string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כאחראי על בריאות הציבור

משרד הבריאות מתעקש על חיבוק הדוב של הנשים הבוחרות בלידת בית. הוא מחליט בשבילן ובשביל היילודים שלהן, ומקפיד להתעלם ממה שהן אומרות או ממה שמספרים המחקרים. תמי טסלר קוראת את הטיוטה החדשה של נוהל לידות הבית
תמי טסלר

"לידת בית" הוא צירוף מילים לא מובן מאליו. בייחוד בישראל. לנוכח המילה לידה מתעוררות בדרך כלל מחשבות על רגע דרמטי, שאוצר בתוכו חיים ומוות, חוויית קצה פיזית, וללא ספק גם רגשית ורוחנית. המילה בית מעוררת בנו על פי רוב מחשבות על בטחון, על משפחה, על שיגרה. איך מצטרפות הלכה למעשה מילים (ופעולות) משדות שלכאורה כה שונים זה מזה? זה אפשרי. מניסיוני, לידת בית מאפשרת ליולדת להיות בחוויה המטלטלת והמעצימה הזו, עם כל האחריות המתחייבת ממנה, עם הדרמה הרגשית והפיזית, ועם זאת – להישען על המוכר והמנחם, בתוך הביטחון והשגרה שלה. לידת בית מאפשרת ליולדת להיות היא עצמה.

מתוך ההבנה הזו, בחרתי ללדת את בתי השלישית, נעמי, בבית. בהמשך, מתוך הבנה של מקומי בעולם, בחרתי להיות מיילדת בית.

אני אישה עצמאית, חושבת, אחראית, עומדת מאחורי הבחירות שלי ומאמינה בהן.

תמי טסלר ובתה שירה במהלך לידת הבת נעמי. צילום: ע.טסלר

כאשר קראתי את הטיוטא לנוהל לידות בית החדש שפורסמה לאחרונה, נדהמתי. אני לא תמימה. גם לפני שביקש משרד הבריאות לעדכן את הנוהל, לא חשבתי שאני חיה במדינה שעל סדר יומה קידום נושא הלידות מחוץ לבתי החולים. גם לפני כן לא חשבתי שמשרד הבריאות יעודד לידות בית, אי פעם. ובכל זאת.

המבוא לנוהל לבדו עורר בי רגשות קשים. קראתי וכעסתי.

משרד הבריאות מכבד את הזכות ואת החופש של כל אישה לבחור היכן ללדת. עם זאת, כאחראי על בריאות הציבור רואה המשרד כחובתו המקצועית והמוסרית, להדגיש כי לידות בחדרי לידה מוכרים ומורשים, הן בטוחות יותר ליולדת וליילוד.

(…)

לאור העובדה שבישראל מתקיימות לידות בית, ניתנות בזה הנחיות לביצוען, תוך קביעת איזון בין חופש הבחירה של היולדת לבין הצורך לשמור על בטיחות היולדת והיילוד (שאינו נהנה מחופש בחירה).

כמיילדת, כאישה, כאימא ובעיקר כקוראת טקסטים מכל הסוגים, אני מוצאת לנכון להתייחס לכתוב לעיל, ולחשוב על המשמעות שלו.

משרד הבריאות הוא "המשרד", כמצוין לעיל, מביא כאן עמדה מסוימת לגבי נשים, לידות, אחריות, בחירה ומוסר. כדאי לזכור, שכמו בהרבה טקסטים, גם בבסיסו של הטקסט הזה יש כוונה, יש עמדה ויש מניפולציה.

הכותב או הכותבת מאנישים את משרד הבריאות והופכים אותו לגוף שכותב טקסטים. אין כאן אדם או אישה, אין כאן דובר שניתן לזהות, אלא גוף שזוכה למעמד על-אנושי. אין כאן גישה או דעה, יש רק מוחלט.

מה שמשתמע באופן ישיר הוא כי על המשרד, הנושא באחריות לבריאות הציבור, מוטלת חובת ההגנה על הנשים שככל הנראה אינן יכולות להגן על עצמן. מהצירוף "חובתו המקצועית והמוסרית" משתמע כי מי שאינם נוהגים/ות לפי המלצותיו אינם מקצועיים ואינם מוסריים.

הדיון על מוסריות עשוי להיות מורכב ופילוסופי משהו. במקום לקיים כאן דיון מהסוג הזה, הייתי מציעה למנסחי המשפט לעיל (והמחשבה שעומדת מאחוריו) לחשוב עליו שוב, לאור המובא להלן.

הייתי מציעה להם לזכור, שהן המיילדות והן האימהות הבוחרות להביא חיים לעולם בצורה מסוימת – שקטה, לא אלימה ומכבדת, מקדישות מחשבה רבה לבטיחות הלידה על כל שלביה. האם "המשרד" טוען, למעשה, כי לנשים אלה כלל לא אכפת  מעצמן, מילדיהן או מהעוברים שלהן?

"המשרד" קובע כי חופש הבחירה במהותו סותר את הבטיחות המתחייבת בתהליך הלידה. "המשרד" מתייצב ומגן על בטיחות היולדת והיילוד. האם טובת היילוד, שאינו נהנה, כאמור, מחופש הבחירה ממנו נהנית אמו, מחייבת חוק, נוהל או הנחיות שאינן מדעיות, רפואיות והוגנות, אך מחייבות רק מפני שהן מגיעות מלמעלה?

הכתוב מבליע הנחה מרשיעה, לפיה האם מבקשת ליהנות מחופש הבחירה שלה על חשבון טובת היילוד, והיא אינה יודעת או מבינה את כל ההשלכות של הבחירה שלה, ואיננה אחראית מספיק. "המשרד" המבקש ליצור איזון מקודש בין חופש הבחירה של הפרט (היולדת) לבין בטיחות, ומכריע לטובת הבטיחות, שלגבי דידו נמצאת אך ורק בין כתלי בית החולים. לפיכך, תגידי מה שתרצי, תביאי הוכחות מהיכן שתרצי, אך אנו בשלנו. אנו יודעים מי מחליט, אנו יודעים מי קובע, וזו לא את.

באקלים הקיים בישראל במשך כל השנים, ובייחוד לנוכח התקשחות עמדותיו של משרד הבריאות בתגובה לעלייה בשיעור לידות הבית, יולדת שבוחרת ללדת בבית משלמת מחיר כבד מאוד. מרגע ההחלטה ועד הלידה היא תיתקל באין ספור שאלות או תגובות ביקורתיות, כאלה שיש בהן כדי להטיל ספק בבחירה שלה, ביכולת שלה לבצע החלטה ו/או לידה כזו ואף בכישורים האימהיים העתידיים שלה. אישה שמחליטה על לידת בית זוכה לביקורת מחברים/ות ומשפחה ואף מזרים, כאלה שיש להם נגיעה ישירה לתהליך וכאלה שלא. אישה שמצליחה להתעקש על זכותה ללדת בבית, על היכרותה עם גופה, נפשה וצרכיה, צריכה לעבור מסע לימודי ולהיחשף לנושא לידות הבית על כל צדדיו. אישה שמחליטה ללדת בבית יודעת למה היא בוחרת כך.

אני קוראת לאנשי משרד הבריאות: אל תנסו להבין אותי, אל תנסו לחשוב עליי, אני אפילו לא מבקשת מכם לשנות גישה. רק נסו בבקשה להתעדכן במחקרים, בספרות הרלוונטית המפורסמת בעולם. ספרות זו הונחה זה מכבר על שולחנכם, ונשמח להגיש אותה שוב, ולקיים עליה דיון. כל מה שנשים כמוני מבקשות הוא Evidence-Based Medicine, אנחנו רוצות חופש שמבוסס על ידע ועל הבנה מקצועית. אל תיקחו לנו אותו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מה הבעיה בזה?!

    אני רק יכול לדמיין איזו התנפלות היתה אילו משרד הבריאות היה נמנע, למשל, מלנקוט עמדה בעניין תרופות מפוקפקות כלשהן, ומסתפק בפרסום עמדה של רופא אחד או דובר אחד.
    מה לעשות שבדיוק בשביל זה אנחנו מממנים משרד בריאות ממלכתי: כדי שתהיה לו עמדה כמשרד, מעל-ומעבר לעמדה של רופא / יועץ / דובר זה או אחר.

  2. רחל

    תמי, את כותבת באמת, בחוכמה ובפשטות את כל מה שרלוונטי, לקחת לי את המילים…

  3. יואב

    האם מהמשפט:
    "משרד התחבורה מכבד את הזכות ואת החופש של כל רוכב אופניים לבחור האם לשים קסדה. עם זאת, כאחראי על התחבורה במדינה רואה המשרד כחובתו המקצועית והמוסרית, להדגיש כי רכיבת אופניים עם קסדה, היא בטוחות יותר לרוכב."
    משתמע בצורה כלשהי ש מי שאינם נוהגים/ות לפי המלצותיו אינם מקצועיים ואינם מוסריים?!

    לפעמים כדאי לחשוב לפני שקופצים

  4. אביאל

    לקריאת חלקים נרחבים של המאמר ממש חשבתי שזו פרודיה שמביאה לאבסורד את כוחם של ניתוחים טקסטואליים מונחי אג'נדה. האם יש למדינה דריסת רגל במערכת השיקולים למשל של הורים שמסרבים לתת לילד שלהם אנטביוטיקה? כי יותר ילדים עם דלקת מתים בלי אנטיביוטיקה מאשר עם? האם האוטונומיה והזכות לחיים בריאים של התינוק מוכלים לחלוטין בעולם ההעדפות של ההורים?

  5. יעל פרידמן בן בשט

    כאישה, בחרתי ללדת בלידה טבעית ובסביבה ביתית. אני מאוד מזדהה עם כל מילה שכתבה תמי. אני מתמודדת עם ביקורת, והביקורת הזו, שהתחילה כבר משלבי ההריון הראשונים כמעט וגרמה לי לוותר על האינטואיציה והרצונות שלי. בעצם הבחירה בלידה טבעית וביתית, לקחתי על עצמי אחריות רבה, קראתי המון, למדתי המון ואני מרגישה שעשיתי את הבחירה הנבונה ביותר עבורי ועבור התינוק שלי. בחרתי במיילדות שיילדו אותי באחריות ובמקצועיות. כל הביקורות שנכתבות כאן, וכל השאלות הביקורתיות אשר אני זוכה להן, מעידות על חוסר הידע והבקיאות הידועים כיום ביחס ללידות בית, ולאו דווקא באשמת אותם שואלים. יש המון הפחדה לא מוצדקת וחוסר שקיפות מצד הממסד, ה"משרד", וידע שלם אשר מתעלמים ממנו בבורות רבה.

  6. נפתלי שם טוב

    יש לציין שלידת בית זה לוקסוס ששמור רק לא/נשים שיש להן/ם כסף למילדת פרטית. כך שחופש הבחירה כתמיד הוא פריבילגיה שלמי שיכול/ה לממן חופש בחירה…

  7. מאור

    בפרוטוקולי דיונים בנושא, נראה שמשרד הבריאות והביטוח הלאומי (בעיניין מענק הלידה) מודאגים מנשים מוחלשות, כניראה בדואיות ואתיופיות, שיילדו בבית כי זה נוח למשפחה/כי כך הן רגילות/ כדי שהתינוק יירשם על שם אישה אחרת- ולא כי הן "עברו מסע לימודי ונחשפו לנושא לידות הבית על כל צדדיו". נניח וזה המצב, ומספר סיבוכים בלידה לשנה יימנעו בזכות מדיניות משרד הבריאות- האם זה מצדיק טרטור בירוקרטי של מאות (ובעתיד, נקווה, יותר) נשים פריבליגיות שבחרו בלידת בית?

  8. טלי

    שעל קופסאות הסיגריות יהיה כתוב: "משרד הבריאות שאינו יישות אלא אוסף של אנשים (יוסי כהן ומוטי לוי, נגיד ), החליטו לחתום על מסמך שבמקרה כתוב בו שסיגריות הן לא מומלצות, ללא שום יומרה להגיד אמירה מוסרית או מקצועית כלשהיא, כי האזרח יודע הכי טוב אז שיחליט לבד" הליברלים כל כך אוהבים נימוסי פוליטי קורקט שכאלה שאפשר לדבר עליהם שעות במקום להתווכח על עובדות. במקום להציג לנו עובדות מקצועיות שאת מכירה כמיילדת שישכנעו אותי שאולי עמדת משרד הבריאות מטעה או חלקית את מסבירה לי שמשרד הבריאות לא אמור לנסות להגן עלי. "מה שמשתמע באופן ישיר הוא כי על המשרד, הנושא באחריות לבריאות הציבור, מוטלת חובת ההגנה על הנשים שככל הנראה אינן יכולות להגן על עצמן. " משרד הבריאות אמור על פי חוק לנסות להגן על כל אזרח ואזרח, גם נשים, ואוי ואבוי אם ישתמט מתפקידו. להשתמש בתירוץ של "חופש הבחירה" וההנחה שכל אדם יודע מה טוב בשבילו, בשביל לשחרר את המדינה מהאחריות לבריאות אזרחיה, זה בדיוק מה שעושים בכל אותן מדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב ומערכת הבריאות הדפוקה שלה, תחת אותם טיעונים ליבראליים ( שלא מעט מתחזים לפמיניסטיים) כמו שהצגת כאן.

  9. נירית שפירא

    כותבי המסמך הם אנשים מאמינים. הם מאמינים שלידת בית חולים בטוחה יותר כי כך לימדו אותם. העובדות לא מפריעות להם. לפעמי עובדות מתווכחות עם אמונה… כותבי הדוח מתכוונים לטוב, אין ספק. "טוב" לתפיסתם שונה מ"טוב" לתפיסתי. האפשרות היחידה לפתור את המחלוקת היא להחליט שמטעמי כבוד אדם וחופש בחירה (זכותנו הטבעית המגובה גם בחוק כבוד האדם וחירותו) יוכל מאמין א להמליץ למאמין ב ומאמין ב יוכל לפעול בהתאם לשיקול דעתו. ההגיון מבקש כי המדינה בצניעות ומתוך אמון בבגרותם של אזרחיה, ומתוך היותה נייטרלית ואכפתית, תממן עבור כל מאמינה ליווי מקצועי ביותר וכמובן תממן את הביטוח למלווים האמיצים והמוכשרים הללו ובכך תבטיח שירות מייטיב לכולם. אחרי הכל המאמינים כולם משלמים את הכסף שהמדינה משתמשת בו כדי להיענות לצרכים של נתיניה. אני מקווה שחכמת הלב תשרה על כותבי הנהלים, מקווה שאתיקנים יוכיחו כי הנהלים הללו אינם הולמים מדינה דמורקאטית שזכויות אדם הן חלק מסדר יומה (ואין ספק שיש לה עוד דרך ארוכה לפני שבאמת תכבד את תושביה). בנתיים אומרת לך תודה תמי. נמשיך ללדת בבית, נמשיך להימנע מבדיקות מיותרות למרות ניסיונות להכריח… נמשיך להחזיק בזכותנו לחשוב ולהחליט ולבחור עבור עצמנו את שמתאים יותר ובריא יותר ונכון יותר, לנו. חיו ותנו לחיות. כל טוב