string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

ה-ע' של הערס

דמות הערס, שזכתה לפופולריות בטורים פובליציסטיים למיניהם, היא מזרחית בהגדרה, במיוחד אם נטענים בהם דברים כמו "לערס של היום אין כל זיהוי עדתי". ערס-פובליציסטיקה והקטגוריה המזרחית, חלק א'
רוני סבג-אלבין

מיהו ערס? בניגוד למאמרים שונים שפורסמו בחודשים האחרונים ברשת, מאמר זה לא מבקש לאפיין את דמות הערס, אלא את הדיבור והכתיבה עליה, את השיח על הערס. אך תחילה, הבהרה חיונית: לערס יש גזע. הערס הוא מזרחי. האמירה שהערס הוא מזרחי איננה קביעה אמפירית בסגנון "כל הערסים הם מזרחים", או "רוב הערסים הם מזרחים", אלא אמירה קטגורית. כלומר, הערס הוא קטגוריה תרבותית-חברתית – ובניסוח קצת אחר, סטריאוטיפ – וככזו, יש לה תכנים תרבותיים וצורת אינטראקציה חברתית מוגדרים.

באופן היסטורי, ועד היום, הקטגוריה של הערס מזוהה עם סממנים ומאפיינים מזרחיים (שמזוהים ומשויכים בתרבות הישראלית למה שמכונה מוצא "מזרחי" – קטגוריה חברתית-תרבותית בפני עצמה). מכך, שהשימוש בקטגוריה הזו כיום הוא בהכרח גזעני, גם אם זו גזענות לא-מודעת או בלתי-מכוונת, וגם – ואולי במיוחד – אם מי שעושה שימוש בקטגוריה מתכחשת לגזענותה.

מזרחיותו של הערס אינה נובעת רק מן המקור הערבי של המילה, אם כי בהחלט יש בכך עדות לקישור שבין הערס והמזרחיות. ה-ע' של הערס (והמהדרין יאריכו: ערסוואת – המצאה לשונית ישראלית שמתהדרת במצלול ערבי) נהגית לעתים קרובות כ-ע' גרונית, מודגשת, באופן שמצביע על "מוצאו" המזרחי של הערס ומשייך אותו גזעית. המזרחיות של הערס נקבעה וממשיכה להיקבע בייצוגיה של הקטגוריה בתרבות הפופולרית, באמנות, ובאחרונה – וביתר שאת – גם בפובליציסטיקה. ההצהרות וההבהרות בטורים שונים שלפיהן "לערס של היום אין כל זיהוי עדתי", בדומה לטענה (האמפירית הפעם) כי "יש גם ערסים אשכנזים", לא רק שאינן מנתקות את הקישור הקטגורי שבין הערס למזרחיות, הן גם נובעות בדיוק מן הקישור הזה ומשום כך דווקא מחזקות אותו.

שימי הרשקוביץ, ערס אשכנזי?

ניקח לדוגמה את ז'אנר ההומור הפופולרי, שבמשך שנים ארוכות מעגן את הקישור שבין הערס למזרחיות – החל בבדיחות הסטריאוטיפיות, עבור במערכוני הסטנד-אפ וכלה בדמויות טלוויזיוניות מוכרות כמו ז'וז'ו חלסטרה. דמות הערס הטלוויזיונית המרכזית מהשנים האחרונות היא הדמות שגילם אסי כהן ב"ארץ נהדרת", שטבעה את החידוש הלשוני "מצ'עמם" (ב-ע' גרונית מודגשת, כמובן). כהן גילם לאורך הקריירה שלו לא מעט דמויות מזרחיות טיפוסיות (דוד מהצמד "דוד ותקווה", קוקו הזמר המזרחי, שָׁאוּלִי מהפרלמנט, וגם דמות דרמטית – המוסכניק מהסדרה "אהבה זה כואב"). והנה, דווקא לדמות המזרחית ביותר, של הערס, נבחר השם שימי הרשקוביץ, אולי כדי למנוע מראש טענות להפליה וייצוג סטריאוטיפי.

שימי הרשקוביץ (במרכז), דקלה בוטפיקה וגבריאל פילוס. נקראו בשם הקולקטיבי "הפילוסים" – לא "ההרשקוביצים"

הייצוג, כמובן, סטריאוטיפי ביותר למרות שם המשפחה האשכנזי: מעבר לשיבושי הלשון בהיגוי הגרוני ולבלורית המחומצנת, שימי מלווה לכל מקום באשתו הצעקנית דקלה בוטפיקה (אורנה בנאי משחזרת ומקצינה את לימור) ובחבריו ההמוניים גבריאל ויפה פילוס. מבין כל מיני סממנים אחרים של ייצוג מזרחי, אציין רק אחד נוסף ומשמעותי: בעימות המתוקשר, והמיוצר, בין הבובלילים לפרידמנים, שימי תמך, כמובן, במחנה בובליל. אין זה מקרי אפוא שהשם המזרחי יותר, פילוס, השתלט על המערכונים בקרב הציבור וגם במערכת התוכנית. אף שכהן/הרשקוביץ היה הכוכב המרכזי שלהם, הם נקראו בשם הקולקטיבי "הפילוסים" – לא "ההרשקוביצים". "הערס האשכנזי", מדומיין או אמיתי, שהפובליציסטים אוהבים כל כך לנפנף בו, הוא חיה די דומה לאותו שימי הרשקוביץ מזרחי או ממוזרח.

לפני שאעבור לדון בערס "נטול-הגזע" של הטורים הפובליציסטיים – אתנחתא אמנותית: לפני זמן מה פרסמה אורטל בן דיין מאמר באתר "ערב רב" תחת הכותרת "אל תעלו אמנות לפייסבוק, כל הערסים יבואו". במאמר היא מנתחת ציור בשם "איציק" של זויה צ'רקסקי, ובעיקר את הדיון שהתקיים בפייסבוק לאחר שהעלתה שם את הציור תחת הכותרת: "גזענות במסווה של אמנות". בן דיין מיטיבה לעמוד על המוטיבים הגזעניים בציור, וכמו כן מיטיבה לקעקע את הניסיונות השונים שעשו מבקריה לזַכּות את הציור מאשמת הגזענות, בתואנות של האוטונומיה של שדה האמנות או של חוסר הבנה מספקת שלה בקריטריונים האמנותיים. בן דיין מבחינה, בצדק, בין הפרספקטיבה של שדה האמנות לבין הפרספקטיבה החיצונית של הניתוח הסוציולוגי, שאינו כפוף לכללים ולקריטריונים הפנימיים של השיפוט האסתטי.

אולם היא טועה כשהיא מנסה "לחשוף" את גזענותו של הציור, באותה המידה שמבקריה טועים כשהם מנסים להגן עליו מפני האשמה זו. הציור הוא גזעני, בוודאי, אך הגזענות הזו אינה מוסווית. בדומה לכמה מהדמויות הטלוויזיוניות ההומוריסטיות, הציור של צ'רקסקי נוקט מוטיבים סטריאוטיפיים מזרחיים במפורש. אפילו שם הציור, "איציק", מעיד על כך – בתרגום מרוסית-ישראלית לעברית-ישראלית זה בערך כמו לקרוא לו "ז'וז'ו". הציור גזעני, ובמוצהר, אך כשם שהקביעה הסוציולוגית הזו מנותקת מהשיפוט האסתטי של הציור – היא לא כפופה לשיפוט כזה וגם לא עליונה לו – כך גם לא נובעת ממנה באופן אוטומטי הערכה מוסרית שלו.

זויה צ'רקסקי, איציק, שמן על בד, 2012

בדומה לכך, הניתוח שלי את הטורים הפובליציסטיים אינו נועד "לחלק ציונים" לכותבים בגין מוסריותם או אי-מוסריותם. באומרי כי הם עושים שימוש בקטגוריה גזענית, בכוונתי להצביע על ההקשר התרבותי שבו הם פועלים ועל המכניזם הסוציולוגי שבו הם עושים שימוש. אולם בניגוד למערכונים, שנועדו לספק הפוגה קומית או רגע של היפוך, ובניגוד לאמנות, שבמיטבה מעוררת רפלקציה בצופה, הז'אנר הפובליציסטי נועד להציג דעה ולשכנע. אם ההומור הנמוך יכול לתרץ את הגזענות בדיוק בכך שהוא נמוך – "זה רק בצחוק", והאמנות הגבוהה מנמקת את גזענותה ממרום התיאוריות של "המבע האירוני" ו"המבט הרפלקסיבי", הז'אנר הפובליציסטי מצוי באמצע, בגובה העיניים, ואין לגזענותו מאחורי מה להתחבא.

נותנים בערסים סימנים

אם בכל זאת מנסים הטורים הפובליציסטיים להחביא את הגזענות, זה מאחורי המלים. המדיום המילולי של הטורים, להבדיל מהמדיום הגרפי של האמנות או מהמדיום הפרפורמטיבי של המערכונים, אינו יכול לייצג את קטגוריית הערס באופן ויזואלי. עניין זה הופך את הייצוג הסטריאוטיפי בטורים הפובליציסטיים למורכב יותר. לכן חלק מן הטורים מכחישים את המזרחיות של הערס באופן מפורש – רק כדי להכניס אותה אחר כך דרך השורות האחוריות – וחלק מתעלמים כליל מן ההקשר וההיסטוריה הגזעניים של הקטגוריה של הערס.

נעה שפיגל, למשל, פותחת את טורה בהבהרה, כי "זה לא קשור לגזע או למוצא או גם לדת", וטורחת לדווח על מפגש שלה עם "ערס בלונדיני מאותגר שיזופית". אבל במהרה היא קושרת בין התנהגות ערסית לבין האזנה לקובי פרץ ולעומר אדם, ולמרות טענתה ש"זה לא קשור לדת", היא גם קושרת בין התנהגות ערסית למידת האמונה הדתית ולפרקטיקות דתיות כמו נישוק מזוזות. גל מור נוקט את שיטת ההפוך על הפוך. הוא פותח בהודאה שלדיון על הערסים יש היסטוריה גזענית, אך מיד טוען שזה אינו מצדיק את התיוג הנגדי של כל מי שכותב נגד הערסים כגזעני. משם הוא ממשיך בהגדרה ביהייביוריסטית "נקייה" של הערס כמי שמיישם התנהגות אנטי-חברתית ועבריינית. סטריאוטיפ הערס המזרחי צץ לו במרומז רק מאחורי ה"יאללה יאללה" שזרקו לו הילדים שקפצו מעליו בבריכה. הטור של דרור פויר חף, לכאורה, מגזענות, שכן הוא מתעלם לחלוטין מההיבטים הגזעניים של הקטגוריה. אם היא מציצה, גם אצלו זה רק מאחורי השיח, בביטוי כמו "למה מי אתה" שהפנו אליו אלה שעקפו אותו בתור.

מם של עמיר שיבי. הגזענות מסתתרת מאחורי השיח

מגדילה מכולם לעשות אריאנה מלמד. לאחר שהיא פותחת ב"הבהרה" המתבקשת שלערס מודל 2012 אין זיהוי עדתי, היא עוברת "לתת בערס סימנים" וזאת למרות שהצהירה ש"כולנו יודעים לזהות אחד כזה שניתקל בו" – הצהרה שמדיפה יותר משמץ ניחוח של גזענות. אולם מרכז מאמרה של מלמד הוא הצגתם של נתניהו וברק כערסים, שלא שונים בהרבה משושן ברבי. לכאורה, אם שני הקברניטים (האשכנזים) הללו נכללים בקטגוריית הערסים, הקטגוריה אינה יכולה להיות גזענית. אלא שהזיהוי של נתניהו וברק כערסים מופרך ביסודו, ופה בדיוק טמון המהלך הרטורי המהופך של מלמד: היא אינה משתמשת בדמויותיהם של נתניהו וברק כדי ללמוד "מיהו הערס הישראלי", כי אם משתמשת בקטגוריה של הערסים – אותה קטגוריה מזרחית שזכתה לאחרונה לקיתונות מחודשים של השמצה ואיבה – כדי ללמד ביקורת על התנהגותם הפוליטית של ברק ונתניהו.

מה שמלמד עושה במרומז, הטורים האחרים עושים בצורה הרבה יותר מפורשת, וזהו המנגנון הבסיסי של כל זיהוי קטגורי: מנגנון ההכללה. הטורים השונים מכלילים התנהגויות שונות של אי-כיבוד החוק והפרת נורמות נימוס ומוסר תחת אותה הכותרת, "ערסים!". הם מחברים בין דריסת פגע-וברח, עשיית לינץ' בנער ערבי, אי-ציות לשלט בבריכת השחייה ודחיפה בתור – באמצעות הקטגוריה של הערס. מעניין כמובן לחשוב מהן ההתנהגויות פורעות-החוק שאינן נכנסות להכללה הזו, אולם על התוכן הספציפי והייחודי הזה של הערס הישראלי כפורע-חוק ארחיב בחלק הבא של המאמר (שיפורסם כאן ביום ד'ה').

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אסף

    נראה שיש כאן ניסיון נואש להוציא שד עדתי מהבקבוק.

    בלי לטעון שאין בנמצא קישור בין ערסים למזרחיות (כי ברור שיש) אם עיקר הטענה היא לגבי פובליציסטים, למה לא לחפש כאלו שמוכיחים אותה במקום כאלו שמפריכים אותה?
    הקישור היחיד שנעשה כאן בין המאמרים של גל מור ודרור פויר למזרחיות הוא האמירות "יאללה יאללה" ו"למה מי אתה". מה הקשר בין זה למזרחיות? אלה לא ביטויים שגורים בשפה העברית היום?? או שאולי רוני סבג אלבין זו/זה הגזען האמיתי – שהרי הוא/היא עושים את הקישור בין סלנג ושפה נמוכה למזרחיות, הוא אינו מופיע במאמרים המקוריים. והגדלת לעשות בביקורת על אריאנה מלמד – אחרי שבכל המאמר נטען שתיאור הערס אצל הפובליציסטים הוא כמזרחי, את מבקרת אותה על עצם השימוש במונח ערס, גם אם אין אצלה שום רמיזה למוצא. זה רק מראה על דלות הטענה מלכתחילה.

    1. רוני

      אסף, איכשהו הצלחת גם לעלות על הנקודה המרכזית וגם לפספס אותה. הטורים "מפריכים" את הטענה בדיוק כמו שהדמות של שימי הרשקוביץ ה"אשכנזי" מפריכה אותה. הניסוח שלך שיש או אין "בנמצא" קישור בין ערסים למזרחיות, מרמז על הסתכלות אמפירית (של מה יש במציאות, כלומר, בנמצא) והטענה שלי היא שהקישור הוא קטגורי, כלומר בעצם הגדרה. ערס=מזרחי זו אמירה גזענית, אך מכיוון שהקטגוריה, נכון להיום, גזענית.
      נכון שהקישור היחידי בטורים של מור ושל פויר הוא ביטויי הרחוב שהם מצטטים מפי הערסים, אבל הטורים אינם מתקיימים בחלל הריק אלא נכתבנים בהקשר תרבותי רחב, וביטויים בהחלט יכולים להיות מקושרים לקטגוריה גזעית/אתנית, בטח כשהם בשפה ערבית, כלומר מזרחית ("יאללה יאללה". על קישור בין הביטוי "למה מי אתה" לערסים, ומיידית כמובן גם למוזיקה מזרחית, פרופיל צבאי נמוך וגם עבירה על החוק/פקודות, ראה למשל בטור המשעשע הבא: http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/105/683.html).
      הניסיון למצוא מיהו "הגזען האמיתי" הוא שיח שהפוסט מתרחק ממנו בכוונה. לא טענתי כלפי אף אחת מהכותבות שהיא גזענית (אמיתית או לא), ובכוונה הפרדתי בין הזיהוי של התיוג הגזעני להערכה המוסרית. הגזענות כשם-עצם, אולי קיימת כמהות או כתכונת אופי של מי שמייחס תכונות מוכללות לגזע מסוים. אבל גזעני/ת כשם-תואר היא תיאור של פרקטיקות שבהן אוכלוסיות מוכללות בגלל הגזע שלהן, או של קטגוריות שמוצמדות בהכללה לגזע, לשלילה וגם לחיוב ("הגניוס היהודי" למשל).
      השימוש במילה ערס הוא פרקטיקה גזענית (בלי קשר לכוונת המשתמשת), ואכן, הביקורת כלפי אריאנה מלמד היא על עצם השימוש במונח ערס. למה להידרש למונח הזה בשביל לבקר את נתניהו וברק? חסרים מונחים אחרים לתאר את מחרחרי-המלחמה הללו? לא חסרים, אבל המונח הספציפי הזה שימש אותה היטב כי הוא בדיוק זכה שוב לפופולריות שלילית, בדיוק בגלל שהוא מקושר קטגורית עם מזרחיות.
      אם להשתמש במטאפורה שלך – לא צריך להוציא את השד העדתי מהבקבוק אם הבקבוק הוא בעצמו עדתי.

      1. אסף

        אם פספסתי משהו, הרי זה משום שהמאמר שלך לא כ"כ עסק בטענה שאותה העלית בתגובה. הטענה שעצם השימוש במילה ערס היא גזענית היא נכונה, אך אם זו הטענה הרי שאין בשביל מה לנבור בתוכן של מאמרים או מערכונים, ולמצוא בהם קונוטציה מזרחית (שברובם אין).
        לגבי השימוש במילים ערביות כ"מזרחיות" – את זה אני רואה כניכוס אבסורדי לצרכי תעמולה. אנו חיים לצד אוכלוסיה ערבית מזה עשרות שנים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, וכולנו משתמשים בהם. לומר של"יאללה יאללה" יש קונוטציה מזרחית זה מנותק מהמציאות, או שזה תוצאה של ריכוז יתר בטענה שאותה מנסים להוכיח.

        ושוב, אני בהחלט מסכים עם הטענה שעצם העובדה שאנחנו משתמשים במילה ערס במקום במילה "ביריון" היא גזענית.

  2. נתן

    קשה לקרוא גזענות למצב בו מיעוט קטן יוצא נגד שלטון הרוב – מכיון שהערסים לסוגיהם שולטים היום במדינת ישראל שלטון ללא מצרים בכל המובנים, החל מהרחוב וכלה בכנסת ובממשלה – נראה לי שתנועת המחאה נגד הערסים היא לגיטימית ובודאי לא גזענית.

    דרך אגב ה"חנונים" וה"לפלפים" מוצגים בתוכניות הסאטירה ואצל הפובליציסטים בדרך כלל כאשכנזים, אז גם זאת אליבא הכותבת גזענות.

    דרך אגב המקור של המילה "איציק" הוא באידיש.

    1. יורם

      אין ערסים בין השרים הבכירים בממשלה, אין ערסים בצמרת משרד האוצר ובנק ישראל ומעט מאוד בדירקטוריונים ובהנהלות הבנקים והחברות הגדולות. איזה שלטון "בלי מיצרים" יכול להיות לקבוצה שאינה מיוצגת במקומות בהם מתקבלות ההחלטות?
      כמה "ערסים" ישבו בחדר בו יוחלט אם ומתי לתקוף באירן?
      כמה מהם יעצבו את התקציב הבא (זה שעליו הולכים לבחירות)?

  3. דנה ג.פלג

    בערבית, ככל הידוע לי, ערס הוא סרסור. בעברית של שנות החמישי והשישים, אולי גם של לפני קום המדינה, הכוונה לאדם ממולח וערמומי, שיודע איך "לסדר" את כולם. אני תוהה אם זה לא עבר איכשהו דרך המערכונים של הגשש משנות השבעים, שבהם המזרחי בד"כ "מסדר" את הווזווז הטיפש… ואגב שימי הרשקוביץ, עוד נקודה שמחזקת את דבריך היא שהשם שנבחר הוא רומני, בעצם. לא אשכנזי מעוברת, לא אשכנזי כללי. והרי ידוע ש"הרומנים הם המרוקאים של האשכנזים". צריך לכתוב פעם על המעמד המיוחד של הרומנים, כמעין אשכנזים לא-אשכנזים, קצת בדומה לאירים בארה"ב, שהם לבנים לא-לבנים.

  4. שרגא עילם

    לא מוכרת לי תרבות אחת שבה לסרסור דמות חיובית. בטלוויזיה השווייצית למשל ישנה דמות של סרסור המופיעה סטירות שונות ומאפיינות אותו צורת לבוש מסויימת, שיער מחומצן, מכונית ספורט מפוארת, סוג של מוזיקה מסויים ועוד ועוד. בצורה לא מפתיעה האיש גם בא משכונה ענייה יחסית של ציריך, אבל הוא שווייצי שווייצי ולא מהגר ו/או בן של מהגרים.
    ממציא הדמות הוא איש שמאל מובהק שמגלם גם דמויות אחרות.
    גם בגרמניה אני רואה מפעם לפעם דמויות כאלו. אחד מהם הוא דמויות קיימת של פלייבוי סרסור, ישראלי לשעבר ממוצא יקי (נולד בברלין) בשם שמעון רולף עדן.

    אין ספקים שגם בישראל בוודאי בשנות החמישים ישנן דמויות של סרסורים אשכנזים.

  5. שי אוף

    נדיר למצוא אדם שיזהה ערס המיוצג כעולה מרוסיה או מפולין.יש לי חשד שמדובר בניסיון אשכנזי לערפל את השיח הגזעני על ידי הרחבת המושג ערס לעדות אשכנז.
    ————————————————
    צריך להודות באומץ! דמות הערס מיוצגת באופן אקסקלוסיבי ע"י בני עדות המזרח מארצות ערב.
    צריך גם להודות שלהיות ערס בשכונה המסוימת זהו תו תקן, ולהיות ערס מחוץ לשכונה זאת בושה וסמל לנחיתות חברתית.

  6. איציק

    עד שלא ייחשפו בפומבי שמות האחראים על חטיפת התינוקות
    והניסויים הרפואיים, פעילות השב"כ נגד מזרחים לאורך השנים ובמיוחד כיום!

    מפלגות השבט הלבן:

    עבודה יחימוביץ
    ליכוד ישראל ביתנו
    יאיר לפיד
    קדימה

    1. ג. אביבי

      כרגע המצב הוא שהמזרחים נוטים להצביע ל"קוסם" האשכנזי שלהם. האשם הוא קודם כל בציבור המזרחים שמעדיף אשליית כוח על פני האינטרסים הקיומיים שלו.
      אותם מעטים העונים לסטריוטיפ הגזעני של "ערסים", נמצאים במרכז הליכוד ובסניפים של הליכוד במקומות שונים. הללו, גם לאחר פרישתו של כחלון, לא מוכנים להרפות מאחיזתם ב"קוסם" הלבן שלהם, נתניהו. זאת גם כשברור לעסקנים האלה ש"הקוסם" כמו כל צמרת הליכוד מתעבת את המזרחים ומתנשאת עליהם ממש כמו אלה שבגין ז"ל כיוון נגדם את נאומיו בבחירות 1981.
      ההתנפלות של תועמלני השבט הגזעני הלבן בתקשורת על ה"ערס" (שדמותו עבורם היא כל/רוב המזרחים) היא עניין אחד, שמטרתו הנצחת העליונות הפוליטית כלכלית של האשכנזים.
      עניין אחר הוא האינטרס הקיומי של המזרחים בישראל. הצורך הדחוף של המזרחים הוא שעסקני פוליטיקה כוחניים בסגנון ה"ערס", שפעם אחר פעם מתגלים כעוכרי המזרחים, יעופו מהפוליטיקה ושאת מקומם ייתפסו מזרחים אכפתיים.

  7. עמר

    בתור יליד באר שבע אני מוכרח לציין שכל הזיהוי בין ערסים למזרחיות הוא מופרך בעליל. בתיכון בו למדתי שלטו הערסים האשכנזים ביד רמה והם היו מפליאים בי המזרחי את מכותיהם. יזכר לדראון עולם, כוכב פישלזון (היום יועץ השקעות בכיר), שהיה נותן בי סימנים.לצדו, משי מוסקוביץ (היום הייטקיסט בפנסיה), שהיה מעמיד אותי בתור הקורה הימינית בכל משחק כדורגל ואחרון אחרון חביב מי אם לא, נופת תבור (היום משורר רגיש), שהיה נועל אותי כל יום אחרי הלימודים בארון של השרת.

    1. רוני

      ואני באמת מקווה שהשתקמת מהתעללויותיהם של הערסים האשכנזים פישלזון, מוסקוביץ ותבור (נשמע כמו שם של משרד עורכי-דין). קרא את תגובתי לאסף למעלה – העובדה האמפירית שהיו וישנם "ערסים אשכנזים" אינה מפריכה דבר כי הקישור של הערס למזרחיות הוא קטגורי, לא אמפירי. כמובן, הוא לא נכון קטגורית לכל המקומות ולכל הזמנים. אבל ככל הידוע לי הוא תופס גם בבאר שבע.

  8. ארנון

    שנפסיק להשתמש במילה ערס לתאר התנהגות שלא רואה אף אחד ממטר? סבבה. פויר, ג'קי לוי שכתב על הערסים, וכל האחרים שהעזו להשתמש במילה הזו ימציאו להם שם אחר אם זה מפריע לך.
    וכמו שנתן אומר, להפסיק להשתמש במילה "חנון", שהרי היא מתגזענת על אשכנזים?
    ובכלל, כל השיח הזה שאורטל מנהלת ואת מצטרפת אליו, מהי המטרה שלו? אני קורא הרבה את החומרים הללו, ולא מצליח להבין. אוקיי, אנחנו מזהים שהיה המון קיפוח והיום יש, אבל הרבה הרבה פחות. מה עוד אתן רוצות? מישהי הציעה לאשכנזי אחד לעזוב את הארץ כי הנוכחות שלו אלימה ופוגעת במרחב הציבורי, או שיתרום מכספו למזרחיים שבטח נפגעו ממנו. באמת שואל לאן כל זה אמור להוביל?

    1. רוני

      שלום ארנון, כבר נתקלתי בעבר בתגובות בניסיון שלך באמת להבין על מה העניין, והוא מעורר הערכה בעיניי בכנותו ובכוונותיו. אם אתה באמת שואל אז אענה באמת, למרות הפרובוקטיביות שבה ניסחת את הדברים, ותסלח לי על האריכות הכרוכה באמת:
      מה שאני "בעצם" רוצה זה להבין, לעומק ולרוחב, את התופעה התרבותית הזו של חרדת הערסים, שמרימה מדי פעם את ראשה. כדי לעשות זאת אני מנסה לקשור אותה לתופעות רחבות יותר (החלק הבא של המאמר עושה את זה בצורה בולטת יותר), גם מבחינת ההקשר התרבותי והפוליטי המקומי וגם מבחינת מנגנונים סוציולוגיים אוניברסליים שנעשה בהם בשימוש במסגרת התופעה הזו. מה שאני לא רוצה, לעומת זאת, זה לענות לגבי המטרה של "כל השיח הזה שאורטל מנהלת ואת מצטרפת אליו". ההכללה הזו קצת מקשה עליי לציין מטרות ספציפיות. בוא נצא מנקודת הנחה שלכותבות שונות יש מטרות שונות. המטרות לא תמיד עולות בקנה אחד אפילו כשהן כולן של כותבת אחת בלבד.

      בכל מקרה, במענה לך, בין אם הניסיון שלי להבין הצליח או לא, אבוא על שכרי גם אם יצא ממנו שבפעם הבאה שתרצה לתאר "התנהגות שלא רואה אף אחד ממטר" תשתמש, אתה או כל אחד אחר, במונח אחר (הנה רשימה ללא ממצה של מונחים נייטרליים ממשלבים שונים ובדרגות חומרה שונות: גס-רוח, חצוף, פלגמט, סוציופת, סוציומט, אנטי-סוציאלי, מניאק, חרא של בן-אדם ועוד ועוד וכמו שכתבת – אפשר גם להמציא. אולי זה אפילו יוביל לדיוק ולהבחנה בין התנהגות של מישהו שהוא סתם גס-רוח, למשל כי הוא דוחף בתור, להתנהגות עבריינית כמו נהיגה בשכרות והסתתרות מהמשטרה, או התנהגות פושעת ואלימה כמו השתתפות בלינץ'). ולחלופין, אם בכל פעם שתשתמש, אתה או כל אחד אחר, במונח ערס תהיה מודע לקונוטציות הגזעניות שלו.
      ולדבריך האחרים – בקצרה: לא ברור לי למה המונח "חנון" הוא בעל קונוטציה אשכנזית בהכרח (בניגוד למנוחים אחרים, כמו למשל "סבון") אבל אתה מוזמן להסביר. קיפוח היא מילה מכבסת, בוא נקרא לילד בשמו: אפליה על בסיס גזעני. זה נכון שיש פחות, אבל יש עדיין יש הרבה לאן לשאוף. אם מישהו חושב שלעזוב את הארץ או לתרום כסף זה מה שעוזר, לא אעצור אותו. אם הפסקת השימוש במונח ערסים היא תרומתך הצנועה, היא תתקבל בברכה.

      1. ארנון

        הי רוני.
        ראשית, תודה על תגובה ארוכה ומנומסת לסגנון הבוטה שלי. אשתדל ליישר קו.
        אני חושב שבהדגישך את עצם השימוש במילה ההיא, את מייחסת חשיבות מועטה מדי לכוונה מאחורי הדברים. ואני חושב שרוב הכותבים שהזכרת, וכך גם אני, עושים שימוש במילה בלא שום הקשר עדתי. והכותבים הללו הותקפו בארסיות חסרת רחמים (לקול מצהלות הקהל. תוך הצדקת כל המהלך התוקפני, בבחינת "זה מגיע לו, לקוזאק הנגזל"), אך ורק על שום אותו ביטוי לשוני שהואדר אצלכם/ן לדרגות חסרות פרופורציה.
        לכן אני סבור שאם אתם באמת רוצים להילחם כנגד אותן שאריות גזענות (וכבר אני מתאר לעצמי התקפה על ה"שאריות", אבל אני באמת חושב שביחס למה שהיה כאן פעם, אלו הן פרפורי גסיסה של אותה גזענות), ראוי כי תבחרו דרכים טובות יותר.

        בפן כללי יותר. המאבק צריך להתמקד תוך הצגת איזשהו אידיאל ערכי אליו אנו שואפים. אז אפשר יהיה למקד את הדברים ולהצביע על עוולות. אני רואה שפעמים רבות מביעים ביקורת על גזענות שמתבטאת באפליה תקציבית – אבל אולי כדאי שנשאל את עצמנו האם באמת "הרבה כסף" הוא אידיאל מוביל? אולי יש תרבויות בהן כסף איננו כזה ביג דיל? ואלי זה יותר טוב? וטענות ההסללה, שבתור מי שעובד בבתי ספר ונכיר מסגרות חינוכיות רבות, חושב שהן טענות שכבר כיום יש להן מעט מאד בשר (דובר כאן לאחרונה על מחקר שנערך ב-2004, אבל כדי להראות את הרלונטיות שלו הוא הוצג לפי שנת פרסומו – 2009), שלא לדבר על המגמה החיובית בנושא – האם יש תרבויות שמעריכות סוגים מסוימים של מקצועות השונים מהעדפות קבוצה אחרת?
        אז לדעתי השיח שלכם צריך גם לבחון מה רוצים לשמר מתרבויות-המקור ומה חושבים שאנחנו מוכנים לוותר עליו. כי כשאורטל מדברת על אותם משתכנזים ככאלו שאינם רלונטים לשיח על מזרחים "אמיתיים", אפשר להבין את זה כי היא רוצה לשמר ערכים מסורתיים, אבל אם אחד הערכים המסורתיים הללו הוא, נניח, המשך ניהול העסק המשפחתי הקטן, אז היא מדברת על הסללה וקיפוח.
        אז מהם אותם ערכים שנראים לך כחשובים ביותר לטיפוח בחברה הישראלית בתחילת האלף השלישי?
        ובהתייחס ל"לעזוב את הארץ" – נראה לך הגיוני שמישהי תציע את זה כהצעת פתרון ל"בעיה של נוכחותו האלימה במרחב" למישהו שרוצה להמשיך ולחיות כאן, והוא בסך הכל ישראלי ממוצא אשכנזי שחי כאן את חייו מבלי לפגוע באיש?

        1. רוני

          ארנון יקר, התגובה שלך היא שמאדירה את הדיון הנוכחי מעבר לפרופורציות שלו. בשני מובנים שונים: ראשית, היא מנסה לשייך אותי לאיזו חלוקה מחנאית (מה שמשתקף בכתיבה בלשון רבים: השיח שלכם, אם אתם באמת רוצים להיחלם, תבחרו דרכים וכו'). שנית, היא מרחיבה מאוד מאוד את הנושא לשאלות גדולות שלא נדונו במאמר של אפליה תקציבית, הסללה, אידיאל הכסף בתרבויות שונות והערכים שחשוב לקדם בתחילת האלף השלישי.
          לכל אלה אין בכוונתי להתייחס כאן. זו לא המסגרת. כתבתי (באופן עצמאי, לא בשם איזה מחנה) רשימה בעניין ספציפי, השיח על הערסים, ועליו, רק עליו, אשמח להגיב.

          ולעניין הספציפי: הטענה שלי, ואתה מוזמן לקבל אותה או לחלוק עליה, היא שהמונח עצמו הוא קטגוריה מוגזעת ולכן אי-אפשר לעשות בו נכון להיום שימוש "בלא שום הקשר עדתי" (או גזעני). אין לי ספק שזו לא הייתה כוונתן של חלק מהכותבות, וכתבתי במפורש שהשימוש הוא גזעני גם אם הדבר נעשה שלא במתכוון. כמו כן, אין בי כל אהדה או תמיכה בהתקפות, ארסיות או ערסיות, כלפי א/נשים. ברשימתי התייחסתי רק לשימוש במונח. כלומר, השתדלתי לכתוב לגופו של עניין ולא לגופו של אדם (ראה גם את תגובתי למעלה לאסף לגבי ההבחנה בין גזענות כתכונת-אופי וגזעני/ת כשם-תואר לפרקטיקות או קטגוריות).

          ולשאלתך האחרונה – כן, נראה לי הגיוני שמישהי תציע את זה כפתרון, בוודאי באווירה המתלהמת ובשיח האלים לעתים, שאליהם נוטים הדיונים הללו להגיע (ואנא, שים לב להתבטאויותיך שלך: מה את בעצם רוצה, זה נראה לך הגיוני…). כמובן, זה לא אומר שעצם הפתרון שהוצע נראה לי פתרון הגיוני. או רציני.

    2. אלי שבח

      יש לי רעיון. הבה ונגדיר "ערס" מי שהוא אחראי על בטחון בישראל, גונב עתיקותיה או מי שמעמדו חשוב ביותר ומקבל מעטפות כסף מזומן ועוד אפשר להרחיב. והחשוב ביותר שהחברה בישראל אוהבת אותו.
      פשוט ראיונות עם זונות ברדיו במשך השנים שכמובן האקסנט שלהן מכוון כאילו בעלי האקסנט האחר הינו של חסודות בית אבא כבר אינו מעניין. דרך אגב ביררתי ונודע לי שבמרוקו למשל לא היו בקהילה היהודית ערסים, כמו כן בתימן. מעניין מי יצר את הגולם הזה דווקא בארץ הקודש? (שאלה רטורית).

  9. לא מגלה. מה תעשו לי?

    במילה אחת – מצ'עמם. בשתי מילים: אולי די? ואגב, האם לא קלטת את הציניות בתגובתו של "עמר מבאר שבע"?

  10. אלברט

    תודה רוני. עזרת לי להבין איפה אני טועה כשאני מתפתה להשתמש במונח ערס. כשאני רואה אדם שהוא ואו בעל חזות מזרחית ואו מטופח באופן נובורישי זול (חולצות מותגים, תכשיטים רבים, תספורות מעוצבות לעילא) ואו מדבר בשפה נמוכה אבל מתאמץ להשתמש בשפה גבוהה ולא מצליח ואו גס רוח, במיוחד כשהם באים ביחד אני נוהג לפנות לשם המקוצר ערס (עבריינות משום מה לא התנחלה אצלי כמשהו של ערסים). עכשיו אני מבין שבכך אני מאמץ את כל התכונות, שנחשבות יותר או פחות רעות, לתוך ארכיטיפוס אחד, הערס, ובכך מדמיין שזאת קטגוריה רלוונטית, ובכך מייחס את שלל התכונות הרעות על כל מי שנושא רק אחד מהמאפיינים האלה.

    קשה לי להסביר איך בתור מישהו שמתעסק במודעות לאפליה רוב חיי, אפליה אתנית כל כך הסלידה אותי עד שאני מרגיש מספיק בנוח להשתמש במונח גזעני. אולי זה בגלל שבעוד שרוב האפליות האחרות (נשים, כהי עור, עניים) מרגישות רחוקות יחסית וקל לי לראות רק את הצד הלא בסדר, אפליה אתנית היא במקום מאוד בעייתי אצלי, במקביל מאוד קרוב ומאוד רחוק. אני בן לאב מזרחי ואם מערבית, אני נראה מערבי אבל גדלתי בבית מזרחי ברובו, ועם תחושה שאני לא שייך לא לפה ולא לפה. תמיד רציתי שיפסיקו לדבר על עדות ומוצא (שאלות שעולות בחוויתי מצד מזרחים), זה אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי עד היום, אבל מצד שני גם הפתרון המערבי של לא לדבר על זה, אבל לדעת שמניחים הנחות ומדברים מאחורי הגב (הוא בכלל לא נראה כזה) מגעיל אותי עוד יותר.

    אני לא יודע לאן אני הולך עם המחשבה, נעצר לי. בכל אופן, רציתי להגיד תודה גדולה, עזרת לי להבין משהו חשוב לגבי אחד הדברים שהכי מציקים לי בעצמי. תודה.

  11. מאיה

    זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לאנשים אבל משום מה אנשים רבים ממש לא רוצים לשמוע על זה, ומאשימים את מי שמדבר על זה בגזענות ו/או בהתעסקות בשטויות. הציור של זויה צ'רקסקי מרתיח. כמישהי שגרה בעבר בחול אני מכירה מקרוב את הצורך להשתייך לחברה בארץ אליה היגרת, אך מרתיח שאנשים בוחרים לעשות זאת ע"י נסיון להעלות את עצמם מעל קבוצות באוכלוסיה. הצירת זויה צ'רקסקי היא קצת פחות זהירה מאנשים שמשתמשים בשיטות שונות להיות גזענים באופן לא מפורש שמשאיר להם אפשרות לטעון לחפותם. ע"י השימוש בצבעים העזים היא הבהירה לכולם למי היא מתכוונת ובכך קצת ירתה לעצמה ברגל. הגוונים של איציק והמלצרית היו צריכים להיות הרבה יותר קרובים זה לזה כדי שצ'רקסקי תוכל לטעון שהיא לא מתכוונת לכך באופן גזעני.