string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • bds
    ברוגז לעולמים
    מורה נבוכים לטענות יהודים ותאומיהם הסיאמיים כלפי הבד"ס
  • מירירגב
    סרט רע
    כשמירי רגב החליטה להלאים את הקולנוע בשם המזרחיוּת

רציני זה לא

מי מעוניין בסוציולוג כשר אוצר, או חלילה בפילוסוף, הבו לנו כלכלן. זה נשמע הגיוני כשמדובר בכלכלה, מה לא? תשובה למירב ארלוזורוב
אילן גפני

מירב ארלוזורוב חושבת שלמדינת ישראל יש בעיה: שרי האוצר שלה, לאורך השנים, לא היו מספיק "רציניים" ("דה מרקר", 01.11) . מדוע? כי על פי מחקר חדש שבוצע ב-LSE, ב-40 השנים האחרונות לא היה שר אוצר אחד שהחזיק בתואר דוקטור בכלכלה, וככלל, רק ל-10% מכלל שרי האוצר היה תואר ראשון או שני בכלכלה. ארלוזורוב מפרשת את הנתונים הפרושים לפניה וקובעת כי על בסיס השכלתם של שרי האוצר בדיסציפלינת הכלכלה או מינהל עסקים, ישראל היא השביעית מלמטה ב"איכות" שרי האוצר ברחבי העולם; מכאן היא מסיקה, כי המדינה מפגינה "זלזול בניהול הכלכלי" שלה.

הדברים הללו החזירו אותי לימים הראשונים של התואר הראשון בכלכלה. כעת, כשזכיתי לתואר "רציני", לפחות על-פי ארלוזורוב (אמנם לא ממש רציני, בכל זאת רק תואר ראשון), ניסיתי להבין על מה ולמה זכיתי בכבוד. נזכרתי, איך בקורס הראשון בכלכלה – מבוא למיקרו – לימדה המרצה את ההנחות הבסיסיות בכלכלה, שאמנם אינן מתקיימות במציאות (כך לדבריה) אך הכרחיות לשם המודלים אותם נלמד בהמשך. בין היתר, זכור לי במיוחד הסנריו בו היא ניסתה לבחון באיזו מידה הטמענו את החומר: היא צעקה לעברנו "עובדים מוכנים לעבוד…" ואנחנו השלמנו בצעקה: "בכל מחיר!". אני זוכר שבתמימותי כי רבה התלהבתי מהקורס, וחיכיתי בקוצר רוח לשלב בלימודים בו יוסרו ההנחות שלא מתקיימות; או אז, נדע "באמת" איך הדברים נראים במציאות.

אולם השלב הזה מעולם לא הגיע. עד סוף התואר נאחזנו בהנחות קלושות – כל הפרטים רציונאליים, יש בידיהם אינפורמציה מלאה וכו' – כדי להעמיק עוד ועוד במודלים מתמטיים שהקשר ביניהם לבין המציאות רק הלך והתרחק. מעולם לא למדנו כל הגות כלכלית. בוגר בתואר בכלכלה בארץ יכול לסיים את לימודיו מבלי לקרוא ולו טקסט אחד בכלכלה שאינו כולו משוואות – בוודאי לא של קרל מרקס (אני חושב ששמו לא הוזכר ולו פעם אחת בכל התואר), אבל גם לא של מילטון פרידמן או ג'ון מיינארד קיינס. על פי חוויותיהם של חברים שהתחילו תואר שני, הדברים לא הולכים ומשתפרים. להפך, המשוואות נהיות מסובכות יותר, ונראה כי הקשר למציאות מתרחק עוד יותר.

בסוף התואר בכלכלה זה כבר היה ברור: הקשר בין המחלקה לכלכלה לבין הכלכלה הציבורית והיומיומית, גם אם אינו מקרי בהחלט, בוודאי שאינו קשר חזק במיוחד. איפה אם כן ניתן בכל זאת ללמוד את הנושא באופן מעט יותר רלוונטי למציאות? למשל במחלקה למדע המדינה, שבה אפשר ללמוד כלכלה פוליטית ועל מקומה של הפוליטיקה במאבקי הכוח בין ההון והעבודה; במחלקה לסוציולוגיה, שבה נדון ההקשר בין הפעולה הכלכלית וההקשר החברתי המאפשר אותה; וכמובן במחלקה לפילוסופיה, שם נלמדת הגות ראשונית המבססת את התיאוריות של ימינו ונדונות בה שאלות של ערך, של חלוקה ושל צדק; המשותף לכל המקומות הללו הוא שלא תמצאו בהם משוואות דיפרנציאליות ממעלה 5; גם לא עקומות היצע, ביקוש וכיו"ב; כן תמצאו שם קשר עמוק יותר בין כלכלה וחברה, כזה שמדבר על הדברים כמות שהם, לפחות לפעמים, ולא דן בכלכלה התחומה למודלים שלא עומדים במבחן המציאות; מודלים יפים מבחינה אלגברית, קוהרנטיים ולוגיים – אבל מעט דמיוניים.

הבעיה היחידה במחלקות האלה, ובמי שלומד בהן, היא שהם לא "רציניים". כלומר, לפחות לא לפי מירב ארלוזורוב. יותר מזה, שר אוצר שחלילה יבסס את השכלתו על אחת ממחלקות אלה ייחשב כ"לא איכותי", ומינויו ייחשב כ"זלזול בניהול הכלכלי" של המדינה. על פי מדד זה, כמובן שהתואר דוקטור של יובל שטייניץ מהמחלקה לפילוסופיה אינו שווה דבר; כבר עדיף שהיה עושה תעודת ייעוץ בניירות ערך. כך גם תואר הפרופוסור של דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, אשר הכשרתו מגיעה מתחום הפסיכולוגיה והמתמטיקה. מיותר לציין שהדברים נראים מופרכים במיוחד על רקע המשבר הכלכלי, שבו תיאוריות כלכליות שלמות אותן ייצרו במרץ המחלקות לכלכלה ובעיקר מינהל עסקים לא הוכיחו את עצמן, בלשון המעטה. לא כל כך מפתיע בהתחשב בהנחות הרבות עליהן הן מושתתות, והקושי ליישם אותן מחוץ לעקומות והמשוואות.

הבעיה בתפיסה של מירב ארלוזורוב, שהיא לא לבד. המחלקות לכלכלה הצליחו לייצר לעצמן מעין מונופול בעיני הציבור בכל מה שקשור לכלכלה הציבורית והיומיומית, ככל הנראה אך ורק בגלל הדמיון בשמות – מי מעוניין בסוציולוג כשר אוצר; או חלילה בפילוסוף. הבו לנו כלכלן. זה נשמע הגיוני כשמדובר בכלכלה, מה לא? הכלכלנים עצמם כמובן, מתבססים על ההפרדה הזו בינם לבין השאר, ושומרים ככל הניתן על שפה כלכלית מדירה, לא ברורה, אף שניתן היה להסביר את אותם הדברים באופן הברור לציבור הרחב (כאן המקום לכלל אצבע – בכל עת בה אתם שומעים כלכלן פותח משפט ב"מדע הכלכלה אומר לנו…", זה הזמן להעביר ערוץ בטלוויזיה/לסגור את הרדיו/להפסיק לקרוא את הכתבה; אין לו באמת מה לתרום לדיון, הוא פשוט רוצה להישמע חכם יותר מכל מי שמדבר איתו).

ולסיום, קשה להתנתק מהקונטקסט הפוליטי העכשווי. הבחירות הקרבות עוסקות, בין היתר, בשתי תפיסות כלכליות שונות: האחת של אדם בעל השכלה במינהל עסקים (וכמובן שארלוזורוב לא שכחה לציין זאת), והשנייה, אבוי לנו, של אשה בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות; במילים אחרות, בעלת השכלה אפסית במונחי ארלוזורוב. אם כן חברות, בעצם אין כל מקום להתלבטות בבחירות – שכן מי לא תעדיף אדם "רציני" ו"מקצועי" על פני מי שמינויה יהיה לא יותר מ"זלזול בניהול הכלכלי" של המדינה.

הכותב הוא בוגר תואר ראשון במשפטים וכלכלה מהאוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יוסי לוי

    מכל שרי האוצר, בעל ההשכלה האקדמית הגבוה ביותר בכלכלה – תואר שני – היה יגאל כהן-אורגד, שתקופת כהונתו אכן נכנסה להיסטוריה.

  2. עדי מאק

    זו אחת הסיבות לכך שהממשלה לאורך השנים יצרה מצב של בורות מוחלטת בנושא הכלכליבקרב העם. עד כה "כלכלה" הייתה מילה מאוד גסה.לכן גם בגלל שאין כלכלן מקצועי ואיכותי שיושב בראש משרד האוצר, קשה לי לשכנע את חבריי וישראלים אחרים שאפשר גם אחרת !!! חייתי בסין, יפן, גרמניה וספרד , ולכן אני יודעת שאפשר אחרת, ובעצם חייב להיות "אחרת" כדי שישראל וכל תושביה לא יפלו מטה מטה מטה לבור בלי תחתית.
    צריך לבנות מערכת כלכלית אחרת של קפיטליזם משולב בסוציאליזם וכמו כן בנשימה אחת לפרק את המבנה של ה"קונגלמורטים" שקיים בישראל. מבנה כלכלי סבוך ומסועף בו שולטות 5-10 משפחות בכלכלה הוא מבנה שמסוכן לא רק לכלל העם אלא גם למדינה , כפי שקרה ליפן. הקונגלמורטים שהיו קיימים ביפן מוטטו את כלכלתה החל משנות ה-90. אז אם מבנה שכזה ושיטה שכזו הפילו את ה"גדולים" ביותר, אז אל לנו להמשיך ולהסגר ולסגוד לכל ה"שרים" שלא מבינים ולו דבר אחד בכלכלה!!! עלינו להפסיק לסגור אוזניים ועיניים ולחיות במין בועה באוויר שכבר 20 שנה ביבי מוכר לעם, בשפה הפשוטה והפופוליסטית ביותר כפי שהעם אוהב!!!!
    כן, לצערי הרב עם ישראל הוא עם של הדיוטים, הוא ממזמן איננו עוד "עם הספר" שלומד מחכים משכיל חוקר ובהתאם לכך פועל ומתנהל.
    בקיצור, אילן גפני אני מסכימה עם כל מילה ומילה במאמרך. מקווה שרבים יקראו את מאמרך ויתחילו להפנים שחייבים לעשות שינויים בכלכלה הישראלית !!!

  3. עידנה

    תודה לך שאתה מודה ומתוודה בנוגע לזה:
    "אולם השלב הזה מעולם לא הגיע. עד סוף התואר נאחזנו בהנחות קלושות – כל הפרטים רציונאליים, יש בידיהם אינפורמציה מלאה וכו' – כדי להעמיק עוד ועוד במודלים מתמטיים שהקשר ביניהם לבין המציאות רק הלך והתרחק. מעולם לא למדנו כל הגות כלכלית. בוגר בתואר בכלכלה בארץ יכול לסיים את לימודיו מבלי לקרוא ולו טקסט אחד בכלכלה שאינו כולו משוואות – בוודאי לא של קרל מרקס (אני חושב ששמו לא הוזכר ולו פעם אחת בכל התואר), אבל גם לא של מילטון פרידמן או ג'ון מיינארד קיינס. על פי חוויותיהם של חברים שהתחילו תואר שני, הדברים לא הולכים ומשתפרים. להפך, המשוואות נהיות מסובכות יותר, ונראה כי הקשר למציאות מתרחק עוד יותר."

    חשדתי שהדברים הם כאלה, אבל כל הזמן הכלכלנים אמרו לנו (ההדיוטות) סימכו עלינו – אנחנו מבינים בכלכלה. תנו לנו לנהל כאן את הענינים!

    יש לי גם חשד שהם מוטים גם פוליטית – לימין לקפיטליזם ולבעלי ההון ונגד תנועות מהפכניות ו"לא זהירות" אבל על זה – בפעם אחרת.

  4. יוני

    הסיגנלים של ספנס, לדוגמא, היית שם לב שהנחת האינפורמציה המלאה מופרת לפעמים, גם בתואר הראשון.

    ויתור על הנחת הרציונליות הוא בעייתי מהרבה בעיות:
    "מה מציעים במקום?" ואיבוד המסגרת שנבנתה באמצעות הנחת הרציונליות הן שתים מהבעיות שנובעות מהנחת רציונליות מוגבלת או מה לא… אבל גם בזה עושים שימוש, במחקרים מסויימים.

  5. אזרח

    ייתכן שהתיאוריות הכלכליות הקלאסיות קרסו, וייתכן שיש צורך ברגולציה שתסייע בהתמודדות עם כשלי שוק (כפי שלמדו האמריקנים על בשרם בעקבות המשבר האחרון), וייתכן שיש לשלב תיאוריות "ביקורתיות" יותר או פחות בלימודי הכלכלה, ובוודאי שלא לשים את יהבנו על מכשירים פיננסים ספקולטיביים שמובילים בסופו של יום לקריסה – אבל הכותב המלומד חטא באותו חטא שהוא מאשים בו את גב' ארלוזורוב: היא מבטלת שכל ישר ושיקול דעת של שרי אוצר שלא למדו לתואר ראשון או מתקדם בכלכלה, והכותב מבטל את מדע הכלכלה (והכלכלה התחרותית, מעודדת היוזמה והקידמה) כאילו היה לשוליוחסר ערך.

  6. סמולן

    הציטוט מגיע מספרו של הא-ג'ון צ'אנג, 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם. מדובר בדבר ה 23, "כדי לנהל מדיניות כלכלית טובה אין צורך בכלכלנים".

    "… הכלכלנים דווקא בלטו בהיעדרם מכלכלות הנס של מזרח אסיה. הפקידים הבכירים ביפן היו ברוב עורכי דין בהכשרתם. בטייוואן, רוב בכירי הכלכלה היו מהנדסים ומדענים, ולא כלכלנים – וכך המצב גם בסין היום" (עמ' 271).

    צ'אנג מציע שאינטיליגנציה כללית חשובה יותר מידע לניהול כלכלי, ולכן "ממשלה תוכל להשיג אנשים מוכשרים יותר בקבלת החלטות כלכליות אם תגייס לשורותיה את אלו שלמדו את המקצוע היוקרתי ביותר במדינה (משפטים, הנדסה, או אפילו כלכלה – תלוי במדינה)" ולא כלכלה.

    מוזר לגלות שהמחקר שארלוזורוב מצטטת אומר בעצם דברים דומים. כלומר, המחקר הזה מגלה הרבה דברים, וביניהם גם קורלציה שלילית בין השכלה כלכלית וניהול יעיל של כלכלה. אם אצל צ'אנג הושוותה ההשכלה הכלכלית של הפקידות, הרי שהמחקר שארלוזורוב מצטטת מדבר על השכלה של שרי אוצר. בקיצור, הנה מה שהיא כותבת, רק לא מבינה:

    "…לאו דווקא המדינות שאנחנו מחשיבים כטובות יותר הן אלה שמקפידות על איכות המנהיגים שלהן. כך, אם ישראל ממוקמת שביעית מלמטה באיכות שרי האוצר, מתחתיה, בזנב הטבלה, מופיעות פינלנד, בריטניה, יפאן, קנדה ואירלנד – מדינות מהשורה הראשונה בעולם.

    המחקר החדש מספק הסברים לכך. דווקא מדינות חלשות יחסית, שמעוניינות לטפח את המוניטין שלהן כמדינות רציניות, מקפידות יותר על מינוי שרי אוצר או נגידים מרשימים במיוחד. כך, הדמוקרטיות החדשות של מזרח אירופה, או מקסיקו, מציגות נבחרת מעוררת השתאות של שרי אוצר, המורכבת מהכלכלנים הבכירים בעולם. ודאי וודאי שמדינות שמצויות במשבר עמוק, כמו יוון וספרד, ושזקוקות לאמון השווקים, מקפידות למנות שרי אוצר שהם כלכלנים מהשורה הראשונה. לעומת זאת, המדינות החזקות, שלא צריכות להוכיח לשווקים דבר, ממנות שרי אוצר או נגידים ממגוון רחב של עיסוקים – והניסיון הפוליטי חשוב לא פחות מהניסיון הכלכלי".

    עד כאן להשוואה, ועכשיו לתהיה. אם נשלב את צ'אנג וארלוזורוב, נראה שעדיף לקנות שורט על מדינות שמנוהלות על ידי כלכלנים, ולונג על מדינות שמנוהלות על ידי אנשים מוכשרים, משכילים ומחוייבים – שלא למדו כלכלה באופן פורמלי.

  7. טלי גולדרינג

    מירב ארלוזרוב הרי טענה שמי שטוען שכלכלה היא לא מדע הוא כמו מכחיש שואה. גם חלק מהתגובות פה חוזרות לנושא המדע, למרות שכלכלה לא עומדת בקריטריונים למדע: אובייקטיביות, אמפיריות, פומביות,כימות. עד שהאסימון יפול ואנשים יבינו שזה מסוכן מאוד לבנות על מודל כלכלי כאילו היה מודל של כוח המשיכה,הם לא יבינו את החשיבות בהיעזרות בסוציולוגיה או פילוסופיה וכמובן פסיכולוגיה.

  8. סטודנט לכלכלה

    "ההנחות לא הורדו עד סוף התואר…. וגם בתואר שני המצב לא יותר טוב" ?

    אתה בטוח? בתור מי שבשנה שלישית לכלכלה באוניברסיטת ת"א, אני רואה איך מסירים את ההנחות הללו אחת אחרי השניה ככל שהקורסים מתקדמים. ההנחות שהתקיימו במבוא למיקרו ממש לא התקיימו במיקרו 1-2-3, ולמעשה כל תפקידם של הקורסים המתקדמים יותר זה להראות לסטודנטים אט-אט מה קורה כאשר מורידים את ההנחות השונות ומקרבים את המודלים למציאות.

  9. יואש

    יפה דרשו אילן גפני וסמולן.
    את הכלכלות מנהלים פוליטיקאים ולא כלכלנים!
    גם את שטייניץ הפילוסוף מנהל פוליטיקאי בשם ביבי.
    ישראל נבנתה על תשתית של מדיניות חברתית וכלכלית של חברה יצרנית, עובדת שבה לעובדים יש אופק לחיים טובים יותר ובטחון כלכלי ותעסוקתי. בישראל הנוכחית הנשענת על פיתוח והישגי העבר, פורמים הפוליטיקאים חסרי החזון והמעוף את הקשרים החברתיים והבטחון הכלכלי של האזרחים וגורמים באיוולתם להידרדרות חברתית וכלכלית, לאי שוויון גדל ולכשלון בהמשך הדרך.

  10. שני

    הדיון סביב מי האשיות הראויה להובלת הליכים מדיניים חשובה ביותר. יכולתי להזדהות עם הביקורת כלפי גישה המנכסת תפקידים שהחברה מייחסת להם חשיבות עליונה (כגון, שר האוצר) לתארים של אותם התחומים באופן בלעדי (כגון, כלכלה). אם כי אני מרגישה שאפשר להרחיב את הדיון עוד יותר ואף להעמיק אותו בהוספת פרמטר שארצה להציעה. לדעתי, העניין הוא לא איזה תואר אלה איזו עשייה ואיזה נסיון האדם מביא איתו. אביא דוגמא מהחיים שלי ומהתחום בו אני עוסקת- חינוך. בשבת אכלתי צהריים עם חברות וחברים העוסקים כמוני בחינוך ושוחחנו על הרצון של יאיר לפיד להיות שר החינוך. עלתה השאלה- מה הקשר בינו לבין התפקיד? ואי לכך, איזו זכות יש לו לרצות לקחת על עצמו תפקיד שכזה? היו כאלו בדיון שבטלו את זכותו משום שאין לו תואר ראשון או אפילו תעודת בגרות. בעייני זה לא מה שבעייתי בסיפור של יאיר לפיד, מה שמטריד אותי זה הנסיון הכמעט אפסי שלו בעולם החינוך (ממה שידוע לי זה מסתכם בפעילות בשתי עמותות- "ילדים בסיכון" ועמותת "קרן להתחדשות בחינוך לנוער") . מנהלת בית ספר לשעבר יכולה בפוטנציל להיות שרת חינוך טובה לא בזכות התעודת הוראה שלה או התואר שלה בחינוך אלה בזכות הנסיון הרב שלה בשטח. בכך אני חולקת על אילן גפני אשר משאיר את השיח ברמת האקדמיה- אילו תארים מתאמים לאילו תפקידים ואילו חוגים אנו מעריכים בתור חברה. אני מאמינה שאנו צריכים לשאול את עצמינו מה הערך של האסמכתות האילו מלכת תחילה. בעידן שבוא יש דגש על טייטלים והספק הייתי רוצה לאתגר את נבחרי הציבור שלנו בזירה אחרת מאשר כותרות. הייתי רוצה לדעת שהם מכריעים בגורלי מתוך כך שחוו על בשרם, באיזה שהוא שלב בחייהם את תוצאות ההחלטות מדיניות בצד המבצע. לכן, בדבר שר האוצר לא מעניין אותי איזה תואר יש לו אלא באיזה מוסדות, אירגונים או עמותות רלוונטיות היה פעיל לפני כן ומה עשה בהן.