פוליטיקה    

ניצחון הניאו-שמרנות

ארז צפדיה 30.01.13
הליברליות לכאורה של יש עתיד והבית היהודי אינן אלא גרסאות שונות של ניאו-שמרנות שמאשימה מיעוטים מוחלשים במצבם ופוגעת בהם. לפיד, בנט ונתניהו הם ממשיכי דרכם של תאצ'ר, רייגן, פינושה ובוש

הניאו-שמרנות היא המנצחת של בחירות 2013. את המושג ניאו-שמרנות ניתח לעומק דיויד הרווי בספרו "ההיסטוריה הקצרה של הניאו-ליברליזם". הרווי שואל כיצד מתמודדות מדינות עם המשברים החברתיים שמלווים את הניאו-ליברליזם. תשובתו היא: ניאו-שמרנות. זוהי תפיסה מדינית ועשייה פוליטית ימנית רפובליקאית שממשיכה במדיניות הניאו-ליברלית ועמה ההטבות הכלכליות שמעניק הקפיטליזם לבעלי ההון, אבל במקביל מחזקת מוטיבים לאומיים ואף לאומניים ומיליטריסטיים במטרה לייצר סולידריות חברתית מדומיינת. חיזוק המוטיבים הלאומיים עובר לא אחת דרך סימונן של קבוצות מיעוט, בעיקר קבוצות עניות, כאויב והאשמתן במצבן.

תנועות ניאו-שמרניות משוות לעצמן מראה ליברלי, אך מעוות. רוח הקפיטליזם שנושבת מהן מאדירה את החירות, בעיקר זו של השוק החופשי. תביעתן ממיעוטים לאמץ את אורח החיים המודרני לכאורה של הרוב תורמת ליצירת מראית עין ליברלית.

האמת שאין בינן לבין ליברליזם דבר כי הן כושלות בהגנה על זכויות מיעוטים ואינן מספקות זכויות בכלל וזכויות חברתיות בפרט באופן שוויוני לכל אזרח. הן נוטות להאשים את המיעוטים במצבם. למעשה אלו תנועות ימין רפובליקאיות המאמינות בכלכלת השוק החופשי.

רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר - הזוג המלכותי של הניאו-ליברליזם או ניאו-שמרנות

רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר – הזוג המלכותי של הניאו-ליברליזם או ניאו-שמרנות

ההיסטוריה של העשורים האחרונים מספקת דוגמאות רבות למנהיגים ניאו-שמרנים. מרגרט תאצ'ר, למשל, ליכדה את האומה הבריטית סביב המלחמה בפוקלנד, מה שסייע לה בהסטת תשומת הלב הציבורית ממלחמתה בועדי העובדים וממהלכי ההפרטה הדורסניים שנקטה ממשלתה בארצה. אוגוסטו פינושה הוא נציג נוסף של הניאו-שמרנות. את צעדי ההפרטה והליברליזציה הכלכלית שהנהיג ליווה במשטר אימים ורדיפה מתמדת של הקומוניסטים, תוך האשמתם בבגידה באומה הצ'ילאנית. ג'ורג' בוש הבן הוא דוגמא אחרונה. מדיניותו הכלכלית של בוש שירתה במכוון את בעלי ההון ואת המחיר שילמה ארה"ב במשבר הכלכלי של השנים האחרונות. אך במקביל הוא גיבש את אזרחי ארה"ב כל עוד הם לבנים, סטרייטים, וממעמד בינוני ומעלה למלחמתו בטרור הגלובלי וברדיפת המוסלמים בארצו.

למרות ההבדלים בין המנצחות הגדולות של בחירות 2013 – הליכוד ביתנו, יש עתיד והבית היהודי, שלושתן תנועות ניאו-שמרניות. הליכוד-ביתנו בראשות נתניהו הוא נושא דגל הקפיטליזם והלאומיות – מרכיבי היסוד של הניאו-שמרנות. הלאומיות של הליכוד-ביתנו נשענת על פוליטיקה של פחד שהיא תו זיהוי של הניאו-שמרנות – פחד מפני הפלסטינים, החמאס, האיראנים ובשנים האחרונות גם מפני השמאלנים.

היחלשות התמיכה בליכוד-ביתנו בערי פיתוח ובקרב יהודים ממעמד נמוך חושפת הבנה עמוקה של הפריפריות שמהליכוד-ביתנו לא תצמח ישועה סוציאלית.

יש עתיד מסווה טוב יותר את הווייתה הניאו-שמרנית בשורת תכסיסים, למשל אהדתה לקהילה ההומו-לסבית. אך זוהי כסות. בהיבט הכלכלי, זוהי תנועת ימין. היא תומכת בהגברת התחרות וצמצום הממשק בין המינהל הציבורי ובעלי ההון, ובמקביל בהחלשת כוחם של ועדי העובדים, בעיקר בחברות הממשלתיות. היא גם קוראת לדיור בר השגה שהיא מדיניות שמיטיבה בעיקר עם המעמד הבינוני הגר במרכז הארץ – "שוטרים ומורים, אנשי מערכת הביטחון, כבאים, אחיות ועובדים סוציאליים" (במצע המפלגה). דיור ציבורי או דיור חברתי, שנועד להקל על מצוקת הדיור של המעמד הנמוך בפריפריה, אינו מוזכר במצע.

קריאתה הרפובליקאית של יש עתיד לשוויון בנטל מסמנת בעיקר את החרדים כאויב, אך גם את האזרחים הערבים. סירובו הפומבי של לפיד ליצור גוש חוסם עם "הזועביז" והתחמקותו מדיון בסוגיית הסכסוך מעידים על עמדתו ביחס לערבים. דרישת המפלגה להחלשת כוחן של "המפלגות הסקטוריאליות" (כלומר מפלגות המייצגות חרדים, מזרחים וערבים) מסמנת את המיעוטים בישראל כאויב היציבות הפוליטית.

עיקר בסיס הכוח של יש עתיד נמצא בציבור המבוסס, כלומר יהודים, חילוניים ואשכנזים ממרכז הארץ, שמודע להטבות הכלכליות והחברתיות שיש עתיד חזקה תניב לו.

הבית היהודי היא תעלומה. זיקתה ללאומיות ברורה. אבל משום מה היא מצטיירת כמצדדת במדינת רווחה. סיפורו האישי של בנט, כמו גם של לפיד, הוא סיפור של הצלחה כלכלית. כמו לפיד, גם בנט קורא להגביל את כוחם של ועדי העובדים ולהגביר את התחרותיות במשק. אך יש קריאה ליצור רשת ביטחון שאינה אזרחית אלא מותנית בהתניה הרפובליקאית של שוויון בנטל, במיוחד עבור המתנחלים. כידוע, חיזוק מפעל ההתנחלות בשטחים גובה מחיר מתקציבי הרווחה בתוך הקו הירוק.

הניאו-שמרנות מלווה את הפוליטיקה בישראל מאז שנות השמונים המוקדמות. אבל לראשונה היא הפכה לציר המרכזי בפוליטיקה והעלימה את המאבק המסורתי בין ימין ושמאל בשאלות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על טריטוריה. לא עוד גיוון קולות בין ובתוך המפלגות המנצחות. הקול של המנצחות אחיד – ניאו-שמרני.

והמחאה החברתית? זו של הקוטג', השוויון בנטל ובמידה מסוימת של רוטשילד, זכתה במעט רווחים. זו של מאהלי הפריפריה, שדרשה צדק חברתי, וניסתה ליצור סולידריות חברתית חוצה גבולות אתניים ומעמדיים, היא המפסידה הגדולה של הבחירות.

ד"ר ארז צפדיה הוא מרצה למנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר

לקריאה נוספת

הקרב על הארנונה | ארז צפדיה

תגיות: , , ,

16 תגובות לפוסט "ניצחון הניאו-שמרנות"

  • נתן //

    תאצ'ר לא היתה צריכה להסיט את דעת הקהל ממלחמתה בועדים ובעבודה המאורגנת משום שרוב הציבור הבריטי תמך במלחמתה בעבודה המאורגנת ובועדים החזקים שהפכו את כלכלת בריטניה לפני תקופתה של תאצר ל"ילד החולה" של אירופה.

    גם הציבור בארץ אינו מעונייi בסוציאליזים או בועדים חזקים או בעבודה מאורגנת בכלל , אין לו שום בעיה שיפריטו את החינוך והבריאות ובעינינים האלה יש תאום מושלם בין השכבות היותר נמוכות שתמכו בהמוניהם בש"ס וליכוד לבין השכבות המבוססות שתמכו ב"יש עתיד".

    • בן-קיימא //

      בריטניה שלפני תאצ'ר היתה במשבר, בין השאר בגלל הטלטלות החברתיות שעברה ומדיניות לא נכונה של הלאמה של תעשיות בתגובה ל"מחלה ההולנדית" שבריטניה לקתה בה בעקבות גילויי הנפט בים הצפוני. כאשר מדינה נמצאת במשבר כנ"ל (ולמשל – ישראל בתקופת האינפלציה הגדולה בראשית שנות ה-80) – יש בציבור נכונות לעשות שינוי. אבל במקום לטפל בבעיות גופן, תאצ'ר הלכה אחרי "פתרונות הקסם" הניאו-ליברלים (ובישראל עשו זאת בתוכניות ארוכות הטווח במסגרת "תוכנית הייצוב" מ-1985) ובעוד שבטווח הקצר הם לכאורה עזרו – בטווח הארוך הם גרמו למשבר הכלכלי בבריטניה לאחרונה (ונזכיר שההרחבות בתקופת טוני בלייר נעשו על התשתית הרעועה של המדיניות הניאו-ליברלית של שירותים ופיננסים במקום תעשיה).
      התיאור ב"דוקטורינת ההלם" הולך יותר רחוק – אבל זה הכיוון: ניצול נכונות לשינוי כדי ליישם מדיניות שלא מטיבה לטווח הארוך עם האינטרס הציבורי.
      אפשר גם אחרת – ע"ע הדרך שבה נורבגיה התמודדה עם תגליות הנפט וה"מחלה ההולנדית".
      בישראל העבודה המאורגנת היתה מאוד ממוסדת וחלק מ"מדינה בתוך מדינה" ולכן בתור מי שגדל כאן בשנים ההן לא היה לי מושג למה *כן* עבודה מאורגנת – ועכשיו שיניתי לחלוטין את דעתי. הרבה אנשים פשוט חיים בסרט.
      גם האמון בין המדינה לנו צריך לעבור שיקום – ואת זה רוב המפלגות אפילו לא התחילו להבין.

  • שינוי שם ומין
    מאיר עמור //

    על פי ארז צפדיה: "הניאו-שמרנות היא המנצחת של בחירות 2013." על פי מאיר עמור: "הניאו-אשכנזיות היא המנצחת של בחירות 2013."

  • הכל במידה
    דןש //

    עבודה מאורגנת בהגנה על חלשים לא בהגנה על בטלנים. עבודה מאורגנת כנכס ולא כנטל. עבודה מאורגנת התורמת לפיתוח המשק ולא כזאת המשביתה אותו חדשות לבקרים ובגורמת לנזקים של מליונים ונזק לציבור הרחב. עבודה מאורגנת כשהיד על השלטר בכוון פתיחתו והגברת התוצר ולא בכוון סגירתו והשבתתו. בתבונה ניתן להשיג זאת ללא דכוי העובדים וללא התעשרות בלתי פרופורציונאלית של בעלים ומנהלים.
    חינוך ובריאות המדינה חייבת לספק לכל וברמה נאותה. חייבים לעודד את המצויינים והמצויינות. יחד עם זאת אין לעצור בעד מי שמסוגל ( מסוגל איננו אך ורק כסף, אלא קביעת סדרי עדיפויות ) לקדם ולשפר מעבר למה שניתן ע"י המדינה.

  • נצחון (זמני) של הניאו-אשכנזיות
    דרור BDS //

    מאיר עמור: "אין ספק שהבחירות האחרונות הביאו לידי ביטוי את הטענה המרכזית שלי מזה ארבע שנים: שמרנות יהודית ישראלית זהו שם המשחק. זהו גם המשחק הפוליטי היחיד בישראל של היום. הכל (מותר) כנגד שינוי חברתי. הכל (רצוי) בעד שימור חברתי. שימור של הפריבלגיה האשכנזית. מי שצריך יותר הוכחה מכך צריך רק לראות איפה חל שינוי? חל שינוי בהגברת כוחו של המעמד האשכנזי בישראל ודבריו, מימין ומשמאל. כל הכבוד למחאה החברתית. היא הביאה את… נציגיה לבית הנבחרים. עכשו בואו נראה איך יאפו את השמרנות החברתית הניאו-אשכנזית שלהם. בנט, לפיד, יחימוביץ גלאון: עם כוורת שכזו מי צריך לדבר על שמרנות? עם ישראל אמר את דברו. דבר ברור לגמרי.

    שני דברים חשובים נוספים. ראשית, "ניאו-אשכנזים" זהו מושג שהמצאתי לא מזמן. המושג בא לתאר את הפרקטיקה והתיאוריה החדשניות ביותר לגבי חלוקת העבודה האתנית בישראל, כפי שהיא נתפסת ומדוברת על ידי "הפריבלגיה האשכנזית" בישראל. אני רשום על פיתוחו התיאורטי של המושג. שנית, מה שעולה מהבחירות הוא שהימין היהודו-ישראלי, ובראשו נתניהו וליברמן, לא ירדו מהבמה בשקט. תגובת הנגד (הריאקציה) של הימין עדיין לפנינו. האתגר המשמעותי ביותר למה שקרוי בישראל דמוקרטיה עדיין לפנינו. מאיר עמור
    http://www.facebook.com/photo.php?fbid=457997140928142&set=a.112306805497179.13504.100001535814371&type=1

    "היחלשות התמיכה בליכוד-ביתנו בערי פיתוח ובקרב יהודים ממעמד נמוך חושפת הבנה עמוקה של הפריפריות שמהליכוד-ביתנו לא תצמח ישועה סוציאלית".
    -כדאי לבדוק את אחוזי ההחרמה של (או ההמנעות מלהשתתף ב) מה שמכונה בחירות בערי פיתוח ובקרב יהודים ממעמד נמוך. כדאי להשוות נתונים אלו עם אחוזי ההחרמה בקרב הציבור הפלסטיני ממעמד נמוך (אלה המכונים מיואשים או אדישים בשיח כלל המשתתפים במה שמכונה בחירות).
    התוצאות – בהוספת מקדם מתאם של היחס בין המחרימים מתוך האוכלוסיה לעומת סך כלל האוכלוסיה (פלסטינית\יהודית) – בקרב שתי האוכלוסיות דומות מאד.

    שמועה עקשנית שמפיצים ציונים אשכנזים מקרב מחנה "רק לא ביבי" גורסת כי יהודים ממעמד נמוך ומערי פיתוח מצביעים לליכוד בהמוניהם. לו היו בוחנים את אחוזי ההצבעה בקרב אלו היו רואים מיד כי ככל שהמעמד נמוך יותר, כך אחוזי ההצבעה נמוכים יותר. בדרום ת"א, בערי הפיתוח בצפון (חצור הגלילית, טבריה, מגדל העמק), בערי הפיתוח ברצועת עוטף עזה (שדרות), אחוז ההשתתפות היה נמוך – בין 50-55%. בג'סר א זרקא הצביעו 41% מבעלי זכות הבחירה.
    כדאי לבדוק מי עוד מצביע ליכוד, למי יש אינטרס להצביע ליכוד. אלה לא בהכרח אשכנזים, אך הם גם לא בהכרח מהמעמד הנמוך או מעיירות פיתוח.

    ההתקוממות האזרחית המיוחלת תבוא רק כאשר מסה קריטית של אזרחים תאבד את אמונה בלגיטימיות של המשטר הציוני. קבוצות שונות של אזרחים המכונות מיעוטים בתקשורת הציונית – חרדים, מזרחים, ערבים, קיצוניים משני הצדדים – יפוררו אט אט את הלגיטימיות של המשטר ואת הלגיטימיות של המיעוט הציוני-אשכנזי לכנות את עצמו בכינוי 'החברה הישראלית' כמו גם לכנות את האינטרסים שלו בכינוי 'האינטרסים של מדינת ישראל'.

  • כששתי קלישאות נפגשות שום דבר טוב לא קורה
    אריה //

    כששתי קלישאות נפגשות שום דבר טוב לא קורה. הקלישאה שהעניים אשמים במצבם רעה רק במעט מהקלישאה ההפוכה שלקהילות עניות אין אחריות למצבן והכל באשמת אותו הגמון. הפריפריה הצביעה בהמוניה לליכוד ולש"ס ומוטב שנכבד בחירה זו ולא נלביש עליה את המחאה הפתאטית [במספרים, לא באיכות המעולה של המשתתפים] של ערי הפריפריה.
    שנצליח לדבר אמת הלואי.

  • איך אתה מסביר את הנוכחות האתיופית והמזרחית ברשימה של לפיד?
    סמדר לביא //

    ארז – אני מסכימה עם כל האמור במאמרך הרהוט. אך איך אתה מסביר את ההרכב המגוון של 19 מושבי הכנסת שקיבל לפיד?

    • אמנם אני לא ארז אבל ינסה לענות
      איציק //

      ראינו שהממסד הזה לא בוחל בניסויים רפואיים כימיים וביולוגיים על ילדים מרוקאים(גזזת) חיילים ונשים אתיופיות, ראינו שאין לו בעיה לשקר לפגוע ולרדוף את הקורבנות.
      http://news.walla.co.il/?w=/2689/2567921
      http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1915537
      http://www.haaretz.co.il/misc/1.1381747

      ראינו שבית משפט אשכנזי יכול לזכות משוחד רה"מ, שהשם משפחה שלו זה לא בוזגלו, אחרי שקיבל מאות אלפי דולרים במעטפות..

      יש המון עדויות חותכות ברשת לכך שעל רצח רבין הורשע מזרחי חף מפשע שכנראה תכנן והתכוון לרצוח אבל לא רצח, הנה אחת מהן
      http://www.youtube.com/watch?v=1Bope4z0wbE

      אז אולי קטן עליהם לזייף בחירות..

      בעיני זה מופלא מכדי להיות אמיתי שמועמד כזה מגוחך ושטחי זוכה ב-19 מנדטים ככה פתאום.. וכמו שההיסטוריה במדינה האשכנזית מלמדת, מאחורי כל קסם יש בד"כ קוסם.

  • ליכודניק //

    א. אפשר להוסיף לרשימה את "קדימה". הליברליזם שולט בישראל מאז 77' לפחות. ממשלות העבודה הקצרות אולי נתמכו ע"י ההסתדרות והצהירו על סוציאליזם ומדינת רווחה, אך לא פעלו במיוחד לחזק את העבודה המאורגנת, למשל.

    ב. עכשיו, האם אותו ליברליזם או נאו-ליברליזם הוא כ"כ חשוך?

    ביבי טוב לבעלי ההון.
    עובדה- תשובה, דנקנר, לבייב ובן-דוב שיגשגו בתקופתו.
    רק רגע, בעצם הם ספגו תחרות בשוק הסלולאר, מיסוי על הגז, והגיעו לסף אבדן השליטה בפירמידות שלהם.

    ביבי מתנגד לעבודה מאורגנת.
    לכן הוא שבר את שביתות העו"סים, עובדי משרד החוץ, הפרקליטים בשירות המדינה, האחיות, והרופאים.
    רק רגע, בעצם הוא נענה לדרישותיהם.

    לביבי לא אכפת מהפריפריה והוא מאשים אותה במצבה- היי, בעצם הוא השקיע מיליארדים בכבישים וברכבות שייקרבו אותה למרכז. תאר לך איזו מהפיכה תהיה בשדרות כשאפשר יהיה להגיע ממנה ללב ת"א בפחות משעה. וגם השקיע בעיר הבה"דים, קריות המודיעין והתקשוב וכו'.

  • שמרנות חדשה על שמרנות ותיקה וללא ליברליזם
    Rtest //

    מאמר שמתמקד בבעיה – בצורה הפוכה. המדינה הזו היא שמרנית. אם עכשיו הניאו-שמרנות נצחה אז מה היה פה קודם? ריק? מדינה מילטריסטית זה שמרני. מדינה שמתנכלת למיעוטים ומחפשת את יפי הבלורית זה שמרני. מדינה שוביניסטית זה שמרני. מדינה לאומנית זה שמרני. מדינה סטלינסטית-בירוקרטית זה שמרני. המאמר חוטא בטאטולוגיה כשהוא אומר שהניאו שמרנות נובעת מהימין הרפובליקאי שדוגל בשוק חופשי, קרי ניאו שמרנות או ניאו-ליברליזם…

    ניאו-שמרנות זו תנועה אמריקאית בעיקרה עם השפעות בריטיות (ולכן ניתן למצוא את האגף הליברטאני מימינה שעוסק בקונספירציות) שהצליחה להשפיע על ישראל ביתר-קלות למרות שאין לה אחיזה בחברה הישראלית ובטח שלא במיינסרטים הישראלי-יהודי. להסתכל על המתנחלים כביטוי ניאו-שמרני מקומי זה להחמיץ את זה שהם מגיעים מהמדינה השמרנית ומשם התפתחו. מרכז שלם הוא כבר הזרוע המקומית-אידיאולוגית של הניאו-שמרנות, כשהמתנחלים נתפסים בעיניהם כמי שסטו מהציונות. זה הכל ביטויים של שמרנות. הכותב מדבר על הבדלים בין מפלגות – אילו הבדלים?

    הניאו-שמרנות היא אידיאולוגיה שנבניתה על הפרקטיקה של ה"מרכז" הניאו-ליברלי. לפני הניאו-שמרנים היה הבנק העולמי וקרן המטבע "הליברלים".

    מהי האידיאולוגיה הכלכלית של הניאו-שמרנים וכיצד הם רואים את המדינה? שוב, יש להפריד בין הגישה למדינה לגישה לשווקים משום שלא מספיק להתייחס לספרה הפוליטית-מפלגתית ולפי זה לחלק. מבחינה כלכלית הגישה הניאו-שמרנית היא גישה היררכית מאוד שגובלת בדרוויניזם חברתי. תיאוריית הטפטוף-מטה שדוגל בה נתניהו היא לא תיאוריה קלאסית של שוק חופשי אלא תיאוריה וביצוע אידיאולוגי שמתבססים על הקונסטרוקציה הקיימת של הניאו-ליברליזם – הבנקים, הבנק המרכזי, "מדיניות פיסיקלית" ועוד. הפרויקט הכלכלי הזה מנסה לפגוע בעבודה באופן בסיסי ובגרסתו הניאו-שמרנית לפגוע במרכיבי העבודה והערך שנמצאים בבסיסם של מיעוטים וקבוצות וקהילות, כלומר, לשמוט את הקרקע מתחת להישגי החברה האזרחית של 50 השנה האחרונות, וכאן נכנסת המדינה – הניאו-שמרנות מעצבת את המדינה לפי מודלים רומנטיים של דת ושל לאום – יהודי ללא השפעות זרות כפי שנתפסות על ידי האגף הניאו-שמרני כשהשפעות גלובליות, או אולי דווקא של השתלבות באיזור, וחזרה לאיזה מודל דואלי של יהדות כלאום שמתבססת על שוק חופשי בצד הריאלי של החיים ועל היהדות כרעיון בשוק החופשי הזה, כאשר תפקיד המדינה הוא לדאוג לגבולות הלאום (כמה אירוני).

    הכותב משתמש במונח "מאהלי פריפריה" וזה מונח שמרני שהמדינה בעצמה הגדירה. המונח פריפריה בלי שמסבירים במה מדובר הוא יחסי למה שהמדינה מגדירה מרכז וגם את היחסיות עצמה. הפריפריה עוסקת בת"א על פי ההגדרה הזו ולא במונחים חברתיים-כלכליים-גיאוגרפיים וכמובן שגם אתניים אך לא באופן הברור וזה עניין יותר דינמי וכולל הסתכלות מיקרו בתוך ערים והסתכלות מקרו בין ערים וכפרים. הפריפריה שהוא מדבר עליה לא היתה מאוחדת הרבה בגלל הבעיות הפיסיות של חיבור ביניהן, כפי שאותה שכבת מעמד הביניים שחלק ממנו היה ברוטשילד לא היה שכבה אחידה. בשביל "לנצח" על פי הגדרתו של הכותב בפריפריה היו צריכים להצביע למפלגת העבודה ושמאלה מהעבודה, ומעמד הביניים היה צריך להצביע למרצ ושמאלה ממרצ וזה היה ניצחון. האמת נמצאת לא בתוצאה אלא בתנודה של ההצבעה. התוצאות נקבעו על פי השלטון הקיים עקב מצב המפלגות הקיימות ובתוספת קטנה של היעדר מפלגה שתצא מהמחאה, מפלגה שגם היתה מעידה על חיבור בין פריפריה מכל הסוגים למרכז מכל הסוגים. ניצחון או הפסד על פי מערכת בחירות מוגדרים ביותר וכאן זה הרבה פחות ברור.

  • הני זובידה אצל קרן נויבך
    dror bds //

    עוד תובנות על הנצחון של מה שמכונה בשיח הניאו-אשכנזי בכינוי מעמד הביניים:
    http://www.youtube.com/watch?v=q96zrD9CLyE&feature=youtu.be

    לטעמי לא מדובר בתופעה שחורגת מניסיונותיהם של האליטות לשלוט במוקדי הכוח. מדובר לכל היותר באיום ניאו-אשכנזי של מקופחי העוגה האשכנזית: או שהעוגה תהיה לכל הניאו-אשכנזים, או שלא תהיה עוגה. זה מכבר הבינו אלה [אלה – מה שמכונה מעמד הביניים. בית פרטי, ג'יפ שחור, משכורת נאה זה לא מעמד ביניים, ראו (שמעו) את הני זובידה] כי המשרד שיש לו מדינה נושך נשך גדול מדי מהעוגה הציונית-אשכנזית. רצו את חלקם בעוגה. הביאו ליצן – האדם היחיד היכול להשיג את מבוקשם דרך הפרלמנט הציוני – ושלחו אותו לבצע את תפקידו באמצעות יחסי ציבור, הונאה, וכמה עלי ועלות תאנה.

    אותו ליצן אינו אלא מריונטה, מריונטה מודעת יש לציין. כך גם אותם מתנחלים אידאולוגיים המיוצגים לכאורה ע"י בנט. ארכי פושע המלחמה וכנופיתו זקוקים להם על מנת להצדיק את זלילת העוגה האשכנזית לצלילי מוסיקה קלאסית שהוכנה מדמם של ילדים פלסטינים לצלילי מוסיקה קלאסית. גם הם הבינו זה מכבר כי אותו משרד מנצל אותם לצרכיו ותבעו אף הם את חלקם בעוגה. על משמעות כניסת בנט לפרלמנט הציוני, ראו יגיל לוי – "בנט הוא הדתי החדש", הארץ. על הקשר ההדוק בין הליצן לבין בנט ראו אורי וייס – "מורשת יגאל עמיר", הארץ.

  • על נצחון הימין-ניאו אשכנזי-וקינת המזרחיות המודרת
    יואש א. //

    קראתי ושמעתי בעניין את ארז צפדיה, מאיר עמור, דרור BDS ,הני זובידה ואח'.
    מושגי הנצחון וההפסד בבחירות הללו יש בהם רק כדי לפרנס את האגו של המתמודדים או לדכאו. אין להם השפעה של ממש על רוב הציבור. לטעמי "נצחון הימין" או נצחון "האליטה האשכנזית ימנית" כפי שמגדירים זאת חלק מהמתדיינים, מבטא תחושת תסכול של רבים בציבור שלגבי דידם לא השתנה כמעט כלום במבנה הפוליטי. את המחיר האמיתי של צרות וסבל אישי הם עומדים לחוות בהמשך הדרך. שום קרן אור לא הפציעה באפילה הקודמת, והעניים אמורים לשלם על מנת שהעשירים והמועדפים ימשיכו לבלוס את עוגת השלטון. הירידה הקטנהבשעורי הצבעת המזרחיים העניים לביבי יכולה להיזקף בחלקה להשפעת המחאה החברתית כחלק מתובנה שלהם שהליכוד שזקף את גאוותם , ממשיך לנצלם ואינו סופר אותם.
    פרדוקס העניים שמצביעים בעקביות לעושקיהם ממשיך עדיין לפעול.
    דרור BDS ממשיך לייחל להתמוטטות "המשטר הציוני" בנוסח שאנו רגילים לקבל בנאומים של גורמים איסלמיים וגורמים בישראל השואפים למדינה רב-לאומית (דמוקרטית. יהודית?). בין אם יתרחש תרחיש כזה ובין אם לא, לא הוא יפתור את בעיית הגאוה המזרחית הפגועה ואת הדרת המזרחיים כתפיסת מאיר עמור. גם החלפת האליטה האשכנזית במזרחית ותפיסת האליטה "השלטת" כמדירה את מי שאינו "משלנו", לא תועיל לחברה הישראלית.
    "יש עתיד " של יאיר לפיד היא עוד מפלגה חסרת תנועה רעיונית, חסרת מצע ברור ומחויבויות רעיוניות לשינוי אמיתי הנדרש לישראל.
    זוהי מפלגה אליטיסטית בעלת תפיסה ימנית כלכלית וחברתית שיכולה רק לשבש את השגת היעדים החברתיים-כלכליים החיוניים של ישראל.
    ממצאים שנמצאים בידי ממחקר היזמות הבינלאומי GEM בו משתתפת ישראל מזה 13 שנים, מצביעים על תזוזה משמעותית ביותר בין השנים 2007 ל-2012 בנטייה של הציבור הישראלי ליתר שוויון בתנאי החיים בין אזרחי המדינה. לא מדובר ב"שוויון בנטל" אלא בשוויון כוללני הרבה יותר שנתפס על ידי הציבור הישראל כולו כשינוי נחוץ . הנתונים הללו הופקו במדגם שנתי מייצג של אוכלוסיית ישראל על כל מגזריה ולא כסקר בחירות.(N=2000).
    המחאה החברתית ב-2011 היתה לפיכך רק השלב הראשון בתהליך של גילויי כעס ואי הסכמה מצד אזרחים רבים מכל גווני האוכלוסייה
    ונסיונות המימשל ושלוחותיו לדכאה ולהסתירה צלחו חלקית בשלב הראשון. נסיונות אלו לא הובנו כלל על ידי פרשני העתונות, הכלכלה והפוליטיקה. בו זמנית המשיך וממשיך הכעס הציבורי החסום הזה להתערבל ולהתגלגל מתחת לפני השטח. לפי הגיון זה, צפוי שבשלב מסוים כשהכוחות הדוחקים מלמטה יגברו, תהיה התפרצות וולקנית חדשה וחזקה מהקודמת.
    המפלגה שהקים לפיד, קיבלה קולות רבים מהמקור הזה, אך היא מהווה לטעמי רק הטייה של זרם הלבה המקורי למחוזות שהבוחרים בחלקם לא התכוונו אליהם ולא הבינו את "התכנית הגדולה" של לפיד ו"יש עתיד". מפלגת יאיר לפיד אינה מהווה תשובה לאף אחת מהבעיות החשובות והעמוקות של ישראל!
    ככזו היא נידונה מראש להתנוון או להיוולד מחדש עם גנטיקה אחרת.
    המיתווה הפוליטי שנחוץ לישראל צריך להתבסס על תנועות ומפלגות שהאידיאולוגיה החברתית -כלכלית שלהן היא יותר שוויון, יותר צדק חברתי, יותר פתיחות, פחות מיליטריזם, הפרדת הדת מהמדינה והפיכתה לענין שבין אדם לאלהיו יהא מי שיהיה. מי ששואף להיות "אור לגויים" צריך להיות ראוי להביא אור לאחרים ולא להחשיך עליהם את עולמם.

  • לפוצץ את בועת השוויון בנטל!
    מכלוף //

    בועת השוויון בנטל השגורה בפי כל,מחייבת פיצוץ!
    בימים שבהם מתפרסם שכרו של הרמטכ"ל 73,000 ש"ח לחודש,חייבים לשאול אם כך מדוע שכרו של חייל הוא 350 ש"ח בחודש ?
    אם בתקופה הרומית,החיילות הייתה מקפצה לשיפור כלכלי,הרי שבחברה הישראלית עושק הצעירים הפך לנורמה כל כך מקובלת שאין איש שואל מדוע? ואין איש שואל אולי אפשר אחרת.
    שוויון בנטל צריך להתחיל באיזה שהוא שוויון בין שכר הרמטכ"ל ושכר החייל!

    • מה הקשר ?
      דןש //

      נכון ששכר החיילים הוא מגוחך וחייבים לההעלותו – לפחות בהתאם ל"מדד הבפלה" או אפילו כדי ערך יחסי לשכר המינינום ו/או לקצבתו של אברך (כולל הכל). אבל, אין כל קשר בין שכר זה לבין שכרו של משרת קבע ו/או הרמטכ"ל.
      אם וכאשר יבוטל שירות החובה והצבא יתבסס על גיוס מרצון – יהיה מקום לקבוע את השכר בהתאם.

      • למכלוף דווקא יש קייס
        מאור //

        שכר החובה נמוך במידה ההופכת את השירות לפריבילגיה של מבוססים. אי אפשר לטעון כנגד חייל שבשל לחצים כלכליים וסרבול של מערכת הת"ש מעדיף לנשור מתפקידים יוקרתיים, מכשירים מקצועית ומרשתים ולשרת בתפקיד עורפי (שיאפשר לו לעבוד בערב), או אף להיות נפקד ולהסתכן בתווית של משתמט.

        אגב, זה נכון גם למילואים. בימינו, מי שמשרת מילואים נפגע באזרחות–> רק מי שמבוסס יכול להרשות לעצמו מילואים. זה נוח לצבא אך מסוכן לחברה.

  • הפשיזם הכלכלי
    מכלוף //

    ניצולם של הצעירים ע"י החברה הישראלית,הוא חלק מהפשיזם הכלכלי שהשתלט עלינו
    אגב הוא נכון גם לשכרם של עובדי הבימה,כבר הפסקנו לשאול למה גילה אלמגור צריכה להשתכר 120,000 שח לחודש ,ואבי קושניר 100,000 ש"ח לחודש בעוד שעובדי הקבלן בהבימה משתכרים בקושי שכר מינימום.
    ועדיין לא הזכרתי את טיפוח התרבות האשכנזית(ע"י משכורות שמונות,)בעוד שחלקים אחרים של התרבות לא זוכים לתמיכה נדיבה כל כך

הצטרפו לדיון

 

המייל היומי

הקלידו דוא"ל לקבלת עדכון יומי
אודות מאמרים
מי אנחנו כלכלה פוליטיקה חוץ
סדר יום חברה תרבות וידאו
צרו קשר חינוך מזרחיות סביבה
תרמו לנו תקשורת מגדר דף הבית