string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

סמי מיכאל: מהגר בתוך ארצו

אם לא נשכיל להבין שישראל אינה שוכנת בצפון השאנן של אירופה אלא במרכזו התוסס של המזרח-התיכון המיוסר, אורבת לנו סכנה קיומית חמורה. בלעדי להעוקץ: הרצאתו המלאה של סמי מיכאל בכנס הבינלאומי של האגודה ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה
סמי מיכאל

אני יליד 1926, בן דור שהולך ונכחד. מעטים מאוד זוכרים את נפילתה וקריסתה הקטסטרופלית של האימפריה השנייה בגודלה בעולם. צרפת, המעצמה האדירה אשר בנתה את מאז'ינו, קו ההגנה המשוכלל ביותר בהיסטוריה, ושעמדו לרשותה צבא וחיל אוויר וצי מלחמה אדירים, הובסה במרוצת שלושה שבועות בלבד, לנגד עינינו המבועתות. לא זו בלבד שהיה זה הלם, אלא שמאז נעשה עולמי רעוע יותר. מושגים כמו נצח, מציאות מובנת מאליה וחיים של קבע נשרו מהמילון האישי שלי, אך לעומת זאת, הם קנו להם מקום מרכזי בלקסיקון הישראלי המקודש, וכמו משמשים קוו מאז'ינו וירטואלי. אפשר שהדברים שאני עומד לומר הם קשים, אך לדידי הם מהווים פעמון אזעקה לבני ארצי, וזו הסיבה שבחרתי לומר אותם בשפת אמם של ילדיי ונכדיי.

סמי מיכאל. איך גררנו את שרץ הגזענות אל בתינו כאן? צילום: עמוד הפייסבוק

ישראל היא המדינה היחידה שקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, וכבר בשחר ימיה היתה סיפור הצלחה מסחרר. אפשר היה להציבה כדגם לעשרות מדינות שיצאו משעבוד קולוניאלי וטרם השיגו את חלומן. כיצד קרה שאותה ישראל מוצאת עצמה, אחרי עשרות שנים בלבד, שקועה כלפי חוץ בסכסוך דמים בלתי פתיר, ומפולגת עד שיתוק מבפנים. אני סבור שהתשובה נעוצה בעובדה שישראל מעולם לא העזה להתעמת ישירות עם שלוש בעיות היסוד שמלוות אותה מיום היווסדה: מקומה של ישראל בתוך העולם הערבי, פערים חברתיים גזעניים, וחילוניות ודת.

התרבות השלטת בישראל מאז ומתמיד נשאה את עיניה אל המערב. אך מערב זה, כתמיד, שוקל את קיומה של ישראל, כמו את קיומן של מדינות אחרות, במונחים של רווחיות כלכלית וכדאיות אסטרטגית. המתיישבים המערביים באלג'יר, זימבבווה ודרום-אפריקה צברו ותק רב יותר מההתיישבות הציונית בישראל. אחיזת הלבנים בדרום-אפריקה התפתחה למעצמה מרשימה, אבל כאשר השתנה סדר העדיפויות בעולם, הסתבר שהקיר המערבי התומך הוא אשליה חולפת, בוגדנית ומוליכה שולל.

מדינת ישראל היא למעשה תוצר של שתדלנות יהודית מסורתית. שעה שאבות הציונות באירופה גייסו אהדה לרעיון של הקמת מדינה יהודית, הם השתמשו בטענה שהיישות שתקום תפיץ במזרח-התיכון הנחשל תרבות אירופית מפותחת. גישה זו השתרשה בתודעה הישראלית ועד עצם היום הזה אירופה היא המֶכָּה הרוחנית בעבור חלק גדול מהאינטליגנציה הישראלית ובפרט בעבור כמה סופרים שנחשבים מעצבי דעת קהל. בעיניי, זהו אחד הקונפליקטים הפנימיים העמוקים ביותר ברעיון הציוני. האידיאולוגיה הציונית צמחה על רקע האנטישמיות באירופה עצמה, ואף-על-פי-כן התנדבו אבות הציונות לשמש סוכנים במזרח התיכון לאותה התרבות שטיפחה את שנאת היהודים.

יוצא אפוא שהדוגלים בגישה זו מתייחסים לדורות של אנטישמיות, לגירוש ספרד ולזוועות גרמניה הנאצית כאילו התרחשו בכוכב אחר, בעידן דמיוני. כתוצאה משטיפת מוח עצמית מתמשכת, מזדקרת היום אירופה בתודעת ישראלים רבים כמגדלור תרבותי וכמקור השראה לחברה נאורה. גאים, הצטיירנו בעיני עצמנו ובעיני אוהדינו באירופה כראש גשר איתן לתרבות האירופית בעולם מפגר ועוין. מתוך בורות היסטורית מופלגת, אבות הציונות לא הכירו את זוועות הכיבוש האירופי בעולם הערבי, למן המפרץ הפרסי ועד האוקיינוס האטלנטי.

בהתרפסות לתרבות האירופית אינני סבור כי רכשנו את אהדת אירופה, אך בהחלט קנינו את שנאתם העזה של עמי ערב, הן כסוכנים המשרתים אויב מסוכן והן כממשיכי הכיבושים של אותו אויב. עמי ערב שילמו מחיר כבד מאוד למען מיגור הכיבוש האירופי, מאבקם גבה קרבנות רבים, אך פורמאלית הם השיגו את העצמאות. על כן אפשר שהם ימחלו על פשעי העבר של הכיבוש האירופי, אבל כל עוד ישראל קיימת, אין ביכולתם להכריז על ניצחונם הסופי על הכיבוש האירופי. מדינת ישראל, מיום שקמה, הוכיחה עד כמה מבוססת והגיונית חשדנות הערבים בנו, למן ההזדהות של ישראל בשנות החמישים עם פשעי הצרפתים באלג'יר, דרך ההשתתפות הישראלית עם צבאות בריטניה וצרפת ב-1956 נגד מצרים, שהלאימה את תעלת סואץ, וכלה בהתלהבות הפעילה שלנו בעת כיבוש עיראק, שלא לדבר על הכיבוש הישיר וההתנחלות שלנו בעזה ובגדה.

ישראל, אי זעיר, הפכה לאות קלון על מצח הגאווה של עמי ערב. אלה טחנו וריסקו כל גורם זר שביקש לתקוע יתד עוינת באזור, כך הביסו את המונגולים, את הצלבנים וכן את הכיבוש האירופי. הרקע ההיסטורי של האזור ומצבה הנוכחי של ישראל כאי בודד, מעוררים בלב דאגה ומחשבות פסימיות. אתייחס לבעיות המשמעותיות ביותר, אלו המדירות שינה מעיניי.

הגזענות

גזענות ופערים חברתיים עמוקים הם בעיות חמורות אשר מלוות את ישראל מראשית ימיה ועד עתה. חוזה המדינה צמח באוסטריה והיה איש העולם הגדול. כעיתונאי הוא בא במגע עם תרבויות שונות. לעומתו, מגשימי חזונו הושפעו רבות ממנטאליות הגטו היהודי במזרח-אירופה. היהודים שם היו סגורים על עצמם לרוב וסבלו מדיכוי, בידוד ופוגרומים. אפשר שמן הטעם הזה היהודי התייחס לשכן ולשונה ממנו כאל מקור סכנה. בניגוד ללשונם של יהודי ארצות-ערב והאיסלאם, לשונם של יהודי מזרח-אירופה הייתה שונה לגמרי משפת הסביבה שבה חיו. היידיש היתה כלי התקשורת המקובל בין גלויות שונות במזרח-אירופה.

יתר על כן, היהודי שם לא ידע הרבה על המזרח הערבי ועל היהודי הערבי. אך היהודי בארצות ערב היה פתוח לתרבות הערבית בימי הזוהר שלה, כמו גם בימי השפל, למן אנדלוסיה המשגשגת והאימפריה העבאסית המפוארת, ועד עידן האפילה תחת הכיבוש העותמאני. בין יהדות הגטאות לבין יהדות ארצות-ערב לא היה מגע. בעיני יושבי הגטו, היהודי מדבר מאמא לושן, כלומר יידיש. לעומת זאת, היהודי הערבי, שנהנה מחופש תנועה, למד שקיימים יהודים ברחבי העולם השונים ממנו בשפה ובמנהגים. עם זאת לא ידע דבר על יהדות הגטאות הסגורה על עצמה.

המפגש בין היהודים מארצות ערב ומארצות מזרח-אירופה התרחש בארץ-ישראל והיה טראומטי ומלא חשדנות. יהדות מזרח-אירופה הקדימה להתיישב בארץ-ישראל והטביעה את חותמה על צביונה הרוחני, התרבותי והפוליטי של המדינה החדשה, למרות שמספרה היה דל בעת הקמת המדינה. הגעתי לישראל ב-1949 ומספר תעודת הזהות שקיבלתי הוא 733440, כלומר חיו באותה העת במדינה פחות משלושת רבעי מיליון יהודים. התעוררה ציפייה שאחרי השואה ועם הקמת המדינה יציפו אותה גלי הגירה אדירים מקרב אותה יהדות שסבלה מפשעיה המזעזעים של אירופה.

האכזבה היתה קשה בקרב הישוב הוותיק, שכן יהדות אירופה לא התדפקה על שערי המדינה היהודית. בתוך כך, ב-1948 שטף גל קשה של דיכוי יהודים מקומיים את ארצות ערב כנקמה על תבוסת צבאותיהן. עד אז ליהודים הייתה נוכחות מרשימה ופורייה במרחב הערבי. הם ניצלו את קשריהם עם העולם הגדול והעשירו את ארצותיהם הערביות במישורים הכלכליים והתרבותיים. הם התרכזו בערים הגדולות ועל כן הייתה להם השפעה בולטת במדינות שהיו חקלאיות בעיקרן. לדוגמה, יותר מ-20 אחוזים מתושבי עיר הבירה העיראקית, בגדאד, היו יהודים. זהו מקרה נדיר בעולם כולו. אבל עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נעשה הקיום היהודי בעיראק, כמו בשאר ארצות ערב, בלתי אפשרי.

יהודי ארצות-ערב רובם ככולם זרמו אל המדינה החדשה כפליטים. בעיני היישוב הוותיק, יהודים אלה לא היו שונים בהרבה מהאויב הערבי המובס. הם דיברו בשפתו, הם אימצו את מנהגיו, הם היו כהי-עור כמותו, ואפילו העניקו לצאצאיהם שמות ערבים. בעיני היישוב הוותיק הם היו פרימיטיביים ונחותים, ממש כמו האויב שהכריעו אותו בשדות הקרב. ההלם היה גדול. מנהיג מקרב היישוב הוותיק ביטא את תחושת התסכול אז באומרו: המדינה קמה בשביל עם אחד, ובא להתיישב בה עם אחר.

עד היום, יותר משישים שנים אחרי הקמת מדינת ישראל, קרע זה לא התאחה. מנטאלית הוא לובש צורה של גזענות, וחברתית הוא מתבטא בפער מעמדי. כמה מוזר, שני זרמים, השונים זה מזה עד לזרא באוריינטציה שלהם, כה שקדו בטיפוח השסע הזה. השמאל הסאלוני – ובישראל, ראוי לציין, שהשמאל מעולם לא יצא מן הסאלון – התנער מיהדות המזרח בתור "חומר גלם" נפסד או בז'רגון הקומוניסטי של אז: 'לומפיין פרולטריון'. זאת למרות שבני ההגירה ממצרים, לבנון ובולגריה, ובעיקר מעיראק, נשאו עימם רקורד קומוניסטי מרשים מארצות המוצא שלהם. הממסד הקומוניסטי בישראל התייחס לכל בני הגירה אלה בהתנשאות מופגנת. בראשית שנות החמישים היו מעברות אשר כ-20 אחוזים מתושביהן הצביעו למפלגה הקומוניסטית לכנסת. איש מתוכם לא קודם למעמד ראוי לשמו בתוך המפלגה. הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית היה ונשאר עד היום "טהור" ממזרחים יותר מכל ממסד אחר במדינה. החשדנות וההתנשאות כלפי עדות המזרח היוו מחסום מוצק ובלתי חדיר בשורות המפלגה הקומוניסטית.

הגזענות חלחלה לתחומים רבים ובתוך כך הגדילה עד חרפה את הפערים החברתיים. עד היום, ברוב רובם של מוסדות המדינה החשובים ובמיוחד מוסדות אקדמיה ומוסדות תרבות אנו עדים לתת-ייצוג של יוצאי ארצות-ערב. השמאל בישראל אימץ גישה זאת והמשיך במדיניותו הגזענית עד התאבדותו והפיכתו לכת אליטיסטית זניחה בחברה הישראלית.

המעוז האחר של הגזענות שכן במגזר מפתיע באוכלוסייה היהודית בישראל. אם השמאל ניהל את מדיניותו בצנעה ונקט תכסיסי הכחשה, הרי שהגוש החרדי האשכנזי היה קולני ובוטה בגזענותו. בעיני החרדים, יהדות המזרח היוותה סכנה קיומית. באמונתה, היהדות המזרחית לא נשאה אופי קיצוני. היא התפתחה בחיק האיסלאם הערבי כדת פרגמאטית. היא פיתחה רשת מסועפת של קשרי תרבות וכלכלה עם הממסד הפוליטי האיסלאמי. התחרות האכזרית בין האדמו"רים בעלי השליטה לבין כתות קיצוניות יריבות לא היתה קיימת במזרח כלל וכלל.

בעיראק, סוריה, לבנון ומצרים הממסד הדתי-היהודי התייחס בסלחנות לזרמים שהטיפו לשינויים ולקדמה בקרב הקהילה היהודית. יתרה מזאת, ממסד זה לא קפא על השמרים ואף בעצמו פסק פסקי הלכה שהלמו את הזמן, המקום והתנאים החדשים. החרדים האשכנזים ראו בגישה זו כסכנה קיומית ועל כן התייחסו ליהדות המזרחית הפרגמאטית כפסולה וטמאה. הם אימצו במשך דורות את אמנות הלוחמה הכיתתית האלימה ומתוך מבצרי ההתבודדות שלהם הפנו בישראל את חיצי הגזענות כלפי עדות המזרח, ללא מעצור ובושה. אפילו יהודים מזרחים שוויתרו על המסורת הפרגמאטית, והצטרפו אליהם ואימצו את הקודים הנוקשים שלהם, הוקפו על-ידי החרדים האשכנזים בבידוד גזעני בתוך הריכוזים שלהם בישראל.

אני אישית נאלצתי לערוך לפני שנתיים הפגנת יחיד בתל-אביב נגד גילויי הגזענות המחרידים בבית-ספר בעמנואל. שם נמתחה גדר-הפרדה בחצר כדי למנוע קשר כלשהו בין תלמידות אשכנזיות 'טהורות' לבין תלמידות מזרחיות 'טמאות'. אותו בית-ספר כפה גם תלבושת אחידה, אלא שהצבע שנבחר לתלמידות האשכנזיות שונה מזה של התלמידות המזרחיות.

בימי העוצמה של גרמניה הנאצית, נתקלתי בדרכי לבית-הספר בבגדאד בגרפיטי על הקירות: 'היהודי הוא גזע נחות' ו'היטלר משמיד את החיידקים'. סיסמאות אלו הגיעו לעיראק הישר מברלין. בחלוף כשבעים שנה עדיין המילים הללו צורבות בנפשי. לפי תורת הגזע החרדית כאן בישראל, גם ילדיי ונכדיי המעורבים עם דם עיראקי-רוסי-צרפתי-פולני-הולנדי אנוסים להסתופף מעבר לגדר, יחד עם מאות אלפי צאצאים אחרים. לא אכחיש כי הגדר המוזרה הזאת פלשה לסיוטי הלילה שלי. הקדשתי את נעוריי למלחמה נגד השפעות הגזענות האירופית ובפרט נגד גזענות על רקע דת, צבע ומוצא. שליש עמי נספה בשל כך. בבגדאד הרחוקה ידידיי – יהודים ולא יהודים – ובהם ידידי נפש שילמו בחייהם במאבק נגד הגזענות הארורה הזאת.

איך גררנו את שרץ הגזענות אל בתינו כאן? כמה מזעזע להיווכח כי עם ששילם מחיר דמים איום במאה הקודמת בשל מתיחת גדרות גזעניות סביבו, מרשה להקים בתוך מולדתו גדר מתועבת שכזאת. היטב אנחנו יודעם מתי התרחשה תועבה כזו והיכן. היטב אנו זוכרים איזה מחיר שילם עמנו על גדרות ועל הפרדה על-פי צבע. בעיני, זהו חילול קודש המתרחש בבית-ספר יהודי שטוען שהוא מרביץ תורת קודש. אילו מישהו בארץ אחרת היה מותח גדר מקוממת שכזאת היינו, אנו היהודים, מרעישים עולמות. וכאן, בישראל, השמאל ברובו מילא את פיו מים. הממסד השליט לא נקף אצבע. בג"ץ פסק לעקור את הגדר, אך מקימי הגדר הודיעו בפה מלא כי ימשיכו בדרכם, גם אם יעלה להם הדבר במחיר של ישיבה בכלא.

עתה, עם קריסת השמאל המזויף בישראל ועליית כוחו של הימין בכלל ושל הימין החרדי בפרט, השסע הגזעני הפך לעובדה כמעט מקובלת. הגזענות הולכת ומתאזרחת בחברה הישראלית עם התעצמות כוחו הפוליטי של הימין הדתי. לגזענות כמה מושאים, ובהם: יהודים מארצות ערב והאיסלאם, מהגרים מאתיופיה ומרוסיה, אזרחי ישראל הערבים, פלסטינים בשטחים, פליטים ומהגרי עבודה, הומוסקסואלים והרשימה עוד ארוכה. מפלס הגזענות מוסיף לעלות כאשר גורמים בכנסת ובממשלה מעודדים את גילוייה, הן על-ידי התבטאויות פסולות בציבור והן על-ידי חקיקת חוקים דרקונים נגד הדמוקרטיה, נגד השונה והזר ונגד ארגוני זכויות אדם. מכל מקום, ישראל יכולה להתהדר בתואר המפוקפק – המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח.

דת ומדינה

פרט או מדינה המאמצים טקסט דתי כמורה דרך רוחני וכמסמך המעניק זכות קניין אינם יכולים להיות חילונים לאורך ימים. עם התעצמות כוחה האלקטוראלי של היהדות החרדית, אשכנזית ומזרחית, הסתבך המבנה הסוציו-פוליטי עד מאוד. העוצמה החרדית, בדומה לעוצמה של המתנחלים, ראשיתה בחממה של הציונות החילונית. בן-גוריון הכשיר את המפלגות הדתיות, כאשר הטיף באובססיביות לתודעה יהודית. התנ"ך הפך למסלול הכשרה גם למורים לספרות. במרוצת השנים, מבחירות לבחירות, הגדיל הליכוד את תנופת ההתחרדות, שכן היה מוכן לשלם יותר ויותר כדי לכבוש את השלטון. החרדים לא עמדו בפיתוי הגדול והושיטו את ידם ליטול את חלקם בעוגת השלטון מבלי לכבד את מוסדותיה החילוניים של המדינה, כמו בתי-המשפט, צבא ובכלל ערכים דמוקרטיים. ישראל היתה אפוא חלוצה בקנה מידה בינלאומי בעידוד זרמים דתיים לפעול במסגרות מפלגתיות פוליטיות. בכך הביאה חורבן הן על הדת והן על החיים הפוליטיים הדמוקרטיים התקינים.

הגוש הדתי צובר כוח והשפעה – לא בזכות חיוניות ומקוריות רעיונית, אלא דווקא הודות לשוחד הפוליטי המשחית שמוענק לו כדי שיהיה חלק בקואליציות מפוקפקות.  להתנכרות השמאל לשדרות העם יחד עם התנשאותו, משקל לא מבוטל בהידרדרות זו. גם ההתערערות של מצב הביטחון והתנפצות החלום הבלתי אפשרי להשיג שלום בו זמנית עם כיבוש, מביא יותר ויותר אנשים להאמין כי רק נס או חסדי שמים עשויים להצילנו מקטסטרופה. יש לזכור כי למרות עוצמתה, ב-45 השנים האחרונות ישראל לא זכתה בשום הכרעה צבאית ברורה בשדה הקרב, אפילו לא נגד מליציות פשוטות. אחרי כל עימות הוקמו ועדות חקירה לבדוק היכן נכשלנו. כאשר הטנק והמטוס אינם מספקים מענה, או אז משגשגת הנטייה המשיחית.

יתר על כן, העימות הלאומני בין ישראל לבין העולם הערבי הפך בהדרגה לעימות דתי בין היהדות לבין האיסלאם. אנו חיים בעידן של ימי הזוהר של ההלכה היהודית, כמו גם של השריעה האיסלאמית. שנה אחר שנה מבצרי הדמוקרטיה והשלטון החילוני מתפוררים לנגד עינינו, תחת לחצה העקבי של הלאומנות הדתית. לפני שנים לא מועטות כתב סלמאן רושדי כי שתי מדינות תיאוקרטיות קיימות בעולם והן: איראן וישראל. בינתיים הרשימה מתארכת עקב 'האביב' הערבי המאכזב, שהיה תקוותם של צעירים חילוניים וטפח על פניהם. בספרו 'פסוקי השטן' כותב רושדי: "משהו לא בסדר בחיים הרוחניים של הכוכב הזה… יותר מדי שדים בתוך בני אדם טוענים שהם מאמינים באלוהים."

ידידי א.ב. יהושע טוען כי יהודי יכול להיות נורמאלי רק בישראל. ואני סבור כי חוזה המדינה החילוני מתהפך בקברו למראה המדינה המפקירה מרצון את גורלה לידי שדים אבנורמאלים. ביבי נתניהו נישא לכס השלטון על כנפי הסיסמה של החרדים: נתניהו טוב ליהודים, משמע לחרדים, כלומר להרס הדמוקרטיה החילונית ולכינונה של מדינת הלכה דורסנית. מצעד הניצחון של הלאומנות הדתית מרשים וגם מפחיד. אלפים בעלי השכלה גבוהה נמלטים מישראל מדי שנה ומעדיפים לנהל חיים אבנורמאלים, לפי מושגיו של א.ב. יהושע, בארצות רחוקות אבל נורמאליות יותר. אני מקנא בהם. אבל אני מבוגר מכדי להתנסות שוב בטראומה של מהגר, לכן אני מעדיף להישאר כמהגר בתוך ארצי.

הכיבוש

הכיבוש הוא אסון בהתגלמותו בעבור ישראל. ארץ-ישראל השלמה, ההתלהבות לכבוש, להשתלט ולהתנחל בלב לבה של אוכלוסייה פלסטינית צפופה, נחשול סוחף זה טופח דווקא בחיק הציונות הרואה עצמה נאורה, חילונית וסוציאליסטית. המונח 'ארץ ישראל השלמה' צמח לא בליכוד ולא בישיבות של היהדות הדתית הלאומית, כי אם הוטבע בקיבוץ עין-חרוד על-ידי משוררים, סופרים ואנשי רוח, כמעט על טהרת הזרם החילוני המתון. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הגורם העיקרי בעיצוב דמותה של ישראל מבחינות שונות: פוליטית, תרבותית וכלכלית. במרוצת השנים השמאל והימין הקצינו את עמדותיהם עד אשר יצרו, אלה וגם אלה, שתי אשליות מנוגדות שמגען עם המציאות רופף למדי. השמאל צייר את הערבים כמלאכים תמימים, שהם קורבן לתוקפן הישראלי הברוטאלי. הימין טיפח שנאה לוהטת כלפי הערבים, כמו היו מפלצות חסרות מעצורים.  מן הידועות היא שבכל סכסוך מתמשך, שני הצדדים נעשים ברוטאליים.

משורר מהשורה הראשונה הפטיר: אהוד ברק הוא סמרטוט. הוא צריך לשלוח אליהם טנקים ולקצור בהם במקלעים. משורר זה נמנה עם המחנה השפוי שכביכול חיפש פתרון של שלום. הוא יודע, מן הסתם, שהמקלעים שלנו כבר ירו מיליארדי כדורים מכל הסוגים בעשרות השנים האחרונות ללא הועיל. הפכנו שלוש פעמים את סיני לבית-קברות של חיילים מצרים. החרבנו את ביירות עד היסוד וכבשנו אותה. ריסקנו את הצבא הירדני. השלכנו כמעט את כל האינטליגנציה הפלסטינית הלוחמת לבתי-כלא ישראלים בארבעים וחמש השנים האחרונות. על כל יהודי שנהרג בשלושת הדורות שחלפו, לפחות עשרה פלסטינים מסרו את נפשם. התחמושת שלנו כמעט אזלה ב-1973 מרוב ההרג שערכנו בצבא המצרי, וללא רכבת אווירית אמריקאית היינו נשארים עם קנים ריקים. נער במחנה פליטים החי בעוני מרוד מוכן למות מות גיבורים. אין לו מה להפסיד. כמה בנים אנחנו יכולים להציב שיהיו מוכנים להתאבד ולזכות במות גיבורים?

לא מעט מגנים את הצהרותיו המזעזעות של שר החוץ אביגדור ליברמן, בישראל ומחוצה לה. אבל צודק ליברמן בטענתו כי הוא מבטא בקול רם את שהאחרים חושבים. בל נשלה את עצמנו, התרבות בישראל מורעלת זה כבר לא פחות מן הזרמים הקיצוניים באיסלאם. מגן הילדים ועד זקנה אנו מזינים את נשמתם של בנינו במטען של שנאה, חשדנות ותיעוב כלפי הזר והשונה, ובפרט כלפי הערבים. קולה של התרבות השפויה הולך ונמוג. מחברי הספר הפאשיסטי המטיף לרצח ערבים "תורת המלך" נחלצו מהעמדה לדין פלילי בעוון הסתה לגזענות ולאלימות. וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, סגר את התיק נגדם ובכך גם התיר את מכירתו של הספר המשוקץ הזה. בישראל של ימינו הולכים ומתפתחים ניצני פאשיזם רוחני ותרבותי. סופר קולני שמגויס לממסד תובע שללימודי ספרות ייבחרו ספרים המשרתים את האתוס הציוני בלבד. צחוק הגורל: יש תופעות משעשעות אפילו בצניחה אל התהום. ברכסים, יישוב הסמוך לחיפה, ראש המועצה הדתי הורה לספרייה הציבורית לנעול את כל היצירות החילוניות בחדר סגור, שאינו בר-גישה לקורא הסקרן, אלא בתיאום מראש ולזמן מוגבל. בבית-הכלא הרוחני הזה נסתמו פיותיהם של המשורר אשר ביקש להשתמש במקלע לרצח ערבים, מעלים אבק שם גם ספריו של סופר הממסד. גם ספריי.

עדיין אני מגדיר את עצמי כפטריוט ישראלי, אך ישראל ההולכת ומתדרדרת, המפנה עורף לערכי הומניזם וזכויות אדם אינה יכולה להיות לי מולדת רוחנית.

הנצח הוא אשליה

כמעט שני שלישים משטחה של ישראל הם מדבר שלא יצלח לחקלאות מסורתית. המדינה גם ענייה במשאבי טבע. אף-על-פי-כן היא אחת המדינות הבודדות, שנוסדו לאחר מלחמת העולם השנייה, אשר זינקה למעמד של מדינה פורחת. הודות לחריצות תושביה ותושייתם התפתחו בה חקלאות מתוחכמת, טכנולוגיה גבוהה ורפואה לתפארת. בתחומים לא מעטים הצטרפה ישראל למדינות המובילות בעולם. לא בכדי זכתה בכמה פרסי נובל במקצועות שונים. למרות כל ההישגים הללו מצויים אנו בעידן קשה.  לאורך ההיסטוריה, לא תמיד אירועים דרמטיים, כמו תבוסה טוטאלית במלחמה או אסון טבע קולוסאלי גזרו כליה על תרבות זו או אחרת. גורמים בנאליים הביאו לגסיסתן ולמותן של ישויות ענקיות כמו יוון העתיקה, התרבות המצרית הקדומה, האימפריה הרומית, האימפריה העותמאנית, שלטון הלבנים בדרום-אפריקה וההתיישבות הצרפתית באלג'יר. רק חסרי-מעוף ודלי מחשבה מעמיקה מנופפים במילים גבוהות כמו נצח, עדי-עד ודורי דורות.

אני סבור כי גם הדת היהודית שרויה במשבר רעיוני ורוחני עמוק עקב התנפצות כל האידיאולוגיות. מבחינה רוחנית הידרדרה הדת בישראל לשפל של בתי-קברות, עבודת אלילים וקיצוניות אפלה. דומה כי ההנהגה הדתית נסוגה כמה מאות שנים אחורה אל עולם של אמונות תפלות ובורות משוועת. הדת אשר השכילה לזרום עם החיים המתפתחים בזכות דמויות מזהירות כמו הרמב"ם, משוועת עתה למנהיגות שתערוך רפורמה יסודית. אותו משבר פוקד גם את המנהיגות המדינית. גמדים אופורטוניסטים צפים מעלה והלב כואב לראות איך העם השלים וגם מוחל למנהיגות מושחתת וכזבנית שחוסמת את דרכם של מנהיגים נאורים בשיעור קומתם של אבא אבן ומשה שרת.

לישראל אורבת סכנה קיומית חריפה, אם המנהיגות הקיימת לא תשכיל להבין שישראל שוכנת לא בצפון השאנן של אירופה אלא במרכזו התוסס של המזרח-התיכון המיוסר. אין לנו מקום במזרח-התיכון לאורך ימים לאחר שהמאסנו את עצמנו עליו, לאחר שיום ולילה הדגשנו שהוא מאוס עלינו. כה מאוס. אם לא נמצא פתרון מלבד המקלע והטנק אשר כבר ראינו כמה חסרי ישע הם מול ילד יחף הנושא אבן ביד, אנו עלולים לאבד הכול. מדינת ישראל עלולה להיות תופעה חולפת בדומה לבית הראשון ולבית השני.

האסון הנורא הוא ששכנינו שרויים באותו מצב ביש, להם אין גנדי ולנו אין בנמצא אפילו מיני-רוזוולט.

דברים אלה נישאו כהרצאת פתיחה לכנס הבינלאומי של האגודה ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שרלי

    הכל טוב ויפה ואני מסכים עם כל מילה. אבל החל מסוף שנות החמישים הגיעו המרוקאים, הם היו רבים מכל עליה אחרת, והם דיברו צרפתית. האשכנזים דוברי היידיש פחדו עוד יותר מהמערביות של המרוקאים מאשר מהערביות של העירקים והתימנים. זה איים עליהם עד כדי כך שהם עשו כל דבר כדי למחוק את השפה הצרפתית מהדור השני, בדור השלישי היא מתה מוות טבעי. אם המשטר היה כאן מערבי הוא היה צריך לחבק את אותם מרוקאים בוגרי אליאנס (וגם לבנונים, סורים, מצרים) דוברי צרפתי ולהפוך אותם למורים ולמעבירי התרבות המערבית.

    עם כל הכבוד להרצאה הרהוטה הזו הגיע הזמן שהאינטלקטואלים העירקים יפסיקו לעשות עירקיזציה של כל השיח המזרחי ויתחילו לראות את העולם מעבר לבגדד. בקזבלנקה במאה העשרים היום 50% יהודים, וזה באמת דבר חסר תקדים בעולם היהודי.

  2. נתן

    הגיע הזמן שנבנה פה מדינה שמשתלבת באזור – יחס לנשים כמו בסעודיה, דמוקרטיה כמו בסוריה,אהבה בין עדות כמו בלבנון,רפואה מתקדמת כמו בלוב, אקדמיה ברמה גבוהה כמו בירדן,שיויון חברתי וצדק חברתי כמו במרוקו,יחס להומאים ולסביות כמו ברשות הפלשתינאית, הייטק כמו בסודן ושלום על ישראל.

    האמת- ממילא זה מה שקורה כך שמיכאל מתפרץ לדלת פתוחה.

  3. זמירה רון

    במקום ששר החינוך גדעון סער ירוץ ריצת עמוק לחברון וישב עם עצמו שיקרא את הטקסט ויריץ אותו בכל מוסדות החינוך מבתי הספר ועד לאוניברסיטאות.

  4. מאיר עמור

    אני מודה לסמי מיכאל על אמירתו הישירה והבוטה. בהחלט הוא מצא את המילים, הטון והפורום הנכונים לומר את הדברים הללו. הוא אמר את דבריו באופן רהוט וקולח. הוא אמר את דבריו באוניבירסיטת חיפה בכנס של האגודה ללימודים ישראליים. בעיניי, אוניברסיטת חיפה היא האוניברסיטה הכי "ישראלית" בישראל. הרכב אוכלוסיית הסטודנטים (הבאים בעיקר מ"הצפון הישראלי" המוזנח – עיירות פיתוח (כמו קריית שמונה, מושבי התענכים וערי מסכנות רבות (עפולה ויקנעם) והרבה כפרים ערבים בשילוב עם צעירים/ת ערבים מהערים המרכזיות של היישוב הערבי בישראל -חיפה ונצרת) בה מאפיין את החברה הישראלית העכשווית יותר מכל מוסד חינוכי אחר בישראל. כמובן שרוב "המרצים/ת" באוניברסיטת חיפה לא יסכימו עם הקביעה הזו. הם רוצים להיות דומים לאחותם האשכנזיה בתל-אביב. אך זהו סיפור קצת אחר.
    כישראלי וכבן להורים שהיגרו לישראל ממרוקו אומר כי מזה שנים אני קורא את סמי מיכאל. כבר מ"שווים ושווים יותר", ובעיקר מ"שבטי ישראל", מצאתי אותו מחסיר, באופן קבוע, אלמנטים חשובים. צודק שרלי מההערה למעלה. עבור סמי מיכאל כמו עבור הרבה "רדיקלים" כמו חתן פר ישראל, פרופ' סמי סמוחה (הסוציולוג השמרן ביותר בישראל) מרוקו בפרט וצפון אפריקה ככלל לא נמצאות על המפה הקוגנטיבית שלהם. אומר סמי מיכאל: "זאת למרות שבני ההגירה ממצרים, לבנון ובולגריה, ובעיקר מעיראק, נשאו עימם רקורד קומוניסטי מרשים מארצות המוצא שלהם". אין הוא מציין את היהודים ממרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב. יהדות מרוקו אשר היגרה רובה ככולה לישראל וזכתה לקיתונות של דיכוי, השפלה וביזוי יותר מכל קהילה אחרת בישראל – אינה מוזכרת בדבריו. קהילת יהודי מרוקון בישראל היא הקהילה – יותר מכל קהילה אחרת – שנשאה את נס המרי והדרישה לשיויון חברתי בישראל. קהילה זו אינה מוזכרת כלל וכלל בדבריו של מיכאל. הקהילה הזו לא מופיעה אצל סמי מיכאל.
    האם הסיבה היא שלא היו "קומניסטים" בין יהודי מרוקו?
    שרלי, לצערי יש כאן הרבה יותר מעירקאזיציה של המציאות החברתית מזרחית בישראל. יש כאן המשך הדיכוי האשכנזי והמשך ההתעלמות מההיסטוריה החברתית, הכלכלית והפוליטית בישראל. הרבה יהודים ממוצא עירקאי ממשיכם להיות שותפים לדיכוי, להשפלה ולביזוי הזה. או בקיצור, לגזענות האשכנזית הזו.
    ומה חסר?
    חסר ניתוח הפריבלגיה האשכנזית. העימות בישראל אינו רק עימות של רעיונות (שמאל ימין, יהדות וחילוניות, כיבוש ושלום, התערות במזרח התיכון ופניה לאירופה הבוגדנית והחמקנית). העימות הרעיוני הוא חשוב ביותר, אך הוא משול לקצף שעל פני המים. עימות העומק הוא משמעותי ביותר. לכל מי שמתיימר לומר משהו רלוונטי על החברה הישראלית ואינו מציין את העובדה כי הפריבלגיה האשכנזית שווה זהב בישראל מחסיר מימד בעל תוקף עצום. מי שמחסיר זאת אינו יוצא ידי חובתו כאינטלקטואל. לבטח אין הוא מתריע בשער. הסופר סמי מיכאל אומר כבר הרבה שנים דברים על ישראל. חוץ מלהזכיר באמירה חולפת את "הקרע" כפי שהוא אומר זאת כאן ("עד היום, יותר משישים שנים אחרי הקמת מדינת ישראל, קרע זה לא התאחה. מנטאלית הוא לובש צורה של גזענות, וחברתית הוא מתבטא בפער מעמדי.") אין הוא מנהיר את העומק והשמישות של הפריבלגיה האשכנזית בישראל. זאת אומרת, אין הוא מציין את שוויה "בזהב" בנגישות להון, בשליטה באדמה, בהחזקה של כוח חברתי ובדמוננטיות תרבותית דורסנית. על כך, אין מיכאל אומר כמעט דבר. פעם נוספת, היתה בידיו ההזדמנות לומר דברים משמעותיים על הקונפליקט החברתי בישראל. פעם נוספת הוא אמר אמירה "עירקאית" על כבודה האבוד של קהילת יהודי עירק בישראל.
    כפטריוט ישראל שהוריו הגרו לישראל ממרוקו אני אומר: חבל.
    מאיר עמור

  5. דוד

    חברים יקרים, רובכם אמרתם את דעתכם כלפי הגזענות האשכנזית, אך שחכתם לדון, (בדיוק כמו סמי מיכאל שאגב אני חושב כי אמירתו הייתה מופלאה)על הדורות של המזרחיים ככלל שגדלים בארץ, גדלים בזרועותיכם בני הדור השני, גדלים גם הם על ידי שנאה לעדה האשכנזית. כבן לדור שלישי (מזרחי) בארץ, גם אני גדלתי על אמירות של תיעוב ושנאה כלפי אשכנזים. אם נהיה קצת ראליים ומחוברים לדור הצעיר יותר, המילה "אשכנזי" הפכה להיות מילת גנאי ברוב המקרים, בדיוק כמו המילה "שמאלני". הדור המזרחי שגדל בארץ בקרוב, אני מאמין, יהיה רוב, והמציאות תתהפך. ילדנו יתעללו מנטלית בבני דורם "האשכנזים", והאצבע המאשימה תהיה מופנת אליכם – אותם חברים שמגדלים את ילדיהם על שנאה כלפי העדה האשכנזית. אז אולי ננסה להפסיק להצביע על האשם הראשוני , ונתחיל לתקן את הדור הבא המזרחי והאשכנזי? שלא יגדל במעגל של שנאה כלפי הערביים, המזרחיים, האשכנזים וכל דבר שהוא זר.

  6. ולוולה

    ע"י סמי מיכאל לא יעזרו. קם כאן דור חדש שאינו מבדיל בין העדות. כולם מתחתנים עם כולם. לכולם יש את אותו שיח תרבותי המבוסס על מה שרואים בטלביזיה ובעתון ידיעות אחרונות. תלמידי בתי הספר מקבלים כעונש את אותם מורים גרועים ובאוניברסיטה כולם רוצים ללמוד להיות מהנדלים.

    הספור שלך יעלם בתוך דור אלא אם אנשים מסוגך יצביעו על ההבדלים באובססביות.

  7. אורן

    כמה אפשר להתקוטט על עירקיותו של אחד ומרוקאיותו של אחר. מה המשמעות של כל זה ? מה המשמעות של ההכללה של העירקים המשוכנזים כנגד המרוקאים בוגרי אליאנס ? הכל למען הויכוח אך ללא מטרה פרגמטית. זו בדיוק הבעיה בחברה הישראלית – "זה לא מה שאמרת, זה איך שאמרת !". שטויות במיץ. תקשיבי ל"מה" שהוא אומר !

  8. ג. אביבי

    מאמר חשוב הן בשל המסר והן בשל זהות האומר.
    סמי מיכאל השתדל לאורך כל הקריירה שלו לא לדבר ישירות על הגזענות האשכנזית כנגד המזרחים, כי זה היה חוסם את הקריירה שלו. לעת גבורות סמי מיכאל מתעשת ולא מבייש את בחרותו אלא אף עולה עליה. כל הכבוד!
    סמי הזכיר את עלייתה של דרום אפריקה הגזענית הלבנה – אחותה האידיאולוגית של ישראל האשכנזית – וקריסתה: השוואה רלוונטית. אפשר היה להוסיף את מדינת הצלבנים האירופאית שכמו ישראל כבשה את שטחי פלסטין, התקיימה כחומה בצורה של התרבות האירופאית נגד הערבים במזה"ת, ובהמשך – גם כמו ישראל – נזנחה ע"י ממלכות אירופה שכוננוה. בסוף היא גם מוגרה סופית ע"י הממלוכים.
    אני לא מכיר מחקרים שמנתחים את השפעת דפוסי ההתנהגות והאידיאולוגיה של הצלבנים כלפי עמי המזה"ת על חורבן מדינתם בידי המוסלמים. נראה לי אבל שהייתה השפעה, כגון באירוע שהביא למיגור המשלט האחרון שלהם בארץ (בעתלית).

  9. דןש

    אני יכול כמעט להזדהות עם כולה. למעט הטענה ל"מערביות". לצערי ה"מזרח" עדין לא הוכיח עצמו כדמות לחקוי.
    אבל, פתיחה אינה מספיקה. מהי הדרך בה חייבים ללכת על מנת ליצור עם אחד מגובש. עד היום נמשכת ההפרדה – יהודים מול ערבים; חרדים מול לא שומרי מצוות; צפונים מול דרומים; אשכנזים מול ספרדיים; מתנחלים מול מצדדים בקיומה של מדינה פלסטינאית או כנגד הפיכתנו למדינה רב לאומית לא דמוקרטית ו"אפרדהיידית" אתיופים מול רוסים; וכו'.
    כור ההיתוך, שהיה אמור לפתור את הבעיות, לא צלח, בלשון המעטה. אולי אפילו הגביר את הקיטוב.
    רצוי וחשוב שהסופר הנכבד יציע על בסיס נסיונו הרב הצעות ישומיות לתקון המצב.

  10. ג. אביבי

    כנגד אמירתו הברורה של הסופר סמי מיכאל קמו/נזעקו כמה נשמות טובות שוחרות צדק ושלווה. הם מזהירים אותנו שוב ושוב מפני השד (המזרחי) העדתי.
    כותב צדיק אחד: "קם כאן דור חדש שאינו מבדיל בין העדות …". ואכן לא מבדיל בין העדות, עד כדי כך שלמי מהם אכפת אם 90% מהמרצים שלו הם על טהרת האשכנזים/סלאבים? למי מהם אכפת שלכהיי העור שבין בני הדור המופלא הזה נחסמת הכניסה למקומות בילוי, למקומות עבודה ולקידום? ועל (אי-)הימצאות הכהים השוליים האלה בשאר מוקדי הכוח הקובעים בישות הישראלית? הרי הם עוורי צבעים ואין להם זמן לשטויות. ועל המעשים השיגרתיים האלה במוסדות חרדי אשכנז? זה קורה במדינה אחרת. ואכן, את מי מעניינות כל התופעות השוליות האלה? הרי יש לנו בובה של מדינה!
    ועוד מבטיח לנו הצדיק שאם לא נדבר על ההבדלים האלה, הכל ייעלם בתוך דור (מעניין שאני שומע את זה כבר 3 דורות). וממש כך, אם לא נדבר על הגזענות האשכנזית ובעיקר לא על השפעתה על חיי הלא אשכנזים, מי ישמע על קיומה? היא בתוך פחות משנות דור תתקיים לה בנחת, בשקט ובתרבות כמו בכל המדינות התרבותיות וכפי שהתנהלה עד כה – רק בלי הצעקות הלא תרבותיות האלה, שבוקעות מהבקבוק של השד העדתי. היא תמשיך להפלות לטובה את האשכנזים/אירופאים ע"ח כל השאר – שממילא תפקידם להראות שהפנימו בגרות תרבותית אירופאית ולשתוק. כידוע, ע"פ חוקי הטבע והתרבות האנושית, אם לא מדברים על בעיות הן נעלמות מעצמן.

  11. שרלי

    אני מעניק לכם נוסח יותר טוב:

    תראו, לדור השלישי של המזרחים אין בעיה, כי הם כבר לא יודעים שיש בעיה, וכל עוד ימשיכו לחשוב שאין בעיה האשכנזים יוכלו להמשיך לחגוג וכך הבעיה תיעלם ולא ידברו עליה יותר.

    אתם יכולים להעתיק ולהדביק.

  12. איציק

    מסכים גם עם ג.אביבי, זה לא חוכמה גדולה מצידו לכתוב את הדברים האלה רק אחרי שמזהה שדעת הקהל השתנתה (כמו גם מצד העירקי השני מעוז), בגיל מבוגר, ורק בתום הקריירה כשכל השנים התעלם בלוליינות ואחרי שרבים וטובים אחרים נשכבו על הגדר בזמן אמת והקריבו עצמם לטובת הכלל במלחמה נגד הגזענות האשכנזית.

    אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

  13. שרגא עילם

    האם ישראל היתה ספור הצלחה מסחרר בשחר ימיה וראוי היה כבר אז להציבה כמודל? האם סמי מיכאל לא שמע על הנכבה ועל ניצול ציני של השואה, לאחר הפקרת יהודע אירופה, תוך זלזול במנוצלי השואה ועוד ועוד?
    האם סכסוך הדמים לא היה מלכתחילה?

  14. חיה ש

    שלושה נושאים המהווים סכנה קיומית למדינת ישראל הועלו בטקסט הכתוב היטב – אך לא בהכרח מדייק – של סמי מיכאל. שניים מהם לא זכו כלל לתגובות, לא בעיתונות ולא בתגובות קוראים ברשת. מדוע? האם דת ומדינה וכיבוש אינם נושאים בהם חלוק הציבור? ובכלל מדוע הודרו למקום השני והשלישי מבין הנושאים המעמידים את קיומנו כאן בסכנה בעוד שהנושא העדתי עלה ראשון ו"הדליק" את חלקו הקטן של הציבור הקורא בכלל טקסטים כאלו. שהרי לא לחרדים ולא ללאומנים יש עניין כלשהו בדיונים אלו, כי להם הכול ברור. וגם לציבור הלא משכיל – ואלו הולכים ורבים בינינו- אין עניין כזה. אז מסתבר שגם למשכילים יש רק עניין מוגבל מאד בכך. עדיף להתכשכש שוב ושוב במנגנון היהודי המוכר (גם למזרחיים וגם לאשכנזיים) של התבכיינות על "קיפוח" היסטורי או על המקום הטוב יותר ה"מגיע לנו" בספינה הבוערת.
    התעוררו אנשים. גם אתה סמי מיכאל. די לך ללעוס שוב ושוב את העבר, ההיסטוריה האישית שלך, את ההתעסקות ב"כבוד" אשר נמנע ממך – לפני החיים. משהו לקוי בחוש הפרופורציה שלך.
    הלחימה בגזענות היא סיזיפית, כמו כל משימה חינוכית. הלחימה בבערות היא חלק ממנה, אך דרכך אינה חינוכית כלל. גירוי הפצע אינו הדרך לרפאו.

  15. ג. אביבי

    האם ס.מיכאל התכחש לנכבה? הוא העדיף כל השנים לדבר על סבלם של הפלסטינים ולא של המזרחים. האם דיבור על האסון שהמיטו ציוני אשכנז ומשת"פיהם חרדי אשכנז על המזרחים מחייב קבלת רשות מאשכנזי סמולני כלשהו? האם זה מותנה בחובה, לשיטתך, לכתוב על הניצול הציני של ציוני אשכנז את ניצולי השואה? האם כשאתה כותב על הנכבה אתה תמיד מזכיר את ניצולי השואה? כשאתה כותב על ניצולי השואה אתה מזכיר גם את הנכבה? כשאתה כותב על אלה או על כל שערוריה ציונית אחרת האם אתה מזכיר ולו פעם אחת את הפשעים נגד המזרחים?
    לא מתחסדים סמולנים, לא הממסד האשכנזי ולא משת"פיו ישתיקו אותנו.

  16. דןש

    מי ש"שומר" על המזרחי האוטנטי כמזרחי "דפוק" הם המזרחיים עצמם. קשה להם מאד לצאת מהדמוי העצמי אותו יצרו לעצמם ושומרים עליו בקפדנות יתרה. כאשר אני מתבונן בנכדי הם חיים ומבלים בחברה מעורבת. בבחירתם להקמת משפחה לא נכנס השיקול של מוצא וברור שהצאצאים אינם נושאים תווית של כאלו ו/או כאלו.כל עוד המזרחיים ימשיכו לתייג עצמם כ"דפוקים" ומסכנים הם לא יצליחו להתרומם ולהוות חלק מהחברה השוויונית ההולכת ומתפתחת בצעדי צב בארץ. לא ה"לבנים" מדכאים אלא ה"שחומים" מתבדלים.

  17. א.ב.

    היהדות אינה עם! היא דת.

  18. אלי

    הוא מנסה לטעון שהמזרחים הגיעו חפים מנטיה גזענית, כי'היו פתוחים בארצות המוצא לקהילות שמסביבם', בעוד שהאשכנזים ייבאו נטיה גזענית, כי 'היו סגורים בגטאות'. ייתכן שביקום מקביל משהו מעין זה קרה – זה יכול להתיישב עם ה'הגיון הבריא' שהוא מפעיל, אבל מה לעשות, שאין דבר רחוק יותר מן המציאות. מי שיישב את ישראל לא היו יושבי גטאות. באירופה הייתה, מה שנקרא, "ההשכלה". אנשים שעזבו את העיירות ונסעו ללמוד באוניברסיטאות. מי שהגיע לישראל מאירופה דווקא היה פתוח מאוד. באופן מעניין, היישוב הציוני האשכנזי, היה ביחסים קרובים ואינטימיים עם הזר, האחר – הערבי שישב כאן. זה לא יכול להתיישב עם חברה שמייבאת גזענות. לעומת זאת, הגזענות הקשה ביותר כנגד ערבים ואחרים, נמצאת כיום בחוגי עדות המזרח. תאמרו – בטח! הם למדו מהאשכנזים! שקר, או טעות, או משהו באמצע. הגזענות המזרחית הבוטה כלפי ערבים, היא לדעתי מוצר ישראלי מקורי. איש לא ייבא אותו לכאן. הוא תוצר של ארבעה גורמים: 1. ניסיון של מזרחים לבדל עצמם מערבים, במציאות חדשה בה שכניהם לשעבר הם אוייב חמוש. לא אחת קרה שחשבתי שאדם שממתין איתי בתור הוא ערבי, עד שזיהיתי מגן דוד בולט מאוד תלוי משרשרת על החזה. הסמל נועד כדי לומר: אני יהודי, לא ערבי. הגזענות היא אקסטנציה של מאמצי בידול אלו. 2. תהא הסיבה אשר תהא, בתוך עשור מאז העליות של שנות החמישים הפכו המזרחים לשכבות המוחלשות. ברוב המקומות, שכבות אלה פגיעות יותר להטפה פטריוטית-לאומנית. אני לא חושב שזה נובע מהעדר השכלה, כמו מצורך באלטר-אגו. אני חלש, אני עני. אבל אני יכול להרגיש טוב, להיות גאה – כי המדינה שלי חזקה וגדולה! הפטריוטיות משמשת את העני והמוחלש כעוגן רגשי, מקור נדיר לתחושה טובה לגבי עצמו. כך, כמו בהרבה מקומות בעולם, השכבות המוחלשות בישראל אימצו פטריוטיזם לאומני, ובגלל המאבקים מול העולם הערבי, הדבר התגלגל לגזענות כלפי הערבים. 3. דת. הדתיות של עדות המזרח היא פחות אנליטית ויישומית משל האשכנזים. היא מיסטית ורוחנית. השד יודע מדוע, אבל אל הרעיונות הדתיים המזרחיים נכנס הרעיון שהיהדות היא מעין גזע, וזהו גזע עליון. פגשתי יותר ממזרחי אחד, וגם אם תעקרו את עיני לא אקח את הדברים חזרה משום ששמעתי אותם במו אזניי, שסיפר לי שלגויים אין נשמה – רק ליהודים. זו תפיסה גזענית, שמקורה בדתיות בגוון מיסטי, ומצאתי אותה רק אצל מזרחים. אני לא יודע אם היא נוצרה בארץ או יובאה לכאן. בכל מקרה ההשלכה היא העמקת הגזענות המזרחית כלפי ערבים. 4. ה- pecking order הישראלי. רק במקום הרביעי הייתי מניח את הצורך של המוחלשים למצוא חלש מהם. הפלסטינים, שהיו כבושים ביפו, ברמלה, בלוד, בגליל, ובנגב – כלומר כבר מ- 48, וחיו עד שנות ה- 60 תחת משטר צבאי, היו מטרה נוחה לציבור שנדחק לתחתית הסולם החברתי. ציבור זה, ביקש מישהו לרדות בו בעצמו, כדי להרגיש שאינו הממודר ביותר, פנה לערבים. כשהגיעו האתיופים, העביר זעמו אליהם, וכשהגיעו האריתראים – אליהם. זו נטיה אנושית, אך מכוערת, והיא חיזקה את הגזענות המזרחית כלפי ערבים.

    לומר שהמתח הגזעני החריף ביותר בישראל כיום הוא בין יהודים ממוצא אירופאי ליהודים ערבים, הוא התעלמות אכזרית מן המציאות. המתח הגזעני המשמעותי ביותר כיום בישראל הוא בין יהודים ערבים, יחד עם מתנחלים, כלפי פלסטינים ישראלים ופלסטינים פלסטנים. על המקור למתח זה הצבעתי לעיל.

    הכותב הוא חצי פרסי וחצי פולני, ובמקום שיוכל לומר "אז אף אחד לא יכול לבוא אליי בטענות", הוא חי את חייו כשכולם באים אליו בטענות. לכן הכותב פשוט כותב ביושר את מה שהוא מאמין להיות נכון, מבלי להתחנף לאיש – לא לפולנים ולא לפרסים.

  19. חנה לוי-ויצמן

    המערב הגיש את הכלים המאפשרים לחקור להפיץ ולתת ביטוי לתרבות המזרח. קוראים לזה קידמה (משפט לקוח ממחזה לילדים). לולא אותה ספרות מערבית אינני יודעת אם מרוקאית אחת כמוני, עולה חדשה, בשנות החמישים, הייתה יכולה לספר לילד "אשכנזי" בקיבוץ אגדה יהודית מרוקאית מטובלת פתגמים ביהודית מרוקאית וב אמרות חז"ל ובשיעור היסטוריה לתאר את מסעות היהודים מיהודה הכבושה עד למגרב ולהרי האטלס ועל החיים הסימביוטיים בין השבטים הברבריים שם ליהודים שדמו להם כל כך…

  20. אדם צעיר יעדיף להגר מישרעל

    כל ישראלי צעיר חייב לשאול את עצמו: האם הוא מוכן לבזבז 3 שנות חיים בשירות ביב-טחון מתנחבלי, ואח"כ לחיות במדינה נטולת צדק חברתי

  21. די לנו מפרשי זבל למען הנצחת הגזענות הלבנה

    כותב הידען" אלי:
    "הוא מנסה לטעון שהמזרחים הגיעו חפים מנטיה גזענית, כי'היו פתוחים בארצות המוצא לקהילות שמסביבם', בעוד שהאשכנזים ייבאו נטיה גזענית, כי 'היו סגורים בגטאות'…. אבל מה לעשות, שאין דבר רחוק יותר מן המציאות. – אולי הניתוח של מיכאל מעט שטחי – הוא עושה הנחה לגזעני אשכנז. לאמיתו של דבר הגזענות אותה הביאו המתיישבים האשכנזים לכאן טופחה במשך מאות השנים שקדמו לה באירופה הקולוניאליסטית. כך גם היחס לערבים ולמזרחים. האגף "הסוציאליסטי" של הציונים אף אימץ את תורתו של ארתור רופין שהייתה העתק ישיר של תורת הגזע הגרמני העליון (שרופין היה בין מנסחיה).
    הלאה: "…מי שהגיע לישראל מאירופה דווקא היה פתוח מאוד. באופן מעניין, היישוב הציוני האשכנזי, היה ביחסים קרובים ואינטימיים עם הזר, האחר – הערבי שישב כאן. זה לא יכול להתיישב עם חברה שמייבאת גזענות." – ממש ניתוח "מציאותי"! מהרגע הראשון שהגיעו ציוני אשכנז לא"י, באופן אינטימי הם התחילו להשתלט על אדמות הפלסטינים, באופן אינטימי יצרו חומה נגדם שהוגדרה ע"י אבות הציונות "חומת הברזל של אירופה כנגד הברבריזם הערבי/מזרחי". באופן אנטי-גזעני-אירופאי טיפוסי ומאוד אוהב ואינטימי, הציונים האשכנזים הרחיקו ככל יכולתם את הערבים ממקומות העבודה בהם שלטו – "עבודה עברית" – כי דאגו שלא יכאב להם הגב. ב48, ממש באותה אינטימיות הם הראו לאהובי נפשם הפלסטינים את הדרך לגדה המערבית, לעזה וללבנון ולא שכחו לרצף את דרכם בשושנים תוך בכי מר על עזיבתם.
    קביעת מומחה לגזענות (חוץ משל עצמו): "…לעומת זאת, הגזענות הקשה ביותר כנגד ערבים ואחרים, נמצאת כיום בחוגי עדות המזרח. תאמרו – בטח! הם למדו מהאשכנזים! שקר, או טעות, או משהו באמצע…". – מבריק, המזרחים מדירים את האשכנזים ואת האתיופים ממוסדות החינוך שלהם, יוצרים חייץ/קיר כדי להפריד בין תלמידים מזרחים לבין האשכנזים האומללים, מכנים אותם אשכנז'וקים, ונזהרים לא להתערבב איתם ממש ע"פ חוקי נירנברג להפרדת הגזעים.
    המומחה לסמלים ולתליונים מסיק: ". 1.ניסיון של מזרחים לבדל עצמם מערבים, … עד שזיהיתי מגן דוד בולט מאוד תלוי משרשרת על החזה. הסמל נועד כדי לומר: אני יהודי, לא ערבי. הגזענות היא אקסטנציה של מאמצי בידול אלו." – מה כאן גזעני? לומר אני יהודי כשה'אני' איננו אשכנזי? אם היה כתוב על הסמל "אני שונא ערבים" יכולת לטעון כך. אם עונד השרשרת עם אותה הכתובת היה אשכנזי לבטח לא היית חושד בו בגזענות. הגזענות כולה נמצאת בתפישתך החולנית.
    כמומחה לדת הוא פוסק: " 3. דת. הדתיות של עדות המזרח היא פחות אנליטית ויישומית משל האשכנזים. היא מיסטית ורוחנית. השד יודע מדוע, אבל אל הרעיונות הדתיים המזרחיים נכנס הרעיון שהיהדות היא מעין גזע, וזהו גזע עליון. פגשתי יותר ממזרחי אחד, וגם אם תעקרו … שסיפר לי שלגויים אין נשמה – רק ליהודים. זו תפיסה גזענית, שמקורה בדתיות בגוון מיסטי, ומצאתי אותה רק אצל מזרחים. אני לא יודע אם היא נוצרה בארץ או יובאה לכאן. בכל מקרה ההשלכה היא העמקת הגזענות המזרחית כלפי ערבים. – רק למזרחים יש תפישה מיסטית? ומה עם חרדי אשכנז? כל האמירות האלה נמצאות בספרי הדת היהודית – אם תרצה ואם לאו. היהדות של המזרחים היא בדיוק אותה היהדות של האשכנזים, את הפרשנות הגזענית ששמעת ממזרחי אחד או שניים תשמע ביתר ביטחון ושכנוע עצמי מכל חרדי או חרד"לניק אשכנזי.
    הלאה: "לומר שהמתח הגזעני החריף ביותר בישראל כיום הוא בין יהודים ממוצא אירופאי ליהודים ערבים, הוא התעלמות אכזרית מן המציאות. המתח הגזעני המשמעותי ביותר כיום בישראל הוא בין יהודים ערבים, יחד עם מתנחלים, כלפי פלסטינים ישראלים ופלסטינים פלסטנים. על המקור למתח זה הצבעתי לעיל." – שוב ניתוח שטחי וטיפשי. ראה מי הם אלה שמקימים ועדות קבלה המונעים ככל יכולתם כניסה של ערבים ואתיופים לישובים הקהילתיים (ובמידה רבה גם מזרחים). מי מפעיל את חוקי נירנברג להפרדת גזעים נגד מי? האם המזרחים הקימו את תנועת "מולדת / טרנספר" (שממשיכיה כגון ח"כ אלדד נוכחים בכנסת) ומי את "כך", שקראו לסלק מכאן את כל הערבים? האם המזרחים גרשו את הפלסטינים ממולדתם ב48 או שמא האשכנים?
    כדאי שתלמד את העובדות לאשורן, טרם תגיע לאמירות כל כך ארוכת ולא פחות מכך מטופשות ותלושות.

  22. שרלי

    הם ממש גזענים, המזרחיפ רוצים שיהיו 2-3 שופטים בהרכב בית המשפט העליון כי יש שם רק אשכנזים, גוועאלד, זוועה, ממש גזענות, מה זה הדבר הזה? האירופאים בבית המשפט העליון הם נורא נאורים ומזרחי שרוצה לבוא במקום אחד מהעילויים האלה הוא גזען ושונא אדם ידוע, מה שצריך לעשות זה לדכא אותו כי בלי זה איזו מדינה תהיה לנו.

    שלא לדבר על המזרחים שרוצים שיהיו מרצים מזרחים באוניברסיטה, זו ממש גזענות, מה הם באמת חושבים שהם יכולים להיות מרצים וחוקרים כי יש להם תואר דוקטור, אז מה אם יש למזרחי תואר דוקטור שיילך ויעבוד בבית ספר ואם זה לא טוב לו שיעזוב את הארץ, השם יירחם, איזו מן מדינה גזענית תהיה לנו אם לא נשמור על 95% מרצים מזרחים באוניברסיטאות, זו תהיה ממש זוועה, הם יכולים אפילו לעשות מה שהאשכנזים האירופאים הסובלניים לא עושים ולא להכניס אף ערבי לאוניברסיטה, רגע רגע? התבלבלתי כמה ערבים חוקרים באוניברסיטה יש? 1%, הנה ראיתם, ראיתם איך האשכנזים נאורים, אחרי שהם כאן מאה עשרים שנה הם הגיעו ל 1% ערבים מרצים באוניברסיטה, יא וורדי, תתארו לכם מה הי קורה אם למזרחים היה רוב בין חוקרי האוניברסיטה אז הם היו מכניסים 20% ערבים מרצים ומה היה נשאר לאשכנזים? לא היה נשאר להם מקום?

    לכן כדי שישראל תהיה מדינה נאורה טוב יעשו האירופאים (מזרח אירופאים?) אם ימשיכו להדיר את כל האחרים כי בלי זה ישראל לא תהיה מדינה נאורה, ובלי זה לא נוכל לקרוא ספרים של פולקלור מומצא על יהדות מרוקו לילדינו.

    השם ירחם

  23. שלום עכשיו - לא למלחמה שמציע וינאי אחד

    עיר הולדתו של סמי מיכאל, בגדד, נהרסה מהיסוד בהתערבות ארה"ב. בוש (האב) היה ידיד של סדאם, ונתן ל"ידידו" הלוואות ומענקים גם לאחר שחוסיין הפציץ בגז את העיר הכורדית חלבג'ה וטבח חמשת אלפים – גם ילדים וטף.
    בוש הבן נשמע לללובי הציוני ולניאו-שמרניו-יהודיו וטבח מיליון עיראקים. עכשיו מאיים הכוח של "הסדר האמריקאי" לסדר גם את איראן (וגם אותנו) ע"פ הצעת הפרופסור האדיוט יחזקאל דרור, והכתכלב (מאתגר המלחמות) שביט מ"הארץ".

  24. עמית

    הדמוקרטיה, הקומוניזם, הליברליזם, ההומניזם – כל אלו מושגים אירופאים.
    אי אפשר גם לצאת נגד האירופוצנטריות של התנועה הציונית, וגם לאח"כ, לדרוש שמירה על דמוקרטיה מתוקנת…
    אי אפשר לרצות להשתלב במזה"ת ולבכות את השתלטות הפונדמנטליזם האיסלאמי על מדינות האיזור.
    למעשה היום, בהקצנה הדתית – לאומנית הפושה בישראל, אנחנו סוף, סוף משתלבים במזה"ת יותר מבכל זמן בעבר.

  25. אלי קליר

    את המאמר הזה הייתי מכניס לתכנית הלימודים של כל מוסד אקדמאי הכולל בין נושאיו את הציונות, או תולדות מדינת ישראל.
    זהו מאמר גדול אף שאינו חף מפירכות אחדות. כמו מראה מול עינינו הוא מגלה לנו את האמת, אותה אמת שאנו באיוולתנו עומלים קשה להסתירה, ואשר, כדרכה של האמת, היא פורצת ומוכיחה את עצמה, מבעד כל המיכשולים.

  26. וודי אלן

    What's the difference? It's all mental masturbation.

  27. ג. אביבי

    כותב הגאון: "קשה להם מאוד הדימוי העצמי אותו יצרו לעצמם…" – אז אני מבין שהמזרחים מדירים את עצמם מכל מוקדי הכח והעבודה הנחשבים כי הם חושבים שהם לא מתאימים. המזרחים לשיטתך יצרו כאן את חלוקת העבודה העדתית מתוך תפיסה שהם לא ראויים לניהול אלא רק לעבודות כפיים – הם האמינו, לשיטתך, בעליונות הגזע הלבן על הכהים. גם את "המהפכה האשכנזית" – ספר המתאר את מעמדם הרצוי (בעיני האליטות של המדינה) של המזרחים כעבדים של האשכנזים – כתבו מזרחים….
    ולסיום אתה טוען משהו חדש: "לא הלבנים מדכאים אלא השחומים מתבדלים" – כך למשל, במערכת בתי המשפט המזרחים מתנשאים על האשכנזים ולכן מסרבים לכהן בתפקידי שיפוט – ראה בעליון, ספרדי אחד מתוך 15. כך גם באוניברסיטאות שלנו, כך גם בדירקטוריונים ובהנהלות הבכירות של הגופים הכלכליים במשק. המזרחים ברובם מזלזלים באשכנזים ומתבדלים מהם בכוונה, ולכן מעדיפים להיות עובדי כפיים, פקידות עובדי/ות ניקיון, להשתכר נמוך בהרבה מהאשכנזים – רק לא לכהן בהנהלות. גאוני מר דןשצ'יק!
    באותו הגיון ניתן לומר גם שיהודי אירופה, מתוך גזענות כלפי הגרמנים ושאר עמי אירופה, העדיפו לחיות במחנות עבודה (שמשחררת אותם מקשר עם הגויים) וריכוז…
    מזלם של רוב גזעני אשכנז הוא שהטיפשות אינה כואבת.

  28. עמיש גל

    במובן התרבותי פוליטי. וטוב שכך. ראוי שנשמוך על ערכי דמוקרטיה וזכויות אדם ולא נצלול למעמקי השחור של מזרח תיכון אסלאמי, קנאי ואלים. המחיר – מלחמה מתמדת מול כוחות קיצוניים שלא מכירים בזכות היהודים למדינה לאומית משלהם במזרח תיכון אסלאמי.

    אף אחד לא שולל את קירבתם של היהודים בערב לתרבות ערב, ומה הדבר שונה עם יהודי אירופה? שוכח סמי מיכאלה כי מקורה של הגזענות היא בערבי כנגד היהודי, גם כנגד היהודי הערבי.
    הכיבוש הוא השראה, הוא תקווה הוא הגשמה של שחרור הארץ מידי הכובשים הערבים. אומנם רק חצי ארץ, אבל טוב החצי ביד ובשלום מאשר השלם בדימיון ובחלום. מדינת אחינו הערבים בארץ ישראל היא ירדן. למה הם צריכים מדינה שניה ביהודה ובשומרון ורביעית בעזה?

  29. עמיש גל

    מדינת ישראל היא למעשה תוצר של שתדלנות יהודית מסורתית. שעה שאבות הציונות באירופה גייסו אהדה לרעיון של הקמת מדינה יהודית, הם השתמשו בטענה שהיישות שתקום תפיץ במזרח-התיכון הנחשל תרבות אירופית מפותחת. גישה זו השתרשה בתודעה הישראלית ועד עצם היום הזה אירופה היא המֶכָּה הרוחנית בעבור חלק גדול מהאינטליגנציה הישראלית ובפרט בעבור כמה סופרים שנחשבים מעצבי דעת קהל. בעיניי, זהו אחד הקונפליקטים הפנימיים העמוקים ביותר ברעיון הציוני. האידיאולוגיה הציונית צמחה על רקע האנטישמיות באירופה עצמה, ואף-על-פי-כן התנדבו אבות הציונות לשמש סוכנים במזרח התיכון לאותה התרבות שטיפחה את שנאת היהודים.

  30. פרופ' ברהום חיים (בר)

    מסכים עמך בכל מילה ומשפט ונדירים הם המקרים בהם אני לגמרי מביע הסכמה מוחלטת!!!
    אתה ושכמותך לא יכולים להיכחד; אתם תחיו לנצח גם לאחר אריכות חיים בבריאות שלמה. כדבריה של כוכב המזרח ששרה את שירו של שיח אבו עילא ובתרגום לעברית: אנו גזע נצחי לעולם נחיה; ואפילו אם תעצמנה עינינו – ליבנו ימשיך לפעום!!!
    שלך בהערכה (דור ראשון לעולי עיראק )
    פרופ' בר חיים

  31. אילנה שזור

    מתי יקבל סמי מיכאל לפחות פרס ישראל?

  32. ד"ר אהרון יצחקי

    אני מאמין שסמי מיכאל יודע את האמת את כל האמת ורק את האמת. עם זאת אציין שהוא החסיר ממנה והוסיף עליה דברים שפגמו בה. אילו דיבר רק אמת, היה מנודה ולא היינו שומעים על עמדותיו במרחב הציבורי. הביקורת שלי מסתכמת בעיקר בנקודות שלהלן:
    1. הגזענות היא תופעה מתוכננת: הגזענות אינה סתם תוצאה של תהליכים היסטוריים סטיכיים של האשכנזים במזרח אירופה בגטאות. הגזענות בישוב ובמדינת ישראל מתוכננת בפועל ממש מראשית ההתיישבות הציונית. המאפיין שנוסף מסביב לתאריך כינון מדינת ישראל הוא מתן גושפנקא פסבדו-מדעית והפצה מסיבית יותר של הגזענות לעיצוב סטריאוטיפ נחות ושלילי ביותר עבורנו. עמדה זו מקובלת על האקדמיה בכל המקצועות הרלוונטיים, ולא רק בה. בן גוריון הפך את השכינה למונופול עבור האשכנזים בלבד. בראש המשרד הארצישראלי עמד ד"ר ארתור רופין ובראש מדינת ישראל עמד דוד בן-גוריון. אלה הם גזענים קיצוניים ביותר. האשכנזים ניהלו וקיימו שיטפון של הסתה נגדנו עוד לפני שמדינת ישראל הובילה אותנו למחנות בתוכה.
    2. הבסיס האינטרסנטי של הגזענות לטובת האשכנזים: מראשית ההתיישבות נעשתה חלוקת קרקעות ומשאבים עבור האשכנזים בעלי אופי גזעני מובהק. בן-גוריון ב-1912 ציין את שלושת המאפיינים שהונהגו מכבר בהתיישבות ונמשכו לאחר מכן בתקופת המדינה: הפרדה טריטוריאלית, חברתית וכלכלית מבוססת על תורת הגזענות.
    3. הרצל היה גזען מוצהר: סמי מיכאל מחמי להרצל שהיה גזען מוצהר. גם אבא אבן ומשה שרת התנהלו כגזענים.
    4. הרוסים הם אשכנזים ושייכים לאליטה האשכנזית: אין להתייחס לרוסים כפי שלא היה מקום להתייחס לגרמנית כקורבנות הגזענות. הרוסים הם אשכנזים, קליטתם ישירה במקומות עם תשתיות בניגוד מובהק ל"קליטה" של היהודים המזרחים, שהיא בפועל דחייה מכל בחינה אפשרית, בדיור, בתעסוקה, בחינוך. הם חלק מהשלטון ומהאליטה האשכנזית. הגזענות היא תופעה אשכנזית, יזומה מלכתחילה.
    אני רוצה להחמיא לחברים שיודעים להגיב על דברי סרק של גזענים ציניקנים.

  33. קוראת

    אני מעריכה את הניתוח, אבל יש בו הכללות גסות.
    בילדותי בשנות ה-50 גרנו בשכונה דלה, שאוכלסה ע"י ניצולי שואה (כמו הורי), יוצאי מדינות ערב, ומעט דתיים.
    חברתי הקרובה היתה בת לעולים יוצאי מצריים. הוריה ידעו ערבית, אבל דיברו ביניהם בצרפתית. חינוכם היה צרפתי, והם היו הרבה יותר קרובים למערב מהורי.
    אגב, לא נכון שהגלויות היו מנותקות זו מזו. סבתה של אותה ילדה הגיעה מפולין למצרים, בנסיבות שאינן ידועות לי, ונישאה ליהודי מצרי (והיא דווקא היתה הכהה בין שניהם). בתם, אמה של אותה ילדה, היתה מורה לצרפתית, ואיש לא היה מזהה אותה כבת לעדות המזרח.

  34. מכשפונת

    יש דבר כזה ישראליות שהיא מעל העניין הזה העדתי שמבחינתי היא קיימת לצד היהדות ששרדה כל השנים. הישראליות הזאת היא לא בקונפליקט עם המזרח התיכון היא חלק ממנו כשמורת טבע של העברית. יש בישראליות הזאת קוים אירופאים ומזרחיים שיאפשרו לה להמשיך ולהתקיים כאן ומהבחינה הזאת של העקשנות, הישראליות היא מאוד תחרותית ואמריקאית. מה שימשיך להטריד ובצדק זה מעמד האישה הן מבחינה מסורתית והן מבחינה ליברלית מערבית. אבל אנחנו משתייכים לעולם החופשי מבחינת השכלה ומדע וטכנולוגיה וזאת המגמה הקובעת. מהבחינה הזאת ישראל היא הכרח של נאורות במזרח התיכון. ויש יותר שיתוף פעולה בתחומים אלה מאשר מדברים עליו, מפני שהקונפליקט מזרים כספים לשטח ולפוליטיקה. אבל בכל הקשור לאמנות ומדע בדיוק כפי שהישראליות היא סוג של מנטליות שמעל העדתיות, כך האמנות והטכנולוגיה הן מעל הפוליטיקה הזאת שלפעמים יש בה הרבה רעש וצלצולים לצורכי יח"צ אישיים.

  35. תמשיכו תמשיכו

    יש דוגמא למדינה ערבית אחת שאנחנו היינו רוצים לקחת משהו קטן ממנה ? חוץ מהחום והאהבה של העדה ?
    קשקושי פח, 20 מליון מצרים בקהיר אוכלים פול 3 פעמים ביום.
    מוסר העבדים לובש גם צבע ומתגזען על עצמו.
    לכו להביא פרס נובל בפיזיקה או במתמטיקה או בביולוגיה או בהמצאת תרופה פורצת דרך ונקשיב לכם. חומוס כבר יש לנו.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X