string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כנגד עמדה מייאשת

לצד הביקורת על מדיניותה המסוכנת של הממשלה כלפי אזרחיה הערבים, חייבים לזכור כי ישנן גם מגמות חיוביות בעשור האחרון לצמצום האי-שוויון ולהנעת פיתוח כלכלי
רון גרליץ ובתיה קאלוש

מאמר זה נכתב במקור בשפה הערבית ופורסם בעיתון "כל אלערב", באתר פאנט ובכלי תקשורת ערבית נוספים.

מדיניות הממשלה והכנסת היוצאת ביחס לאזרחים הערבים כוללת היבטים משסעים, מפלים ומסוכנים. ההסתה נגד חברי הכנסת וההנהגה הערבית קיבלה חיזוק מגורמים קיצוניים בממשלה – אבל כל אלה לא מונעים מהחברה הערבית לפעול בצורה עקבית כדי להיאבק במגמות הקשות ולקדם את אוכלוסייתה, פעילות הזוכה לעתים לאוזן קשבת בקרב חלק מהפקידים המקצועיים בממשלה.

מי שקוראים את הביקורת המוטחת על מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים, עשויים לחשוב כי כל פעולות הממשלה ושל הפקידים המקצועיים מכוונות נגד האזרחים הערבים וכי כל המאמצים לקדם מדיניות שוויונית נכשלו. אך לא כך היא. צירוף נסיבות הביא את ממשלות העשור האחרון להניע מהלכים משמעותיים, חדשים ועקביים בתחומים של צמצום האי-שוויון, פיתוח כלכלי וקידום תעסוקה בחברה הערבית. אנו מעוניינים להציג כמה דוגמאות, לא מתוך התלהבות מפעולות הממשלה אלא מתוך רצון לדעת כיצד לחזקן ולהרחיבן:

• ייצוג הערבים בשירות המדינה עמד על 5% בשנת 2003, ואילו מאז חלה עלייה עקבית ובשנת 2011 הוא עמד כבר על 7.8% (עלייה של מעל 50%!). מספר העובדים הערבים בשירות המדינה עלה באותן שנים מ-2,800 עובדים בשנת 2003 ל-5,000 בשנת 2011. זוהי עלייה מרשימה של 78% בהשוואה לעלייה של 12% בלבד במספר העובדים היהודים. מדובר בעלייה דרמטית (ובניגוד לטענה רווחת, אינה רק תוצאה של קליטת עובדים דרוזים) שהינה תוצאה של מדיניות מכוונת לקידום ייצוג הערבים בשירות המדינה.

• לאחר שנים של הזנחה, משרד התחבורה הניע מהלך להכנסת אוטובוסים לרהט, לכפר קאסם וליישובים נוספים.

• משרד הרווחה מצמצם באופן שיטתי את הפער בתקציבי רווחה בין יישובים יהודיים וערביים ואף מפעיל מגוון תוכניות בהן ישנה העדפה תקציבית מתקנת ליישובים הערביים.

• משרד השיכון פועל לשיווק קרקעות ביישובים הערביים וזכה להצלחה בנצרת, באום אל פחם וביישובים נוספים.

• בתחום התעסוקה, הממשלה מפעילה מספר תוכניות לעידוד העסקת ערבים ומניעה כעת מהלך רחב היקף להקמת מרכזי תעסוקה ב-22 יישובים ערביים.

מתוך קמפיין ממשלתי לעידוד העסקת אקדמאים מהאוכלוסייה הערבית

אין להתעלם כמובן מהתמונה הכללית של מערכת היחסים בין השלטון לאזרחים הערבים, המאופיינת בשנים האחרונות בין היתר בחקיקה גזענית, בנסיונות לפגוע באזרחותם של הערבים ובהתבטאויות גזעניות של אנשי ציבור. תופעות כמו שריפת מסגדים, גידול באלימות רחוב נגד ערבים ועוד הינן מדאיגות ביותר, והחתומים מטה פועלים ללא הרף יחד עם שותפים ערבים נגד מגמות שליליות אלה ולמען קידום חברה שוויונית ומשותפת.

ברור גם שהשיפור בתחום הקצאת המשאבים אינו מספק. הדרך עודנה ארוכה לסגירת הפערים העמוקים. אבל על סמך מחקר אמפירי אינטנסיבי של מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים, פעילות ממושכת במאבק לשוויון, ומתוך היכרות עמוקה עם הפקידות והמדיניות הממשלתית, אנו כותבים באחריות שלא מדובר במקרים בודדים או בהצהרות בלבד, אלא שחלק משמעותי מהפקידות הממשלתית ואף בדרגים הבכירים ביותר מקדמת מדיניות המובילה לצמצום פערים בחלוקת המשאבים בין יהודים וערבים.

בנוסף לממשלה, נדבנים מישראל, מהעולם ומיהדות ארה"ב משקיעים בשיפור מצבה של החברה הערבית, ובמיוחד בחינוך ובתעסוקה. מדובר בהשקעה משמעותית וארוכת טווח אשר מובילה להצלחות מרשימות כדוגמת פריחת תחום ההיי-טק בנצרת בשנים האחרונות (מעל 300 ערבים מועסקים כעת בהיי-טק בעיר בהשוואה לפחות מ-30 בשנת 2008) וההצלחה של הטכניון להוריד את שיעור הנשירה של סטודנטים ערבים מ-28% ל-12%.

מהם הגורמים לשינוי זה במדיניות ארוכת שנים של הזנחה ויצירת פערים? ראשית כל, הלחץ שמפעילה החברה הערבית דוגמת עמותות, מפלגות, צעירים ועוד. שנית, רבים ממקבלי ההחלטות מונעים מהאינטרס הכלכלי של מדינת ישראל לקדם את החברה הערבית ולשלב אותה בכלכלתה, כאשר תפיסתם המקצועית והמוסרית של רבים מחייבת צמצום האפליה וקידום שוויון. יש לקחת בחשבון גם ביקורת של ארגונים בינלאומיים כמו ה-OECD, אך להערכתנו מידת ההשפעה של גורם זה על קבלת החלטות הנוגעות לצמצום פערים הינה מועטה. ככל הנראה מה שמניע את הפקידים הוא שאיפה להקטנת מתחים בשילוב אידיאולוגיה ניאו-ליברלית השואפת להגדיל את התל"ג.

יהיו הגורמים אשר יהיו, השורה התחתונה היא שהפקידות הממשלתית מצמצמת את הפערים בתחומים רבים. לעומת זאת, קולות רבים בחברה הערבית מכחישים מגמה זו, טוענים להידרדרות כללית בכל התחומים וגורסים כי ההתקדמויות הן שוליות ביותר. צעיר ערבי ששומע שכל מהותן של הממשלה והחברה בישראל הינה לפגוע באזרחים הערבים, לא יעשה מאמץ להתקבל למשרה בשירות הממשלתי או בחברת היי-טק. איש מקצוע ברשות מקומית ששומע טענות אלה לא ימצא את הכוח להיאבק לקבלת תקציבים ממשלתיים. כלומר, הטענה לפיה גם בתחום של כלכלה והקצאת משאבים יש מגמה שלילית היא לא רק לא נכונה, אלא גורמת לייאוש. וייאוש הוא אולי האויב הקשה ביותר של החברה הערבית בישראל. זו טענה מסוכנת שמחלישה את החברה הערבית, מרפה את ידיהם של העושים במלאכה במשרדי הממשלה ובחברה האזרחית ופוגעת בכך במאבק לשוויון.

פיתוח כלכלי, קידום השכלה ותעסוקה אינם דברים זניחים בקונפליקט הלאומי בין יהודים וערבים בישראל. חברה ערבית חזקה תוכל להתמודד עם הרוב היהודי על השאלות הקשות של הגדרת המדינה, זכויות לאומיות וזכות השיבה. הקולות ששוללים את קיומן של התפתחויות חיוביות פוגעים באזרחים הערבים וביכולתם להיאבק על הסוגיות הלאומיות.

רון גרליץ הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, עמותה ערבית יהודית הפועלת לקידום שוויון. בתיה קאלוש היא מנהלת מענקים של קרן מוריה ויועצת לקרנות פילנטרופיות בישראל אשר פועלות לקידום שוויון בחברה הערבית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נעם

    יש לציין שהצלחות ה "מרשימות כדוגמת פריחת תחום ההיי-טק בנצרת בשנים האחרונות (מעל 300 ערבים מועסקים כעת בהיי-טק בעיר בהשוואה לפחות מ-30 בשנת 2008) " הן בין היתר תודות לפעולתה המוצלחת של עמותת צופן
    http://www.tsofen.org/

  2. דןש

    הכל נעשה לאט מדי שלא לאמר מאוחר מדי – למרות שהמעשה טוב באשר הוא. מה זה 7.8% לעומת חלקם באוכלוסיה ( כ- 20% ).
    כמה מהנקלטים הם בעמדות ניהול בכירות. עד כמה שידוע לי % הבכירים קרוב יותר ל- 0 מאשר ל – 8.
    מה המצב במפעלים הציבוריים הסמוכים לממשלה ? חברת החשמל, הנמלים, רשויות המים וכו'.
    מה קורה במגזר הפרטי ? למעט נותני שרותים, קופאיות וכו'.
    מעטים המקצועות ה"פתוחים" לערבים. לפיכך, הם מגבילים את השכלתם להוראה; לעריכת דין, להנדסת בנין, לרוקחות ורפואה. במקצועות אלו הם יכולים למצות את עצמם וגםל"הגיע רחוק" תרתי משמע.
    מה קורה בתחום החינוך ? התעסוקה (כולל פיתוח אזורי מסחר ותעשיה); מה קורה בתחום תוכניות מתאר ובכלל בטיפול ובקידום הישובים הערביים ?
    עוד דרך ארוכה לפנינו ואינני חושב שבהצהרות תפתר הבעיה/המצוקה המציקה

    1. רות

      לשאלת המגיב בנוגע לתעסוקה, הרי שבעשור האחרון פועל המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי בדיוק בנושא זה. בתקופה האחרונה לכהונתו של שרון כראש ממשלה אישר, בתגובה למאמצי השכנוע של מנכ"ל העמותה, להקים 4 אזורי תעשייה משותפים ליישובים ערבים ויהודיים. אחרי תלאות בירוקרטיות רבות, לא רק מצד השלטון המרכזי, החלה כבר הקמת מפעלים באזור התעשייה המשותף רהט-להבים בדרון, עבודות פיתוח של מאות רבות של דונמים נעשות באזזור התעשייה המשותף מבוא כרמלל – משותף לדליית אל כרמל,עוספיה, יוקנעם ומגידו, אזור נוסף שנמצא בשלבי פיתוח הוא הרחבת א.ת. משותף בר-לב, המשותף ליישובי אל-שגור, כרמיאל , רמות מנשה.וא.ז. משותף נוסף עומד לקום גם באזור אום אל פחם. אנחנו מאד מקוים שהעיכובים שמהם סבלו הפרויקטים הללו עד כה ייפתרו וכי המשך ההתקדמות יתבצע במהירות על מנת ליצור אלפי מקומות עבודה ומקורות פרנסה חדשים לתושבי האזורים הללו

  3. יוסי אמיתי

    למקרא מאמרם של ראשי עמותת סיכוי ותגובתו של המגיב המתקרא דןש, מתחשק לומר: אלה ואלה דברי אלוהים חיים. המאמר והתגובה אינם בהכרח סותרים זה את זו. הם נראים יותר כמציגים זוויות שונות, ומשלימות אהדדי, של התקדמות מוחשית, אם כי מאוחרת, איטית ובלתי מספקת, במצבם של האזרחים הערבים במדינת ישראל. צודקים גרליץ וקאלוש באומרם שהכרה במה שהושג אין פירושה השלמה עם הקיפוח וההסתה הגזענית וריפיון במאבק נגד תועבות אלו. דומני שגם דןש אינו כופר בכך, אף כי הוא שם דגש, ובצדק, על הדרך הארוכה והקשה שעודנה לפנינו.
    אגב, עמותת סיכוי התאפיינה מאז הקמתה בפאריטטיות של הנהגתה, כאשר יהודי וערבי מכהנים זה לצד זה כיושבי ראש שותפים. תמיהני אם לא מוטב היה שלמאמרם של גרליץ וקאלוש תתווסף גם חתימתו של היו"ר-השותף הערבי.
    לעצם העניין, נראה לי שמדינת ישראל, שהיא המשכה של קהילת ה"ישוב" היהודית-בלעדית מתקופת המנדט הבריטי, נמצאת במאבק מרתק ומתמשך על התקדמותה מ"ישוב" ל"מדינה" (ולטעמי, אין "מדינה" יכולה להיות אלא מדינת כל אזרחיה). במאבק זה הושגו לאורך השנים הישגים שאין להתכחש להם. ההגינות מחייבת לומר שהישגים אלה הושגו בעיקר הודות למאבקם של האזרחים הערבים עצמם("זכויות אינן ניתנות אלא נלקחות"), אך גם הודות לתמיכתם של חוגים יהודיים נאורים, וגם הודות לצרכיו האובייקטיביים של שוק העבודה. עד לפני שנים אחדות הייתה לי תחושה שעשינו כברת דרך ניכרת מ"ישוב" ל"מדינה". בשנים האחרונות, בצל ממשלת הימין הנוכחית, נראה שהמסלול עשה פניית פרסה, ואנו בדרך חזרה מ"מדינה" ל"ישוב". דווקא על רקע מהלכי ההדרה וההסתה האופייניים לחזרה אל הקהילתיות, חשוב לציין את ההישגים שכבר הושגו (אגב, אני כאיש אקדמיה איני יכול שלא להתרשם ממינויו לאחרונה של מרצה ערבי בכיר לנשיא המכללה האקדמית אחווה, ודווקא בחתימתו של שר החינוך הליכודי), ולהיערך להמשך המאבק היהודי-ערבי על חזרה למסלול ההתקדמות מ"ישוב" ל"מדינה".

  4. דן

    התעלמות הכותבים ממגמות הפוכות שכוללות גנטריפיקציה הדרה מתמשכים ובעיקר אלימות היא חמורה ושיקרית.
    האלימות שמופעלת כלפי האוכלסיה הפלשתינית בישראל היא קודם כל ממוסדת ורק אז "אזרחית". והיא שגורמת לייאוש לא הייאוש עצמו.
    גירוש מעשרות כפרים בדרום היא דוגמה אחת לכוח הזרוע שמפעיל השלטון, אך גם גירוש מעכו ויפו הוא מציאות של יום יום. זאת בנוסף לפערים בחינוך וברווחה שהם לא הגיוניים. איך יכול להיות שבכפר המוכר 10 שנים אין תשתית חשמל או מים או של פינוי זבל? ובישוב אשלים עוד לפני שהוקום הייתה תשתית, שלא לדבר על חוות הבודדים.
    ועוד דוגמאות רבות אחרות לנטיעת השינאה כמו השימוש בדמויות עם כפייה בגדנה כדמות של מחבל.

    אבל החמור ביותר ששוכחים הכותבים הוא המחיר שיש לשלם תמורת "כניסה לשרות הציבורי" או "ההיטק". הרי מותר להיות "ערבי טוב" אבל למה שתועסק בשרות המדינה אם אתה חבר מפלגה, או חס וחלילה פותח את הפה נגד האלימות של הממשלה.
    איך תעסיק אותך חברת הייטק אם אתה נכנס בפייסבוק לעמוד הבית של האינתיפדה השלישית. הרי אז אתה סתם כפוי טובה נותנים לך ואתה רוצה להרוס את המדינה.
    אם נותנים לך כדאי שתסתום את הפה ואם לא אנחנו כבר נסתום אותו. לדבר על לאומיות אסור! על דיכוי אסור!

    אומרים שהפערים "מצטמצמים" באמת תודה. שוכחים להגיד "שאם לא תגידו תודה כמו ילדים טובים אנחנו נקצץ".

    כשמשתמשים בטיעון שהקפיטליזם והמדיניות של הממשלה טובה למזרחים ומתעלימים מעיירות פיתוח ונישול תרבותי זה לטמון את הראש בחול.
    אבל להגיד את זה על הפלשתינים שבכל מדד המדינה דופקת אותם, זו בושה.
    לאבד את הייאוש אפשר רק על ידי מאבק לשיוויון אמיתי, לא על ידי אמירת תודה לפירורים שמי שרודה בך נותן.
    מאבק שהכותבים רואים אותו כנראה כלא לגיטימי, או לכל הפחות מתעלמים מזה שאימוץ המנגנונים אומר את זה.

    ולסיום, במדינה נורמאלית ולא גזענית, היה אפשר לשמור על "הייאוש" ולהיאבק נגדו וגם לקבל כשווים.

  5. אמת מארץ

    ו"עשירית" זה בנדיבות.

  6. מיכה רחמן

    בשל המצב המוככב והקוטבי בו נמצאים אזרחי ישראל, לא פלא שעולות תגובות מנוגדות כל כך. לדעתי צודקים גם כותבי הפוסט, וגם דן ודוש. להלן ההסבר שלי שאני חושב שנותן מסגרת המסבירה את הניגודים. האינטרס הציוני הלאומי הוא מדינה יהודית (פחות חשוב דמוקרטית, אבל אפשר אם לא מתנגש במדינה יהודית).שליטה בשלטון, ושליטה בקרקע. לאינטרס הזה שותפים לדעתי גם אותו חלק מהליכוד שעדיין שומר על ראציונאליות, כולל ראש הממשלה, והשרים הימניים, הנענים חדשות לבקרים ללחץ מהקצוות הימניים משיקולים פוליטיים, ומקדמים חקיקה גזענית. כל ההטבות הניתנות לערבים אזרחי ישראל, תוארו בפוסט שלמעלה, אינן סותרות את העיקר: המשך שליטה יהודית בקרקע, מניעת גיבוש תודעה לאומית וגאווה לאומית, אוטונמיה תרבותית, והחזרת הקרקעות שנגזלו והכפרים שנהרסו לערביי ישראל. ההפך, ככל שינתנו לערבים אזרחי ישראל שוויון בתעסוקה בחינוך וכדומה, ייקל על מדינת ישראל להנציח את העקרונות הציוניים הנ"ל. באופן דומה, אם כי גם שונה, מתפתחת בירושלים תושבות (ישראליות) מפלה לפלסטינים שחלקם (הקטן) רוכש יותר ויותר השכלה אקדמית ישראלית, ומועסק בכלכלה הישראלית. את ההקצנה מימין בליכוד, חוקים געניים החורגים אפילו ממשנת ג'בוטינסקי צריך להסביר במסגרת אחרת (קשורה בתוצאות של הכיבוש המתמשך שלאף אחד אין שליטה עליהן). ומילה על שוויון בהשכלה ומתאמים בין אי-שוויון להשתייכות עדתית ולאומית. עד כמה שאני זוכר המתאמים בין אי-השוויון בהשכלה למזרחיות אמנם מוסיפים להתקיים אבל לא גדלים (אולי קטנים, שמישהו יתקן אותי). ובכל מקרה ההשתלבות של המזרחים בשלטון (רמטכ"ל מזרחי) מכסה במראית העין על הפערים הקיימים. כך בודאי לגבי ערבים-נוצרים אזרחי ישראל וגו'. כך שייתכן שלמרות שהפערים עדיין ענקיים וקיימים (במיוחד בקצה הגבוה של הפרמידה האקדמית) למטה יותר ייתכן ויש שיפור. קטן מדי ומועט מדי.