string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

ירוק מעוור

ארכיאולוג מזהיר: בשם העבר, גורמים ירוקים רבים מתנגדים להרס נוף עתיק ויפהפה בגדה המערבית על ידי חומת ההפרדה. בדרך הם מתעלמים מבני האדם ומההווה שלהם
יונתן מזרחי

לפני מספר שבועות הודיעה רשות הטבע והגנים על התנגדותה לבניית גדר הפרדה סביב הכפר הפלסטיני בתיר שנמצא ממערב לבית לחם. כפי שפורסם בתקשורת, זהו המקרה הראשון שגוף ממשלתי מתנגד לבניית קטע מתוואי גדר ההפרדה. למעט מספר מקרים יוצאי דופן, במשך כל שנות בניית גדר ההפרדה, משנת 2002 ועד היום, הגופים הירוקים הממשלתיים והלא ממשלתיים כמעט ולא התנגדו לפגיעה שתוואי גדר ההפרדה גורם לפני השטח והסביבה. (יוצא הדופן הבולט ביותר הוא התנגדות החברה להגנת הטבע – ארגון סביבה לא ממשלתי, כנגד תוואי הגדר ממזרח למעלה אדומים בלב מדבר יהודה).

התנגדות רשות הטבע והגנים לבניית החומה בבתיר, מצטרפת לחוות דעת של ארגון אונסק"ו לגבי הצורך להגן על נוף הטרסות הייחודי. במובן הזה, ניתן לומר שיש התנגדות רחבה לפגיעה הנופית הצפויה. למרות שכל התנגדות שתמנע את בניית חומת/גדר ההפרדה מבורכת וחשובה, אירוני ואכזרי שהסיבה, הכמעט יחידה, שמונעת גדר באורך מאות קילומטרים עוסקת בצורך לשמר את הנוף, ולא את זכויות התושבים.

לדעת רבים, הכפר בתיר הוא אחד היפים בגדה המערבית. צילום: Idobi, cc by-sa

לדעת רבים, הכפר בתיר הוא אחד היפים בגדה המערבית. בתי הכפר משתלבים עם הטרסות החקלאיות המקיפות את הכפר ומספר מעיינות משמשים עדיין כמקור מים לתושבים ואדמותיהם. למעט פסי הרכבת שנבנו בוואדי שבין הכפר לגבול ישראל, כמעט ולא נעשו עבודות בניה משמעותיות וכך הכפר שמר על נוף חקלאי המזכיר כפרים בני מאות שנים. בשטח הכפר ישנם כמה אתרים ארכיאולוגים, שהידוע בהם, מכונה על ידי התושבים: ח'רבת אל-יהוד. במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנעשו בתל נמצא ישוב גדול מלפני כמעט 4,000 שנה (תקופת הברונזה התיכונה) וכן שרידים מהמאות שמינית לפני הספירה ועד המאה השניה לספירה. למרות התקופות הרבות שנחשפו בתל, לרוב נוהגים לזהות את המקום עם הישוב ביתר מימי בר כוכבא.

מיקוד המאבק בחומת ההפרדה כמאבק למען שימור הנוף והסביבה, מעלה שתי שאלות מרכזיות: 1. הסיבה להדגשת הסכנה הנופית נובעת, פעמים רבות, מכיוון ש"זהו מסר שמשכנע את הישראלים, יותר מאשר מצוקת התושבים הפלסטינים". כלומר זכויותיהם ומצוקותיהם של התושבים נדחקות הצדה, כביכול לטובת מאבקם, אבל תוך התעלמות מהתושבים. האם הגופים הירוקים, במאבקם נגד חומת ההפרדה שמחוללת נזקים סביבתיים והיסטוריים, מחזקים את השליטה הישראלית בשטחים אשר החומה נולדה כדי לאפשר את המשכה?

2. מהי חשיבות נופית? עבור רשות הטבע והגנים וארגוני ימין חשיבות נופית באה לידי ביטוי בצורך להגן על נוף הטרסות של הכפר בתיר כי מבחינתם ראשיתו של הכפר היא בתקופת בית שני ולכן היא חלק משרידי העבר של עם ישראל (למרות שמחקרים מראים שהטרסות נבנו על ידי הפלסטינים במאות השנים האחרונות, ראו הפניה בפרק 4 – טרסות במאבק על האדמה). בשונה מכך, עבור אנשי גוש עציון החשיבות הנופית נעוצה בחשיבות האתר הארכיאולוגי ח'רבת אל-יהוד למורשת עם ישראל. אחרים רואים חשיבות בשימור הנוף והארכיאולוגיה הייחודית בלי שייכות לאומית, אלא כחלק מהמורשת האנושית. במידה והחומה לא תבנה, האפשרויות לחזק את האחיזה הישראלית סביב בתיר תוכל להתבסס על האתר ח'ירבת אל-יהוד והטרסות שזוהו בטעות (או בכוונה) מימי בית שני, כנכסים השייכים לנו – הישראלים. החשש הוא שלעובדה שאתר העתיקות הוא רב תקופתי ותיארוך הטרסות מבוסס על משאלת לב, יותר מאשר מחקר ארכיאולוגי, לא יהיה משקל בהצגת העתיקות והנוף כעבר ישראלי.

מניעת בניית החומה בבתיר, מנקודת המבט של תושבי הכפר, היא בראש ובראשונה אינטרס שלהם. מבחינתם, בצדק, כל עזרה שתמנע את רוע הגזרה, חשובה ומבורכת. אולם יש לזכור שכאשר בחזית המאבק עומדים ארגונים ירוקים, כולל רשות הטבע והגנים, עלולים התושבים להפוך לסוג של בני ערובה בידי אותם גופים. כך, למשל עתיקות בתיר יהפכו לחלק ממסלולי התיירות שבשנים האחרונות זוכים לפיתוח בגוש עציון ובכולם מודגש העבר של עם ישראל. לצד ביקור בהרודיון, אמות המים ומסלולי האומגה, סביר להניח שהכפר בתיר יוצג כנוף מדומיין של כפר יהודי מלפני אלפי שנים. אומנם לא תבנה חומה בכפרם, אבל הטרסות, העתיקות והחיים בכפר עלולים להיות נדוניה בידי המתנחלים והישראלים, לחיזוק גוש עציון כשטח ישראלי.

במקרה של הכפר בתיר, אסור שיופיו של הכפר יוליך שולל את הנאבקים על עתידו. לא רק הטרסות נמצאים בסכנת הכחדה, אלא אורח חייהם של אלפי תושבים שאשמתם היחידה היא מעמדם הפוליטי, ומנגד הכוחניות הישראלית.

הכותב הוא ארכיאולוג, חבר בארגון עמק שווה, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הפוליטי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

להגיב על פריץ היקה הצפןנבויני לבטל

 

  1. אילן

    נכון שבני האדם ואוכלוסיה מוחלשת טוב שתעמוד בראש סדר הדברים היום בכל עניין תכנוני ובכל עניין ציבורי. אולם, הנסיון של הפעולה בליפתא בשנתיים האחרונת מראה שרק שילוב אג'נדות ואינטרסים בין קבוצות ותחומי עניין שונים במקום יכולים להתחיל להוות בלוק חוסם נגד כוחות הרשע החזקים והאכזריים של הכיבוש – הקולייליסטי – קפיטליסטי.

    טוב נעשה אם נקשור בין מבאקם של אנשי בתיר נגד הגדר לזה של אנשי קרית מנחם ורחוב הנורית הסמוכה שנלחמים גם הם ממש היום על ביתם, מרחבם הקהילתי ותרבות נופם נגד אותו ממסד דורסני.
    המדינה היא כלי שרת (לצערנו מוצלח ואפקטיבי) בידי קבוצה קטנה של בעלי האינטרס שיש להם תענוג ותועלת ומיוחדת מהפרד ומשול. לכן, עם מידה רבה של זהירות, תשומת לב ומודעת עצמית (שטוב שיוני מעורר אתם) צריך בשורה התחתונה, לעניות דעתי, לצדד בשותפיות כאלו ולא להימנע מהן.

  2. יונתן מזרחי

    הדוגמא של הכפר ליפתא היא הסכנה בהתייחסות למקום בתוך ישראל כזה לישוב בשטחים. בתיר הוא כפר פלסטיני בגדה המערבית. ליפתא היא חלק משטח ישראל. בתיר הוא כפר מיושב, ליפתא הוא כפר נטוש. מכוון שאין גבול והקו הירוק מזמן נמחק, קל להתייחס לכפר בתיר כחלק מהמרחב של ירושלים שלפני 67, אבל זו גם הסכנה.
    בסופו של דבר הניסיון מראה שגם בליפתא עיקר הפעילים הם אנשים בעלי מודעות פוליטית. כמובן שמאבק משותף של אנשי קרית מנחם והכפר בתיר הוא מבורך וחיוני, אבל זה לא נושא המאמר, אלא הגופים הירוקים ומאבקם בגדר ההפרדה.

  3. דןש

    אין כל ספק שגדר ההפרדה היא חיונית להבטחת שלומם של אזרחי מדינת ישראל החיים בתוך גבולותיה המוכרים (לפחות דה-פקטו). הבעיות נוצרות כאשר חורגים מזרחה מגבולות אלו ומהנסיון "לחטוף" כמה שיותר שטח מהמדינה הפלסטינית העתידה.
    "לב האבן" ביחס לתושבים הערבים/פלסטינים, קבע תוואי הפוגע פגיעה קשה בכל מרקם החיים שלהם. החל בפרנסה; ביכולת עבוד אדמותיהם; באפשרות הניידות; בהפרדת משפחות; ועד נתוק מבתי ספר ומוסדות חינוך.
    מענין, שכאשר נתקלים באבן, כמובן זאת לשכאורה יש בה קדושה, פתאום "נפתחות הלבבות" והחמלה כי רבה.
    כפי הניראה בזכות האבן יצאו נשכרים גם בני האדם החיים בתוכה ובסביבתה.

  4. מאור

    אם כך, מדוע המתנחלים התנגדו לה? לא גילו להם את הסוד?

    זה נכון רק לפי הגיון לניניסטי, בו צריך להיות עוד הרבה יותר רע (טרור פלסטיני) לפני שיהיה טוב (נסיגה מהשטחים). אך ההגיון הזה, מעבר לאי-מוסריותו, הופרך בשנים 2000-2003: טרור פלסטיני מביא לכיבוש, לא לנסיגה.

    ואולי תושבי הכפר דווקא ישמחו ב-"חיזוק גוש עציון כשטח ישראלי", אם הם יזכו למעמד תושב כמו מז' י-ם? הרי סקרים במזרח י-ם העלו ששיעור נכבד היה מוכן לעבור למערב העיר כדי לשמור על תעודת הזהות הכחולה שלו. כניראה שאולם לא מעניין "המעמד הפוליטי".
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4012804,00.html

  5. פריץ היקה הצפןנבויני

    שרון תפס את ההזדמנות של פיגועי הטרור והפופלריות של רעיון הגדר כדי לבצע את תכניתו להמשך השליטה. משכך נבנתה הגדר ברובה מעבר לקו הירוק כדי לספח דה פקטו (עובדות בשטח משכבר הימים) שטחים מהגדה. הוא אף פעם לא היה שותף לאידאולוגיה של המתנחלים הדתיים. הוא לא האמין בשלום והידברות. גם פינוי עזה נעשה ללא הסכם. המטרה שם היתה שליטה מבחוץ ולא לשלם את המחיר של הגנה על ההתנחלויות. המשך קיום ההתנחלויות בעזה היה מאוד לא פופולרי. עקרון נוסף שלו לא להכנס לעימות עם ארה"ב. לכן גם הסכים לפנות כמה התנחלויות בצפון הגדה. הגדר כפי שתוכננה על ידו ופרט לקטעים קצרים גם נבנתה לפי תכנונו משמשת לפיצול השטחים הפלסטינים לבנטוסטנים ככשטח סי מפריד בינהם. עוטף ירושלים זה בכלל מבוך של גדרות וחומות. לממש "הרבה שטחים מעט ערבים" שיוצר גטאות פלסטיניות אבל גם גטאות של התנחלויות יהודיות במזרח העיר.
    המתנחלים כמובן התנגדו לגדר בתוך "ארץ-ישראל" אבל הסירו בד"כ את ההתנגדות אחרי שהוברר להם מהיא מטרתה. מומלץ לכל הישראלים להצטרף לסיורי קבוצות כמו עיר-עמים, לוחמים לשלום ( קבוצה של מי שהיו לוחמים הן פלסטינים והן ישראלים הפעילים לשלום) ושלום-עכשיו שלפחות תבינו על מה מדברים.