מה שרואים מבאב אל-שמס

אז ב"הארץ" קוראים לערבים להצביע. אבל הנוכחות בכנסת יותר מזיקה לנו ממועילה. באב אל-שמס מוכיחה שיש דרכים אחרות – צריך להקים עוד עשרות ומאות כאלה כדי להיות מחוץ לבית השקרים הישראלי
רמי יונס


בחירות 2013

ביום שבת נכחתי לכמה שעות בבאב אל-שמס, הכפר הפלסטיני החדש שהוקם על אדמה פלסטינית בשטח E1. הצבא הנאור בעולם חסם בכוחות מתוגברים את כל דרכי הגישה אל הכפר והכריז עליו כ"שטח צבאי" סגור, כך שנאלצתי ללכת כשעה בשטח קשה ולראות את חבריי השמנים נופלים ומגלגלים עצמם אל עבר היעד ההיסטורי, ועל כן כל הכבוד לצה"ל. הכפר כונה בתקשורת "מאחז". כינוי זה מיד מעלה אסוציאציית מתנחלים משיחיים רוקדים על הר, מרביצים לפלסטינים ועוקרים עצי זית. אין דבר וחצי דבר בין האקט ההירואי, המרגש, מעורר ההשראה וההיסטורי של 200 הפעילים הפלסטינים שבנו אוהלים סמליים על קרקע פלסטינית פרטית לבין הפשעים הפליליים בחסות המדינה אותם מבצעים המטורפים האלימים, שברגע הקמת מאחזיהם זוכים לחיבורי חשמל ומים, ואז הצבא טוען שאין לו מספיק כוחות לפנותם. כשם שהמרחק בין שני המקרים עצום, כך גם המרחק בינינו לבין ייצוג דמוקרטי הולם ואמיתי במשחק האפרטהייד המתקיים מזה 63 שנים.

באב אל-שמס, 11.01.13. צילום: oren ziv/activestills.org
הירואי, מרגש, מעורר השראה. באב אל-שמס, 11.01.13. צילום: oren ziv/activestills.org

שם, בבאב אל-שמס, בעודי מתהלך בין האוהלים אותם הקימו הפעילות והפעילים, לא יכולתי שלא לחוש את משק כנפי היסטוריית ההתנגדות העולמית הלא-אלימה ושל כל מאבק של חלש מול חזק מושחת. ואם לא העולמית, לפחות ההיסטוריה הפלסטינית "הצנועה", וזאת בשל פרטים לכאורה קטנים: ראשית, הייצוג הנשי בכפר היה בהחלט גבוה. לא זאת בלבד, ההרגשה הייתה שצעירות פלסטיניות הן אלה שמנהלות וסוחפות את שאר הפעילים. שנית, רוב הפעילים הם צעירים מתחת לגיל 30, ערבים ולא ישראלים או פעילי סולידריות אירופאים. שלישית, ההחלטה הגורפת מראש לסלוד מאלימות ולא להגיב לפרובוקציה הריטואלית של הצבא והמשטרה בעת מגע עם פלסטינים – החלטה שלא הופרה למרות הכאתם הנמרצת של 20 פעילים ועיכוב חלק גדול מהם. שלושת הפרטים האלה בהחלט לא טריוויאליים. גם אם לא צמחו יש מאין (תפקידן של הנשים הפלסטיניות בהיסטורית המאבק הוא מקור גאווה לכל פלסטיני), הם מבשרים על יצירתיות, נחישות, חזון וסבלנות. בסיומו של היום, בעודי חושב איך אספר לנכדיי בעתיד ש"הייתי שם כשזה קרה". החלטתי להיכנס לפייסבוק. הלוואי ולא הייתי עושה זאת.

פינוי באב אל-שאמס, 12.01.13. צילום: oren ziv/activestills.org
פינוי באב אל-שמס, 12.01.13. צילום: oren ziv/activestills.org

סטטוס אחרי סטטוס, פוסט אחרי פוסט, וידאו אחרי וידאו, בחירות והכפשות. חבריי מבל"ד, אנשים אינטליגנטיים בבסיסם, מרביצים סיסמאות קופירייטינג גרועות וחלולות. פעילי חד"ש מתגאים בתשדיר הבחירות ההזוי בסגנון The Voice שבו נואם מזכיר המפלגה ומס' 6 איימן עודה ומכריז כי אנו רוצים שוויון זכויות, תוך הימנעות מוחלטת מלסיים ב"כאזרחי ישראל" (בכל זאת, תשדיר לקהל ערבי ולא יהודי). על הפוסטים של תומכי דעם לא יכולתי בכלל להסתכל – סם ההזיות הכי טוב לא היה יכול להצדיק עוד איזה פוסט מעמדי ביום היסטורי זה. מרצ? הפוסטים של תומכיה המדברים על פיתרון מדיני יותר גרועים מהימין הישראלי (אם אני אשמע עוד פעם "בואו נדבר עם עבאס" אני אשבור משהו על מישהו!). וכך, בעוד אל ג'זירה וחדשות 2 פותחות מהדורה עם באב אל-שמס, המפלגות הערביות עסוקות בהתקוטטות ובעוד ניסיון קלוש לגרד עוד מנדט. לא יכולתי שלא לחוש את הניתוק העצום, העבודה בעיניים שהממסד הציוני שתל בנו כה עמוק עד שהתעוורנו ואיבדנו את היכולת להבין מהו מאבק עממי לא אלים ואמיתי למען צדק.

ניחשתם נכון, אני בעד החרמת הבחירות. שוב ניחשתם נכון, אני גם בעד מאבק עממי, פלסטיני ולא אלים. אתמול (15.01) התפרסם מאמר מערכת ב"הארץ" בו קוראים לערבים להצביע, כי אנחנו כביכול מלכתחילה בחרנו או החלטנו להיות אזרחים שווים בדמוקרטיה, ושמאבקנו הפרלמנטרי כבר שנים נושא פרי. מיותר לציין שלא בחרנו או החלטנו שום דבר, מאחר והאלטרנטיבה הייתה מותו/שחו בים/צאו מפלסטינה. זאת ועוד, יותר מאשר הנוכחות בכנסת נושאת פרי (על איזה עץ הוא צומח?) היא מזיקה לנו מאחר והיא מרחיקה אותנו מאחינו הפליטים ויושבי 67' ומציגה מצג שווא שבו בישראל אכן מתקיימת דמוקרטיה. הציונות אוהבת ללמד אותנו (כולל השמאל הציוני) שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. טעות! לא פחות חשובה מכך היא נכונותו של המיעוט ליטול חלק במשחק הדמוקרטי. ללא מיעוט, אין דמוקרטיה. ללא ערבים, אין דמוקרטיה במצב צבירה פיקטיבי.

"הארץ", מהדורת 15.01
"הארץ", מהדורת 15.01

במקום לנשק את רגלי הפלסטינים על נכונותם לוותר על כבודם הלאומי לשחק משחק מכור, הממסד מנסה לפסול פעם אחר פעם את מפלגת השמאל היחידה בישראל המייצגת נאמנה את ערכי השמאל האוניברסאלי. שמאל ציוני הוא הכל רק לא שמאל, חד"ש לא מתייחסת בפתרונותיה לעשיית צדק היסטורי, אלא מדברת מעמדית ומציעה בתורה גם היא פתרון שיותר קרוב לאפרטהייד מאשר לשמאל: אף פעם לא שאלתם את עצמכם מדוע כל המפלגות הגדולות תומכות ברעיון שתי המדינות? הנה מגיעה בל"ד, מפלגה הנושאת את עול הלאומיות הפלסטינית (כי כמיעוט נכבש מישהו חייב לעשות זאת. בור מי שלא מבין את זה), דוגלת בפמיניזם ובשוויון זכויות לכל בני האנוש מהנהר ועד לים – רעיון כל כך "סמולני" שהוא על גבול ההיפי ממש – בו לשני העמים יהיה ייצוג שווה ויבוטל האפרטהייד, והממסד לא יכול לשאת זאת, כי הוא לא מוכן שנרחיק לכת עד כדי כך במשחקו שלו.

ח"כ ג'מאל זחאלקה טען שהיה מחרים את הבחירות באם חנין זועבי היתה נפסלת על ידי בית המשפט. ואני טוען שהגיע זמן. באב אל-שמס הוכיחה שיש דרכים אחרות. הממסד רועד ומשקשק מול מאבקים עממיים לא אלימים, כי הם מאבקים צודקים. בואו נלמד מהבאסקים בספרד, אפשר וצריך להתנהג כמיעוט כבוש ונרדף, כי אנחנו באמת כאלה. כדי להקים עוד עשרות ומאות באב אל-שמס נצטרך להיות מחוץ לבית השקרים הישראלי. נצטרך את חנין זועבי איתנו במחנות, מובילה את הצעירים, ולא בבתי משפט מגוננת על זכותה לצאת למשטים.

הכותב הוא פעיל בקבוצת "ח'וטווה"- קבוצת אקטיביסטים פלסטינית מרמלה ולוד

לקריאה נוספת:

פלסטינים, לכו להצביע | אמיר פאח'ורי

על בחירות 2013

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יובל גלעד

    כל הכבוד על ה"מאחז", שאינו אלא "חומה ומגדל" של הפלסטינים בארצם. ממש מרגש, כן ירבו מהלכי התנגדות שכאלה, אם כי אני חושש שהם עלולים לגבות קורבנות מהצד המתקומם.
    לגבי הבחירות – אני מבין לחלוטין ערבים בעלי תעודת זהות כחולה שלא רוצים להצביע: דווקא ב"מעריב" פורסמה אתמול כתבה מעניינת בנושא, והראתה בגרף את אחוזי ההצבעה הגבוהים מאוד שלה"מגזר" כפי שהוא מכנה בגזענות בתקופת רבין.
    הסיבות להצדקת הימנעות מהצבעה שנמנו ברשימה נכונות, אם כי הפסילה הגורפת של כל הפעילות הפוליטית של המפלגות הערביות מוגזמת.
    אבל הסיבה העיקרית להימנעות מהצבעה ערבית צריכה להיות העדר גוש שמאל, או יותר נכון שנאתם של יחימוביץ', לפיד ולבני לערבים, והרצון העז להיפרד מהם מהר ככל האפשר. והסירוב המוחלט להזדהות עם סבלם של הפלשתינים, או לפחות של ערביי ישראל הסובלים מגזענות מכפישה.
    בקיצור – אין לערבים הישראלים פרטנר דמוקרטי בכנסת.
    אבל אני כן מצביע, כמובן.

  2. אלה

    למרות ההטייה הפמינסטית "בין האוהלים אותם הקימו הפעילות והפעילים", בשטח עצמו לא נראות נשים. אני לא מבינה איך זה לא הפריע לאף אחד שם. כל לוחמי הצדק והשלום והאמת, לאף אחד זה לא מרגיש לכל הפחות מוזר, שלא לאמר מעוות ומקומם, שזו פעולה על טהרת הגבריות?
    זה לא נראה כמו מאבק לצדק, אלא כמו מאבק בין גברים על מי ייזכה ביותר כח.

    1. דרור בל"ד

      לעורכי ועורכות העוקץ שלום רב.
      שמי דרור, אני עוסק בהסגברה ובקיבוע היחס הלא שוויוני לנשים באשר הן.
      אני מתקשה להציג טיעונים עניניים לכאורה בגלל כל אותן נשים אמיצות אשר נלחמות בי ובשכמותי וחושפות יחס לא שוויוני לנשים גם במקומות שלי ולשכמותי כלל לא נראה כי קיים יחס מפלה זה.

      ברצוני להודות לכם – עורכים ועורכות יקרים ויקרות – על הצטרפותכם והצטרפותכן למאבקי לשימור המצב הקיים, השוביניסטי, המפלה נשים, המתייחס אליהן כאובייקטים, ע"י פרסום תגובות התומכות לכאורה באותן נשים אמיצות אך למעשה מרחיקות כל אדם שפוי (הכוונה לגברים כמובן, את הנשים איני סופר) מהמאבק הפמיניסטי. אתם ואתן, עורכים ועורכות יקרים, עוזרים ועוזרות לי ע"י פרסום טיעונים וטענות אשר בינן ובין המציאות אין שום קשר. יבוא פלוני ויקרא מאמרים ודעות חשובים וחשובות מאד המתפרסמים והמתפרסמות באתרכם ואתרכן, ירצה להשתכנע כי צודקות אותן נשים אמיצות בכל דבריהן, אלא שאז ייתקל בתגובות, יירתע לאחור, וימלמל לעצמו, מעשה דפני ליף, עזובנה אותנו באמא שלכן.

      פמיניסטית בעיני עצמה נכבדה.
      על עביר קובטי שמעת? בתמונות הרבות המופיעות באתרים השונים (אין הכוונה לעיתון הארץ ולשאר הפרופגנדה הציונית) התבוננת? אכן מוזר, שלא לאמר מעוות ומקומם, להכניס את ההבלים הציוניים, המוסווים כהבלים פמיניסטיים, לאתר העוקץ. מאידך, כידוע לכל מי שעוסק בהסגברה, אין להאשים את הנשים עצמן. על עורכי העוקץ, הגברים מביניהם, לקחת אחריות ולפרסם תגובות המציגות טיעונים עניניים ולא טענות שאינן ענייניות.

      1. אלה

        אני אצביע לבל"ד, לפחות בבחירות הללו, ואקווה שדעות כמו שלך יימצאו את עצמן החוצה מהמפלגה.
        מפלים פלסטינאיות, מפלים יהודיות, משחקים משחק של גברים מול גברים, ומדברים על מאבק חד צדדי.

        זאת תמיד המחלוקת הפנימית שלי בהצביעי למפלגות ערביות, שאני מצביעה גם לערכים שובינסטים שאני ממש לא מתכוונת להצביע בעדם, לעצימת עיניים, להכחשת מצב הנשים, להיררכיה בין מאבקים (כשהמאבק הגברי כמובן עומד בראש, והמאבק הנשי הוא "מאבק חד צדדי"). חשוכים כמוך רק מפחידים אותי יותר בבחירתי, מקווה שהאור של זועבי חזק מספיק כדי להעלים את החושך שלך.

        1. דרור בל"ד

          היבא יזבק, מס' 6 ברשימת בל"ד: "יש להצביע לנשים שיש להן את אג'נדה פוליטית פמיניסטית שמייצגת את כל הנשים. השוביזנים, הגזענות והקולוניאליזם הם אותם פנים לאותו מטבע, לכן גם חשוב להתנגד לייצוג נשים שדוגלות במלחמה, לנשים מפלות ומדכאות". http://www.facebook.com/photo.php?fbid=421075647960547&set=a.408982102503235.90673.407446122656833&type=1
          וראי גם את תגובתי שם.

          הויכוח בינינו הוא לא על דעות אלא על עובדות. לא הבעתי שום דעה, גם את לא: "בשטח עצמו לא נראות נשים". מכך קצרה הדרך להאשמות מגוחכות נוסח חנה בית הלחמי. לאור הטלת ספק בדברי הכותב ("ייצוג הנשי בכפר היה בהחלט גבוה. לא זאת בלבד, ההרגשה הייתה שצעירות פלסטיניות הן אלה שמנהלות וסוחפות את שאר הפעילים"), אני הצעתי להתבונן בתמונות ולראות אם העובדה שציינת היא נכונה או לא.

          הדעה היחידה שהבעתי היא שעיוות המציאות למען מה שמכונה מאבק פמיניסטי ע"י חנה בית הלחמי ודומותיה – מצביעות לבני, עבודה, מרצ, ואפילו דעם – הוא תעלול ציוני ידוע מבית מדרשה של חנה בית הלחמי. את אולי התבלבלת בין דמיון למציאות, אך חנהלה לא התבלבלה כלל ועיקר. טעמיה עימה לחבל במאבק הפלסטיני והיא, בתחבולות, משבשת את דעתן של רבות וטובות ותמימות.

          ערין הווארי, פעילה פמיניסטית בבל"ד: "אני מזמינה את הפעילות הפמיניסטיות להמשיך לבקר את המפלגות ולהתמקד בפרויקט החברתי, אשר לאורך כל ההיסטוריה של תנועות השחרור פיגר תמיד אחרי הפרויקט הלאומי. אבל יש לנסח את הביקורת ממקומן של המדוכאות ומתוך הפרספקטיבה שלהן, מתוך מחויבות לפרויקט הפמיניסטי, אך גם לפרויקט שנאבק בגזענות ובאפליה, בהגדרת המדינה כמדינה יהודית, בממסד שאינו מכיר בנרטיב שלנו ולא בעוול שנגרם לנו ולא בזכויותינו הלאומיות ולא בזכות השיבה – בממסד שמבקש לבצע חיסול פוליטי לטוב שבמנהיגינו". [נכתב ב2007, זמן חיסולו הפוליטי של בשארה ע"י הפורעים הציונים והפורעות הציוניות]
          http://212.179.113.235/mahsom/article.php?id=5313

          למען הסר ספק: חנין זועבי המציאה נורת חשמל היכולה להאיר את כל רעננה. האור שמפיצה נורה זו חזק מספיק כדי להאיר גם מעבר להרי החושך, מקום מושבם ומושבן של הפורעים הציונים ופורעות הציוניות.

          1. אלה

            אם כך אתה חושב שנראית פעולה בה משתתפות נשים, חוסר השיוויון נטוע עמוק במוחך.
            כל שאר המלל הלא רלוונטי שלך (בית הלחמי, לבני) – תרכז בטיעונים שלי ולא בלהביע את עצמך בלי להקשיב.

          2. דרור בל"ד

            ע"פ בקשתך, הבה נתרכז בטיעונים שלך:
            1. אין שום אישה בתמונה
            2. זה לא נראה כמו מאבק לצדק, אלא כמו מאבק בין גברים על מי ייזכה ביותר כח
            3. מפלים פלסטינאיות, מפלים יהודיות…
            4. זאת תמיד המחלוקת הפנימית שלי בהצביעי למפלגות ערביות, שאני מצביעה גם לערכים שובינסטים שאני ממש לא מתכוונת להצביע בעדם, לעצימת עיניים, להכחשת מצב הנשים, להיררכיה בין מאבקים (כשהמאבק הגברי כמובן עומד בראש, והמאבק הנשי הוא "מאבק חד צדדי").
            5. חשוכים כמוך רק מפחידים אותי יותר בבחירתי, מקווה שהאור של זועבי חזק מספיק כדי להעלים את החושך שלך.

            ***

            1. טיעון זה לא נכון עובדתית.

            2. טיעון זה נטען בעבר ע"י חנה בית הלחמי ("העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי").

            3. טיעון זה נטען בעבר ע"י יהודיות וערביות המסרבות להיות אויבות כי בייחד אין עליהן, מבלי בכלל לעמוד על מהותו של אי השוויון ביניהן ועל תפקידן השונה של אחת אחת מהן במאבק יהודי-פלסטיני משותף כפי שראוי היה שיהיה. להבדיל בין אור לבין חושך, טיעון זה נטען תמיד ע"י פמיניסטיות בעיני עצמן, ציוניות אשכנזיות, המנסות לטשטש את הפן המזרחי של פמיניסטיות מזרחיות. באופן זהה, באותם טיעונים ובאותן תחבולות, הן מנסות לטשטש את הפן הלאומי במאבקן של פמיניסטיות פלסטיניות.

            על זה אמרה חנין זועבי: "הפלסטינים יתוו את הדרך והיהודים המוסריים יצטרפו אליהם". זו הגישה של בל"ד, כפי שאני רואה אותה, גם בין גברים לבין נשים וגם בין נשים יהודיות לבין אלו הפלסטיניות. ומה קורה כשבא גבר פלסטיני ומתחיל לספר סיפורים על נשים שלא היו ולא נבראו בבאב אל שמס? אהה, כאן העניין מסתבך. מזלי שלי שחכמים וחכמות ממני כתבו על כך אין ספור מאמרים. אני קראתי את חלקם. ממליץ גם לך להצטייד בקצת ידע לפני שבאים ואומרים לפלסטינים ולפלסטיניות כיצד להתנגד.

            4. קישרתי למאמר של ערין הווארי המתייחס לטענה זו. המאמר נכתב ב2007. (וראי גם גרסת 2013 במאמרה של מיסם ג'לג'ולי, אתר זה). הרי לך דעה שובינסטית וחשוכה (מכותבת נוספת: חנה בית הלחמי): "לאורך כל ההיסטוריה של תנועות השחרור, [המאבק החברתי, בתוכו גם הפמיניסטי] פיגר תמיד אחרי הפרויקט הלאומי". מי אמר? אני? העורב החשוך המתהדר בנוצותיו של הטווס המואר? אולי רמי יונס שגם הוא – כך ניתן להבין מטיעוניך- חשוך ושוביניסט? לא. אלו דבריה של ערין האוורי. רבות וטובות מתומכותיה הפלסטיניות של בל"ד סבורות כמוה. דרך אגב, גם זו אינה דעה או טיעון כלשהו. זוהי עובדה היסטורית אותה יש להביא בחשבון בכל מאבק עממי. מה עושים עם עובדה זו? נותנים לחנין זועבי להתוות את הדרך במנהרות החשוכות שנחפרו מהנהר לים ומהצפון לדרום ע"י הפורעים הציונים.

            5.חנין זועבי המציאה נורת חשמל היכולה להאיר את כל המנהרות החשוכות בין הנהר לים ובין הצפון לדרום. זוהי לא תעמולת בחירות או גרסת כיסוי למצע הכלכלי-חברתי של בל"ד, זוהי עובדה היסטורית אותה יש להביא בחשבון בכל מאבק עממי
            https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=5uiz9o_yu2c
            לכשיצפה גלעד שליט בסרטון, ישתכנע אף הוא ויצביע לבל"ד.

            סיכום דיון: "חשוכים ושובינסטים. כמוך"! מצטער, זה לא טיעון. הטענה אותה טענת היא נגד כותב המאמר, לא נגדי. הוא היה שם ותיאר את מה שחווה, לא אני. לזכותי אטען כי אני מאמין לו. לו ולא לך.

  3. יאיר

    החרמת הבחירות צריכה להישקל בצורה קרה ככל האפשר ועל בסיס תועלת ונזק. וזו כידוע לא האופציה היחידה. בצפון אירלנד השין פיין השתתפו, קיבלו מנדטים ולא באו לפרלמנט.

    החרמת הבחירות המוניציפיליות בירושלים לא הועילה בדבר, לא חסמה הפקעת אדמות, לא מנעה יישוב 200,000 ישראלים בשטחים שסופחו, ובעיקר לא הועילה למאבק על זכויות הפלסטינים בירושלים. הסיפוח קיים והתושבים מכירים ברשויות ממילא באופן בלתי נמנע, רק כשזה מגיע ליום הבחירות הם מחרימים. העובדה היא שרק בכנסת האחרונה חד"ש בלמה בצורה מרשימה חלק מהחוקים שנועדו לאפשר לימין להשתלט עוד יותר על המרחב הציבורי והרשויות למיניהן. יצירה מהזירה הפרלמנטרית גם תגרור הצרה של מרחב המחאה שבו מתכנן הכותב את המאבק האזרחי שלו.

    החרמה היא צעד אפשרי אבל צריך להישקל היטב ולא כתגובה מהבטן לביקור בפעולת מחאה מוצלחת ומעוררת השראה ככל שתהיה.

  4. אבי יסינובסקי

    זמן.מושג עתיק-יומין ומהותי ב"יחסות "הפרטית של אינשטיין .זמן אינו ותנועה אינה ,אלא ,ביחס ,בייחוס.
    כל מה שדרוש זה מהזמן הזה ומהמרחב הזה ומהתנועה הזו כביכול לשום מקום בכדי שאי-האלימות תחליף את השאהיד,שהסבלנות והדבקות באמנציפציה ובחירות-אישית לכל קיבוצי-האדם תחליף את הדם המיידי ,את הנקמה והאשלייה למי אין (יש) גדול יותר.(גם נפוליאון וברק נופלים במלכודת האשלייה והסרט הבדוי הזה במוחם הטריוייאלי)
    הציביליזציה האזורית ובכלל נדרשת למסע שאת משק -כנפיו המבשר חיבור להומניות ,לשיוויון ולאחדות הגזעים של המין האנושי ,אנו חשים בזעיר אנפין בבאב אל שמס .
    מהטמה קרמצ'נד גנדי,מרטין לותר קינג הראו את האמת,ההתנגדות הפעילה הלא אלימה לרשע ,למען חירויות וזכויות -האדם והפרט,מציאות שחכמי- דור אחרים מודעים אליה כבר אלפים בשנים , ברם, השיפלס הגלובליים , עדיין לא מחוברים אליה בכל נימי נפשם.
    יישר -כוח .
    לגבי החרמת הבחירות סבורני שלא רק שהינך קולע לרוח הדברים של צדק אוניברסלי ושל רעיון הדמוקרטיה במהותה המעמיק, כרע השיטה במיעוטו , (של מיעוטו והאמורה לייצג אותו :-)} ,אלא ,
    שמוטב היה לו החרמת הבחירות הפכה לדגל האזורי החדש לנוכח ולמראית השיטה הרקובה ,הדכאנית והשמדית בכל קטגוריה של החיים מהכלכלי-פוליטי (השיטה המוניטרית לאחוזון),עד למוסרי {גנרלים,רוצחים ושרלטנים כ"נציגים" נבחרים"} וחוזר חלילה לרבות האינטראקציות הידועות בינהן.

  5. שירה

    מדובר בשני מאבקים שתומכים זה בזה ולא באמת סותרים כמו שאתה מציג. אפשר להיאבק בזירה הפוליטית על ידי הצבעה לבל"ד או חד"ש (זה דבר טוב שיש חלופות רעיוניות), במקביל למאבק בזירה העממית. אם המטרה היא להגיע למדינה אחת דו לאומית מהירדן לים, נדרשת הנכחה גדולה יותר של הצד הפלסטיני בבית הנבחרים, שישמיע את קולו מעל כל במה. היעלמות הקול הזה לא תאפשר ליהודים קולוניאליסטים להתעמת עם דמותם במראה שמציגים להם נציגי בל"ד למשל.

    1. דרור בל"ד

      אני מסכים עם הגישה שהעלית אך חשוב לציין כי המאבק בזירה הפרלמנטרית (שהיא רק חלק מהמאבק הפוליטי) אינו סותר ואינו לא סותר את המאבק העממי, שהינו מאבק פוליטי לכל דבר ועניין.

      רמי יונס מתחלחל, במידה רבה של צדק, ממה שהוא מכנה סיסמאות קופירייטינג גרועות וחלולות. בין זה לבין ההחלטה האסטרטגית האם להשתתף במה שמוכנה בחירות דמוקרטיות או האם להחרימן אין דבר וחצי דבר. הויכוח הענייני בציבור הפלסטיני הדמוקרטי, בניגוד מוחלט להבלים הציוניים הנשמעים בשיח הציוני בעיקר בקרב המחנה המתקרא "רק לא ביבי", אינו על מידת הלגיטימיות של המשטר הציוני אלא על הדרך העדיפה להפכו למשטר דמוקרטי צודק.

      רמי יונס: "אני בעד החרמת הבחירות. אני גם בעד מאבק עממי, פלסטיני ולא אלים".
      חנין זועבי: "אני בעד הצבעה לבל"ד. אני גם בעד מאבק עממי, פלסטיני ולא אלים".
      ג'מאל זחאלקה: בל"ד תחרים את הבחירות באם חנין זועבי תיפסל". ועוד קודם לכן, ב2009: "יותר משבל"ד צריכה את הכנסת, הכנסת צריכה את בל"ד".
      רמי יונס: הגיע זמן [להחרים את הבחירות ללא קשר לפסילתה או אי פסילתה של זועבי]".

      מאמר מצויין של תאמר מסאלחה – "על הפיקחון", אתר זה, שופך אור על היתרונות והחסרונות של ההחרמה, ולא פחות חשוב, על העיתוי בו תהיה מידת האפקטיביות של צעד זה אופטימלית. מאמרו החשוב של נאדים רוחאנא – "עושים טובה לישראל" http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/425/076.html שופך אור על קביעתו של זחאלקה מ2009.

      אלא שרבים וטובים, הן מבין המחרימים והן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מחנה "רק לא ביבי" – חותמי עצומות למיניהן ב'הארץ", עורכי 'הארץ', פרשנים משפטיים למיניהם בעיתון 'הארץ', סרבני גיוס ולא סרבנים המסרבים להיות אויבים המפרסמים מאמרי דעה ב'הארץ' – כלל לא שמו לב לתעלול הציוני, חוק עוקף זחאלקה. מחוקקי חוק זה דווקא התייחסו ברצינות לאמירה אחרת של זחאלקה באותו ראיון ב2009, בה נאמר כי אם שוב תיפסל בל"ד ישקלו חבריה שלא לפנות לבגצ, כלומר להחרים את הבחירות ולהביך את המשטר הציוני הלא דמוקרטי. מה עשו הציונים? המתלהמים שבהם אכן תבעו לפסול את הן בל"ד ואת והן את זועבי, אך המנוולים שבהם, נציגי מחנה "רק לא ביבי" בפרלמנט הציוני, הצביעו נגד פסילת בל"ד אך בעד פסילת זועבי, בהכרתם את החוק הקובע כי פסילה אישית, בניגוד לפסילה מפלגתית, בהכרח חייבת להגיע לבגצ.

      לעניות דעתי, ומבלי לומר לפלסטינים כיצד להתנגד, יש לתמוך בבל"ד או להחרים את הבחירות. פרט לחברי תנועת עותרים ושופטים המסרבים להיות אויבים כי ביחד אין עליהם, גם מבית המשפט הציוני העותרים אינם מבקשים צדק, בוודאי שאינם מצפים כי הצדק ייעשה, אלא מטרתם היא שאי הצדק לא רק שלא ייעשה אלא גם שייראה. אחוזי הצבעה נמוכים בקרב הציבור הפלסטיני מערערים עוד את הלגיטימיות של המשטר. כפי שהראה איתמר מן, "האסטרטגיה הזו של ההבכה הפכה לאחת האסטרטגיות הפוליטיות החשובות ביותר". להערכתי הלא אובייקטיבית, גם לחברי בל"ד יש חלק לא מבוטל באסטרטגיית ההבכה. נכון ל2013, אסור לוותר על נציגות חבריה בפרלמנט.

      ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
      עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

      ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
      עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

      ד עת להצביע בל"ד ועת להחרים

      1. המרוקאי

        איני מטיל ספק בכנותך
        אך קבוצה לאומית פלסטינית
        שנאבקת במישור הלאומי אינה
        יכולה לדלג על מצע חברתי
        מהעם שהיא מתימרת לייצג,
        לעומת חד"ש שפועלת בחזיתות
        שונות כדי לייצג את כל האזרחים
        שחיים כאן, ושאומרת לא למדינה
        אחת בין הים והירדן. כמו בכל העולם
        ובמיוחד הקולוניאליסטי בחוד החזית
        של המאבק היו האמיצים ביותר
        והנחושים ביותר, הן הקבוצות ומפלגות
        כמו חד"ש את זה אפשר לראות בכל
        החזיתות של המאבק נגד הציונות ומפלגותיהן.
        חד"ש היא הדרך וגם הכיוון.

        1. דרור בל"ד

          מי סיפר לך שלבל"ד אין מצע חברתי? מתן קמינר? חגי מטר?
          ראה כאן את דבריו של ד"ר באסל ג'טאס- המועמד השלישי ברשימה של בל"ד
          http://www.facebook.com/balad2013/posts/397287483689646

          וראה כאן על ההבדלים בין המפלגות הדמוקרטיות, המכונות המפלגות הערביות בשיח הציוני הלאומני
          http://www.themarker.com/news/politics/1.1908117

  6. גיא

    מסרו תודה על המאמר

  7. עמית

    הדמוקרטיה היא שיטה מלאת פגמים, אך היא הפחות גרוע שהייתה עד היום. זו קלישאה, אבל אין תחליף לכוח הפוליטי. המהפכות האמיתיות צריכות להתבצע בבית הנבחרים ולא בחוץ ובוודאי לא באלימות.
    24 חכי"ם ערבים – 20% מהאוכלוסייה – ועוד חכי"ם יהודים נוספים בקולות כל הקהל היהודי השמאלני האמיתי, יכולים להביא לשינוי.
    כמות כזו של חברים פעילים בכנסת – אי אפשר יהיה להתעלם ממנה.
    לכן – ההצבעה הולכת יחד עם הפעילות בשטח!!!!
    אי הצבעה – משאיר את מגרש הדמוקרטיה ללאומנים הקיצוניים.

  8. ראובן גרבר

    מי שרוצה לפעול, ומוטב בכך, שילך להצביע בכדי להקטין את כוחם של המתנחלים, ובנוסף לזה, שינקוט פעולות לא אלימות.

  9. נתן

    דומה לאדם עשיר שהולך עם בגדים מרופטים בשביל לא לתת יד לתעמולה שטוענת שהוא אדם עשיר.

  10. מצביעה ופועלת

    אי הצבעה לא מערעת שום לגיטימציה והצבעה לא נותנת שום לגיטימציה. הדבר היחיד שהצבעה עושה היא לקבוע את מערך הכוחות במקום שהוא אחד המשפיעים ביותר על השדה הפוליטי – הפרלמנט. זו שאלה טקטית ואסטרטגית ברורה. החרדים והמתנחלים, שלא מאמינים בפרלמנטריות ורבים מהם גם לא מכירים במדינה ורואים בה שיקוץ, מבינים זאת היטב, ואחוזי ההצבעה אצלם זה קרוב ל-90%. מה אני אגיד לכם, נראה לי שזה עובד להם טוב. ובעיקר, בגלל שהשמאל מצביע ב50% בלבד !
    כל השאר זה שטויות והזיות כמעט מיסטיות שאין ביניהן לבין הבנת המציאות דבר וחצי דבר !
    וכמובן שאין שום סתירה בין הצבעה לבין פעולות ישירות, מאבקים אזרחיים, קמפיינים לחרם בינלאומי והפגנות. אפשר ללכת להצביע כפעולה ישירה שיכולה לייצר לחץ על הציונות במישור אחד, ובמקביל להמשיך וביתר שאת בכל שאר המעשים והמאבקים החשובים. במצב אידיאלי ולא כל כך דמיוני, 2 התחומים יזינו זה את זה ויקשו מאוד על הציונים להמשיך ולשחק את המשחק, ובתנאי שנחזק את המפלגות שקוראות תיגר באופן המוצלח ביותר על הממסד הציוני.
    הצביעו בל"ד !

  11. איב

    אין חובה מולדת/חקוקה/מוסרית-תבונית , "לבחור " בשיטה הגרועה פחות.
    דמוקרטיה ישירה ,טהורה ואבסולוטית.
    דמוקרטיה* דיונית *והשתתפותית !
    בניגוד לדמוקרטיה ייצוגית ליברלית אינטרסנטית תועלתית חד-צדדית לבעל-השררה הכוחני הטרוריסט .שיטה מזוייפת-מקור.

  12. Baha Kadura

    הדיון שהתפתח מחטיא את המטרה של הכותב הכוונה כאן לא להחרים בגלל יאוש או סוג של גחמה אלא תיקון עוול הסטורי וחשיפת ישראל במערומיה ולהתחיל לפעול בדרכים שיהוו אלטרנטיבה למשחק השקרי.

  13. עמית

    הניאו-לאומנות הפלסטינית שנפוצה בקרב ערבים ישראלים רבים היא משהו מוזר. במידה רבה הם הפנימו את הביקורת של פלסטינים אחרים ושל ערבים משאר מדינות האזור נגד ערביי 48. הם מכירים בזה שמצבם של ערביי ישראל הוא יותר טוב ומבכים על כך. היא מנסה בכוח לדרדר את מצבם של ערביי ישראל, כך שתהיה אפשרות "לחשוף" את פניו האמיתיות של הרוע הציוני. "הגיע הזמן שנתחיל לנהוג כמו מיעוט מדוכא ונרדף – הרי אנחנו באמת כאלה!" כותב המאמר טוען במעין ניסיון לשכנוע עצמי.

    לא לבחירות לכנסת! כן למרד! לשביתות! מחאה לא-אלימה!. אותו בולשיט שהוביל את ערביי הארץ לאחת מהחלטותיהם האומללות ביותר – פתיחת המרד הערבי של 1936. מרד שפירק את החברה הערבית בארץ והביא לכך שהיא תתפורר לגרמים במלחמת 48. כל הניסיונות שניסו לפגוע בציונים דרך פגיעה עצמית של החברה הערבית בעצמה (במקרה הזה, איבוד נציגיה בשלטון) הובילו לאסונות לחברה הערבית. חבל שיש מי שלא למדו.

    אממה, הניאו לאומנות פלסטינית לא מדברת לרבים מערביי ישראל. כפי שכל הסקרים שנעשו בקרב החברה הערבית מראים, רוב ערביי 48 דווקא כן מאמינים שהם חיים במדינה דמוקרטית. רוב ערביי ישראל אפילו היו תומכים בחוקה שמגדירה את ישראל כמדינה יהודית במידה והיא גם הייתה מבטיחה להם שוויון אזרחי מלא. מדובר באוכלוסייה פרגמטית שחייה בדו קיום לא רע בכלל, בהתחשב בתנאי האזור, ביחד עם האוכלוסיה היהודית בארץ. הם לא קונים את התעמולה הניאו-לאומנית, הם לא ינהגו כמיעוט נרדף ומדוכא כי הם באמת לא מרגישים כך בחיי היום יום שלהם.