string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

האמת על המודל הנורדי

אין שום קשר בין המודל הסקנדינבי כפי שהוא במציאות לבין התיאורים החביבים על כתבי דה מרקר והאקונומיסט. עמי וטורי מפריך באופן יסודי את "הניתוח" של העיתונות הימנית-כלכלית את המודל הסוציאל-דמוקרטי המצליח והראוי לחיקוי
עמי וטורי

מזכיר ארגוני "כוח לעובדים", מנהל איגוד מקצועי

English

"המודל הסקנדינבי" המתקיים בשבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד הוא בדיוק מה שהשמאל החברתי אומר עליו. מודל המבוסס על ארגוני עובדים גדולים חזקים ודמוקרטיים, על בעלות ציבורית משמעותית של ההון, על מעורבות ניכרת של ארגוני העובדים בניהול מקומות העבודה, על מגזר ציבורי גדול מאוד במונחים יחסיים, על נטל מס גבוה, על הוצאה ציבורית גבוהה וגם על ביטחון תעסוקתי ניכר הן ברמת המערכת הכוללת והן ביחס למקום העבודה הקונקרטי, כלומר קביעות.

אז למה "דה מרקר" ומודל החיקוי שלו, "האקונומיסט" הבריטי, כותבים על מודל שמבוסס על כל מה שעומד בניגוד לערכים שלהם? למה? כי אין להם ברירה. המתכון הכלכלי שלהם: ממשלה רזה, מיסים נמוכים, השוק מעל הכול, נחשף במערומיו במהלך המשבר הפיננסי העולמי. ציבורים רחבים, חלקם מבין אלו שהשיח הליברלי בישראל מעדיף לכנות בשם מעמד הביניים, החלו להבין שהשיטה לא עובדת או לפחות לא עובדת עבורם. גם בבריטניה, ארה"ב ומדינות נוספות שנקטו בגישה דומה, ציבורים גדולים יחסית החלו להתפקח מהאשליה שהקפיטליזם משרת אותם. זה קרה בין השאר הודות לזרימת המידע על אורח חיים הוגן יותר המתקיים בארצות סקנדינביה והעובדה שהמדינות הללו, למרות שהימין הכלכלי מנבא את קריסתן הכלכלית מזה עשרות בשנים, עדיין מקיימות את המודל שלהן בהצלחה ולא הן מי שקרס במשבר הפיננסי האחרון. אז מה עושים? מנסים לנכס.

סוציאל-דמוקרטיה שהופכת בהבל פה לקפיטליזם

המודל הסקנדינבי מכיל בתוכו את כל יסודותיו של הסוציאליזם-הדמוקרטי הישן והטוב. בנוסף, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית ומפלגת העבודה הנורבגית מגדירות את עצמן כמפלגות אנטי-קפיטליסטיות. אבל למזלם של "דה מרקר" ו"האקונומיסט", המודל הסקנדינבי אינו בנוי על מרכיב בודד. זהו מודל הבנוי על שורה של גורמים המשלימים זה את זה ויש כמובן גם אי אלו הבדלים בין ארבע המדינות הסקנדינביות. למי שרוצה מעט להרחיב את הידע, אפשר לקרוא כאן וכאן את עיקרי המודל.

היכולת להימנע באופן סלקטיבי מאזכור חלק מהותי ממרכיבים אלו, כמו גם ההתמקדות במודלים של "סוציאליזם של שוק" שאכן מתקיימים בארצות אלו כחלק מהמאמץ לקיים יעילות כלכלית, היא זאת שעומדת בבסיס הטקסטים של שני העיתונים. טקסטים אלה מציגים את המודל כמה שהוא לא. "האקונומיסט" מודה שכ-30% מהשכירים בארצות סקנדינביה מועסקים על ידי הממשלה, רשויות מחוזיות ורשויות מקומיות. אך הוא מתמקד בכך שבחלק מהשירותים קיימת אפשרות (תלוי ברשות המקומית) לקבלת שירותים ממפעיל פרטי או עמותה המתחרים ביחידת סמך או חברה עירונית. העיתון לא טורח לציין שהעובדים של אותם מפעילים פרטיים נהנים מהסכם קיבוצי אחיד לענף או שבשעה שבארצות סקנדינביה השירותים הללו הם במימון מלא של המדינה, ברוב מדינות ה-OECD חלק מהשירותים הללו נקנים במידה רבה באופן פרטי.

המודל הסקנדינבי מכיל בתוכו את כל יסודותיו של הסוציאליזם-הדמוקרטי הישן והטוב. האחד במאי 2012 בגוטברג, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd
המודל הסקנדינבי מכיל בתוכו את כל יסודותיו של הסוציאליזם-הדמוקרטי הישן והטוב. האחד במאי 2012 בגוטברג, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd

משחק בוטה עוד יותר בנתונים עושה "האקונומיסט" כאשר הוא משווה בין ההוצאה הציבורית בשבדיה בשיא המיתון של 1993 (למעשה, תחת ממשלת מרכז-ימין) ובין ההוצאה הציבורית בעת תעסוקה מלאה. זאת בניסיון להראות שחלה ירידה דרמטית בהוצאה הציבורית, שעה שמדובר רק בשינוי מחזורי ותו לא. שינוי מחזורי פירושו מיתון שהוא תוצר של משבר עודף היצע ברמה עולמית המשפיע גם על ארצות עם כלכלות שמבוססות על יצוא כמו ארצות סקנדינביה. לעיתים, יש גורמים נוספים ייחודיים שתורמים למיתון. בראשית שנות ה-90 היה זה התמוטטות בריה"מ שהייתה שוק יצוא חשוב לסקנדינביה. למיתון המחזורי נלווית עלייה באבטלה ומטבע הדברים גם עלייה בהוצאות להסבה מקצועית, דמי אבטלה וכדומה. בנוסף יש ירידה בתל"ג שאינה מלווה בירידה זהה בהוצאות הממשלה, מה שמביא לכך שההוצאה הממשלתית הופכת לאחוז גבוה יותר מהתל"ג.

בנוסף, משווה העיתון הבריטי את שיעור המס השולי לאחר 1990 עם שיעור המס השולי בשנות ה-70 תוך התעלמות מכך שהרפורמה של 1990 ביטלה את כל הפטורים שהיו קיימים עד אז על הכנסות מהון. כלומר, ניסיון להראות על מגמה של הורדת המס השולי תוך התעלמות מתוכן הרפורמה. העיתון כמובן לא טרח לציין שהנטל המס הכולל בשבדיה כאחוז מהתל"ג כמעט זהה לזה שבשנות ה-70 או ששיעור המס השולי כיום (56% בממוצע) גבוה מזה שהיה בשבדיה בין 1991 ל-1994.

"דה מרקר" עדין יותר. הוא מודה שכמעט כל העובדים בסקנדינביה מאוגדים, אבל טורח לציין שהצלחת המודל נובעת מסגנונם הנינוח והלא-לעומתי של האיגודים ומחוש האחריות שלהם. למיטב ידיעתי, עופר עיני וההסתדרות הכללית דווקא מאוד נוחים ונעימים למרבית המעסיקים. אלו דווקא העובדים שחשים לא פעם יחס שונה מצידם של עיני וההסתדרות. "דה מרקר" מתעלם מכך שכאשר יש לך זכות שביתה רחבה מאוד בתוספת קרנות שביתה עם מיליארדי אירו, לא צריך לאיים כדי להיות מרתיע ולהשיג את רוב הדרישות. ואיך מדברים בחדר המשא ומתן? זאת כבר בעיקר שאלה של סגנון.

התוצאה של המאמרים ב"דה מרקר" וב"אקונומיסט" היא, בכל מקרה, תיאור הנטול כל קשר לדרך בה מושגים בפועל שכר גבוה ותנאי עבודה מיטיבים לכלל ציבור העובדים הסקנדינבי. גיא רולניק מנסה לטעון בלהט שהמודל הסקנדינבי "אינו ימין ואינו שמאל". באמת שאיני יודע למה הוא מכוון בהגדרה הנ"ל, אך אני בטוח שהוא ישמח לדעת שהמציאות בפועל בשבדיה ובנורבגיה ובמידה רבה גם בפינלנד ובדנמרק, כמו גם העמדות הפורמליות של הסוציאל-דמוקרטים השבדים ומפלגת העבודה הנורבגית, דומים מאוד לפרק הכלכלי-חברתי במצעה של חד"ש בבחירות האחרונות.

קל או קשה לפטר בסקנדינביה?

דה מרקר מודה שכמעט כל העובדים בסקנדינביה מאוגדים, אבל מציין שהצלחת המודל נובעת מסגנונם הנינוח והלא-לעומתי של האיגודים ומחוש האחריות שלהם. וההסתדרות אינה נוחה למעסיקים? האחד במאי 2012 בסטוקהולם, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd
לפי "דה מרקר", הצלחת המודל הסקנדינבי נובעת מסגנונם הנינוח והלא-לעומתי של האיגודים ומחוש האחריות שלהם. האם ההסתדרות הישראלית אינה נוחה למעסיקים? אולי זה הבלונד שגורם לדה מרקר נינוחות? האחד במאי 2012 בסטוקהולם, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd

עדיין ישנו נושא אחד שבו "האקונומיסט" ו"דה מרקר" אינם משחקים עם העובדות אלא פשוט כותבים אי-אמת. מן הסתם כתוצאה מהיסח הדעת או תחקיר לא מוצלח… אני מתכוון כאן לנושא הקביעות. לאגדה שלפיה קל יותר לפטר עובדים בסקנדינביה מאשר בישראל אין על מה להיסמך. אמנם, ארגוני העובדים הסקנדינביים מעדיפים לא להתפשר על גובה השכר בהסכמים הענפיים, אפילו אם זה אומר שמקומות עבודה מסוימים יפסיקו להתקיים בסקנדינביה. הם עושים זאת כדי לגרום למשק להתמקד בתעשיות המנצלות את היתרונות המובנים של סקנדינביה – חשמל הידרו-אלקטרי ומים זולים, חומרי גלם כמו עץ וברזל וכוח אדם עם השכלה טכנולוגית.

במקביל, בתעשיות החייבות להיות קרובות לצרכנים כמו התעשייה המקומית של מזון טרי ובשירותים, בנין ותחבורה שבהם אין למעסיקים הפרטיים אפשרות להעביר את הייצור למדינות אחרות, מעסיקים נאלצים לשלם שכר גבוה תוך הסתפקות ברווח נמוך יותר בלי שתהיה לכך השפעה ניכרת על התעסוקה. בכל מקרה, כאשר חלים שינויים מבניים בסקנדינביה, הם נעשים תוך הסבה מקצועית משמעותית והבטחת שכר גבוה גם במקום העבודה העתידי. שינויים דומים מתרחשים גם בישראל ובכל יתר המדינות המתועשות ללא קושי גדול יותר מסקנדינביה. אולם, בניגוד לסקנדינביה הם נעשים באופן ברוטלי. במקרים אלה, המעבר לשירותים מלווה בהורדת שכר תוך צמצום חלקו של השכר והגדלת חלקו של הרווח בתעשיות המקומיות. לכן, ההשוואה הרלוונטית לסקנדינביה צריכה להתמקד במידת ההגנה על העובד במסגרת מקום עבודתו בזמן שאין שינויים מבניים ומה מידת ההגנה עליו במהלכם, ולא בשאלה האם קורים בכלל שינויים מבניים?

ההגנה על העובדים מפני פיטורים לפי החוק הנורבגי היא הקשוחה ביותר. החוק השבדי והחוק הפיני הם בעמדת הביניים והחוק הדני רך יחסית ואינו חזק בהרבה מהחוק הישראלי. אבל ההסכמים הקיבוציים הענפיים בדנמרק מוסיפים על החוק ומקרבים את המצב בפועל למצב החוקי בשבדיה.

הרבה בורות קיימת בעיתונות הכלכלית בארץ ביחס לשאלה מהי קביעות ואיזו הגנה מפני פיטורים מסופקת באמת לעובד הישראלי דרך החוק ודרך ההסכמים הקיבוציים של ההסתדרות הכללית. השוואה בין המצב בישראל והמצב בשבדיה מתוקף חוק והסכמים קיבוציים תוכל אולי להבהיר מה חסר לעובד הישראלי ביחס לעמיתו השבדי.

החוק בישראל מספק לעובד חובת התראה מוקדמת קצרה מצד המעסיק לפני פיטורים העומדת על שבועיים למי שעובד פחות משנה וחודש למי שעובד מעל שנה. לכך נלווית החובה לקיים שימוע לפני הפיטורים. יש עילות שאסור לפטר בגינן למשל עקב מין או מוצא. אולם במידה ובית הדין לעבודה אינו מוציא צו מניעה, העובד נאלץ לקיים את הדיון המשפטי על דרישתו לשוב לעבודה, כאשר הוא כבר אינו עובד אצל מי שפיטר אותו. חלק מההסכמים הקיבוציים מספקים הגנה נוספת אך כיום מדובר בפחות מ-20% מכוח העבודה הישראלי שנהנה מהגנה זאת. מי שהוא עובד ארעי, גם תחת מרבית ההסכמים הקיבוציים, וכן מי שחלים עליו אותם הסכמים ענפיים בלתי מקוימים שחתמה ההסתדרות בתחומי הניקיון, השמירה והבניין אינו זכאי כמעט לשום הגנה מעבר לזאת הקיימת בחוק. זאת גם על פי תוכן ההסכמים עצמם. מי שבכל זאת נהנה מקביעות במסגרת ההסכמים הקיבוציים זכאי לתקופת התראה מוארכת במקצת. למשל חודשיים עבור עובד עם ותק של יותר מחמש שנים על פי חוקת העבודה ברשויות המקומיות מ-1960.

הרבה בורות קיימת בעיתונות הכלכלית בארץ ביחס לשאלה מהי קביעות. האחד במאי 2012 בסטוקהולם, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd
הרבה בורות קיימת בעיתונות הכלכלית בארץ ביחס לשאלה מהי קביעות. האחד במאי 2012 בסטוקהולם, שבדיה. צילום: Socialdemokrater, cc by-nc-nd

החלק המהותי בקביעות בהסכמים הישראליים הוא שבמידה ואין הסכמה על הפיטורים בין ארגון העובדים לבין המעסיק, תעבור ההכרעה לגוף בוררות מוסכם שיקבע האם הפיטורים הם מסיבה "מוצדקת". כמו כן, במקרה של פיטורי צמצום, יש חובה לקחת בחשבון שיקולים כמו ותק בעבודה ומצב משפחתי. עם זאת הסכמי הקביעות אינם מאפשרים לארגון העובדים להטיל וטו על כמות המפוטרים ו/או על עצם ההצדקה לקיומם. ניתן להתווכח על זהות המפוטרים, אך זהו מצב אכזרי המעמיד לא פעם את ועד העובדים במקום שבו הוא זה שצריך לקבוע מי ילך הביתה.

נושא הקביעות בשבדיה מוסדר כיום ע"י חוק משנת 1982 שעבר מאז מספר תיקונים קטנים. החוק החל על כלל השכירים בשבדיה למעט חריגים מעטים, מגדיר בין השאר תוך כמה זמן ובאיזה אופן עובד הופך מעובד ארעי לעובד קבוע. החוק גם מגדיר את אופן הפיטורים הן ביחס לפיטורי צמצום והן ביחס לפיטורים שאינם פיטורי צמצום. כיום 86% מהשכירים השבדים הם עובדים קבועים ורק כ-14% הם ארעיים. אחוזים אלו נותרו יציבים לאורך 20 השנים האחרונות.

על פי החוק, עובד יכול להיות מועסק כעובד ארעי לכל היותר במשך שנתיים מצטברות במהלך פרק זמן כולל של 5 שנים. כל העסקה מצטברת ארוכה יותר תהפוך אותו לעובד קבוע. חוזה לעובד ארעי לא יכול להיות ארוך יותר מ-6 חודשים. אם המשיך העובד לעבוד מעבר ל-6 חודשים רצופים הוא הופך מיידית לעובד קבוע.

עובד קבוע זכאי על פי החוק השבדי להגנות הבאות:

א. מותר לפטר עובד קבוע רק מסיבות אובייקטיביות. פיטורים כאשר יש עבודה אחרת שונה מהעבודה המקורית שביצע העובד ושיש ביכולתו לבצעה, לא יחשבו כפיטורים מסיבות אובייקטיביות.

ב. פיטורים עקב שינויי בעלות על חברה מסוימת או חלק ממנה. גם הם לא יחשבו כסיבות אובייקטיביות לפיטורים.

ג. התראה מוקדמת על פיטורים תיספר רק ממועד סיומה של חופשה בתשלום שהעובד מצוי בא.

ד. אורך תקופת ההתראה המוקדמת נעה בין חודש למי שעובד פחות משנתיים ל-6 חודשים למי שעובד למעלה מ-10 שנים. תקופות אלו מחייבות את המעסיק גם במקרה של פיטורי צמצום.

ה. לא ניתן לפטר עובד בעת חופשת לידה שאורכה בשבדיה כשנה.

ו. פיטורים עקב רשלנות חמורה או אי מילוי הוראה יכולים להתבצע רק על דברים שאירעו פחות מחודשיים לפני מועד קבלת הודעת הפיטורים ורק אם המעסיק יידע את העובד על חובתו למלא את אותה הוראה לפני אי ביצועה על ידי העובד.

ז. אם העובד או האיגוד עותרים כנגד הפיטורים בטענה שהם אינם תואמים את דרישות החוק ו/או את הנהלים המחייבים, הפיטורים מוקפאים עד לקבלת החלטה בנושא על ידי הרשות השיפוטית הרלוונטית שהיא לרוב בית הדין לעבודה השבדי. הכלל חל גם על פיטורים עקב רשלנות חמורה רק שכאן יש לבית הדין שיקול דעת באם להוציא צו מניעה.

פיטורי צמצום כוללים בשבדיה גם חובה לגבי סדר הפיטורים. הסדר הוא על פי הכלל "ראשון נכנס אחרון יוצא". כמו כן, במקרה של התרחבות מחדש קיימת חובה לתת עדיפות לעובדים המפוטרים, על פי סדר הפיטורים, וזאת עד 9 חודשים מיום הפסקת העבודה בפועל, כלומר סוף תקופת ההתראה המוקדמת. במקרים מסוימים חלה חובה לתת עדיפות גם לעובדים ארעיים. בכל מקרה, יש לעכב פיטורי צמצום עד לשבועיים לאחר סיום המו"מ על פיטורי צמצום עם ארגון העובדים הרלוונטי. מו"מ המתחייב מתוקף חוקים אחרים וכן מתוקף הסכמים ענפיים וכלליים. ההסכמים הקיבוציים הענפיים מאריכים במקרים מסוימים את תקופת ההתראה המוקדמת במקרה של פיטורי צמצום ללפחות שנה עבור עובדים מעל גיל 55. כמו כן, הם יכולים לקבוע גם סדר מעט שונה של פיטורים בתנאי שהכללים אחידים ושקופים. הסכמים אחרים מגדירים את התקופה עד לקבלת הקביעות על פי משך זמן התעסוקה בענף ולא דווקא אצל מעסיק ספציפי. אי עמידה בתנאי החוק חושפת את המעסיק לתביעות נזיקין וכן לתשלום פיצויים מיוחדים אם הוא מתעקש שלא לשוב ולהעסיק את העובד, וזאת בשיעורים שיכולים להגיע לעד 32 חודשי משכורת כפיצוי לעובד עם וותק של מעל 10 שנים.

לסיכום, ניתן לראות שאין שום קשר בין המודל הסקנדינבי כפי שהוא במציאות לבין התיאורים החביבים על כתבי "דה מרקר" ו"האקונומיסט" שעל פיהם זהו מקום של "גמישות תעסוקתית" שלוקחים בו קצת יותר מיסים. ניתן להסכים לחלוטין עם האמירה שיש מחיר להפיכתה של ישראל למדינה עם מודל כלכלי חברתי סקנדינבי. אבל המחיר אינו שבירת הוועדים והפרטת המונופולים כפי שממליץ "דה מרקר". המחיר הוא זה שגובה מאבק ממי שנוטל בו חלק. מאבק שמטרתו צריכה להיות שבירת כוחה של אליטת ההון-שלטון ויצירת חברה ללא הבדלי מעמדות.

עמי וטורי הוא חבר הנהגת כוח לעובדים

לקריאה נוספת

עוד של עמי וטורי

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אורי

    1. זה ברור שאם תבקש משני אנשים לתאר מה טוב בשבדיה, כאשר לראשון יש אידיאולוגיה ימנית ולשני אידיאולוגיה שמאלית, שניהם יתארו דברים מעט שונים. זה לא אומר שאחד מהם טועה.

    2. אני לא יודע לגבי שבדיה, אבל הבנתי שבדנמרק במגזר הציבורי אין בכלל קביעות. בהזדמנות אחפש אולי עוד נתונים שסותרים את התמונה שאתה מנסה לתאר כאן. אני מכיר השוואות בין לאומיות של גמישות שוק העבודה שבהן המדינות הנורדיות עוקפות מדינות ים תיכוניות או את צרפת (אני לא יודע איך הן בהשוואה לישראל).

    1. רועי

      שלום אורי,

      מציאת עדות לקיומם של אלמנטים ניאו-ליברלים בדנמרק, כגון גמישות בשוק העבודה, מעיד על מספר דברים:
      1. מאבק בין הסוציאל-דמוקרט לניאו-ליברליזם קיים גם בסקנדינביות.
      2. האלמנטים הניאו-ליברלים אפשריים במסגרת כוללת של מציאות סוציאל-דמוקרטית, הממתנת את הניאו-ליברלים.

      לידיעתך, המעסיקים בדנמרק די מוטרדים. העובדה שעל העובד לשלוח קורות חיים, כחלק מהוכחת מאמץ לחיפוש עבודה, הביאה למשלוח של קורות חיים על ידי כאלה שלא ממש מעוניינים למצוא עבודה.

      1. גבי

        או למצער זה אומר שהם מצאו שילוב שעובד בין כלכלה גלובלית ותחרותית למדינת רווחה. זה לא סוציאל דמוקרטיה "רדיקלית" ולא "ניאו ליברליזם קיצוני".

  2. דוב

    מדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית נוצרה במדינות המפותחות של אירופה המערבית אחרי מלחה"ע השנייה בתקופת תור הזהב של הקפיטליזם. היא תלויה ללא תנאי א בקפיטליזם בכלל ו-ב בקפיטליזם משגשג. מתחילת שנות ה-70 כשהקפיטליזם נכנס לתקופת שפל ועובר ממשבר למשבר מדינת הרווחה מצטמצמת והישגי העובדים נשחקים. כך באירופה וגם בסקנדינביה, אלא שבאחרונה מצב הקפיטלזם עדיין טוב יחסית למצב באירופה מסיבות הקשורות לשם. לארצות סקנדינביה אין הוצאות צבאיות משמעותיות, יש משאבי טבע, אנרגיה זולה ומחצבים וכן השקעות מוצלחות (ניצול מוצלח) של הקפיטליזם המקומי "בארצות המתפתחות".

    לו רצה הכותב המלומד ללמדנו על המציאות הכלכלית והחברתית בסקנדינביה ניחא אבל הוא רוצה לומר שאפשר להעתיק מודל ממציאות אחת לאחרת, משם לארצנו הדוויה. זה כבר סיפור אחר, שטחי והזוי. אז אולי נעתיק את המודל של נסיכויות הנפט אלינו? שם כל ממזר מלך ומי שעובד-עבד אלה זרים מהמזרח הרחוק.
    אה, אין אצלינו מספיק בארות נפט…

    1. דןש

      דבר האסור איסור גמור בכל התחומים.
      אפשר ללמוד, להתאים ולישם למצב ולתנאים הקיימים, ממקום אחד למקום האחר. אבל להעתיק לא ולא.

    2. בן-קיימא

      אבל דווקא יש לא מעט גז … אוופס, סליחה, צריך לייצא אותו ולהתבטל בפני ה"יזמים" (ספרי פנסיות סידרתיים ומהמרים בנוסח ה"בהלה לזהב").

  3. שושנה גבאי

    ישר כוח עמי וטורי והלוואי שהיו לנו עוד כמה כמוך!

    1. רועי

      עד לפני 4 שנים בכלל לא עלה המושג סוציאל-דמוקרט לכותרות הראשיות. עתה קיים דיון על המושג. זה הישג.

      ההבדל הראשוני בין סוציאל-דמוקרט לניאו-ליברל הוא היכול להבדיל בין טוב לרע. זו אבחנה לא מדעית לכאורה.

      1. אורי

        ההבדל הראשוני בין סוציאל-דמוקרט לניאו-ליברל שסוציאל-דמוקרט מבין שהגישה הנכונה לכלכלה היא ליברליזם, והוא עוטף אותה במילים יפות וקצת פופוליזם רך כדי לרצות את ההמונים הבורים, וזה עובד סבבה כל עוד שומרים על החובות נמוכים, מוצאים הרבה אוצרות טבע (נורווגיה בעיקר), מונעים "הגירת רווחה", שומרים על ילודה גבוהה יחסית, וכל עוד ישנם שווקים קפיטליסטים יותר שניתן למכור להם את הסחורה שאתה מייצר.

        מזה שני עשורים המגמה בכל המדינות הנורדיות היא ברורה: שוברים ימינה. יותר הפרטות, פחות מיסים, פחות הגנה על מפעלים, פחות מכסים, סחר חופשי וחובות נמוכים. המגמה הזו תמשיך גם בעשורים הבאים.

  4. אורי

    אגב, לפי הדוח של הפורום הכלכלי העולמי (2012- 2013) במדד של גמישות שוק העבודה דנמרק במקום השמיני, פינלנד במקום 15, הולנד במקום 17, נורווגיה במקום ה 18, ושבדיה במקום ה 25. זה אומר בין השאר שבמדינות האלו יותר קל לפטר ולשכור עובדים מאשר בישראל (מקום 40) וצרפת (מקום 66). גם הפורום הכלכלי העולמי טועה?

  5. עמי וטורי

    אורי
    אתה מוזמן לקרוא את החוקים באנגלית אם תרצה קל למצוא את הגרסאות באנגלית שלהם. ההסכמים הקיבוציים הענפיים רובם בשבדית/נורבגית/דנית אבל גם אותם אפשר למצוא בקלות. ובתשובה לשאלתך אם אלו הנתונים של הפורום הנ"ל אז כן! ומעניין מאוד לדעת איך הם חישבו את המדד שלהם. מי יודע? אולי הם התבססו ביחס לישראל על דה מרקר או על המחלקה הכלכלית של ארגוני המעסיקים?
    ולעצם העניין אם אתה רוצה למשל מקור מפורט. בלי דירוגים רק הסבר פשוט באנגלית על נהלי פיטורי צמצום במדינות אירופה השונות הנה קישור באנגלית
    http://www.iuslaboris.com/files/documents/Public%20Files/Publications/2009_Publications/collective-redundancies-guide.pdf
    ובאשר לדנמרק. לשכירים העובדים ע"פ חלקיות המשרה או משרה מלאה יש בדנמרק הגנה מתוקף חוק הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי

    1. אורי

      הסברים על נהלים לא עוזרים לנו להשוות בין מדינות שונות. השוואות כאלו הן התפקיד של ארגונים כגון הפורום הכלכלי העולמי, ה- OECD ואחרים. אלו מדרגים את המדינות הנורדיות בתור מדינות בעלות שוק עבודה גמיש יותר מאשר רוב מדינות אירופה. שבדיה יחסית מאחור בנושא זה, ויש מדינות רבות שעוקפות אותה, אבל היא עדיין יותר גמישה ממדינת ישראל. במקום לשים כאן לינקים למסמכים משפטיים מעייפים, הייתי רוצה לראות דירוג בין לאומי אחד שלפיו שוק העבודה בשבדיה פחות גמיש מהממוצע האירופאי, או מישראל, או משהו אחר בסגנון.

      אולי בהזדמנות אני אכתוב רשומה תגובה לרשומה הזו בבלוג שלי עם נתונים מפורטים יותר, כולל הסברים כיצד נבנו הדירוגים.

      1. עמי וטורי

        בהצלחה עם הכתיבה בבלוג
        אבל דירוגים מהסוג שאתה מתייחס איליו הם מטבעם בעייתים. דירוגים הם דבר נכון כאשר מדובר בנתון פשוט שנמדד בשיטה אחידה מוסכמת. למשל מדד הג'יני לשוויון חלוקת הכנסות, התל"ג לפי שער חליפין, שיעור העוני היחסי, תוחלת החיים וכדומה.
        דירוגים המבוססים על ניסיון לעשות ממוצע בין עגבניות ומלפפונים, למשל לתת משקל X לגובה פיצויי הפיטורים, לשכוח על הדרך שבמקרים רבים הם תחליף לתשלומי מעסיק אחרים, ולתת משקל y לתקופת התראה, ישר יעוררו ויכוח מוצדק על למה ניתן משקל כזה ולא משקל אחר. עדיין, בהשוואה לישראל בשבדיה נורבגיה ופינלנד יש יותר הגנה על עובדים מפני פיטורים בכל מדד אפשרי, (תקופת התראה ע"פ חוק, חובת מו"מ, אחוז הקבועים בפועל כאשר הגדרת הקביעות דומה ואף קשוחה יותר בחוק של אותן מדינות, ואפילו בנושא הפיצויים שכיום מהווים בישראל חלק מהפנסיה), ולכן קל לקבוע באיזו מדינה העובדים מוגנים יותר מפני פיטורים.

        1. שאול

          אם אכן שוודיה מובילה על ישראל בכל פרט מתוך הפרטים שנכנסים לדירוג, אז לא משנה המשקל שדירוגים שונים יתנו לכל פרט – בכל הדירוגים שוודיה תופיע כמקום שבו יש פחות גמישות מאשר בישראל.

          הדירוגים האלה אכן מכילים באופן בלתי נמנע מידה מסוימת של שריירותיות, אבל בטח שהם יותר טובים מרשימת מכולת של נהלים. אם אתה לא מסוגת למצוא ולו דירוג בינלאומי אחד שתומך בטענות שלך, ויש כאלו שעומדים בסתירה להן…. צר לי. אתה יכול להמשיך לצטט חוק מכאן, ותקנה משם, זה לא ישכנע אותי. צריך איזושהי עבודה שיטתית.

        2. אורי

          אם אני זוכר נכון. אתה כמובן תכתוב בתגובה שיש הסכמי שכר קיבוציים ולכן לא צריך שכר מינימום. ואני אשאל אותך בתגובה האם גם מהגרים אפריקנים שעובדים בפיצריה במאלמו מוגנים בהסכמים הקיבוציים האלו.

          בקיצור, דירוגים בין לאומיים אינם מושלמים, אבל גם כל מני מסמכים וחוקים שאתה שם כאן רחוקים מלצייר את התמונה של מה שקורה בשטח. ייתכן שהם מתייחסים רק לחלק קטן מהאוכלוסייה, ובכל מקרה קשה להשוות ביניהם.

          אם שבדיה הייתה במקום ה 25 בדירוג גמישות שוק העבודה וישראל במקום ה-30, הייתי מסכים איתך שאין כאן הפרש רציני ויכול להיות שמשקלות שונים היו הופכים את התמונה, אבל כאשר ההפרש הוא בין 25 ל 40 גם אתה צריך להתחיל לפקפק. וזה לגבי שבדיה, שאר המדינות הנורדיות בדירוגים עוד יותר נמוכים.

          1. עמי וטורי

            אורי
            לעניין שאלתך. שכר המינימום הנקבע בהסכמים הקיבוציים מוחל גם על "הפועל האפריקאי הלא חוקי בפיצריה במלמו" הודות לזכות של האיגודים להטיל שביתת חרם על מי שלא מקיים את תנאי המינימום של ההסכם הקיבוצי הענפי הרלוונטי. בנוסף המעסיק אם יש הסכם קיבוצי באיגוד המעסיקים שהוא חבר בו, מבצע עברה של "חתירה תחת ההסכם הקיבוצי" שחושפת אותו לתביעת פיצויים מצד האיגוד הרלוונטי.
            לגבי יתר הדברים. אתה יכול לקרוא במאמרים הקצרים שהפנתי אילהם. אתה יכול גם לנסות להוכיח למגיבים אחרים שהם טועים. אבל יהיה מאוד קשה לתאר, (אלא אם מעלימים עובדות), את המודל הסקנדינבי כמשהו שאינו סוציאל-דמוקרטיה קלאסית. וסוציאל-דמוקרטיה קלאסית היא בהחלט דבר שונה מאוד מנאו-ליבראליזים.

  6. מיכה רחמן

    בעייה נוספת בגישה של דה-מרקר ואקונומיסט היא שהם לוקחים חלקים קטנים הנוחים להם ומוציאים אותם מההקשר הכללי. וזו גם תשובה לטענות בתגובות שלמעלה. המודל הסקנדינבי מדגיש מאוד את האחריות להתפתחות הכלכלית של המדינה. גם הסוציאל-דמוקרטים דואגים לכלכלה. ולכן הלכו בכיוון של יתר גמישות במעבר עובדים מעבודה לעבודה. אבל את זה חייבים לראות בהקשר של ההגנה על העובד על ידי איגודי העובדים, והדגש על הכשרת עובדים והעזרה במעבר מעבודה לעבודה. א) קצבת דמי אבטלה נדיבה עד שימצאו עבודה. ב) הכשרות ממשיות לעבודה חדשה. שוק העבודה האקטיבי כולל, מצד אחד, את העונשים: שלילת קצבאות אם לא תצא לעבודה, בישראל לקחו רק את הצד הזה. אבל המודל השבדי מטפל דווקא בצד השני, הכשרת עובדים, דמי אבטלה נדיבים ולעשות את המעבר לעבודה חדשה אפשרי. האינטרס של הכלכלה, כל כלכלה קאפיטאליסטית מפותחת, הוא שתתאפשר תנועה של עובדים כאשר צריך לקדם את התפתחות התעשייה. אבל זה ניתן לעשות תוך הוגנות רק כשהעובדים מוגנים בהסכמים קיבוציים, ב) כשיש שוק עבודה אקטיבי אמיתי, עם הפנים אל העובד, ולא כזכור לרע פרוייקט אורות לתעסוקה בישראל.

  7. מאיר

    הצד השני הוא השירות שהאזרח מקבל.
    מעולם לא חייתי בסקנדינביה,
    אך בישראל פגשתי מורים, פקידים ומנהלים זוטרים רבים בשירות הציבורי שהתנהגו כאילו אי אפשר לפטרם. ורבים אחרים ביצעו מדיניות מטופשת, בזבזנית ובירוקרטית.
    יבואו חכמי המינהל הציבורי ויגידו אם הפיתרון הוא בשכר, בנהלים, בהכשרה או בשינוי מבנה.

    למה, למשל, בישראל של 2013 מובטל צריך:
    – לחכות בתור חצי שעה למכונת התייצבות (כי חצי מהמכונות אינן פעילות)
    – ואז לחכות חצי שעה נוספת לפקיד שירות התעסוקה
    – שיציע לו מישרה שגם הפקיד מסכים שאינה מתאימה לו

    למה, למשל, ששירות התעסוקה לא ישלח משרות במייל או בטלפון? איך שירות התעסוקה מציע פחות משרות מאתר חינמי ברשת?
    בסופו של דבר, אתה מקבל שירות טוב יותר במרכז שירות של חברת סלולאר (עם עובדים לא מנוסים המרויחים קרוב לשכר המינימום) מאשר מעובד עיריה מנוסה.
    אני מניח שגם עובדי השירות הציבורי היו רוצים להרגיש יעילים ובעלי השפעה, ולא רק מוגנים מפיטורין ובעלי שכר הוגן.

    1. שרון

      מאיר , אתה צודק. תחרות היא המתכון , בשבדיה יש 2 רשויות דואר , אני מניח

      שהם יותר יעילים מהדואר שלנו.

  8. עמית

    גם בישראל היה פעם מודל סוציאל דמוקרטי מוצלח, הוא התקיים עד סוף שנות ה- 70 ובלעדיו המדינה הזאת לא הייתה קמה.
    המודל הישראלי היה פחות מובנה, פחות שורשי, ויותר לאומי מאשר מעמדי כי "כולנו יהודים" (חוץ מהערבים אבל אותם לא סופרים וחוץ מיהודים מארצות ערב שגם אותם לא סופרים).
    בתקופת המודל ההוא שכאמור היה צריך לשפר התקיימה בישראל כלכלה משגשגת, כל כך משגשגת שאילו התקיימה עד היום היינו עוקפים את לוקסמבורג בתל"ג לנפש.
    בתקופת המודל הסוציאל-דמוקרטי הישראלי הצמיחה המקובלת הייתה 5% לנפש לשנה, להבדיל מהצמיחה המקובלת עכשיו כ- 2% לנפש לשנה.

    לסיכום, משמח לראות סדקים בחומה הימנית של הדה-סמארקר והאקונומיסט, לא צריך לצפות לשמש שתזרח מהסדקים האלו השמש לא נמצאת אצלם. אבל אפשר לצפות להתפוררות החומה לקוות שזה יקרה בקרוב ולזכור שהשינוי יבוא מהקלפי.

    1. דןש

      המודל היה מצויין עבור מפא"יניקים ומי שלא היה נחשב כ"לא היה"

    2. אורי

      השבעים הייתה תלויה וזהה לצמיחה הגבוהה בשאר מדינות המערב עד שנות השבעים. כשהצמיחה הזו נשברה אנשים התחילו לשאול את עצמם עד כמה המודל הסוציאליסטי מוצלח, ואז ת'אצ'ר, רייגן ובגין עלו לשלטון ועוד מנהיגים דומים להם בארצות אחרות.

      לטעון שהמודל הסוציאליסטי הוביל לצמיחה הזו זה מגוחך, רובה היה בסך הכל "השלמת פערים" אחרי ההרס של מלחמת העולם השנייה והיא התרחשה בכל העולם במידה כזו או אחרת, ונגמרה בכל העולם באותה התקופה פחות או יותר.

      ולגבי זה שהשינוי יבוא מהקלפי, כולנו ראינו עד כמה הצליחה יחימוביץ' בבחירות האחרונות. צר לי, חברים, אתם בדרך למטה. אבל אתם יכולים ללמוד מהמודל הנורדי ולהשתנות, להבין שגמישות שוק העבודה היא עניין מרכזי וחשוב, להבין שסחר חופשי הוא הדרך ולא פרוטקציוניזם, להבין שצריך להגן על בני אדם ולא על מקומות עבודה.

  9. דמוקרט

    משום מה איני רואה תור מהגרים גדול (מלבד כמובן חלכאים ונדכאים מהעולם השלישי) לאף מדינה בסקנדיביה, למשל מהמדינות האנגלו-סקסיות עם הכלכלה האולטרא קפיטלסטית ה"אכזרית". אפילו המזרח אירופאים לשעבר לא ממש שועטים לשם, למרות שרובם יכולים לקבל אישור עבודה כחלק מאזרחות אירופאית.

      1. איתי

        ומהשמועות זה גם עובד הפוך – לא רק שבריטים למשל לא מהגרים לסקנדינביה, אלא יש לא מעט הייטקיסטים סקנדינביים באנגליה.

        1. נועם א"ס

          בריטים לא מהגרים לסקנדינביה כי הם לא רוצים ללמוד שפה שנייה. (ובצדק. מהיכרות אישית עם העניין אין להם שום כישרון לזה).

          הייטקיסטים קפיטליסטים מסקנדינביה מהגרים לבריטניה מאותה סיבה שכל קפיטליסט יהגר למדינה (יותר) קפיטליסטית – כי שם קפיטליסטים עושים יותר כסף. גם ז'ראר דפארדייה עבר עכשיו לרוסיה. זה לא אומר שהמדיניות הכלכלית-חברתית ברוסיה יותר "טובה" או "עובדת" מבצרפת, זה רק אומר שדפארדייה הוא חתיכת אפס (כלומר קפיטליסט).

  10. רות

    כנראה שלא פתחת את העיניים. כשעוצמים את העיניים – קשה לראות….

  11. טלי

    המודל הנורדי מצליח מסיבה אחת, יש רק שלוש בגרויות בפינלנד ברגע שנקשיב ליאיר וגם פה יהיו רק שלוש בגרויות יופיעו שלושת אבירי האפוקליפסיה בשמיים לב האבן המרושע של וועדי העובדים יהפוך למרשמלו וכולנו נגלוש מעל מעיינות נפט נורבגי.

  12. שי כהן

    אם רוצים להעיר ולפתוח דיון בנקודות של פרשנות אחרת או אי הסכמה – קצת רצינות. לומר למשל שאין גל מהגרים ממזרח אירופה לסקנדינביות זה ממש משעשע, חיפוש קצר בגוגל יעלה נתונים נגישים אחרים לגמרי.

    הטענה החוזרת על משאבי הטבע ו"אין הוצאות ביטחון" על התפתחות החברה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה או דנמרק היא מגוחכת ומחוסרת כל ידע הסטורי אלמנטרי – צאו ולמדו מה היה מצבן של מדינות אלו בשנות מלחמת העולם השנייה ובשנות השיקום שלאחריה. מציאות של פגעי מלחמה, הרס תשתיות כלכליות ופיזיות ואבדן חיים ובריאות ששרר באירופה וכן העול האדיר של המלחמה הקרה בראשיתה. כשבודקים מה היה באמת בשנות הארבעים והחמישים מבינים שזה טיעון אחד ליד "אבל הם כולם בלונדינים" על המדף

    1. אורי

      למעשה, רבים מייחסים את ההצלחה השבדית ליתרון שהיא צברה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר התעשייה במרבית מדינות אירופה נפגעה קשה בהפצצות והמפעלים השבדים שרדו. כנס לערך על כלכלת שבדיה בוויקיפדיה, זה מפורט שם.

  13. טלי

    איך שר האוצר השוודי שהחל את דרכו ב-2006 (ואתה זוקף להישגיו את כל מערכת הרווחה השוודית, כנראה) ומאז שנכנס לתפקידו המועצה הלאומית לרווחה ובריאות מדווחת על עליה של 25% במספר השבדים חסרי הבית, וגם אי השוויון עלה איך שר האוצר הימני הזה לא ממליץ על מערכת הרווחה? טוב, אבל כנראה הוא צודק אחרי הכל כל חוסנה הכלכלי של שוודיה נוסד באותן 7 שנים בהן הוא כיהן כשר אוצר

      1. טלי

        גם בישראל יש שאריות של מערכת רווחה איכותית שהופכים את מערכת הבריאות הציבורית למשל, למרות כל המגרעות שלה, לטובה יותר משל ארצות הברית. זה לא מעיד דברים טובים על כהונתו של שטייניץ כשר אוצר, ולא אומר שאין התדרדרות במערכת הבריאות. אבל אני רואה שאתה אוהב לפשט דברים אז אני אזרום איתך, מערכת הרווחה הוותיקה הטובה והעובדת של שוודיה=טוב, מדיניותו של שר האוצר הנוכחי שלה= לא טוב, וזה לא הפך את שוודיה ל"לא טובה" בן לילה. זה מופרך שבגלל ש6 שנים יש לשוודיה שר אוצר נאו ליברלי, הניאו ליברלים מנכסים לעצמם את השגי איכות החיים של השוודים. מדינה שבה איגודי העובדים חזקים מאוד, שנותנת לבנקים ליפול, שהמיסים גבוההים וכך גם ההוצאה הציבורית, כן, עד היום למרות השר עם הקוקו

        1. itamars

          מה טוב כ"כ במערכת הבריאות הישראלית?

  14. אורי

    אחת הסיבות שמהללים את המודל הנורדי הוא התמיכה של המדינות האלו בסחר חופשי, מכסים נמוכים, ואפס הגנה על יצרנים מקומיים מתחרות בין לאומית. זה שונה מאוד ממה שמציעה הגברת יחימוביץ'. אז מסתבר שגם אתה נוטה לשכוח דברים שנוח לשכוח אותם…

  15. איתי

    חלק מהוועדים פה הופכים למונופולים וכולנו סובלים (גם אנשים כמוכם שלא אוהבים להתלונן על זה כי זה לא תואם את האידיאולוגיה שלכם) גם בגלל שהצליחו לגרום לממשלה לכפות מכסים גבוהים שמונעים תחרות מחול ע"י סחר.
    ברגע שיש תחרות מחו"ל הכוח של הועדים הופך אוטומטית לקטן יותר מן הסתם והם נאלצים להתפשר ובין השאר הגמישות בעבודה גדלה (סתם מציין את הפרמטר הזה כי יש דיון בנושא). אם רוצים דוגמא יותר קונקרטית – ע"ע מועצות הלול למינהן והעובדה שאין יותר מדי מגדלי תרנגולות ערבים בארץ.

  16. עומר

    שלום עמי
    שמעתי עלייך לא מעט ועל מעשייך
    ולכן הייתי שמח לשמוע את דעתך על ועדי העובדים הגדולים שלנו פה
    אני לא חושב שהפרטה זה פתרון , אבל אני כן חושב שיש בעייתיות בשכר הגבוה שיש בנמל
    וגם ממקומות אחרים שאני מכיר אנשים כמו מקומות העבודה של אחי ואבי שהם ממשלתיים , אני יודע שיש לא מעט אנשים שמזלזלים בעבודתם ולא ניתן לפטר אותם , זה מרגיש הניצול , או החור השחור בהסכמי העובדים ושאף אחד לא ארגוני העובדים , לא שלי יחימוביץ , לא מוכנים לדבר על זה אף פעם.

  17. עמי וטורי

    עומר
    לדעתי לא הקביעות היא שגורמת לתופעות לא תקינות בוועדים מסוימים אלא העדר מספיק של דמוקרטיה פנימית. כפי שתיארתי בסקנדינביה הקביעות היא בעלת קריטיונים שקופים, מה שמקטין אם כי לא מונע את האפשרות, שעובד אחד יהיה מוגן לחלוטין עקב קירבתו לאנשים מסוימים כאשר עובדים אחרים הולכים הביתה.
    הנקודה השניה היא העדר הדמוקרטיה הפנימית. מצב זה יוצר מעמדות בתוך וועד העובדים בין מי שבשלטון או קרוב אליו ובין יתר העובדים שקשה להם מאוד למחות. הבעיה פה היא לא דווקא תקנון הוועדים, אלא חוסר היכולת להקים בישראל ארגון עובדים מתחרה בעל זכות שביתה מהיום למחר. אפשר להקים ארגון עובדים בישראל רק לאחר תהליך הלוקח לפחות כמה חודשים וגם אז ישנו נושא "היציגות", מה שמוציא ממנו את העוקץ אם מדובר במצב משברי קונקרטי. בסקנדינביה זה יכול להיות עניין של ימים. הקושי הזה הוא מה שמאפשר לארגון הוותיק להזניח חלק מהחברים ולהיטיב עם בודדים מתוך ידיעה שלא יהיה לכך מחיר. כמו כן בחלק מהמקרים השכר הגבוה נועד פשוט לשמש סוג של כעין שוחד. כלומר נותנים לאנשים מסוימים שכר מאוד גבוה פשוט בכדי שלא יפעלו ברצינות לטובת חברהם לעבודה שהם "דור ב", עובדים ארעיים או עובדי קבלן. גם היכולת לעשות את זה קשורה להעדר הדמוקרטיה הפנימית. זאת עיסקה בסך הכל משתלמת לבעלי ההון. עלות של הסכמים קיבוציים ענפיים בנורמות סקנדינביות היתה מגיעה לעשרות מיליארדי ש"ח בשנה, שעה שלתת שכר חריג לכמה מאות עובדים בתפקידי מפתח או בעלי יכולת להבטיח שקט תסתכם רק בכמה מאות מליוני שקלים.

    1. מאיר

      אבחנה מעניינת. תודה!

  18. חובב ינאי

    גיא רולניק לא צדיק גדול, והוא מנסה להתוות קו מסוים.
    מכאן ועד לומר שהתחקיר שלו לא מוצלח או שהוא אומר שקרים, יש פער גדול. מחיפוש קצר עולה שבמאמר של רולניק לא מופיעה המילה "קביעות" אפילו לא פעם אחת. כאן http://www.themarker.com/news/1.1921545.
    מילה זו אף אינה מופיעה במאמרים המתורגמים מהאקונומיסט.
    כאן http://www.themarker.com/wallstreet/1.1923432
    וכאן http://www.themarker.com/wallstreet/1.1921616
    בקיצור, כבוד לעמי וטורי על יוזמתו והקמת "כוח לעובדים". מוטב שיתעסק בעיקר – בהפיכת השירות הציבורי לכזה שמשרת את הציבור ולא את האינטרסים שלו.

  19. מיכה רחמן

    אנדרס בורג, שר האוצר השבדי, שייך למפלגה שמרנית ומייצג את הבורגנות. "דה-מרקר" כתבו בזמנו סדרת כתבות על שבדיה והביאו מובאות מדבריו של שר האוצר השבדי מבלי לציין שהוא שייך למפלגה בורגנית. דה מרקר כמובן, הביאו רק את הדברים המציינים כמה חשוב החופש הכלכלי, בתי ספר פרטיים וכדומה. אבל, אנדרס בורג, הוא שמאלן ממש בייחס לדה מרקר, אם קוראים את כל מה שהוא אומר ולא מצטטים רק מה שנוח. בדברים שנשא אנדרס בורג במכון פטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון (23 לאפריל 2012), אפשר לראות את חצי הכוס המלאה של הרפורמות שעשתה קואליציות השלטון של המרכז-ימין בשבדיה. קיצצנו רק את תשלומי ההעברה, אומר בורג {וגם זה בשוליים, הערה שלי], מבלי לפגוע במדינת הרווחה עצמה, כלומר לא פגענו בשרותי הרווחה. תשלומי ההעברה שקוצצו הם לדוגמה דמי מחלה. התשלום עבור ימי מחלה שהיו ניתנים בשבדיה בנדיבות אולי מוגזמת וקוצצו (וזאת במסגרת מגמה לתת לאנשים יותר סיבות לצאת לעבודה). אבל גם שר האוצר הבורגני אומר שאסור לקצץ במערכת הבריאות עצמה. עמדה שאצלנו אפשר למקם אותה בשמאל החברתי (לנוכח ההפרטה הגוברת של מערכת הבריאות הציבורית שלנו). כפתרון למשבר הכלכלי, החמור, לגרעונות לחוב הציבורי הגדל ולאינפלציה (של שנות התשעים) טוען שר האוצר שהטיפול צריך להיות גם בצד הקיצוץ בהוצאות (אבל מבלי לפגוע בחוסן החברתי, קרי מבלי להעלות את רמת אי-השוויון כי אי-השוויון הוא מרכיב כלכלי חשוב), וגם בצד ההכנסות, גם אנחנו (ממשלה ימין-מרכז) העלינו מיסים. כי אנחנו צריכים הכנסות לפתרון המשבר הכלכלי. שר האוצר השבדי שוכח לציין שהטיפול במשבר בדרכים דומות נעשה על ידי הממשלה הסוציאל- דמוקרטית בראשית שנות התשעים. ובכל מקרה, אולי נשמע פעם דברים דומים מדה-מרקר, חזון אחרית הימים. (Lessons From Sweden on the Global Financial Crisis. דברים של: Anders Borg

  20. ארז

    אני חייב לציין שזה אחג המאמרים הכי לא ברורים שניתקלתי בהם. ואגב כמו שאמרו בתגובה הראשונה את מציג תמונה לא מדויקת.

  21. אלי פפושדו

    כלכלן בשקל, מה אתה מקשקש ?? איזה קשר יש כאן לכלכלה ??