string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

על מה חלם ירון דקל?

מפקד גלי צה"ל פסל אתמול לשידור שיר של יזהר אשדות. אבל רק לפני שנתיים היה לירון דקל חלום אחר על שידור ציבורי
יוסי דהאן

בשני במרץ 2010 התקיים כנס חירום להצלת השידור הציבורי. כנס שהיה פרי יוזמה של ארגונים חברתיים ושהשתתפו בו עיתונאים ועיתונאיות רבים. אחד מהדוברים המרכזיים באותו כנס היה העיתונאי ירון דקל. דקל נשא נאום קצר שזכה בתשואות רמות – נאום שתכנו חלום שחלם על השידור הציבורי. וזה תוכן הנאום:

בחלומי אני רואה שידור ציבורי מעניין וגם מאד משפיע, שידור ציבורי אמיץ שאיננו מהסס לבקר את השלטון ולהתריס מול בעלי ההון. שידור שאיננו מתבלבל בין חנופה לבין סיקור הגון. שידור ציבורי שבו מקבלי ההחלטות במדינה, הפוליטיקאים, בכירי הצבא, המשטרה, ראשי המשק, מס הכנסה וגם ראש הממשלה מדליקים את מהדורות הרדיו והטלוויזיה במידה מסוימת של חשש שמא יתפוצץ להם תחקיר בפנים, או סתם דיווח או פרשנות, לו רק יכולים היו, היו מוחקים אותו מהליינאפ. שידור ציבורי שפוליטיקאים לא יכולים גם אם הם רוצים לדחוף אליו את היד. שידור ציבורי שמנהלי זכו במכרז בקדנציה מלאה והם אינם חוששים לסרב לבקשות שמופנות אליהם מלשכותיהם של השועים והרוזנים.

שידור ציבורי. שידור ציבורי שבו העורכים והמנהלים יכולים לומר לראש הממשלה, לכל ראש ממשלה, מכל מפלגה, בלי מורא וללא משוא פנים 'אנחנו שידור ציבורי אדוני, אנחנו לא אגף בלשכתך'. יאמרו בביטחה ודבר לא יקרה. בחלומי אני רואה שידור ציבורי שטכנאיו, צלמיו ואנשי המחלקה הטכנית של הרדיו והטלוויזיה זריזים ומשתמשים בידע הטכנולוגי כדי להקדים את המתחרים. אני רואה שידור ציבורי שבו העיתונאים המפיקים, המנהלים, הצלמים והטכנאים – כולנו זוכרים יום יום ושעה שעה את הצופים והמאזינים, כי כולנו שם למעשה למענם ולא למעננו. אני רואה שידור ציבורי חזק וטוב. ואז אני מתעורר ומגלה שחלמתי חלום, אני רואה שנותרו לי שתי שניות. אני מודה לכם שהאזנתם לחלומי שלי".

 דבר דבור על אופניו. מאז חלפו להם למעלה משנתיים וירון דקל מונה בינתיים למפקד גלי צה"ל. אתמול הוא פסל לשידור את שירו של יזהר אשדות "עניין של הרגל", שיר הכולל בין היתר את השורות הללו "תחילה רק תרגיל/ קת הולמת בדלת/ ילדים המומים/ משפחה מבוהלת … הם לא איש, לא אשה/ הם רק חפץ, רק צל/ ללמוד להרוג/ זה עניין של הרגל".

אם לעשות שימוש מביטוי מהנאום המפורסם של דקל, הוא "החליט למחוק את שידור השיר מהליינאפ". לטענתו "אין מקום בגלי צה"ל לחגוג היום באופן מופגן שיר המגנה ובז לחיילי צה"ל ולאלו שהקריבו חייהם למען ביטחון ישראל". אין מפלט בטוח ונעים יותר מפטריוטיזם. דובר צה"ל הזדרז לברך על ההחלטה.

מסתבר שחלומו של דקל לא היה חלום אודות שידור ציבורי אמיץ וחפשי שאינו מהסס לבקר את השלטון. שידור ציבורי "שפוליטיקאים, בכירי הצבא וראש הממשלה חוששים מדיווח, או שיר שיתפוצץ להם בפרצוף", החלום הרטוב של דקל, כמו רבים מעמיתיו העיתונאים בשידור הציבורי שהפכו מנהלים, היה להצטרף לשועים, הרוזנים והבכירים שהופכים השידור הציבורי לסיוט עבור כל מי ששידור ציבורי חופשי, בלתי תלוי ודמוקרטי חשוב עבורו. עבור כל אלה שהיו מוכנים לחתום על כל מילה מהנאום ההוא של דקל.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אמיתי

    בשביל זה יש אינטרטנט

  2. יוסי לוס

    אבל מעיתונאי שחולם על עיתונות ציבורית חופשית יש לצפות שלא יהפוך לעיתונאי מטעם הצבא.

  3. מאור

    למדינה כלשהי בה תחנת רדיו ציבורית (או פרטית עם אחוזי צפיה משמעותיים) היתה משמיעה שיר כזה שמשמיץ את חיילי צבאה וטוען שהם חיות טרף אלימות?
    הדוגמא היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא מדינות ערב שהיו בכיף משמיעים שיר שמשמיץ ככה את חיילי צה"ל. בעצם לא, כי המבצע הוא יהודי.

  4. דןש

    ללא כל קשר למהלך (שאני חושב אותו כבלתי ראוי), הפסילה הביאה להתענינות גוברת בשיר ולחשיפתו לציבור רחב, שאלמלא הפסילה לא היה מודע לקיומו.
    השיר עצמו אינו מחמיא לצה"ל, בלשון המעטה. אבל, גם מגזים במידת ה"רצחנות" המוקנית לחיילי צה"ל. נכון שחייל עוסק בהריגה – אבל איננו הורג "כל דבר שזז" במיוחד כשהמדובר בחיל צה"ל.

  5. יניב

    כי באמת, תחנת שידור צבאית לא יכולה לשדר את השיר הזה. זה שיר בוטה, במובן הטוב של המילה, ולפרסם אותו זה אמיץ, אבל אי אפשר לצפות שזה ישודר בגל"צ.
    השאלה מה היה ירון דקל עושה אילו הוא היה מנהל "קול ישראל" או מנכ"ל רשות השידור. אלא שהוא לא, ולא במקרה. במדינת ישראל אין שידור ציבורי אמיתי, בטח לא כזה שירון דקל חלם עליו, כי יש רשות השידור שהממשלה מנסה כל הזמן להתערב בו, ויש גל"צ שהיא תחנה צבאית, ואחת מהשרידים של ימי מפא"י. כך יוצר שבעניינים מסויימים גל"צ יותר ביקורתית מקול ישראל אבל לא בביקורת על הצבא. ומהשידור הפרטי הרי ממילא אין מה לצפות כי נגד-צה"ל זה לא טוב לרייטינג.

    דווקא בפסילת השיר נראה לי שירון דקל עשה לו יותר פרסום וכבוד מאשר באישורו – כך הוא יכול להצטרף לפנתיאון מכובד של שירי מחאה שנפסלו לשידור בגל"צ וחלקם נזכרים במיוחד בגלל זה.

  6. רוני

    שהחרימו שיר של עמיר בניון כשהגן על חיילי צה"ל זה לא הפריע אחד.

  7. סלים בריק

    פסילת השיר של אשדות הוא פגיעה בחופש הביטוי, ללא קשר לדעה לגבי השיר. וולטיר כבר אמר כי חופש הביטוי משמעו שאני מוכן ליהרג למען זכותך לבטא את דעתך שאיני מסכים עמה. חופש הביטוי בתקשורת הישראלית הוא חופש קונצנסואלי. במילים אחרות, חופש הביטוי הוא רק בגבולות הקונצנזוס, שהוא עצמו הולך ומצטמצם.
    כדאי שתשימו לב לתהליך החמור: הצבא מכשיר עיתונאים ומחזיק רדיו מאוד אפקטיבי. הוא משפיע בכך על מרב קשת התקשורת הישראלית. הצבא בעניינים המהותיים, הוא במידה רבה המסגרת לחופש הביטוי. כתבים צבאיים, כתבים לענייני ערבים וכדומה, הם לא יותר משופר של הצבא.
    בעבר, רוב היהודים המכריע התעלם מהפגיעה של חופש הביטוי של הערבים (כולל העובדה שהם מודרים מהתקשורת האפקטיבית). היום, פגיעה זו ממשיכה לזלוג גם לתוך החברה היהודית.
    הדמוקרטיה נמצאת במקום מסוכן, גם בגלל שחלק משמעותי מהציבור מצדד בהגבלות על חופש הביטוי (ראו מדד הדמוקרטיה לשנת 2012). עוד ארבע שנים של שלטון ימין, חופש הביטוי יחזור לימי שנות השבעים.
    ואז גם היהודים יצטערו. אז כדאי להיות מפקוחים כבר עתה.
    סלים בריק

  8. נפתלי אור-נר

    "התקרנפות"

  9. איזה גורן

    אלא שלא החלום הוא שנשבר כי אם החולם.
    ועל זאת נאמר "שחקי שחקי על החלומות…"

  10. עדי מאק

    ד"ר ספורטא אתה מביא אין ספור הוחכות לפופוליזם הנורא שעוטף את המדינה כולה. מקווה שרבים יוסיפו לקרוא את מאמריך ויפנימו שצריך שינוי אמיתי. חדל סיסמאות ריקות מתוכן ויאלה התחילו להתמודד עם האמת ואם המציאות, עם עובדות בשטח ואנשים כואבים /חלשיםונחלשים , גם אם היא עגומה ושחורה !!!! מילותיך הן מילים כדורבנות !!! סוף כל סוף למישהו יש את האומץ לצעוק בריש גלים : " המלך עירום, המלך עירום " . אז יאלה הגיע הזמן שהם יתעורר וירוץ אל הקלפיות על מנת להצביע באמת על שינוי השילטון. שינוי שהוא אמיתי ולא רק תלוי סיסמאות באוויר.

  11. דרור שקולניק

    ההבדל בין שידור ציבורי לבין גלי צה"ל הוא כהבדל בין מחנה אוהלים בשדרות רוטשילד למחנה צבאי.
    גלי צה"ל היא תחנה שלידתה בטוהר ובגרותה בחטא. אסור שבמדינה דמוקרטית תפעל חנה כמחנה צבאי, תחת משטר צבאי פנימי, כפופה לשר הביטחון ומשדרת ככל תחנות הרדיו מלב הבירה התרבותית.
    כיום משמשת המעטפת הצבאית כחממה מוגנת לאנשי תקשורת מקשישים, צרי דיעה, אזרחים המתגוררים בטווח שני קילומטר מהמחנה. בצילם של אלה מייצרת התחנה בפס ייצור משוכלל דגם אחיד של שדר צעיר המחונך לדבר באינטונציה אחת, תוך שימוש באותו אוצר מילים דל ודלוח ואשר אחדים מהם ימצאו בעתיד את מקומם בתחנות שידור מסחריות כשהם מתרגלים לעניבות המשי סביב צווארם הנראים יותר כנזם זהב באף חזיר מאשר כאביזר אופנה אירופאי.
    מוטב תקום המחאה לא נגד "מפקד התחנה" אשר עטה ברגע דרגות גנרל על חולצתו המעומלנת, לא נגד שיר בעכל איכות מוזיקלית רדודה ורוח תבוסתנית, אלא נגד הדבר עצמו – קיומה של תחנה צבאית במדינת ישראל.