string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בגיל 13 היא לא יכולה לשתוק

ילדים לא צריכים להיפצע, לנשום גז מדמיע, לסכן את חייהם במשחק בחצר. הם גם לא אמורים להיות "סמל" ולא לצעוק על חיילים, ולא לאכול ארוחות בוקר עם ראשי ממשלה. בעקבות תמונות מנבי סאלח
חן משגבחן משגב

חוקר, כותב ופעיל פוליטי. גיאוגרף, מתכנן ערים וחוקר מגדר ומיניות, עמית פוסט-דוקטורט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון ועמית מחקר במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב

הידיעה שהתפרסמה שלשום באתרי החדשות הישראליים דיווחה על מפגש לארוחת בוקר בין "הילדה הפלסטינית שקיללה חיילים" וראש ממשלת טורקיה ארדואן. עבור מי שלא מעורים בנושא, אספר בקצרה כי מדובר בעאהד תמימי בת ה-13, בתם של נרימן ובסאם תמימי מהכפר נבי סאלח הסמוך לרמאללה. היא התפרסמה ברשתות החברתיות לפני כמה שבועות, לאחר שצולמה בהפגנה השבועית בכפר הולדתה כשהיא "מתעמתת" עם חיילי צה"ל. תמונותיה הופצו והפכו אותה לגיבורת פלסטין על ידי חלק מהגולשים, ולאיום ביטחוני חמור וסכנה לקיומה של מדינת ישראל על ידי אחרים. מעיון במאות הטוקבקים שפורסמו כתגובה לידיעה, ובניכוי הגזענות, הלאומנות, המיליטריזם והרוע הצרוף שהכילו מרביתם, ניתן לומר כי הטענה המרכזית שהועלתה בהם נכונה: לילדים אין מקום במאבקים לאומיים "של מבוגרים".

אבל למרות הטענה הנכונה, ויש לומר אף המתבקשת, כי ילדים אינם כלי משחק במאבקים ובמלחמות של המבוגרים וכי עליהם להישאר בבית, הרחק מאור הזרקורים, מהמצלמות ומהפוליטיקה, דווקא שמחתי שאותה ילדה, כמעט נערה צעירה, זכתה לכבוד הרם ולכמה רגעים של נחת הכרוכים במפגש עם ראש ממשלה זר, בבירה רחוקה. אינני רוצה להקדיש את הטור הזה לסיפור של משפחה מסוימת וילדה אחת, כי כמוה יש רבות ורבים, ילדות וילדים שחייהם כרוכים במלחמה ובמאבק, בסבל ובטראומה, באופן יומיומי. אבל הסיפור הזה יכול לשמש נקודת פתיחה לדיון קצר במקומם של ילדים בתוך המציאות הזו.

כבר כתבתי כאן בעבר על ההפגנה הראשונה בה השתתפתי בנבי סאלח לפני כשנתיים, הפגנה שבמהלכה נפצע אחיה הצעיר של אותה ילדה. הוא דווקא לא "התעמת" עם חיילים ואף אחד גם לא הפיץ את תמונתו ברשתות החברתיות, הוא הלך, כך סתם, עם ילדים אחרים ברחוב הראשי של הכפר ונפגע מקניסטר מתכת צה"לי תקני אשר פגע בבטנו וגרם לו לאיבוד הכרה ולפגיעה חמורה בכבד ובכליות – פגיעה שהצריכה אשפוז ממושך.

אז איזו ברירה יש לילד או לילדה שנולדו דווקא בכפר פלסטיני שחיילי צה"ל משתלטים עליו מדי שבוע? איזו ברירה ואיזו בחירה נותרו לילדים שאביהם יושב בכלא חודשים ושנים כאסיר פוליטי בעוון "ארגון הפגנות"? איזו ברירה יש למי שגם אם הוריו ישאירו אותו בבית ויאסרו עליו לצאת, הרי שחיילי הצבא המוסרי בתבל יחדרו לביתו באישון ליל. טוקבקיסט אשר כינה עצמו "יהודי גאה" כתב: "איזה הורים שולחים את ילדיהם להפגנה אלימה, צריך לאסור את ההורים ולתת את הילדים לאימוץ". האמנם? כלום להורה יש אפשרות בכלל להרחיק את ילדיו מהאלימות? כלל לא בטוח, בוודאי כשמדובר בהורה פלסטיני. הסיפור והתמונה הבאים אולי ימחישו זאת.

חברון, הפגנה בדרישה לפתוח את רחוב השוהדא, 24 בפברואר 2011. מה שלא ניתן לראות בתמונה זה את הצעקות, הריח של הגז המדמיע והבהלה, אבל ניתן לחוש מעט מכך כשמתבוננים באב האוחז בחוזקה בילד וילדה מבוהלים, כמעט מניף אותם באוויר בניסיון להרחיקם במהירות מאזור הסכנה. צילום: חן משגב

בהפגנה שהתקיימה בעיר המסוכסכת והאלימה חברון בתחילת 2011, צילמתי את התמונה הזאת. התמונה צולמה במרחק רב ממוקד ההפגנה – רחוב השוהדא הנטוש/סגור בצו כוחות הכיבוש. רואים בה את אחת הסמטאות המובילות מהרחוב בה ניטשה הפגנה אלימה וקשה לכיוון סמטאות הקסבה של העיר, בואכה חלקה החדש והמודרני בצד הנתון לשליטה פלסטינית (אשר לא מונעת פלישות חוזרות ונשנות של צה"ל והפעלת אלימות וכוח). חיילי צה"ל אשר ניסו לדכא את ההפגנה הגדולה והסוערת, פלשו לתוככי החלק שבשליטה פלסטינית, החלו לירות גז מדמיע וכדורי גומי מגגות הבתים ועוררו אימה ובהלה בקרב אוכלוסייה אזרחית שברובה הגדול כלל לא הייתה חלק מן ההפגנה. במהלך המנוסה עצרתי, הבטתי אחורה וצילמתי במהירות את האנשים הנסים מפחד. מה שלא ניתן לראות בתמונה זה את הצעקות, הריח של הגז המדמיע והבהלה; אבל ניתן לחוש מעט מכך כשמתבוננים באב האוחז בחוזקה בילד וילדה מבוהלים, כמעט מניף אותם באוויר בניסיון להרחיקם במהירות מאזור הסכנה.

תמונה זו מחברון, שבזמנו העליתי לעמוד הפייסבוק שלי שם זכתה לעשרות תגובות מזועזעות, ממחישה, כמו גם הסיפור של עאהד בת ה-13, עד כמה רחוקים חברון או נבי סאלח מהסלון והמחשב של הישראלי-יהודי המצוי המגיב בטוקבק עצבני באתר חדשות. חשבו רגע עד כמה קל להורים כאלה לשבת בביתם הבטוח ולצקצק בלשונם עד כמה ההורים הפלסטינים אינם אחראים ומסכנים את ילדיהם. כמה אטימות נדרשת כדי לא להבין שהמציאות בחברון, בנבי סאלח או במקומות אחרים רחוקה שנות אור ממה שהם מוכנים להודות. טוקבקיסטית אחרת, שכינתה עצמה אורית מתל אביב, כותבת כי ילדיה ראו את התמונה של הילדה מנבי סאלח ושאלו אותה למה הערבים כל הזמן צועקים וכועסים, והיא הייתה צריכה להסביר להם שזה בגלל שהם ערבים.

כמובן שלא צריך להרחיב כי הדברים מדברים בעד עצמם, אבל גם מגיבים גזענים פחות לא הצליחו להבין שתחת כיבוש ודיכוי אין להורים ולא לילדיהם בחירה. כך או אחרת הם חלק מהמציאות, כך או אחרת הם בסכנה – אם כשישחקו ברחוב ואם כשישנו במיטתם הלא בטוחה שבתוך הבית. בשום מקום אין ביטחון כשמישהו שולט על חייך, כשחיילים חמושים מכף רגל ועד ראש יכולים בכל רגע לפלוש לביתך, לאסור את הוריך לזמן ממושך ובלי סיבה ממשית או לירות למרחב הפרטי שלך תחמושת שונה ומשונה.

ילדים לא צריכים להיות חלק ממאבקים של "מבוגרים", הם לא צריכים להיפצע, לנשום גז מדמיע, לסכן את חייהם במשחק בחצר. כן, הם גם לא אמורים להיות "סמל" ולא לצעוק על חיילים, ולא לאכול ארוחות בוקר עם ראשי ממשלה. אבל האם הם יכולים לשתוק? האם יש להם או להוריהם איזושהי ברירה? יאמרו לי שגם במקומות אחרים בעולם ילדים נמצאים בסכנה, ואולי אף חמורה מזו שתיארתי כאן. נכון, ובכל זאת האחריות שלנו כישראלים, כאזרחים, למחות קודם כל כנגד העוולות שאנו אחראים להן, עוולות שרובנו, כפי שעולה חד-משמעית מהטוקבקים, לא מוכנים להודות בהן. אולי הסיבה היא שאנחנו, ילדינו, קרובינו, כולל החייל שיורה עכשיו בנבי סאלח או בחברון ומפחיד ילדים קטנים, פוצע אותם ומותיר אותם בטראומה לכל החיים, אחראים לכך. הילדה מנבי סאלח צועקת על החיילים לא בגלל שהיא ערבייה, אלא בגלל שבגיל 13 היא לא יכולה לשתוק.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דרור בל"ד

    תודה לחן משגב ולארדואן המקדמים כל אחד בדרכו את המאבק לשחרור פלסטין.

    וואלה לא מצנזרים את הסרטון
    http://news.walla.co.il/?w=/4560/2601957

    החייל שיורה עכשיו בנבי סאלח או בחברון ומפחיד ילדים קטנים, פוצע אותם ומותיר אותם בטראומה לכל החיים הוא תוצאה של מצנזרים ועורכים עלובים של עיתון עלוב שאינו מסוגל להביט לעוואד בעיניים וזורה חול בעיני קוראיו.

  2. דןש

    לצערינו הילדים מצויים בלב המאבק ושני הצדדים עושים בהם שימוש.
    היחדים הם הכי פגיעים במאבק – במיוחד בנפשם. בחינוך הפורמלי ו/או הבלתי פורמלי לשנאת האחר, בצדק ו/או שלא בצדק.
    אין מנוס מכך כל עוד ההורים מתעמתים. הבעיה היא שגם הסדר כל שהוא, שיהיה אמין ביותר, לא ירפא את הפגיעה הנפשית שחווים כיום הילדים משני הצדדים. דור שלם עשוי לעבור (כמו דור המדבר ביציאת מצרים), דור ללא הסתה, דור של התקרבות, עד שסגת האימים תהיה מאחרינו והילדים יגדלו כילדים.

  3. עמי אשר

    תודה לך חן על מאמר מרגש ונוגע ללב, שמחזיר קצת את הפוקוס לבעיה החשובה באמת.

  4. יריב

    הילדה צורחת על החייל כי אמה נעצרה. היא ואחיה נדחפים ע"י מבוגרים פחדנים שיודעים שהחיילים לא יפגעו בהם, ובאורח פלא כל המצלמות עומדות מסביב… לזה קוראים פאליווד, וזה תוצר של תעשיית השקרים הפלסטינית. אין ספק שארדואן מעריך את תוצריה של פאליווד, אבל למה שלמישהו אחר יהיה אכפת? ההורים אכן מועלים בתפקידם להגן על ילדיהם מכל רע, ובשטיפות המוח שהם עושים לילדיהם הם גורמים להם נזק, ומה שיותר חמור, מסכנים את חיילי צה"ל.

  5. נועם א"ס

    כשלציונים יימאס לגלגל עיניים צדקניות לשמיים מאחורי מסכי המחשב שלהם לאחר כל רצח נוסף של ילדה או ילד בידי אחת היחידות הביו-אופרטיביות במנגנון הפעלת הנשק הציוני, אולי יהיה אפשר להתחיל לחשוב כאן על חיים של בנות ובני אדם בשביל כולנו.

  6. איריס חפץ

    כמה צדקנות ועוורון יש גם בתגובה שלה ושל ישראלים רבים שהילדים שלהם הם חלק אינטגרלי ממאבק פוליטי אלים. ילדים בישראל רואים אלימות בטלויזיה ובבית במידה גבוהה. זה נראה כל כך מובן מאליו שילדים צופים בכאלו סצינות שכאילו כל מה שנותר הוא "להסביר להם" (וגם פה, "אורית" לא הסבירה והרגיעה, אלא עוד יותר הפחידה והשתמשה בילדיה למטרות של מאבק לאומי. "ההסבר" שלה רק ממשיך את מעגל האימה, ממשיך את ההכחשה וגורם ליותר פחד אצל ילדים שמזהים פחד ומרגישים את השקר). לא שהילדים הישראלים הם הקורבן הכי גדול של האלימות של הוריהם, אבל הם גם קורבן לה וחסרי ילדות במובן הבריא שלה למרבה הצער, כמו שחווים ילדים אחרים במקומות אחרים בעולם.

  7. עמי אשר

    כנראה שגם את מוחי שטפה תעשיית השקרים, יריב. גם אני נולדתי בפלסטין, וגם ליד הבית שלי מסתובבים לפעמים חיילים עם רובים, כי זו הנורמה בארצנו. הם נחמדים אליי בגלל שאני יהודי. הם לא היו מעזים להניח יד על אמא שלי, כך שאין לי עילה לירוק עליהם למרות שהפה שלי מלא. ואם המלים הללו, או מצלמה זו או אחרת, או רוגטקה השם ירחם מסכנות את חיילי הכיבוש ("צבא ההגנה") אז באמת סליחה. ככלות הכל, גם הם ילדים.

  8. שרית

    המון תודה לחן על המאמר הזה. נדמה שכל מילה בסלע ואכן שימוש בילדים הוא דבר מכעיס. אך לילדים פלסטינים באמת שאין ברירה. לעומת זאת, לילדי מתנחליהם ולהוריהם כן יש, אך האחרונים לוקחים את ילדיהם איתם לכל "פעילות בשטח".
    הנה קישור לאלבום תמונות שמראה שברגע שנאספו פלסטינים באדמתם לאחר שמתנחלים עקרו להם עצים, בתגובה הגיעו מלא מתנחלים עם ילדיהם, חלקם עוללים ממש, כדי להתעמת עם פלסטינים:
    https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151327394872138.496882.779192137&type=1

  9. אלמה ביבלש

    קוראת את הטקסט הזה של חן ונזכרת במשפחת אבו עיד מלוד. משפחה הכוללת 7 אחים, 7 משפחות גרעיניות. 7 בתים שנהרסו על ידי הרשיות בבוקר גשום אחד והשאירה מעל 40 ילדים ללא קורת גג. ההריסה הובילה למאבק עיקש אינטנסיבי ואמיץ של המשפחה למציאת פתרונות דיור חלופיים ונגד הריסות בתים. המאבק לא השיג את שקיווינו אך היחודי בו היה שהילדים ובעיקר הילדות לקחו בו חלק מאוד משמעותי ומוביל שכלל לעיתים גם "עימות" עם כוחות משטרה. עלו בי אז הרבה שאלות אך בסופו של דבר היה ברור- הילדות נלחמות על הבית, לומדות לא להרכין ראש ולדרוש את זכותן, אין להן ברירה אחרת. וכך גם לילדי משפחת תמימי ולמשפחות אחרות בגדה המערבית, מזרח ירושלים, עזה ובשטחי 48. הלוואי והיתה ברירה, אבל אין.

  10. ערן

    הטענה שהם פוגעים באזרחים שלנו אף פעם לא צריכה להתעמת עם מעשי צה"ל בגדה ובעזה(עד למצבע האחרון) כי צה"ל הוא קונסנזוס חזק מדי, מעבר לדיון, כמו חיה שאוכלת עשב, כמו השמש שזורחת ושוקעת, אין עוררין ואין ויכוח, מעבר לתחום וכך הישראלים כל כך הזדעזעו מהפיגועים בשנות התשעים והזעזוע היה ונשאר התירוץ להכול. אז לסיכום אומר שהבורות היא נשק לפובליציסטיקה.

  11. נפתלי אור-נר

    האוכלוסיה הפלשתינית

  12. רני

    u
    ואף לא מילה על ארדוואן. שליט שמשתמש בילדה ובאסון הישראלי פלשתיני
    בכדי לקדם רעיון חשוך אימפריאליסטי ומדכא של חידוש הכליפות סולטנות.
    לא בכדי העבירו המורדים כנגד אסאד את מרכזם מחוץ לתורכיה בכדי לא להתלכלך בזוהמה הזו. עשרות עיתונאים תורכיים בכלא. שליטה בקפריסין היכן שבאמת בוצע נקוי אתני של היוונים + התנחלות של תורכים מאנטוליה שההתנחלות הישראלית הבזויה כאפס לאומתה. דיכוי הלאומיות הכורדית,
    השווה גורל השפה הערבית בישראל לגורל השפה הכורדית בתורכיה. הפצצות של כפרים כורדיים בעירק וגם בתורכיה, איזורי משטר צבאי גדולים מכל ישראל שעיקר תושביהם כורדים. פתח את הרשת וראה מה אומרים ארגוני צדק אירופאים על תורכיה. מאז ומתמיד ניצלו פושעים בוני אימפריות את הסכסוך האסוני ישראל פלשתין לבנות את האימפריות שלהם. מתוך האימפריאליזם
    העותומני שהיה בו רק דיכוי (כמה סורים, לבנונים, פלשתינים מדברים תורכית
    אחרי יותר מ 400 שנות שלטון וכמה מדברים שפות אירופאיות) קמה העצמאת הערבית. שאל כל אינטלקטואל פלסטיני אמיתי שמכיר באמת את קורות המזה"ת
    מה דעתו על הניאו-אימפריאליזם התורכי עותומני והאיש הערמומי הרע הזה ארדוואן. בושה לפלסטינים שנופלים לתוך המלכודת המטופשת הרעה הזו.
    בעשרות שנות שלטון ישראלי, רע בעצם מהותו, עשתה ישראל יותר לעניין הפלסטיני ולרווחתו של הפלסטיני הממוצא יותר ממאות שנות שלטון תורכי וזה לבד אומר מדוע הכלל הערבי נזהר מתורכיה וחושד בה ובצדק. איזו הצגה בזויה איזה ניצול שפל של האסון ישראלי פלסטיני.

  13. עמי אשר

    עד מתי ינקה הכיבוש את מצפונו בדמם של מדוכאים אחרים? בהחלט יכול להיות שהיו צבאות רצחניים יותר מצה"ל ומתנחלים אכזריים ואטומים יותר מאלה היהודים.
    צרת רבים נחמת טפשים.

  14. עמית

    ילדה בת 13 לא מקללת ורצה אחרי חיילים חמושים בגלל ש"היא לא יכולה לשתוק". זו אמירה שעושה רומנטיזציה לאומנית לילדה קטנה שרצה אחרי חיילים חמושים ומקללת אותם. היא מקללת ורצה אחרי חיילים חמושים מהסיבה הפשוטה שהיא הבינה שיש לה תמיכה חברתית למעשה הזה. תמיכה חברתית לסכן את עצמה. תמיכה חברתית להעמיד את עצמה בקו הראשון למפגינים. – מול חיילים חמושים -.
    המסקנה מזה היא לא שהילדה אמיצה. הילדה, כמו כל ילד בן גילה, הגיבה לנורמות של החברה בקרבה היא גדלה. המסקנה היא שהחברה הזו משתמשת בצורה צינית בילדים, בין אם אתם חושבים אם זה לשם מטרה צודקת או לא. הטקטיקה היא שימוש ציני בילדים.

    1. נועם א"ס

      איזו הפתעה. המגיב המתקרא עמית שב לדברר אלימות ממוסדת בילדים בידי מנגנון הפעלת הנשק הציוני. המגיב המתקרא עמית הגיע ממזרח אירופה על מנת ללמד את הילדים כיצד נכון לגדל ילדיהם, שהרי אין דבר טבעי יותר בשביל יליד מזרח אירופה מאשר להחליט לאחרים מי ראוי לגדל ילדים. והרי כל זאת למטרה ראויה בהחלט: לאפשר ללא הפרעה את המשך אלימותן של יחידות הפעלת הנשק הביו-אופרטיביות במנגנון הציוני – עד שילמדו סופסוף הילידים המטומטמים איך צריך לגדל ילדים, לאיזה אלימות הם טובים (- ציונית, אלימות ציונית זה הכי אחי) ולאיזה אילמות אינם טובים.

      1. עדי

        לנועם א"ס,
        אתה כל כך מגוחך בתגובה שלך, שהדבר המשעשע היחידי זה שאתה חושב שגבב השטויות הזה הוא כתיבה מתוחכמת וסרקסטית. בטח תלמיד פילוסופיה שנה ב' או משהו. הטיעון של עמית היה תקף, ואם היית מסוגל להתמודד איתו היית עושה כן. העובדה שלא עשית זאת, ובחרת להתבטא כמו טיפש ("המגיב המתקרא עמית" … "אלימות ממוסדת בילדים" … "מנגנון הפעלת הנשק הציוני" … "המגיב המתקרא עמית" … "ללמד את הילדים" … "אלימותן של יחידות הפעלת הנשק הביו-אופרטיביות במנגנון הציוני") מלמדת שאתה לא מסוגל להזים את הטיעון של עמית.
        לפעמים עדיף לשתוק ולהיראות טיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה.

        1. סתיו

          בטח שמתם לב שהילדה לא נראית הכי… מזרח תיכונית… אם כבר, היא נראית יותר מזרח אירופית. השאלה היא איך זה קרה. האם מתנדב/ת אסטוני/ת או לטבי/ת תרמ/ה לקוקטייל הגנטי? האם השלב הבא במאבק הוא מלחמה נגד סלאבו-פלסטינים?

      2. עמית

        אז מעבר לעלילה שלך שאני תומך באלימות נגד ילדים (נו באמת), עכשיו גם החלטת שבאתי ממזרח אירופה? לא באתי לפה משום מקום. נולדתי וחייתי פה כל חיי. הורי הגיעו לפה ממקום אחר במזרח התיכון, לא שזה רלוונטי. אני אופתע ביום שבו תגיד משהו שדווקא כן רלוונטי ותשיב לעניין.