• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

פטישיזם בחירות

מתן קמינר על נוסחת הפטיש "אני יודע טוב מאד שהבחירות האלו לא ישנו שום דבר, ובכל זאת אנחנו חייבים לעשות כאילו כן, כי קמפיין חייבים לנהל"
מתן קמינרמתן קמינר

מתן קמינר כותב דוקטורט על היחסים בין מהגרי עבודה תאילנדים בערבה למעסיקים שלהם ובין קפיטליזם לציונות. פעיל ב״אקדמיה לשוויון״

אולי התרומה הכי חשובה של סלאבוי ז'יז'ק לחשיבה הפוליטית בת-זמננו היא מושג הפטיש (fetish) שפיתח, על בסיס ההגות של מארקס ופרויד. בניגוד לתפיסה הרווחת, בשביל ז'יז'ק הפטישיסט אינו מי שמאמין באמיתותו של משהו שקרי, אלא מי שמתנהג כאילו משהו שקרי הוא אמיתי, ואחת היא מהן אמונותיו הפנימיות הכמוסות. למעשה, לעתים קרובות פטישיסטים מודעים היטב לשקריותו של הפטיש שלהם. הנוסחה של הפטיש, כותב ז'יז'ק, היא je sais bien, mais quand meme…, "אני יודעת טוב מאד [ש-x הוא שקר], ובכל זאת [אני מתנהגת כאילו הוא אמת]". הניסוח הזה מאפשר לנו לחלץ את מושג הפטיש מתחום הפסיכולוגיה האינדיבידואליסטית ולהבין בעזרתו תופעות חברתיות.

התופעה החברתית שמדאיגה אותי כרגע היא מערכת הבחירות הבאה עלינו לרעה. כפי שהוכיח נועם שיזף באותות ומופתים ב-972+, הבחירות האלה לא יכולות לשנות שום דבר. אין להן בדל של משמעות. גם אילו היה דבר כזה "גוש מרכז-שמאל", כלומר, אם היה סיכוי כלשהו שקדימה ובל"ד יישבו בממשלה יחד, וגם אילו ממשלה כזאת היתה דבר רצוי, לגוש הפיקטיבי הזה אין כל סיכוי לגרוף רוב בבחירות הקרובות. חד וחלק, סגור וחתום.

מצב העניינים הזה מעורר בעיה עבור מי שפעיל במפלגות שמאל רדיקליות שרצות לבחירות (כמו חד"ש, שאני חבר בה). כדי להשתתף במשחק הבחירות, צריך לעשות כאילו הוא משנה משהו. אם אתה רוצה לזכות בתוספת של אלפי קולות, אתה צריך לשכנע אנשים שתוספת של עשרות אלפי קולות תשנה משהו; ואם אתה רוצה לזכות במאות קולות, אתה צריך לשכנע אותם שתוספת של אלפי קולות תעשה את ההבדל. מה שאתה חייב להדחיק מכול וכול זאת העובדה שהקולות האלה הם חסרי-משמעות לחלוטין. גם אם חד"ש, למשל, תזכה בסכום אסטרונומי של שישה מנדטים, זה לא ישנה שום דבר.

הבחירות לא ישנו כלום, המאבק נמשך. צרפת 1968

ההדחקה הזאת היא לא עניין נפשי פנימי; פעילים חכמים יסכימו בחדרי חדרים לניתוח הנ"ל, אבל לא בציבור, שהרי צריך לקיים קמפיין וכדי לקיים קמפיין בכלל, צריך להאמין שאפשר לשנות משהו באמצעותו. כך הם נתפסים אחד לאחד לנוסחת הפטיש: "אני יודע טוב מאד שהבחירות האלו לא ישנו שום דבר, ובכל זאת אנחנו חייבים לעשות כאילו כן, כי קמפיין חייבים לנהל". להחלטה הזאת מצטרפות ההחלטות המקבילות של פעילים במפלגות אחרות, הדיונים המתארכים בפייסבוק על מה להצביע, זעקות השבר והחלחלה על כך שדמות ג'ינג'ית פלונית הצטרפה למפלגה גריאטרית אלמונית, וכן הלאה והלאה עד זרא.

לשם הבהירות אומר שאני לא תופס כאן עמדה אנרכיסטית טהרנית. מי שיוצא לקמפיינים נגד הצבעה בבחירות הוא פטישיסט לא פחות, ואולי יותר, ממי שמריץ רשימה – הפנטזיות של סאראמאגו נוטווית'סטאנדינג, אף משטר עוד לא נפל בגלל אחוזי הצבעה נמוכים. אני גם לא מתכחש לכך שבמקרים מסוימים, ולא כל כך נדירים, לפוליטיקה אלקטורלית יכולה להיות חשיבות: דוגמאות בולטות מהשנים האחרונות הן הקמפיין של "עיר לכולנו" בת"א-יפו ב-2008 והבחירות האחרונות ביוון, שבהן קואליציית השמאל סיריזה הפסידה בהפרש קטן (ואולי טוב שהפסידה, אבל זה עניין אחר).

העובדה שמערכת הבחירות נטולת-המשמעות הזו מגיעה בעקבותיה של תנועת המחאה החשובה ביותר שנראתה בארץ זה כמה עשורים הופכת את הפטישיזם הזה למסוכן עוד יותר. קשה להאמין שמאות האלפים שמילאו את הכיכרות לא יכולים למלא את הכנסת, ומפתה לחשוב שזה תלוי רק בנו, שאם נתאמץ מספיק לגייס קולות לדעם, לחד"ש, למרצ או לעבודה אז השכינה הקדושה ששרתה על מאהלינו תפרוש את כנפיה מעל ארצנו הדוויה כולה. אבל זה בלתי-אפשרי, והסיבות לכך הן מבניות ואובייקטיביות. השלטון בישראל בנוי על מערך מורכב של שליטה שבו קבוצות שונות נהנות מפריבילגיות יחסית לאחרות (בהפשטה גסה, אשכנזים ילידי הארץ ביחס לשאר היהודים, והיהודים ביחס לפלסטינים ואחרים), והמחאה רק החלה במלאכה ארוכת טווח של כרסום במערך הזה. המערכת המפלגתית הנתונה יכולה רק לחזק אותו.

על אף הרושם הראשוני, אני לא נותן כאן מתכון לפסימיות וייאוש; ייאוש יהיה מנת חלקו של מי שיחזיק אצבעות בליל ה-22 בינואר. על אף מה שאמרתי לעיל בגנותה של הפסיכולוגיה, לפטישיזם יש בהחלט צד נפשי, ומי שפועל ופועל ופועל כאילו הוא מאמין במשהו, סופו שיאמין, ואפילו קצת. לכן מי שמספרים לאחרים שיש שביב של תקווה בבחירות האלה – הם אלה שזורעים ייאוש, לא אני. פעילים ש"נשרפים" על עבודת בחירות קדחתנית, איבה מיותרת בין גופים שונים בשמאל, הזנחה של זירות מאבק אחרות – כל אלה הם פועל יוצא ישיר של פטישיזציה של הבחירות, ומכולם אפשר וכדאי להימנע.

מי שעוקבת אחרי הצד התיאורטי של הטיעון יכולה לתקוף אותי כאן באותו נשק שבו השתמשתי אני. כל הטיעונים שלי נשענים על הנחות מוקדמות: שקיימת ישות כלשהי בשם "השמאל" שיכולה לשנות את המציאות, שלפעולה הזאת יכולות להיות תוצאות שהן גם מכוונות וגם טובות, ושהפוסטים שלי יכולים להשפיע על הישות הזאת ומעשיה. אין לי ראיות מספקות לאף אחת מההנחות הללו; אני פועל כאילו אני מאמין בהן, וקריאה במה שכתבתי עלולה לגרום לאחרים לפעול באופן דומה. במלים אחרות, אני פטישיסט מדבק; וקל מאד להפעיל מהלך דומה כמעט על כל מי שנוקט בפעולה חברתית כלשהי.

ובכן, יכול להיות. ייתכן שכל פרקטיקה היא ביסודה פטישיסטית, אבל אז מה? עצם האפשרות להפעיל מהלך אנליטי על כל דבר איננה עילה לפסילתו של המהלך. השאלה היא מה עושה החשיפה של פרקטיקה מסוימת כפטישיסטית. במקרה של ההתערבות שלי בפוליטיקה האלקטורלית, במקרה הטוב היא תשכנע כמה מקוראיי להשקיע פחות אנרגיה במערכת הבחירות הנוכחית ויותר בפעילות הפוליטית ארוכת-הטווח והחשובה שבה הם היו עסוקים עד לפני כמה שבועות. במקרה של הפטישיזם הפוליטי הפרטי שלי, אין לחשיפתו השפעה של ממש, בגלל שכמו פטישיסטים רבים, אני שלם עם הפטיש שלי. אני מודע לכך שאין דרך להוכיח את אפשריותו של שינוי מהפכני ואת רציותה של פעילות לקראתו, אבל שתי ההנחות הללו הן עיקרי אמונה בשבילי. אני יודע טוב מאד, ובכל זאת!

פורסם בבלוג של מתן קמינר, "עתידות"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נעם לוי

    אבל…יש עוד פוליטיקה. ואת הפטישיזם שלך אפשר וצריך לנתח לגמרי לא במנותק מהמערכים בהם אתה שרוי. יש פעולות, ופעילות – פוליטיות למהדרין – שאינן כרוכות בהיות מתגולל בפטישיזציה בלתי פוסקת, ושאינן כרוכות במתן מעמד היפר-ריאליסטי לאותו חלק מוכוון פוליטיקה "פרלמנטרית" בצורותיה המוכרות (שם הפרקטיקה הופכת לפורמאליסטיקה גרידא!). כלומר זו גם אנליזה, שאינה מסתכנת ב"סתירה עצמית". רק הסתירה העצמית מסתכנת. שווה לה לפעמים.
    🙂

  2. כפיר

    שלום מתן,

    אני חושב שתפיסתו של זיז'ק את הפטיש כציני (מונח שהוא לווה מפיטר סלודרדיק; זיז'ק לא "ממציא" שום דבר) וכצורה הבסיסית של היחס אל המציאות, מניחה מראש מציאות פוליטית מאוד מסוימת שעימה זיז'ק לא מתעמת ולא יכול להתעמת כי הוא אחרי הכל אפקט מביך מאוד של הקפיטל. הוא, כמו לאקאן, מניח מראש את הסוביקט של הדמוקרטיה הליברלית, כזה שאין לו שום קשר לפרקסיס ופועל אך ורק בספירה הסמבולית והמדומינת. רק אם אנחנו מקבלים את המציאות הזו אזי הפטיש הוא באמת העקרון הראשון של הפעולה. אבל אין שום סיבה לקבל את המציאות הזו. חשוב לדוגמא על הציונות בראשית המאה העשרים, אי אפשר לומר שהם ידעו שמה שהם עושים לא ישנה דבר, להיפך, הם ידעו מצוין שמה שהם יעשו ישנה את הכל ואכן הכל השתנה. למה הפעולה שלהם לא היתה צינית, ושלנו כן? כי הם לא התבלבלו וחשבו שהדרך הטובה להתערב בהיסטוריה היא דרך הפרלמנט הבריטי, אלא להיפך, הם פעלו נגד המנדט הבריטי, בשדה של תנאי אפשרותו.
    לכן, הפטיש הוא מושג שימושי רק כל עוד אתה משתכשך במים הרדודים של הדמוקרטיה הליברלית, והוא חסר רלבנטיות לחלוטין אם אתה מחליט להתערב לא במערכת המדינתית אלא בתנאי המערכת המדינתית, ולאלה אין שום קשר לחד"ש או לכל מפלגה ישראלית "רדיקלית" אחרת.

    1. מתן

      לגבי הייחוס, ז'יז'ק עצמו מפנה לסלוטרדיק; באשר לי, לא קראתי אותו ולכן לא הפניתי. באשר למושג הסובייקט שלו, אני לא חושב שהוא "מניח מראש את הסוביקט של הדמוקרטיה הליברלית, כזה שאין לו שום קשר לפרקסיס ופועל אך ורק בספירה הסמבולית והמדומינת". כל הפנייה שלו להגל כדי "לתקן" את לקאן נועדה לשם כך, לדעתי. כדאי לך לצלוח לפחות חלקים מ-less than nothing החדש; אשמח לדעת אם אתה עדיין חושב כך אחרי הקריאה.
      לגבי אפקטיביות: לא טענתי שפטישיזם איננו אפקטיבי. אולי אפילו להפך. אלא שכל שאלת האפקטיביות בפוליטיקה הרבה יותר סבוכה וקשורה ביחס בין מה שאנחנו תופסים כאפשרי מלכתחילה לבין מה שאנחנו הופכים לאפשרי. גם כאן יש לז'יז'ק מה לתרום עם ההבחנות שהוא לוקח ממייסו (Meillasoux) בין הווירטואלי לפוטנציאלי.

      1. כפיר

        מתן, התחלתי לקרוא את הספר האחרון של זיז'ק, כן, אם כי אין שם ממש חדש, לפחות לא בקריאה החלקית שלי. עכשיו, חשוב לזכור שאני בכלל לא מדבר על פוליטיקה אפקטיבית ובוודאי לא פוליטיקה פרלמנטרית, אני מדבר על התערבות ארוכת טווח בתנאי הפוליטיקה, זאת אומרת בצורת החיים, זאת אומרת ביצירת כלכלה נפרדת שבסופו של דבר תתחרה בקפיטל ותביס אותו – פרויקט כזה בכלל לא נמצא באופו המחשבה של זיז'ק. שוב הייחוס לציונות הוא קריטי כאן. אני רוצה גם להתעקש שהסוביקט הלאקאניאני ושל זיז'ק מניחים מראש את הדמוקרטיה הליברלית, זאת אומרת את החוק שלה, אי השימוש באלימות, צורת חיים קפיטליסטית וכדומה. זה וויכוח ארוך יותר כמובן, אבל איו שום צורך לקרוא זיז'ק בשביל לדעת שהמציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה. הבעיה היא שהשמאל הישראלי, אם יש דבר כזה בכלל, לא מסוגל להכיר במציאות המעמדית בישראל ולפתח מושגים ביקורתיים, ובמקום זה ממשיך ומוצא את הפתרון במדינה (ראה למשל את פרויקט האופוזיציה הסימפטומטי לעניין זה). אני חושב שהכל מתחיל במרקס ובשאלה היהודית, זאת אומרת השאלה המזרחית.

  3. מחאת החמאה

    בסוף הבחירות האלה נמצא את עצמנו בממשלה הכי אשכנזית שהיתה אי פעם. בכל המפלגות הגדולות הייצוג המזרחי יורד ויורד, וכל מה שנותר הוא אשכנזים מצד אחד וש"ס מצד שני. מדובר בתהליך ארוך שהתחיל במהפך של 1977, כשהמזרחים נכנסו לפוליטיקה והחלו להיות שותפים (אמנם לא מלאים) למה שנעשה בארץ. החל מהסכם אוסלו האשכנזים דוחקים אט אט את המזרחים מכל המפלגות. הדחיקה האחרונה היא האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו. תבדקו ותראו שזה הולך ויורד.

    1. ג. אביבי

      אמת.
      המאפיין את מערכת הבחירות הנוכחית הוא המשכת הקו בו התחיל נתניהו בבחירות 2009. הוא "ניקה" את רשימת 20 הח"כים הראשונים (אבל בסוף נכנסו 27), ברשימת הליכוד, ממזרחים והשאיר רק מעט מזרחים הידועים כימניים קיצונים עד פשיסטים (דנון, חוטובלי, רגב כמגן מפני הפייגלינים) וגם עלה תאנה בודד (כחלון ב2009) ואת כל מי שלא יכל לסלק (סילבן שלום).
      את הקו הזה ממשיכות כל הרשימות בעלות הפוטנציאל לסחוף הרבה מצביעים: העבודה של יחימוביץ, "יש עתיד לבן" של לפיד, הימין הקיצוני – דתי וכמובן החרדים האשכנזים. התחרות בין המפלגות הללו היא מרוץ אחר הח"כ האשכנזי.
      נראה שההישג הגדול של בחירות 2013 מבחינת ההגמוניה הכל לבנה של ישראל – מעבר לשאלה הפחות חשובה אם הימין ינצח בגדול או יאלץ להתפשר עם ה"שמאל" – הוא המשך דחיקתם של המזרחים, האתיופים והערבים אל מחוץ לזירה הפוליטית. בזה הימין וה"שמאל" הציוני מאוחדים.
      עצוב לראות שבמוקדי הכוח של הליכוד נמצאים מזרחים שמתאמצים ככל יכולתם להתבטל בפני "המנהיג" האשכנזי ומוכנים לבלוע כל גחמה שלו כולל איחוד עם "אוכלי החזירים" של ליברמן.

  4. אהרון חבוש

    נמאס מן הזיזיקים האשכנזים. סמדר לביא טענה זאת מזמן. גם סמי. בשביל מה צריך את הזיז'ק הליצן שמפטפט את עצמו לדעת תחת עוד עץ רענן. זה מוסיף נופך אקדמי?

    1. נעם

      אין לכם משהו קונסטרוקטיבי לומר לגופו של עניין ותוכן… הרפו לכם.

  5. אלעד

    אם כן, אז שיכתוב זאת במפורש. וימליץ למשל להתעסק אך ורק בארגון שביתות\הפגנות או פעילות ישירה אחרת.

  6. דוב

    מבלי להזדקק לז'יז'ק או למושג הפטיש, הנסיון הפוליטי מוכיח כי בשלב הנוכחי של מדינת ישראל הבחירות לא אכן ישנו דבר.
    זה לא אומר שפעילות פוליטית לא משנה וגם לא שבחירות לעולם לא ישנו. בתנאים אחרים, כשמאבק הגיע לבשלותו תוצאתו יכולה להתקבל בבחירות.

    החלטה להמנע מלהשתתף בבחירות היא החלטה פוליטית ובתנאים כמו כאן היא יכולה להיות יותר פוליטית מאשר השתתפות (עקרה כאמור), כי מחייבת פעילות מחוץ לפרלמנט. אלא שכחבר חד"ש מתן פוסל אפשרות כזאת כי טעם קיומה של חד"ש הוא תפקיד בהצגה.

  7. יריב מ

    הבחירות הן קרב בלימה על המינימום. זה לא נשמע מלהיב, אבל זה חיוני.

    דברים גדולים יותר יישתנו רק אחרי קיומם של מפנים חדים בנסיבות ההיסטוריות שיובילו לאפשרויות מבניות חדשות לייצר תודעה פוליטית אחרת. עד שזה ייקרא יכולים להתרחש שני תסריטים חלופיים:

    1 החברה האזרחית בישראל תישחק כל כך שלא תוכל לנצל את ההזדמנות ההיסטורית-מבנית לכשתתרחש.

    2. יישארו קיני התנגדות וחשיבה ביקורתית שייאפשרו בתסריט האופטימי לנצל את ההזדמנות ההיסטורית.

    הבחירות הן מאבק למען המצב השני, שח"כים כמו דב חנין מצליחים לשמר באמצעות יוזמות חקיקה ברוכות.

  8. יריב מ

    אבל כן מסכים מאוד למה שרמזת [אני צודקק?] שאקטיביזם ארוך טווח חשוב הרבה יותר מהבחירות.

    מאידך, מה ההשקעה בלשים פתק בקלפי

  9. והיה אם... ז'יז'ק לא יתורגם לערבית

    ולא היו נמנעים, מחוסר אמונה בדמוקרטיה היהודית — שיצרה את הנכבה ועוד גירושים ומלחמות — היה הבוחר יכול להטות את הגלגל למקום פחות הרסני ומיליטריסטי.

  10. נועם

    לפעול בשם התבונה, גם מתוך ידיעה שפעולה כזאת כנראה לא תביא לשלטון התבונה – זה לא פטישיזם אלא רציונליות. הצביעו חד"ש!