הבעיה היא לא בשיטה אלא בנבחרים

הדיבורים על שינוי שיטת הממשל הם בגדר זריית חול בעיניים. יש לנו שיטת בחירות טובה – טובה לנשים, טובה למיעוטים, טובה לריבוי דעות וטובה לחברה הישראלית. זהבה גלאון סבורה שהשאיפה לשנות את השיטה קשורה ברצון סמוי להשתיק קולות מוחלשים ומגזרים מופלים
זהבה גלאון

בשבוע שעבר התקיים כנס לשינוי שיטת הממשל מטעם שלושת הארגונים הפועלים לשינוי שיטת הממשל בישראל. דוברים בולטים בכנס היו מאיר דגן, אורי דורי, אריק כרמון ופרופ' אוריאל רייכמן. האם אפשר להניח שיש קשר בין מגדר לבין הדיון על שינוי שיטת הממשל? אפשר, בעיקר משום שהמציאות מוכיחה ששיטת הממשל משפיעה בצורה דרמטית על ייצוג נשים בפוליטיקה, וייצוג נשים בפוליטיקה משפיע בתורו על הצורך בשינוי שיטת הממשל.

בחודשים האחרונים נשמעים בחוזקה קולות הקוראים לשנות את שיטת הממשל בישראל; זהו אפילו התירוץ שהשר שאול מופז השתמש בו כדי להצדיק את כניסתו לממשלת נתניהו, שנעשתה כדי למנוע את מחיקת מפלגתו בבחירות המוקדמות. יש שלל רעיונות שמסתובבים בשוק של שינוי שיטת הממשל, החל ממעבר לשיטה רובית במקום השיטה היחסית, עבור בהעלאה חריפה של אחוז החסימה וכלה ביצירת משטר נשיאותי.

שני דברים משותפים לכל היוזמות הללו: הן כולן ניזומות על ידי גברים, לרוב מהממסד הבטחוני-צבאי, וכולן מקדשות את היציבות והמשילות, וגורסות שיש לעשות הכל כדי להשיג אותן.

הרשו לי להשתמש במילים מתאימות יותר: מדובר בפטרונות, בחתירה להגמוניה רעיונית וברצון סמוי להשתיק קולות מוחלשים ומגזרים מופלים בחסות מזוייפת של ממלכתיות. מי שמבקש למחוק מפלגות מהכנסת מבקש גם למחוק אידיאולוגיות. מי שמבקש לייצר מפלגות גדולות מבקש גם להדיר מהן נשים, יוצאי אתיופיה וחברים בקהילה הגאה. מי שמבקש לקבוע אזורי בחירה רוצה בהכרח למנוע בחירה של חרדים וערבים. אני לא טוענת שזו מטרה מפורשת; אני כן טוענת שחתירה למצב בו בישראל יש מפלגת שלטון עם שישים וחמישה יס-מנים שמרימים את ידיהם על פי רצון המנהיג תוביל בהכרח למצב הזה.

ולכן יש קשר הדוק בין שיטת הממשל לבין ייצוג מגדרי בפוליטיקה. מספר חברות הכנסת בישראל דווקא נמצא בעליה מרשימה. לכנסת הנוכחית נבחרו 21 ח"כיות שהן 17.5% מחברי הכנסת. זהו שיעור נמוך בהשוואה לעולם אבל שיפור דרמטי לעומת הכנסת שכיהנה בזמן ממשלת נתניהו הראשונה, למשל, שבה היו רק תשע נשים, שהן 7.5% בלבד. יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות, אבל זו דרך ששיטת הממשל הנוכחית מאפשרת לצעוד בה. זה לא מפתיע שדווקא כששונתה שיטת הממשל, באותן בחירות שבהן נתניהו נבחר לראשונה, מספר הנשים צנח לשפל: שינויים בשיטת הממשל תמיד באים על חשבון מגזרים מוחלשים.

הגדלת הייצוג המגדרי בישראל צריכה לבוא מעידוד שיבוץ נשים ברשימות לכנסת: במרצ שבראשה אני עומדת 40% מהמקומות ברשימה משוריינים לנשים, ואני חושבת שראוי להגדיל את מימון המפלגות לרשימות שמביאות לידי ביטוי ייצוג הולם לנשים. אך אם נעבור למשל לשיטה הרובנית באמצעות מחוזות, רבות מהנשים הללו כלל לא תוכלנה להיבחר לכנסת. השיטה הנוכחית, היחסית, היא זו שמאפשרת את פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר לייצוג נשים בכנסת. זה לא מפתיע שבשבדיה ובפינלנד, שבהן יש בחירות יחסיות ומספר גדול של מפלגות, אחוז הנשים בפרלמנט הוא הגבוה ביותר במערב (47% ו – 41.5%, בהתאמה), ואילו בארה"ב ובאנגליה, שבהן יש שיטה רובנית, האחוז נמוך בהרבה (20% ו – 25% בערך, בהתאמה). שינוי שיטת הממשל שם תקרת זכוכית על הייצוג של נשים בישראל.

לכן לדעתי הדיבורים על שינוי שיטת הממשל הם זריית חול בעיניים. הבעיה שלנו היא לא השיטה: יש לנו שיטת בחירות טובה – טובה לנשים, טובה למיעוטים, טובה לריבוי דעות וטובה לחברה הישראלית. הבעיה היא לא בשיטה, אלא בנבחרים. חלק נכבד מהקיצונים הגדולים ביותר בישראל נמצאים כיום במפלגות הגדולות: בליכוד, בש"ס ובישראל ביתנו. המפלגות הללו יהיו דומיננטיות יותר תחת כל שינוי מוצע בשיטת הממשל, אבל ש"ס וישראל ביתנו הן מפלגות אנטי-דמוקרטיות. בש"ס מעולם לא שובצה אישה ברשימה ובשתי המפלגות תהליך הרכבת הרשימה הוא דיקטטורי.

מה שאנחנו צריכים זו לא שיטה חדשה אלא נבחרים חדשים. אנחנו צריכים לחזק את כוחה של הכנסת, ולבחור נציגים ראויים יותר שיאפשרו ליצור כבוד כלפי כללי המשחק – כבוד שנעדר ממנו היום. ובעיקר, אנחנו צריכים לקרוא להצבעה מגדרית, שבוחרת במפלגות שיש בהן הרבה נשים, ושהראייה המגדרית טבועה בגנים שלהן. כאלה שלא יפקירו את הנשים בישראל על מזבח האינטרסים הקואליציוניים של המפלגות החרדיות החשוכות. בשביל זה לא צריך לעשות מהפכות: פשוט צריך להצביע נכון בבחירות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיה

    נכון ששיטה רובית אינה מתאימה לישראל, אולם חייבים, אבל באמת חייבים בחירות אזורית!! בחירות אזוריות הן הכרחיות לייצוג ראוי לאותם אזורים בארץ הקרויים פריפריה, ואין סתירה בין שיטה אזורית ושיטה יחסית.

  2. עדי בן יעקב

    חסר יצוג נשים ואני לא מבין בכלל את הבעיה. עד שזה יקרה לבד 50% נשים בכל הרשימות בחוק. מדוע רק 40%? כמו כן אותו דבר בכל הדירקטוריונים ובכל התפקידים הבכירים (גם ערבים….) . העדפה מתקנת לנשים היא לא צריכה להיות המלצה אלא חובה ומיד.

    הנבחרים הם נהדרים רובם(להוציא אנשים כמו גלאון ואקוניס וחוטבלי למשל רוב חברי הכנסת הם אנשים טובים). גם שיטת הבחירות היא בהחלט סבירה. חשוב שתהיה יציבה ולא ישנו אותה בכל שבוע. מה שבעיתי זה שיטת החלפת השלטון שמאפשרת "סכנת בחירות" מששגעת חברי הכנסת שחוששים למעמדם בבחירות הבאות.

    הנה הצעה שתקרא מהיום הצעת בן יעקב לשינוי שיטת הבחירות
    1. פרימריז פתוחים ביום אחד לכל המפלגות שלושה חודשים לפני הבחירות. הבחירות במפלגות חייבות להיות אזוריות. כלומר המחוזות נקבעים במפלגות ולא בבחירות לכנסת. כולל שריונים של נשים (כל שאר השיריונים? המפלגוות תוכלנה להוסיף אבל לא לגרוע)
    2. מפלגה בלי פרימריז פתוחים? לא מקבלת מימון מפלגות מצדי שלא תרוץ בכלל. ביום הפרימריז? כל אזרח וכל אדון כל אישה וכל בת? בא לקלפי וחליט לאיזה מפלגה הוא רוצה להשפיע.
    3. בחירות קבועות פעם בארבע שנים ביום ידוע. אולם? אפשר לעשות בחירות מהירות בכל פעם שהכנסת רוצה באמצע כי אי אמון קורא לבחירות מידיות תוף 14 יום על בסיס הרשימות הקימות בלי לקיים פרימירז. כלומר מי שנבחר בפרימריז יהיה מעומד שש פעמים אם הכנסת תחליט ללכת לבחירות. עד שיחלפו ארבע שנים.

    לאחר הבחירות? כמו היום בידוק רק? אין זמן שום התיעצויות של הנשיא ושום חנטריש. מיש בא לנשיא עם חתימות של חברי כנסת תוך שבעה ימים? מקבל רשות להקים ממשלה. אין רוב? הנשיא ממנה ראש ממשלה שצריך תוך 14 יום לעבור הצבעת אמון. לא הצליח? בחירות עוד פעם. הם יצליחו בסיבוב הראשון…

    לא לשכוח פרימריז פתוחים ואזוריים עם שיריון לנשים.
    מה רע?

  3. דןש

    אינני מומחה לנושא ואין לי הצעה קונקרטית כיצד. אבל חייבים ליצור מצב בו ממשלה תוכל לשלוט במהלך מלוא תקופת כהונתה ללא תלות בקואליציה מתנדנדת. ממשלה שוכל "להרשות" לעצמה להתבסס על מעט שרים ( סדר גודל של 10 ), שתקציבה יהיה מבןסס על צרכים אמיתיים ולא תאלץ לחלק מתנות אך ורק על מנת לשמר את עצמה.
    הדרך היחידה למעט באמצעות בחירות, שתתקיימנה במועדן, להחליף את הממשלה, היא באמצעות הצבעת אי אמון של 90 חברי כנסת וגם אז יחוייבו בחירות חדשות.

  4. יוסי ברנע

    זוית התמודדות של ח"כ זהבה גלאון עם שיטת הממשל היא מהזוית המגדרית של היצוג הנשי. אין כמובן לזלזל בסוגיה זו כשלעצמה, אבל היא לא מהווה את מהות הבעיה.כדי לענות לשאלה האם יש צורך לשנות של השיטה, צריך להתיייחס לליקוייה. מדובר בשיטה פרלמנטרית קואליציונית במדינה חסרת חוקה ותרבות פוליטית המבטיחה זכויות אזרח. בישראל זכויות אזרח הן פונקציה של מסחר פוליטי. בישראל מחד אין הפרדה בין לאום ודת אלא גם בין דת למדינה. מה יואיל יצוג של 51% נשים בכנסת במדינה שמוסדות דת יהודים ממומנים ללא כל קשר לזיקתם למדינה, או לרצון משלם המיסים? סוגית המשילות אינה זוכה להתיחסות הולמת במאמרה של ח"כ גאלון. הבדקה כמה החלטות ממשלה לא יושמו ע"י משרדי הממשלה? הבדקה את הלוגוס של שליטת הממשלה בקואליציה מבחינת יוזמת חקיקה?

  5. לא הגיוני בכלל

    זה מצב לא הגיוני, זו גם לא המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות. ופה מדובר בקולות הבוחרים, יש עוד מאות אלפי אנשים שלא בחרו. מה נשאר? ראש ממשלה ש 20% מהאנשים בחרו בו?

    מבנה הכנסת דווקא מביא לרעיון אחד לפיתרון. הבחירות יהיו על 100 מנדטים, מאה חברי כנסת. המפלגה הגדולה תקבל את 20 המנדטים הנותרים. עדיין ייתכן שהיא תצטרך חברים לקואליציה, אך או שיהיה מדובר בעוד מפלגה או שניים, או שיהיה מדובר במפלגה נוספת. זה גם יתרום לקיום של אופוזיציה במדינת ישראל. בישראל כבר מזמן לא רק שיש קואליציה של הרבה מאוד מפלגות שכל אחת מושכת לכיוון אחר (וביבי הוא אשף בתימרון הזה יותר מכל), אבל בישראל מאז שהליכוד עלה לשילטון אין למעשה אופוזיציה, בכל ממשלה היו יכולות להיות כמעט כל המפלגות האחרות ולעיתים זה מה שקורה.

  6. ארנון ראוכנברג

    הבה גלאון צודקת משום שאין שיטה בעולם המאפשרת בחירה דמוקרטית של ממש. בארה"ב, למשל, מצביעים כ-50% מבעלי זכות הבחירה; פירוש הדבר שהנשיא נבחר בקולותיהם של קצת יותר מבעלי זכות הבחירה. אשר לייצוג נשים, מה בדבר ייצוג תימנים או רומנים? נכים או פגועי מוח? שמנים/רזים; גבוהים/גמדים? יפים/מכוערים? גאונים/חכמים (אין מחסור בנציגים אידיוטים)?

  7. פריץ היקה

    בשתי ההנחותאבל עצם בחירת נשים לא מבטיחה שנוי לטובה גם נשים הוליכו למלחמות שוא.
    אשר לטענה באחת התגובות על חוסר משילות ,זה עורבא -פרח. כל ראשי הממשלה קבלו החלטות ויישמו אותן בדברים שבאמת עמדו בראש סדר העדיפויות שלהם. לגבי החרדים ה,,חשוכים"~: הם לפחות לא הולכים לצבא הכיבוש. ואילו המפלגות הקוראות לעצמם שמאל ציוני הצטרפו בהתחלה לכל מלחמה שיראל יזמה ורק כשהעינינים השתבשות אמרו לא ידענו ,הסכמנו לזה אב לא לזה. להצביע נכון זה להצביע חד"ש. דב חנין לראשות הממשלה.

  8. בועז

    השיטה הנוכחית חייבת להשתנות, היא טובה רק לחברי הכנסת אך בטח לא לאזרחים. בשיטה נוכחית אין לנבחרים אחריות אישית (accountability) שהרי הם ממונים בקבוצה ולא אישית. כמן כן לעולם אינך נפטר מהם, מי שנבחר נשאר שם לעד (מי זאת דליה איציק? היא ח"כית מקום המדינה, לא? את מי היא מייצגת?) בחירות אישיות אזוריות היא השיטה הנכונה ולו במסגרת של שני בתים בפרלמנט, עליון ותחתון. בחירות אישיות תאפשרנה לכל מי שרוצה, כולל הרבה נשים, וגם שמנים וגמדים ורומניות, להבחר אם רק יעמידו עצמם לבחירה וינהלו קמפיין. הנבחרים שלנו גרועים כל כך בגלל שלא הקהל בוחר בהם אלא קבוצה קטנה של חברי מפלגה שברוב המקרים גם הם ממונים ולא נבחרים.

  9. יוני אריאל

    בקמפיין של ביל קלינטון נגד בוש האב היה משפט מחץ It’s the economy stupid” (זה הכלכלה טמבל). במציאות הישראלית המשפט הוא – It’s the shita stupid.

    מערכת הבחירות שלנו הינה בסופו של דבר הסיבה המרכזית לכל תחלואי החברה הישראלית. היא שיטה שמעצימה של ממד הסקטוריאלי ושוחקת את הממד הממלכתי, עד שהזנב לא רק מקשקש בכלב אלא מצליף בו כל פעם שמתחשק לו, והכלב חסר אונים למנוע זאת.

    תופעה זאת הייתה נפוצה בכל המדינות האירופאיות שהיו להן בעבר שיטת בחירות ארצית-יחסית כנהוג אצלנו. פעם ברב מדינות הOECD התקיימה שיטת בחירות ארצית-יחסית, היום רובן עברו לשיטת הבחירות המשלבת בין בחירות אזוריות לבחירות ארציות-יחסיות.

    מערכת פוליטית במדינה דמוקרטית אמורה לספק שלושה אלמנטים:
     ייצוגיות
     יציבות
     משילות

    בישראל המערכת הפוליטית אינה מספקת אף אחד מהמרכיבים הללו. על מנת להשיג יציבות, יש צורך בקואליציות גדולות ומסורבלות הכוללות מפלגות שאין כמעט שום דבר משותף ביניהן מעבר לרדיפת השררה. התוצאה היא יכולת משילות מינימאלית, כי כל מרכיב בקואליציה יכול להפיל אותה או לפחות להביא אותה למצב בו יש רב פרלמנטרי כה דחוק שמקשה מאוד על קבלת החלטות ומימושן.

    בכל הקשור למשילות, בישראל שני שליש מהחלטות הממשלה מעולם אינו מגיעות לידי יישום. הממוצע בקרב ה OECD הינו הפוך, שני שליש מההחלטות ממומשות, רק שליש לא.

    לגבי הייצוגיות, לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהפוליטיקאים פשוט לא סופרים את האזרחים ממטר. זה אנומליה בדמוקרטיה, כי הרי מה שווה שלטון העם אם הפוליטיקאים יכולים להרשות לעצמם לא לספור את העם ממטר.

    למעשה ישראל הפכה מזמן מדמוקרטיה ל"דמיקרטיה", ייצור כלאיים שלכאורה הינה דמוקרטיה, אך בפועל הינה תערובת של פלוטוקרטיה ו"פקידוקרטיה". הבחירות הולכות והופכות אצלנו לריטואל חסר תכן, כי מי שבאמת קובע מי יהיה ח"כ אינו הציבור, אלא קבוצה קטנה של כמה מאות מיוחסים הכוללת בעלי הון ומכערים. העם לא קובע, ולכן לא סופרים אותו.

    יש הסבורים שהבעיה איננה שהמגרש עקום, ושאם נחליף את השחקנים לשחקנים ישירים יותר הכל יתנהל בצורה תקינה וראויה. אין הבל גדול מזה. השיטה שלנו יצרה מגרש כל כך עקום, שרק שחקנים עקומים יכולים לשרוד עליו. הישרים פשוט נופלים, כי אינם מסוגלים לעמוד על מגרש עקום, קל וחומר לרוץ ולשחק עליו.

    הפתרון היחידי הינו שינוי שיטת הבחירות לשיטה בה רב הנבחרים ייבחרו בבחירות אזוריות, בהן יש זיקה ישירה בין הבוחר לנבחר, זיקה העוברת בקלפי, לא דרך מרכז המפלגה. ברב הדמוקרטיות יש רשות מחוקקת בי-קמארלית (שני בתים). כדאי לנו להיות חכמים, וללמוד מניסיונם של אחרים. הכנסת צריכה להיבחר בבחירות אזוריות (120 אזורי בחירה). במקביל יש יכונן בית נוסף, סנהדרין שיורכב מ 70 חברים. הסנהדרין ייבחר בבחירות ארציות-יחסיות, עם אחוז חסימה של 5%. התוצאה תהיה מערכת פוליטית בעלת איזון אופטימאלי בין ייצוגיות, יציבות ומשילות.

    כל עוד הפוליטיקאים יוכלו להרשות לעצמם לא לספור אותנו, הם לא יספרו אותנו. רק שינוי השיטה תשנה את המצב הזה, ולהתייחס אלינו כמו שחקנים, לא סטטיסטים.

  10. אביר

    קודם כל הטענה שלך כאילו שאין בעיה בשיטה אלה רק בנבחרים היא היא זריית חול בעיניי הציבור.
    יש כל כך הרבה אינדיקציות בלתי תלויות לזה שהממשלה לא מתפקדת שקצרה היריעה מלכתוב אותם. וזה נכון לכל הממשלות האחרונות בישראל.
    תעשי קצת מחקר
    2. בעצם זה שאת קוראת לציבור לבחור בצורה מגדרית (בעצם להעדיף נשים) את בוגדת בציבור הגברים שאת אמורה לייצג כמצביעים של מרצ.
    ובכך את אפילו גרועה יותר ממח"כים של ש"ס, הם סקטוריאלים לגבי המצבעים שלהם. את אפילו לא זה אלה מעדיפה נשים. מה לגבי כישורים? לא, זה לא חשוב העיקר זה המיגדר