string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

על רצפת התחנה

הפגנת תמיכה באסירים הפלסטינים שובתי הרעב הסתיימה בעצורים רבים ואלימות משטרתית קיצונית. דורית ארגו, אחת העצורות, מתארת את השתלשלות העניינים
דורית ארגו

ביום חמישי האחרון (03.05) השתתפתי בהפגנה מול בית החולים של השב"ס ברמלה, בסולידריות עם האסירים הפלסטינים שובתי הרעב. 200 איש ואשה אולי יותר, נכחו בהפגנה. הם הגיעו מכל רחבי הארץ: מנצרת, מחיפה, מאום אלפאחם ומלוד. גם ממזרח ירושלים הגיע אוטבוס מלא מאוכלס בחברי ועדות ואמהות שהחזיקו בתמונות בניהן האסורים. לאחר שתמו ההצהרות והפוליטיקאים סיימו להתראיין ההפגנה החלה להתפזר, אולם קבוצת צעירים החליטה להישאר במקום. הם עמדו זקופים, דגלי פלסטין בידהם קראו קריאות ושרו. לא עבר זמן רב עד שהוזעק גדוד יס"מ למקום והחל לבצע פיזור אלים ומעצרים. לכאורה יש להתפלא על כך ששירתם של הצעירים גררה תגובה תוקפנית כזאת. למעשה, לשירה היתה עוצמה יוצאת דופן, לנוכחה איבדו חומות הבטון שהקים הכיבוש את משמעותן. הצעירים הפלסטינים נשאו על שפתם בשורה על אחדות שנרקמת בין אלו שנמצאים בין כותלי הכלא ואלה שמחוץ להם; בין חלקי עם שהופרד במחסומים פיזיים ומעמדיים שיצר האפרטהייד הישראלי.

הפגנה בסולידריות עם שובתי הרעב, רמלה 03.05.12. צילום: JC/Activestills.org

לאחר ששבעת העצורים נלקחו מהמקום, נסענו לתחנת המשטרה של רמלה. שם אירחנו חברה לאמו של אחד הנערים העצורים שחיכתה להיכנס לחקירה של בנה (על פי החוק הישראלי, חקירה של קטין צריכה להתבצע בנוכחות הורה). ישבנו על ספסלים במתחם התחנה ודיברנו על מה שאירע לפני כשעה קלה. שני שוטרים יצאו מהתחנה, ודרשו שנעזוב את המקום בטענה שאנחנו מפרים את הסדר. התווכחנו איתם, וטענו שזאת דרישה שאין לה הצדקה, אך בסופו של דבר לבקשת עורכת הדין שלנו יצאנו החוצה. בעודנו ממתינים על המדרכה שמחוץ לתחנה, הצטרפה אלינו קבוצה נוספת שחזרה מההפגנה לחכות לעצורים. אחד מהפעילים החל שוב לשיר. כמו במעצר הקודם, גם כאן השירה היוותה טריגר לאלימות משטרתית. אותם שוטרי יס"מ רצו אלינו אחוזי אמוק והחלו להכות בנו – כאשר הפעם נעשה גם שימוש באקדחי טייזר. ניסיתי לתפוס את אחת הנשים שהוכו מכות נמרצות ונתפסתי גם.

יחד איתי הוטחו בזה אחר זה פעילים ופעילות על רצפת התחנה, תוך ששוטרי יס"מ בועטים בגופם. זאת היתה התחלה של מסכת אלימות משולחת רסן שקשה לי לאמוד את משכה. הושמתי בחדר שבו הוחזקו הנשים. לחדר נכנסו שוטרי יס"מ, דחפו אותנו, קיללו ואיימו שלא נוציא הגה מהפה. כנראה שאמרתי משהו שלא היה לרוחו של אחד מהם, כי כהרף עין מצאתי את עצמי נזרקת לחדר שבו נמצאו הגברים. מרביתם הוחזקו בתא מעצר, אך שניים מהם היו כבולים על הריצפה כשפלנלית מכסה את עיניהם. מעליי הושלכו פעילים נוספים, ואז נכנס קצין משטרה לחדר והחל לחשמל את הערימה עם אקדח טייזר. הצלחתי להתחמק ממגע ישיר עם האקדח וגם להרים את משקפיו של העצור לידי שחושמל בעודו מגשש אחריהם. הועברתי שוב לחדר של הנשים. מדי פעם נכנס שוטר להתגרות ולאיים.

האירוע הקיצוני ביותר אירע כאשר ללא סיבה גלויה לעין, הצמיד קצין משטרה את אחת העצורות עימי לקיר תוך שהוא רוכן עליה מצמיד את הטייזר לגופה ומאיים שאם לא תשב בשקט הוא יחשמל אותה. אותו קצין המשיך להסתובב עם הטייזר ולאיים כל אימת שנאמר או נשאל משהו שלא היה לרוחו. מבעד לקירות שמענו כל אותו ערב את זמזומי החשמל. קשה לתאר כל חבטה, קללה או הטרדה מאותו לילה כי היו רבות מאלו, אולם את מכלול התנהגות של המשטרה ניתן לאפיין במילה אחת – סאדיזם.

בצהרי יום חמישי נישא בגאווה דגל פלסטין ברמלה, עיר שעוברת כעת תהליכי ייהוד והעומד בראשה הוא קצין צבא בכיר לשעבר. בליל חמישי הוכיחו שוטרי רמלה שאין הבדל בין העיר הזאת לשטחים שנכבשו ב-67'. השוטרים נקטו נגד הפלסטינים אזרחי ישראל בדיוק את אותן הפרקטיקות שננקטות נגד עצורים פלסטינים בגדה.

יצאנו מתחנת המשטרה של רמלה ב-4 לפנות בוקר בראש מורם ובתחושת הקלה. הועברנו לבית מעצר ומשם לבית משפט. ביום שישי אחרי הצהריים נפתח המשפט שלנו. המשטרה דרשה להמשיך להחזיק אותנו במעצר עוד חמישה ימים. השופט לא השתכנע מטענת התובע המשטרתי שחלק מאיתנו תקפנו שוטרים, אך קיבל את הטענה שקיימת "מסוכנות". נגזרו עלינו מעצר בית וכן הגבלות נוספות. שאלתי את עצמי – במה מסוכנים היועצת החינוכית, העו"ס והמורה שהיו עצורים יחד איתי? התשובה המטרידה היא שהמסוכנות שיוחסה להם נובעת מזהותם.

היסודות הרקובים של המשטר הישראלי נחשפו ביומיים האלו. זהו רקבון עמוק שהופך את היסודות לשברים, לכן מערכות שלמות נכנסו למגננה מול צעירים וצעירות פלסטינים רק על שום היותם גאים במי שהם. למרות מסכת ההשפלה שחווינו, רוחם של חבריי וחברותיי האמיצים למעצר לא נשברה. למעשה, משטר האפרטהייד הישראלי חושש מהם בצדק.

——————

דוברת מרחב שפלה של משטרת ישראל, רב-פקד לאה זוהר, מסרה ל"העוקץ": "בהפגנה שהתקיימה ב-3 במאי ליד כלא רמלה, החלו המשתתפים להתפרע ולהתקדם לכיוון הכביש. בשלב זה ניתנה הוראת פיזור על ידי מפקד תחנת משטרת רמלה, אולם לאחריה המשתתפים המשיכו להתפרע, הפריעו לשוטרים ותקפו אותם. לאחר שנעצרו מספר חשודים והובאו לתחנה, החלה התגודדות מחוץ לתחנה תוך חסימת הכניסה, אז בוצעו מעצרים נוספים. כל החשודים הובאו בפני שופט ושוחררו למעצר בית, תיק החקירה הועבר לתביעה לבחינת הגשת כתבי אישום. בעניין הטענות לאלימות השוטרים – הנושא הועבר לטיפול מח"ש".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אבנר

    אם הייתם מתנהגים כמו שהתנהגתם בארה"ב הייתם יושבים בכלא תקופה ארוכה. די להתממות, באתם לעשות פרובוקציה, אבל אין לכם מספיק אומץ לקבל על הראש. ממש מהפכנים אתם.

  2. נסים מוסק

    לקחת דוגמה מארה"ב של גואנטנמו, היא דרכם השפלה של פשיסטים המגבים את האכזריות הסדיסטית של הבריונים עם הפייזר.

  3. יוסי

    מה פתאום לתמוך באוייב? יש להם תנאים טובים מדי, תנאים שאני ו- 90% מהעם הזה מתנגדים שיהיו להם. ואתם רוצים עוד לשפר אותם? נפלתם על הראש? בסוף יאמינו כולם שאנחנו השמאל באמת חולי נפש.

  4. עופר נ.

    בוודאי כאשר השוטרים לא מתגוננים

  5. דןש

    האסורים משלמים בכליאה עבור פעילותם החבלנית על פי סוג והיקף החבלה. ישנם גם עצירים המשלמים בגין העובדה ששלטונות הבטחון אינם מסוגלים להוכיח את אשמתם ולהביאם לדין והם בגדר חשודים בלבד. מתן תנאים נאותים לכלואים, נובע לפחות משני היבטים עיקריים: הראשון הוא למרות הכל הם בני אדם המרצים את עונשם ויש להתייחס אליהם ככאלו ובמיוחד לבני משפחותיה; השני מתן תנאים ובמיוחד השכלה מהווים חלק משקומו של האסיר ועשויים להוציאו ממעגל החבלה.
    בכלל הוכח, שכל שתנאי הכלא קשים יותר השנאה והאלימות מקבלת תאוצה ומתבטאת הן בכלא והן מחוצה לו.

  6. אבנר

    תעשה שיעורי בית?

  7. הילה

    גאה בך דורית על השתתפותך בהפגנה ועל הסולידריות והאומץ שלך שעולה מכל שורה בתיאור המזעזע הזה של אלימות ברוטלית כלפי מפגינים שמנסים לממש זכות יסוד – חופש ההתארגנות והביטוי. בישראל 2012 אין לזכות יסוד זו כל משמעות (ראי גם התנהגות המשטרה במקרה של זוכרות). מעבר לזה שזה כבר מזמן ברור שכל הפלסטינים הם "מסומנים ומסוכנים" עליית המדרגה באלימות כלפי מחאה לא-אלימה היא אחד הביטויים הקשים של הדיקטטורה הישראלית שאין לה אמצעי אחר לדכא מחאה לא-אלימה. הדיקטטורה הזו ייחודית ואין צורך אפילו לקרוא לה אפרטהייד, כי ההפרדה הולכת ומטשטשת ככל שאותה אלימות "מטפלת" גם באזרחים היהודים וככל שמחריפה המגמה שקיומן של זכויות היסוד אינן מובנות מאליהן לאף אזרח ומתייתרות מול הדחף הבלתי נשלט לדיכוי אלים.

  8. נפתלי אור-נר

    היא חוסר הלגטימיות שלהם בחברה הישראלית הגזענית והלאומנית. כך, הערבים מופלים בחוק ובדרגי הביצוע של המערכת המינהלית במדינה. את השמאל מדכאים בכל הקשור בהפגנות ובמתן רישיון להם.המצב אשר "משחרר למשטרה את הסעיף" הוא הפגנות בהם משתתפים יהודים וערבים יחדיו. אז חושפת המשטרה את שנאתה לשמאל, מכה במפגנים ועוצרת אותם, מגיעה לבית משפט בטענות השקריות שהעצורים נעצרו בשל תקיפות שוטרים. חלק מהשופטים, נעדרי אומץ לב ציבורי (מצרך שהופך לנדיר יותר ויותר במקומינו) עוצרים את המפגינים, ואף מרשיעים אותם במהלך משפט בו מופיעים השוטרים המכים וחוזרים על שקריהם. זו תמונת המצב של זכויות מפגיני השמאל מול המשטרה ומערכת המשפט.

  9. ראובן קמינר

    המפגינים בשעריהכלא רשמו פרק חשוב במערכה על שלום והבנה בקרב שני העמים. מצדעים לאמץ!

  10. עמית

    על השקפת העולם של הכותבת. איפה עובר הקוו בין שמאל רדיקאלי לבין לאומנות, לאומנות פלסטינית? אני לא בטוח איפה עובר הקוו הזה, אך הכותבת חצתה אותו.

  11. רוברט הרובוט

    אך מי שמבצע אחת ראוי שיקח בחשבון שהוא יקבל על הראש

  12. lo_kala_darkenu

    עמית, אם אינך יודע מהו הגבול בין שני המתחמים, מנין לך שהכותבת חצתה אותו?
    רוברט, אם פרובוקציה היא דבר חוקי, מדוע יש להיענש עליה? ועוד במכות חשמל??

  13. ה

    הי לי עצוב לקרוא חלק מהתגובות כאן, לרגע חשבתי שנפלתי על טוקבקים בווינט. נניח בצד לרגע את עניין האיסירים המנהליים (שרית מיכאלי כתבה על כך פוסט מצויין שהעלה היום) ונתחיל בכך שלא היה שום דבר לא חוקי, שהיה צריך לספק עילה למעצר של אף אחד מהמפגינים. עמית, אבנר ואחרים, באמת הייתם רוצים לחיות במדינה בה אנשים לא יכולים למחות ולהביע את דעתם, שונה או קיצונית ככל שתהיה מהרוב? אבל מה שהכי מפתיע אותי, זה איך אתם לא נרעשים מזה, מתקוממים וזועקים לשמיים, על כך שבזמן שהיו מוחזקים במעצר, חלקם כפותים, העצורים הוכו, הושפלו, חושמלו, ובקיצור עונו. באיזה עולם זה נשמע לכם תקין? משהו שאפשר להצדיק אותו?

  14. עמית

    אני התייחסתי להשקפת העולם ולטרימינולוגיה של המאמר, ולא להתנהלות ההפגנות למען האסירים, או לטענה הספציפית לגבי מעצר מנהלי (שבכלל לא מופיעה במאמר; שביתת האסירים הפלסטינית היא לא למען העצורים המנהליים, אלא למען האסירים כולם).

    את\ה קובע\ת שלא הייתה עילה למעצר, ובכך מניח\ה מראש שהתיאור של הכותבת הוא המדויק ולא זה של המשטרה. אני לא שותף לזה, בטח שלא כהנחה, בטח שלא כהנחה שלא דורשת בדיקה. התיאורים שלה נשמעים לי מוגזמים, משהו לא מסתדר לי בין תיאורי האלימות הזוועתיים שלה לבין כך שהם יצאו מתחנת המשטרה "עם תחושת הקלה", ולא, נאמר, באלונקות.

    כמובן שיש ניסיון עשיר עם הודעות משטרה מטעות ומעוותות, אך יש ניסיון כזה (לפחות ניסיון אישי שלי) גם עם תיאורים של פעילים לגבי חוויות שהם עברו בהפגנות.