string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

המבוגר האחראי והילדות השובבות

כן, יוסי ורטר, הדבר הכי מגוחך שיכול לקרות בכנסת ה-19 הוא שאשה תנאם בלשון נקבה. תשובה מאשה שלא רוצה "להיגמל"
רוויטל מדר


בחירות 2013

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

הפיסקה הזאת סוגרת את מאמרו לסיכום הפריימריס בעבודה של יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי בה"א הידיעה של "הארץ". ותרגישו חופשיות וחופשיים ("נוהג מטופש וילדותי", כן?) להדגיש את הה"א הזו – שכן אולי כך תוכלו להאמין שאלה הם דבריו של פרשן פוליטי. המאמר מתחיל בסקירה כללית על מצבה של ראשת מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', אל מול הפמליה שתלווה אותה לכנסת ובכנסת, ממשיך בתיאור הקרב המתקיים שוורטר צופה כי ימשיך בין יחימוביץ' לעמיר פרץ, ומסתיים ברצף פסקאות קצרות המוקדשות למועמדים ולמועמדות שלהם ולהן ורטר הרגיש כי יש להקדיש פיסקה. בין הזוכים בכבוד: יצחק בוז'י הרצוג, פואד בן אליעזר, נחמן שי, ומרב מיכאלי וסתיו שפיר. את שני השמות האחרונים ניתן אכן לומר בנשימה אחת, שכן הן חולקות את אותה הפיסקה. בכל זאת, נשים – עובדה שיש בה כדי להאפיל על כל עניין אחר שיכול להיות קשור בשתיהן.

אחרת איך ניתן להסביר את הטיעונים העמוקים ששוטח ורטר ביחס לכל אחת מהן? "שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול" – מסכם ורטר את מה שעלינו לדעת על שפיר. מזל גדול יש לנו הבוחרות והבוחרים, סוף-סוף קמה לה מועמדת שאין אנחנו צריכים לחטט בדעותיה או בפעולותיה (כעת יש לקוות רק שלא תצבע את שיערה לשחור או לבלונד, שכן זה עלול להטעות אותנו). למיכאלי מקדיש ורטר קצת יותר מילים, בעיקר כאלה שמבהירות לנו שוב בדרך מפתיעה וחד-משמעית מיהי. בין האפיזודות המביכות על פי ורטר של חברת הכנסת לעתיד: אכילה עם הידיים. כן, זה ידוע, כל פוליטיקאי שנתפס מנגב חומוס או לא אוכל מנת שווארמה עם מזלג ידוע כמי שנתפס בקלקלתו, ולצערנו גם מיכאלי נפלה בפח הזה.

עוד ברשימה: חשיפת חזייתה בשידור. כך קורא ורטר את ההתרסה והביקורת שהיתה באקט הזה, שהתבצע בעקבות פרשת משה קצב ושניסה להסביר באופן ממשי שלשום גבר, רם מעלה ככל שיהיה, אין אפשרות לתרץ הטרדה-תקיפה-אונס של אשה. ורטר מעדיף להשאיר רק את האימאג' של מיכאלי בחזייה בראש שלנו, ולכן די לו בכתיבת המשפט התלוש הזה בכדי להמשיך ולהלין על אופייה של "השובבה" הזאתי, מיכאלי.

אך כל אלה הן כאין וכאפס לעומת מה שבאמת מפריע לפרשן: הבחירה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה, להתעלם מהציווי המפלה של האקדמיה ללשון עברית לפיו גם אם יש גבר אחד בחדר מלא נשים, הלשון שתדובר תהיה זכר. בתוך מערכת בחירות צינית מאין כמותה, ומתוקף השנים הרבות שבהן מסקר ורטר את כנסת ישראל על שלל הפוליטיקאים וקומץ הפוליטיקאיות שלה, הוא לא יכול לחשוב על דבר מגוחך יותר מאשר זה שאשה תעמוד ותנאם בלשון נקבה. הזיגזג המפלגתי נאמר של נחמן שי, שוורטר מזכיר כמה פסקאות לפני כן, הוא לא נושא שיש בו כדי להפוך מישהו לבדיחה; גם המהירות שבה התפרקה הקואליציה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש מפלגת קדימה שאול מופז, הוא לא מאורע שזכאי לשם בדיחה. אלה הם מאורעות שלכל היותר מעלים גיחוך קל, אולי חיוך, אין להשוות אותן לסקנדל שעומד מאחורי רצונה של אשה אחת – פמיניסטית – להדגיש את מקומן של נשים. מקום, שלצערו של ורטר ובניגוד לתפיסתו, עובר גם בשפה.

אך מהי השפה עבור ורטר, שרואה נשים ועדיין בוחר לקרוא להן ילדות. שפה זו אינה יותר מאשר כלי עבורו, שבו הוא יכול להשתמש כפי שעולה על רוחו, אך אוי לה למי שתחליט לבצע בשפה זו שינויים מבלי להיוועץ בו לפני שהיא קמה ועושה את כל אותן פעולות שובבות ומגוחכות שאינן מתאימות לילדה בגילה. הרי בשביל מה יש מבוגרים אחראיים בסביבה, אם לא בשביל להסביר לילדות וילדים מה מותר ומה אסור?

ואם כבר במבוגרים אחראיים עסקינן, אי אפשר שלא לתהות היכן היתה עינו של העורך או עינה של העורכת כאשר פגשו את הפיסקה הזאת. האם היא עברה חלק? האם הם חשבו שזהו חלק לגיטימי מפרשנות פוליטית, על אחת כמה וכמה כאשר אל מול שוביניזם ומיזוגניה אפשר תמיד לשלוף את הטיעון הריאקציונרי בדבר חופש הביטוי? וכך הפכה פרשנות עבשה למלאת ויראליות בריאה, והמון נשים זועמות מחד ושונאות ושונאי מיכאלי ושפיר מאידך שיתפו את המאמר הזה ברחבי הרשת וכתבו עליו, למשל, תגובה; הנה, כעת, בזכות הטקסט המביש הזה של ורטר, זכינו כולנו להתדיין בסוגייה "מהי פרשנות פוליטית ראויה". על כך אין אנו יכולות אלא להודות למערכת "הארץ".

לקריאה נוספת:

עוד על בחירות 2013

מאמרים נוספים של רוויטל מדר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דורית אברמוביץ

    רויטל, מאמר מעולה וכל כך חשוב שנכתב ופורסם

  2. מירי

    פטרוניסטי, סקסיטי ומכטער. פשוט מכער ודוחה לכתוב כך. למה שמיכאל בן ארי לא יגמל מהנוהג הילדותי שלו לשנוא ערבים נשים ושמאלנים? או הגב' אנסטסיה מלשפוך מים? להחרים את הטיפוס הזה. אני שוקלת לפטר את הארץ מתיבת הדואר שלי…

  3. דורית

    לא חייבים לבזבז טיעון טוב על קייס רע. את ה"שובניזם" או "מיזוגניה" יש לשמור לאירועים מתאימים, ולא לירות על אוטומט. בטח לא עבור מי שהפכה את חשופה קרדום לחפור בו, או לפחות להוציא ממנו זהב.
    מירב מיכאלי היא אופורטוניסטית חסרת בושה במסווה של פמיניסטית. לא יישכח למשל הראיון בתשלום שעשתה עם העבריינית המורשעת אתי אלון, שאחראית לכך שאלפים איבדו את הונם. הבחורה שיווקה עצמה עם הסיסמה, "אני משוגע על הלחמניות של מירב מיכאלי" (מה היה קורה לכל גבר שאומר דבר כזה?), והפכה ל"סלב" בתצלומים קרובים במיוחד וביחסים קרובים במיוחד עם מיטב גברי המדיה – כמעין נערת חצר.
    השימוש שלה בלשון נקבה אין בו כלום, פרט לגימיק שנועד לייצר בולטות עילגת. בדיוק כמו "טוריה" המגוחכים בעיתונות, בהן הפכה שינה משותפת באותה מיטה ל"אקט דכאני".
    את ורטר הצעיר או המבוגר איני מכירה, אך גם בעיני המנהג שלה הוא עניין מטופש ובלתי ראוי – כאשר יודעים מפי מי הוא מושמע, או מושמעת. חבל שתיפלו בפח של מיכאלי – עמיר פרץ כבר עשה זאת, והוא כמו תנועת העבודה ישלמו על כך מחיר יקר, כמו גם הרבה מצביעים, שיעניקו מקולם לנערת שמנת שזכתה בכל הפריבליגיות שישראל השבעה יכולה להציע, ובתמורה מביאה אג'נדה של קידומה האישי וכמה גימיקים. מטופשים בתכלית. גם בעיני אישה.

    1. דן

      דורית, ומה רלוונטית התגובה שלך?
      אם היית באה ואומרת שלמרות כל אלו, שנתונים לוויכוח, המילים המביישות של הארץ לא היו צריכות להאמר זה היה מובן.
      אך האם ניתן להצדיק את המילים המבישות האלה, בזה שאולי יש כאן טעות פוליטית.

      צריך להוקיע את הביטויים המסריחים של גברים אשכנזים, וגם לתת ביקורת. לא לומר שאין להוקיע את הביטויים כי יש ביקורת זו טעות שמזמינה עוד ביטויים כאלו.

      ממש כמו בדיון על מרגול כשהואשמה באיומים. צריך לבקר את המעשים הנפשעים שלה, ובמקביל להיכנס בכל מי שהשתמש בדימוי המזרחי כדי לעשות את זה.

      כשאת לא מוקיעה את הביטוי, את מכשירה את השרץ ופעם הבאה את תיהי הילדה הגינגית הבלונדינית המשוגעת…

      1. עמוס

        מתוך התגובה של דן (ההדגשות שלי):
        – "הביטויים המסריחים של גברים ***אשכנזים***"
        – "להיכנס בכל מי שהשתמש ***בדימוי המזרחי***"

        מצא את ההבדלים…

  4. רק אני

    יוסי ורטר זכית בתואר הפרשנות הכי מגוכחת ומיותרת לשנה זו..ואת יודעת מה אפשר לעשות איתה

  5. עפרהש

    מסכימה עם כל מילה.

  6. מאיר עמור

    על מה מדברת מירב מיכאלי? על מה מדברים במפלגת העבודה? תאמרו לי מה היא כן אומרת לא מה היא לא עושה או עשתה בעבר.

    פעם כתבה לי חברה (על מאמר "מפלגת הבשר הלבן" על הברית בין נתניהו וליברמן):מאיר יקירי אני מצליחה להבין מה "לא!" ולא מצליחה להבין מה "כן?"

    עניתי לה: שלום יונת, מה שלומך ואיך המשפחה? דש לגיורא. מה "לא" את מבינה ומה "כן" את לא רואה. אז אומר לך את "הכן". הכן הוא לבחור באג'נדה אזרחית. סדר יום המביא לידי ביטוי את מאוויהם, חוויתיהם ומיקומם של כל מי שלא מוצא עצמו במסגרות הפוליטיות הקיימות – מכל סיבה שהיא. אלה הם/הן "המוזנחים/ת" של החברה הישראלית. החברה הדוחקת לשוליים קבוצות רבות. נכון, על פי הניתוח שלי רוב המוזנחים/ת הם מזרחים/ת אבל לא רק. למי שקשה עם השפה הזו אפשר לעשות מה שאני ממליץ עליו כבר שנים רבות (בלי אף מילה על אשכנזים-מזרחים). רפורמה אגררית, רפורמה חינוכית, רפורמה בשכר, רפורמה של חוק וחוקה ורפרומה של גבול. בלי אף מילה על אשכנזים. סדר יום אזרחי על פי ההגיון שלי הוא סדר היום של הנביאים היהודים של צדק חברתי (ירמיהו, ישעיהו, עמוס). לו הם היו חיים היום, הפוליטיזציה של חיי היומיום לגביהם היתה מזרחית לחלוטין. קשה לך עם העיניין הזה. אני יודע. אבל להיות אזרחי בישראל היום הוא לדבר, לומר ולדרוש: אג'נדה הבנויה על התוכן של חייהם של מזרחים/ת בישראל. להיות מזרחי היום בישראל היא החזית הכי סוציאל דמוקרטית בישראל של היום. בלי זה אין סוציאל דמוקרטיה. זהו המצב. מרכיביו: רפורמה אגררית, חינוכית, רפורמה של חוק, רפורמה של גבול ורפורמה של שכר. ביחד, זהו מצע ישראלי מלא. זהו מצע לחברה סוציאל דמוקרטית המבקשת שלום של ישראלים על ידי ישראלים (גם יהודים).

    מהו "הכן" של מירב מיכאלי. זה מה שמעניין אותי. עד כמה היא רחוקה ממצע סוציאל דמוקרטי ישראלי. זה מה שמעניין אותי.

  7. מוריה אבנימלך

    מסכימה עם כל מילה במאמר של רויטל על פסקה שוביניסטית ומיותרת במאמר של יוסי ורטר. מירב מיכאלי וסתיו שפיר הן נשים איכותיות שישביחו את הרכב סיעת העבודה והכנסת. שימו לב גם ליחס המזלזל שמקבלת ציפי לבני, לא בחירה פוליטית שלי אבל פוליטיקאית ראויה, רצינית ומנוסה שהביאה 28 מנדטים בבחירות הקודמות.

  8. א

    הנושא הוא ורטר שמצביע בכל מילה שלו על היותו שוביניסט חסר בושה שכנראה דוכא בילדותו על ידי הנשים בחייו ( או שהרגיש מדוכא) ולא הצליח להתגבר על כך עד היום. חבל שהעיתון לא הוסיף ליד הטור שהוא לא מבטא את דעת העיתון.
    אדון דן , בנושא השוביניזם אין יתרון לאשכנזים ולמזרחיים לא חסר ברוך השם. יש לציין שלפחות בנושא זה אין אפלייה .
    לעומת זאת הייתי מציין לטובה ריבוי נשים ברשימת העבודה לכנסת מעבר לשריון שבליכוד. אולי זה גם יביא יותר קולות של נשים , אם כי משום מה נשים לא מתלהבות במיוחד להצביע עבור נשים . אבל אני גבר אז אני לא מבין בזה.

  9. אדר

    תודה, רויטל. הצלחת לכתוב מאמר מרתק על נושא שקשה לחדש בו.

  10. דןש

    מודה ומתוודה אינני ג'ינג'י.
    בכל זאת אני קורא לכל האדמוניים להתאחד כנגד אפיון אדם על פי מראהו ולא על פי מי שהו/שהי מיצג/מיצגת.
    סתו ומרב מכניסות רוח חיה וצעירה בפוליטיקה בדיוק כפי שעשתה ועושה חוטבילי מעברו השני של "מתרס" הדעות. כנסת ישראל זקוקה לרוח הצעירה, לרוח הדעתנית. לאנשים שחשובה להם ה"אגנדה" ולא האיטרסים האישיים. אנשים שיצטרפו ויפעלו במפלגה בעקבות דרכה ולא כאלו הבוחרים את מקומם כפי שבוחרים מוצרים בדוכן בשוק בהבדל יסודי אחד: בשוק בוחרים בהתאם ליופי הסחורה ומחירה – יפה וזולה; את המפלגה/תנועה/…. בוחרים על פי הכדאיות האישית והתמורה הצפויה.

  11. גיל

    ורטר הוא בקושי עיתונאי, התפקיד שלו זה בערך כתב רכילות לענייני פוליטיקה.

    לא מכיר יותר מדי את מיכאלי, ממה שהיא כותבת היא נשמעת כבעלת עמדות מוצקות ומנומקות, ככה שאם היא אופורטוניסטית (כאמור, לא יודע), לפחות היא עשתה קצת שיעורי בית. בכל אופן, השימוש שלה בלשון נקבה לא מגוחך בכלל, יש קשר חזק מאוד בין שפה לבין תבניות מחשבה. השימוש בלשון נקבה ברבים אומנם נשמע חריג ומוזר, אולם זו בדיוק הפואנטה. לשבש את דרך המחשבה הרגילה בעולם פטריארכלי. לא מדובר כאן על תקינות לשונית.
    אבל הוא כתב רכילות, מה הוא מבין בזה. ההיא משתמשת בביטויים מוזרים, האחרת ג'ינג'ית.