• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

הפריים טיים של החומים

אז הציבו אשכנזים ומזרחים בשתי קבוצות מול עשר מצלמות ואלון גל אחד, וביצעו בהם ניסוי שביקש להפוך את יחסי הכוח החברתיים. דנה שמסיאן, אחת המשתתפות, מנסה להבין למה קשה כל כך להוכיח ל"כחולים" את קיומה של גזענות, גם כשהיא בועטת להם מול העיניים
דנה שמסיאן

מנהלת תוכנית תדרשי – נשים דורשות מתוך מסורת יהודי המזרח, וכותבת בפרויקט החכם היומי – בית המדרש ממזרח שמש-כל ישראל חברים

התוכנית "להסתכל לגזענות בעיניים" בהנחיית אלון גל שודרה במוצאי יום השואה בערוץ 2 (רשת) וזכתה לרייטינג מרשים של 27.5%. במהלך המשדר נעשה טייק-אוף ישראלי על הניסוי המפורסם משנת 1968 של המורה ג'יין אליוט, שהעניקה זכויות יתר לתלמידיה על פי צבע עיניהם. הגירסה הישראלית חילקה את המשתתפים לאשכנזים – בקבוצת כחולי העיניים, ולמזרחים – בקבוצת חומי העיניים. אני הייתי אחת מהם. מעט אחרי שוך הסערה, אני מנסה לעשות סדר בחוויה, ולעבד את תחושותיי במהלך הניסוי ולאחריו.

אלון גל, המנחה האשכנזי, שלא ייתפס כמתבכיין ואשר משדר אמינות ביחס לנתונים (צילום מסך)

בבוקר יום הצילומים, עם הגעתנו לאולפנים, התנהלו בשעת ההמתנה סמולטוק נימוסי ותחילתה של היכרות קבוצתית על כוס קפה בין כל המשתתפים. כששאלתי חלק מהאנשים: "למה את/ה פה?", "על מה דיברו איתך בראיונות?" קלטתי שכל המזרחים עונים "על גזענות", והאשכנזים, שנראים מאוד "אשכנזיים" – כולם בלונדינים כחולי עיניים – עונים "על כלום". מה זאת אומרת "על כלום"?! שאלתי. אבל התשובות שלהם היו כמעט אחידות: "על שום דבר מיוחד", "על ישראל, בכללי". הרגשתי שמשהו חשוד.

לאחר החלוקה הסלקטיבית לקבוצות, כשהחלו הצילומים, פתח גל בשטף קודח של נתונים שמוכיח אפליה ממסדית: אחוז המרצים המזרחים באוניברסיטאות, אחוז המזרחים הזכאים לבגרות ומספר העניים המזרחים על כל עני אשכנזי. ככל שהוא מוסיף ומדבר, אני לא מאמינה שהוא אומר את מה שהוא אומר. אני מופתעת ממשמע אוזניי. האם זהו אלון גל שפחדתי שייתן לי משימה נוסח קפיצה מכדור פורח? לפני התוכנית, שנאמר לנו שתעסוק בחברה הישראלית, ציפיתי לריב עם כל העולם. הייתי בטוחה שהזמינו אותי כדי להיות עלה תאנה מזרחי בדיון ימין-שמאל או דתי-חילוני פנים אשכנזי. אבל גל מדבר על פריווילגיות, על העברה בין דורית של טראומה, על מחיקת תרבות, על חלוקת קרקעות ועוד. הוא הציג את הגזענות כעובדה קיימת, כהנחת יסוד שכולם מכירים בה, ואל המשתתפים שמתכחשים אליה הוא מתייחס כאל בני יענה.

מעניינת הבחירה באלון גל כמנחה, ולדעתי היא חושפת את הצורך ההכרחי במנחה אשכנזי לדיון, שלא ייתפס כמתבכיין וכדי לשדר אמינות ביחס לנתונים. כשהעליתי זאת בפניו בעצב בדיון, הוא הסכים איתי. הוא סיפר לנו על ילדותו בחדרה עם מזרחים, ועל הגזענות של הוריו כלפיהם, ותיאר זאת כחוויה קשה שעיצבה את תפיסת עולמו.

נשאלת השאלה למה

הניסוי ביקש להפוך לכמה שעות את יחסי הכוח החברתיים ולבנות מציאות חדשה בחדר. אך החינוך שהוטבע בנו במשך שנים לא מתאדה כל כך מהר ולא מציית לניסויים ותרגילי היפוך. לנו, קבוצת חומי העיניים, קשה להיות במעמד הפריווילגי מרגע שהקבוצה הכחולה נכנסה לחדר. מרביתנו הרגשנו מבוכה כשגל דיבר אל "קבוצת כחולי העיניים" לא יפה או כשלא היה להם מקום לשבת. אבל הם דווקא המשיכו להרגיש בנוח. רבים מהם לא מפחדים לענות לו, גם כשהוא עוקצני ומשפיל. נדמה שהם הרגישו כבעלי הבית גם כשאמר להם לשבת על הריצפה שלו.

במהלך הניסוי, שבו אנו חומי העיניים קיבלנו זכויות יתר, הרגשתי תחושת דז'ה-וו של תסכול. גם כאן כמעט אי אפשר היה להוכיח את הגזענות. כל טיעון שהושמע, קיבל אוטומטית תגובות צפויות מראש, חלקן אלימות. פלט הקלישאות הקבוע הזה תמיד חושף את  הבורות הקיימת בחברה שבבסיסן, אבל עדיין לנוכח העוצמה והמיידיות שלהן, קשה להוכיח את קיומה של גזענות.

כשסיפרנו סיפור אישי, אפילו בגרון משתנק, הם אמרו "גם לנו יש סיפורים כואבים, תתגברו", על הסטטיסטיקה הם אמרו שהיא מגמתית. התירוצים הקלישאתיים, שכבר הפכו לסמלי הכחשת הגזענות, נשלפו מיד כמגננה: לב לבייב ויצחק תשובה העשירים, אייל גולן בקיסריה, נישואים מעורבים עם פופ מזרחי, שאול מופז והמימונה. כולם מובילים למסקנה מתבקשת אחת: אנחנו בכיינים.

רוב הסיפורים האישיים ירדו בעריכה. ביניהם: שחקנית שנותנים לה רק תפקידים של מנקה בגלל המראה שלה, עולה מרוסיה שסיפר כי במסיבת יום הולדת שאר הילדים לא הסכימו לקחת כיבוד מצלחת שנגע בה כי "הוא מסריח", סיפורים על החלפת שמות, מחיקת שפה ותרבות, בושה בהורים, הסללה לבתי ספר מקצועיים.

על כל סיפור כואב כזה, שיצא מגרון חנוק וסופר בקול רועד מול 30 איש ועוד 10 מצלמות שהקיפו אותנו, הגיבו המשתתפים מהקבוצה השנייה בתשובה נוסח "אוי אוי אוי". "מה, לנו לא קשה?" "גם אני התביישתי בהורים כשהייתי קטן," "גם אני לא מדבר פולנית," "גם אנחנו שינינו שם משפחה," "גם אני סולקתי מבית ספר". הרגשתי שהתרגיל שביקשה התוכנית לבצע יסתיים באופן תקוע, מתנגח, ידוע מראש, שמאפיין ויכוחים בנושא. הקבוצה הכחולה התקשתה להגיב באמפתיה ולהביע סולידאריות עם הכאב שלנו. ואני תוהה למה. מה מביא להכחשה כל כך נחרצת של תופעה חברתית מוכחת?

אפילו כשגל מדקלם את הנתונים, נמשכת ההכחשה הנמרצת של תופעה חברתית מוכחת (צילום מסך)

אחד הקשיים בהבנת הניסוי נובע מכך שבדרך כלל גזענים לא מדברים כמו אלון גל. כשגל אומר למשתתפים לשבת על הרצפה, לשתוק, להפסיק להתבכיין, הוא פשוט צועק את מה שאומרים פה למזרחים במשך שנים באופן סמוי. גל הגזים את ההתעמרות בכחולים בכוונה, כדי להדגים על כל המשתתפים את כוחה של הגזענות, אך באופן אירוני למדי, המשתתפים עצמם פולטים אמירות גזעניות ומכאיבות, שההקצנות של גל מחווירות לעומתן. הם לא מפסיקים לקרוא לנו מתבכיינים, אבל כשגל משתמש באותה טקטיקה בדיוק כלפי אחת המשתתפות כחולת העיניים ומכנה אותה "בכיינית מפונקת", היא עוזבת את החדר בכעס.

כוחה של התוכנית הוא בכך שהיא חושפת את דרכי הפעולה של הגזענות, ומבהירה עד כמה קשה לזהות אותן. אנחנו שבויים בתבניות נוקשות מאוד, ומחפשים רק גזענות ברורה וגלויה. אנחנו רוצים לדמיין גזענות בוטה כמו בסרטים, כלומר זו תהיה גזענות אם יצעקו עליי "את טיפשה, כי את מזרחית" או ירקו עליי ברחוב מאותה סיבה. אחרת זו לא גזענות מספקת, ומי שמתלונן הוא סתם בכיין.

תחושת אשם כבדה מנשוא

בסוף יום הצילומים, ניגשתי לעורכת שראיינה אותנו בראיון המקדים, ואמרתי לה שזה לא הוגן שהיא לא דיברה בראיון עם האשכנזים על גזענות בישראל כמו שעשתה בראיון עם המזרחים. טענתי בפניה שהייתה צריכה לפחות לתת להם תחושה כללית לקראת מה הם באים. היא השיבה לי ששאלה אותם בדיוק את אותן השאלות, כולל האם יש גזענות בישראל. היא התעקשה איתם, והם התעקשו שאין. העניין כל כך ומוכחש ומודחק, עד כדי כך שהם אפילו לא שמו לב שהיא דיברה איתם על כך.

יצאתי מהצילומים בלב כבד בגלל הדינמיקה עם הקבוצה האשכנזית, זו שהייתה בחדר וזו שבחיים בכלל. אני יכולה להבין אותם: לא קל להצטלם לתוכנית שבסופו של דבר תשפיל אותך בפריים-טיים ותאשים בהאשמה קשה כגזענות. ייתכן שהכחולים הרגישו שאמפתיה פירושה כהודאה באחריות לכאב קשה מנשוא. אולי ההאשמות הקשות שהוטחו בהם בכזו עוצמה והפתעה הביאה ליחס האלים והמתנשא. לניתוק שמבטל אוטומטית כל טיעון. הרי אדם חזק לא צריך להחליש את סובביו, הוא אמור להיות מספיק בטוח בעצמו כדי להקשיב גם לכאבו של הזולת.

יש שאמרו שהניסוי אכזרי, אבל "חוסך שבטו שונא בנו", ולפעמים צריך להרגיש כאב כדי לעבור תהליך חינוכי. יותר מזה, נאמר "אין השבע מכיר בצערו של הרעב" וייתכן שאנשים לא מודעים צריכים לחוות גזענות על בשרם, כדי להתפכח.

טוב עשו בשידורי רשת שקישרו את התוכנית הזו עם יום השואה. לקח הגזענות המתבקש מהשואה מקבל כאן ביטוי כערך שצריך להתייחס אליו ביום הזה, תוך הצבת העובדה שיש בישראל גזענות כעובדה מוגמרת. התוכנית, כאמור, זכתה לאחוזי רייטינג מרשימים. למה בעצם כל כך הרבה אנשים צפו בה? ומה המשמעות לרייטינג הגבוה והשיח הער שהתקיים לאחר השידור? הרייטינג וההצפה של הטוקבקים באינטרנט, גם אלה המכחישים, מהווים הוכחה לכך שיש כאן עיסוק בפצע מדמם.

משה אלפסי. משתתף מקבוצת חומי העיניים. הסיפורים האישיים זכו לתגובות בנוסח "אוי, אוי, אוי" (צילום מסך)

משיחות עם הסובבים אותי אחרי התוכנית, ומקריאת טוקבקים אינטנסיבית אני מבינה שיש שצפו בתוכנית על מנת לקבל חומרים שיעזרו להם להכחיש את הגזענות אחת ולתמיד. לעומתם, יש מי שצפו בתוכנית כדי לקבל גושפנקא לכאב שלהם. התוכנית היוותה עבורם מעין אישור לכך שהתחושה הרעה הזאת בבטן כשקוראים לך פרחה או ערס, חוסר האונים של האם שמתעקשים לשלוח את ילדיה למגמה מקצועית, הבושה של ילדים בהוריהם – כולם תוצאה של גזענות. זה לא סתם. זה לא קורה לכולם, לא ככה. הם לא לבד בטרגדיה הזו. הם צפו בתוכנית כדי לקבל אולי גם מסר אופטימי, שאפשר לייצר שינוי, מחוץ למסך הטלוויזיה.

כמובן שהדרך לשינוי היא לא לצעוק על אשכנזים במקום העבודה או בבית הספר שהם חצופים ולהוציא אותם מהחדר. זוהי האסטרטגיה הפשטנית של הטלוויזיה, ויתרונה הוא בחשיפה הגדולה שהיא נתנה לנושא. התוכנית העלתה את הנושא למודעות שעשויה אולי להביא לדיאלוג שיכיל פערים בשיח בין שתי הקבוצות, דיאלוג שהמזרחים יכולים להגיע אליו ממקום של חוזק, שיהיה מסוגל לשחרר גם את השבוי בתפיסות המדכא.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פועל שחור

    כמו בנישואין לא מוצלחים בא רגע האמת ומתגרשים !

  2. דוד

    כמי שצפה בתוכנית וציפה להצפה ראויה של הנושא התעכזבתי מאוד לראות תוכנית שטחית, מטופשת ומגמתית שעשתה בדיוק את מה שתיארת יפה בסוף – השאירה את המכחישים מכחישים ואת המתבכיינים מתבכיינים.
    מי שאכן מסתכל לגזענות בעיניים רואה, את המורכבות של הגזענות בישראל מעבר לאשכנזים מול כל השאר. רואה את גזענות המזרחים כלפי רוסים ואתיופים, את הגזענות של הרוסים כלפי המזרחים, את הגזענות של האתיופים בתוך העדה, או את הגזענות הסמויה והחמקמקה של אלה שמנסים לתת תוקף לכאבם האישי בכך שפותחים חזית נגד ה"אשכנזים" – בטלויזיה, בעיתונות ובאינטרנט. לדעתי יש פלטפורמות ראויות יותר לנושאים הכואבים והאקטואליים שעלו מהמשתתפים בתוכנית (חומי וכחולי עיניים) מאשר הקרקס המגמתי ששודר בצאת יום הזיכרון

  3. ציפי

    כמה דברים. ראשית, לא לגמרי הבנתי אם הרגשת שהתכנית, שהניסוי, היו אפקטיביים במשהו. אני מבינה שזו חוויה שצריך לעכל, ואולי אין תשובה ברורה… לא ראיתי את התכנית אבל זה נשמע לי נסיון פשטני למדי. אבל מכיוון שלא ראיתי… האם הרגשת שזה היה שווה? שזה עזר להעלות מודעות? שהקבוצה החומה יצאה משם מועצמת, או הכחולה עם פתח לתודעה חדשה?

    שנית, באמת עניין התודעה. אני יודעת מנסיון מר כשאומרים לגבר שהוא סקסיסטי, הוא יקרא לך טפשה, או אלימה. וכשתגידי לאשכנזים שהם גזענים, הם יקראו לך בכיינית. אף אדם בעל פריוולגיות לא רוצה שיצביעו לו עליהן, ובטח לא ברמה שהזכויות שלו באות על חשבון מישהו אחר, או יותר גרוע — שהוא ממרומי המקום הבטוח שלו מייצר בעצמו מרחב פוגעני לאחר.

    אני סבורה שצריך למצוא פרקטיקה חדשה ליצירת תודעה, אבל בחיי שאני עוד לא יודעת מהי.

  4. אורי

    למה יש הכחשה של גזענות:
    1. בני אדם מרגישים כשמפלים אותם לרעה. בדרך כלל אנשים לא חשים שיש בעיה כשמתייחסים אליהם באופן נורמלי.
    2. רוב הדעות הקדומות והגזעניות, הן לא מודעות. הן לא מודעות דווקא בגלל שהן נחשבות לא ראויות.
    3. החיים קשים גם לאשכנזים, והתרכזות בקשיים של אחרים מפחיתה מהרחמים העצמיים (ע"ע שואה).
    הערה: נראה לי ששימוש במושג פריווילגיות קצת בעייתי, כי הוא מרמז כאילו יש לקחת מהאשכנזים את הפריווילגיות שלהם, במקום לומר שיחס של כבוד מגיע לכולם וזה לא פריווילגיה. נראה שהמושג 'אפליה' עדיף, כי הוא לפחות משאיר פתח לאופטימיות.
    אורי

  5. מיקי

    כלפי פלסטינים, (וגם רוסים ואתיופים) לגבי הפלסטינים מזמן יש ישראלים רבים מזרחיים ואשכנזים שמדברים בפירוש על הכחדתם של הפלסטינים וגם משתתפים בעשייה. המסרבים לשרת בצבא הכיבוש הם מתי מעט.

  6. פועל שחור

    היא ניגזרת של מערכות הגזענות האנטי ערביות שניכפו גם על הערבים בני דת משה.
    גזענות במישור הדיבור הפוליטי היא גזענות אידאולוגית ממלכתית עם מערכות אכיפה ושיטור .
    מיקי המסית הסידרתי הגזען צריך לפשפש במעשיו לפני שיאשים את הקורבן בהאשמות דימיוניות מנותקות מהמציאות.

  7. ציפי

    וחבל שאין עדיין מושג בעברית דומה ל-whitesplaining. כי באמת הייתי צריכה שיסבירו לי מה אני חושבת ואיך להתבטא?

    פריוולגיות קשורות למבנה חברתי. להיררכיות. זה לא שווה ערך ל"אפליה". צא ולמד, ידידי הגבר האשכנזי הפריוולגיוני, לפני שאתה מנסה לחנך אחרים איך להתמודד עם האפליה הגלויה והסמויה שהם חווים (כמו בתגובה שלך).

    אינך שונה במאום מ"הכחולים" שתוארו כאן, והגיע הזמן שאתה וכמותך יעסקו קצת בהסתכלות עצמית, מודעות עצמית, ולא יסבירו לכל שאר הקבוצות מה לעשות ואיך.

    אך אני יודעת שדבריי לא ישפיעו עליך במאום… כמו שאמרתי, צריך פרקטיקה חדשה.

  8. שני

    יוצאים למתקפה מסיבית על מה שראו בניסוי של אלון גל ועל המזרחים בכלל. ההכחשה של המציאות , הגזענות והאפליה שקיימת בחברה היא כך כך חזקה אצלהם . הם פשוט מסרבים להתמודד עם העובדות שלא נוחות עבורם . והגרוע מכל הוא שיש מזרחים מלאי רגשי נחיתות שמסייעים להנצחת הגזענות הזאת .

  9. מני

    הכי זיעזע אותי שהמזרחיים מפנימים את ההיסטוריה של האשכנזים כאילו היא שלהם.
    למעשה עולה שכל עולה ממרוקו או מתימן מזהה את ההיסטוריה שלו כאילו הוא עלה ממזרח אירופה.

  10. ערן

    אני גם עוד דברים חוץ מזה. אני גם שכיר למשל. כעובד שכיר יש דיכוי שמופעל עלי. ואם אני מסתכל על המשפחה שלי אז היו תקופות שהם סבלו בגלל המוצא שלהם. היום, בישראל, לי כאשכנזי יש פריבילגיות שאני צריך לוותר עליהן. זה לא הוגן ששם המשפחה שלי פותח לי דלתות שנסגרות בפני אחרים. זה לא הוגן בבתי הספר מספרים את ההיסטוריה של היהודים האשכנזים בהרחבה אבל על אחרים ואחרות לא. אני לא רוצה לוותר על שם המשפחה שלי ולא על ההיסטוריה של אבותיי. אבל מה עם אמהותיי? ומה עם כל הדברים האחרים שהם אני? אין מקום לעוד דברים?
    אני יודע שזה לא אומר להקטין את מי שאני. לצמצם את הזהות שלי. להפך, זאת אפשרות להרחיב אותה. להעשיר אותה באנשים וסיפורים שאני לא מכיר עדיין מהקהילה שלי. לפעמים כדי להרגיש במקום זר כמו בבית, אני לא צריך להפוך אותו לדומה למה שאני מכיר, אלא להתייחס לבית שלי אחרת. לא כארבעה קירות תוחמים, מגדירים. אלא כל החלונות והחריצים והסדקים והצינורות והארובות שיש לי. ואז יש מקום כל החיבורים שיש לי לעולם. ולכל הטיולים שאני יכול לעשות בו.

  11. מרוקאי עם עיניים ירוקות כחולות ממש בהירות ועור לבן

    וזו גם הנחה שהיא אמנם מצחיקה אך יש לבדוק אותה לעומק. בין המרוקאים יש להערכית יותר מ 20% עיניים בהירות וגם עור לבן. למרוקאים זה לא ממש אומר כלום, בכל משפחה יש כאלה בהירים יותר, מאוד בהירים, עיניים בהירות, עיניים חומות, כך שזה בכלל לא חשוב לנו. אבל כנראה שלאשכנזים מאוד מאוד חשוב לתאר את עצמם כבעלי עיניים בהירות ועור לבן, ארים כאלה כאילו. רק מה, שזה לא נכון, יש המון אשכנזים עם עור כהה ועוד יותר עם עיניים חומות. במקרה של האשכנזים הנוצרים (שזו עוד המצאה ציונית לעילא ולעילא, הכוונה היא לרוסים שהגיעו להציל את השבט הלבן) יש אולי יותר בעלי עור לבן, אבל גם זה לא בטוח. אני נתקל בהמון רוסים שנראים ממש עירקים עם עור כהה ועיניים חומות, כשאני נוסע באוטובוס ותמיד מותפע כשהם מתחילים לדבר רוסים. טוב, אולי מדובר בבוכרים או ברוסים אסיאתיים. לא יודע, לא בדקתי. למעשה זה גם לא מעניין אותי מה הצבע של העיניים של האשכנזים, ומה צבע העור שלהם, אבל כנראה שלאשכנזים זה מאוד חשוב. קצת חשוד, לא?

  12. פריץ היקה הצפונבוני

    במישור הפוליטי והניהולי יש הרבה מזרחיים( היו לנו שני רמטכ"לים מזרחיים ושר בטחון). לגזענות של אנשים כפרטים אני לא מתיחס . אני חושב שהתופעה היא יותר של ,,חבר מביא חבר" מה שקרוי באנגליה " old=boys" בעלי עמדה מקדמים חברים בבתי-ספר יוקרתיים חברים בשדרות הקצונה(כמו אצלנו) בתקופה העותומנית דוקא הספרדים היו הרוב בעמדות כלכליות ומנהליות עד השתלטות העליות הציוניות ממזרח אירופה בעיקר.אז הפולנים דאגו לפולנים וגם היקס דאגו לאחיהם לארץ מוצא .( הם היו דומיננטיים במשפט ,באקדמיה ובמקצועות החפשיים) לא כל כך נתקבלו לעליתות הותיקות הפוליטיות. ההפליה היא יותר בדכוי הכלכלי של שכבות חלשות.להפריד לפי צבע עניים זה מגוחך ישלי עניים חומות ורואים עלי שאני יקה והמבטא שלי מאוד יקי. למרות שאני 76 שנה בארץ.

  13. שאול סלע

    הנימוס מחייב להפריד בין השואה לבין הקונפליקט עם ה"ארים". אני מאוכזב שלא קם מזרחי ודיבר איתם בלשונו של מחמוד דרוויש

    אתם העוברים בים המילים החולפות, כמו אבק זלעפות
    לכו מכאן לאן שתרצו, קחו פספורט, אבל לא בינינו בשום אופן!
    הגיע זמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא ביננו!
    צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתינו
    צאו מהיבשה. מהים, ומהכל."

  14. פועל שחור

    ויש לציין ביושר שמרבית אם לא כל האשכנזים שותפים לאותו פשע של הכחשה והתעלמות מהיסוד התיכנוני אידאולוגי של משטר הניחשולים לבניית והקמת פערים על רקע לא עינייני.

  15. שאול סלע

    עוד שלד של גזענות ציונית אשכנזית שמואיז הוציא מהארון של הציונות ותודה לאהוד בן עזר שחסך ממני להביא ציטוטים מהספר הגזעני המחצבה.

    הנה גזענותו לתפארת של אהוד בן עזר

    אהוד: המשורר החשוב בן הראש אינו יודע כנראה שבתעתיק עברי כותבים אבוכּ ולא אבוק אבל בזכות מוצאו המיוחס נסלח לו הקול, שהרי הייחוד של העדה שלו היה נמחכּ קליל אלמלא שימרו בכּנאות, בהתנשאות ובנרגנות את הרגשת הכּיפוח שלהם מדור לדור. וזוהי קמובן הערה גזענית ברוחו של ביאליכּּּּּ.

    http://wp.me/pMLO5-eU

  16. ג. אביבי

    המסקנה מהניסוי הטלביזיוני הזה (בהנחה שהוא מייצג נכונה את הצד האשכנזי) היא שיש למזרחים עניין עם אותו הטיפוס/ים המוכר כל כך באירופה – מכחישי השואה. ההבדל הוא שבאירופה הם מיעוט יחסי וכאן הם הרוב הדומיננטי. מכאן, שלמזרחים אין מה לבקש את האמפתיה וההבנה מצד האשכנזים. מה שמוטל עלינו למען עצמנו ובעיקר עתיד צאצאינו, הוא מאבק בלתי מתפשר עד להשגת שוויון אתני מלא בישראל. זה אומר גם שאין מה להרתע מלתבוע החלת מדיניות של העדפה מתקנת בכל המשרות הקובעות במשק, בתרבות ובמנהל.

  17. פועל שחור

    מר אביבי היקר אתה מטעה את הציבור שהרי כל מאבק להשגת שיוויון הוא בבחינת זריית חול בעיניים.
    הציבור האשכנזי אינו בנוי למערכות יחסים בין קהילתיים המבוססים על אותו שיוויון שאתה מייחל לו.
    כשאשכנזי מדבר על שיוויון כוונתו הכנה ביותר היא על שיוויון פנים אשכנזי פשוט מאד משום שהוא בכלל לא רואה את מר אביבי.

  18. ג. אביבי

    להמשיך להיות הוסאלים של האשכנזים?
    לא למדו אותך בפריס ששוויון וזכויות שוות לוקחים?

  19. פועל שחור

    לא היה שום רמז בדברי המוקדמים או המאוחרים שלפיהם ניתן היה להבין שברירת הואסליות של האשכנזים כלולה בצורה כל שהיא באורח המחשבה שלי .
    למה להמציא דברים דמיוניים
    כאשר המציאות שונה.
    הדיבור על זכויות ושוויון שאותם לוקים אפוף באבק דמגוגי שאינו ראוי לך.
    תקרא את התגובות שלי שוב ותמצא שלא די שהנני מתנגד לואסליות אלא שאיני מאמין שיש צד שני המעוניין להידבר בסיטואציה כזו או אחרת על מאבק לשוויון וזכויות ואפילו להיפך כבר עמדו חכמים ממני על התגבשות תורת ההכחשה הסולידרית האשכנזית כלפי כל מאבק שמטרתו חיסול מערכי הפריבילגיות לאשכנזים וחיסול מערכי הניחשולים לפרענקים.
    אז אני מדבר על העברת המאבק לשלב הריאליסטי היחיד האפשרי והוא המישור הלאומי הניפרד תוך גיבוש תודעה לאומית ניפרדת של היהודים המזרחיים שמעולם לא נטשו את המזה"ת וקהילותיהם העתיקות עד לנפילה למלכודת הציונות האשכנזית הלאומנית המאחדת ומנחשלת.
    יעברו עוד עשר שנים ואינטלקטואלים מאוקדמים ימשיכו בשירבוט מאמרי ענק שראשיתם סותרת את אחריתם והם בבחינת מתן נשק לאויבינו.
    אך על השאלות הפשוטות לא יעזו לתת תשובות כי זה עלול לפגוע בקידומם האקדמי.
    בקיצור נפלנו בידים לא טובות ואיך נחלץ מן המבוך.???

  20. טלי

    יש 2 סיבות עיקריות לגזענות לתפיסתי, בורות ורשעות, אולי אני אופטימית אבל אני מאמינה שרוב הגזענים גזענים בגלל בורות, כשאומרים "גם אני החלפתי שם משפחה" הם לא מנסים לפגוע או לזלזל, הם באמת לא מבינים ולא יודעים. עדיף לא לאכול אחד לשני את הראש ולקיים דיון עובדתי ולא עוין. לפני כמה זמן מישהי פרסמה מאמר שבו היא כותבת "נמאס לי להתנצל על זה שאני אשכנזיה" ופשוט תקפו אותה אישית בצורה וולגרית ובאמת לא עניינית. כאילו המטרה של המגיבים הייתה שאנשים יסתירו את המחשבות שלהם, שברור שהן קיימות, במקום לנסות לגרום לאנשים להבין ולפתוח את הראש.