string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

אל תבנו על הצייתנות שלהם

לידיעת ההסתדרות: עובדי הרכבת והנהגתם הנבחרת שהודחה השבוע בידי בית המשפט, לא יוותרו במהרה על החופש להוביל בעצמם את המאבק על החיים שלהם ושל משפחותיהם
מתן בורד

בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, שימשה ההסתדרות תחת שלטון מפא"י ומפלגת העבודה כלי לריסון כוחם של העובדים. בניגוד לחלק מהאמירות המקובלות, ריסון זה לא היווה חלק ממשק סוציאליסטי, אלא נדרש כדי ליצור משק קפיטליסטי בדומיננטיות ממשלתית. כמה דוגמאות בולטות לכך הן מרד הימאים, שנשבר באמצעות שיתוף פעולה הדוק בין מועצת פועלי חיפה לבין הממשלה ושלוחותיה; ועדי הפעולה בשנות ה-60, שהיו בפועל שורה ארוכה של מרידות נגד סמכות ההסתדרות ושלצורך שבירתם, בין היתר, יזמה ממשלת מפא"י את המיתון של 65-66; והימנעותה של ההסתדרות מלאגד ולדאוג לתנאי עבודתם של העובדים הפלסטינים לאחר הכיבוש של 67', מהלך ששימר את החולשה של כוח המיקוח הקולקטיבי של כלל העובדים.

המשק הממשלתי/הסתדרותי פורק והופרט במהלך העשורים האחרונים, בהן הנהיגו ממשלות העבודה והליכוד מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית הולכת ומקצינה. גם בתנאים אלה נדרשה ההסתדרות לרסן את כוחם של העובדים ולמנוע מהם להתנגד למהלכים שהחמירו מאוד את מצבם של השכירים ושל אלה שלא יכולים או מעוניינים להיות שכירים בישראל. כך עברו כאן בקלות יחסית רפורמות מרחיקות לכת בשוק העבודה, ונוצרה קטגוריה ענקית וחסרת תקדים של מאות-אלפי עובדי קבלן ועוד מאות אלפי עובדים עניים; כך הופרטו עשרות חברות ממשלתיות במחירי רצפה; וכך נוצר בישראל מעמד הטייקונים שמפקיע עוד ועוד מכוחם של תושבי הארץ לנהל את החלוקה של המשאבים הטבעיים ואת אלה שנוצרים בעבודה קשה של מאות אלפים ומיליונים.

המבנה הבלתי-דמוקרטי של ההסתדרות, שקשור באופן הדוק לתפקידה ההיסטורי, לרסן את כוחם של העובדים, מילא גם תפקיד מרכזי בהיעדרה של התנגדות ממשית למהפכה הניאו-ליברלית כאן, בהשוואה למהפכות דומות שעברו על מדינות רבות בעולם באותה תקופה. היתרון של התקופה בה אנחנו נמצאים מנקודת מבט של כוחם של העובדים, הוא שהתנערות המדינה מתושביה והחלשתם מביאה גם להחלשתה של ההסתדרות, ובעקיפין להחלשת יכולתה להטיל מרות על העובדים בישראל.

את זה הבינו ראשי הממשלות אולמרט ונתניהו מאז סוף העשור הקודם. למזלם נמצא להם בעל ברית אידיאלי בהנהגת ההסתדרות, עופר עיני, שנרתם בחפץ לב לשרת את המדיניות הכלכלית שלהם וליצור "איזון" מחודש בין המדינה – עכשיו בשליטה דה-פקטו של בעלי ההון הפרטיים הגדולים – לבין העובדים, עכשיו במצב חלש בהרבה אפילו ממצבם תחת שלטון מפא"י.

לתוך הסיטואציה הזאת נכנס ב-5 השנים האחרונות כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי. אלפי עובדים ממקצועות שונים התאגדו בכוח לעובדים בשנים אלה, בעיקר עובדים מענפים ומקצועות "חדשים", שההסתדרות לא ראתה צורך לאגדם והפקירה אותם לחסדי השוק החופשי. המעבר של עובדי הרכבת לכוח לעובדים, כהמשך למעבר המוצלח של עובדי חיפה כימיקלים צפון לפני שנה וחצי, הוא סימן לכך שהיכולת של ההסתדרות לשלוט בעובדים ולהגביל את כוחם פוחתת. בלי קשר לתוצאות המאבק ברכבת, ברור שהעובדים בוועדים המאוגדים בהסתדרות רואים כעת את כוח לעובדים כאלטרנטיבה ממשית, ובעתיד נראה יותר ויותר מהם פונים למהלך דרמטי מסוג זה.

המהלך הזה, וההד התקשורתי שנלווה אליו, גם עוזרים לעשרות מקומות עבודה חדשים להכיר את האלטרנטיבה הדמוקרטית שמהווה כוח לעובדים להתאגדות, והדבר ניכר בזרם חסר תקדים של פניות ממקומות עבודה לא מאורגנים. השפעה מהותית אפשרית אחרת היא שההסתדרות עצמה תאלץ להקשיב לרצונם של העובדים המאוגדים במסגרתה יותר מאשר בעבר, ולאפשר להם לנהל מאבקים מרחיקי לכת יותר נגד תוכניות הנישול של הממשלה.

אבל גם את מאבק עובדי הרכבת – עם הכרעת בית הדין השבוע כי הארגון היציג של הוועד הוא ההסתדרות ולא כוח לעובדים - עדיין מוקדם מאוד להספיד. בנוסף לפלטפורמה אלטרנטיבית, שמהווה מבנה דמוקרטי יותר לעובדי הרכבת לנהל במסגרתה את מאבקם נגד הממשלה והנהלת הרכבת, כוח לעובדים גם נותן לעובדי הרכבת ולהנהגתם הנבחרת שפה דמוקרטית לנהל באמצעותה את מאבקם. למעלה מאלף עובדי הרכבת שעברו לכוח לעובדים עשו זאת מתוך הבנה שההסתדרות מגבילה אותם ומסרסת אותם. היום, אחרי מאות אסיפות עובדים, עשרות אלפי שיחות שכנוע, על קפה ובטלפון, לעזוב את ההסתדרות ולעבור לכוח לעובדים, רבים מאוד מהעובדים ברכבת מבינים טוב יותר את הקשר ההדוק בין חופש ההתארגנות וחופש הבחירה לבין ביטחון תעסוקתי ושכר ראוי.

העובדים האלה, והנהגתם הנבחרת – שמהלך ההדחה הבוטה שלה היה נקודת המפנה במעברם לכוח לעובדים – לא יוותרו במהרה על החופש להוביל בעצמם את המאבק על החיים שלהם ושל משפחותיהם. במאבק הזה פעילי כוח לעובדים, החברים בסניפי עובדים אחרים שמנהלים או ניהלו מאבקים דמוקרטיים למען שכר הוגן יותר, ביטחון תעסוקתי רב יותר וכו', צוברים גם הם ניסיון רב ותובנות חדשות, שישמשו אותם במאבקים הבאים. הפעילים האלה ימשיכו לעמוד לצד עובדי הרכבת ולעזור להם להתבסס במסגרת ובשפה הדמוקרטית החדשה בה בחרו.

בכל צורה שבה ייחתך המאבק המשפטי, עובדי הרכבת והפעילים שפגשו מאות מהם בשבועות האחרונים לא יחזרו במהרה להיות מי שהיו לפני המעבר הדרמטי לכוח לעובדים. לא מומלץ לבנות על צייתנותם של העובדים במקרה שוועד הפעולה שמינתה ההסתדרות יקדם או ישלים עם מהלכים שיפגעו בעובדים ובהנהגתם הנבחרת.

הניסיון של ההסתדרות לסתום את הסדקים בחומה שמונעת מהעובדים לממש את כוחם, למרות שיתוף פעולה בוטה עם הנהלות ועם ממשלת ישראל וסיוע נדיב מבית הדין לעבודה, לא יצלח לאורך זמן.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אורי שני

    אני מסכים עם הכיוון הכללי של המאמר, אבל בגלל משפט אחד מטעה, "…להקשיב לרצונם של העובדים המאוגדים במסגרתה יותר מאשר בעבר, ולאפשר להם לנהל מאבקים …" – מפיח תקוות שווא. ההסתדרות איננה איגוד מקצועי, היא לא יכולה לייצג ועובדים, לא "לא רוצה" מאיזו החלטה פוליטית היסטורית, אלא בגלל המבנה שלה, המהות שלה. זה לא מספיק להגיד: ההסתדרות לא בסדר. היא דווקא בסדר גמור, לשיטתה…
    אנחנו לא בסדר, אם לא נוריד ממנה את המסכה.

  2. מתן

    אורי – אני לא חושב שיש בינינו ויכוח מהותי. אני מסכים איתך בעיקרון, וזה בגדול מה שניסיתי להראות במאמר. ההסתדרות בנויה ומתפקדת ככלי לריסון הכוח של העובדים וזה עמוק בתוך המהות שלה, ולכן אנחנו עובדים על הקמה של אלטרנטיבה ולא מנסים "לשנות אותה מבפנים". זה לטווח ארוך – כל מקום עבודה מאורגן יכול למצוא מקום בכוח לעובדים, ושם הוא יקבל התייחסות איגוד מקצועית ששואפת קודם כל למקסם את היכולת של העובדים להשיג הישגים, ומעבר לזה גישה מהפכנית ליחסי עבודה, שרואה באיגוד מקצועי כלי לשינוי מהותי של יחסי הכוחות בחברה, ולא שואפת להסדרים בינוניים-מינוס עם ההון.
    בטווח הקצר, כל עוד מאות אלפי עובדים מאוגדים בהסתדרות, יש לכוח לעובדים עוד תפקיד: להציב מראה מול פני העובדים המאוגדים בתוכה, ולהראות להם שאפשר להשיג הרבה יותר ממה שבהסתדרות אומרים להם. אם חלקם יבחר לנסות להגיע להישגים האלה מתוך ההסתדרות אני חושב שזו תהיה בחירה לגיטימית, ולמרות המבנה והמהות שלה, יכול להיות שחלקם גם יצליח. כל עוד כח לעובדים איננו שחקן מרכזי ודומיננטי בכלכלה הישראלית, להסתדרות כארגון ענק בקנה מידה ישראלי יש עדיין תפקיד, ואחד התפקידים שלנו הוא לאפשר לוועדים שבמסגרתה לממש את הכוח שלהם גם בתוכה, אם כך יבחרו.

  3. מיקי

    פסק הדין הוא מסר ברור ומפחיד לכל התארגנות אלטרנטיבית החותרת תחת השליטה של ההסתדרות במקומות עבודה מסודרים. לא אתפלא אם עכשיו, תחת חסות השנתיים לערך שההסתדרות קיבלה כארגון יציג של עובדי הרכבת, היא תפתח במסכת איומים הפחדות ושכנועים, ש'תשכנע' את העובדים שכבר הצטרפו ל'כוח לעובדים' לחזור בהם. כמו בימים הטובים והישנים של הפנקס האדום. האם שוקלים לערער על פסק הדין של השופטת ארד?

  4. מתן

    מיקי – לגבי התנכלויות, בודאי שההסתדרות וההנהלה לא בוחלות באמצעים. וגם אנחנו מפעילים את כל מה שיש לנו כדי לשמור על הפעילים שלנו בשטח ולאפשר להם את החופש להתארגן בארגון דמוקרטי.
    לגבי ערעור – בהחלט שוקלים.

  5. אורלי בנימין

    כל מילה בסלע. ונראה לי שחשוב להבין: המבנה הריכוזי והדיקטטורי כמעט שעופר עיני מנהל בהסתדרות, מבנה שמאפשר לו לבצע מינויים ולשחק באנשים, הוא תמונת המראה של המבנה הריכוזי שמשרד האוצר מייצר במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. אמנם לאנשי האוצר אין את החרות לבצע מינויים, ובוודאי לא כמו שעופר עיני עושה תדיר, למנות אנשים חלשלושים שיתרונם היחיד הוא בורות ונאמנות כלפיו גם אם אין להם מושג בתחום עליו הפקיד אותם. אבל קשה להכריע איפה הריכוזיות יותר גרועה ויכול להיות שלמעשה הריכוזיות של האוצר מנצחת: מאה אחוז הגבלה על כל פעולה ופעולה המתרחשת בתחום המשרדים באמצעות יבוש ואיון תקנים מצד אחד וחשב שהוא נציג האוצר ובדרך כלל ממונה על ידו, שכל פעולה דורשת את אישורו, מצד שני. הכנס שהתקיים ביום שני בכנסת אותו יזמה הקואליציה להעסקה ישירה המחיש את זה בצורה הבוטה ביותר – כמעט אפס יכולת השפעה של חברי הכנסת על משרדי הממשלה ואפילו לא על תנאי ההעסקה של שירה כהן ממזנון הכנסת.
    כך שאם נסכם, באמת שדרושה לנו קצת דמוקרטיה ואם כוח לעובדים הוא הכוח שיקדם אותנו לקראתה, הלוואי וימהר לצמוח ולהתרחב.

  6. יוסי

    עד שאתם באים בטענות להסתדרות, ראו כיצד בית הדין לעבודה מתייחס לעובדים. בתי המשפט בכלל ובית הדין לעבודה בפרט הם הבסטיליה ואת המילה "כבודה" צריך לאפסן לימים אחרים.

  7. מאיר עמור

    תמונת המצב העולה מהמאמר היא מדוייקת ביותר. ההסתדרות מעולם לא היתה ייצוגית לעובדים/ת. זאת ידענו בעבר. יחד עם זאת, היתה שם כסות; היה שם פעמים רבות מלל שהמתיק את יצירת הפערים המעמדים בסכרין.זה לא קשור רק לעופר עיני.אלא להיסטוריה של ההסתדרות. כעת אנו מתקרבים בצעדים מהירים למצב של אנארכיה ביחסי העבודה במשק הישראלי. וועדי עובדים חזקים ידרשו, ויקבלו עצמאות יחסית מההסתדרות, וככל שירבו הקולות יתרחב הפער ויעמיק הניכור בין עובדים ומוסד ההסתדרות כמייצג כמעט ישיר של ההון ובין הממשלה. עובדים/ת רבים יבינו שאין באפשרותם לסמוך על שום גוף חוץ מאשר על עצמם ועל עובדים אחרים. המאבקים יחריפו. תהיה אלימות. כוח לעובדים יהיה עוד קול. אבל עדיין אנו רחוקים מאוד ממצב שהוא ייצג את העובדים. וועדים חזקים (חשמל, נמלים, מורים) עוד יחשבו שהם מסוגלים לעשות דברים לבד או ביחד אבל לא של כולם. לפני שהם יתגבשו עוד יהיו הרבה משברים. האלימות המלאה לפנינו. ההתחלה של שילוב כוחות תהיה כאשר הוועדים יכריזו על שביתת שבת של החברה והמדינה בישראל כאות מחאה. אז נדע כי מתחילה פוליטיקה מעמדית ישראלית רלוונטית ולא צולעת או מגמגמת כפי שהיא כיום. מאיר עמור

  8. פ ריץ היקה הצפונבוני

    מה שנקרא ..הועדים החזקים"( לא בטוח שגם ועד עובדי הרכבת ממש בינהם לא מתחשבים בדעת הקהל גורמים סבל לאוכלוסיה הנזקקת להם ולא לפקידות הממשלתית או להנהלות התאגידים. זה נותן נשק בידי אויבי התאגדות העובדים ובעיני הציבור הם חמסנים כמו הטייקונים( אף כי בפועל רוחי הטיקונים שלא במשפט אלא בזכות קשרי הון שלטון עולים בהרבה על המשכרות של עובדי הנמלים ,חברת החשמל ומקורות.
    ההסתדרות עוד בזמן ,,המדינה בדרך" היתה חלק מהמנגנון שראה את משימתו העיקרית בנין תשתית לחיזוק האוטונומיה היהודית ולמדינה לכשתקום האינטרסים של העובדים עצמם לא נכללו בסדר עדיפויות י זה אף כי עובדי הסקטור תעשייתי -הסתדרותי נהנו מתנאי עבודה משופרים לעומת הסקטור התעשייתי פרטי. נקלטו שם רק מי שנחשבו נאמנים להגמוניה המפא"ית. זאב שטרנהל כתב על כך בשעתו.
    . כתושב רחובות המשתמש הרבה בשרותי הרכבת אני מאחל הצלחה לעטבדיה ולכוח לעובד הצלחה במאבקיהם.

  9. ג. אביבי

    ניתוח יפה על מהותה של ההסתדרות ועל חלקה באיפוס כוחם של השכירים במשק.
    מי יתן ו'כוח לעובדים' או איגוד פרולטרי אחר יהווה גוף חזק ובלתי תלוי בהון/שלטון שיכלול את רוב השכירים הלא מאוגדים של היום.

  10. אלי קליר

    קשה לי להבין איך ביה"ד הארצי לעבודה קורא להחלטה שלו- פסק דין. הרי זו החלטה מינהלית שבאה לתמוך בעמדתם של ההסתדרות ומשרד התחבורה, תוך שימוש מתחזה
    בסמכויות הרשות השופטת.
    אם פסק הדין הזה הוא לא פארסה- מהי פארסה?