string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

מדוע הורידו את אדרעי מהמסילה?

ועד עובדי הרכבת פוזר מפני שאיים במקביל על שני המונופולים הקדושים ביותר בישראל: המונופול של האוצר על קביעת סדר היום הניאו-ליברלי, והמונופול של ההסתדרות על ייצוג העובדים. אייל טבת על שיתוף הפעולה של ההסתדרות עם העסקה פוגענית על שלל צורותיה
אייל טבת

יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי, לא הודחה מתפקידה בשעה שהשביתה את הרכבת ללא קבלת אישור ההסתדרות. היא גם לא הודחה בגלל התנהגות שאינה הולמת בפני בית הדין לעבודה ואי כיבוד פסיקותיו. היא לא הודחה אז כי אלה היו ימים שלפני בחירות להסתדרות, ולפני בחירות כידוע לא מרגיזים את הבוחרים.

לאחר הבחירות פיזרה ההסתדרות את ועד עובדי הרכבת – לא בגלל סירובו להופיע למשא ומתן עם המעסיק, שכן על התנהגות חמורה הרבה יותר נמחל לו בעבר. ועד עובדי הרכבת פוזר מפני שהוא איים במקביל על שני המונופולים הקדושים ביותר שקיימים כאן: המונופול של האוצר על קביעת סדר היום הניאו-ליברלי, והמונופול של ההסתדרות על ייצוג העובדים.

בין האוצר להסתדרות קיימת מערכת יחסים של תן וקח. ההסתדרות אינה מאתגרת את סדר היום הניאו-ליברלי אותו מקדם האוצר הכולל: הפרטות, שינויים מבניים וגמישות תעסוקתית. בתמורה, האוצר אינו פוגע במונופול של ההסתדרות על ייצוג עובדים.

יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי. הושעתה יחד עם עובדים נוספים בתואנה של אלימות. כשההסתדרות עמדה מנגד, היא ויתרה על מעמד העובדים בישראל

ההסתדרות מייחסת חשיבות רבה ליכולתה לכפות קיום הסכמים על ידי העובדים. אם ההסתדרות לא תצליח לאכוף משמעת וקיום הסכמים, הרי שלמעסיקים ולממשלה לא יהיה אינטרס לקיים איתה משא ומתן. לשם כך, מבקשים ראשי ההסתדרות להשיג שליטה אפקטיבית באמצעות ראשי הוועדים במקומות העבודה, על העובדים. הדרך להשגת שליטה בעובדים תוך כדי שמירה על המונופול לייצגם, מושגת באמצעות פגיעה בתנאי העסקה של עובדים חדשים, ה"לכודים" בתוך הסכם קיבוצי המחסיר מזכויותיהם למען שמירה על ריבוי זכויות ותנאי העסקה של העובדים הוותיקים. כך אנו מוצאים מעמדות שונים של עובדים (דור א', דור ב'), עובדי קבלן, עובדי חברות שירותים, עובדים המועסקים באמצעות עמותות ועובדים בחוזים מיוחדים לתקופה מוגבלת.

ההסתדרות בוחרת לתת יד להגמשת שוק העבודה, לתופעות של העסקה פוגענית של עובדים על שלל הצורות וההסדרים, תוך כדי שימור ושיפור תנאי העסקה של קבוצה ההולכת וקטנה של עובדים ותיקים. שיתוף הפעולה של ההסתדרות עם העובדים הוותיקים ועם המעסיקים (כולל עם ארגון קבלני חברות כוח אדם), מאפשר להסתדרות להמשיך ולשמר את המונופול שיש לה על ייצוג עובדים ומאפשר לה לקחת חלק במשולש הקורפוריסטי. חלקה במשולש הפך להיות שולי וטקסי שכן ההסתדרות ויתרה על תפקידה בקביעת סדר היום הכלכלי  – חברתי.  מעמדה ומצבה של ההסתדרות הביא אותה לוותר על מאבק במעסיקים הנתפסים בעיניה כצד החזק המספק את העבודה, אבל על המונופול לייצג עובדים ההסתדרות לא ויתרה.

הסדרי ההעסקה השונים לא גרעו מכוחה הכלכלי של ההסתדרות שכן העובדים משלמים דמי ארגון להסתדרות הכללית. הסדרים אלה גם לא גורמים לערעור הסדר החברתי – כלכלי שכן ההסתדרות אינה מבקשת לערער אחר הסדר הקיים אלא רואה את עצמה כשותפה בעיצובו.

בחברת הרכבת נדרשת רפורמה מעמיקה, אולם חשוב לעשותה בהידברות עם העובדים. בחינה היסטורית של הפרטות ושינויים מבניים בענפי תשתית בישראל מלמדת על עובדים שניהלו בהתחלה מאבקים ובהמשך שיתפו פעולה. משרד האוצר, המחזיק כאמור במונופול על קביעת סדר היום החברתי – כלכלי, בוחר פעם אחר פעם בדרך חד צדדית, המעמידה את העובדים בפני עובדה – קבל או תשתולל. וכשארגון העובדים "משתולל" קל להציגו כחסר אחריות, כאויב, כפוגע, כמי שאינו ראוי. עובדי חברת הרכבת כמו גם עובדים במונופולים אחרים העדיפו במשך שנים להתבונן פנימה  – כל ארגון לנפשו – ולעצום עיניים בשעה שהופרטו שירותי רווחה רבים, ועובדים "חלשים" נפגעו. מי שהספיק כבר לשכוח את מילות האינטרנציונאל "האחווה היא דגלנו וחירות לכל עם" – מורד עתה מהמסילה על ידי אלה שכלל לא הכירו את מילות השיר.

הכותב הוא חוקר במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים בתחומי ההפרטה והרגולציה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מישהו

    מה עם בעיות הבטיחות החמורות ברכבת? האיחורים הבלתי נגמרים? הנפוטיזם?

    מה עם ההתנהגות הביזיונית של יו"ר הוועד שנעדרה מדיונים משפטיים ותירצה זאת בעזות מצח?

    אנחנו עדיין מדינת חוק. מי שמצפצף עליו צריך להיענש.

    ולא, אני לא מההסתדרות, לכל המלעיזים שעוד יבואו.

  2. מיכאל

    באופן מוזר זה כבר לא נושא שמסוקר בתקשורת. האם בית הדין החליט, או שעדיין לא? המאמר כאן רומז שהועד הנבחר הודח והמעבר ל'כוח לעובדים' סוכל. האם זה כך? אשמח לעדכונים.

  3. דב פוניו

    מאבקי הועדים הגדולים ( מי זוכר את יהושוע פרץ בנמל אשדוד) היו רחוקים מלשאת חותם של נחמדות.
    גילה אדרעי היא דוגמה מייצגת של פעיל צבור כוחני.ספק דואגת לצבור עובדי הרכבת, ספק למעמדה האישי ומונעת תאוות שליטה.
    יחד עם זאת, היא נבחרה ברוב גדול. אוי לנו אם ההסתדרות תנסה להדחק למערכת היחסים הסבוכה בלאו הכי.שיקוליה לבטח לא רווחת העובדים אלא קומבינות של השתלטות ואני מסכים לחלוטין עם כותב המאמר.
    נותר לי רק לתמוה על התמיכה הבלתי מסוייגת לה זוכה עופר עיני אצל מנהיגת מפלגת העבודה. גם לה אין קווים אדומים?

  4. גלעד

    סופסוף ההסתדרות עומדת על רגליה מול מי שמנסה לפגוע בעובדים מבפנים וגם עכשיו אתם נגד.

    כל הכבוד לאגף להתאגדות שרואה את העובד ולא את הפוליטיקאית שאמורה לייצג אותו.

  5. יואש

    צודק אייל טבת. קיים קשר של שתיקה ושליטה בין האוצר/ממשלה/ הסתדרות ביחס לציבור העובדים המאורגן. את הציבור הלא מאורגן גופים אלה דרסו מכבר ולא סופרים אותם.
    הקשר בין עיני לשלי יחימוביץ הוא מוזר ומתעתע בבוחריה העתידיים של יחימוביץ. לא ברור איזה "פני יאנוס" שלה ייראו לצבור תומכיה בשעת צרה ומצוקה.
    פרשת הרכבת מדגימה קשר מושחת בין הממשלה להסתדרות שבה לוחצים על ציבור העובדים להפרטה מהסוג ההרסני והעשרת יוגב וחבר מרעיו תוך הצגת העובדים כ"פורעים וגורמי נזק לציבור". זו בדיוק מגמת הלחץ הממשלתי: לגרום לדה-לגיטימציה של העובדים המאורגנים ברכבת ישראל,ולהכניס גורמי הון-שלטון חיצוניים שיקבלו נכסי מדינה בפרוטות וימשיכו לסחוט את המדינה וציבור הנוסעים בדור הבא.
    לכל אלה מצטרפת המדיניות של העלמת עין מהסתננות עשרות אלפי מהגרי עבודה לישראל ושילובם היזום על ידי גורמי השלטון בעבודות שירותים בישראל. הללו אינם מאורגנים ולכאורה אינם מהווים מעמסה תקציבית על הממשלה.הקולות שנשמעים מכוון ביבי והאוצר הם בניית גדר ומחנות הסגר בדרום הארץ, אלו קולות סרק והטעייה. הממשלה מעוניינת בהמשך הגירת העבודה הזו כחלק מאותו חזון ניאו-ליברלי שמאמין ביצירת כאוס בזמן נתון כדי להשיג תוצאות רצויות לבעלי ההון והשלטון במדינה.
    מדיניות הרסנית זו של ביבי ועושי דברו היא בבחינת "הלם העתיד" של מדינת ישראל.

  6. אלי אמינוב

    מלבד העובדה שהדחתו של הועד הנבחר של עובדי הרכבת בידי הנהגת ההסתדרות חשפה שוב את אופיה האנטי פועלי והאנטי דמוקרטי, נטל לעצמו גם בית הדין הארצי לעבודה את זכות היתר להתעלם מרצונם של רוב עובדי הרכבת ולהכשיל את מאבקם, התארגנותם ומעברם לאיגוד כוח לעובדים. ככל שהדבר מזעזע, לא חרג בית הדין בכך מן התפקיד שהוטל עליו בהווסדו, דהיינו לשמר את כוחה הריאקציוני של ההסתדרות ואת שליטתה על ועדי העובדים הנבחרים.
    למי שאינו מתעלם מההסטוריה , זכור בוודאי שבתי הדין לעבודה הוקמו בארץ על פי דרישת ההסתדרות בתחילת שנות השבעים. הסיבות לכך נבעו מאי יכולת המנגנון ההסתדרותי לכפות את החלטותיו על ועדים מיליטנטיים, שראשיהם ראו את תפקידם ביצוג העובדים שבחרו בהם ולא בייצוג הנהלת ההסתדרות בקרב העובדים.( המתעניין בהסטורי ובפוליטיקה של ההסתדרות יוכל למצוא כאן http://www.onerepublic.org/2009/07/blog-post.html חומר בעניין.) כך נוצר בארץ בנוסף לארגון האנטי פועלי הקרוי ההסתדרות הכללית או החדשה של העובדים, גם מנגנון כפיה חדש שנועד להסדרה משטרתית של יחסי העבודה. גם תהליך ההפרטה עליו החליטה ממשלת ישראל התרחש תוך הסכמה ותמיכה של ההסתדרות.נסיונו של עיני להציג עצמו לאחרונה כמושיע עובדי הקבלן נובע בראש וראשונה מהופעתו של כוח לעובדים, ארגון עובדים דמוקרטי שהחל להגיע למספר הישגים שלמרות זעירותם מאיימים על המנגנון האנטי דמוקרטי של ההסתדרות. כך למרות שהיו בבית הדין לעבודה מספר שופטים הגונים במשך השנים הרי המצב השתנה והארגון האנטי פועלי, המחזיק את עיקרו של מעמד העובדים בארץ בתוכו תוך שהוא מכפיף אותם ברוב המקרים לצרכי מעבידיהם, עשו לאבד מכוחו. מכיון שכך נחשף אופיו הריאקציוני של מנגנון בתי הדין לעבודה והעומדת בראשו מתחילה למלא את יעודה ההסטורי – הסדרה משטרתית של יחסי העבודה והגנה על הסדר החברתי הרקוב. עד הבחירות להסתדרות, יצא עיני לכמה מאבקי ראווה חסרי ערך ומתוכננים מראש לכשלון. גם השביתות אותן נאלץ עיני לנהל מפעם לפעם, אינם שביתות שהפועלים דורשים לנהלן והם אף לא מעורבים בהחלטות בעניינן, לא על אורכן , לא על היקפן ולא על סיומן.
    אדרעי וחבריה הודחו משום שניהלו מאבק איגוד מקצועי אמיתי. כוחם נבע מהיותם נבחרי עובדי הרכבת, אשר בחרו בהם באופן דמוקרטי כדי שילחמו עבורם. מדיניותה האנטי דמוקרטית של הנהגת ההסתדרות, הנמשכת כבר דורות יצרה בארץ גם ועדים מרוסנים מראש ומחויבים לא לבוחריהם הפורמליים אלא לראשי ההסתדרות. חברי ועדים אלה מפצים את עצמם על סרוסם בהשגת טובות הנאה ובשחיתות. זהו המחיר שמשלם בסופו משל דבר מעמד הפועלים כולו על הכנסתו לתוך כותונת המשוגעים של ההסתדרות. כדי לשקם את עצמם, זקוקים העובדים לדמוקרטיה בארגוניהם כמו אויר לנשימה. זהו דבר שצריך להתבהר לעובדים שעדיין מאמינים בהסתדרות וכן כי מוסד אנטי דמוקרטי זה חייב להיות מוחלף על ידי איגוד מקצועי אמיתי, עצמאי , דמוקרטי ולוחם. אולם הדרישה הממשית הראשונה שצריכה לעלות היום בועדי העובדים היא: "יבוטלו בתי הדין לעבודה".