string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בית המשפט כצנזור: בעקבות פרשת האסיר x

עו"ד אבנר פינצ'וק מסביר כיצד מדינת ישראל עושה שימוש לרעה בהליך השיפוטי כדי לשמר מראית עין דמוקרטית, בעת שהיא פוגעת אנושות בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אסירים ולכן גם בעקרונות יסוד דמוקרטיים
אבנר פינצ'וק

אסירים ועצירים, אפילו הם "אויבי הציבור" או מי שנחשדים ככאלה, אינם מאבדים את זכויות האדם שלהם. אדרבא, לשמירה על זכויות היסוד שלהם נודעת חשיבות מיוחדת מרגע שהם נכלאים מאחורי סורג ובריח ונתונים לחסדי המדינה וסוכניה. החזקת אסירים או עצורים בניתוק מהעולם החיצון, וודאי לאורך זמן, היא מסוכנת ביותר. בשנת 1996 פורסם דוח משותף של שב"ס והמשרד לביטחון פנים, שעסק בין השאר בסכנות הכרוכות בבידוד עמוק:

ממצאי המחקרים בנושא הם חד-משמעיים ומלמדים כי הכליאה בהפרדה יוצרת תגובות פסיכוטיות עמוקות, כגון: הלוצינציות (חזותיות ואקוסטיות), מראות גוף מעוותות, תחושה של חנק ובלבול מחשבתי, אובדן זכרון, קושי להתרכז, אובססיות, מצבים פרנואידיים ועוד. זאת, בנוסף למצבים פיזיים עקב חרדה הנגרמת ע"י הכליאה בהפרדה. מובן שלמשך התקופה בה מוחזק אסיר בבידוד ישנה השלכה ישירה על תוצאות הלוואי של ההחזקה בנפרד, שכן אין דומה דין המוחזק לבד בתא יום אחד למי שמוחזק, כאמור, למשך תקופה של עשרה שבועות, חודשים או שנים. אין ספק שקיים פרק זמן גבולי שאחריו מרבית האנשים יחושו שהבידוד הינו בלתי נסבל ויסבלו, כתוצאה מכך, מתופעות ארוכות טווח.

בדוח נכללו מספר המלצות שבעקבותיהן תוקן החוק. העיקרון המנחה בהסדר שנקבע הוא, כי ההפרדה היא בבחינת מוצא אחרון, בו נוקטים רק כאשר אין כל דרך אחרת להתמודד עם סכנה קונקרטית, הנשקפת לאסיר או ממנו. הוא כולל מנגנוני בקרה ופיקוח שמטרתם להבטיח, כי לא ייעשה בכלי חמור זה שימוש מעבר לנדרש. גם כאשר קיים הכרח לשים אסיר בהפרדה, יש לעשות ככל האפשר כדי לצמצם למינימום את תוצאותיו המסוכנות.

האסיר x, צילום מסך מתוך התחקיר של הטלוויזיה האוסטרלית ABC
שחזור, צילום מסך מתוך התחקיר של הטלוויזיה האוסטרלית ABC

אבל הערובה הגדולה ביותר לזכויותיהם של אסירים ולשלומם היא כמובן העין הציבורית. השקיפות היא אמצעי חיוני להבטחת ביקורת ציבורית חופשית על מערכת אכיפת החוק, ומשמשת כערובה חשובה למניעת שימוש לרעה בסמכויות הנרחבות, הניתנות בידי רשויות הכליאה והחקירה. כפי ש"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר", כך האפלה והחשאיות מספקות קרקע פורייה לשרירות לב שלטונית ולפגיעות בלתי מוצדקות בזכויות אדם.

סמכותו של בית משפט להוציא צו איסור פרסום נועדה להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי ולא להגן על "סודות מדינה". מטרתה לאפשר לצדדים להציג בפני השופטת או השופט את כל המידע שנדרש כדי להכריע במשפט מבלי לחשוש שמא חשיפת המידע במהלך המשפט תתרום במשהו להפצת המידע ברבים.

אבל לעובדות יש "חיים" גם מחוץ לאולמות המשפט, ואזכורן במהלך דיון משפטי אינו מונע את האפשרות שמישהו יגלה אותן בדרך אחרת. במקרה כזה, גילוי הידיעה אינו נובע ואינו קשור להליך השיפוטי, ועל כן צו איסור הפרסום אינו יכול לחול עליו.

כך למשל, יכול בית משפט שדן בתנאי מעצרו של אדם לאסור על פרסום פרטים על תנאים אלה כפי שאלה הוצגו בפניו. מרגע שהוצא הצו, כל ידיעה על תנאי המעצר שמקורה בדיון המשפטי אסורה לפרסום. אבל אם העציר מצליח, חרף מאמצי סוהריו, ליצור קשר עם העולם החיצון שמחוץ לכותלי הכלא ולמסור לדוגמא תיאור של תנאי מעצרו, צו איסור הפרסום השיפוטי אינו אמור לחול על תיאור זה. ככל שרשויות המדינה מבקשות למנוע את פרסום הידיעה שמסר העציר הן יכולות להפעיל את סמכויות הצנזורה הצבאית. כידוע, למרבה הצער סמכויות אלו מופעלות באופן נרחב.

אם מוסד ממוסדות המדינה סבור שידיעה כלשהי היא סוד מדינה שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, עליו לפנות אל הצנזור ולבקש ממנו למנוע את הפצתה. אבל צנזורה פוגעת בתדמית הדמוקרטית ולכן רשויות הביטחון מעדיפות לנצל את ההליך השיפוטי למטרות צנזוריאליות. צנזורה שנעשית באצטלה משפטית היא לא פחות מניצול לרעה של ההליך השיפוטי. היא מתמרצת המדינה ליזום הליך שיפוטי חסר תוחלת ולדחוף אליו את כל מה שברצונה להסתיר, בין שהוא רלבנטי לדיון ובין אם לאו, משל היו בתי המשפט חור שחור שבולע כל דבר שמנסים להסתיר. צנזורה בחסות חוק בתי המשפט חותרת תחת הרציונאל שלשמו ניתנו לבית המשפט סמכויות להורות על איסור פרסום. היא פוגעת בהליך השיפוטי ובלגיטימיות של בתי המשפט.

לפי הפרשנות הגורפת של המדינה, די בכך שמשפט מתנהל בדלתיים סגורות תחת צו איסור פרסום, כדי שכל עובדה שנזכרת במהלכו "תושחר" ותהפוך לאסורה בפרסום. אם במקרה נזכר בדיון שמו של ראש הממשלה, מפקד השב"ס או מלך שבדיה, או נזכרת עובדת היותו של העולם עגול, מרגע זה עובדות אלו אסורות בפרסום אלא אם בית המשפט יתיר לעשות כן. נכון, זה נשמע אבסורד עד כדי גיחוך, אבל האבסורד אינו נעוץ בדוגמא אלא באופן שבו משתמשות רשויות המדינה בכוחות הנתונים להן.

מכתב ששלחה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה

עו"ד אבנר פינצ'וק הוא ראש תחום מידע ופרטיות באגודה לזכויות האזרח בישראל

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות