האזרח מ' מחפש מקלט

האופן שבו נתפסת אפריקה במחוזותינו לא מאפשר התייחסות לפליטים כאל כאלה או לדמיין אפריקני כסובייקט אנושי הראוי למקלט. אסף וייצן עם סיפורו של מ', אזרח אתיופיה השוהה בבית הכלא הישראלי למעלה משנתיים, כדוגמה לשיח החירשים עם המערכת
אסף וייצן

הבירה לא בירה, מה שמתאזן על ידי כך שהסיגריות לא סיגריות; אבל הדרכון חייב להיות דרכון כדי שהם ייתנו לך להיכנס לארץ.
ברטולד ברכט, "שיחות של פליטים"

הכנסת החליטה לאחרונה לציין את שואת הארמנים. ח"כ אריה אלדד, מיוזמי הדיון בכנסת, אף דרש להכניס את הנושא לתוכנית הלימודים בבית הספר, שכן "אי אפשר מטעמים תועלתניים לא לעסוק בנושא הזה". מעניין שאותו חבר הכנסת הוותיק והפרופ' לרפואה, אמר רק שבוע קודם לכן כי יש לירות במסתננים שיגיעו לגדר. ובלשונו של אלדד: "כל מי שחודר את גבולה של מדינת ישראל יירה – תיירת משוודיה, סודאנים מאריתראה, אריתראי מסודאן, עזתי מסיני. מי שנוגע בגבולה של מדינת ישראל – נורה".

כיצד מיישבים שתי עמדות כה סותרות? התשובה הקלה – והלא בהכרח שגויה – היא שאין כאן כל סתירה. זוהי ציניות של פוליטיקאי משופשף: הכרה בשואת הארמנים היא אמצעי לייצר מאזן אימה מול טורקיה בשל החלטתה להעמיד לדין בכירים בצה"ל בגין אירועי המשט לעזה; תכלית הטבח במסתננים היא שמירה על האיזון הדמוגרפי של מדינת ישראל. כך או כך, מדובר, אם תרצו, בהרתעה.

הגם שברור שיש אמת מסוימת בתשובה זו, נראה שלא די בה. הסתפקות בתשובה זו בלבד היא בעצמה מהלך ציני. חייב להיות דבר מה נוסף שמאפשר לאלדד לקרוא לירי חסר אבחנה באנשים. התחלה של תשובה אפשרית לשאלה זו ניתן, אולי, למצוא באופן בו התנסח אלדד: המסע שהחל בתיירת משוודיה – והסתיים באיום הביטחוני שב"עזתי מסיני"; מסע שעבר דרך הבדיות הפוסט-מודרניות: "סודאנים מאריתראה ואריתראי מסודאן".

הסודאנים מאריתריאה אינם חידוד-לשון מקורי של אלדד. כפי שעוה"ד יונתן ברמן כתב כבר בדצמבר אשתקד, בישראל כל אפריקה סודנים. באופן בו אפריקה מדומיינת כאן, ספק אם יכולים להימצא בה פליטים. הרעב, העוני והמחלות (המדבקות), המזוהים כל-כך עם היבשת השחורה, מקשים עלינו לדמיין סובייקט אנושי ראוי למקלט. גם מדינות אפריקה עצמן – לעולם חזקות מדי או חלשות מדי – אינן נתפשות כמדינות ריבוניות שיכולות להצמיח אזרחים וליצור מרחב של פעולה פוליטית במסגרתו ירדפו אנשים אלה את אלה. נראה שבאופן מעט פרדוקסלי, כדי שניתן יהיה לחשוב על אנשים כפליטים, צריך קודם לחשוב אותם כסובייקטים פוליטיים. אולי זו גם הסיבה לכך שמשרד הפנים מסרב בעקביות לכנות את המסתננים "אזרחים" של מדינה פלונית. הם לעולם יהיו "נתינים" של אותה מדינה. נתונים למרותה של המדינה ללא השותפות העמוקה שהאזרחות תובעת ומבטיחה בו בזמן מהאוחזים בה. וגם, ללא הקונוטציה שנלווית למילה אזרח – קונוטציה של זכויות אזרחיות-פוליטיות שכולנו תובעים לעצמנו מדי יום מחדש.

פעולה למען זכויות פליטים, 13.06.12. צילום: אורן זיו / activestills.org

אנו חיים היום בתוך בדיה. בדיה אליה מגיעים רק סודנים מאריתריאה; שבה מספרים לנו שכל המסתננים הם מהגרי עבודה ובאותה נשימה, טוענים שלא ניתן לגרשם; שבה חדשות לבקרים מועברים חוקים חדשים שקובעים קנסות ומאסרים למי שיסייע ל"מסתננים", למרות שקיימת התחייבות מפורשת של המדינה שלא לאכוף חוקים אלה; אזרחי דרום-סודן "מגורשים מרצון"; ואפילו עיתונאים ש"היו מהפעילים הצעקנים ביותר נגד גירוש ילדי העובדים הזרים" קוראים בקול גדול: "לא עוד מסתננים". מתוך הבדיה הקקופונית הזו, הופך קולם של מבקשי המקלט הכלואים בישראל לצלול במיוחד. זהו סיפורו של אחד מהם:

מ' הוא אזרח אתיופיה ממוצא אורומואי, אשר הגיע לישראל באפריל 2010. מאז, למעלה משנתיים, הוא שוהה בכלא הישראלי ללא משפט מכוח צו משמורת שהוצא לו לפי חוק הכניסה לישראל. עקב כך שמשפחתו הייתה פעילה בתנועת ה-OLF (‏Ormo Liberation Front) נרדפו האזרח מ' ובני משפחתו על-ידי הרשויות באתיופיה. אביו ואחיו נרצחו על-ידי חיילים ואילו הוא הושם במעצר שלוש פעמים שונות. לאחר שנעצר בפעם האחרונה, במהלך שנת 2001, הוחזק בכלא כשמונה חודשים כשבסמוך לאחר שחרורו, בפברואר 2002, נרצח אחיו. שלושה ימים לאחר מכן ברח מ' מאתיופיה ולאחר שנים במדינות שונות באפריקה, הגיע לישראל ולראשונה מאז ברח מרודפיו באתיופיה, הוכנס לכלא. גם הפעם, לא נערך כל משפט והוא לא הואשם בדבר במשך כל התקופה הארוכה בה הוא שוהה בכלא הישראלי. גם הפעם תקופת החזקתו בכלא אינה קצובה ושחרורו אינו נראה באופק.

מאחר שהאזרח מ' הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, נערכו לו ראיונות מקלט על-ידי יחידת מבקשי המקלט (RSD) של משרד הפנים. הראיון הראשון נערך בשפה האמהרית, אותה מ' כמעט ואינו מבין; הראיון השני נערך בחלקו בשפה האמהרית, ובחלקו בשפתו של מ', אורומו. ראיון זה נערך באמצעות מבקש מקלט פלוני אחר שהיה בכלא יחד עם מ'. על סמך ראיונות אלה נדחתה בקשתו של מ' למקלט בישראל, בעיקר – אך לא רק – בשל סתירות בעדותו שהובילו למסקנה שהוא אינו אמין. מיותר לציין שמ', כמו רובם המוחלט של מבקשי המקלט בישראל, לא היה מיוצג על-ידי עורך דין באותה עת וגם לא יכול היה להרשות לעצמו ייצוג כאמור.

מאחר שנציבות האו"ם לפליטים בישראל סברה שהליך בחינת בקשת המקלט של האזרח מ' על-ידי משרד הפנים היה פגום, הפנתה הנציבות את עניינו למוקד סיוע לעובדים זרים. המוקד הוציא את התיק לעוה"ד יוהנה לרמן שהגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לצרכי רשימה זו, די בכך שנציין שהעתירה נדחתה בסופו של דבר על-ידי בית המשפט, אשר סמך ידיו, בין היתר, על קביעות משרד הפנים בדבר היעדר האמינות של האזרח מ'. על כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

כנגד כל הסיכויים קיבל בית המשפט העליון את הערעור, שכן פקפק בכך ש"הראיון שהתנהל ביחידת ה-RSD אכן אפשר למערער לשטוח את טענותיו בצורה בהירה, וכי לא נפלו בו אי-הבנות מהותיות, כאלה שיש בהן כדי להשפיע על הערכת המהימנות שבוצעה על בסיס אותו ראיון". בית המשפט העליון קבע שאין זה סביר שמבקש מקלט דובר אורומו לא ירואיין בשפתו על-ידי מתרגם מקצועי ושגם במקרה כזה, צריך לקחת בחשבון שעלולות ליפול טעויות בתרגום.

בהמשך לפסק הדין של העליון, נקבע למ' ראיון נוסף ליום 07.06.12. גם ראיון זה קוים בכלא, אלא שהפעם תועד במצלמת וידאו ונכחו בו שני מתורגמנים (אחד מעברית לאמהרית ואחר מאמהרית לאורומו) וגם כותב רשימה זו נכח בו (ללא זכות להתערב במהלך הראיון). הראיון ארך כשמונה שעות (עם הפסקה באמצעו) ובמהלכו נשאל האזרח מ' על רצח אחיו ואביו ועל תקופת כליאתו ללא משפט באתיופיה. ניכר היה שהזיכרונות מכאיבים לו. היו רגעים בהם בכה בקול רם ודפק את ידיו זו בזו (כדי לסמן את האזיקים בהם נכבל בכלא האתיופי). ברגעים אחרים מחה את דמעותיו בשרוול מדי האסיר הכתומים שלו.

מתוך הראיון הארוך והקשה הזה בחרתי להביא במלואו קטע אחד, בו פקיד משרד הפנים ניסה, בכוח, למצוא סתירה בעדותו של מ'. כזכור, מ' טען שנעצר במהלך 2001, שוחרר לאחר 8 חודשים וסמוך לאחר מכן ברח מאתיופיה. מ' גם טען שבפברואר 2002 נרצח אחיו ושלושה ימים לאחר מכן ברח. מובן שאין כאן כל סתירה, אלא שפקיד משרד הפנים התעקש שמדובר סתירה (שמעידה על היעדר אמינותו של מ'). הקטע שלפניכם, כפי שתומלל על-ידי במהלך הראיון, מתאר את השתלשלות העניינים והוא מובא כאן בשלמותו:

פקיד משרד הפנים: אבל אמרת שהיית עצור ל-8 חודשים בשנת 2001 ועל אחיך אמרת שהוא מת בחודש 2 שנת 2002, אז משהו עם הזמנים לא מתאים. יש לך הסבר?

[המתרגמים לא מבינים את השאלה ומבקשים מפקיד משרד הפנים לחזור עליה מס' פעמים]

האזרח מ': אני אמרתי שב-2002 אחי נהרג.

פקיד משרד הפנים: אני חוזר על דברי [חוזר על השאלה].

האזרח מ': הראשון ב-2001 והשני ב-2002. ככה, לפי הסדר, אני הסברתי.

פקיד משרד הפנים: אתה אומר היום שאתה מוכן לחזור מרצונך החופשי לאתיופיה אם אין בעיות לאנשים כמוך שרק היו רשומים כאורומו?

האזרח מ': אני מוכן לחזור.

פקיד משרד הפנים: תענה בכן או לא. הבנת את השאלות שנשאלת עד עכשיו?

האזרח מ': אני שואל שאלה: בין 2001 ל-2002, יש שנה נוספת?

פקיד משרד הפנים: אני לא מבין אותך.

האזרח מ': [מדבר לאט, כאילו הוא מנסה להסביר משהו לילד קטן] לפי ספירת השנה בין 2001 ל-2002, באמצע, האם יש שנה נוספת ביניהן?

פקיד משרד הפנים: תענה בכן או בלא. הבנת את מה שנשאלת עד עכשיו?

האזרח מ': שוב חוזר לשאלה שלי. האם יש בין 2001 ל-2002 שנה ביניהן. לא הבנתי.

פקיד משרד הפנים: תענה לשאלה ששאלתי אותך. תענה בכן או בלא. הבנת את השאלות שנשאלת עד עכשיו?

האזרח מ': שוב אני חוזר לשאלה לגבי 8 החודשים. לא הבנתי.

פקיד משרד הפנים: אמרת ששלושה ימים אחרי המעצר של 8 חודשים ברחת מאתיופיה ואחר כך אמרת שברחת מאתיופיה אחרי שאחיך מת וזה לדבריך בחודש 2 2002. תסביר את ההבדל בזמנים.

האזרח מ': אני חוזר ושואל – בין 2001 ל-2002, האם יש שנה נוספת ביניהן?

פקיד משרד הפנים: אתה תענה לשאלות שלי. לא תענה לשאלות – אז אני פשוט ארשום את תשובתך ואסתפק בה. ואם לא הבנת – אתה הוא זה שצריך לענות לשאלות ולא אני. אתה רוצה לענות לשאלה שלי או לא?

האזרח מ': אני מוכן לענות.

האזרח מ' טרם קיבל החלטה מעודכנת בבקשת המקלט שלו. הוא עדיין שוהה בכלא ואני מניח שבקרוב, כנהוג במחוזותינו, יקבל החלטה רשמית אשר דוחה את בקשתו למקלט מדיני בישראל. אחד הטעמים להחלטה זו יהיה היעדר אמינות. במדינה בה הסודנים הם מאריתריאה והאריתריאים מסודן, ספק אם יש תשובה אפשרית אחרת.

הכותב הוא עורך דיון במוקד סיוע לעובדים זרים

בואו בשישי הקרוב לציין את יום הפליט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    בפרוטוקול של בית המשפט העליון נכתב כי העותר ברח באפריל 2009 – ולא 2001 (סעיף 2).

    בנוסף, אביו של העותר נורה על ידי חיילים לאחר ניסיון בריחה (זו גרסת העותר). העותר טוען כי אינו יודע מדוע החיילים "נטפלו" לאביו, אבל אין קשר בין ההטפלות ובין סיבת מותו של אביו, שהיא כנראה משהו שדומה לבריחה ממעצר על ידי חיילים.

    אחיו של העותר נורה, לדבריו לאחר ששוטרים פדרליים הגיעו לביתם וקראו לעותר לצאת. העותר ברח דרך הדלת האחורית, ואילו אחיו יצא לקראת השוטרים – כנראה דרך הדלת הקדמית – נורה ומת (סעיף 2). כלומר, האח לא נורה ב "2002" אלא בראשית 2010 או סוף 2009, כפי שהפרוטוקול מציין (סעיף 2).

    לא ברור אם העותר היה עד ראיה למותו של אחיו. לכן לא ברור אם אכן אביו ואחריו של העותר "נרצחו על ידי חיילים" (לפחות במקרה של האח, טענת העותר היא שהוא נרצח על ידי שוטרים פדרליים) במובן הרגיל של המילה, או שמא נורו לאחר ניסיון בריחה. למעשה, גרסת העותר נראית כאילו לפני מותו של אביו לא היה אפילו אדם אחד במשפחה שהיה "פעיל בתנועת ה-OLF".

    מכל הדברים האלו, נעזוב שניה את העותר. נשמע שבניגוד לרוב המוחץ של הקבוצה הנדונה, יש לו קייס לרדיפה. לראש הקבוצה הסנגורית שמגנה עליו, כלומר לכותב המאמר, יש כנראה נטיה לא ברורה לאי-עובדתיות ולסתירות.

    המצב הכללי לא משתנה עקב כך שמביאים סיפור נוגה על עותר יחיד שכנראה יש סוג של אמת בדבריו. הבעיה היא שהכותב – ולא העותר – כנראה מאמין בכנות שזה המצב הכללי, מאמין בכנות בפרשנות טקסטואלית יצירתית וארכאית קצת, סטייל דרידה, ובמקביל מאמין ש 2001 היא 2009, שאין הבדל בין שוטרים וחיילים, ושמשפחה שלא עסקה בפעילות למען האו-טי-או היא משפחה שכן עסקה בכך.

  2. אסף וייצן

    היי "סמולן,
    תודה על התגובה. היא עניינית ורלבנטית.

    לגבי הפער בין הדברים שכתבתי לדברים שעלו כביכול בראיון שנערך עם מ' – הרי שבדיוק בשל פערים אלה קבע בית המשפט העליון כי לא השתכנע בכך ש"הראיון שהתנהל ביחידת ה-RSD אכן אפשר למערער לשטוח את טענותיו בצורה בהירה, וכי לא נפלו בו אי-הבנות מהותיות".

    נדמה לי שהדבר רק מתחדד לאור טענה לסתירה ביחס לשאלה אם מדובר ב"שוטרים פדראליים" או "חיילים". לא בטוח שניתן תמיד להבחין בין השניים באתיופיה. גם לא בטוח שהמתרגמים (האחד ששתרגם מאורומו לאמהרית או השני שתרגם מאמהרית לעברית) שולטים בשפות מספיק טוב כדי לעשות את ההבחנה הזאתף גם מקום בו מ' דווקא כן עשה אותה. צריך לזכור שהתמלול שלי הוא תמלול של דברים שעבור מסכת של שני תרגומים שונים על-ידי אנשים שכשירותם לתרגם לא ברורה כלל.

    אני חייב להודות שהחלק האחרון של תגובתך מעט לא ברור לי. אתה מבקש "לעזוב לשניה את העותר" וטוען שאי אפשר ללמוד ממנו על המצב הכללי. קריאה בטקסט מגלה שהמהלך הוא הפוך לחלוטין. ניסיון ללמוד מהמצב הכללי על העותר, ולא להיפך. בכל מקרה, תודה.

  3. סמולן

    בסוף התגובה הקודמת, נא להחליף או-אל-אף במקום או-טי-או. פרט לכך, מומלץ להגיה בנדיבות.

  4. אסף וייצן

    היי "סמולן",
    תודה על התגובה.

    לגבי הפער בין הדברים שכתבתי לדברים שעלו בפרוטוקול שעמד לפני ביהמ"ש העליון- הרי שבדיוק בשל פערים אלה קבע בית המשפט העליון כי לא השתכנע בכך ש"הראיון שהתנהל ביחידת ה-RSD אכן אפשר למערער לשטוח את טענותיו בצורה בהירה, וכי לא נפלו בו אי-הבנות מהותיות".

    נדמה לי שהדבר רק מתחדד לאור הטענה שהעלית בתגובתך, ביחס לשאלה אם מדובר ב"שוטרים פדראליים" או "חיילים". לא בטוח שניתן תמיד להבחין בין השניים באתיופיה וגם אם ניתן, לא בטוח שמ' יודע לבצע הבחנה כזאת. גם לא בטוח שהמתרגמים (האחד ששתרגם מאורומו לאמהרית או השני שתרגם מאמהרית לעברית) שולטים בשפות השונות מספיק טוב כדי להעביר את ההבחנה הזאת. גם מקום בו מ' דווקא כן עשה אותה. צריך לזכור שהתמלול שלי הוא תמלול של דברים שעברו מסכת של שני תרגומים שונים על-ידי אנשים שכשירותם לתרגם לא ברורה כלל ושייתכן שגם בתמלול שלי נפלו שגיאות.

    לגבי החלק האחרון של תגובתך – אני חייב להודות שהוא מעט לא ברור לי. אתה מבקש "לעזוב לשניה את העותר" וטוען שאי אפשר ללמוד ממנו על המצב הכללי. קריאה בטקסט מגלה שהמהלך שלי הפוך לחלוטין. אני מנסה ללמוד "מהמצב הכללי" משהו לגבי הליך המקלט של מ'. לא להיפך. כמו כן, אני לא רואה בכתיבה "סטייל דרידה" משהו להתבייש בו, אבל אני חושש שאני לא יכול להדביק יומרה שכזאת לטקסט.
    בכל מקרה, תודה.

  5. סמולן

    אסף היי

    תודה אף על תגובתך. אתה נדיב ואדיב עד כדי כך שנראה לי שלא הבנת מה כתבתי. אנסה שוב, ובבוטות.

    בתגובה הקודמת נטען, בקיצור, שאתה לא בקי בחומר, שאתה מבלבל בין 2001 ו 2009 וככל הנראה עוד מרכיבים עובדתיים (לרוב). ניסיתי לבסס את הטענות הללו על משפטים תיאוריים מהפוסט, כלומר על "במהלך שנת 2001, הוחזק בכלא כשמונה חודשים" וחיוויים דומים. זהו אינה ציטוט מדברי התובע, או דברי גופים המעורבים בהליך המשפטי. זהו ציטוט שלך-אתה, בעודך מסכם את מצב העניינים האמיתי מנקודת הראות שלך, למען הקוראים. הוא אינו עולה בקנה אחד – וגם לא בשניים – עם המצג העובדתי המתואר בפסק הדין שאתה מפנה אליו.

    כאמור, תיאורים אחרים בפסקה הזו, השנייה מתחת לתמונה, לוקים באותה אי התאמה תמוהה ביחס למה שקבע בית המשפט. זו אי התאמה מטופשת, שכן אכן סביר שהעותר הסתנן לארץ באופן בלתי חוקי (כפי שקבע בית המשפט) רק ב 2010, ולא סביר שבריחתו נמשכה 8 שנים. את אותו דבר ניתן לומר גם על הטענה התמוהה שלך כי משפחתו היתה פעילה בתנועת ה OLF – הוא חושב שלא – ועוד דברים שתיארתי. כאמור, אין לי מושג מה בדיוק הבעיה עם העותר, ונראה לי שהמקרה שלו אכן רלוונטי למעמד של פליט, או תושב, או כל מה שלא יהיה שישמור אותו מהשלטונות האתיופיים (ובלבד שלא יסתבר שה OLF הם אכן ארגון טרור קטלני כפי שהאינטרנט טען הערב, פה ושם). אבל בלי קשר לעותר, טענתי שאתה כותב טענות הזויות, חלקן בקשר להיסטוריה של העותר וחלקן בקשר למצב העולם ("אנו חיים היום בתוך בדיה"). אין מחמאה במה שכתבתי, ואין עיסוק בעותר או בית הדין. כתבתי עליך. אלו לא טעויות קטנות.