם (חזות העיר או לא?) והשוטרים נאלצו לשחרר אותנו מן המכלאה, לקול תשואות חברינו שעמדו מעברו השני של הכביש (בשלב מסוים גם מוקפים בטבעת של יס"מ).

עוד היה עימות עם כמה כהניסטים בודדים, אולי גם שיכורים, שניסו לייצר אלימות וצעקו, שוב, בלי טיפת יצירתיות "מוות לערבים" כמו שרק הם יכולים, גם מול המצלמות. השוטרים, כמובן, לא ראו בזה "הפרת סדר" או פרובוקציה, כמובן. להיפך. אחד מהם אפילו לקח את הכהניסט התורן הצידה לשיחה צפופה אך ידידותית למראה.

אז מה למדנו מהחוויה? שום דבר חדש. בעיקר שוב נוכחנו לדעת שמה שבאמת קובע בשטח הוא למעשה "רוח החוק" ו"רוח הזמן" ושלובשי המדים יאכפו בדיוק את מה שהם ירגישו שהם יוכלו להעביר, בשיטת מצליח. הפעם, אלו היו מכלאות ומעצרים על הקראת שמות מספר.

היו כמה כלבים שנבחו, אבל השיירה ללא ספק עברה, לפחות בינתיים. בפעם הבאה אולי לא אצליח אפילו לכתוב דיווח בבוקר למחרת ממרתף חקירות עלום וטחוב.

הפוסט פורסם ב-mysay

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. משה לא חוגג

    ידיעת האמת על דרך השגת העצמאות זה דבר "שמסכן את הכלל" שלא רוצה לדעת. ועוד דבר: המשטר והמשטרה מסרבים לדעת את החוק: "הפגנה" זה התכנסות של 50 בני אדם או יותר.

  2. נפתלי אור-נר

    התגובה נעדרת התייחסות של ממש להפרת הזכות הדמוקראטית של המחאה והבעת הדעה, אך מתרכזת העצורים שהתפרעו ותקפו שוטרים. עד מתי ימשיכו דוברי הכיבוש למיניהם לשקר לציבור במצי נחושה? מסתבר שגם צילום האירועים בהם מוכח בעליל שהמפגינים לא היו אלימים כלל והאלימות היחידה הינה שלהם לא מונעת מהם, כמנטרה, לחזור על הסיסמאות לפיהן הם הקורבן לאלימות המפגינים

  3. מרדכי

    אם אתם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים,ההפגנהשלכם מיותרת,האם אתם חושבים שללא רוב מוחלט של יהודים בארץ נשאר בחיים?לפי התנהגות המוסלמים בכל העולם,לפי כללי הדת המוסלמית,אפשר לראות שנשמד

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    נראה שהתועמלן הכי טוב לישראל הוא פרופ' נורמן פינקלשטיין, יהודי כמובן מנוע כניסה לישראל בשל היותו סיכון בטחוני, עוכר ישראל אכול שנאה עצמית שכמותו.
    הוא תוצך בחרם( בי. די. אס) אבל הוא מבקר את הפלסטינים ואחרים שנימוקם הוא ישראל מפירה את החוק הבינלאומי וע"כ קיומה הוא לא לגיטימי. תשובתו היא ישראל כמדינה חברה בא"ומ שעצם ייסודה נתמך ע"י האו"מ היא חלק מהחוק הבינלאומי, ע"כ הנימוק של הדלגיטימיזציה בשל הפרת החוק, אינו תופס אין כמובן ספק שישראל היא לטעמי מדינה תוקפנית וסרבנית שלום מעשיה לא יכולים לבוא תחת הסעיף של הזכות להגנה עצמית ויש סמכות מלאה למועצת הביטחון לנקוט פעילות ענישה כדי שתתקן דרכיה. אולי אפילו עד כד יהפעלת כוח לסילטקה מהשטחים הכבושים ועד כדי השעית זכות לעצמאות המינהל,אבל אין היא רשאית לבטל את עצם קיום המדינה. זה שיש מדינות גרועות אחרות לא פותר אותה מהחובה לצית לחוק הבינלאומי.

  5. נתן.

    אין מילים מול תאטרון האבסורד הזה. במילון תחת הערך "גיבורים על חלשים" צריך לשים את התמונות האלה.

  6. רתם

    השוטרים מבצעים, בצייתנות, כמו שמגיב אחר כבר אמר, מדיניות שהאיוולת שבה מתחרה עם הרשעות, האטימות וחרחורי מלחמה. האמת, להגיד על המדיניות אווילות, זה קצת בזול. המדיניות גם כוללת הפחדת מתנגדים למשטר, שההתנגדות שלהם קוראת לפעולה לא אלימה, אלא מתחשבת בהיסטוריה והווה של הפלסטינים.
    להפחיד פעילים אומר שהמשטר שולח מסר דרך המשטרה – אנחנו קוראים את המיילים שלכם ויודעים מה אתם מתכננים ואנחנו גם מצלמים אותכם, הפעם מלמטה, בפעם אחרת מלמעלה. סתם לסיום, כל הא/נשים היפים כאן, יהודים ופלסטינים, מתועדים בצילום בתמונות וסרטים בכמויות אינסופיות במשרדים עלומים של השבכ, כרגע למטרות הפחדה ופעם, בעתיד כלשהו, אולי מישהו יצפה בכל זה ויגיד לעצמו איזה א/נשים מדהימים, טוב שהמשטרה צילמה אותם