string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

חרדת הנכבה ופנקסנות הפליטים

קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים הושתקו בעבר על ידי ממשלות ישראל. שינוי המדיניות ונמרצותו של דני איילון קשורים להכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להתחמק עוד מאחריותה לנכבה. אבל כדאי למובילי הקמפיין ללמוד את ההיסטוריה של הרעיון המופרך
יהודה שנהב

English

בשלוש השנים האחרונות אנו עדים לקמפיין אינטנסיבי שמטרתו השגת הכרה, פוליטית ומשפטית, ביהודים-הערבים כ"פליטים". הקמפיין מבקש ליצור בדעת הקהל אנלוגיה בין הפליטים הפלסטינים לבין המזרחים שהגיעו לישראל בשנות החמישים והששים, ולהציג את שתי האוכלוסיות כקורבנות של מלחמת 1948. משרד החוץ הישראלי, בהובלתו של דני איילון, עוסק באינטנסיביות באיסוף עדויות שיקזזו (כמו בתרגיל באלגברה) את עדויות הפליטים הפלסטינים על גירוש, ביזה והרג.

עדותה של רוזה מולכו מתוך הקמפיין "אני פליט":

לפני שנתיים חוקקה הכנסת חוק המחייב כל ממשלה ישראלית אשר נושאת ונותנת עם נציגים ערבים (הכוונה לפלסטינים), להתייחס ליהודים המזרחים כאל פליטים. בשבוע שעבר התפרסמה עבודת מטה של המועצה לביטחון לאומי שהמליצה בפני הממשלה "ליצור זיקה בין הפליטים הפלסטינים והיהודים מארצות ערב". היה זה עוזי ארד שהחליט עם מינויו לעמוד בראש המועצה להקים צוות מיוחד שיגבש את העמדה הרשמית של ישראל בנושא "הפליטים היהודים ממדינות ערב". ארד קיבל את ברכתו של נתניהו לכך. הוא הקים מנהלה מיוחדת במועצה לביטחון לאומי ואף צירף לדיונים את אנשי משרד החוץ, משרד המשפטים ומשרד האוצר. לדיונים הוזמנו גם היסטוריונים וכלכלנים ונציגי ארגונים יהודיים כמו ווז'אק – הארגון העולמי למען יהודי ארצות ערב (WOJAC), וכן הארגון היהודי-האמריקאי למען צדק ליהודי מדינות ערב (JJAC). המועצה המליצה לראש הממשלה להכניס את "הפליטים היהודים" ותביעת הפיצויים בעבורם כחלק בלתי נפרד מהמו"מ בסוגיית הפליטים הפלסטינים.

קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים כבר הועלו בעבר, אולם הושתקו על ידי ממשלות ישראל השונות. מדוע השתנתה המדיניות? בין השאר מתוקף ההכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להסתיר יותר את אחריותה לנכבה. התרגיל החנווני הזה של משרד החוץ מעיד על חרדה מפני התביעה של הפלסטינים לשיבה ופיצויים, שהיא מרכיב מרכזי בדרישות הפלסטינים. הוא מוכיח שישראל מכירה בכך שפרדיגמת 67' לא תביא לקץ הסכסוך משום שהיא מכחישה את הנכבה. מתוך הכרה זו מקווים מנהלי הקמפיין לחסום באמצעות המזרחים את מימוש "זכות השיבה" של הפלסטינים ולקזז את הפיצויים שישראל עלולה להידרש לשלם על הרכוש הפלסטיני אשר הופקע על ידי האפוטרופוס לנכסי "נפקדים". הרעיון הזה שגוי היסטורית, אינו חכם מדינית ובלתי צודק מוסרית, כפי שניתן ללמוד מן הביוגרפיה שלו.

היסטוריה אומללה שכדאי לשנן

דני איילון ולוגו הקמפיין. אמנות הקיזוז. צילום: cc by-IsraelMFA עיבוד: cc by-Yn

את הקמפיין להכרה ביהודי ארצות ערב כפליטים השיק, למעשה, ביל קלינטון כבר ביולי 2000 בראיון לערוץ 1. אהוד ברק חזר והכריז על "הישגו" באוגוסט 2000 בראיון לדן מרגלית. חשוב לזכור שבעבר נמנעו ממשלות ישראל מלצאת בהכרזה על יהודי ארצות ערב כפליטים. ראשית, בשל החשש שהכרזה כזו תעורר מחדש את מה שישראל ניסתה למחוק ולשכוח: תביעת הפלסטינים לשיבה. שנית, מתוך חשש שהכרזה כזו תעודד תביעות רכוש יהודיות נגד מדינות ערב ובתגובה – תביעות רכוש נגדיות של פלסטינים. שלישית, משום שהיא הייתה מחייבת לעדכן את ספרי הלימוד בהיסטוריה ולנסח נרטיב חדש על פיו המזרחים הגיעו לישראל לא בשל שאיפותיהם הציוניות אלא בעל כורחם. כל היסטוריון שהיה טוען זאת היה מוגדר כפוסט-ציוני.

מי שבישלו בזמנו את המשוואה בין היהודים המזרחים והפליטים הפלסטינים עבור ברק וקלינטון, היו יועץ ראש הממשלה לענייני תפוצות בובי בראון ואנשי משרדו יחד עם נציגי ארגונים כמו הקונגרס היהודי העולמי, ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים וועידת הנשיאים. ד"ר אבי בקר, מזכיר הקונגרס היהודי, ומלקולם הונליין, מזכ"ל ועידת הנשיאים, נפגשו עם פרופ' ארווין קוטלר, חבר פרלמנט קנדי ומומחה למשפט בינלאומי ושיכנעו אותו להצטרף לקמפיין. ארגון הגג שהוקם בשם "צדק ליהודים ממדינות ערב" לא הצליח לגייס התלהבות מסיבית לקמפיין, גם לא בעולם היהודי. הקמפיין כשל בגיוס הצהרה ראויה לציון מצד פוליטיקאים ישראלים מרכזיים עד לעת האחרונה. אין זה מפתיע. לקמפיין הזה יש היסטוריה אומללה שכדאי לשנן אותה, כי היסטוריה יכולה להיות עסק פרקטי מאוד.

בשנות השבעים הוקם ווז'אק – הארגון העולמי למען יהודי ארצות ערב. יגאל אלון, שר החוץ דאז, חשש שווז'אק ישמש חממה למה שכינה "התארגנות עדתית". כאמור, ווז'אק לא הוקם על מנת לעזור ליהודים המזרחים אלא לייצר מאזן הרתעה לחסימת התביעות של התנועה הלאומית הפלסטינית, ובעיקר התביעה לפיצוי הפליטים וזכות השיבה. לכאורה, השימוש בביטוי "פליטים" לא היה בלתי סביר, שכן המושג הפך למרכזי בשיח ההיסטורי ובמשפט הבינלאומי לאחר מלחמת העולם השנייה. החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 1967 דיברה על "הסדר צודק לבעיית הפליטים במזרח התיכון". בשנות השבעים ביקשו מדינות ערב לציין במפורש "פליטים ערבים במזרח התיכון" אולם ממשלת ארצות הברית באמצעות נציגה באו"ם, ארתור גולדברג, התנגדה לכך.

בנייר עבודה שהכין סיירוס ואנס בשנת 1977, אז מזכיר המדינה, לקראת אפשרות כינוסה של ועדת ז'נבה, נכתב בלחץ ישראל שיימצא פתרון ל"בעיית הפליטים" בלי לציין באילו פליטים מדובר. ווז'אק, שניסה להשמיש את המושג "פליטים יהודים", נכשל. בנוסף לערבים, גם יהודים ציוניים רבים ברחבי העולם התנגדו ליוזמה. אני ממליץ למארגני הקמפיין הנוכחי לבחון את האנטומיה של ארגון שהפך במהלך פעילותו מציוני לפוסט-ציוני, וללמוד פרק בהלכות התוצאה הבלתי צפויה של הפעולה הפוליטית.

כיף על החידקל. הגדרת היהודים המזרחים כפליטים פותחת תיבת פנדורה ופוגעת בכל המעורבים בסכסוך, ערבים ויהודים כאחד. צילום: מרכז מורשת יהדות בבל

הוגה רעיון "הפליטים היהודים" בתוך ווז'אק היה יעקב מירון, ראש המחלקה למשפט ערבי במשרד המשפטים. מירון ניסח את הקשר בתיזה הקיצונית ביותר בעניין ההיסטוריה של יהודי ערב. הוא טען שהיהודים גורשו מארצות ערב, בפעולה מתואמת עם מנהיגים פלסטינים, וכינה זאת "טיהור אתני". מירון יצא באופן חריף נגד האפוס הציוני שלטענתו הצמיח כינויים רומנטיים משלים כמו "מרבד הקסמים" או "מבצע עזרא ונחמיה" שהשכיחו את "העובדה" שעזיבת היהודים היתה פרי של "מדיניות גירוש ערבית". על מנת להשלים את האנלוגיה בין הפלסטינים למזרחים אף טענו אנשי ווז'אק שהמזרחים חיו בשנות החמישים במחנות פליטים (קרי: מעברות) בדיוק כמו הפליטים הפלסטינים. טענה זו עוררה עליהם תרעומת קשה מצד המוסדות המיישבים וכינו אותה "בגידה".

טענותיו של הארגון הקפיצו מזרחים רבים אשר הגדירו עצמם ציונים. כבר בשנת 1975, מיד עם הקמת ווז'אק, הבהיר יו"ר הכנסת, ישראל ישעיהו: "אנחנו לא פליטים. באנו לארץ הזאת גם לפני הקמתה המדינה… היו לנו שאיפות משיחיות…" שלמה הלל, שר בממשלת ישראל שפעל להבאת יהודי עיראק לישראל, התנגד נמרצות: "אני לא מתייחס ליציאתם של יהודי ארצות ערב כפליטים. הם באו משום שהם רצו לבוא, כציונים". רן כהן הודיע בדיון בכנסת בהתרגשות: "אני מודיע: אני לא פליט". והוסיף: "באתי מכוחה של הציונות, מכוח המשיכה של הארץ הזאת ושל רעיון הגאולה. אף אחד לא יגדיר אותי כפליט". ההתנגדות הייתה כל כך עזה עד שאורה שוייצר, יושבת ראש הוועדה המדינית של ווז'אק, ביקשה ממזכירות הארגון לעצור את הקמפיין. היא דיווחה שחברי הקהילה בשטרסבורג כל כך נפגעו מן האמירה הזאת, עד שאיימו עליה ועל ראש הקהילה שאם יעלה שוב עניין הגדרת "היהודים הספרדים" כפליטים יחרימו את המפגשים.

גם משרד החוץ נבהל מהמרץ של ווז'אק, והציע להפסיק את הקמפיין בטענה שהגדרת היהודים המזרחים כפליטים היא חרב פיפיות. בזמנו, ישראל הקפידה תמיד על מדיניות של עמימות בסוגיה המסובכת הזו. בשנת 49' היא אף דחתה הצעה בריטית-עיראקית לחילופי אוכלוסין (יהודים עיראקים עם פליטים פלסטינים) מתוך חשש שתצטרך לדאוג ליישוב "עודפי פליטים" בישראל. משרד החוץ כינה את ווז'אק פלגני ובדלני וביקש ממנו להפסיק להתנהל באופן עצמאי בניגוד לאינטרסים של המדינה. בסופו של דבר, הפסיק משרד החוץ את המימון שהעביר לווז'אק. שר המשפטים, יוסי ביילין, אף פיטר את יעקב מירון מן המחלקה למשפט ערבי של משרד החוץ. יש לציין, שאין כיום אף חוקר רציני בישראל או מחוצה לה אשר אימץ את טענותיו הקיצוניות של הארגון. יותר מכך, בניסיונו לחזק את התזה הציונית ולסייע במלחמתה של ישראל בלאומיות הפלסטינית, השיג ווז'אק את ההיפך. הוא הציג עמדה ציונית מבולבלת בעניין הסכסוך, הרגיז יהודים מזרחים רבים ברחבי העולם משום שהציג אותם כחסרי מוטיבציה חיובית להגיע לישראל, ושעבד את האינטרסים של היהודים המזרחים (בעיקר בעניין הרכוש היהודי בארצות ערב) למה שהגדיר בטעות כאינטרסים לאומיים. הוא לא השכיל להבין שהגדרת היהודים המזרחים כפליטים פותחת תיבת פנדורה ופוגעת בכל המעורבים בסכסוך, ערבים ויהודים כאחד.

פליטות ורצון חופשי

מתוך תאווה למצוא פתרון קסם לשאלת הפליטים, אימצה המדינה את הנוסחה מחדש ומקדמת אותה בהתלהבות רבה ברחבי העולם. מעניין יהיה לשמוע את עמדת שר החינוך לנרטיב שמציגים הארגונים היהודים בקמפיין. האם יקים עתה ועדה במשרד החינוך שתתאים את ספרי הלימוד בהיסטוריה לז'אנר הפוסט-ציוני החדש? כל אדם ישר, ציוני או לא ציוני, צריך להודות שהאנלוגיה בין הפלסטינים ובין היהודים המזרחים מופרכת. הפליטים הפלסטינים לא ביקשו לעזוב את פלסטין. בשנת 1948 הוחרבו יישובים פלסטינים רבים, וכ-750,000 פלסטינים גורשו או נסו מתחומי פלסטין ההיסטורית. אלה שברחו, לא עזבו את בתיהם מתוך רצון חופשי.

לעומת זאת, היהודים מארצות ערב הגיעו לכאן ביוזמת מדינת ישראל וארגונים יהודים. חלקם הגיעו מרצונם החופשי וחלקם בניגוד לרצונם. חלקם חיו בנוחות ובבטחה בארצות ערב, חלקם בפחד ודיכוי. ההיסטוריה של ההגירה המזרחית מורכבת ואינה ניתנת להסבר פשטני אחד. רבים איבדו רכוש רב ואין ספק שיש לאפשר להם להגיש תביעות רכוש אינדיבידואליות כנגד מדינות ערב, מה שמדינת ישראל וארגון ווז'אק חסמו עד היום. למשל, הסכם השלום עם מצרים אינו מאפשר תביעות אינדיבידואליות כלפי מצרים. רכוש יהודי מצרים נתפס כרכוש מדינת ישראל, ואינוונטר חשוב כדי לקזז את תביעות הרכוש של הפלסטינים בעתיד. דוגמא נוספת: במלחמת המפרץ נגרם נזק ברכוש למשפחה יהודית-עיראקית ברמת גן. במסגרת התביעות לפיצויים, יעץ עורך דין ממולח להכניס גם תביעה על הבית שהוחרם על ידי ממשלת עיראק בשנת 1952. משרד החוץ אסר על כך, בשל מדיניות ממשלת ישראל להחזיק ברכוש זה כאינוונטר למשא ומתן עם הפלסטינים בעתיד.

עליית יהודי לוב. ההיסטוריה של ההגירה המזרחית מורכבת ואינה ניתנת להסבר פשטני אחד

האנלוגיה בין הפליטים הפלסטינים והיהודים המזרחים הינה מופרכת, שלא לומר מרושעת ולא מוסרית. היא מסכסכת בין מזרחים לפלסטינים, היא פוגעת בכבודם של מזרחים רבים, ופוגעת בסיכוי לפיוס אמיתי. יותר מכך, יש בכך חוסר הבנה באשר למשמעות הנכבה. הנכבה אינה מתייחסת רק לאירועי המלחמה. הנכבה היא בעיקר מניעת השיבה של המגורשים לבתיהם, אדמותיהם ומשפחותיהם לאחר הקמת מדינת ישראל. הנכבה היא פעולה אקטיבית ברורה של מדינת ישראל, ולא רק כאוס של מלחמה.

הפיתוי של ישראל להשתמש ברעיון הקיזוז מובן, אבל אסור להשתמש בדחלילים שונים על מנת לסלק את תביעותיהם המוסריות והפוליטיות של הפלסטינים. מניפולציה כזו מוסיפה חטא על פשע ומגדילה את המרחק הפסיכולוגי בין יהודים לפלסטינים. גם אם יוותרו חלק מן הפלסטינים על מימוש זכות השיבה (כפי שטוען למשל ד"ר חליל שקאקי), אין להשיג זאת בתרגילים מסוג כזה. כל הסכם שלום חייב לעבור דרך הכרה ישראלית בעוולות העבר ומציאת פתרון הוגן. התרגיל החשבונאי הופך את ישראל לפנקסנית ולחסרת עמוד שדרה מוסרי ופוליטי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שאול סלע

    על התרמית שביצירת הזיקה בין החרמת רכושם של יהודי עיראק שנתיים וחצי לאחר שהוחרם הרכוש הפלסטיני כתב יהודה שנהב במאמרו השוד המושלם . יהודי עיראק היו אזרחים עיראקים כאשר התרחשה הנכבה הפלסטינית , והפלסטינים שהו במחנות הפליטים חסרי נתינות כאשר הו
    חרם רכושם של יהודי עיראק. עובדה חמורה נוספת היא שימוש בתרוץ של החרמת יהודי עיראק כדי לתת במתנה את הרכוש הפלסטיני לאשכנזים. בן דרור ימיני הוא מהדוחפים הנמרצים של הספין על "קיזוז רכוש" שמשמעותו מתנות לאשכנזים על חשבון סבל של יהודים עיראקים.

    כמי שלא רואה בפלסטינים את האשמים במעשיה של ממשלת עיראק, חשוב גם להזכיר שיהודי עיראק ששהו בעיראק במלחמת 48 לא אחראים למעשיה של ממשלת ישראל. משמעות המושג של "קיזוז רכוש" היא הפיכת התנועה הציונית לגורם מסכסך בין יהודי עיראק לבין הפלסטינים הערבים.

  2. שרלי

    ויש חוק בנחקק בעקבות זאת.

    דבר שני, לא רק שלא צריך לכרוך את הפלסטינים ואת הכנבה עם המזרחים, אלא גם ההיפך: אין לכרוך את האסון של המזרחים עם זה של הפלסטינים.

    המזרחים אכן מצאו את עצמם בלי יכולת להישאר בארצותיהם, ובמיוחד הם מצאו את עצמם בלי יכולת לחזור לארצותיהם לאחר שהגיעו לישראל. לישראל יש חלק נכבד בפליטות של יוצאי ארצות ערב.

    מבחינה משפטית צריך להקים גוף שיכה במנחישות את המדיניות החדשה בישראל על ידי הגשת בג"צים שידרוש ממדינת ישראל לפצות את המזרחים מאחר והיא עושה עצמה בעלת הרכוש במצרים, בעירק ובארצות אחרות ומינתה את עצמה לאפוטרופוס של כל הרכוש הזה, בנוסף יש לדרוש פיצוי על הפיכת כמעט מליון אנשים לפליטים בעל כורחם, כשחלקם ביקשו אכן לעלות לישראל.

    יש גם להגיש תביעות בארצות הברית נגד ישראל, לאחר שהקונגרס האמריקאי הכיר בחוק בפליטות של המזרחים.

    אם ווז'ק היתה רצינית אולי זה היה הצעד שעליה לעשות.

    כל זאת, בלי לשכוח בשום אופן את הכנבה הפלסטינית, ורצוי אפילו בתביעה להביע סולידריות וסימפטיה לתביעות הפלסטינים.

    הכסף יכול לבוא בקלות מהגדלת תמלוגי הגז, יש מספיק גז לפצות את כולם.

  3. נתן

    מי שמושיב שגריר של מעצמה אזורית עולה, על כסא נמוך הוא טמבל.

    ואכן ההשואה הזאת היא מיותרת לחלוטין , עדיף להשוות את מצבם של הערבים למצבם של הגרמנים תושבי חבל הסודטים ששיתפו פעולה עם השלטון הנאצי בגרמניה והיו העילה לכיבוש האכזרי של צכוסלובקיה וסופם שנזרקו כולם עד האחרון שבהם מבתיהם מולדתם וארצם בתום מלחמת העולם השנייה.

    לו אני הייתי סגן שר החוץ הייתי מציע לשלם פיצויים לערבים יום אחרי שצכיה תשלם פיצויים לגרמנים.

  4. סמולן

    כמובן שיש חוקרים שמקבלים שגירוש היהודים היה מזימה פלסטינית-ערבית. קשה להתעלם מהנוכחות של אמין אל חוסייני במוקדי הרוע.

    במקביל, כדאי לציין ששני הנארטיבים – גירוש ועליה ציונית – אינם סותרים זה את זה. חלק אחד נוגע לקהילה הערבית הסובבת את היהודים, וחלק שני ליהודים עצמם. אבל כל אחד מהם עומד בסתירה לנארטיב האנטי ציוני שהכותב מקדם בשקידה: היהודים הובאו הנה על ידי הציונים כדי שיהיו עבדי האשכנזים. אני משער שהמוטיבציה הזו, כלומר הגנה על מפעל חיים, היא הנותנת בהבניית המאמר הזה.

    בכל מקרה, הנקודה היא בערך כך: באמנת הפליטים המקורית, זו מ 1951, פליט מוגדר בערך כמו אצל חנה ארנדט (שכתבה גרסה פופלרית לאותו קו מחשבה). מדובר באדם שאין לו מדינה שדואגת לו, או ארגון בעל עוצמה השקולה לזו של מדינה, כלומר ארגון של האו"ם. מהסיבה הזו הפלסטינים לא נחשבו לפליטים – היה להם את אונר"א. ומהסיבה הזו היהודים מארצות ערב לא נחשבו לפליטים – היתה להם מדינת ישראל (ולעשירים ביניהם – מאה מדינות אחרות שחפצו בהם). בכל מקרה, בשני צדדי המשוואה, במהלך עשרות שנים, לא התקיימה דרישה עקרונית והכרחית על מנת להיות פליט. בגלל הדבר הזה גם לא היתה חבות על מדינות ערב לקלוט פלסטינים – הם לא היו פליטים, כי אונר"א דאג להם.

    הפלסטינים הצליחו -יחד עם מדינות ערב והרבה אינטלקטואלים מערביים – לשנות את המצב. מחד, ברור כיום ש"פליט" הוא קטיגוריה שהפלסטינים הם המקרה הפרדיגמטי שלה – ובוודאי שלא האשכנזים לפני ואחרי מלחמת העולם השניה. שנית ובעקבות אותו עניין, פליט הוא בדיוק מי שיש סוכנות בינלאומית שדואגת לו. פליט הוא מצב שעובר מדור לדור. פליט הוא, בעקרון, מצב עם יתרונות פוליטיים עצומים.

    מכל הסיבות האלו, היוזמה של משרד החוץ נדונה לכשלון. אין ליהודים מארצות ערב ארגון בינלאומי שדואג להם – ולכן השנהבים לא יעלו על דעתם לתמוך בהם: לא יהיו כנסים בגרמניה בעניין הזה. מזרחיות אכן עוברת דרך תורשה גנטית – אין לה שום משמעות אחרת – אבל הפליטות המזרחית לא. אין גם שום יתרונות פוליטיים שקשורים בפליטות מזרחית. אולי בשוליים, אבל בוודאי לא בשום פרופורציה לזו הפלסטינית, שמניעה אי-אלו גלגלי עולם. מכל הסיבות הללו, אין שום טעם להשוות בין הפלסטינים והמזרחים. אלא אם הציונים שוב ישלפו איזה שפן מהכובע.

  5. שרלי

    היא דואגת שאחרי כמה דורות המזרחים יהיו עניים מרודים ופליטים.

    יחידי סגולה יכולים לחמוק מהעונש הזה. חלקם הפכו מיד לפליטים חסרי כל עם הגעתם ארצה ומאז דור אחר דור הם מגדלים דורות של עוני. אחרים עוד הצליחו לשרוד דור או דור וחצי ובסוף תמיד מגיעים לעוני.

    חלק קטן הצליח להשתחל אם על ידי נישואים לאשכנזי (אישה מזרחית עם אשכנזי) או שהפכו את השם שלהם לציוני ולא גילו אותם עדיין. אל דאגה הציונות הקפיטליסטית תגיע בסוף לכולם. מצב של פליטות לא תמיד נוצר ביום אחד, לפעמים זה תהליך של דורות. הקולוניאליסטים היו מומחים והם עדיין מומחים להפיכת אוכלוסיות שלמות לחסרות כל ולתלויות בחסדי המשטר. זה מה שקורה בישראל. לפעמים זה נקרא עמידר ולפעמים חוק לעידוד השקעות או הפיכת על הרוסים לניצולי שואה וגניבת כספי הביטוח הלאומי מהמזרחים שאין להם ביטחון כלכלי אחר אחרי גיל מסוים, וכולי, אבל התהליך בסופו של דבר הוא הפיכת כל המזרחים לפליט. מהבחינה הזו איילון פשוט מקדים את המאוחר, הפליטות המוחלטת היא עניין לדור הבא.

  6. יותם

    בהתחלה, כשהצטרף ליזראל ביתנו, חשבתי שעוד ליברל יצא מן הארון ונחשף כניאו-ימני. היו הרבה כאילו לפניו. למשל שמשון שושני וצבי צמרת במשרד החינוך של גדעון סער.כשביצע מעשה ההשפלה לשגריר הטורקי, קיבלתי לכך חיזוק. עוד אשכנזי שמתנהג באוריינטליזם ואדנות כלפי המזרח. אבל עכשיו אני מבולבל לגמרי כי התחיל להגיד שהוא מזרחי ושהוריו מאלג'יר.
    מה הולך פה?
    אולי הוא רק עבד נרצע של אדוניו?

  7. יוסי רבי

    אז מה היה לנו כאן? גירשו ערבים ולקחו להם את הרכוש. הביאו מזרחים ותקעו אותם בעיירות הפיתוח. הביאו אשכנזים והשיגו להם פיצויים. עכשיו הם מיישמים את המודל באופן פיקטיבי על המזרחים הרוקדים לצלילי החליל. בראשם החלילן המזרחי מהרמלין. מה יהיה בסוף? הערבים לא יקבלו פיצוי, המזרחים לא יקבלו פיצוי והאשכנזים ישארו עם הפיצויים וכולם ימשיכו לדבר על הפליטים מארצות ערב.

  8. אריקה

    שאול צודק. שנהב כתב את המאמר השוד המושלם ואחר כך גם בספר היהודים הערבים. האם מישהו כתב על הרכוש גם של יהודי צפון אפריקה?

  9. דניאל ר

    יש כאן איזה שינוי פרדיגמתי בהסברה הציונית. עד לאחרונה, התקיימו בקרב הציונות שתי אסטרטגיות רטוריות: מצד אחד, הקורבנות ("אנחנו פליטים ומגיע לנו"), ומצד שני אסטרטגיית ההרואיזם ("באנו מכוח אידיאולוגיה ושכנוע פנימי"). רוב הזמן מנגנוני ההסברה מדלגים בין שתי הגישות האלה לפי איך שמתאים להם. מה שהולך עכשיו, ככל הנראה, הוא נצחון מוחץ של קו ההסברה הקורבני והצדקני. הרביצו פעם ליהודים אז מגיע להם.

  10. אסף

    למה פיצויים שאשכנזים מקבלים הולכים ישר לכיסיהם, אתם יודעים על מה אני כותב, שילומים ורנטות וכו.(וכן אני שומע שששש…שקט, אסור לדבר על זה, האחרון שהזכיר את זה פיטרו אותו על דעותיו ). בעוד שפיצויים של מזרחים מקוזזים עם אלו של פלסטינים שאת העוול שנגרם להם ביצעו בגלל אשכנזים. יענו את הפיצויים של המזרחים מפקיעים, בעוד שעל הרנטות שיצרו כאן פערים כלכליים ומעמדות חברתיים לדורי דורות אסור אפילו לדבר.

    1. גנט

      עד שיש הזדמנות לעשות צדק עם הפליטים הכי נשכחים שסבלם היה כפול ומכופל : א. בשל הרדיפות עד לטיהור האתני/קהילתי, הטבח והרציחות, כליאה ועינויים, גזילת רכושם הפרטי והקהילתי שם בארצות ערב, ב. בשל הסבל המתמשך במעברות (מחנות הפליטים) וניצולם ככוח עבודה זול ודיכויים כאן בישראל.
      עד שיש הזדמנות כזו לעשות צדק עמם ועם סבלם והזדמנות לצמצם את הפערים לדורות אשר נוצרו גם בשל הרנטות והשילומים, באה המדינה ומחליטה לנכס את רכושם לעצמה ועושה בו בזנס כנגד תביעות הפלסטינים !
      מצטערים הכבוד הוא של אבותינו וסבינו מהדורות הקודמים, לא נפקיר את כבודם ולא את רכושם ונעמוד על המשמר להחזיר את הכבוד והרכוש שנשדד לידי היורשים החוקיים.
      הפלסטינים אינם אשמים אלא ממשלות ערב הם שיצרו את בעית הפליטים משני הצדדים, והם שגזלו את כבודם ורכושם של אבותינו וקהילותנו והם שישאו באחריות והם הנתבעים אשר מחזיקים ברכוש אבותינו וקהילותינו ואוצרות תרבותנו העתיקה.

  11. יוסי רבי

    מתחמה בעולם הערבי בלי לדעת ערבית. קוראים לזה "סטנדרטים מקצועיים גבוהים". באף עיתון מכובד בעולם זה לא היה קורה. אבל מה אנו רוצים מבן דרור המסכן. הוא נורא רוצה להיות משהו. אולי אינטלקטואל. גם בני מוריס כתב עשרה ספרים על פלסטינים והגיע למסקנה שהם לא בשלים לשלום, בלי לדעת ערבית. אבל העיתונאי השקדן קובי בן שמחון לא הצליח לעלות על הפרט השולי הזה. ואולי להגיד על זה משהו. הוא אמנם לא בן דרור ימיני, אבל קצת סטדנדרט עיתונאי.

  12. Henry Lowi

    This is great! I can't wait to see Ran Cohen and Fuad Ben Eliezer say: " I am a refugee! I did not come to Israel because of strong Zionist feelings! If I could, I would go back to Iraq! Recognize my rights as a refugee!" That is the end of Zionism. This campaign will boomerang. I cannot wait.
    Four years ago, I proposed an outreach and educational campaign along the following lines:
    Dear Ben:
    The apologists for Israeli brutality on the refugee issue are taking 3 tacks: a. outright "Nakba denial" ("They left voluntarily"), b. trivialization ("There's been a tradeoff already"), and c. racism-supremacism ("Jews are better than Arabs because we are compassionate with our refugees while they are not")
    I believe that it is important to tackle all of this head on, as I have said ad nauseam.
    Currently, I am proposing a public forum, with a title something like: "Refugee voices: Palestinians, and Jews from Arab lands". Possibly with the addition of "Holocaust survivors". The idea would be to have a panel, with 4 (or 6 speakers), in which each panelist will address briefly 3 matters: 1. own experience of dislocation; b. attitude to exercise of own right of return, and 3. attitude to others' right of return. We could have one first-generation speaker and one 2nd or 3rd generation speaker from each refugee experience. We would not have to go far afield for guest speakers: They are all in our community! Possibly there would be some diversity, eg. one speaker might assert right of return for self and deny it to others. Another speaker might express an intention not to exercise her/his own right of return, but recognize it for others. The result would be heightened awareness of the values set out in the Universal Declaration of Human Rights, and the focus on "choice" ("refugees' right to choose") which would immediately benefit the campaign for the Palestine refugees.
    I believe that the propaganda war on this important issue is ongoing. This year is the 60th anniversary of the Nakba and Nakba denial. These issues should be aired in a way that can raise awareness. A public forum, or series of forums, would seem to be the way to go.
    What do you think?
    Regards,

    Dear David:
    Of course, Zionism tried to induce Jewish immigration to Palestine by sordid means. The story of the bombing of the Massouda Shemtov synagogue in Baghdad is just one small episode. There were all the deals with the Nazis, preceded by the Nazis' "JEWS TO PALESTINE" campaign, and Ben Gurion's statement about how colonizing Palestine is more of a priority than rescuing persecuted Jewish children.
    With all of that, Zionism has always claimed that the Oriental immigration was sparked by strong religious Zionist impetus, i.e. not a response to persecution. This has always caused friction in Israel. My in-laws, who moved to Haifa from Cairo in 1957, always felt shut-out from Holocaust memorial activities in Israel, because they tended to favour the glorification of Ashkenazi persecution and sacrifice over the celebration of Oriental zeal and Zionist commitment.
    Only now is Zionism hoping to use the Arab Jews to counteract the resurgent demand of the Palestine refugees to recognize their right of return. I, of course, have no hesitation in recognizing the right of return for all, whether forcibly displaced or not. That is what the Universal Declaration of Human Rights says. So, we have to get over the hurdle of recognition, rather than contest the legitimacy of the claim. Then, can you imagine Jews in Israel or Montreal or Los Angeles standing up and saying: "I can't stand living here any longer. Let me return, reclaim my property, and rebuild my life in Tunisia, Libya, Egypt, Syria, Yemen, Iraq, or Iran."? This Zionist campaign will boomerang back on itself, but, in the interim has to be confronted on its merits or lack of same.
    At this point, I am contemplating an organized response to Zionism's organized propaganda offensive on the Palestine refugees' right of return.
    The format of "refugee voices" is attractive for its authenticity and openness and diversity. Each participant has a story, and a take on that story, and a position.
    Regards,

  13. עידו

    בני מוריס יודע ערבית. הרבה מספריו מכילים מקורות בערבית.

  14. דןש

    חייבים להפריד בין פליטות לפצויי רכוש. חלק לא מבוטל של העולים לארץ ו/או עוברים דרכה ,נבע מ"לחץ" של הסביבה על היהודי הזר. מעט מאד הגיעו בשל האידאולוגיה או שהאדאולוגיה התפתחה בעקבות ה"לחץ". רובם השאירו רכוש רב בארצות מוצאם – רכוש שמרביתו אבד לנצח. כמו לגבי היהודים כך היה המצב של הערבים תושבי פלסטינה-א"י. גם הם השאירו רכוש רב ש"אומץ" ע"י מדינת ישראל וחולק לאזרחי מדינת ישראל (היהודים בלבד). ההבדל בינם לבינינו שאנחנו דאגנו לשכומם והתבססותם של הפליטים/עולים והערבים שמרו על פליטותם עד עצם היום הזה.
    כל העולים החלו דרכם במעברות וכל אחד "התפתח" על פי דרכו, תושיתו ויכולתו. ישובים ערביים זנוחים הפכו לישובים ישראלים והאדמות חולקו להקמתם של ישובים כפריים.
    אכן המדינה כמדינה קבלה פצויים על סבלם של יהודים באירופה. פצויים אלו יועדו להשקעה בתשתית ממנה נהנו ונהנים מרבית האזרחים.
    אינני מתעלם מהטעויות שנעשו בדרך – חלק מהם נעשו בגלל "צוק העיתים" והכוונה לאפשר תעסוקה על פי כישורים ולהכניס אנשים למעגל היצרני. חלק מהם נעשו בגלל אי הבנת "נפש האדם" (במיוחד בנושא החינוך – שעד היום מצוי ב"חיתוליו"). חלק מהם בגלל יראת אבדן זהות ו"התבוללות" בהוויה שלא היו רגילים להם בארצות מוצאם.
    לדעתי אסור ל"קבע" את הרגשת הקיפוח. ש"המקופחים" יתחילו לזרום בזרם הכללי – רק הם בעצמם יוציאו עצמם מין המיצר המדומה בו הם חיים.
    באשר להתחשבנות על רכוש הפלסטינאי – אני מקווה שיגיע היום.

  15. יוסי רבי

    בני מוריס לא יודע ערבית. הוא משתמש בעוזרי מחקר, אני מכיר כמה מהם, אשר עשו לו את העבודה על טקסטים בערבית.הוא עצמו לא יודע לקרוא אותם.

  16. יוסי רבי

    היהודים הערבים סבלו בארצות ערב. במיוחד לאחר שפעילים ציונים החלו להקים תנועות ציוניות בשנות הארבעים. הלאומנים הערבים החלו לראות בכל יהודי, פעיל ציוני. שנהב בעצמו מציין את זה. משום כך הם היו פליטים בהרבה מקומות. אבל החיבור לפליטים הפלסטינים הוא מרושע. בכך ישראל מכחישה את הנכבה.

  17. ג. אביבי

    היוזמה להגדיר את המזרחים, שהגיעו לכאן אחרי 1948, כפליטים היא נכונה. אלא שחשובה לא פחות היא הגדרה רשמית של גורמי הפליטות. גורם הפליטות כאן הוא קודם כל מי שנהנה מההגירה הכפויה לכאן – הממסד האשכנזי-ציוני ששולט בישראל עד היום והיה בין יוזמיה. גם מדינות ערב ששיתפו פעולה והצרו את חיי היהודים בעקבות אירועי 48 ו56 שותפים לפשע. חלקם פעלו בתיאום ישיר עם הממסד האשכנזי-ציוני בישראל.
    פרופ' שנהב מנה את הסיבות לעצירת היוזמה עד כה ע"י הממסד האשכנזי בישראל. מעט נאמר על השאיפה של הממסדים הקיימים להמשיך להסתיר את חלקם בפרשות שונות, בהן חלקו של הממסד הוא עיקרי. פרשות כגון: כפיית ההגירה של יהודי עירק לישראל תוך מעשי פשע (פצצות באתרים קהילתיים והפחדות), ובמהלכה עסקת המיליארדים בה נשדד רכושם של יהודי עירק ע"י גורמים שונים שם (ראשית ה50, כילאני וסעיד) ובתמורה גורשו לישראל יהודים מזרחים חסרי רכוש וכסף (שהיה לרבים מהם), לטובת הפיכת רובם לעובדי יזע דלי-שכר לרווחת הכלכלה, הציבור והממסד האשכנזיים. שוד מאסיבי של פריטי ואוצרות היודאיקה של יהדות תימן ע"י גורמי הממסד ה"קולט" כאן, שאירע במקביל לחטיפת ילדי תימן, הוא המשך לאותה מדיניות מנחשלת נגד המזרחים. הבאתם של ילדים ממרוקו ותוניס לישראל (שנות ה50 וה60) במרמה ולעיתים ללא ידיעת הוריהם, והנזק שנגרם לקורבנות רלוונטיים גם כן לאותו דיון.
    בנוסף, אסור שהפליטות המזרחית, במובנים המוסריים שלה, תהווה מעין הלבנה לפשעי הנכבה שחולל הישוב האשכנזי והנהגתו נגד הפלסטינים. הפלסטינים גורשו מכאן, באכזריות תוך מעשי טבח, רצח, אונס וביזה רבים ע"י צה"ל והפלמ"ח, בפקודת הנהגת הישוב האשכנזי ציוני.
    לכן על העמותה/גוף שת/ייצג את המזרחים בעניין הזה, לדרוש פיצויים קודם כל מממשלת ישראל. לדרוש גם שהפיצויים הכספיים ייקבעו ע"פ קריטריונים וסכומים בדומה לאלה של נירדפי-הנאצים (עם או בלי מירכאות) ופליטי השואה כאן.

  18. איריס חפץ

    תודה על המאמר החשוב!
    כשיהודים אשכנזים תובעים את רכושם בדין ובצדק מגרמניה, הם עושים זאת כפרטים, כי זה היה רכוש פרטי. אין לאף גוף או עמותה בכלל זכות לגעת ברכוש של מישהו אחר ולעשות לו הלאמה ואין שום סיבה להעדיף את האשכנזים בענין הזה, אלא אם רוצים להמשיך את אי הצדק ולבסס את השלטון של האליטה האשכנזית באותם טריקים של כלבים זקנים.

  19. אורי יזהר

    יהודה,
    הפליטים הערבים ברובם ברחו ובמיעוטם גורשו. צריך לציין זאת ולא לכתוב בסתמיות ברחו וגורשו. אני מסתמך בעניין זה על ספרו הידוע של בני מוריס והטבלה שבסופו. חלק מהערבים גם נענו לקריאת ההסתלקות שהשמיעו חלק מהמנהיגים הערבים דאז.
    לגבי מניעת חזרתם של הפליטים אחרי 48: היה מבצע מוגבל של איחוד משפחות שבאמצעותו חזרו אז כמה עשרות אלפים פליטים לתחומי ישראל. שנית, אם ישראל הייתה מאפשרת חזרה של כל או רוב הפליטים היא הייתה מתמוטטת, הן כלכלית והן ביטחונית. אסור לשכוח מי היו מנהיגי הפלסטינים אז ומה היו מטרותיהם – קודם כל חיסול הישות הציונית ואצל מנהיגם הראשי, המופתי, גם השמדת היהודים. את זה הוא קיבל מהיטלר, אצלו חסה בתקופת מלחמת העולם השנייה. לכן ההחלטה לא להרשות לרובם לשוב הייתה מוצדקת בתנאי אותם ימים. גם כיום אי אפשר להרשות להם לשוב לתחומי ישראל שבגבולות הקו הירוק כי זה יהיה סופה של ישראל כמדינת העם היהודי. אף מנהיג ישראלי לא יסכים לכך ולא משנה כמה מחאות יבואו מצד הפוסט ציונים.
    ולבסוף, אני מסכים עם הטוענים שהיזמה של איילון היא מטופשת.

  20. אלי אמינוב

    מי שאחראי להעברת היהודים מהארצות הערביות לישראל זו הציונות כשם שהיא אחראית לטיהור האתני של לא יהודים ממנה.לא הפלסטינים לא ארצות ערב אלא הציונות ותומכיה אחראים לרנספר הכפול מפלסטין ואליה לדוגמה:
    יהודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. אביא כאן בקצרה את תולדותיה של העברת יהודי עירק למדינה הציונית הצעירה, באשר היא משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופיה הקולוניאלי של הציונות, את אכזריותה, וגזענותה, את עוינותה הבלתי מתפשרת לעולם הערבי ואת נכונותה לשתף פעולה עם כל ריאקציה, לשם הגשמת מטרותיה.
    לאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949 פונה התנועה הציונית לבית המלוכה העירקי, איתו קיימה קשרים דרך ידידה המסורתי עבדאללה, בבקשה לאפשר ליהודי עירק להגר לישראל. התנועה הציונית בעירק היתה חלשה ביותר, באשר הנוער היהודי נטה ברובו לעבר המפלגה הקומוניסטית העירקית. הקהילה היהודית בעירק ישבה בה ברציפות במשך כ-2500 שנה. קהילה זו המונה כ-150,000 נפש מפותחת הרבה יותר מאשר הקהילה היהודית בפלסטין. מתוך כ-110,000 יהודים שהועלו מעירק בשנת 51-1950 היו כ-35% בעלי מקצועות חופשיים אשר שמשו בעיקר פקידים בכירים, מנהלי בנקים, מנהלי רכבות, סוחרים עשירים, עורכי דין, רופאים ורואי חשבון. למעשה היוו היהודים את הצמרת הכלכלית והתרבותית של המדינה העירקית. רוב רובם היו בעלי השכלה תיכונית לפחות וכמות העניים בתוכם היתה פחותה בהרבה מאשר בקרב עולי פולין למשל. כיצד שולבו אם כן יהודי עירק בתוכנית הציונית להפכם לפועלים ופלחים?
    במרס 1950 לאחר הסדרת הקנוניה בינה לבין הציונות, מחוקקת ממשלת עירק חוק, המאפשר ליהודי עירק לעזוב את ארצם אם יוותרו על נתינותם – וכ-30,000 איש הצהירו על רצונם לעזוב את עירק. אולם החוק המוצע והמספר הקטן של היהודים שהסכימו לנצלו מעורר את חששותיהם של מנהיגי ישראל: אם יוכלו יהודי עירק לעזוב יחד עם רכושם, יתכן שרובם יהגר לארצות המערב ולא לישראל. אי לכך, מעלים הציונים הצעה חדשה – הפקעת רכוש היוצאים תמורת רשיון להטיסם ישירות מעירק לישראל. הידיעות על תקנה זו מפחיתות בלמעלה מ-60% את מספר היהודים המוכנים להגר, למרות הפיחות שחל במעמדם עקב מלחמת 48. המנהיגות הציונית במצוקה קשה, והנה נס משמים: בינואר 1951 מוטלים רימוני יד לבית הכנסת "מסעודה שם טוב" בבגדד והריאקציה העירקית והציונית כאחת זועקות: זו על "מזימות הציונות" וזו על "התגברות האנטישמיות". הבהלה שקמה, מביאה לגל עליה גדול. תוך שנה אחת מועלים 90 אלף נפש במבצע "עלי באבא" – כאשר השודדים המתחלקים בשלל הם מנהיגי ישראל ובית המלוכה העירקי. בריטניה וארה"ב פיקחו באופן הדוק על הטרנספר שבצעו הציונים לפלסטין הכבושה.

  21. עמית

    יהודי מדינות ערב היו מיעוט שלא עשה דבר, לא פשע דבר, לא השתתף בכל סכסוך, ולא נלחם בשום מלחמה. מי מהם שנרדף נרדף על בסיס גזעי-דתי נטו, וכתוצאה מכך ברח, גורש, ואיבד הרבה מרכושו (יותר מאשר הפלסטינים איבדו בארץ).

    הפלסטינים היו קבוצה שהשתתפה בסכסוך לאומי מר וכחלק מהמלחמה הטוטאלית שנפתחה (על ידם) הם הפסידו וסבלו. לא משנה עד כמה אתם חושבים שהצדק בצידם במהלך הסכסוך הזה, עדיין מדובר בדבר פחות במאות מונים מרדיפה גזעית.

  22. אלון לקח

    בעיני מרבית הישראלים, ערבים הם ערבים, בלי קשר לאזור הגיאוגרפי שבו הוא חיים או למדינתם. ה"הסברה" הישראלית טענה תמיד שהפליטים הפלסטינים מקוזזים עם הפליטים היהודים ממדינות האסלאם. האמת היא שרבים מהיהודים שהיגרו מארצות האסלאם לא היו פליטים. ובכל מקרה, לטענת שנהב אין כל שחר.

  23. אהרון חבוש

    בספרו של שנהב על היהודים הערבים הוא טוען שהתביעה לקיזוז הייתה בשנות החמשים אבל הקיזוז "בגולגלות" הינו חדש. אם יש לך מידע אחר אשמח לדעת. זה חשוב.

  24. Sima Sderot

    Please butt off our business.
    You're through determining for us our identity or managing our destiny. You are a colonialist and we are refugees. You want to please the Palestinians, you leave this country. That won't happen on our backs. Unlike you, we don't have another passport since we were stripped of our citizenship, denied travel documents and kicked out penniless.

    This campaign to most of us is not about the Palestinians. It's about recognition of our suffering. You have muzzled us long enough. Go plot on someone else's back.

  25. ג. אביבי

    בכל דיון בו מוזכרים המזרחים כציבור, הגזען האשכנזי המצוי נחרד שהדיון יצא משליטתו של הריבון הלבן ו"ייצא השד העדתי מן הבקבוק". כלומר תאוזכר הגזענות האשכנזית ופשעיה נגד המזרחים. הנ"ל ימהר להשתמש/לאיים על המזרחים במילים כמו "מתבכיינים", "אסור לקבע רגשות קיפוח" ושאר סטיגמות גזעניות שאין להן קשר למציאות. פעם אנטישמי מצוי ולא חכם במיוחד היה מסיים את הגיגיו בריכוך בנוסח "…אבל רבים מחברי הטובים הם יהודים" או "…ואני מודע לסבלם של היהודים". תאומו הישראלי מסיים בנוסח מרכך כגון "אני לא מתעלם מטעויות שנעשו בדרך…בגלל צוק העיתים".

  26. שאול סלע

    צריך להכיר בסבלם של המזרחים אלא שמדובר בסבל שגרמו הציונים האשכנזים. הפולנים קיבלו מיד פתרונות דיור בשיכונים במרכז הארץ ומשרות מכובדות. את המזרחים תקעו למשך שנים עם הטוריות במעברות

  27. דוב

    "גם כיום אי אפשר להרשות להם [לפליטים הפלסטינים]לשוב לתחומי ישראל שבגבולות הקו הירוק כי זה יהיה סופה של ישראל כמדינת העם היהודי"
    כך טוען אורי יזהר ("האחריות לנכבה" לעיל)
    בכך הוא כמובן צודק. אבל זו היתה גם הסיבה לטיהור האתני שבוצע כאן ב-48-49-50 וזו גם הסיבה שלא נתנו להם לשוב ולא ההתמוטטות הכלכלית הצפויה או הבטחונית.
    אפילו החלוקה כפי שהוחלטה באו"ם לא היתה מאפשרת קיום יציב של מדינה יהודית ולכן הזדרזו נציגי הסוכנות למכור את הפלסטינים לעבדללה מלך ירדן עוד לפני שהתקבלה ההחלטה על חלוקה ואח"כ קבלו אותה "בלב שלם".

    הזעם בעקבות הנכבה בקרב ההמונים הערבים הופנה כלפי המיעוט היהודי בארצות ערב שלא היה אשם אך זה היה צפוי.
    הזעם על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים בשטחים מופנה גם כיום מצד מוסלמים באירופה כלפי יהודים שם שלא אשמים אך גם הוא צפוי.
    הזעם על מדיניות ההתערבות של נתניהו בפוליטיקה הפנימית בארה"ב והנסיון הבלתי נלאה לגרור אותה למלחמה באירן עלול לגרור גם הוא גל של אנטישמיות נגד יהודי ארה"ב שלא אשמים.
    הצרות של היהודים אף פעם לא הזיזו לציונים אפילו שהם היו הגורמים לכך. אלא שתמיד הם קצרו הצלחות מהצרות האלו.
    כבר נאמר הציונות היא התנועה המצליחה ביותר בעולם במאה השנים האחרונות…

  28. איש

    או שאולי מותר לא לדעת ערבית כשאתה שמאלני.

  29. נחום

    מה יש לך נגד בן דרור ימיני?

  30. שאול סלע

    בן דרור ימיני מדבר על "נכבה יהודית" ו "סימטריה" בזמן שהרכוש הפלסטיני שנשדד הועבר ל א ש כ נ ז י ם. ימיני שותף לתירוץ שהאשכנזים זכו בצדק ברכוש הפלסטיני משום שממשלת עירק החרימה את רכושם של יהודי עירק.

    כל ה"סכום אפס" הזה לא מנע מממשלת ישראל והסוכנות לתקוע את העיראקים לשנים רבות עם המעברות והטוריות ובמקביל לדאוג לאשכנזים לפתרונות של קבע.

    1. נחום

      הרכוש לא הועבר לאשכנזים. הרכוש הועבר לישראלים. אני מכיר אישית, ביפו, באשקלון, במושבים (למשל כל מושבי הגליל העליון כמו זרעית, שתולה, אלקוש וצוריאל, בהם התיישבויוצאי עירק וכורדיסטן) מזרחיים רבים שאדמות ובתים בנויים הועברו לחזקתם.

  31. Sima Sderot

    יצאו לאור מספר ספרים המתעדים את דיכוי היהודים המזעזע בארצות ערב. מבוססים על מסמכים אורגינלים הן משגרירויות הן ממנהלי האליאנס.

    לדוגמה 2 שקראתי:

    Martin Gilbert, in Ishmael's House: A History of Jews in Muslim Lands(2010)

    Paul Fenton et David Littman
    L'exil au Maghreb: la Condition juive sous l'Islam

    (2010)

  32. Sima Sderot

    למרות הערבים: כנס באו"ם על הפליטים היהודים

    במטה האו"ם בניו-יורק נערך לראשונה כנס על הפליטים היהודים שנמלטו מארצות ערב, למרות ניסיונות הסיכול של הליגה הערבית והטענה כי מדובר בשימוש ציני במונח "פליטים"

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4284514,00.html

  33. יוסי רבי

    סימה שלום
    את לא רואה שאת משמשת שליחה מזרחית לאדונייך האשכנזים? מתי תתפכחו?

  34. יקי

    מה כל המהומה ועל מה? האם יש למי מאלו שברחו בעור שיניהם וללא כלום, ספק שהיו סובלים לו נשארו. מה זה פליט? האם אדם שנטש את ביתו כי שכניו גרמו לו סבל, או ממשלתו הגלתה אותו, או רוצחים רודפים אחריו אינו פליט? למה מותר לפליטים ערביים להתיישב ברחבי ארץ ישראל ולפליט יהודי אסור? למה זכות ההתישבות על אדמת מדינה או אדמה ללא בעלים ניתן רק לפליט ממוצא ערבי? מה? לפליט ממוצא יהודי אסור להתיישב? תפסיקו לחנך דורות של יהודים טובים ויקרים, נפלאים וחשובים לשנאת אחים. יש אשכנזים רעים ויש מזרחיים רעים. יש גזענות נגד מזרחיים ויש גזענות נגד אשכנזים. אבל כולנו יהודים שבאו לחיות בארץ ישראל. שילמו כסף טוב עבור קרקעות ובנו ישובים לתפארת בכל אתר ואתר שניתן להם לבנות. רק דבר אחד שכחנו בדרך. את הכבוד העצמי, את הכבוד הלאומי, את היושר והיושרה. תבדקו טוב בספרי ההיסטוריה – לא של היהודים הציונים- של הסטוריונים זרים, ותראו שהיהודים התיישבו ושילמו ממיטב כספם לרכישת קרקעות. מה לעשות שקמו ערבים וניסו לרצוח כל יהודי שנקרא בדרכם. גם היום זה קורה בדרום, בצפון, במרכז, באירופה, באמריקה, באוסטרליה. יהודים נרצחים על ידי מוסלמים וערבים רק בגלל שהם יהודים. מה!!! זאת לא גזענות. זאת פעולה לגיטימית?!!. תתביישו לכם, בכיינים ומלכי פינכה שכל מעיינכם הוא כסף!!!! כן – כסף!!!. אין בכם שום טיפת כבוד עצמי. נראה אתכם לוקחים שטח באדמות הנגב, מתיישבים ומקימים ישוב לתפארת מדינת ישראל. רק דיבורים לא בונים ולא יוצרים דבר. לשמחתנו אתם במיעוט. אינכם קובעים ורוב הציבור סולד מדבריכם. העם לא מטומטם ומבין היטב מה המניע העיקרי בדרכם שבה אתם הולכים. שיכתוב ההסטוריה האמיתית לא ישנה כהוא זה את העובדות האמיתיות החקוקות בסלע. לו יהי ותיבש עטכם במהרה בימינו ותחדלו להסיט למלחמות אחים ולמכירת נכסי אומתנו לזרים אשר כל רצונם להכחיד את זכר העם היהודי מעל פני האדמה אשר אתם דורכים עליה.
    אגב יש ספר נפלא – מאז ומקדם – של אחת שמאלנית מאמריקה שבאה לקלל ולהפתעתה יצאה מברכת, כי האמת היא צרופה. המסמכים הם כתובים ולא ימחקו.
    שבת שלום לכל עם ישראל