אני, עצמי והשיח המזרחי

תלמידי שנה ג' לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית פגשו את הפרופ' אווה אילוז לשיחה על מזרחיות, אפליה והפולמוס ב"הארץ". למרבה הפלא, התלמידים האשכנזים שהיוו רוב בכיתה, נמצאו מתקרבנים, כן כן, ממש כמו מזרחים, הכול כדי להתחמק מהדרישה לשוויון
מורן מימוני ואיתמר טובי (טהרלב)

בסוף פברואר השנה, כתבה פרופ' אווה אילוז סדרת מאמרים בעיתון "הארץ" על היחס המעמדי שבין מזרחים לאשכנזים בישראל בשנים האחרונות. במאמר הראשון אילוז מבססת את הטענה שקיימת אפליה כלפי מזרחים בישראל, המאמר השני הוא מאמר תגובה לכל אלה שמאמינים במריטוקרטיה והמאמר השלישי מפרט את המנגנונים העדינים והמתוחכמים שבאמצעותם פועלת אפליה. חייבים להודות, על הנושא נכתב ודובר רבות. בכל זאת, מאמריה של אילוז גרמו לסערה – רבים ביקרו, חלק תקפו ואחרים אף תקפו את תוקפיה.

אווה אילוז. במעין היפוך קרניבלי, השיח המזרחי היה הדומיננטי, לשם שינוי; את השיעור העבירה אישה מזרחית משכילה, דבר שכנראה הפך לרגע את מערך יחסי הכוחות בכיתה. צילום מסך

במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית, הבין סגל הקורס "חברה בישראל" כי ניתן לקיים שיעור שיהיה סוציולוגי ואקטואלי באותה נשימה ולפיכך תיאם שיעור שלם עם פרופ' אילוז שבו תשוחח עם הכיתה על סוציולוגיה עכשווית של החברה בישראל. הסטודנטים והסטודנטיות התבקשו לקרוא את שלושת המאמרים שפורסמו וכן מבחר קצר משלל התגובות. בשיעור, אילוז הסבירה את פרשנויותיה על החברה בישראל, הרחיבה על המאמרים ב"הארץ" והתייחסה להד העצום שהם עוררו. בהמשך היא ביקשה מהסטודנטים להגיב לה, שכן רצתה ללמוד טענות חדשות, מאתגרות, מעניינות וסוציולוגיות מתלמידי שנה ג'.

לימודי לובן

את השיעור החלה פרופ' אילוז בהסברים: כיצד היא רואה את הסוציולוגיה וכיצד היא מסתכלת על ריבוד כתופעה סוציולוגית, ובמיוחד המקרה הריבודי של מזרחים בישראל. מצד הסטודנטים, לעומת זאת, במקום טיעונים סוציולוגיים מפולפלים, החלו להישמע במהלך כל השעה שהוקדשה לדיון פרטים על חייהם האישיים ותחושותיהם. כך, סטודנטית שהגדירה את עצמה כאשכנזייה[1] שאלה: "האם כל חיי אאלץ להסתובב עם התחושה שכל מה שהשגתי ואשיג הוא לא בזכותי אלא בגלל צבע עורי והמעמד של הוריי?". סטודנטית אחרת, שהציגה עצמה בתור מהגרת אשכנזייה מאמריקה, שאלה "למה לא חוקרים מהגרים מהמקום ממנו באתי אני? למה חוקרים כל הזמן מזרחים בישראל?". סטודנטית נוספת שטחה את נקודת מבטה על מידת היוקרה החברתית שניתנת לאשכנזים ומזרחים בתחומים מקצועיים שונים, מתוך רקע תרבותי כביכול שונה, וסטודנט אחר ניסה לקחת את הדיון לעניין היעדרותם של מהגרים אקדמאיים מבריה"מ לשעבר מהקמפוס בהר-הצופים.

היה מעניין לראות שלא עלו שאלות שמנסות לקדם פתרון, לא נעור שיח של פתרון לתופעה האתנית המורכבת ארוכת השנים שהוצגה במאמריה המדוברים של אילוז; במקום זאת, היגדים רבים עסקו בחוויה האישית-רגשית של הסטודנט עצמו בנוגע לקבוצת הייחוס שלו (או קבוצת העניין שלו).

בדומה למקרים אחרים, כמו זירות הטוקבקים המקוונות, התגובות "האשכנזיות" אליהן נחשפנו בשיעור בכיתה הראו כי כאשר עלתה תמונת המצב העגומה של מזרחים בישראל, אופן התגובה "האשכנזי" נסב על החוויה הרגשית שלהם מול הטיעון הזה, ללא התייחסות עניינית ורציונאלית לטיעון עצמו. במלים אחרות, נראה כי רוב התגובות נעו סביב מצוקותיה של הזהות ה"אשכנזית" גופא ואופן התמודדותה עם סוגיית האפליה וההדרה של יהודים מזרחים בישראל.

פרופ' אילוז, באמצעות פרסום מאמריה באחד משלושת העיתונים הגדולים בישראל, ניסתה לאבחן חולי חברתי על-ידי ניתוח מהודק, הצפת הדיון ומתן תשובות תיאורטיות-סוציולוגיות לשאלות וטענות רבות הנוגעות לריבוד האתני המורכב בישראל. אילוז השתמשה בחוויית חייה כהדגמה תיאורטית של טענה סוציולוגית. לעומת זאת, הסטודנטים בשיעור השתמשו בחוויות חייהם על-מנת לנסות ולהפריך את טענתה, להסיט או לטשטש את השיח מהמוקד, ללא תיאוריה, מיקוד או התייחסות דיסציפלינארית רלוונטית. הסטודנטים בשיעור פעלו נגד אחד העקרונות החשובים במדעי החברה הגורס כי אכן ניתן להשתמש בתיאוריה כדי להסביר חוויה אחת, אבל אי-אפשר להשתמש בחוויה אחת כדי להפריך תיאוריה שלמה.

קרנבל הרגשות

ייתכן כי מדובר באסטרטגיה שמטרתה השבת הסדר הריבודי על כנו; כוונתנו לסדר הקיים שבו רוב הגיבורים ודמויות המפתח בתיאטרון האוניברסיטאי, כלומר אלו המאיישים את תפקידי המפתח "בהצגה" ומובילים את הקו העלילתי – המרצים והמתרגלים – הנם אשכנזים. כך, גם רוב התלמידים באוניברסיטה הינם אשכנזים, ובשיעור המדובר, במעין היפוך קרניבלי, השיח המזרחי היה הדומיננטי, לשם שינוי; השיעור היה מגובה במרצה שהיא אישה מזרחית משכילה, דבר שכנראה הפך לרגע את מערך יחסי הכוחות בכיתה. זוהי אינה סיטואציה רווחת, ולמרות זאת, הדיון על אודות עוולות חברתיות בישראל, הוסט לטובת שיח ארוך חסר מיקוד או מטרה אשר הזכיר יותר סשן טיפולי המוני או קרנבל רגשות מאשר שיעור סוציולוגיה של תלמידי שנה ג'.

נראה כי הדבר נעשה במטרה להשיב להגמוניה את כוחה, גם אם נלקח רק באופן חד פעמי, במסגרת שיעור יחיד, בקורס אחד. בתחילת השיעור ביקשה אילוז מהתלמידים לנסות ולבקר את התיאוריה שהעלתה, אולם בחינה מעמיקה יותר של "הטענות" שהועלו מעידות על הסטה רטורית של הדיון משיח סוציולוגי רציונאלי לשיח לא אקדמי, לא סוציולוגי. שיח האפליה שהעלתה פרופ' אילוז בשיעור חברה בישראל נתקל במנגנון של התנגדות. מנגנון זה עיקרו הסטת השיח הביקורתי – זה החושף את המנגנונים המפלים – אל תוך עולם תחושותיו של הפרט שמשתייך לקבוצה המפלה.

התקרבנות זו מסיטה את הדיון מן המנגנונים המפלים ומקורבנותיהם האמיתיים לעבר חווייתו הפרטיקולארית של הפרט אשר משתייך לקבוצה ההגמונית והמפלה. פרקטיקה מעניינת זו של התקרבנות רגשית של ההגמוניה הישראלית, מטרתה מבחינה פוליטית להפוך את הניתוח הביקורתי על פיו ובכך לטשטש ולהסוות את המנגנון הריבודי הפועל לטובת אותה הגמוניה מתקרבנת. באמצעות ניסיון המיצוב שלהם גם כקורבנות, האדם הממוצע יכול להניח כי  "קורבנותם" של המפלים דומה במידה מסוימת לקורבנות האפליה החברתית שאילוז תיארה במאמריה (היעדר דורות שלמים של קבוצות אתניות מהאליטה התרבותית-משפטית-אקדמית-כלכלית בישראל).

כלומר, מעבר להסטת השיח הרציונאלי על האפליה הישראלית לשיח לא רציונאלי, דבריה המתקרבנים של הסטודנטית מונעים מהקורבנות החברתיים האמיתיים לייצר, לארגן ולגייס דרישות פוליטיות לשוויון. אם הסטודנטית, כסמל של ההגמוניה, לוקחת את "תפקיד" הקורבן אז נתקשה לזהות מי הקורבנות האמיתיים בזירה החברתית וכך נתקשה לנסח משטרי הצדקה חדשים, כלומר לדמיין ולעודד מחשבה חברתית ופוליטית חדשה ומרגשת.

איננו מתיימרות לדעת מדוע כך הוא הדבר: האם "ההגמוניה האשכנזית" בורחת למגרש של שיח לא רציונאלי-רגשי-פרטיקולארי מכיוון ששם לא פועלים החוקים הקשוחים של הרציונאליות האוניברסאלית? האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – וכעת הבנים (והבנות) אינם יודעים כיצד להגן על עצמם, אז הם משתמשים באסטרטגיית התקרבנות שבסופו של דבר רק משעתקת את אי-השוויון?

המאמר המקורי פורסם בפקפוק -העיתון המקוון של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מורן מימוני היא סטודנטית בשנתה השלישית לתואר ראשון בסוציולוגיה ותקשורת ובמסלול המואץ לתואר שני בסוציולוגיה. איתמר טהרלב הינו בוגר של החוג שפה וספרות גרמנית ונמצא במסלול לתואר שני בסוציולוגיה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. טלי

    מה שהתלמידים עשו דרך הסיפורים האישיים שלהם היה להסביר את עצמם, להתגונן . שזה חבל מאוד ובוודאי שלא רציני ולא מכבד את המרצה ואת הנושא החשוב, אבל אולי שווה לדבר על מה היה מאחורי התגובה לשיעור. זה שלדור של בני 25 אשכנזים יש תחושה שמאשימים אותם על משהו שהם לא מבינים כיצד היה בשילטתם זו לא סתם תופעה, זה מראה כמה תקוע הדיון הזה, תחושת ההאשמה האישית גורמת לסטודנטים להתגונן ולחסום את עצמם למידע, הלוואי והיה אפשר באמת לנהל דיון פחות אמציונלי שרווי פחות בתקיפות והתגוננויות ולדבר על העובדות הלא הוגנות ועל איך לשנות אותם . גם באתר הזה

  2. אלדד (לוי)

    ריבוד היא תופעה חברתית. ריבוד אתני גם היא תופעה חברתית. מדוע אם כך מגיבים השומעים האשכנזים למשמע עובדות מוצקות שנחקרו כמו קיומה של אפליה אתנית בישראל בצורה אמוציונאלית?
    משתי סיבות:
    א. משום שקשה להם להתמודד עם העובדה כי עוני או סיכויי הצלחה עוברים בתורשה בדיוק כמו כסף וקשרים ומשום שכולנו חיים בסרט ליברלי שבו לכולנו יש סיכוי שווים להצליח בעולם הזה.
    ב. והנה משהו שהמזרחים לא יאהבו לשמוע: משום שבמהלך השנים המסר שאי השוויון החברתי הוא חלק אינהרנטי ממערכת חברתית מפלה לא הועבר בצורה עניינית. השיח הרגשני, גם בימים אלו תופס יותר מדי מקום מרכזי גם בתנועת הנגד המזרחית הדורשת חלוקת משאבים שווה יותר. גם היום הקולות העולים מתנועות לשוויון מזרחי-ספרדי מבוססות בדיוק על אותם תגובות שמהם סולדים הכותבים כשחבריהם האשכנזים מדברים:
    יותר מדי תלונות לגופו של עניין, פחות מדי תלונות נגד מערכת.

  3. שרית

    הדיון על מזרחיות-אשכנזיות סובב במעגלים. הנה מספר סיבות אפשריות:
    א. הדיכוי וההשתקה של מזרחיים בישראל ממשיכים כבעבר וההכחשה האשכנזית היא פשוט עוד נדבך שמאפשר אותו (הסברה המופיעה במאמר);
    ב. הזהות המזרחית הולכת ומטשטשת, מאבדת את ייחודה (בשל הזמן החולף, נישואים בין-עדתיים ויצירת תרבות הגמונית ישראלית היברידית), אבל הקטגוריה הפוליטית "מזרחים" עדיין רלבנטית ולכן יש צורך לקיים אותה על ידי כל מיני שיחים. כיוון שהשיח המזרחי מנותק לחלוטין ממציאות החיים של רוב הישראלים (מזרחים ואשכנזים כאחד ובטח שערבים) הסטודנטים בקמפוס מנסים להבין על ידי השלכה על עצמם (זו הסברה שלי)
    כיוון ששיח הזהויות הספציפי הזה אינו עוסק בהבניה אלא בפירוק, מה הפלא שהאשכנזים גם מנסים לפרק?
    והשאלה האמיתית היא: מה התכנית? מה הלאה? או בקיצור, מה אתן רוצות?

  4. גיא שני

    כותבי המאמר מייצגים את כל מה שרע בעמדה האקדמית המתנשאת. בעבר היו אלה המודרניסטים, היום הם אלה חלקים מה"ביקורתיים" אשר נושאים את בשורת האמת המשחררת ומייחסים חוסר רציונאליות ורגשניות לילידים האומללים שמסרבים להבין את האמת.
    הביטחון שלכם באמת הביקורתית לא מאפשרת לכם את הכלי הבסיסי ביותר במחקר הסוציולוגי -"הבנה אמפתית". במקום להיות מסוגלים לשים את עצמם בנעלי הנחקרים שלהם הם עסוקים בלדרוך עליהם, בעודם משתמשים בהיגיון ובשפה שאפיינה את המחקרים הנוראיים של פרנקנשטיין והסוציולוגיה הממסדית של שנות החמישים והשישים.
    באמת כמו אנשי השכונות הילידים שלכם לא הצליחו להבין את דברי הפרופסור המכובדת ולהשכיל להתייחס לדבריה הצורה רציונאלית. במקום כך פנו , ככה הם האשכנזים האמוציונאליים, לחוויות חייהם האישיות.
    אני ממליץ לכם בחום לחזור ולעיין קצת בגופמן וגם בבאטלר ואפילו פוקו, כדי להיזכר שכוח חברתי וזהויות הן תלויי פרפורמנס, העליהום שלכם על הסטודנטים שם אותם בעמדה מוחלשת, זהותם "ההגמונית" לא עמדה להם שצוות הקורס אשר אחראי על לתת להם ציונים ופרופסור מהמפורסמות שבמחלקה תוקפת אותם ואת השקפת עולמם. כל שנותר להם הוא הידע היומ יומי שלהם, ידע שכותבים ביקורתיים אוהבים להעמיד על נס. במקום לנסות ולהבין את הסיטואציה הזו ואולי דרך שיקוף שלה להתחיל ולעשות לה דה-קונסטרוקציה שתוביל לחשיבה ביקורתית פרודוקטיבית עליה, אתם בוחרים להתנשא ולהפעיל על הסטודנטים שלכם אלימות סימבולית.
    חבל.

  5. עמרי

    בתור סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה אני נבוך מול המאמר הזה. המציאות, כידוע, היא דינמית. האפליה כנגד המזרחיים בארץ היא עובדה מוגמרת אבל הכותבים מנציחים אותה בכוח ומונעים ממנה את הפוטנציאל להשתנות. הרצון של הכותבים לדבר בכוח על ההגמוניה האשכנזית הדכאנית במקום להניח שאולי משהו משתנה, שאולי חילופי הדורות בארץ מצליחים לשנות את מצב העניינים הופכים אותם עצמם למתקרבנים במקום אותם סטודנטים אשכנזים או אשכנזים לכאורה שהם שמעו בשיעור. קצת יותר אמפתיה ופחות התנשאות, כמו שכותב גיא שני, רק יעשו טוב. כך גם לגבי המלצתו לרענן את גופמן. גם השימוש במונח "קרנבל" כדי לזלזל בחוויית חבריהם הסטודנטים לא מוסיף להם כבוד. חבל מאוד שזה מה שהם מצליחים לייצר, הסוציולוגיה ש השיעור הזה דווקא נראית לי מרתקת הרבה יותר.

  6. אורן

    האם סטודנטים לא-אשכנזיים הביעו עמדות בסגנון אחר? לא ברור מהמאמר. הניחוש שלי הוא שרוב העמדות שהציגו הסטודנטים היו של תיאור חווייתם הרגשית האישית. יתכן כי רובם היו אשכנזים, אך זוהי מקריות; זו פשוט צורת החשיבה של הדור הנוכחי. קצרה היריעה מלדון בסיבות לכך, אבל הייתי מתחיל בערוץ 22 בממיר.

  7. דב פוניו

    המחקר הסוציאולוגי אמור לנסות להתמודד עם שאלות כגון: א) כיצד צמחה תופעת אפליית עדות המזרח ב)מה המצב בתקופתינו
    ג) לאן פני העתיד.
    אינני עוסק בתחום, אבל לתחושתי אין לנתק מחקר זה מהמגמות הפוליטיות שמתרחשות במדינה-ואני לא מתכוון רק לשנים האחרונות, כי למגמות אלה יש קו רגרסיה ברור מימי המדינה הראשונים.
    המסקנה המתבקשת שלשיח יש חשיבות רבה בתהליך לנתח לאן אנו צועדים בנסיון ליצור חברה רב תרבותית.
    יחד עם זאת, במאמר של מורן ואיתמר מוזכרת התכנות של "אסטרטגיה שמטרתה השבת הסדר הריבוני על כנו" ו"להשיב להגמוניה את כוחה".
    לפי עניות דעתי,המתווה של "אסטרטגיה " ו" הגמוניה" הנ"ל הם חלק בלתי נפרד מקונספירציה שנרקמת באיזה מוסד עלום שם, אשר משימתו לקבוע אסטרטגיה כדי לשמר הגמוניה.
    בעיני זה הזוי ויש בכך להטות את הדיון מעיקר הנושא שהוא חשוב ביותר.
    שיני לא קהו. אני מסרב להכלל ברשימת אוכלי הבוסר.
    אני דור ראשון של עולי יהדות אירופה, ניצול שואה.בני לא צריכים להכות על חטא. אם הם מצליחים במעשיהם ( חלקם באקדמיה), זה לא מפני שאביהם פילס את דרכם תוך שהוא דורך על מישהו אחר.

  8. מיכאל לינדנבאום

    במקום ללחום במשטר הזוועה התאצ'ריסטי בראשות הליכוד יש כאלה המסתפקים בלהאשים אשכנזים באשר הם אשכנזים בכל הצרות של העולם.
    ככה בדיוק עשו האנטישמים באירופה,והשמידו את יהדות אירופה.
    במקום לעסוק במלחמה במשטר,עוסקים בגזענות כלפי אשכנזים.
    גועל נפש!

  9. Roni Ben Efrat

    בזמנו עקבתי בעניין רב אחר מאמריה של אילוז. הניתוח האוניברסליסטי שלה היה משב רוח רענן בכל הנוגע לשיח המזרחי בישראל.

    בשעור הנדון שעליו מבוסס מאמר זה הכותבים מציינים שתגובת האשכנזים בשעור לא היתה קשורה לטעונים ענייניים באשר לטיעוני אילוז אלא גלשו לרגשנות הצטדקותית. הם כותבים: " כלומר, מעבר להסטת השיח הרציונאלי על האפליה הישראלית לשיח לא רציונאלי, דבריה המתקרבנים של הסטודנטית מונעים מהקורבנות החברתיים האמיתיים לייצר, לארגן ולגייס דרישות פוליטיות לשוויון. אם הסטודנטית, כסמל של ההגמוניה, לוקחת את "תפקיד" הקורבן אז נתקשה לזהות מי הקורבנות האמיתיים בזירה החברתית וכך נתקשה לנסח משטרי הצדקה חדשים, כלומר לדמיין ולעודד מחשבה חברתית ופוליטית חדשה ומרגשת.

    איננו מתיימרות לדעת מדוע כך הוא הדבר: האם "ההגמוניה האשכנזית" בורחת למגרש של שיח לא רציונאלי-רגשי-פרטיקולארי מכיוון ששם לא פועלים החוקים הקשוחים של הרציונאליות האוניברסאלית? האם "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – וכעת הבנים (והבנות) אינם יודעים כיצד להגן על עצמם, אז הם משתמשים באסטרטגיית התקרבנות שבסופו של דבר רק משעתקת את אי-השוויון?"

    הייתי רוצה להוסיף נדבך נוסף לדיון. היום אנחנו הולכים להפגין נגד 45 שנים של שוד שיטטתי של נכסי העם הפלסטיני ואינוסו לחיות תחת משטר כיבוש צבאי. הדבר המעניין הוא שכאן, אשכנזים ומזרחים כאחד שותפים לשיח המתקרבן הרואה בתוקפן קרבן (הם התחילו, אלוהים נתן לנו וכו וכו.) כנראה שההתבצרות בהתקרבנות היא בסך הכל תרוץ להמשיך להחזיק בפריבילגיות שניתנות לקולקטיב "מופלה" לטובה (אשכנזים מול מזרחים, אשכנזים ומזרחים מול פלסטינים או ערבים).

    הפתרון לפיכך הוא לא בפוליטיקת זהות (גם אם חשוב להבין מאין כל אחד מגיע) אלא בפתרון האוניברסליסטי המקדש את זכותו של כל אדם לממש את זכותו לחופש, רווחה ומימוש עצמו. זה מה שאהבתי במאמריה של אילוז, שגם אם היא תיארה ללא רחמים את האפליה כנגד המזרחים היא לא נשארה שם אלא יצאה משם לשיח האוניברסליסטי.

  10. יובל א

    אין לי כרגע הכח לכתוב את המאמר "הישראלי, הקיטש, והמראה שעל הקיר" – הנה ר"פ במקום:
    הקיטש והנרקיסיזם וה"דיבור על עצמי" הם מאפיין תרבותי ופוליטי ישראלי ותיק, נפוץ, דוחה, ולעיתים קטלני:

    ילדי הנרות שהתפעלו שבעיקר מהזעזוע של עצמם.

    הביקורים המרגשים הגימנזיסטיים באושוויץ (והנשיא שהתפעם בגוף ראשון "אני שהלכתי" וג"ו) בהם שוב ההתפעלות היא בעיקר מהחוויה עצמה ומכך ש"אנחנו כאן".

    חבורות הישראלים בהודו שרבים מהם לפי מחקרים כלל אינם באים במגע משמעותי עם התרבויות המקומיות.

    וכמובן "יורים ובוכים" וגישת ה"אפקט הכפול" המכשירות כל שרץ – מראש! – משום שאנחנו לא מתכוונים ומאד משתדלים (ולכן מותר לצאת למסע הפצצות בשטח מאוכלס בידיעה שככל הנראה יהיו מאות או אלפי הרוגים).

    המחאה החברתית רוויות ההתפעלות העצמית

  11. איתמר

    תודה למגיבות ולמגיבים.

    התגובה של מיכאל לינדנבאום היא אולי מאמר עתידי שפשוט כותב את עצמו:

    "תסביך שואה כפרקטיקת שימור כוח של האליטה בישראל"

    או "למה האליטה בישראל סולחת לגרמנים, מבלה בברלין ומאשימה את קורבנותיה בישראל"

  12. כן, מר פוניו,

    זה המצב, בכל תחום אליו תלך למזרחי יש הרבה יותר כשרון בכל תפקיד שבו האשכנזי נמצא מולו. מדרגה אחת למעלה לכל אשכנזי או אולי שתיים, וכנ"ל למזרחי שנמצא מדרגה אחת למטה.

    ברמות מסוימות זה לא נורא, נגיד שסמנכ"ל של אירגון גדול הוא מזרחי והוא שמחזיק את המשרה של המנכ"ל האשכנזי שהרבה פחות מוכשר ממנו, אבל כזה מתחיל לרדת מתחת למעמד הביניים הבינוני אז שם ההבדלים האלה קובעים האם יש לך דירה, האם ההורים שלך יכולים לעזור לך לקנות דירה, האם אתה מגיע לשלב של עיכול ואז זה ממוטט אותך וכן הלאה.

    כן, מר פוניו, הבן שלך מצליח להיות באקדמיה בשל המוצא שלו, יכול להיות שגם יש לו כישורים מסוימים, אבל מזרחי עם אותם כישורים לא היה מגיע לאקדמיה. כדי שמזרחי יגיע להיות פרופסור כמו אווה אילוז הוא צריך להיות באמת אחד הגאונים של הדור, במקרה של אילוז, מרצה מבוקשת בכל העולם שנבחרה בגרמניה לאחד מעשרת האנשים המשפיעים בתחום הסוציולוגיה בעולם! וזה משהו שכרגע אין לאף אשכנזי בארץ בתחום.

    זה המצב, ועדיף לא לענות מהבטן ולא להיות רגשניים, יש ביסוסים מחקריים, סוציולוגים, סטטיסטיים, וכולי שמאששים את זה, וזה לא בשמים ולא תיאורטי, הרבה מזרחים מוכשרים סובלים מזה יומיום, ועם תואר דוקטור הם בלי עבודה או עם עבודות דחק קבלניות שבהם הם מפוטרים מידי כמה חודשים.

    אני אחד מאלה. זה לא קורה בעולם מקביל, זה קורה בעולם הזה.

  13. דדי

    כמי קרא את שלושת המאמרים ב"הארץ" (למה אתם לא מציינים זאת?), אתם מתעלמים מדבר עקרוני: אילוז בעצמה עוסקת באינדוקיה, היא מכלילה מהמקרה הפרטי שלה. אין שם ניתוח סוציולוגי ולאשכנזים יש את כל הסיבות להיות תוקפנים. פעם אחר פעם תוקפים אותנו על כך שאיננו פתוחים, מבינים או מעריכים את המזרחיים אך אף אחד מהטיעונים לא נכון בהכרח. עומדים וצועקים עלינו ומצפים שנרכין ראש. זה לא מנגנון הגמוני וגם לא אפלייה, האשכנזים לא קורבנות אבל הם גם לא אויב של אף אחד. זהו שיח אקדמי מנותק ומיותר שרק מערער עוד יותר עם החברתיות. הפתרון: לעבור ולעסוק בבעיות סוציולוגיות משמעותיות יותר.

  14. מפחד מההגמוניה

    מביך לראות כיצד אנשים שרואים עצמם נאורים ו/או ליברליים אינם מסוגלים להבין כי גם הפרטים שמשתייכים לקבוצה ההגמונית, האשכנזית במקרה שלנו, פועלים בתוך מבנה חברתי. כלומר, התלמיד האשכנזי אשר רואה עצמו חלק מהקבוצה ההגמונית, יתנגד לפירוק ההגמוניה בכל האמצעים העומדים לרשותו; כאשר מתמודד מול פרופסורית באקדמיה זה אך צפוי שיפעל בערוצים לא רציונליים על מנת לשמר את כוחו, את כוחה של קבוצתו.
    תזה מעניינת ובעלת ערך רב במציאות הישראלית האפרטהיידית.

  15. דב פוניו

    קראתי בתשומת לב ולא מצאתי אף לא מילה אחת מיותרת.

  16. איתמר

    כנראה שלא קראת את המאמרים דדי. כי במאמרים יש הרבה מחקרים, דדי. כמו למשל המחקר הזה שאוה מצטטת: "כבר בשנת 1984 (שנות דור לאחר ההגירה מצפון אפריקה) נערך מחקר על ידי הפרופסורים דוריס בנסימון וסרג'יו דלה-פרגולה, שהראה ש-23% מהיהודים שנולדו במרוקו ובתוניסיה והיגרו לצרפת השיגו תארים אקדמיים, שיעור גדול באופן משמעותי מחלקם של יהודים ממוצא אלג'יראי (14.2%) ויהודים ממוצא מזרח אירופי (19.8%) שהיגרו לצרפת. רמת השכלה זו גבוהה לאין ערוך מהרמה שהשיגו יהודים צפון אפריקאים שהיגרו לישראל."

  17. ועוד לדדי

    הם ישר מתגוננים

  18. מאיר עמור

    קראתי את המאמרים. לא התרשמתי במיוחד. הסיבה העיקרית היא קוצר היריעה ההיסטורית של הניתוח. גם של דר' אווה אילוז. נניח לזה, זה פחות חשוב. נניח גם לתגובות המתגוננות של הקוזקים הנגזלים (הגם שהם עדיין צעירים/ת). נניח לכל השיח ונציע "במקום" – פעולה פוליטית. הנה ההצעה הפוליטית. היא מופנית לכל הדוב פוניויים ולכל המיכאל לינדנבאוויים ולאחרים/ת שרוצים ללכת "קדימה" ולא להביט לאחור בזעם או בחמלה או בהבנה. בהצעה לא תהיה מלה אחת על אשכנזים ולא מלה אחת על מזרחים (לפחות לא ישירות). תהייה בהצעה דרישה לרפורמות: רפורמה אגררית, רפורמה של ייצוג, רפורמה של חוק וגבול, ורפורמה כלכלית.
    רפורמה אגררית – ביטול וחיסול הקק"ל ומנהל מקרקעי ישראל. השבת גזלת האדמה הקולקטיבית שבידי המועצות האיזוריות, הקיבוצים ("בנים חוזרים") והמושבים ("בנים ממשיכים") לידי הקולקטיב הישראלי אשר אמור לייצג את כל האזרחים/ת שבו.
    רפורמה של ייצוג: להפוך את כל מוסדות המדינה למייצגים של הישראלים (על כן גווני הקשת התרבותית שלהם). מה דעתכם שבית המשפט העליון יהיה מייצג ממש? מה דעתכם שמעמד הפרופסורה בישראל יהיה דומה להרכב האוכלוסיה הישראלית (יותר נשים, יותר ערבים וכן יותר מזרחים).
    רפורמה של חוק וגבול – לקבוע את שלטון החוק בישראל כחוק הקובע לחלשים ולחזקים. כיום "החזקים" (מלא את החסר האתני, המגדרי והלאומי) מצליחים בקלות לעקוף את החוק ולאכפו אך ורק על "החלשים" (מלא את החסר האתני, המגדרי והלאומי). מה לגבי הגבול? האם "יש גבול" לישראל? אולי הגיע הזמן שנדע היכן ישראל "קיימת באמת". מתי נקבע את רפורמת הגבול? (כשיבוא המשיח? או אולי כשנקים סוף סוף את מדינת ישראל (עוד הרבה לפני המהפכה המעמדית).
    רפורמה כלכלית: רק דרישה אחת קטנה: הגדלת היחס שבין מיסוי ישיר ופרוגרסיבי מול המיסוי העקיף והראקציוני. ארבע רפורמות "קטנות". אלה עשויות "לייתר" את השיח הסופר-ביקורתי, המתנצל, המשתלח, התוקף, המאשים והמטיח מול המתגונן והצדקן, ולעבור לפעולה פוליטית רלוונטית לישראל, לישראלים/ת ואולי גם לשלום.
    בבקשה ההצעה בעיברית פשוטה לכל המתקשים בהבנת הנקרא וההבנה: במקום שיח – פעולה פוליטית רלוונטית. את ההכאה על חטא והניסיון לקבוע מיהו הקוזק הנגזל ניתן להסיק באופן מיידי מהעמדות באשר לרפורמות המינמליות המוצעות לעיל. האם את/ה בעד שינוי או שמרנות? זו צריכה להיות השאלה.האם את/ה מבין את אווה אילוז או לא היא שאלה של "שיח" משעמם מבחינה פוליטית וגם אינטלקטואלית. דרך אגב, אני לא בטוח איפה תמקם עצמה הדר'איווה אילו. בברכה. מאיר עמור.

  19. איתמר

    מאיר תודה על התגובה. אכן המאמרים שלה הם לא המוקד.

    המוקד הוא מנוסת הבהלה של האליטה בישראל כל אימת שאנו מנסות לנסח דרישות פוליטיות כמו אלו שכתבת (רפורמה אגררית וכו).

    אם מנתחים את סוגי התגובות לשיח המזרחי אז רואים שאחת הבעיות היא שבני האליטה שומעים "אסון\חידלון\קטסטרופה" כל אימת שאנו מבקשים "שוויון".

    אני באמת לא יודע איך אפשר לצאת מהמלכוד הזה שהאליטה מציבה, מלכוד שגם מעניין מאוד מבחינה אנתרופולוגית, על הסתירות הלוגיות הרבות והמביכות שבו.

  20. אלה

    אם הדיון בקורס הוסט למחוזות שאינם רלוונטיים או לטיעונים שאינם מלומדים ומפולפלים, מוטב היה לחשוב כיצד להנחותו אחרת, במקום לרוץ ולהתלונן ברשויות העוקץ על הכשלים הלוגיים של הסטודנטיות.

    כמי שמדגישות את הדרך הנאותה לקשור בין החוויה האישית לתאוריה, חבל שלא היססתן רגע לפני הקפיצה בין ניתוח השיעור היחיד, לבין המילים הגדולות (והתלושות בהקשר שתיארתן) של הגמוניה וקרנבל.

    הבחינה שלנו את עצמנו באולמות ההרצאה של האוניברסיטה אינה זהה לבחינת היחסים החברתיים שמתרחשים מחוץ להם. חשוב לזכור את המורכבות של הסיטואציה המסוימת ואת המיקום שלנו ביחסי הכוחות שהיא מייצרת.

    כתלמידות מחקר, עוזרות הוראה או מרצות שמכבדות את הדיאלוג עם הסטודנטים, יהיה חבל אם נשתמש ביתרונות השמורים לנו – ז'רגון, נגישות לידע ולפרסום בבלוג – כדי להפחית מערך תגובותיהן של סטודנטיות. אפילו אם הטענות שלהן(מה לעשות) מלומדות ורהוטות פחות מאלו של אווה אילוז.

    כסוציולוגיות פוליטיות שמעוניינות בחקירה משמעותית של החברה בישראל, מוטב לנו להעמיק בחקר התגובות שהתקבלו בשיעור, לא כדי לקבל אותן כפשוטן, אבל בטח שלא כדי להפוך אותן כלי לניגוח והאשמה. אנחנו צריכות להבין אותן וללמוד מהן איך מלמדים ומייצרים שינוי חברתי.

  21. מיכאל לינדנבאום

    משטר ההפרטה המטורף של הליכוד שולט פה מאז 1977 .
    עמור רוצה רפורמות ואני בעד,כמו שאני רוצה רפורמות,למשל פיצוי ממשלתי לקורבנות ההפרטה ,למשל הלאמות של מפעלים ממשלתיים והסתדרותיים שנבזזו,ואני מקווה שגם אתה בעד.
    אתה רוצה לשנות את השלטון,ואני בודאי ובודאי רוצה לשנות השלטון ולחזור למודל של מדינת רווחה סקנדינבית.

  22. מאיר עמור

    שלום איתמר,
    אני (וגם אחרים/ת) מתמודד עם המציאות אותה אתה מתאר כמעט כל חיי הבוגרים. זוהי המציאות התרבותית בישראל. אלה הם הימים "של הקצה". כך מתנהגת עלית הנמצאת בירידה ובשקיעה. באנגלית זה נכתב ונשמע טוב – ריאקציה. עליך ועל אחרים/ת כמוך לראות עצמם כעלית החדשה, המחדשת והקובעת נורמות דיון ועיון. אתם צריכים ליצור את השפה המתאימה לחידוש הדרוש ולשינוי הנחוץ. לא קרה, בשום מקום בעולם, שעלית חברתית הנשענת על פריבלגיה מוצקה, פריבלגיה המעוטרת בשנים רבות של רומנטיזציה של כישורים ותחושת זיכיון "טבעית", תוותר על יתרונות שכאלה מ"רצון טוב" או "משכנוע אינטלקטואלי". מעולם זה לא קרה. זה גם לא יקרה בישראל. אין שום סיבה שזה יקרה, אלא אם תהיה פעולה של שינוי. אבל, קרה וקורה במקומות רבים בעולם ובהיסטוריה שנעשית תחלופה בעלית. אני לא עליתיסט, אבל אין ספק שכך נראית שקיעת הטיטאניק (האשכנזית). גם בסרט עצמו – השקיעה – לקחה זמן רב. האם יש ויהיו אינטלקטואלים/ת של העתיד? זו שאלה טובה. תרגיל מחשבתי רצוי הוא להתחיל ולתאר מציאות אחרת שבה מחסרים ("פחות" כמו שאומרים ילדים) את ההגמוניה האשכנזית הדומיננטית בתרבות, בכלכלה, בפוליטיקה ובשלטון בישראל. ברכות בתרגיל ולתרגיל. חשוב לעשות את הפוליטיקה הזו לא רק לדבר את ה"שיח". אני מחכה לקרוא את שיגידו הדוב פוניויים והמיכאל לינדנבאומיים. מאיר עמור.

  23. צחי

    אני יכול להציע לך איך לצאת מהמלכוד שבו האליטה מגינה על עצמה וטוענת שאין אפליה כלפי המזרחים.
    מספיק שנקיים סיור ברחבי הארץ, בקטמונים, בקרית שמונה, קרית גת, ערד, דימונה, ירוחם, בתקווה ובעוד מקומות מוחלשים שבמקרה* חיים בהם בעיקר מזרחים. מספיק שקבוצת אשכנזים ומזרחים אמיצה מכל הגילאים תסכים לקחת חלק בסיור מסוג זה, לפגוש את האנשים שגרים שם, לשמוע את סיפוריהם ואת סיפורו של המקום בו הם חיים. באקדמיה קל מאוד להתגונן ולשקר- מול המציאות קצת פחות.
    ויש לי הצעה נוספת- ביום מישי תתקיים "
    "הפגנת הלא נחמדים" בשכונות ברחבי הארץ. אלו לא יהיו הפנתרים הוורודים של דפני וסתיו. אלו יהיו הפנתרים השחורים 2012. שווה לעקוב אחרי ההפגנה הזאת ודומות שיהיו לה. שם לא יהיו להקות וססמאות. יהיו בעיקר תסכול וזעם.

  24. עמרי

    הבעיה הקשה ביותר במאמר הוא שכותביו שמתיימרים לתאר את ההתקרבנות האשכנזית הם אלה שבעצם מתקרבנים. בסופו של דבר, המאמר סותם כל אפשרות לשינוי המצב הקיים. אם גם ניסיונה של פרופ' מזרחית לקבל תובנות על המצב נהפך לזירה "לחיזוק ההגמוניה" בדרך בה המאמר מתאר זאת (שהיא החשובה כאן) עולה השאלה האם ניתן לעשות משהו כדי לשנות/לתקן/לשפר באופן כללי. בדל ה-agency המזרחי היחיד שמוצג במאמר, ניסיונה של אילוז ליזום דיון, ישר הופך לאסטרטגיית נגד לשימור המצב הקיים. יתרה מזו, מעבר לניסיון זה אין שום קול מזרחי במאמר.
    היסטוריונים טוענים כי ההיסטוריה היא למעשה המשכיות ושינוי. יכול להיות שנראה המשכיות באפליה נגד מזרחיים ויכול להיות שנראה שינוי, אינני נביא. עם זאת, הכותבים לא נותנים את האפשרות לא לזה ולא לזה, הם פשוט מקבעים את המצב ועל כן, כמו שציינתי, ההתקרבנות האמיתית היא לא של האשכנזים.

  25. מיכאל לינדנבאום

    ולא האשכנזים או כל עדה שהיא לא לרוח מישהו.
    יש הרבה ריח של אנטישמיות בדיבור על אשכנזים האשמים בכל ואין שום רצון פוליטי לשנות את משטר ההפרטה הליכודי.
    צריך לעסוק בפוליטיקה,להילחם בהפרטה שהופכת את כולנו לעבדים. ולהשתלט בבחירות על הכנסת.
    בעצם,את כל זה אמר ואומר איציק ספורטא לפני.

  26. אבי זלינגר

    משנת 1977 לפני 35 שנים שולטת בישראל רוב הזמן ממשלה ימנית ניאו ליברלית, שרוב המתלוננים על קיפוח ואפלייה מצביעים לה אוטומטית למרות שהיא דופקת אותם ,- למה אליהם לא באים בתלונות הרי הם בשלטון ויכולים לבצע כל רפורמה ולהיטיב את במצב ולתקן את הכשלים – רק לאלוהים פתרונים

  27. שאול סלע

    אני חוזר שוב

    היהודים הדתיים חסידים וליטאים שהעתיקו את אורח החיים של אבותיהם אינם המטרה אליה יש לשלח את החיצים כאשר מדברים על האשכנזים כממשיכי דרכו של פאולוס ששואפים להכחדתה של ישראל. ההיסטוריוגרפיה שעיצב משרד החינוך, ושעוסקת בהגירת יהודים לפלשתינה ו אח"כ לישראל היא היסטוריוגרפיה שקרית. השתייכות "לעם יהודי" עד לפני 200 שנה לא היתה תוכן אנושי של אף יהודי. יש נסיונות לאנוס יהודים לקבל על עצמם את התועבה שבאה לידי ביטוי "שלילת הגלות","היהודי הגלותי","כור היתוך","היהודי החדש",וגם בשקר שיהודים עזבו מרצונם ולא הוגלו.מי שמנסה לקדם את האג'נדה של "בריאת יהודי חדש
    " הוא ציוני אשכנזי שיש להילחם בו באש ובחנית.

  28. פ ריץ היקה הצפונבוני

    זה הרי הפירוש של יקה אני לא מבין. בכ"ז חלק נכבד מהפוליטיקאים והפקידות הממשלתית הבכירה( לא כולל עובדי-עובדות קבלן).שלנו הם מזרחיים ולפי שמות המשפחה שלהם הם שבים ותופסים את העמדות שהיו בארץ לספרדים בזמן האימפריה העותומנית. עדיין אני חושב שהבעיה היא לא גזענות כלפי מזרחים ואני גם לא רואה שהמזרחים שהתעשרו כל-כך דואגים לשכבות החלשות. הבעיה היא של חבר מביא חבר, מה שנקרא בכריטניהold boys. ומכיון שהיה פה היתרון לותיקים הור האשכנזי החדש הוא בעמדת יתרון. שכבות חלשות מוצאות ניחומים בזה שיש מישהוא תחתן שהם יכות לדכא זה מסביר לדעתי את נהית המזרחיים החלשים אחרי מפלגות לאומניות למרותשהן הן האחראיות למצבם כיום.

  29. איתמר

    קודם כל יש פה חומר לעוד כמה מאמרים, אם ננתח את התגובות.

    יש את התגובות שהולכות לנושא השואה וקושרות-עם איזה הגיון הזוי- בין ניתוח המצב החברתי בישראל המודרנית במזרח התיכון, לשואה שחוללו גרמנים נאצים נוצרים ליהודים באירופה.

    יש את התגובות שמנסות לכוון את האשמה למזרחים שמצביעים ליכוד. נכתבו אינספור מאמרים למה מזרחים מצביעים ליכוד. כנראה שזה משתלם להם יותר כי בכל זאת הקפיטליזם הדורסני מנע מפחות מזרחים להצליח לעומת "הסוציאליזם" המפא"ניקי שהביא ל100 אחוז של דיכוי הפגרה ורישוש בקרב מזרחים ולמאה אחוז הצלחה בקרב אשכנזים חילונים.
    גם אם יש סיכוי שמזרחים יצביעו שמאל זה תלוי מאוד ביכולת של השמאל להשתנות וכרגע הוא משחק משחק של הכלה והדרה בו זמניים מול מזרחים, משחק מבלבל שכזה.

    לפחות הימין אומר למזרחים לבוא בלי תנאים, ובלי משחק מבלבל של הכלה והדרה בו זמנית.

    דבר נוסף שאני ומורן לא כתבנו זו הפריוילגיה של אשכנזים באוניברסיטה; הפריוילגיה לא להיות רציונאליים- הם לא צריכים להוכיח רציונליות הם יכולים לדבר דיבור רגשי בלי שאף אחד יפריע להם בחגיגת הרגשות, כאילו זה המועדון הפרטי שלהם.

  30. איציק

    ואיזה חארטה

    הנבלות יושבים בשב"כ, מצוטטים, עוקבים, מרמים ומכשילים במקביל ל"דיבור האקדמי הנאור"..

    החתול שומר על השמנת ולא יוותר עליה לעולם

    מספיק להיות תמימים

  31. בריזה

    בזמנו כתבה ד״ר בברלי מזרחי דוקטורט על אסטרטגיות החיתון של נשות קריירה מזרחיות כולל נשות אקדמיה. אח״כ באה פרופ׳ סמדר לביא וחידדה את ה ושא. אח״כ באה אירוס זריני וכתבה על כך מחקר כמותני שחלק ממנו התפרסם בספר אחותי. חלק אחר התפרסם ע״י תמרה טראובמן בעיתון הארץ. לפני שנעטור כתרים לפרופסור המדוברת עלינו לא לדלג על אסטרטגיית החיתון שלה. עם כל הכבוד להשגיה המדעיים על פי זריני היא הגיעה לאן שהגיעה עקב הון כספי ותרבותי ורישות של בעלה האשכנזי מהאליטה. לכן נוח לאוניברסיטה העברית לתת לה לקשקש קצת על מזרחים. זה לא מאיים על הפריבילגיות של אף אשכנזי ולא מסב לה נזק כמו זה שהוסב לאינטלקטואליות מזרחיות בלי בעל אשכנזי עשיר ומקושר באקדמיה ובממסד, המוציאות את כאבן בפואטיקה כמו זו הנהדרת של קלריס חרבון.

  32. נאור

    מה, אנחנו לא בני אדם? לא עברנו משהו? נאמר, אני יכול רק לחלום על עוזרת תימניה כמו שהיתה לאמא שלי. אני צריך לנקות את הבית לבד. זה לא מאזן משהו?
    (זכויות היוצרים שמורות ל- Luise CK. למען הסר ספק- זו א י ר ו נ י ה).

  33. נהורה

    השיח היום צריך להתמקד בבעיות הקליטה של האוכלוסיה האתיופית, משום מה משוחחים בלי סוף על העבר הרחוק והכואב מאד של המזרחים. כותבים עליו. זה חשוב. אך מנגד יש לנו הווה מתמשך ומקופח. הווה חשוך ומסוגר.

    כי הנה יש אנשים שמגנים על שחורים ומסתננים שאין לנו איתם היסטוריה ועבר, בשם מלחמה בגזענות עלומה, ושוכחים את יהדות אתיופיה שאין לה כמעט איזכור בנרטיב הישראלי, ותלמידיה אבודים במערכות החינוך בשל העובדה הזו.
    מכאן צומחת לנו בעיה שהולכת ותופחת.
    כל מי שמעורה בנושא, ובמקביל אף שוחה בחומר, יודע עד כמה הפצעהזה פעור ומדמם.

  34. נטלי

    אבי מתוניס ותמיד טען שהיהודים היותר חלשים היגרו לישראל. לאיתמר המלומד אתה מוזמן לקרוא את אלבר ממי,תאורו את קהילת היוהדים במלח בוטה וקשה משל בן גוריון.
    לי היו חברות ממוצא מזרחי עם סבתות שלא ידעו קרוא וכתוב לעומת זאת עוד לא הכרתי יהודיה צרפתיה (שחלקן מוצא צפון אפרקאי) וכן חברותי הפולניות,רומניות,סלובקיות ,בלגיות וכו -כל הסבתות קראו וכתבו יותר משפה אחת.

    יש מקום ללקיחת הגורל בידך והפסקת האשמת המסגרות מסיבבך.

    זה מה שהיהודים בצרפת ידעו.
    אפרופו יהודים בצרפת-אווה אילוז הסוציולגית הדגולה -משום מה מפספסת את תהליך התחרדות ונסיגת השכלה מיהדות צרפת- חברותי מבית הספר במקום ללמוד רפואה,הנדסה כהוריהם רבות ורבים מהן בחרו להתחרד ללדת ילדים ולחיות על חשבון הוריהם( חלק כועסים-חלק תומכים בלית ברירה)

  35. רוזי

    זה לא במנטליות שלהם. זה כן במנטליות של הישראלי המצוי. ילד אחד, חצי ילד, וכבר החשבון של ההורים נפרץ.

    ומה שהרס את המזרחים היה הריחוק מהדת וההתאשכנזות בכוח שעברו, כולל טקסי גזיזת זקנים וגזיזת פאות.

    לכן כיום יש חזרה בתשובה שלהם.

    אבל מה יעזור להביט אחורה בזעם, בשל השילטון ומסריו המגוחכים הרבה מזרחים לא מבינים מה איבדו, ומקנאים באשכנזים על הריכוזיות הכלכלית שצברו.

    אבל לא על הילדים שלהם שמהגרים מכאן בהמוניהם. ראה את כל ילדי שרי השמאל לדורתיהם כראשי חץ של התופעה המבהילה. רובם ככולם אשכנזים. כאמור מי שמאבד זיקה השורשית לכאן, יעדיף לקחת את התואר למקום אחר ברגע של משברון קל.

    גבולות הויכוח צרים.

  36. עמי

    אני כל פעם עומד נפעם מול עצמת הזעם והעלבון

    הזעם וההתעקשות על זה שהמצוקה של המזרחיים והמזרחיים בלבד

    ובינתיים
    מתרחשים תהליכי הדרה ודכוי נוספים קשים מהירים, לא רק נגד ה"מזרחיים" (כנוי נלעג) והעלבון הצורב הוא כזה
    שזה נשאר בצד

    שיח המונופול המזרחי על הקפוח, משמש כיום וכנראה כל השנים, כחלק מהנצחת הדכוי, כהפרד ומשול, שכל פעם שיש סכנה של התקוממות מגוייס.

    החבה שהוזכרה פה לשלטון הלכוד, שבעקרו גורם להדרה של כמעט כולם מדגישה את זה (זה בדרך כלל שייך לבדיחות על פולניות)

    ולכן.
    בוז.

  37. נטלי

    אני גדלתי באזור שטרסבורג בתוך הקהילה היהודית ואני פשוט מסתכלת מה קרה לתמידי הבית ספר שלי…זה מאד פשוט.
    עכשו אם הבן שלך או הבת מתחתנת בגיל עשרים ויולדת מיד ואין לה בדיוק דרך לפרנס את עצמה -או הבן אין לו דרך לפרנס את עצמו, את תקני לו דירה ותדאגי שילד ולנכדים יהיה הכי פחות קשה ,זה מינמום של דאגה הורית-לכי לקרית יובל אם את לא מאמינה. כל טוב

  38. מיכל זק

    מתוך שנים של ניסיון בדיאלוג בין יהודים וערבים, אני יכולה לאשר שמה שתואר שקרה בשיעור בין מזרחים ואשכנזים ,מוכר מאוד בדינמיקה שבין קבוצות בקונפליקט. גם בדיאלוג בין יהודים וערבים ברגע שהטענות על אפליה, חוסר שיוויון וגזענות הן נחרצות (ויש איום של הערבים להיפרדות או בדלנות), משתתפים יהודים מספרים על יסורי המצפון, על הבדידות והצורך בהכרה, ועל כך שזה בעצם לא ממש הם שאשמים, אלא השלטון, קבוצות קיצוניות וכדומה. לעיתים רחוקות המשוחחים מצליחים ליצור סולידריות מול הטיעונים והבעיות שהועלו. דיאלוג בין מזרחים ואשכנזים הוא כל כך נדיר , שמנסיוני יש גם נטיה לשים סימן שאלה על עצם קיומה של בעיה, על עצם קיומן של קבוצות, ועל עצם הלגיטימיות של מזרחים לטעון טענות. מי שרואה עצמו אשכנזי, או שייך להגמוניה מנסה לא פעם לפצל את המזרחים, ליצור סולם שיגדיר למי מותר לדבר בשמם (רק מי שחוה עוני), אלו פרקטיקות מוכרות. כדאי אם כן להיעזר בניסיון מתחום בו יש הרבה ניסיון בארץ, תחום הדיאלוג בין ערבים ויהודים, לא ליפול למלכודות שהוא נפל בהן, ולייצר שיח פורה וידע שיעזור לאנשים לבחור בפעולה פוליטית למען שיוויון.

  39. נועם

    גילוי נאות: אינני דוגל בהתפלמסות אקדמית עד לזרא. זה שנים ארוכות שנעדרתי מהאקדמיה ושפת הקומון סנס שגורה הרבה יותר בפי. תוספת: אני אשכנזי בעיקרי ורבע עירקי.

    חורה לך מאוד איתמר הדבר שבה אתה מתמודד עם התגובות שאינן לרוחך.. בהתנשאות אין קץ אתה מזהה בהן תופעות פסולות לדעתך אולם אינך מתייחס לתגובה לגופה. נכון, אתה אחד והמגיבים רבים, ולכן עליך להתנצל מראש שאינך מגיב לכולם או לעמול קשה ולהגיב אחד-אחד. אבל לשים את כולם בצד אחד ולהקדיש מילים מניפולטיביות לאדם כואב – לא פחות ממזרחיים מוקפחים – כמו מיכאל לינדנבאום, זה פשוט מביש.

    ולעצם העניין – דבר אחד הסוציולוגיה מפספסת, והוא מניע. מדוע שאני, כאשכנזי אליטיסט, ארצה לקדם אדם זר רק מפני ששם המשפחה שלו וגוון עורו מעידים על מוצא דומה לשלי? וכאן נכנס עניין ההיוריסטיקות, כללי האצבע. הסיכוי הסטטיסטי שאדם בעל שם מזרחי הוא אסיר/עבריין/אסיר משוחרר, או שיש לו קרוב משפחה כזה, הרבה יותר גדול מאשר לו היה בעל שם אשכנזי. נשמע גזעני להחריד, אבל נכון. כמובן גם כך מדובר באחוז נמוך ביותר. זו הפסיכולוגיה, בחלקה, מוטעת ככל שתהיה, זו טעות אלפא העדיפה על טעות ביתא.

    אין ספק ולא צריך להיות ספק שהייתה אפליה, ברמה זו או אחרת. היא לא פחתה בגלל שעלה הליכוד לשלטון. היא פחתה בגלל תהליכים טבעיים. לא הייתה אפליה בקבלה למקומות עבודה כאשר מזרחיים לא עמדו בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות, כי הופלו כבר בבתי הספר.

    מאוחר יותר, בשנות ה70 וה80, עמדו בתנאי הקבלה והחלו להתקבל לאוניברסיטאות ואז נראתה הייתה האפליה בקבלה למקומות העבודה.

    אבל לליכוד לא הייתה כל אידיאולוגיה של שוק חופשי שנועדה לקדם את המזרחיים, הייתה פשוט שלילת הסוציאליזם. לא היה קשר בין הוגי הדעות הרוויזיוניסטים למדיניות הליכוד.

    באשר לנתונים המשווים בין השכלת מזרחיים בצרפת והשכלת מזרחיים בישראל: בצרפת יש מלגות, לימודים זולים יותר, אפשר ללמוד בלי לעבוד. האם זה קיים בישראל? יתכן שבישראל נכשלו מכיוון שהיו צריכים גם לעבוד וגם ללמוד. ישראל דואגת פחות לענייה, בלי קשר למוצאם.

    האם יש בדברי הצדקה לאפליה או גזענות? לא, אבל בעיקר מכיוון שאני לא חושב שיש תופעה מונוליתית כזו בארץ כה קטנה כמו שלנו, ישנן הרבה תופעות קטנות, אבל – בעיקר – הן פרי התנהגות ריגשית של אינדיבידואלים וכבר אינן משהו רגולטורי, ממשלתי.

    נדמה לי שהחברה המזרחית לא באה חשבון עם השבר הגדול שעלה בתוכה בשנות ה50 וה60, השבר במשפחה הפטריארכלית. כמי שגדל בשנות ה80 ברמת גן ראיתי הורים מזרחיים שקנו לילדיהם כל שרצו, שרצו להיות החברים הטובים ביותר שלהם, הורים לילדים שעשו כל שרצו, היו חסרי גבולות, פלירטטו עם עבריינות, קיללו, השתמטו מלימודים, והכל בהבנת הוריהם.

    האם דבר כזה יכול היה לקרות במרוקו או טוניס של שנות ה30 וה40? מסופקני. האב הכל יכול, הסוחר, בעל העסק, המקורב לשלטון, בעל המשרתים, בעל הזקן, הכיפה, בעל הכבוד – לא היה מרשה שיקרו דברים כאלה תחתיו. אך ההגעה לארץ חשפה את ערוותו של האב היהודי מזרחי בעולם מערבי – העדר השכלה פורמלית אקדמית בסטנדרטים מערביים, עוינות לרעיונות סוציאליסטיים וסוציאל דמוקרטיים חילוניים בדרך כלל אם כי לא תמיד, והנה האב יושב מיואש ומובטל במעברה ולאחר מכן בעיירת הפיתוח – וילדיו לומדים להיות הפוך לגמרי ממנו. מתרחקים מרחק בטחון מהדת, אבל גם מבטלים את הכבוד שרחש למי שהביאוהו ארצה. הסכסוך הערבי ישראלי מנע מאוכלוסיות אלה לחזור למכורתן לגמרי – אלא רק באלמנטים של מזון ומוזיקה. ההתנהלות של יוצאי ארצות המזרח, אלא שנשארו בהגדרתן זו בעקשנות עד ימינו – ולא התערבבו או התמערבו – כמה הירואי מצידם – היא מקוטעת וסותרת את עצמה אלף פעם. חנופה לממסד האשכנזי-ליכודניקי שמתחתיה ההיגד – אני ערבי? אני שונא את הערבים עוד יותר מכולכם! כמו שאמרו במונטי פייטון )if you want to join us, you must really hate the romans. i do hate them! no, you must really really hate the romans. i really really hate the romans! ok, then, you're in.

    ועל אף כל הקיטרוג הזה על מזרחיים כביכול, כביכול תוקפני מצידי, כביכול גזעני, כל מאות האלפים של המזרחיים שהשתלבו בחברה, בפוליטיקה, במשפט, שיצאו מהשכונות, שהגיעו לצמרת הצבא, המשטרה ועוד, מעידים על אלה שלא התשלבו. אותם כותבים זועמים אך רהוטים כמו אורטל בן דיין, מעידים על אלה שהם מגינים – תושבי השכונות – על כך שהם אלה שמבקשים שלא להשתנות, רק לדור בשכונת עוני מהתפילין אל בית הכנסת דרך חגי ישראל ושלא יפריעו להם סודנים באמצע.

    אני חותם על כל הרפורמות שהציע מאיר עמור למעט אחת – רפורמת הייצוג – מיהו מזרחי? בעיני עמור ההגדרה שרירה וקיימת, בעיני ב2012 מי שזקוק לאפליה מתקנת מעצם היותו מזרחי, הרי שלא מגיעה לו אפליה כזו שכן הוא מסוגל להתקדם גם ללא אפליה כזו.

  40. גלה הס

    במיוחד כשהמגיבים אף הם סטודנטים. העובדה הבולטת ביותר לגבי אמרי אילוז הוא כמובן, התגובות המעידות עד כמה השד העדתי רחוק מלהעלם, הוא חי ובועט בקירבנו למרות כל ההכחשות המתוחכמות מכל עבר. הדוגמה הבולטת לגבי היא זו של המגיב כאן, מר שני, שדורש להתייחס לסטודנטים בשיעור כאילו הם תחת "התקפה"; אמצעי ישראלי קורבני ידוע, לפיו כל ביקורת היא התקפה שהדרך היחידה להגיב לה היא רגשנית. כלומר, מה הסטודנטים המסכנים או כל אקדמאי העומד מול ביקורת יכול לעשות חוץ מאשר להגיב ברגשנות? הרי לא תתכן דרך אקדמית ראציונלית להגיב לביקורת. אך אין זה צריך להפתיע. הרי זו הדרך הישראלית שמשתרשת והולכת בכל תחום: כל הגמוניה בין אם אשכנזית או יהודית העומדת תחת 'התקפה' משתמשת אוטומטית ובו בזמן באופן משוכלל, בתגובה רגשנית של קורבן; כך עושים הישראלים, הצד החזק למי שלא יודע, מול כל ביקורת פוליטית שקשורה למדיניות ישראלית כלפי הפלסטינים, וכך גם לגבי התקפה על הקבוצה האשכנזית החזקה. התגובה הרגשית עובדת כי היא פועלת בניגוד לחוקים הספציפיים של מסגרת הדיון כך שהיא מסיטה ומשתיקה אןתו כפי שנכתב במאמר. כך נוהגים גם האשכנזים המתוחכמים כאן, המגבים את טיעוניהם הרגשניים בתאוריות לא רגשניות סוציולוגיות ובשמות סוציולוגים חשובים כדי לעוות עוד יותר את 'טיעוניהם'. מר שני מציב את וודאי עשרות הסטודנטים בשיעור, לא רק כקורבנות התקפתה של אשה אחת שחייבים להגן על עצמם (כמו שכל אדם\מדינה נאורה היו מחוייבים לעשות, כמאמר הפוליטיקאים, כמעט אפשר היה לשמוע אותו מוסיף), אלא כמשתתפי ניסוי חברתי. כלומר גם אם אילוז עוד איכשהוא מורשית להתקיף, כותבי המאמר היו מחוייבים להתייחס לסטודנטים ב'אובייקטיביות מדעית', להבין אותם. כי הרי זה אינו דיון עליו חלים כללים מקובלים שאף אחד מהם אינו יכול להשען על הבנת מצוקתו של האחר מול הטיעונים המושמעים נגדו; זוהי התקפת החזק (אילוז) על ההגמוניה האשכנזית חסרת הישע, המותקפת בטיעונים הנחווים כמעט כמו כדורים חיים. זוהי מלחמת אין ברירה של האשכנזיות;
    העולם כולו נגדנו, כמה נוכל לסבול, שואה נוספת מתרגשת עלינו, נא להתקיף בסחטנות רגשית כי זו ההגנה הטובה ביותר מהאמת. לסיום, המילה הצדקנית "חבל", התחליף הצבוע לקללה עסיסית: אנחנו נאורים שכמונו נתאפק מלומר מה אנחנו חושבים על החוצפה שלכם מזרחים שלא למדתם להתאזר בסבלנות עד שהאפליה שאתם חווים מאיתנו תעלם מעצמה,
    אז נשכנע את עצמנו שאנחנו מרחמים ואיכשהוא סולחים לכם, מצטערים בשבילכם שאתם כל כך מוגבלים.

  41. ג. אביבי

    נועם מספק לנו טונות של זיבולים להצדקת הגזענות והצדקת נחשלותם של המזרחים בישראל. להלן דוגמיות:
    "הסיכוי הסטטיסטי שאדם בעל שם מזרחי הוא אסיר/עבריין/אסיר משוחרר, או שיש לו קרוב משפחה כזה, הרבה יותר גדול מאשר לו היה בעל שם אשכנזי. נשמע גזעני להחריד, אבל נכון. כמובן גם כך מדובר באחוז נמוך ביותר. זו הפסיכולוגיה, בחלקה, מוטעת ככל שתהיה, זו טעות אלפא העדיפה על טעות ביתא. " – האם זה גם התירוץ לקיפוח המזרחים בקידום בעבודה או בקבלתם? שמעת על ההסברים של האנטישמים הקלאסיים נגד יהודי אירופה? זה ממש אותו מנגנון. כל יהודי שנאשם בעברה כלשהי, עשה שם כותרות כאילו אלף יהודים גנבו/שיחדו. אתה מצדיק את אותו מנגנון פסיכולוגי פתולוגי ועלוב החביב כל כך על גזעני אשכנז. השימוש שלך בהסתברות אלפא מול ביתא כתירוץ, זהה לחלוטין למדיניות הטיהורים של סטאלין שבגינה העדיף הוצאתם להורג של 9 חפים מפשע כדי שה"פושע" האמיתי ייענש.
    "לא הייתה אפליה בקבלה למקומות עבודה כאשר מזרחיים לא עמדו בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות, כי הופלו כבר בבתי הספר. " – הם אכן קופחו ומקופחים ע"י מערכת החינוך. אבל על סמך מה אתה קובע שהם לא קופחו במקומות עבודה? זאת שטות מוחלטת. מזרחים מופלים בקבלתם לעבודה מראשית ימי הציונות ועד ימינו ולא כתופעת שוליים. אוי להיתממות העלובה.
    גם מסכת ה"הסברים" שלך על מצבם של יוצאי מרוקו בצרפת היא טיפשית ומופרכת. המרוקאים בצרפת, שבאו מאותן השכבות הסוציואקונומיות כמו אחיהם שהיגרו לישראל, עברו אף את האשכנזים בצרפת. האשכנזים בצרפת עוברים בהישגיהם את הצרפתים המקומיים שעוברים בהישגיהם את אשכנזי ישראל בכל מה שקשור להישגיות אקדמאית ואינטלקטואלית. כל נחשלותם של המזרחים והמרוקאים ביניהם היא פרי הסללה מכוונת לרווחתו של האדם האשכנזי במדינה הציונית. תפנים עובדות.
    "אך ההגעה לארץ חשפה את ערוותו של האב היהודי מזרחי בעולם מערבי – העדר השכלה פורמלית אקדמית בסטנדרטים מערביים, עוינות לרעיונות סוציאליסטיים וסוציאל דמוקרטיים חילוניים בדרך כלל אם כי לא תמיד, והנה האב יושב מיואש ומובטל במעברה ולאחר מכן בעיירת הפיתוח – וילדיו לומדים להיות הפוך לגמרי ממנו". באמת? האם האשכנזים שהגיעו ארצה היו משכילים ואקדמאים? רובם המוחלט לא. הגברים יוצאי ארצות האסלאם שהגיעו ארצה לא נפלו בהשכלתם מיוצאי מזרח אירופה. כל הפער נוצר בדור שגדל כאן ע"י הסללה של המזרחים למקצועות עתירי יזע וגריז. האם האשכנזים הגיעו ארצה ממשטרים דמוקרטיים? כדאי שתבדוק את ידיעותיך. כולם באו ממשטרים פשיסטיים או קומוניסטיים. הקצפת שלהם – יוצאי גרמניה – חוו דמוקרטיה במשך 14 שנים בלבד (1918 – 1932). עוינות לרעיונות סוציאליסטיים הייתה נחלתם של רוב מהגרי אשכנז. תמיכתם במפא"י ה"סוציאליסטית" נבעה רק משום שזאת הפלתה אותם לטובה ע"ח המזרחים.
    "… בעיני עמור ההגדרה שרירה וקיימת, בעיני ב2012 מי שזקוק לאפליה מתקנת מעצם היותו מזרחי, הרי שלא מגיעה לו אפליה כזו שכן הוא מסוגל להתקדם גם ללא אפליה כזו." – אם כך, לשיטתך, נוכחותו של מזרחי תורן אחד בעליון (מתוך 15) ו4% בין שופטי המחוזי מוצדקת כי רוב המזרחים לשיטתך הם אוסף של מוגבלי אינטלקט ויכול שיפוטית. תפישתך היא אוסף של פירכות, בורות, אמונה עיוורת בעליונות האשכנזים ובעיקר גזענות מטופשת.

  42. דב פוניו

    הנחת היסוד שלי, שמרבית מלווי "העוקץ" יגיבו בצורה דומה כאשר תעלה תגובה מסוג " ערבי טוב הוא ערבי מת"( ויש עוד עשרוצ דוגמאות כאלה).כמובן,
    מה שפסול כאן, זה הדבקת תוויות לציבור שלם על פי מזהה דת, מוצא, צבע.
    אבל מדביקים תוויות "אשכנזי" או מזרחי"
    ללא שמץ של הסתייגות כאשר רוב כןתבי 42 התגובות רואים עצמם נציגים של מגזרים אלה. הדיון אינו משדר גישה אוביקטיבית.
    הערה למהגרים ממרוקו. סביר שהם היו בעלי יכולת אינטלקטואלית והגיעו להישיגים בצרפת בהשוואה למגרים אחרים. לא כן בישראל. הסיבה הפשוטה האפשרית: אלה שהגיעו לצרפת ידעו את השפה. לא כן בישראל. היה בכך עמדת יתרון טובה. ההשוואה לא רלבנטית.
    באשר לקטע הסיום של ג. אביבי על הרכב אתני של שופטי בתי המשפט: אין ספק שמערכת בתי המשפט היא "קליקה מקצועית". כל עורך דין יודה בזה. תהליך שינוי דמורפי במערכות כאלה עלול להיות איטי בהשוואה לתחומים אחרים.
    בו זמנית מעניין להעלות התפלגות דמוגרפית ב"קליקה" מסוג אחר: מציע לספור את חברי הכנסת האשכנזים מול יוצי עדות המזרח בליכוד. בערך שני שליש/ שליש. איתמר הזכיר באחת התגובות, ש המזרחיים פנו לליכוד כי שם מתקבלים ללא אפליה ( תרגום חופשי שלי).

  43. ושוב נתוני החינוך

    גם אני שמעתי מבן דוד שלי עצמו שהוא אומר לי שהטובים הגיעו לצרפת והדפוקים לישראל. ואז שאלתי אותו אם אני דפוק? כי אם אני דפוק גם הוא דפוק, לא? אותה משפחה, אותה שיכבה סוציו אקונומית, אותו מצב כלכלי. היהודים הצרפתים מנסים גם הם להצדיק את ההצלחה שלהם ואת הכישלון של בני הדודים שלהם בכך שהם יותר טובים וכמובן, שום ביקורת על ישראל.

    אז נתונים בבקשה על חינוך, בשנות החמישים במרוקו 95% מילדי מרוקו, גברים ונשים, היו במסגרות לימודיות. מתוכם 80% בבתי ספר של אליאנס.

    תקראו את זה שלוש פעמים, תשתו קצת מים. ותגידו לי כמה אנלפבתים כבר יכולים להיות בחברה כזאת?

    המקור, למי שרוצה, הוא חוקר באוניבסריסטה העברית, שם הספר:

    אליעזר בשן
    יהדות מרוקו – עברה ותרבותה
    ספריית הלל בן חיים- הוצאת הקיבוץ המאוחד
    ‏2000

    .

    טוב, אפשר לשאול למה מרוקו ולא תוניס או אלג'יר, או מצרים, אין לי נתונים לגבי מדינות אחרות, אבל מבחינה מספרים יוצאי מרוקו וילידי מרוקו מהווים היום מעל למליון ישראלים, מבחינת מזרחים רק העירקים באים אחריהם עם כ 400,000 ישראלים, כך שכשמדברים על מרוקו מדברים על מחצית או יותר מהמזרחים.

    ממה שאני קראתי המצב במצרים, לבנון, סוריה, תוניסיה, לוב, לא היה צריך להיות מאוד רחוק מהמספרים של בשן. בכל המקומות האלה חדרה רשת אליאנס עמוק אל תוך החינוך היהודי.

    אה… כן. למה אין אף מחקר על רשת אליאנס באוניברסיטאות הישראליות? שאלה טובה, כי רשת אליאנס היא ההוכחה הניצחת לכך שכל מה שאומרים על חינוך ומזרחים הוא שקר וכזב. בנוסף לזה רשת אליאנס היתה תמיד נגד הציונות. וחוץ מזה, למה לחקור אם אפשר להמשיך לעשות עוד מחקר על עיירה מקופחת בפולין או באוקראינה ודרך אגב גם לשמור על התפיסות הקיימות והדיכוי הקיים.

    מבחינת האשכנזים כל האמיתות האלה הן פשוט פצצות אטום, ראשי נפץ גרעיניים, והם מגיבים בהתאם. כי אם רבע מיהודי מרוקו הם בעלי השכלה גבוהה בצרפת, הרי שכל מה שלימדו אותם וכל המעמד שלהם הוא שקר אחד גדול. אפשר רק לשמוח שזו התגובה שלהם. לפחות של אלה שמגיבים. השאלה היא מתי הם יתחילו ללכת נגד כל השקר של האקדמיה ושל הוריהם?

    זה אמנם נכון שהאוניברסיטה אינה אשמה שניגשים אליה פחות בוגרי תיכון מזרחים מאשכנזים, אבל לאקדמיה יש חלק גדול מאוד בדיכוי העיוני של מערכת החינוך, התיאוריות של נחשלות יצאו ויוצאות מהאקדמיה, המערכת שומרת כך על השליטה הבלתי מעורערת שלה בכספי מחקר. מדובר בכסף, יא אידיוט, הרבה כסף!

  44. מאיר עמור

    נועם תודה עבור הקריאה המדוקדת של המאמר והתגובות. אין ספק שהשליטה שלך בהיסטוריה ובסוציולוגיה של החברה הישראלית הינן ברות, ללא רבב ונטולות שמץ של הטיה אידיאולגית כזו או אחרת (לא אלפא ולא ביתא).אך נניח לויכוח ולדיון ההיסטורי והסוציולוגי ונלך דווקא בנתיב עליו המלצת: הנתיב הפוליטי. הבה ונלכה איתך ונקבל את נכונותיך הפוליטית ללכת קדימה עם "הרפורמות שעמור הציע". הצעתי רפורמה אגררית: הינה מרכיביה:
    ראשית, ביטול הקרן הקיימת לישראל והעברת כל האדמות לרשות מדינת ישראל באופן מלא, פורמלי ומעשי. פירוקן של המועצות האיזוריות הנשלטות מזה שני דורות על ידי קיבוצים ומושבים ותיקים. חלוקה אדמינסטרטיבית של אדמות המדינה בצורה כזו שישמר יחס קבוע ומשמעותי בן מספר התושבים ביישובים השונים וייצוגם במוסדות בהן מתקבלות ההחלטות הפוליטיות לגבי שימושים באדמה והסבה ייעודית של קרקע באחריות המדינה. רפורמה במנהל מקרקעי ישראל כך שישובים ערבים יזכו להיות מיוצגים ברשויות המקבלות ומבצעות שינויים אדמינסטרטיביים בשימוש באדמה. ביטול, באופן חד משמעי ורטרואקטבי, את כל ההטבות לקיבוצים ושינוי ייעוד של אדמות לטובת בנייה תעשיתיית, תיירותית או מסחרית שהתנהלה על אדמותיהם. הריסת מבנים או תשלום קנסות על מבנים שנבנו ללא אישור ובניגוד לחוק. ביטול רטרואקטבי של כל תוכניות "הבנים החוזרים" למשקים הקיבוציים; וכל "הבנים הממשיכים" במושבים. אדמה חקלאית שאינה מעובדת תוחזר באופן מיידי לידי הרשות המדינתית. רפורמה משמעותית וביטול מעורבותם של הסוכנות היהודית וגופים יהודיים אחרים בשליטה ובפיקוח על הדיור הציבורי בישראל. ביצוע ויישום של חוק הדיור הציבורי בעיירות הפיתוח ובשכונות ברחבי הארץ. עכשו לשאלה הפוליטית לגביך: האם תהיה מוכן להציע את הרפורמה הזו ולעמוד מאחוריה כפי שאמרת שתעמוד? כעת נעבור לשאלה היסטורית וסוציולוגית. מי – בחלוקת העבודה האתנית בישראל – נהנה עד היום מהסדר הפוליטי במשטר הקרקע בישראל? האם יכול שינוי ביחסים שבין הקבוצות האתניות בישראל עם ישונה משטר הקרקע בישראל? שאלה אחרונה: מי לדעתך יתנגד לשינויים הכלולים ברפורמה האגררית המוצעת לעיל? אשמח לקרוא את תשובותיך להצעות ולשאלות שנשאלת. תודה רבה. ברכות. מאיר עמור

  45. ג. אביבי

    ראשית, בליכוד רוב חברי הכנסת הם אשכנזים. ברשימת 20 המקומות הראשונים. ביבי התערב והזיז ככל יכולתו את המזרחים החוצה. נשארו שם רק שני משוריינים (כחלון ושלום) ושניים שנבחרו כמזרחים תורנים רק משום שהם מפגינים קיצוניות ימנית עד פשיזם צרוף (דנון וחוטובלי). בסה"כ 3/4 מח"כי הליכוד הם אשכנזים, למרות שרוב מצביעי הלכוד הם מזרחים.
    לגבי הקליקה בעליון: נניח שזאת הסיבה, האם יחס של 6,7% מזרחים (אחד מ15 ) מוצדק? היית מקבל תירוץ כזה אילו היחס היה הפוך? תירוץ עלוב לשרות ההגמוניה הגזענית בישראל.
    לגבי יהודי מרוקו: הגיעו לצרפת יהודים מאותן המשפחות שהגיעו לישראל. הצרפתית השגורה בפי רובם הייתה דלה ובכל זאת הילדים הצליחו בלימודים. בישראל גם המהגרים האשכנזים לא דיברו עברית, איך זה מסביר את העובדה שילדיהם זכו להשכלה הרבה יותר טובה? תשובה: הסללת המזרחים להשכלה נמוכה לשרות הצלחתם של האשכנזים. רק עיוור לא יראה זאת.
    איך תסביר שרק 9% מסגל ההוראה והמחקר באקדמיה הישראלית הם מזרחים? גם ע"י קליקה מקצועית שאין מה לעשות נגדה כי זה כמו רצון האלוהים?
    המצב באקדמיה משתקף היטב בכל ענפי המשק הקובעים: הנהלות בכירות, בין הרופאים, בדירקטוריונים, במוסדות התרבות, בתפקידים בכירים בתחום הממשלתי ועוד.
    וסתם שאלה בסטטיסטיקה, מי ממלא את העשירונים התחתונים ומי את העליונים?

  46. מאיר עמור

    לג. אביבי,
    חבל לדעתי להשחית מילים על מר פוניו. הוא ממציא נתונים, הוא אונס סטטיסטיקות והחשיבה ההשוואתית שלו לוקה בחור עצום. היהודים שהיגרו לצרפת ולקנדה היו אותם יהודים שהגרו לישראל. בין נבחרי הליכוד (שרים וחברי כנסת כאחד) יש רוב מוחלט לאשכנזים. ובדיקה השוואתית של כל אחת מהקביעות שלו הן לגבי יהודי מרוקו בצרפת ולבטח ההערה שלך מדוע יהודי רומני או פולני שאינו דובר עיברית הוא וילדיו מצליחים להפוך לעלית הישראלית, רק לאלוהים לפוניויים הפתרונים. לגבי האשכנזים בליכוד כתבתי על כך מאמר בשנת 2009 מייד לאחר הבחירות. הנה המאמר.
    השפוטים האשכנזים של ביבי
    מאיר עמור
    ה-31 למרץ, 2009
    אם סופרים את שרי הממשלה ה-32 של מדינת ישראל על פי מוצא התוצאות המתקבלות הן אלה:
    שרים ממוצא אסיה אפריקה שרים שאינם ממוצא אסיה ואפריקה
    9 (30%) 21 (70%)

    סגני שרים ממוצא אסיה אפריקה סגני שרים שאינם ממוצא אסיה אפריקה
    2 (25%) + (איוב קרא שהוא דרוזי (12.5%)) 5 (62.5%)

    אם מוציאים מהסטטיסיקה של שרי הממשלה הנוכחית את שרי ש"ס, משום שש"ס היא מפלגה שבוחריה הם ברובם ממוצא אסיה אפריקה ועל כן גם מנהיגיה, נותרים 26 שרים בממשלת ישראל הנוכחית. מתוך 26 השרים הללו, 5 (19.2%) שרים הם ממוצא אסיה אפריקה. מתוך 5 השרים ממפלגת העבודה ישנם 2 (40%) שרים ממוצא אסיה אפריקה. בממפלגת ישראל ביתנו אין אף שר ממוצא אסיה אפריקה (0%). במפלגת השלטון – הליכוד – מתוך 15 נושאי התפקידים (שרים + ראש הממשלה) יש 3 (20%) שרים ממוצא אסיה אפריקה.
    בממשלה ה-32 של מדינת ישראל יש ייצוג של 20% לאזרחים ישראלים ממוצא אסיה אפריקה וילדיהם. משקלה הדמוגרפי של קבוצת האוכלוסיה הזו בישראל הוא קרוב ל-50%, (אם לא יותר) מכלל האוכלוסיה היהודית בישראל. במפלגת השלטון, שהיא מפלגת הליכוד, שעד כמה שידוע לי, רוב בוחריה הם ממוצא אסיה אפריקה, הייצוג של קבוצת אוכלוסיה זו בממשלה הנוכחית הוא של 20%. בממשלה ה-32 אין ייצוג לאזרחים הערבים (חוץ מנציגותו של איוב קרא שהוא דרוזי). את שאר הנתונים נאסוף במהלך שירותה של הממשלה הנוכחית. חג חירות שמח.

  47. מאיר עמור

    "בחירות 2009" – איפה השד העדתי?
    22 לאפריל, 2009
    מאיר עמור
    ביום רביעי ה-22 לאפריל, נכחתי בכנס שאורגן על ידי החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. נושא הכנס היה: "בחירות 2009". כתב העת של המחלקה למדע המדינה – "המרחב הציבורי" – אירגן את האירוע. בחלק הראשון, היה דיון אקדמי בתוצאות הבחירות. בחלק השני, הוזמנו שלושה פוליטיקאים/ת לנתח את תוצאות הבחירות והדרך אל העתיד הקרוב, מזוית הראיה שלהם.
    את החלק הראשון הנחה ראש החוג דר' אמל ג'מל אשר גם פתח את הדיון. דר' אמל אמר כי בחירות 2009 הדגישו את הפער הקיים כיום בישראל בין הליך הבחירות ותהליך הרכבת הממשלה (מעשה המרכבה של הקואליציה). בדמוקרטיה הישראלית, כמו בכל דמוקרטיה, אמורות תוצאות הבחירות הכלליות לכנסת לשקף את "רצון הבוחר". אך, תוצאות הבחירות אינן בהכרח משתקפות בהרכב הממשלה המוקמת לאחר גיבוש הקואליציה. מצופה כי הקשר בינהם יהיה חזק. על פי דר' אמל, הקשר שבין תוצאות הבחירות בישראל – התחלקות הקולות הפולייטיים בבחירות הדמוקרטיות – ובין הממשלה המוקמת כפועל-יוצא של גיבוש הקואליציה, הינו מיקרי ביותר. מבחינתו, יש כאן עירעור נוסף על הלגיטימציה של המערכת הדמוקרטית הישראלית. תהליך גיבוש הקואליציה הוא בעייתי בגלל מספרן הרב של המפלגות המתמודדות, ואלה המרכיבות את הממשלה בסופו של דבר. הפתרון? העלאת אחוז החסימה על מנת להוריד את מספר המפלגות המתמודדות בכנסת.
    פרופסור מיכל שמיר הציגה נתונים אמפיריים מעניינים ביותר. על השאלה שנשאלה בסקר שהיא ערכה, על מה היו הבחירות ב-2009 ענה רוב מוחלט מהנשאלים כי הבחירות היו על הנושא של: "העם רוצה ממשלת ימין". זו הייתה תשובתם של 70% מהנשאלים. בנוסף, מתברר כי קרוב ל 60% מכלל אזרחי ישראל רואים בהקמת מדינה פלסטינית את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. קרוב לשני שליש מהנשאלים אומרים כי הם מעדיפים משטר כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי או סוציאליסטי מאשר קפיטליסטי. 74% מהנשאלים טענו כי על הממשלה מוטלת החובה לדאוג לכך שלאזרחי המדינה תהיה עבודה ופרנסה. על פי ניתוח התשובות הגיעה החוקרת למסקנה מרכזית אחת: הציבור רחוק מאוד ממנהיגיו בעמדותיו, והמנהיגות הפוליטית בישראל אינה מביאה לידי ביטוי את רצון הבוחרים. בלי שום ספק, מסקנה דמוקרטית מעניינת ביותר.
    הדובר השלישי היה פרופסור יואב פלד. פרופ' פלד ניתח את מה שהוא הגדיר כ"מותו של השמאל הציוני" בבחירות 2009. על פי הנתונים שהוצגו על ידו,ֹבשנת 1992 היו 56 חברי כנסת למפלגת "העבודה" ו"מרץ" ביחד (זהו "מחנה השלום הציוני"). בתהליך הידרדרות רציף ועיקבי פחות או יותר, (עם השתהות קלה בתהליך ההידרדרות בתקופתו של עמיר פרץ) מפלגות השמאל הציוני (אמת + מרץ) הגיעו בבחירות האחרונות ל-16 חברי כנסת בלבד. "השמאל הציוני" איבד במהלך 17 שנה למעלה מ-70% מכוחו האלקטוראלי. מפלגת העבודה, טוען פרופ' פלד, היא מפלגת ההון. ובנוסף, מפלגת העבודה היא מפלגת ה"אי-שלום". מפלגת העבודה אינה מפלגת שלום. מאחר והבוחרים/ת, לדעתו של פלד ובניגוד לדעה הרווחת, הם בוחרים חכמים/ת, אין הם בוחרים בתנועה פוליטית הנוטה לשקר להם ולעצמה. הבוחרים הולכים עם מי שאומר להם ולעצמו את האמת. האמת אינה בשמאל הציוני. השמאל הציוני מת, טוען פרופ' פלד.
    את הדיון האקדמי נעל פרופסור גדעון דורון. אחת מהנקודות המעניינות שהעלה פרופ' דורון הייתה שמפלגת קדימה בתור מפלגת שלטון הציגה רצון דל ביותר להגיע לשלטון. היא עסקה ב"קניבליזם פוליטי" – בלשונו הציורית – קדימה טרפה את הבוחרים מהמפלגות שלשמאלה במקום להאבק באופן נחרץ במתחריה שמימין. בנוסף, עשתה מפלגת קדימה שגיאות פוליטיות טקטיות רבות. הדרך אל השלטון הייתה חסומה, והיא נחסמה גם על ידי מפלגת השלטון (לשעבר) עצמה.
    בדיון הפוליטי הופיעו, בסדר הזה, ח"הכ נחמן שי, שלי יחימוביץ והשר ישראל כ"ץ. הם אמרו פחות או יותר מה שפוליטיקאים אומרים בדרך כלל לאחר שהתוצאות של התחרות המשמעותית ביותר לגביהם, נודעו ברבים. נחמן שי טען שקדימה ניצחה. בהתחשב בכל המגבלות שהיו למפלגתו זהו ניצחון גדול, אמר. נניח. שלי יחימוביץ דיברה בעיקר על רעיונות כלליים בקשר לבחירות ופוליטיקה בישראל וחידשה מעט מאוד בקשר למפלה של מפלגתה. היא ייחדה מעט זמן להסבר המציאות המוזרה שאליה נקלעה היא, מפלגת העבודה והיושב ראש של המפלגה. אין מה להסביר, על כן אין מה לחזור על אי-ההסברים. השר ישראל כ"ץ הראה כי יכולתו המניפולטיבית במרכז הליכוד משרתת אותו היטב בחישוביו הפוליטיים. נראה כי יכולתו המבריקה "לעשות קומבינות" היא הנכס האישי היקר ביותר שלו. אך נראה גם שהנכס הפרטי שלו מתחיל להיות הנכס המרכזי של מפלגתו. אפשר לשער שעוד נשמע רבות מהשר ישראל כץ.
    האם ישנו לקח כללי שאנו, השומעים יכולים היינו ללמוד מהדיון הזה? נראה לי כי כן.
    את הפורום האקדמי שאלתי שאלה אחת: "להיכן נעלם הגורם האתני בניתוח האקדמי של בחירות 2009"? התשובות שקיבלתי היו מעורפלות ביותר. לי – נראה כי הפער המעמדי-אתני בישראל הולך ומעמיק. בשורה תחתונה נראה לי כי ישנה קבוצה אתנית אחת שלטת אשר מצליחה להעמיק את ייצוגה האלקטוראלי ואת אחיזתה בשלטון והיא עשתה זאת גם בבחירות 2009. נציגיה של קבוצה זו מצליחים, בחירות אחר בחירות, להגיע להישגים מרשימים בהותירם מאחוריהם חברה לא-שיויונית, שסועה, מפורררת והרוסה מבחינה כלכלית וחברתית. אי-השיויון החברתי כלכלי מעמיק, והשלום המיוחל והמובטח הולך ומתרחק ואולי נגוז לגמרי. והיו בחירות ויש שלטון. האם יש מבחן תוצאה על פיו נבחנים פוליטיקאים בישראל? האם אי השיויון יעמיק או ישכך בתום שנות כהונתה של הממשלה הנוכחית ולקראת הבחירות הבאות? מי רוצה לנחש או לשער או לנבא?
    המסקנות שלי מהדיון שהתרחש אתמול בחוג למדע המדינה של אוניברסיטת תל אביב הן כדלקמן: אין ערבים בממשלת ישראל למרות שהם 20% מאזרחי ישראל, המערכת הדמוקרטית בישראל ממשיכה להיפרם ולהיפגע, הבוחרים אומרים את רצונם והוא רצון מסויים ביותר, ומדיניות הממשלה היא דבר אחר ושונה לגמרי מרצונם של הבוחרים, המפלגה שאמורה להיות "מפלגת העבודה" היא למעשה "מפלגת הון" ו"מחנה השלום הציוני" הוא למעשה תנועת "אי השלום הישראלית", ולסיכום מפלגת השלטון לשעבר אפילו לא מצאה כוחות נפש בעצמה להיאבק על השלטון עם יריביה האמיתיים. ללא ספק זו מפלגת אוירה. אלה היו הבחירות של 2009. בחירות מעניינות. העולם המהופך של גורג' אורוול מ-1984 כבר כאן. החידוש היחיד, גם על פיה של פרופסור שמיר, היה ההופעה הממשית הראשונה של כוח פוליטי בידיהן של נשים בישראל. אולי משם יצא משהו בעתיד. אולי.