string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

התחברות כדרך לא סלולה

בשבועות האחרונים שאלו אותנו לא מעט פעמים בניסוחים שונים, למה התחברות-תראבוט לא מקימה רשימה לבחירות. לפניכם תשובה ארוכה המסבירה מדוע בחרנו להיות חלק מחד"ש ולמה אנחנו עדיין עומדים מאחורי בחירה זו, תוך ניסיון לחזק ולהנכיח בזירות שונות את קיומה של מנהיגות שמאלית עממית, ערבית ויהודית-מזרחית
חררדו לייבנר

בחירות 2013

מה אתם עושים בחד"ש? לא היה עדיף שתרוצו בעצמכם בבחירות? למה אתם לא חוברים לרשימה אחרת? למה לא הקמתם משהו עם פעילי מחאה? אלה שאלות שאני ופעילי ופעילות התחברות-תראבוט נשאלנו לא מעט פעמים בשבועות האחרונים. אנסה להציע הסבר שאולי משקף עמדות והלכי רוח בתראבוט, אבל שהם בעיקר על אחריותי.

ראשית, הבהרה ביחס למעמדה של תראבוט בחד"ש. החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון איננה מפלגה. זו חזית שבה יש מקום לארגונים שונים. הגורם המרכזי בחד"ש הוא מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) ולצדה לא מעט פעילים ופעילות עצמאיים, ברובם המכריע פלסטינים אזרחי ישראל, התארגנויות לא גדולות אבל חשובות כמו ועד היוזמה הדרוזי, חזיתות מקומיות (כמו חזית נצרת הדמוקרטית) או ארגון נשים כמו תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות בישראל) ומאז שנת 2008, גם תראבוט. אנחנו תנועה קטנה, ובהתאם לכך גם משקלנו במוסדות חד"ש. על בסיס ההסכמות הפוליטיות הבסיסיות שמנוסחות במצע חד"ש ולאחר שנים של בלעדיות רעיונית של מק"י, החזית קיבלה אותנו, כולל ייצוג במוסדותיה, בידיעה שיש לנו תפיסות רעיוניות שונות, ניתוח שונה של הפוליטיקה והחברה וגישה אסטרטגית ייחודית. הנכונות להיכנס למערכת יחסים לא פשוטה שכרוכה לפעמים בחילוקי דעות, בהבדלי גישה וסגנון היא ביטוי להבנה שקיימת בחד"ש לחשיבות הרב-גוניות והפלורליזם בבנייה של הגוף הפוליטי. זה לא מעט במקומותינו שבהם הפוליטיקה, מימין ומשמאל, היא כמעט תמיד שבטית וסגורה, והבריתות הן תמיד רק טקטיות סביב אינטרסים מיידיים.

בין נכונות לקבל אותנו כשונים לבין הפנמת מלוא המשמעויות של פלורליזם בחזית פוליטית אחת הדרך ארוכה, ולכן החיים המשותפים לא רק רוויים בהבדלי דגשים, אלא גם באי-הבנות ובפערי ציפיות הדדיים. אבל לו היו רק אי-הבנות ופערי ציפיות, החיים היו קלים. למרות הימצאותנו המשותפת בצד השמאלי המובהק של המפה הפוליטית, מחוץ לגדרות הציונות, ולמרות ההסכמה על מצע מינימום משותף, מסתבר שיש בינינו לבין חלק מהשותפים גם פערים בתפיסה הפוליטית. אנחנו מתנגדים, לדוגמא, למגמה של אחדים בחזית שנוטים למתן את המסר כדי להתאים עצמם להלכי הרוח בשמאל הציוני. גם התעקשותנו על שיריון נשים ברשימה לכנסת נבעה מתפיסה פוליטית. לא מנגנון השיריון עצמו עניין אותנו, אלא יצאנו מתפיסה שיחסי כוח חברתיים נוכחים בכל מקום, וגם גוף פוליטי הפועל לשינוי החברה בכיוון של דמוקרטיה ושוויון איננו פטור מהם, ובודאי לא פטור מתנאי פתיחה נוחים יותר לגברים ומתפיסות של עליונות גברית. לכן חשבנו שיש צורך בשיריון כאמירה פוליטית מוסדית.

המאבק בנושא ייצוג נשים לא הסתיים עם כישלון של הצעת השיריון. הרוב שדחה את השיריון תמך בהצהרה רשמית של מועצת חד"ש, שגם אם לא סיפקה אותנו היא משמעותית ולפיה בכנסת הבאה תכהן מטעם חד"ש אשה. איך? אם חד"ש לא תשיג את הקולות הדרושים לכניסתה של נבילה אספניולי, מועמדת מספר חמש, היא תיכנס מאוחר יותר, שכן שני מועמדיה הראשונים, ח"כ ברכה וח"כ סוויד, הצהירו נחרצות על כוונתם להתפטר ולפנות את מקומם כעבור שנתיים. אנחנו לא מאושרים מהפיתרון הזה, אבל הוא משקף תהליך ומאבק שלא הושלמו. זהו פרי של מאבק ולא טובה שמישהו עושה. לא מספיק? בוודאי שלא מספיק, אנחנו שואפים להגיע לפחות לייצוג שוויני בין נשים לגברים. זה כן מבטא תזוזה בכיוון שלמענו נאבקנו יחד עם שותפים ושותפות אחרות. נבילה אספניולי, פעילה חברתית פמיניסטית בעלת גישה קהילתית השתתפותית והרבה קבלות הן מבחינת עמדותיה והן מבחינת מאבקים, מבטאת במידה רבה את הגישה, העמדות והדגשים שהיינו רוצים לראות בסיעת חד"ש בכנסת.

הפגנה למען הכרה בכפר דהמש ולמען סולידריות בין תושבי המדינה "הבלתי-מוכרים", הלא-חוקיים, מאוימי הפינוי וההריסה, ערבים ויהודים, נובמבר 2012

התחברות-תראבוט הציבה לעצמה כיעד אסטרטגי לפעול גם בקרב יהודים וגם בקרב פלסטינים, לחיזוק תהליכי שחרור עצמי של הנתונים תחת דיכוי וליצירת שותפות שמאלית המודעת ליחסי כוח חברתיים ורגישה לצורך להימנע משעתוקם בתוך המאבק הפוליטי-חברתי. אנחנו שואפים לתרום להתפתחותו של שמאל מזרחי וערבי יותר, שמחפש שורשים בתרבויות העממיות של בני ובנות האזור. זה משפיע על סדר היום שלנו, על המאבקים והאנשים אליהם אנחנו חוברים ועל דמותנו. אנחנו מנסים לחזק ולהנכיח בזירות שונות את קיומה של מנהיגות שמאלית עממית, ערבית ויהודית-מזרחית. מעבר לכישוריה המתאימים לחברות בכנסת, זהו חלק מההגיון שהוביל אותנו כתנועה להציע לחד"ש את מועמדותה של יעל בן יפת. לדעתנו היא יכולה להיות חברת כנסת מוצלחת ולסמל את הצמיחה של שמאל אחר: רדיקלי, נשי-פמיניסטי, עממי ומזרחי, התובע את השינוי החברתי-תרבותי הנדרש כנגד ההגמוניה הציונית-אירופאית.

לצערנו, מועמדותה של בן יפת לא השיגה את התמיכה הנדרשת כדי להתמודד מול ח"כ מכהן ומוצלח כמו דב חנין. כמעט מאה צירות וצירים הצביעו לה בהצבעה על המקום השלישי – פי 4 ממספר הצירים המזוהים עם תראבוט שהיו באולם. זה לא הספיק, אבל זו תמיכה לא מבוטלת. לחד"ש יש היסטוריה רב-משמעית עם ייצוג מזרחי-רדיקלי. במשך עשור וחצי בערך חד"ש, כחזית פוליטית שנשענה על רוב מכריע של מצביעים פלסטינים, העניקה מקום בכנסת לצ'רלי ביטון בתור נציג אחד מפלגי הפנתרים השחורים. חד"ש עשתה זאת מתוך אמונה בחשיבות של צמיחת שמאל-מזרחי ועממי מחוץ לציונות. הניסיון ההוא לא הצליח (ולא כאן המקום לנתח למה) והשאיר גם טעם מר וצלקות של ממש בחזית, כאשר ח"כ ביטון נצמד לכיסא ונוכח התביעות לפנותו ערק עם המנדט בכנסת לשורות הימין במהלך אופורטוניסטי.

לאחר למעלה מעשור וחצי ללא ייצוג מזרחי עקב היעדרם של בוחרים מזרחיים במספר משמעותי, בבחירות של שנת 2009 ועל רקע כניסת התחברות-תראבוט לחד"ש נבחרה נורית חג'ג' למקום השישי ברשימה לכנסת – שהיה מקום סמלי ולא ריאלי – בגדר הכרה מחודשת בתוך חד"ש. ראינו אז באור חיובי את הצעד והסתפקנו בו, שכן היינו תנועה שרק הוקמה וטרם הוכיחה את עצמה כדי להציע מועמדת למקום ריאלי. לקראת הבחירות הנוכחיות המצב היה שונה. כבר הראינו בפעילות ממשית את הפוטנציאל הטמון בחיבור בין שמאל עממי לבין ציבורים ממוצא מזרחי סביב מאבקים חברתיים. יתרה מכך, לאחר חצי קדנציה במועצת עיריית תל אביב-יפו התגלתה יעל בן יפת כנציגת ציבור מעולה שמשלבת היטב בין פעילות ייצוגית לבין מעורבות במאבקי שטח.

יש ששאלו אותנו מדוע יעל התמודדה רק על המקום השלישי מול דב חנין ולא על מקומות אחרים. ההסבר פשוט. גם בעת הגשת מועמדותה, יעל הבהירה שהיא לא תתמודד מול מועמדת פלסטינית או שמועמדותה לא תבוא על חשבון של ייצוג פלסטיני. רוב גדול מאוד של קולות חד"ש מקורם בציבור הפלסטיני בישראל, ציבור הסובל מאפליה ותת-ייצוג, ולדעתנו במצב דברים זה אין מקום בחמשת המקומות הראשונים ליותר מנציג יהודי אחד.

אנחנו שותפים בחד"ש עם כל הסתירות והמורכבויות ששותפות כזאת מעלה. שותפות אמיתית היא בהכרח שותפות בין שונים, בין שונים חברתית, שונים רעיונית, שונים תרבותית, וזה בהכרח אומר מתחים וחיכוכים והתנגשויות. הבחירה שלנו בשותפויות היא בחירה אסטרטגית. היא קשורה להבנה שלנו, שבחברה מופרדת ומפוצלת החיבורים בין שונים שאינם מאבדים את ייחודם הם הכרחיים לשינוי חברתי. להישאר מפוצלים ומבודדים בארגונים הומוגניים רק יחזק את ההגמוניה של המעטים ששולטים על כולנו. לכן עדיף החיבור הקשה, הרצוף בעיות וחיכוכים, על פני הבידוד הנוח אך חסר האפקטיביות. ויש עוד משהו, שקשור להבנה שלנו את תהליכי פיתוח התודעה והידע למען שינוי חברתי. איננו חושבים שהאמת השלמה נמצאת אצל מישהו מסוים, לא בספרים של הוגה דעות מסוים ולא בכיס של ארגון או אדם מסוים. בודאי גם לא אצלנו. הידע לא נתון מראש אלא הולך ומצטבר והתובנות מתפתחות מתוך המפגש והחיכוך בין השונים. האמת צומחת בעשייה ומתוך השותפויות והסתירות. לכן אנחנו לא מתיימרים להיות קבוצה של צודקים וטהורים שגילו את האור, אלא תנועה בהתהוות מתמדת, היודעת פחות או יותר את כיווני התפתחותה, אבל תמיד משתנה ומתפתחת יחד עם שותפים אחרים, לעולם לא מתבודדת ומתבדלת.

במציאות הישראלית אנחנו מרגישים אחריות, אחריות גדולה, לעשות את המיטב שביכולתנו להתפתחותו של הגוף הפוליטי השמאלי היהודי-ערבי הגדול ביותר שמחוץ לגדרות הציונות. האחריות הזאת גורמת לנו להיאבק על חד"ש בתוכה, לנסות ולהציב אלטרנטיבה, ומדי פעם גם להגיע לוויכוח מר וגלוי עם שותפינו בתוך החזית. האחריות הזאת גורמת לנו לרצות ולהתאמץ להצלחת החזית במאבקים הצודקים ולחזק אותה בבחירות הכלליות כאשר מנגד עומדים כוחות פוליטיים ציוניים רבי עוצמה. מעבר לכל הביקורת וההבדלים חשוב לראות את המשמעות הגדולה שיש לקיומו של גוף שמאלי יהודי-ערבי גדול יחסית, המבוסס על עמדות יסוד עקביות.

חבר ועמית כתב לאחרונה שהוא מייחל למעין חזית עממית יהודית-ערבית בישראל, וחשב על חזיתות שמאל שבארצות שונות בעולם היו בסיס להתנגדות לפשיזם ולעתים בסיס לעליית השמאל לשלטון. בניגוד אליו אינני חושב שחזית כזאת יכולה לצמוח סביב ארגון קטן ומתבדל כמו דעם, המתעקש להתמודד בבחירות בנפרד פעם אחר פעם ומוריד לטמיון אלפים בודדים של קולות בלי להתקרב לנדרש לעבור את אחוז החסימה ובלי לחפש שותפויות. בניית חזית יהודית-ערבית רחבה הנאבקת על שינוי חברתי כנגד הגמוניה ציונית-קפיטליסטית דורסנית דורשת גישה הפוכה. היא דורשת טיפוח שותפויות בין שונים, רקימה עדינה של בריתות ונכונות לשים בצד אגו ארגוני. זה לא דבר פשוט. לראייה כישלון הניסיון של פעילות ופעילים, בו תמכנו, לקדם איחוד אלקטורלי בין חד"ש לבל"ד. לצערנו חד"ש עדיין לא בשלה להרחבה גדולה. אבל היא כן גוף ערבי-יהודי עם אלפי חברות וחברים, עם שורשים עממיים וסניפים מקומיים והרכב חברתי ותרבותי הטרוגני. חד"ש היא עדיין הדבר הקרוב ביותר והבסיס שבלעדיו לא תיתכן חזית כזאת בעתיד.

כמה מנדטים יהיו לגוף השמאל היהודי-ערבי היחיד המיוצג בכנסת? ארבעה, שלושה או חמישה? זו לא בהכרח שאלה של אפקטיביות פוליטית מיידית, אלא בעיקרה אמירה לכלל החברה בישראל ולבניית כוח אלטרנטיבי. לכן, בסופו של דבר ולמרות כל הקושי, התחברות-תראבוט היא תנועה שותפה בחד"ש.

לקריאה נוספת:

כשאשכנזי ומזרחית התמודדו | תום מהגר

כוחו של הקול הנשי | רוויטל מדר

מתוך ערכים סוציאליסטיים משותפים | מיסם ג'לג'ולי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דרור בל"ד

    "להישאר מפוצלים ומבודדים בארגונים הומוגניים רק יחזק את ההגמוניה של המעטים ששולטים על כולנו. לכן עדיף החיבור הקשה, הרצוף בעיות וחיכוכים, על פני הבידוד הנוח אך חסר האפקטיביות".
    הטענה הזו אינה יכולה להיות מוצגת כאקסיומה, כפי שמציגה הכותב, היות וקיימת גישה אחרת הגורסת כי לא בהכרח ההגמוניה הציונית-אשכנזית תתחזק, ולא בהכרח דרך זו נוחה (נוחה?) ולא אפקטיבית. ראו למשל כאן http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/425/076.html

    "חזית עממית יהודית-ערבית בישראל…אינני חושב שחזית כזאת יכולה לצמוח סביב ארגון קטן ומתבדל כמו דעם".
    חררדו לייבנר הצהיר לאחרונה כי הוא והתנועה בה הוא חבר לא יתקפו שותפים פוטנציאלים אנטי ציוניים. בואו נשכח (ונסלח?) את 2009, בה התעסקו העשבים השוטים של חד"ש בהשמצות חסרות שחר וחמור מכך, חסרות אחריות, ונחליט כי מעתה ואילך לא תוקפים. נו יופי, בלעדיות ההחלטה ע"פ לייבנר שמורה לתנועת חד"ש. הם יחליטו מתי להציג את בל"ד בתוך מפלגה לאומנית ומתי לאחל גם לה בהצלחה בבחירות. השאר – אלה שלא תומכים בחד"ש – מתבקשים להענות לדרישות וועדת המפלגה.

    לייבנר יודע שהעשבים השוטים טעו. חבל שלא השתיק אותם אז אבל השתיק אותם היום, רגע אחד לפני שחנין זועבי מתפוצצת בכנסת. אלא שהצורך לשמור על הבלעדיות של השיתוף-פעולה יהודי-ערבי, כמו גם הצורך לגנות את ההתבדלות ללא שום טיעון התומך בגינוי זה, מביא אותו, לאחר הכשלון המחפיר להתמודד ברצינות עם חילוקי הדעות עם בל"ד (ראו הערה1), להתעסק דווקא בדעם – מפלגה שצמחה יש מאין כמטאור והצפוייה לקבל 15 מנדטים ולהפוך למפלגה השלישית, אולי השנייה, בגודלה בכנסת הבאה.
    הערה1: "האסטרטגיה של חד"ש היא לעשות מונופול על היהודים ועל הסולידריות. השותפות היהודית-ערבית בלבוש של חד"ש כל כך הזיקה לסולידריות אמיתית" – חנין זועבי.

    השמאל הלא ציוני האשכנזי ידע לתקוף ע"י שימוש בתיאוריות אקדמיות היישר ממגדל השן כל מנהיגה פלסטינית או מזרחית אשר לא היה לה את הכלים האקדמאים להתמודד עימם, אך היה להן משהו גדול הרבה יותר וחשוב הרבה יותר – יכולת להנהיג. כך ויתר, ואח"כ סילק ("אנו נפרדים בהקלה מאישה שניסתה לחבל בשותפות האשכנזית-פלסטינית דווקא בשיא הסחת הדעת של שיתוף הפעולה, והצליחה בנסיונה זה")את גדולת המתנגדות בכל הזמנים טלי פחימה רק בגלל שלא הסכים לכאורה עם הבדלנות או הקיצוניות או הלאומנות או השד, ולא רק העדתי, יודע מה.
    רק מטורף לא יקבל בברכה את הצטרפותה של אסמא אגברייה לשמאל הלא ציוני. רק מטורף לא יכיר בכריזמה האדירה שיש לה ובפוטנציאל של כריזמה זו לסחוף קהלים נוספים למאבק. אין אישה כזו בחד"ש, וכנראה שלא תהיה בקרוב. לא לחינם התעקש מאיר עמור דווקא על אגברייה כמי שעשוייה להנהיג, במשותף עם אחרות, שותפות פלסטינית-מזרחית פמיניסטית. לא לחינם דורש סמי שלום שטרית לראות באש (כמטאפורה) תנאי הכרחי לכל מאבק, והאש מתחילה בעיניים.

    יש לי חדשות בשביל חררדו לייבנר. בניגוד לקביעותיו הפסקניות המתקבלות ללא עוררין אצל העשבים השוטים, חד"ש אינו גוף השמאל היהודי-ערבי היחיד המיוצג בכנסת. היא, עם כל הכבוד, אינה הבסיס שבלעדיו לא תיתכן חזית יהודית-ערבית כזו. ישנם עוד סוגים של שיתוף פעולה יהודי-ערבי מהם בוחר לייבנר להתעלם ולהדירם מהשיח. עד שתתעשת (תבשיל בלשונו של לייבנר) תנועת חד"ש ותקבל את רעיון ההרחבה הגדולה כלשונו- איחוד בין בל"ד לחד"ש – כבר לא יהיה עם מי להתאחד. פרט לגינויים מהפה ולחוץ לא שמענו שום הצהרה פוליטית משמעותית לא מלייבנר ולא מאף אחד אחר בחד"ש בנוגע לעמדתה של חד"ש בעניין החרמת הבחירות אם (ובעיקר כאשר) תיפסל בל"ד או רעם-תעל או מי מנציגיהם\ן.

  2. טלי

    אנא הסבירו את האלגוריתם. האם היהודים שווים רק 20%? מדוע לא 30%? 40% או אולי אפילו חצי?
    האם יעל בן-יפת שהיא גם יהודייה וגם מזרחית וגם אישה לא מייצגת דברים שדב חנין לא יוכל מעולם לייצג? רק אשכנזים יכולים לייצג יהודים? מדוע לא להכניס אישה לרשימה?
    אני קוראת את ההסברים הנפתוליים של חד"ש ואני ממש כועסת. אני מרגישה ששיקרו לי, ואני אצביע למרצ (בצער) כי ברור לי שחד"ש היא מפלגה שמדירה מזרחים ונשים.

    1. סמולן

      כלומר, אני כנראה נמצא בגלקסיה פוליטית אחרת, אבל משום מה האמירה הברורה אודות "הגוף הפוליטי השמאלי היהודי-ערבי הגדול ביותר שמחוץ לגדרות הציונות", "מנגד עומדים כוחות פוליטיים ציוניים רבי עוצמה", ו"הגמוניה ציונית-קפיטליסטית דורסנית", הזכירה לי משהו. היא הזכירה לי את הטענה שדב חנין כן עומד בשירת התקווה, ובאופן לא מושאל, את טענתו שהוא בעצם ציוני.

      טוב: ציוני קומוניסט, ציוני עם אבא סטליניסט מובהק, ציוני לא סטנדרטי, אבל ציוני לפחות לשיטתו. עכשיו יוצא שחררדו לייבנר, בכל זאת משקיף די מוסמך, חושב שחנין ממש לא ציוני. הוא מחוץ לציונות, והוא נגד הכוחות הפוליטיים הציונים, והוא מן הסתם יוצא לרסק את ההגמוניה הציונית הדורסנית.

      מסתבר שלא. מסתבר שמדובר בשקרים כלשהם – אז או עכשיו, ואולי גם אז וגם עכשיו. אבל בעיית אמינות, כמו שאמרו פעם בזרוע הצבאית של האקטיביזם הציוני, ברור שיש פה. נראה שההרגל מתפשט, והרטוריקה בעניין בן יפת – כמו השאלה הכללית על האלגוריתם – מדגימים היטב שחד"ש משקרת לא רק לאויביה.

  3. חררדו לייבנר

    המצביעים והמצביעות היהודים של חד"ש הם עד עכשיו קרובים ל- 10%ממצביעיה. רוב מצביעי חד"ש שייכים לאוכלוסיה הפלסטינית בישראל הנתונה תחת הפליה ודיכוי שיטתיים. מדובר באוכלוסיה הטרוגנית מכמה בחינות שזקוקה לייצוג וכוח וקול בכנסת בוועדותיה וביומיום של ההתמודדות מול הרשויות. לא סביר על כן,לצפות ש-90% של קולות פלסטיניים יצמיחו ייצוג של ח"כים יהודים מעל 20% – גם ככה זה מעל ומעבר.
    וביחס למי הנציג או הנציגה היהודים – נראה לי שהדברים בטקסט ברורים – תנועתי, תראבוט, הציעה את יעל בן יפת. נאבקנו על מועמדותה והפסדנו בהצבעה דמוקרטית. בכל זאת זכינו לתמיכה משמעותית מעל למשקלנו היחסי. בעתיד נשתדל לשקול יותר. הרכב מועצת חד"ש – הגוף הבוחר – הוא פרופורציוני למספר המצביעים בכל יישוב, כלומר משקף במידה רבה את הרכב המצביעים. זה דמוקרטי, אבל זה גם מקשה על חד"ש לכוון עצמה לאוכלוסיות שכרגע לא מצביעות לה באופן משמעותי. גם עם הקושי הזה נצטרך להתמודד.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    ולצערי עד עכשיו לא נמצאו מספיק מצביעים יהודים בחד"ש ותמיד חברי הכנסת היהודים נבחרו בקולות של פלסטינים. אני רק יכו לקוות שמצב זה ישתנה. לא היה שום טעם להגיש מועמדות נגדית לזו של דוב חנין.

  5. יוסי ברנע

    שיח הזהויות של השמאל הלא ציוני איננו נורמטיבי מזה של השמאל הציוני. השמאל הציוני דוגל באוקסימרון "המדינה היהודית דמוקרטית" תוך נסיון לרבע את המעגל המרושע. השמאל הלא ציוני מצדד בדמוקרטיה בנוסח הרב תרבותי תוך התעלמות מהאנומליה של ישראל כמדינה בה קיימת אבחנת יסוד בין לאומיות המוכרת למעשה כעדה דתית, או זו היהודית כמדומיין אתני- דתי של עבר לאומי משותף,- לבין האזרחות. אין המדינה הדמוקרטית המודרנית רק בגדר משטר אלא גם מדינת לאום טריטוריאלית והלאומיות הנורמטיבית הינה זו האזרחית. לו ישראל הייתה מדינת לאום דמוקרטית ליברלית היא היתה מדינת לאום ישראלית של אזרחיה הישראלים. בתפיסה זו לא רק מר"צ אינה מחזיקה אלא גם לא חד"ש על מרכיביה..מתברר שגם תארבוט, שחלקה מצמיחתה הוא באדמת האקדמיה, אינה שונה מהמרכיבים האחרים. קצת מוזר שפחות מחצי טיסה מישראל , באי קפריסין יש מפלגה קומוניסטית שהיא קפריסאית, לא יוונית ולא טורקית. חד"ש אינה מפלגה סוציאליסטית או מרכסיסטית ישראלית אלא אגד של חלק יהודי וחלק ערבי- פלסטיני. לחד"ש או לתארבוט אין שום בשורה לגבי מהותה של ישראל. אם נתרגם מצעה לבר השוואה למדינות העולם, נראה שמדובר במודל או שלא נוסה או שנוסה ללא הצלחה.

  6. דרור בל"ד

    מי שתצפה בסרטונים האחרונים של חד"ש, תוכל בקלות להבחין כי אלו לא קראו את מאמרו של תום מהגר בדבר השעתוק של ההגמוניה הציונית-גברית -אשכנזית אל תוך וועידת חד"ש. מי שתתבונן התבוננות ביקורתית תוכל להסיק כי אלו לקחו ברצינות את הצעתו של סמי שלום שטרית – דבר מבורך בימים כתיקונם – וקיבלו אותה כפשוטה, מבלי להבחין כי בעצם מדובר באירוניה, אם לא באלימות מילולית ממש המתובלת ביללות והתבכינויות.

    סמי שלום שטרית: "לך ספר לפלסטינים שארבע מאות ילדים מרוטשים בעזה זה דיכוי כלכלי, לך ספר למצביעי חד"ש הערבים לדורותיהם שהם לא מצביעים נגד הדיכוי האתני-לאומי שלהם, לך ספר למזרחים ש-90 אחוזים מתקציב התרבות לאשכנזים זה דיכוי כלכלי, ומערכת חינוך ירודה אצל המזרחים והערבים זה דיכוי כלכלי, לך ספר סיפורים".

    נועה לוי ואלון לי-גרין מספרים סיפורי אלף לילה ולילה על שותפות יהודית-ערבית. הם לא קראו את סיפוריהם של נאדים רוחאנא(1) ושל תאמר מסאלחה(2), שם מסופר כי החרמת הבחירות גם היא סוג של שיתוף פעולה יהודי-ערבי. הם לא התעניינו בדבריה של חנין זועבי כי שיתוף פעולה מסוג כזה גרם נזק אדיר לסולידריות ולשיתופי פעולה מסוג אחר בין יהודים וערבים, זה המסרב לסרב להיות אויבים.

    שמרתי עשרות דוגמאות להתעלמות משאלות ענייניות והעדפת מתן ק' (100) תגובות למגיבים ציוניים על פניהן. דוגמה אחרונה אפשר למצוא על הקיר של חגי מטר. כותב נדב פרנקוביץ': "כל שלושת המקומות הראשונים בבל"ד ידועים בתמיכה המפורשת שלהם במהפכה בסוריה ואף כתבו מאמרים בנושא (בערבית), ובאסל ע'טאס שנמצא במקום השלישי אפילו הועדף בידי חברי המפלגה על פני ג'ואד בולוס בעיקר על הרקע הזה (בולוס נתפס כתומך באסד). לעומת זאת בכירי חד"ש מביעים לרוב תמיכה באסד ומשתפים פעולה באופן כמעט מוחלט עם התעמולה של המשטר. זה לא רק אתר חד"ש בערבית שעושה זאת באופן כמעט שוטף אלא גם מספר 1 בחד"ש, מוחמד ברכה, שאפילו התראיין ברשת הטלוויזיה הסורית הרשמית והשתתף בתעמולה שלה".

    חגי מטר מעדיף לענות לציוני מזדמן המפיץ פרופגנדה ציונית, וזורק איזו פיסת מצע של המפלגה בה הוא תומך.
    ממשיך נדב פרנקוביץ': "וזאת אפילו לא הבעייה המרכזית בחד"ש (התמיכה באסד). הגרוע יותר זה נושא השריון לנשים ודמויות כמו ברכה שבאוקטובר התראיין והצהיר שהוא לא רוצה בכלל לרוץ לכנסת אבל "אכבד את מה שיחליט הגוף הבוחר של המפלגה", ואח"כ התמודד לבד על המקום הראשון, כשהוא מונע הצבעה חשאית ואת המהלך של שריון לנשים, דוחק את הנציגה הנשית הבכירה למקום החמישי ורק לאחר לחץ של חלקים במפלגה נאות להצהיר שהוא יפרוש לאחר שנתיים כדי לפנות מקום וכ"ו, שזה לעג לרש לעומת 4 מפלגות שמציבות אשה בראשותן ולעומת בל"ד שיש לה שריון של 33% לנשים ואשה במקום שני ברשימה".

    ממלמל מטר: "נדב – אני מסכים עם כל מה שכתבת (חוץ מזה שחד"ש כרשימה לא תומכת באסד). ועדיין, מבין המפלגות הקיימות, אני לא רואה אף מפלגה ערבית-יהודית, סוציאליסטית, שוחרת שלום, שוויון וצדק חברתי, ירוקה, מתקדמת, שמתחרה בחד"ש. (והשוו עם הטוקבקיסט דרור בל"ד – "רק בל"ד תדע להלחם בפורענות הציונית". מה זה החרטא הזה?)

    מתעקש פרנקוביץ': "מספיק לעקוב אחרי ההתבטאויות בערבית ופרסומי האתר בערבית כדי לראות שחד"ש היא כמעט זרוע של התעמולה האסדית – אבל בעיני זה לא הנורא מכל, אלא התנהלות אנטי-דמוקראטית במפלגה עצמה ודחיקת הנשים. ובחלקים נרחבים של חד"ש (לא בתראבוט) מתפתחת תרבות מקוממת של שקר מוסכם והדיפת ביקורת על ידי הכפשה, הטעייה וסילוף".

    עוד תגובה של דובר: "מסכים עם הביקורת, ועדיין מאמין שזו החלופה הטובה ביותר".

    פרנקוביץ' לא עוצר באדום: "בדף של היוזמה [לאיחוד בין כל המפלגות הדמוקרטיות] הקולות נגד היו בעיקר של חד"ש, ובעיקר עסקו בלהלל את חד"ש ולהסביר למה איחוד עם שאר הרשימות לא הגיוני ושהתנאי היחיד לאיחוד הוא בעצם קבלה של עקרונות חד"ש (דבר שנציגי המפלגות האחרות לא הציגו כתנאי), וגם הקולות של הח"כים בחד"ש היו באותו סגנון. ראשי בל"ד ורע"ם – תע"ל אמרו דברים די מפורשים לטובת האיחוד. לגבי הסקרים, אני ראיתי רק סקר אחד של הארץ, שמניתוח שלו ניתן להסיק שאיחוד היה מעלה את מספר המושבים של הגוש ב2-3 מנדטים, וזה עוד לפני שנציגי כל המפלגות היו מופיעים בכנסים משותפים ומשתפות כוחות כדי לשכנע אנשים להצביע – במקום לרדוף אחרי עסקני קולות מתחרים".

    מספרת הסיפורים נועה לוי: "חד״ש לא תומכת באסד, אבל העמדה שלה יותר מורכבת מתמיכה עיוורת במורדים, בלי לבחון מי הם ומה רצונם ומי מאחוריהם. האם באמת על זה הבחירות בישראל"?
    פרנקוביץ': "הביקורת עליה לא מסתכמת בנושא הסורי (שלמעשה הנו רק ביטוי קיצוני לבעיה רחבה יותר, קצה קרחון של תפישה פוליטית שלדעתי היא מאוד בעייתית) או נושא האיחוד. יש כאמור עוד נושאים, לא פחות חשובים – ההתנהלות האנטי-דמוקראטית של ברכה, המהלך נגד השריון לנשים ודחיקת הייצוג הנשי, ההתנהלות במנגנוני המפלגה, וכ"ו. הסך הכל של זה הוא מבחינתי קצת יותר מדי מכדי שאצביע שוב לחד"ש".
    […] מה שתסכל אותי זה האופן שבו התנהל הדיון מצדם של חלק מפעילי חד"ש שהתנגדו לרעיון (היו, מנגד, הרבה פעילות בחד"ש ותומכות של המפלגה שתמכו ביוזמה וגם חתמו על העצומה) – אופן שמזכיר לי את הדרך שבה מתנהלים הדיונים הללו כלפי קולות ביקורתיים גם בקשר לשאר הנושאים שהזכרנו. לא מעט מהפעילים בחד"ש לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בכלל, אלא פשוט מסבירות לך שלקית בווירוס שגורם לך לראות כתמי "המלך הוא עירום" ללא סיבה נראית לעין על בגדיו המגניבים: "ברכה לא תומך באסד" (למרות שהוא מתבטא כך לפעמים, התראיין בטלוויזיה של המשטר ונתן ריאיון מוזמן לפי מידה לצורכי התעמולה הסורית, אתר חד"ש בערבית מנהל קו פרו-אסדי וכ"ו) "יש ייצוג נשי ברשימת חד"ש" (המפלגה הצביעה נגד שריון ודחקה את האישה הבכירה ברשימה למקום החמישי עם הבטחה לפינוי המקום בכנסת לאחר שנתיים – בעיני לעג לרש והתחכמות מעליבה), "אין לנו שום סיבה להתאחד עם בל"ד המגונה, זה רעיון עוועים, הם מפלגה ימנית – לאומנית" ! (אבל עשיתם עמה הסכם עודפים, רצתם עמם ברשימות משותפות בבחירות לאוניברסיטאות ואני מניח שגם תתאחדו עמה אם יעלו את אחוז החסימה בעוד קצת). בעיני זה הכל תעמולה שנורית באוטומט ולא שיח".
    http://www.facebook.com/haggai.matar/posts/362442613852031

    כך נפסק הדיון. המשכו הישיר של הדיון (דיון?) הוא מאמרו זה של חררדו לייבנר.

  7. לוטה

    ליעל בן-יפת ופעילותה,אין מה להשוות בינה לבין דב חנין, זה לא כוחות. לא מבחינת הניסיון ולא מבחינת הרקורד. זה לא אומר שלא צריך להיות מקום בחד"ש לפעילה מזרחית
    רק נראה,שהאגו הארגוני של תראבוט בכל זאת התקשה להתאפק,והריץ מועמדת שלא היה לה כלל סיכוי למקום שלישי. הניסיון לבוא לידי ביטוי בחד"ש על גבה של יעל, נתפס כתרגיל שהשפיל גם את דב חנין וגם את יעל בן-יפת.

  8. אורי

    ההחלטה שבמקרה וחד"ש יקבלו פחות מ5 מנדטים ייפנה את מקומו לנבילה אחד החכ"ים, לאחר שנתיים, אינה מספקת! בכל מקרה לא מדובר בשוויון מלא בייצוג הגברים והנשים במפלגה אלא ב4 גברים ואישה אחת. ולכן חיתמו על העצומה הקוראת לפינוי מיידי של המושב בכנסת במקרה של פחות מ5 מנדטים וכניסה מובטחת של אישה מטעם חד"ש לכנסת הבאה!
    http://www.atzuma.co.il/ishahadash

  9. דרור BDS

    נדב פרנקוביץ מוסיף לשפוך אור על עסק הביש המכונה גם מפלגת חד"ש בפי גורמים מסויימים:

    חלק א' – דיווח ופרשנות
    "עכשיו באתר חד"ש:
    אורגיה של תמיכה באסד ובמעורבות חזבאללה, בעקבות נצחונם על קציר המסכנה, בזמן שבלבנון הביקורת על מעורבותה של מפלגת האל עולה על גדותיה וחוצה זרמים, עדות ומעמדות. הסופר אליאס ח'ורי שכתב את באב אלשמס, בכירים לשעבר בחזבאללה, כותבים חשובים מכל העדות – מביעים את סלידתם מהפיכת חזבאללה וכוחות איראניים למיליציה בהא הידיעה של אסד, שעליה הוא נסמך על מנת לטבוח במתנגדיו ולדכא את ההתקוממות.
    ואילו באתר חד"ש, שכזכור לאלו שפותו בכחש להצביע לה "מתנגדת למעורבות מכל סוג שהוא, כי זה מורכב" – תומכים מאז הבחירות, בפעם המי יודע כמה, באופן הכי מפורש וגלוי – באסד, במעורבות חזבאללה, במעורבות איראן.

    הפנינים הנבחרים כרגע מהדף הראשי באתר: [אוסף ציטוטים שתרגם פרנקוביץ' מערבית מהאתר של המפלגה]

    אז אני מבין שבקבוקי השמפניה נפתחים במסדרונות מפלגת רוח הרפאים הסובייטית ומערכותיה ה"עיתונאיות", בעקבות ההישגים המשמעותיים האחרונים ומעוררי ההשראה של אסד, שהנה סופסוף הגיעו בזכות מימוש זכותו הבלתי מעורערת להמשיך ולא להפסיק להפציץ, ולרצוח, ולטבוח, עם מטוסים וטנקים וארטילריה כבדה וטילים ומה לא, לקבל אספקת נשק שוטפת מרוסיה, וחיילים בעשרות אלפים מצבאות איראן וחזבאללה (שכמעט כולה כבר נמצאת עמוק בסוריה) – בזמן שעל סוכניו האימפריאליסטים הטיל המערב אמברגו ההופך לפושע פלילי את מי שיספק להם נשק שאשכרה אפשר לירות איתו…

    בשלוש מערכות הבחירות שקדמו לזו האחרונה, הצבעתי חד"ש, אבל התופעות כגון אלו שבהן עסקינן (וכמו תרבות השיח שאתה [מיכאל קמינר] מייצג) הובילו אותי לחשיבה מחדש. כן, אני כועס על חד"ש. מאוד. היא רימתה אותי. נראה לי שגם רבים אחרות עברו תהליך דומה. אני שמח שחשפת את עובדת היותי מכשפה, ומאחל לך גירוש שדים נעים. הלוואי והשיח הפנימי בחד"ש היה מתישהו מתקיים באומץ ובכנות והמאמצים שלך לא היו מוקדשים להשתקת העובדות אלא למרד פנימי ושינוי הקו של המפלגה. מצטער שהיות ולא הצבעתי לחד"ש הפעם בזבזת זמן מיותר וטרחת לנסות להתווכח איתי. הרי למי שלא הצביע לחד"ש אין כל חשיבות, וזה האמת די מזל מבחינתך, כי מצב הדברים והעובדות מעמיד אותך בעמדת פתיחה קצת לא נוחה כאן בדיון…

    ***

    חלק ב' – דיון ענייני ומעמיק המדגים את חילוקי הדעות העניניים והמעמיקים בין בל"ד לחד"ש
    Michael Kaminer אני לא קורא ערבית, האם אתה כן קורא ערבית?
    נדב פרנקוביץ': מיכאל, סלח לי, מה נסגר איתך (לגבי הערבית וזה) ? ובכלל, מה שכתבת זה ממש מוזר. שופרות התעמולה של חד"ש צועקים תעמולה אסדית ותמיכה באסד בכמויות גדולות באופן שוטף. אנא הצג תמיכה מקבילה בדיקטאטורות מצד שופרות בל"ד…
    Michael Kaminer לבל"ד מסורת של שנים רבות של תמיכה ברודן הסורי
    נדב פרנקוביץ': של עשרות שנים ? אבל היא הוקמה רק לפני פחות מעשרים שנה
    ***
    Michael Kaminer מה יכול להיות ברור יותר מזה!?:
    http://hadash.org.il/syria/
    פרנקוביץ': מיכאל, גם לישראל היום יש הצהרה רשמית המבהירה כי העיתון נאמן לעקרונות של חוסר פניות, נייטרליות, אתיקה עיתונאית וכ"ו, ומבטיח לתקן כל טעות במלוא היושר במידה ונפלה כזו בין דפי העיתון, ומבחינה רשמית מעולם לא הצהיר במפורש על תמיכתו בנתניהו, ואנשיו אפילו מכחישים זאת לעתים בתוקף. אבל מי שקורא את מה שהם כותבים שם, מבין בפירוש מה עמדתם. והנה תמיד כשיוצא לי להיטפל לחד"ש בעניין שדלעיל נשלפת ה"עמדה הרשמית" הזו ששלפת ומושלכת כקלף שחוק, או, אולי נכון יותר לומר, כקמע לגירוש שדים. האמנם ? מה שנצרח יומם וליל בקול תרועה בשופרות המפלגה הרשמיים או החצי רשמיים לא מתיישב כלל עם העמדה ה"רשמית" הזאת, שגם היא למען האמת די מג'וברשת – ובמיוחד לאור העובדה שהעמדה הזאת לא מתייחסת לשום אירוע ספציפי קונקרטי. אז יש בה את המילים דמוקראטיזציה, גינוי לאלימות, וכ"ו. גם ארה"ב מדברת על דמוקראטיזציה ו"מגנה" את ההתנחלויות כמובן, אבל עוד לא הכרתי חד"שניקית שמתייחסת למלל הזה ברצינות…
    Michael Kaminer נדב אתה יודע היטב שהרחקת לכת בהשוואה בין הביביתון לחד"ש, אני מתחיל לתמוה האם אין לך אינטרסים זרים במתקפה הזו על חד"ש…
    נדב פרנקוביץ': מיכאל, הביביתון הוא כלום לעומת לעומת הסגנון התועמלני של אתר חד"ש. אני מתחיל לתמוה האם אתה לא סתם עוד חד"שניק תמים שהולך שולל אחר כזבי החברים במעלה השדרה המפלגתית, אלא תועמלן מודע מטעם המוליך שולל את ציבור אוהדי המפלגה ביודעין.
    ***
    נדב פרנקוביץ': בקיצור, אני מציג לך המוני מאמרים גם ממש כרגע וגם כל הזמן וגם את ברכה משתתף בתעמולה האסדית בטלוויזיה בזמן שהוא טובח בעמו באופן הכי קיצוני כמעט שאפשר ואת תמונת הסיקור המתמשכת באתרי חד"ש בערבית, ואתה טוען שבכנס כלשהו היו גם תומכי בל"ד ושפעם מזמן בל"ד תמכה באסד… אנד יור פוינט איז ?
    Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
    נדב פרנקוביץ': מוצגים לעיל טקסטים אנטי-אסדיים חריפים של בכירי בל"ד, אנא קרא אותם, השקעתי רבות בתרגום
    Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
    נדב פרנקוביץ': למה אתה כל הזמן משקר ?
    Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
    נדב פרנקוביץ': אז עכשיו נתחיל הכל מהתחלה …. ?
    Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
    נדב פרנקוביץ': חמוד, אני חוסם אותך, לך תנוח ותאכל אצלך בוול. מישהו שיגיד לי איך חוסמים? לא עשיתי את זה אף פעם
    Michael Kaminer [חופר מנהרה כדי להבריח תעמולה של חד"ש]: זו העמדה הרשמית ולא מה שכתבת: hadash.org.il/syria. ילד קטן מתקשה בוויכוח אז חוסם…
    פרנקוביץ': פשוט לא בא לי להמשיך להדביק פה את כל העובדות שהצגתי כל פעם מחדש כמו ילד קטן ושאתה שוב תציג את ה"עמדה הרשמית", ותשקר ביודעין…
    Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
    נדב פרנקוביץ': לדעתי השרשור מרתק ושווה לקרוא בעיון את התוכן, אבל הוא מיצה את עצמו ואני סבור שהדברים ברורים למי שטרח לקרוא בעיון ובכנות את השרשור.
    https://www.facebook.com/nfranckovich/posts/545158218858672

  10. פריץ היקה הצפונבוני

    ורק תבזבזו את מעט הקולות של מחנה השלום הרדיקלי.