חברה    

כנראה שנאלץ להמשיך לאכול לבד

רפי גרוסגליק 03.02.13
לתזונה בריאה ומוסרית לעצמם יכולים לדאוג בקלות אלה שברשותם פנאי, ידע, הון כלכלי והון תרבותי מתאימים. כל השאר נאלצים להסתפק בתזונה שמאפשרת להם לשרוד. ומה עם אחריות המדינה למה שעולה על הצלחת?
ג'קי, תום וסלמה בגמר "מאסטר שף". הטבעונות נוכסה על ידי תרבות הפנאי הגסטרונומית, תוחמה כסוגה קולינארית אופנתית וניטלו ממנה ממדיה הביקורתיים

התיאורטיקן הצרפתי רולאן בארת טען כי "אכילת סטייק מבטאת אפוא טבע ומוסר כאחד", וכי "כל המזגים האנושיים אמורים למצוא בו את מבוקשם". בחודשים האחרונים המחשבה על אכילת בשר מעוררת גם בקרב קרניבורים מדופלמים תחושת קבס. תחקיר "כלבוטק" ששודר לפני כחודשיים וחשף התעללות בבעלי חיים במשחטת "אדום אדום", ממשיך לעורר הדים. הזיכרון ממראות התחקיר מייתר לחלוטין את אמירתו של בארת, עד כדי כך שקשה אפילו לשזור את המילים "סטייק" ו"מוסר" במשפט אחד.

בצדק רב עוררה הפרשה דיון ציבורי שעסק באופני ייצור הבשר בישראל. המגיבים הראשונים היו אנשי עמותות זכויות בעלי חיים שקראו לצרכנים להחרים את החברה והגישו תלונה במשטרה בגין ההתעללות הפיזית בעגלים ובפרות. בהמשך הורחב הדיון לסוגיות מוסריות נוספות. כאן באתר, למשל, כתבה הילה קרן סקירה על אתנוגרפיה של בית מטבחיים. נטע אחיטוב תיארה בכתבת המשך במוסף "הארץ" את אופני ניצולן של אוכלוסיות מוחלשות, הנאלצות להתפרנס בבית המטבחיים ממלאכות מן הסוג שכבר תואר כעבודות ה"מ" – מלוכלכות, מתישות, מסכנות ומשפילות.

אפיזודות בהן נחשפות "תקלות" בייצור המזון אינן מתרחשות רק בישראל. שפעת העופות, שפעת החזירים ומחלת הפרה המשוגעת הן רק מקצת מהמקרים המחזקים את תקפות טענתו של הסוציולוג הגרמני אולריך בק, שהמשיג את החברה בת-זמננו כחברת הסיכון. פרשיות אלו הגבירו את חוסר ביטחונם של צרכנים רבים ביחס למערכות ייצור מזון, ונטעו בקרבם את ההחלטה שחייבים לעשות משהו בנדון. צמחונות, טבעונות, יוזמות כמו יום שני ללא בשר, הימנעות ממזון מעובד, צריכת אוכל אורגני או מוצרי סחר הוגן הן תגובות צרכניות ראויות למחדלים תזונתיים. אולם מדובר בפרקטיקות וולונטאריות, המטילות את האחריות לעצירת המפגעים על הצרכנים עצמם. גם במקרה של "אדום אדום" גרסו חלק מהמוחים כי "לצרכן יש אחריות, וכי הכוח האמיתי לעצור את ההתעללות הוא בידיים שלנו, בכל ארוחה". כך גם בגיליון האחרון של מוסף הארץ שבו כ-ו-ל-ם – הצרכן, היצרן, המשווק – אחראים להשלכת כמויות עצומות של מזון לזבל, רק לא מוסדות המדינה שהם למעשה ובסופו של דבר הגורם המנהל את חיינו.

הצרה היא שמדובר בקריאה לשינוי ההרגלים הבסיסיים, היומיומיים והעיקשים ביותר שלנו – הרגלי האכילה. שינויים אלה מצריכים מניע משמעותי (תשאלו כל מי שגזר על עצמו, או שנגזר עליו, לעמוד במשטר של דיאטה כלשהי), פנאי, ידע, הון כלכלי והון תרבותי מתאימים. לפיכך, ייתכן ודפוסי אכילה אתיים תורמים במעט לזכויות בעלי חיים, לאיכות הסביבה או לשכר הוגן, אך דומה שאין להם דבר עם ציבור גדול המתמודד עם מצוקות בסיסיות יותר של היומיום ושאין בידו האמצעים הדרושים כדי "לאכול טוב" מבחינה מוסרית ומבחינה בריאותית.

בעיה נוספת קשורה במישורים הסימבוליים של האופנות הקולינאריות האתיות, אשר הולכות ונעשות כפופות למערכות תקשורת ההמונים ולתאגידי ייצור המזון הגדולים. אלה האחרונים פועלים נמרצות כדי להפוך את סגנונות האכילה האתיים ל"נישה" או ל"סגנון אכילה", המשתלב במרחב של סגנונות קולינאריים אסתטיים. הנה למשל, בעונתה השלישית של סדרת ה"קולינריאליטי" "מאסטר שף" שהסתיימה בשבוע שעבר אירע דבר יוצא דופן בתחום תוכניות הבישול. נבחרת המתחרים על התואר הנכסף, המזוהה עם הפגנת יכולות של צליית בשר, טיגון ויצירת קציצות בשר למיניהן, כללה מתמודדת טבעונית בשם מיה בן צבי. היא ייצגה את "המטבח הטבעוני והצמחוני" ושולבה בתחרות כנגד מתמודדים אחרים, שייצגו בופה של סוגות בישול וביניהם בישול מסורתי, אוכל מרוקאי, מטבח מזרחי, מטבח דרום-אמריקאי, מטבח צפון-אירופי ועוד. כך נוכסה הטבעונות על ידי תרבות הפנאי הגסטרונומית, תוחמה כסוגה קולינארית אופנתית, כסגנון חיים, כאשר ניטלו ממנה ממדיה הביקורתיים.

ג'קי, תום וסלמה בגמר "מאסטר שף". הטבעונות נוכסה על ידי תרבות הפנאי הגסטרונומית, תוחמה כסוגה קולינארית אופנתית וניטלו ממנה ממדיה הביקורתיים

ג'קי, תום וסלמה בגמר "מאסטר שף". הטבעונות נוכסה על ידי תרבות הפנאי הגסטרונומית, תוחמה כסוגה קולינארית אופנתית וניטלו ממנה ממדיה הביקורתיים

נראה כי בכל הנוגע לאוכלוסיות מוחלשות, הקריאה לאימוץ נוהגי אכילה מוסריים ובריאים היא בבחינת לעג לרש. הצלחתן האופנתית של היוזמות הקולינאריות-אתיות הפרטיות מחזקת את התפיסה כי יש בכוחן להוות גורם מאזן לכשלי תהליך ייצור המזון והשלכתו לפסולת. יוזמות וולונטאריות נתפסות כדרך היחידה להבטחת תנאי ייצור נאותים ואת תזונתם המלאה והבריאה של כלל תושבי ישראל. דבר זה מחזק את המגמה הנהוגה בקרב גופים מדינתיים, הנמנעים מפיקוח מהותי על אופני ייצור המזון, להוציא מעורבות בפעילות של הגברת התחרותיות בשוק המזון כמו למשל פתיחת שוק החלב לייבוא ופעולות אחרות שנועדו כדי לגרום להורדת המחירים לצרכן, תוך התעלמות מוחלטת מאיכות והוגנות תהליכי הייצור.

שינוי אופני ייצור המזון בישראל חייב להיות מבני ולא אופנתי-סימבולי. הקריאה לצמחונות או לאימוץ וולונטרי של דפוסי אכילה אתיים הינו בבחינת מציאת פתרון של יחידים לבעיות קולקטיביות. על כן ראוי להקדיש מחשבה למיסוד הרגולציה של ייצור המזון בישראל. כיום, הפיקוח על המזון נופל בין כיסאותיהם של גופים רבים: משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, משרד הפנים, הרשויות המקומיות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומשרד הבריאות. מזה כ-40 שנים מתנהל בישראל דיון בצורך להקים רשות מזון לאומית אשר תפקידה יהיה לפקח על ולארגן את אופני ייצור המזון ומכירתו, שיווקו וייצוגו בתקשורת, סבסוד מוצרי מזון מזינים ומפוקחים והפצתם בפריפריה ואף עידוד להרגלי צריכה שיתרמו לבריאות, לסביבה ולטוב הכללי. עד היום הדיון בנושא זה לא נשא כל פרי. האם ישנו סיכוי שאכן יכונן גוף מסוג זה בישראל? אם ניקח בחשבון את מגמות ההפרטה והדה-רגולציה הרווחות בחברה הישראלית, סביר יהיה להניח כי נאלץ להמשיך לאכול לבד, על פי צו מצפוננו, בהתאם למידת היכרותנו עם מערכות ייצור המזון, לפי יכולותינו הכלכליות, או על פי אופנה קולינרית שנאמץ. המדינה, מצידה, תמשיך להתנער מאחריותה למה שעולה על צלחתנו.

רפי גרוסגליק הוא דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,

5 תגובות לפוסט "כנראה שנאלץ להמשיך לאכול לבד"

  • האמנם?
    שרון א. //

    סבא שלי נולד עני בירושלים למשפחה בת שמונה אחים. כשהלך לרופאה פעם בן למעלה משישים שנה שאלה אותו זו בעניין: "מה אכלת בילדותך?" "מה היינו אוכלים?!" התיז סבא "כלום, פסוליה ועדשים, לא היה אוכל אז". "זו הסיבה" ענתה הרופאה, "העצמות שלך חזקות והגוף שלך בריא וחזק כפי שמעולם לא ראיתי בפציינט" אמרה הרופאה. "בגלל האוכל הזה שאכלת בילדותך". הוסיפה.

    ללמדך, כי בעבר היה הרוב העני והנבער ניזון מתזונה צמחונית ובריאה, ובעיקר נגישה וזולה. כך שאין צורך להיות מודע או משכיל כדי לאכול בריא, צריך פשוט להקשיב לסיפורי הזקנים.

  • דנה //

    מאמר אמיץ. במציאות בה "השמאל" הישראלי- זה שמצא בקריין טלוויזיה את משיח צדקו- מעדיף להעמיד פניי מתייסר ואכול מפנים כתוצאה מתחושת אשם ערכית בכל הנוגע לתפריט מזונו; ולפיכך משקיט את נפשו העדינה על ידי הימנעות מצריכת קציצות פעם בשבוע כדי להציל עגל אחד (הרי ידוע כי מציל פרה כשרה אחת, כאילו הציל עדר ומלואו); ובו בזמן לתמוך בפה מלא (תרתי משמע) בקיצוץ קצבאות הילדים של משפחות מיעוטי יכולת ולהתנפל בהתקף של זעם קדוש על כמה רפתנים כאילו שהם הם האחראים על עושק מעמד הביניים הישראלי ושחיקת מידות טובות (תרתי משמע) בחברה הישראלית- הקריאה המשתמעת מהמאמר, לצד הניתוח היפה, היא אמיצה, הומנית ואינה מטאטאת את הבעיה או מסתפקת בטיפול בתסמין, אלא מציעה לה פתרון מערכתית כולל- והיחיד שנכון.

    • גל לוי //

      יפה אמרת רפי; יפה הגבת דנה.. תודה לכם

    • במעגל נחוגה.
      נתן //

      כמו הסנונית השבה באביב וכמו כלב השב על קיאו וכמו החצב שפורח בסתיו זה היה רק עינין של זמן מרגע פרסום מאמר ב"העוקץ" (בכל נושא שהוא החל משרוך נעל וכלה בפצצת אטום) ועד שמישהו יאשים את ה"שמאל"(במרכאות כמובן כי השמאל האמיתי זה ה3 אנשים שהצביעו לדעם).

  • מסכימה שיש בעיה, לא מסכימה לגבי הפתרון

    היי רפי
    ברכותיי על המאמר
    הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי לוודא שהבנתי נכון: אתה מציע להגביר (!) את הרגולציה והפיקוח על תעשיית המזון. מסכימה שיש בעיה, הסטנדרטים נמוכים ולאף אחד לא אכפת. אבל סגירת השוק ומניעת כניסה של מוצרים מתחרים מהעולם יגרמו להפך ממה שאנחנו רוצים – מונופול שלא ניתן לשלוט עליו ויכול לעשות מה שבא לנו ולנו אין מה לעשות בעניין.
    זהו המצב כיום שכן השוק סגור ומסוגר ע"י מיסים של 250% על מוצרי חלב, בשר, ירקות וכל דבר אחר. הסגירה הזאת של השוק לא מאפשרת לנו כצרכנים לבחור במוצרים יותר "הומניים" שהגיעו ממדינות אחרות בעלי אסמחתה לדרך ייצורם ולא מאפשרת לשוק בעל מונופול המסובסד ע"י המדינה לקיים תחרות אמיתית ולנסות למשוך את הקהל ע"י שיפור המוצר (שכולל שיפור התנאים בהם מייצרים את המזון). במילים אחרות – החברות הגדולות חסרות תחרות ולכן יכולות לעשות מה שבא להן ואנחנו כמו טטלה נקנה בכל מקרה כי אין לנו ברירה.
    להפוך לצמחוני זה לגרום לפגיעה מכוונת בגופי וזהו לא פתרון, לא רק שאין הוא תורם כלל לכדה"א in the long run ולנו באופן עקיף גם לא, הוא גם פוגע בגופנו שכן אינו תזונה מאוזנת ובריאה.
    הפתרון שאני מציעה: על המדינה לעלות את הסטנדרטים ע"י דרישה של שקיפות לציבור, ו/או החתמה של מוצרים בחותמת איכות אשר מפוקחת תוך פתיחת השוק, הפלת המונפולים ויצירת שוק חופשי אמיתי הנותן לנו את הכוח כצרכנים, לבחור ברגלים ולא לקנות אדום אדום, לא לקנות תנובה ושטראוס וע"י כך להעלות את הסטנדרטים המקומים גם כן.

הצטרפו לדיון

 

המייל היומי

הקלידו דוא"ל לקבלת עדכון יומי
אודות מאמרים
מי אנחנו כלכלה פוליטיקה חוץ
סדר יום חברה תרבות וידאו
צרו קשר חינוך מזרחיות סביבה
תרמו לנו תקשורת מגדר דף הבית