string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

נוף על גבי נוף

ט"ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת להיזכר במה שמשכיחים יערות הקק"ל בנגב. היער הגרמני שניטע באזור להבים משתרע על אדמותיה של משפחת אבו פריח שעדיין נמצאות במחלוקת משפטית
עופר דגן

אם יש לכם שבת פנויה, קחו את האוטו וסעו לטייל ביער מדינות גרמניה. כי באמת, איזה יופי זה יער באמצע הנגב, רק חמש דקות מבאר שבע. ולא סתם יער. יער גרמני. ממש אירופה. ולא סתם יער גרמני, אלא כזה שמודע להיסטוריה הכואבת בין העמים ואינו מנסה לטשטש אותה. אלא שהיערות של הנגב הם נוף על גבי נוף. הם מסתירים יותר מאשר הם מספרים.

בחודשים האחרונים מנהלת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה (SPD) קמפיין, שמטרתו גיוס תרומות לנטיעת יער חדש בנגב לרגל יום עצמאותה ה-65 של ישראל. הקמפיין קורא לחברים לרכוש עץ ביער כמתנת חג מולד ליקיריהם, ובכך להשתתף בתרומתה של האומה הגרמנית לייעורה של הארץ, ש"חלקים גדולים ממנה עדיין סובלים מתופעת המדבור, ממחסור במים ובאדמה פורה".

לפי הקמפיין, היער החדש יהווה המשך ישיר לפרויקט יער מדינות גרמניה, שנחנך סביב חגיגות ה-60 להקמתה של המדינה. יער מדינות גרמניה נתרם על ידי שורה של ארגונים וקהילות מכל רחבי גרמניה, ואת עבודות הנטיעה שלו ביצעה קק"ל. בכניסה ליער הוצבה אנדרטה מפוארת שעל 16 עמודיה כתובים שמות המדינות הגרמניות כמו גם שמות הארגונים והקהילות הרבות שתרמו לנטיעת היער. בתוך היער פזורות אנדרטאות קטנות יותר שמנציחות אירועים, אנשים או קהילות הקשורים בעבר הגרמני-יהודי.

אז מה הבעיה, תשאלו: פרויקט שהוא גם סביבתי, גם חינוכי, גם מחזק את היחסים הדיפלומטיים בין האומות. ישראל מקבלת יער. גרמניה מקבלת הזדמנות נוספת לכפר על אשמתה הבלתי-נדלית. כולם מרוצים. אלא שיערות נוטים להסתיר בתוכם סודות אפלים. היער השחור בגרמניה הוציא מתוכו את אגדות האחים גרים הידועות לשמצה. יערות מזרח אירופה גדושים בקברי אחים, וגם היער הגרמני החדש הזה אינו מבייש את המסורת. אך הפעם לא מדובר בהיסטוריה הכואבת של יהדות אירופה. זו אינה מוסתרת, כי אם מודגשת באותיות קידוש לבנה.

מה שמסתיר היער האירופאי הזה שהוקם על ידי קק"ל בלבו של הנגב, הוא את הפקעת האדמות שנעשתה בשטחים בהם הוא ניטע. האדמות עליהם יושב היער שייכות למשפחת אבו פריח הבדואית. בני ובנות המשפחה, כמו אזרחים ערבים בדואים רבים, הועברו מאדמתם על ידי הממשל הצבאי בשנות החמישים. לאחר מכן במהלך שנות השבעים, כשהתאפשר הדבר, הגישו תביעת בעלות על האדמות על בסיס מסמכים מקוריים. הדיון המשפטי בתביעה זו נמצא עדיין בעיצומו, ובחודש שעבר אף פסק בית המשפט העליון נגד עמדת המדינה ואילץ את בית הדין המחוזי לדון בטענות שהועלו בתביעת המשפחה.

הקלות שבה ניטע יער על אדמות שהדיון המשפטי עליהן טרם הסתיים, היא ביטוי לזלזול ולקלות הדעת בהם מתייחסת המדינה לתביעות הבעלות של הערבים הבדואים בנגב. ההקמה של אתר הנצחה יהודי-גרמני על אדמות אלה מבטא לא רק התכחשות לעבר הבדואי של האדמה, אלא גם שימוש ציני בזיכרון השואה וברגשות האשמה הגרמניים בניסיון לכסות על עבר זה. כפי שאומר ד"ר עואד אבו פריח, תושב אל-עראקיב: "פה נעשה עיוות היסטורי. עיוות היסטורי מאוד מאוד גדול… אני בטוח שאם החברים שלי בגרמניה ידעו שהם גרמו לכך שאני לא אוכל לחזור לפה, ולכך שהזיכרון ההיסטורי שלי ושל המשפחה שלי נמחק, אני בטוח שהם לא היו מסכימים".

השכחה, הדחקה ונישול. צילום: פורום דו קיום בנגב
השכחה, הדחקה ונישול. צילום: פורום דו קיום בנגב

אני רוצה להאמין שתושבי גרמניה שתרמו לשתילת היער, ראשי הערים והמנהיגים הפוליטיים שתמכו בו, אינם מודעים לעוולות הקשות שמייצרת פעילות הייעור המתמשכת של קק"ל בנגב, עליהן כתבה כאן בעבר מיכל רותם. אבל לאזרחי ישראל אין את הפריבילגיה לשבת באירופה, להרגיש אשמים ולא לדעת. לאזרחי ישראל אסור להסכים לגזל אדמות הערבים הבדואים שמתבצע בחסות האשמה הגרמנית. זיכרון השואה יקר וחשוב לכל כך הרבה משפחות בישראל, ועל משמעותו הקולקטיבית אין טעם להרחיב. דווקא משום כך אסור להסכים שיעשה בו שימוש ציני שמביא ליצירת עוולות חדשות, ובמקרה הזה, לעשיית עוול כפול: קודם כל באופן מעשי מניעת אפשרות התיישבותם של הערבים הבדואים באדמותיהם המקוריות, ושנית מחיקה סמלית של זיכרון קיומם של הבדואים במרחב ונישולם מאדמתם, והחלפתו בציון סמלי של זיכרון הסבל היהודי. כך הופך אקט חשוב ואנושי של זיכרון, לאקט ציני של השכחה, הדחקה ונישול.

עופר דגן הוא רכז שטח בפורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי

לקריאה נוספת:

עוד על קק"ל

עוד על ייהוד הנגב

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דןש

    אם נתבונן במפת פלסטינה-א"י ערב מלחמת העצמאות, נראה את השטח מלא בנקודות ישוב – חלקם הם ישובים ערביים ולצידם שטחים שעובדו ע"י פלחים ערביים ו/או שמשו כשטחי מרעה. לאחר תום המלחמה – נמחקו חלק לא מבוטל של הישובים הערביים ו/או הוסבו לטובת העולים החדשים שזה מכבר הגיעו והאדמות חולקו. חלקן במסגרת החקלאית ( מושבים וקיבוצים) וחלקם לנטיעות – כשיטה למניעת "גורמים זרים" להכנס/לחזור לשטחים.
    העוול שנעשה הוא כה גדול, שאפילו אלו שלא יצאו מתחומי מדינת ישראל, אולם לא השתתפו במפקד התושבים, הוגדרו כנוכחים נפקדים ולא הורשו לקבל רכושם חזרה ו"הוגלו" לאותם היישובים שנותרו על תילם.

    1. עופר דגן

      אשמח אם תיצור איתי קשר. יש לי עוד מידע להעביר.
      עופר – 0509391299

  2. ראובן גרבר

    כואב שאלה פועלים כאילו למעננו.

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    אותה שלחתי להנהגת הס.פ.ד. ( המפלגה הסוציאל-דמוקרטית)שעמדה בראש היזמה והקשר עם ארגון הפשע ק.ק.ל.- ג'.נ.פ.- הימנותא. זאת בין השאר לא רק עצם המעשה עצמו של אירגון העוקר עצי זית ועצי פרי אחרים ונטע על אדמה לא לו עצי סרק על אדמה חקלאית. סבי בנו רוזין היה בשעתו בין מיסדי סניף הס.פ.ד. בעיר מולדתינו נורטהיים כיום במדינת המחוז סכסוניה תחתית. עליתי משם ב1937 בן 6 סבא נפטר ב1934 אפשר להגיד למזלו .כפטריוט גרמני .ובמצב בריאותו אז ,הוא לא היה עומד בתלאות העקירה ממה שחשב כמולדתו וההגירה לארץ זרה.