string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

לכל תימני יש שם

התערוכה "דיוקן תימני" מלמדת על האופן שבו משתמרים יחסי הכוח בשדה האמנות בישראל. האוצר ממצב את עצמו כחוקר ביקורתי המבצע מהלך היסטורי, אך למעשה הוא תורם לאשרור הסדר שכנגדו הוא יוצא, ובעיקר משתמש בתימנים ככלי להשגת מטרה שלתימנים אין כל קשר אליה. רפי שובלי ביקר בתערוכה וחקר את הקטלוג
רפי שובלי

ד"ר רפי שובלי הוא חבר בעמותת אפיקים, מתעניין וכותב בתחומי היסטוריה חברה ותרבות ובקשר ביניהם, שותף לקמפיין המחאה בנושא חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן למעלה מעשרים שנה

בתחילת 2012 הוצגה התערוכה "דיוקן תימני" במוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב. התצוגה כללה אוסף מרשים של צילומים מראשית ימי הציונות ועד קום המדינה. לתערוכה, אשר עוררה באז תקשורתי מסוים, נלווה גם קטלוג מושקע הכולל את כל הצילומים וכן מאמרים מאת האוצר גיא רז ופרופ' יהודה ניני.

עבור תימנים, זוהי תערוכה בה הם יכולים לצפות במידה כזו או אחרת של נוסטלגיה במראה החזותי של הדורות הקודמים – מראה הזכור להם אך נדיר מאוד לראותו כיום והוא קרוב להיעלמות מוחלטת. אוסף התמונות בקטלוג גרם לחלק מהאנשים שדפדפו בו אצלי להתרגשות נוסטלגית גם ללא ביקור בתערוכה, וכאשר ביקרתי בתערוכה ראיתי תימנים שחיפשו צילומים של קרובי משפחה. בעבור האחרים, זוהי תערוכה של אקזוטיקה מזרחית מעניינת ושייכת למקום ותקופה אחרים, משהו המזכיר סדרה גיאוגרפית נוסח "עולם הולך ונעלם".

במאמרו בקטלוג ובראיונות שנתן בתקשורת ביקש האוצר למצב את עצמו כאדם בעל ראייה חברתית ביקורתית, ולטעון כי ראייה זו עומדת ביסוד התערוכה. הוא מזכיר את כל המושגים ה"נכונים": אוריינטליזם, קולוניאליזם ושאר מילים יפות. הוא גם טורח ומזכיר את השמות "הנכונים" כמו פרופ' יהודה שנהב וד"ר יעל גילעת, ולשרה חינסקי ז"ל הקדיש את המאמר. אולם מקריאה של ההקדמה והמאמר ושל ראיון שנתן ל"מקור ראשון" (06.01.12) מצאתי את עצמי מתקשה להסכים למיצוב זה.

ברוב הגדול של התמונות, בעיקר כאלה של הצלמים המקצועיים, לתימנים אין שם, הם פשוט "תימנים". אני לא בטוח שנעשה מאמץ ראוי לברר את שמות המצולמים. הכיתוב מתחת לתמונות הוא ככל הנראה הכיתוב המקורי אשר נבחר על ידי הצלם הרלוונטי. כך קרה שתמונותיו של אחד ממנהיגי הקהילה התימנית בירושלים מופיעות שש פעמים בספר, כל פעם עם כיתוב אחר, כאשר אין שום סימן לכך שהאוצר שם לב לעובדה זו. ייתכן שהדבר נבע מחוסר תשומת לב או אולי פשוט משום שרוב התימנים בתמונות נראו לו דומים.

הנה כמה תמונות אשר הצלחתי לברר את שמות המצולמים בהן:

בעמוד 69 בקטלוג התערוכה, המדובר בזכריה רצהבי ואמו החורגת סעידה, ילידי סעוואן בתימן:

מתוך קטלוג התערוכה "דיוקן תימני", עמ' 69

זכריה בנה על פי זיכרונו, במרפסת ביתו, דגם מוקטן משיש של כפר הולדתו. דגם זה נמצא שם גם היום. סעידה הייתה בעלת בית מלאכה לקדרות ותמונתה מופיעה גם בספר "סעי יונה: יהודי תימן בישראל" בעריכת שלום סרי. סעידה מופיעה שוב ללא שמה בעמוד 59.

בעמוד 118 בקטלוג התערוכה מוצגת תמונתן של סעידה מדהלה ואחותה:

מתוך קטלוג התערוכה "דיוקן תימני", עמ' 118

בעמוד 179 בקטלוג מופיעה תמונתם של סאלם רצהבי ונכדתו יעל. יעל נדרשה לעבור את הקרנות הגזזת אחרי שלהוריה נאמר כי היא לא תתקבל לבית הספר אם לא תציית לדרישה:

מתוך קטלוג התערוכה "דיוקן תימני", עמ' 179

יעל כתבה את הספר "ילדת הגזזת" ונאבקת עד היום עם תוצאות ההקרנות ההן. היא אמנית קרמיקה וציור ומרבה לתת בעבודתה ביטוי לתכנים ותרבות תימניים (ספר חדש מפרי עטה אמור לצאת בקרוב), ובאדיבותה סייעה בזיהוי שמות המצולמים. תמונתה של יעל לאחר ההקרנות מופיעה בעמוד 291 ב"סעי יונה", היא הילדה הקירחת במרכז התמונה.

מתוך "סעי יונה", עמ' 291

בתערוכה מופיעות מספר תמונות של תימני כנרת. המדובר הוא בקבוצה הראשונה אשר הגיעה לכנרת בתחילת 1912 וגורשה מספר חודשים לאחר מכן. את שמות המצולמים בתמונות אלו ניתן היה לנסות לברר אצל צאצאיהם המתגוררים למיטב ידיעתי באזור חדרה. תימני כנרת הידועים יותר בשם זה ואשר ייסדו את כפר מרמורק ליד רחובות בשנת 1930, הם הקבוצה השנייה אשר הגיעה לכנרת בסוף 1912 וגורשה משם בשנת 1930 על ידי החלוצים בשיתוף המוסדות הציונים.

לדעתי, ניתן היה לעשות מאמץ ולזהות מצולמים נוספים בתמונות אחרות מתוך התערוכה. ניסיונות נוספים שלי לזיהוי כזה לא הסתיימו עד לכתיבת מאמר זה.

תשובה להיעדר

עם השנים הגיעו אלי חוקרים, סטודנטים ואנשי קולנוע ואמנות אשכנזים אשר התעניינו בתימנים וביקשו עזרה במידע. לרובם היה דבר אחד משותף: הם הציגו עצמם כמי שמעוניינים לתת במה לחומרים ולטענות תימניים, והיה להם חשוב שזה יהיה משהו ראשוני שלא ניתן לו ביטוי בעבר. ביטויים כמו "להוציא לאור לראשונה", "לתת ביטוי" או "לגלות" נשמעו תדיר בשיחות אלו. אנשים אלו חיפשו "סקופים". במילים אחרות, התימנים היוו כלי למיצוב משופר יותר של החוקר או היוצר, ובמקרה זה – האוצר. שימוש בתימנים ככלים להשגת מטרות שלתימנים אין קשר אליהן, הוא שיטה ציונית עתיקה שימיה כימי הציונות עצמה.

רז לא מאכזב. בריאיון ל"מקור ראשון" ובקטלוג התערוכה הוא מדגיש את עובדת ראשוניותה, וכדי שלא נשכח עובדה זו הוא מזכיר זאת בצורות שונות ארבע פעמים בקטלוג (עמודים 7, 9, 42, 44). כותרת המשנה של ההקדמה בקטלוג היא "נעדר? נוכח!". הוא אף מביע "מחאה" על ההיעדר ומאפשר לקוראים להבין שהתערוכה הנדונה היא תשובה להיעדר זה.

כותרת צהובה זו תלושה מהמציאות. בהקשר החברתי הכולל נדמה לי, שתיאור התימנים כ"נעדרים" מופרך. יתכן שיש כאן בלבול עם מזרחים אחרים, לגביהם אכן בוצעה מחיקה תרבותית. התימנים הם יוצאי הדופן, הם נוכחים בכל תחומי התרבות. הנושא החשוב לגבי התימנים אינו עצם הייצוג, אלא אופן הייצוג. רבים מהתצלומים הנכללים בתערוכה הופיעו כבר בכתובים ובאוספי צילומים שיצאו לאור בעבר, אם כי, לא באופן מקובץ כמו בתערוכה הנדונה. הנעדרות המדוברת נכונה רק אם מדובר ספציפית בתערוכות המוקדשות לצילום המוקדם של תימנים במוזיאונים הישראליים. ההדגשה המוגזמת על ההדרה האמורה, נועדה כדי להדגיש את העובדה, שאם יש נעדר, יש גם יש מנכיח הראוי להערכה.

מוזיאון בסדר גודל של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב הוא טריטוריה אשכנזית. אוצרות בישראל היא במידה רבה תחום עיסוק אשכנזי. זו הסיבה להיעדר המסוים הזה וזו הסיבה לכך שההנכחה במוסד תרבותי בסדר גודל כזה דורשת מנכיח אשכנזי. מיותר לציין שאין זכר לעניין זה בדבריו של רז על עצמו ועל התערוכה שאצר. לדעתי, מנקודת ראות תימנית, רז מנכיח כאן בעיקר את עצמו. הוא אף טורח למצב עצמו בפוזה ביקורתית הרבה יותר ממה שהוא כמנכיח את התימנים. למעשה, הוא יוצא נגד סדר חברתי תרבותי מסוים אבל הלכה למעשה מאשר אותו. שרה חינסקי, לה מקדיש רז את מאמרו בקטלוג מתארת במאמרה "עיניים עצומות לרווחה – על תסמונת הלבקנות הנרכשת בשדה האמנות הישראלית" מהלך כגון זה במילים הבאות: "הצגת דיכויים של המזרחים מנקודת המבט ההגמונית היא כשלעצמה מימוש של זכות יתר פטרונית, השמורה לאותה קבוצה מיוחסת בלבד. יהיו שימושיו של שיח המזרח אשר יהיו, לבסוף ייגזר הקופון בנקודת החלוקה של אישוש הזהות המערבית".

בהמשך מאמרו מביא רז סקירה קצרה מטעמו על ההיסטוריה של הפעילות התרבותית על תימנים ועל ידי תימנים בארץ. בסקירתו, הוא מצטט את גדעון עפרת, כמי שטוען כי ליצירה התימנית היה אופי בידורי ומונה בנשימה אחת את להקת ענבל, ברכה צפירה, חנה אהרוני ומרגלית צנעני. כלומר ענבל, צפירה ואהרוני אינן משתייכות לכותרת תרבות אלא לתחום הבידור שהרי תרבות היא עניין אשכנזי (ראו עמ' 41). רז, המציג עצמו ביקורתי, מצטט ואינו מעיר כלום על נקודה זו. בנוסף לכך, למרות שהוא מנכס את שרה חינסקי ודבריה לתועלתו נראה כי הוא בוחר לא להחיל את הניתוח התרבותי חברתי שלה על עצמו ועל חוקרי תרבות אחרים אותם הוא מצטט, וכן נמנע כפי שנראה בהמשך להחיל את הניתוח שלה על הצלמים אשר צילומיהם משתתפים בתערוכה. מדוע, אם כן, מקדיש רז את מאמרו לשרה חינסקי? אפשרות אחת היא שהוא פשוט לא הבין את דבריה ואת ההקשרים החברתיים, תרבותיים והיסטוריים שלהם, ואפשרות שנייה היא, שהוא מבצע מהלך של ניכוס דבריה לתועלת תדמיתו והקופון אותו הוא מבקש לגזור בזכות התערוכה.

עונג נרקיסיסטי

במסגרת הסקירה ההיסטורית שלו, מכנה רז את התימני "הפרא האציל היהודי", והוא מונה את התכונות הקלסיות של הפרא האציל (עמ' 35). תמונה זו נכונה חלקית. למעשה המהדורה הציונית של הפרא האציל היהודי כונתה "הפועל הטבעי" והיא דומה אך לא זהה לפרא האציל הקלסי. דמות סטריאוטיפית זו נתפרה לפי מידותיו של הפועל התימני, כהנגדה לדמות החלוץ האשכנזי, על מנת לשרת את המטרות הציוניות-אשכנזיות. ניתוח מקיף של הפועל הטבעי ותכונותיו ניתן למצוא בספרו של ניני "ההיית או חלמתי חלום". אז אם כבר כותבים על תימנים, רצוי להכין שיעורי בית במקום להפגין בורות.

סוגיה נוספת הקשורה בסקירה ההיסטורית תרבותית של רז, היא הביבליוגרפיה שלו. הכותבים אותם הוא מצטט בסקירתו ההיסטורית על מקומה של התרבות התימנית בארץ, רובם ככולם אשכנזים. הוא אף מצטט את עצמו מספר נכבד של פעמים. בהתאם לכך, סקירתו משקפת את התרבות התימנית מנקודת ראות אשכנזית. מכותב הטורח להציג את עצמו כביקורתי הייתי מצפה לקצת יותר. היה עליו לתת מקום גם לכתיבה של תימנים על התרבות שלהם ומשמעותה בעיניהם. אציין כאן שני מקורות אשר ניתן היה להשתמש בהם לצורך העניין: א. "על יצירת יהודי תימן בארץ ישראל" מאת שמעון אביזמר בתוך "מבועי אפיקים". ב. "שירת יהודי תימן. שילוב בינתחומי של ספרות ומוסיקה" מאת יעי שי ויהודה עמיר בתוך "עטרת יצחק".

זולטן קלוגר – ארכיון לע"מ, ירושלים. רוב הצלמים צילמו למטרות מסחריות, היינו שיווק גלויות או במילים אחרות אקזוטיקה לתיירים שרווח בצידה

יחסו של רז לצלמים אשר את עבודתם הוא מציג בתערוכה מעורר תמיהות. מצד אחד הוא מעיד כי הוא לא זיהה אצל הצלמים פטרונות והתנשאות כלפי המצולמים אלא טוען שהם פשוט צילמו את מה שראו ("מקור ראשון", 06.01.12). הוא כותב כי הצילומים לא היו למטרת תעמולה ופרסומת אלא נוצרו מתוך "תודעת שליחות היסטורית" ("דיוקן תימני", עמ' 6) וגם כי הצלמים היו מקצועיים, ענייניים, רגישים וכיבדו את המצולמים התימנים (שם, עמ' 46). בסוף מאמרו הוא כותב כי הצלמים אינם מתנשאים כי אם חוקרים ומתבוננים (שם, עמ' 55). רז טורח ומתאר את המפגש בין הצלמים לתימני כהתרחשות בה אין עליונות של צד אחד אלא השפעה הדדית (שם, עמ' 3) או כ"מקום של הכרה הדדית… התצלומים… רוויים בתחושה של פוטנציאל חברתי ותרבותי, של אפשרות לשוויון והדדיות שעדיין לא מוצתה…." (שם, עמ' 46). נראה כי כל הטקסטים הביקורתיים של חינסקי, וולטר בנימין ואחרים מהווים כאן תפאורה לגישה דכאנית שמרנית. שאלתו המיתממת של רז לשאלת הדמיון בין הצלמים לחוקרי המזרח האוריינטליסטיים אשר לכאורה נשארת פתוחה (שם, עמ' 2) מקבלת אם כן לשיטתו מענה תלוש הסותר את הידוע לנו היום על אותה תקופה ואף סותר את דברי רז עצמו בחלקים אחרים של מאמרו בקטלוג.

ראשית, תיאורו של רז את הצלמים ואת המפגש בינם לבין התימנים מנוגד לכל מה שידוע לנו על הרוב המכריע של המפגשים בין אשכנזים ציונים לבין תימנים באותה תקופה. המפגש האופייני בין אשכנזים ותימנים אשר הגיעו ארצה בתקופות אלו היה עמוס בדעות קדומות, סטריאוטיפים וגזענות.

באשר למניעי הצלמים, הרי אפילו לדברי רז עצמו, רוב הצלמים צילמו למטרות מסחריות, היינו שיווק גלויות או במילים אחרות אקזוטיקה לתיירים שרווח בצידה. מניע נוסף היה צילום למטרות של תעמולה ציונית. צילומי התעמולה נועדו לתעד את מצבם הקשה של התימנים לצורך גיוס כספים. במקרים רבים כספים אלו לא שימשו לרווחת עולי תימן אלא הופנו למטרות אחרות ולרווחת החלוצים. סיבה נוספת לביצוע הצילומים הייתה צילומים לצורך מיון גזעי.

אופן ביצוע הצילום גם הוא חשוב. רבים מצילומי התערוכה נעשו תוך בימוי טוטאלי מצד הצלם. המצולם התימני ציית להוראות הצלם לגבי תנוחת גופו ואפילו באשר לכיוון המבט. לא היה שוויון אלא בימוי של ההתרחשות על ידי הצלם. במילים אחרות, אפילו בהיבט הפיזי של ההתרחשות לא היה שוויון. הצלם מתואר על ידי רז כמייצג חזית טכנולוגית (חלוצית) מול התימני כמייצג את העורף החברתי (שם, עמ' 45).

תהליך הצילום וכאמור לעיל – הקשריו החברתיים תרבותיים – לא עולים בקנה אחד עם תיאורו של רז את הצלמים ואת ההתרחשות בעת הצילום. מהלך זה של הפרדה וסתירה בין תיאור הצלמים ורגע הצילום לבין תיאור ההיסטוריה של הצלמים ומניעיהם המתבצע על ידי רז משרת שתי מטרות. האחת: למצב אותו כאוצר ביקורתי כאשר גישתו האמיתית היא בעצם קונפורמית ומאשרת את הסדר החברתי הקיים. השנייה: שמירה על רמתם המוסרית של הצלמים תוך כדי ביצוע המהלך הביקורתי המדומה שלו. חשוב לציין שאין כוונתי לצייר את הצלמים בצבעים קודרים, אלא לציין כי הם ראויים לתיאור מורכב ומאוזן הרבה יותר מזה שרז מספק. מהלכו של רז בתערוכה ובשיח שלו על אודותיה מתואר יפה אצל חינסקי במאמרה המוזכר לעיל כ"עונג נרקיסיסטי של מהלך ביקורתי ללא רגשי אשם".

לסיכום, רז ראוי לקרדיט צנוע על איסוף החומר והצגתו ולהרמת גבה באשר לפירוש שהוא נותן למעשה זה לתיאוריו ההיסטוריים של התימנים, הצלמים ותהליך הצילום ובעיקר לתמיהה על הקרדיט המוגזם אותו הוא מבקש לקבל.

בקטלוג התערוכה ישנו מאמר של פרופ' יהודה ניני. במאמר מתאר ניני את ההיסטוריה של התימנים בארץ בזמן שאותו התערוכה מתעדת, ובאפילוג מתייחס ניני לתערוכה עצמה. ניני ביקש לומר משהו בזכות המצולמים וכדי לעשות זאת הוא מנסה לנתח את "מבטם" של המצולמים. בסוף ניתוח מעורפל הוא מגיע למסקנה כי, לא פעם המצולם מאתגר את המתבונן וכי התימנים חזקים, קשים, בעלי כושר סבל והתבוננות. או בקיצור, מבטם "לא נחמד" כלשונו. הבעיה בניתוח זה היא העובדה שחלק נכבד מהצילומים ובעיקר אלו עם ה"מבט מלא המשמעות" היו מבוימים עד הפרט האחרון. מדוע אם כן, נדחק ניני לניתוח בעייתי כזה כדי לומר משהו עם קורט של ביקורת חברתית? ומדוע זו דרכו של ניני כדי להגיע למטרתו, שהיא תיאור המצולמים כאנשים משמעותיים ולא רק כאובייקטים?

תשובה אפשרית לשאלה זו אפשר למצוא בדבריו של ניני באירוע לכבוד "תימני כנרת" אשר התקיים בבית יד לבנים ברחובות לפני כשנתיים (איני זוכר את התאריך המדויק). באירוע זה אמר ניני כי הוא מתנגד לייבוא של תיאוריות ביקורתיות מחוץ לישראל, כדי לנתח את החברה בארץ. גישתו של ניני יוצאת דופן גם באקדמיה וגם ברמת השיח במרחב הציבורי. על פי הגישה המקובלת יש לנהל דיאלוג עם חידושים ותיאוריות בתחומים שונים של המחשבה תוך תרגום שלהם להקשר המקומי. אם נדבוק בגישתו של ניני, נישאר עם ביטויים עמומים ומופרכים על מבטם ושפת גופם של מצולמים תימנים בתצלומים ישנים.

דיוקן תימני 1981-1948, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב 2012

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שרלי

    יש תקציבים ממשרדי ממשלה כדי לבוא ולהרוויח עוד קצת על חשבון התימנים ותערוכה על התימנים.

  2. סמדר לביא

    מאמר מצויין. תודה.

  3. מאיר עמור

    תודה, רפי. הציונות, על זרמיה השונים החל ב"איכרים" וכלה ב"פועלים" או ב"מוסדות המיישבים" מעולם לא חשבה על התימנים כעל "פרא אציל". אהרון אייזנברג, מנחם אוסישקין או יבנאלי מעולם לא שגו בחלומות שווא. הם ידעו בדיוק מדוע הם רוצים להביא תימנים לישראל. הם רצו תימנים יהודים שנתפסו "כפועלים טבעיים" אשר יתמודדו עם הערבים בשוק העבודה.כך תהיה "עבודה עברית", גם עבודה זולה ואפילו יהיה ניתן "לכבוש את האדמה". כולם – כל סוגי הציונים והציונות – ייצאו מורווחים – חוץ כמובן מהפועלים הטבעיים – התמנים. לניתוח המלא של החומר אני ממליץ לקרוא את ספרו של גרשון שפיר או את מאמרי שלי ב"אפיקים" מאוגוסט, שנת 1987. אם מישהו מעוניין בתעודה ההיסטורית שבה אהרון אייזנברג (חדרה – מנוחה ונחלה) כותב מכתב למנחם אוסישקין (אודסה – אחד מהמנהיגים המרכזיים של הציונות האשכנזית באותה עת) במסמך זה הם למעשה תווים את שליחות יבנאלי לתימן. מי שמעועניין במסמך ההיסטורי מוזמן לכתוב אלי. אשלח לו/לה את המסמך סרוק. מאיר עמור

  4. ג. אביבי

    מאמר משכיל וחשוב. הוא ממצה את יחס הממסד הציוני-אשכנזי למזרחים.
    הקולוניאליזם האירופאי, מהמאה ה16 ועד ראשית ה20, טבע את המושג "הפרא האציל". המשמעות, ע"פ הקולוניאליסטים, היא אדם פרימיטיבי הקרוב לטבע המקורי. ה"פרא" לשיטתם ניחן בתכונות כגון: תמימות (לא מבין בזכויות אדם), חוסר אנוכיות (מסתפק במועט), תבונה טבעית (מסתדר גם בלי בית, מים זורמים וכו'), בריאות חייתית ורתיעה מפינוקים (כגון משכורת, מטבעות, ארוחה חמה). במאה ה18 – סוף ה19, הם שבו בני-אדם מקומיים מאפריקה, דרום אסיה, דרום אמריקה, הודו, כלאו אותם בכלובים והציגו אותם בארצות אירופה בתערוכות כחיות פרא. המטרה הייתה להמחיש לציבור האירופאי הרחב את ה"עליונות" הטבעית שלו ואת טוב ליבו על כך שהוא מתייחס אל "חיית הפרא" כאל סוג של בן-אדם. זאת להשתקת המצפון באשר לפשעים האיומים והניצול הנפשע שעשה הקולוניאליסט הלבן בבני העמים הנכבשים ובמשאביהם. במעשים האלה נהגו השלטונות של מדינות כגון: גרמניה, בריטניה, צרפת, בלגיה, ובמקביל לכך גם בצעו מעשי טבח והשמדה המונית במקומיים הנכבשים. הטבח שבצעו הבלגים, בסוף המאה ה19 באפריקאים בשטחי קונגו, תוך ניצולם בתנאי עבדות, עלה בהיקפו ובאכזריותו על זה של שואת יהודי אירופה.
    הציונות האשכנזית העתיקה את הרעיון. טביעת המטבע הלשוני "פועל טבעי" על התימנים ע"י האידיאולוגים של הקולוניאליזם הציוני, נועדה להצדיק את יחסי העבודה והמעמדות להם התכוונה הציונות: התימני "המסתפק במועט מטבעו" ודומיו (שאר המזרחים/ספרדים והפלסטינים) הוא הפועל והאשכנזי, בתור האדם הלבן האינטליגנטי, הוא המנהל. במקביל זה נועד גם להשתיק את המצפון על יחס ה"חלוצים" האשכנזים הציונים לתימנים במושבות ובכנרת.

    נ.ב. אני לא הייתי מגנה אשכנזי שמעז להציג את האמת על יחס הציונות לתימנים, גם אם מטרתו הראשונה היא אנוכית. חשוב יותר שהציבור הרחב ילמד עוד ועוד על זוועות הציונות האשכנזית ביחס למזרחים ובכלל.

  5. עמוס

    תודה רבה.

    בשולי הדברים, נזכרתי בשורות הפותחות של שירו של נפתלי הרץ אימבר שמתאר את אכזבתו למראה התימנים שהגיעו בתחילת שנות העשרה (של המאה העשרים):

    לא לכם, אחי התימנים,
    לא לכם ציפינו בעיניים נשקפות

  6. שירי

    אין שום תוקף אקדמי או אחר לדיון באיכות מחקר מסויים אם הקרדום שבו נוגחים בחוקר- אוצר הוא מוצאו!!!
    ישנן מספיק סיבות טובות לביקורת של הכותב אך מדוע להשתמש באשכנזיות של מישהו כסיבה לעיוורונו?
    זו גזענות לשמה!!! מוצאו של אדם אסור שיהא סיבה לתלות בה את דעותיו! עובדה ששרה חינסקי ( למרות ה״ לבנבנות״ של מוצאה היתה חלוצה של עמדות חלוציות בנושא הגזענות העדתית בישראל)
    ברגע שמתחילים עם ״ בדיקות דם״ של אדם- המדרון חלקלק ובכך מר שובלי אינך שונה מאחרון הגזענים!
    תקפות דעותיהם של שנהב או ניני גם כן אינה קשורה למוצאם!

  7. אלמה

    מדוע הוא לא רוצה שנייבא תיאוריות כדי שיוכלו להמשיך באונס התרבויות הלא-אשכנזיות בישראל ללא מפריע? כדי שיוכלו למחוק את כולם בלי שנאמר להם אפרטהייד? כדי שיוכלו להמשיך לסגור אותנו בגיטאות בלי שנאמר שואה? חוצפה ציונית ממדרגה ראשונה.

  8. אלמה

    "זהו הפועל הפשוט, הטבעי, המסוגל לעבוד הכל, בלי בושת, בלי פילוסופיה ובלי שירה. והאדון מרקס ודאי שאינו מונח לא בכיסו ולא במוחו. אין בדעתי לומר שהיסוד התימני צריך להשאר במצבו כמו שהוא, במצב הפרא, הברברי, שהוא נמצא בו עכשיו. התימנים של היום הזה עדיין עומדים על אותה המדרגה השפלה של הפלחים, ובעיני בריות גופא וידיעת העבודה אינם יכולים להידמות אפילו לפלחים. אולם אין ספק שהפועלים התימנים האלה,אשר לא יחכו לקבל הכסף מביתם, מתימן, ואשר מידת עניותם גדולה מאוד, יהיו מוכרחים אם לא ימצאו להם האמצעים הנוחים של השנוררות ואם עסקנינו יעמדו על המשמר בעניין זה – לאחוז באת ובמחרשה ובמושכות הסוס, גופם יבריא ויאמץ ויקנו ניסיון גם בעבודה ותנאיה, ואז יהיו הם המתחרים היותר טובים בכל מקצועות עבודת האיכר. הם יבואו וייקחו, והם יכולים לקחת, את מקומם של הערבים" ~מאמר בעיתון "הצבי", 27/01/1910

  9. יהודה ניני

    קראתי את דבריו של מר שובלי. דברים כאלה קראתי כבר בשנות ה-90 גם בארצנו וגם מיחוצה לה. איני יודע מה הוא רוצה. איני יודע לאן הוא רץ. איני יודע מה הוא מבקש להפריך. איני נוגע בדבריו על גיא רז שאני מעריך אותו מאוד מאוד. יעשה זאת גיא בעצמו. אגע רק בשאלה אחת קטנה והצהרה בצידה. אני מצהיר כי אני מרכסיסט ותיק עוד מימי הליגה הסוציאליסטית. כמרכסיסט שלא הפך את עורו ולא הפך לניאומרכסיסט איני מקבל את קיקושי התיאוריות המיובאות מחו"ל כולל זו העסקת רחמנא ליצלן "ברב תרבותיות", תיאוריה דכאנית, שתלטנית, ריאקציונית המקדשת את הריבוד החברתי ושימור כוחה. אפשר ויכול הייתי באמצעות תרגילים דיאלקטיים להוכיח שממבט העיניים או בתנוחת הגוףאפשר ללמוד יותר בעשר יוזמות של דה קונסטורקציה או מחמש הנחות של דהקולוניזציה וכו' וכו'. אבל כיוון שאני חסיד חופש הביטוי הדעה והמחשבה הרני אומר יהי כן וכל אשר יעלה על הכתב מועיל בסופו של דבר גם אם יש בו הנמכת הזולת וגם אם יש מי שסבור כי איתו תמות חכמה

  10. קירי

    נעשו טעויות גדולות כגודל הציונות וכגודל השפעתה ההיסטורית והתימנים היו חלק מקורבן הטעויות.
    לתימנים ניתנו הזדמנויות כמו גם תקציבים כמו גם דוגמא אישית או קבוצתית להפריך את העובדות והסטיגמות, ניני ושובלי ועוד רבים הוכיחו את כשרונם ויבורכו.
    לגבי מוסד בעל טריטוריה אשכנזית, למה אתה מתכוון?
    ביקרתי מס' פעמים במוזיאון ואולי בעין לא חדה לא הבחנתי בכך. אשמח אם תבהיר.
    בסכומו של דבר כאדם ממוצא תימני, אני מבינה את הרגישות שלך, כחוקר לנתח את התערוכה, אך באופן אישי הייתי שמחה לשמוע בנוסף לתגובתך כחוקר תגובה פוזיטיבית , נגיד, פרסום של תערוכה נגדית בראייה תימנית, למשל בנמל תל אביב על משקל שבוע תאיילנד שבוע תימן.או להציע למוזיאון ישראל לצרף תצוגה של ספרים, מוצגים וכו'. מנקודת מבט אשכנזית צעירה , זה נשמע קצת בכייני, קוטרי.

  11. עמוס

    עכשו אני מבין: ניני הוא מרקסיסט, שהיא שיטה מחשבתית תימנית (שמוצאה המחשבתי בדרדעים). אבל ניאו-מרקסיזם ו"רב תרבותיות" הן שיטות מיובאות מאירופה. אותן לא לימדו בתנועת הנוער האשכנזו-ציוניות (הו, הציונות, עוד זרם מחשבה אירופי!).

    כן, כן, ניני כבר קרא דברים כאלה בשנות התשעים. ואנחנו קראנו את ניני בשנות הששים והשבעים, ולמדנו: יש תימני כנרת. ויש תימני מפאי, ששרתו בנאמנות את שר החינוך זלמן ארן כשמשרדו ריסק את התרבות התימנית באכזריות. אולי זה משהו דיאלקטי כזה

  12. הדג נחש

    מתוך אתר העוקץ:
    הערונת לגבי פרסום תגובות: אנחנו משתדלים לא לפרסם תגובות הכוללות התקפות אישיות פוגעניות, וסבורים שיש הבדל בין ביקורת המופנית כלפי אדם פרטי לבין ביקורת המופנית כלפי אנשי ציבור. גם תגובות שכל מטרתן להוכיח את שנינותו וציניותו המושחזת של הכותב המזלזל בכותב המאמר ו/או בכותבי התגובות האחרים אינן תורמות לדיון.

  13. תום מהגר

    אבחנתו המעניינת של הכותב לגבי המנכיח האשכנזי עוברת כחוט השני בשדות פוליטיים שונים, שבהם המבט ועיבוד המציאות אינה בידי המזרחים אלא בידי צדיקים בעיני עצמם. לא תודה.

  14. אבי

    כל הכבוד ליהודה ניני שהעז לשים את הדברים על השולחן. שימו לב לגישה הבסיסית של הכותב: הוא מתקומם נגד חוקרים וסטודנטים ש"הגיעו אליו" (עלו אליו לרגל?) ורצו לחקור, לכתוב או לפרסם משהו חדש. נשמת אפו של המחקר האקדמי (ואפילו של העיתונות) היא החידוש – אבל הכותב רואה בה "חיפוש סקופים" ו"שיטה ציונית עתיקה" ופסולה.
    אין פלא שאחד הטיעונים שלו נגד גיא רז היא שטיעונו "סותר את הידוע לנו היום על אותה תקופה". גם רז פשע בפשע החידוש! לסקול אותו! השמרני במסווה הוא אפוא הכותב, שמתגולל על אחרים בבחינת "הפוסל – במומו פוסל".

  15. דני

    מר שובלי
    התמונה האחרונה במאמרך של הצלם קלוגר היא "פרא אצילית" קלאסית ולא פועלת טבעית מכאן שאתה סותר את דבריך.

  16. עמית

    ולאשמולא אצל כולם השם הוא רפי שובלי. אז מעשה ראוי יעשה הכותב אם יפסיק להשתמש בניסוחים בסגנון ״מנקודת מבט תימנית״ וכיוצא מכך. הרי הכותב מייצג את נקודת המבט שלו עצמו בלבד, שאינה מייצגת אף מיעוט שבמיעוט בקרב יהודי תימן. מי שמו לקבוע מהי נקודת המבט התימנית?

  17. שירלי

    קודם כל,
    הניסיון להאשים כל אשכנזי המתייחס לעדה מזרחית כקולוניאליסט היא מאד בעייתית במיוחד במקרה הזה.
    מהיכרותי עם גיא, הוא יודע טוב מאד הרבה משמות המצולמים, ומשקיע תמיד, בכל התערוכות שלו, במציאת הסיפור האנושי מאחורי הצילומים. וכאן – חידה. לא ברור באמת למה השמות לא נכנסו. אבל הרבה מהטיעונים האחרים מרגישים כמו רדיפה אובססיבית של העשייה שלו, ואני תוהה, בכל הרצינות והכבוד – למה ? התערוכה הזו לא גורמת לשום רווח של כסף. אם כבר מוזיאון ישראל מרוויח משהו וממש לא גיא רז. ואפשר להפוך מכאן ומשם אבל בסופו של דבר, יש כאן מחקר ונראות לאוכלוסיה שנראותה נשללה ממנה וניסיון להשמיע את הקול. החטא היחיד (במרכאות) של האוצר הוא שהוא לא מזרחי. והאם רק מזרחי יכול לעשות תערוכה על מזרחיות ? בכלל – האם מזרחי זה מוצא גנטי ? קורבנות זו מחלה קשה.

  18. חיים

    כתבה מרתקת על עוד פרויקט מעניין של רז. לכותב המאמר – פספסת אותו. הדברים שלך נכונים בכללי אבל כאן – לא ראית מי עומד מולך. יש הרבה אמת בכתבה אבל היא מודבקת בכוח על המקרה הספציפי הזה. חבל.
    http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/885/894.html

  19. ג. אביבי

    כותבת מדאם קירי: "נעשו טעויות גדולות כגודל הציונות וכגודל השפעתה ההיסטורית והתימנים היו חלק מקורבן הטעויות…" – ברור:
    חטיפת ילדי התימנים נעשתה בטעות – החוטפים בטעות חשבו שהם מצאו זן נכחד של תינוקות.
    פרשת הניצול הפיאודאלי של תימני כינרת נעשה בטעות, החלוצים האשכנזים רק רצו לחשל את התימנים ואם 50% מהם מתו בקדחת, ברעב ומצרות אחרות – זה רק כדי להכניס את התימנים לתלם החלוצי הציוני.
    הסללת התימנים לנחשלות נעשתה בהיסח הדעת, ממש בטעות, בסה"כ חשבו שהתימנים לא רוצים השכלה, הכנסה מינימלית ובטח שלא להתחרות באשכנזים האיכותיים.

    כעת כל גרמני מצוי שמתגעגע לימי הזוהר של שנות ה30 – 40 למאה הקודמת, יכול לטעון בסלחנות שנעשו אי אלה טעויות. טעויות בקשר ליהודים, לשבויי מלחמה רוסים, לצוענים וכו' – אבל בסה"כ היה גדול!

    1. אלי שבח

      לעניות דעתי בעייתנו כישראלים אינה העבר.בעייתנו היא ההוה,היום.חוסר יכולת להכיר בחטא, לבקש מחילה ולתקן.ובמקום זאת מקימים ועדות חקירה המתאימות למשטרים אפלים.כל הכבוד אביבי על תגובתך.ראה כמה תגובות לא רק שלא ראויות אלא אף חוצפטיות בכל קנה מידה אנושי.איני אופטימי לגבי העתיד ויותר מכך איני רואה כיצד אפשר לחיות בחברה ישראלית שכזו.

  20. ד"ר אהרון יצחקי

    רפי שובלי במאמרו זה עשה עבודה מקיפה של איסוף עדויות ממקור ראשון. כמו-כן, מאמר ביקורת זה מתבסס על ידע נרחב. זהו ניתוח מתחום אומנות הציור אך בו-בזמן הוא מצליח לחדור לשורשים היסטוריים, פסיכולוגיים ופסיכו-סוציולוגיים ולשאלת היחסים לתימנים ולמזרחים בכלל.
    השם שבחר למאמר "לכל תימני יש שם" מבטא יחס היסטורי מזלזל. אנחנו בעיני הממסד חסרי צורה וחסרי מאפיינים אישיים. כאומרים: תימני כיחיד אינו ראוי להתייחסות.עד היום אנחנו לא יודעים את שמה של הילדה בת 10 שנחטפה במחנה עין-שמר ונעצרה וכאשר אביה בא לשחררה, הוא נורה בשלושה כדורים ונרצח.
    בניתוחו הוא מוכיח את ההתנשאות, האפוטרופסות והניצול מצד המגזר האשכנזי, יחידים וכקולקטיב, לתימנים ולמזרחים בכלל.
    המאמר מגיע למסקנות נכונות של התנשאות, או אפוטקופסות וניצול ביחם של האשכנזים כיחידים וכקולקטיב, ביחסיהם אל התימנים.

  21. יוסי

    תודה לעונים

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X