string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

שלמה סבירסקי, אינטלקטואל אורגני

חסד עשו עמנו שומרי הסף האקדמיים שמנעו משלמה סבירסקי את הכניסה למוסד להשכלה גבוהה. כמה גדול היה הנזק אם היה מכלה את ימיו בניסיונות להכניס מאמר ל-American Journal of Sociology. סיכום פועלו עד כה של אחד האנשים המשפיעים על המאבק למען צדק חברתי בישראל
יוסי דהאן

English

הפגישה הראשונה שלי עם השם שלמה סבירסקי התרחשה בתחילת שנות השמונים בהיותי סטודנט, בקריאה בספרו "לא נחשלים אלא מנוחשלים" (1981). השמועה בדבר קיומו של הספר המחתרתי בעל הכריכה הירוקה עברה מפה לאוזן בקרב סטודנטים פעילים ופעילות מזרחים. עבור חלק גדול מאיתנו הקריאה בספר היוותה אירוע מכונן, חוויה אינטלקטואלית, רגשית ופוליטית מטלטלת שגרמה למהפך תודעתי ופוליטי. לאחר קריאת הספר, החברה הישראלית נראתה אחרת לחלוטין מאשר לפני קריאתו. התיאור וההסברים המעמדיים של שלמה אודות מיקומם החברתי והכלכלי של המזרחים, יחסי הניצול והדיכוי שאפיינו את קליטתם על ידי הממסד האשכנזי, היותם מנוחשלים ולא נחשלים, התיישבו עם ניסיון החיים האישי שלנו ושל משפחותינו עם חוויות ההדרה, השוליות ואי הצדק. התמונה הבהירה והחדה ששרטט שלמה תאמו אינטואיציות גולמיות עמומות חזקות שלא היו לנו אז היכולת והכלים לבטא אותן. ניסיון חיים ותחושות שעמדו בניגוד מוחלט להסברים הסוציולוגיים ששמענו בהרצאות, לטקסטים האקדמיים שקראנו ולחוכמה הממסדית המקובלת שהסבירה והצדיקה את מקומם הנחות של המזרחים בחברה הישראלית בפערי תרבות בין החברה המסורתית שממנה באו משפחותינו לבין החברה המודרנית הישראלית שהם הצטרפו אליה. החברה המסורתית בעלת התרבות האנטי-מודרנית והאחראית לערכים הקלוקלים ולרציונאליות המוגבלת של המזרחים.

מחסנית מלאה של  לשימוש מיידי. קובץ הנחיות לדע מה תשיב לאויבך. קטליזאטור רב עוצמה להתארגנויות
מחסנית מלאה של טיעונים לשימוש מיידי. קובץ הנחיות לדע מה תשיב לאויבך. קטליזאטור רב עוצמה להתארגנויות

"לא נחשלים אלא מנוחשלים" העניק להתנגדות שלנו למציאות הבלתי-שוויונית ולהסברים הבעייתיים והמעליבים שהצדיקו אותה, מפה ברורה וחדה לפענוח החברה הישראלית ותוכנית פעולה למאבק באי הצדק. הם נטעו ביטחון שהטענות אודות אי-שוויון עדתי, שזכו לקיתונות של בוז, לא נבעו בשל אישיותו הבעייתית של הדובר ולא עקב נטייתם התרבותית של מזרחים להתבכיין ושלא מדובר ברגשי נחיתות המתחפשים לתביעות פוליטיות, אלא בתביעות לגיטימיות הנטועות בערכים של צדק אוניברסלי. לסטודנטים והפעילים באותה תקופה הפך הספר לנשק, למחסנית מלאה של טיעונים לשימוש מיידי, קובץ הנחיות לדע מה תשיב לאויבך, קטליזאטור רב-עוצמה להתארגנויות של פעילות ופעילים מזרחים בני הדור השני שהחלו לצוץ באותה תקופה.

שלמה הוא מייצג מובהק של מה שהוגה הדעות האיטלקי הניאו-מרקסיסטי אנתוניו גרמשי כינה "אינטלקטואל אורגני". צריך להעיר כאן ששלמה הוא לדעתי פחות ניאו-מרקסיסט מגרמשי. בוויכוח הידוע מימי תנועת הנוער אודות התחרות הסיבתית בין ההוויה לתודעה, עבור שלמה להוויה יש מעמד פריבילגי סיבתי ביחסה לתודעה. על פי גרמשי, אינטלקטואל אורגני הוא אינטלקטואל המגויס לטובת מעמד ספציפי, מעמד נעדרי הרכוש והעוצמה, מעמד הפועלים. האינטלקטואל האורגני, בניגוד לאינטלקטואל המסורתי המזדהה עם המוסדות הקיימים ועוסק בהצדקתם, מנסה לקדם סדר יום אנטי-הגמוני. אולם שלמה הוא אינטלקטואל הרבה יותר אורגני מסתם אורגני. הפעילות האורגנית של שלמה לא באה לידי ביטוי רק בכתיבה ביקורתית חריפה נגד הסדר הקיים, אלא גם בעשייה ארוכה ומפרכת רבת שנים בארגוני החברה האזרחית, במימוש הערכים המוסריים והאינטלקטואליים בהם הוא אוחז במציאות הישראלית ואלו החיים בשוליה.

שלמה סבירסקי. בשונה מהאינטלקטואל המסורתי שעוסק בהצדקת המוסדות הקיימים, האינטלקטואל האורגני מגויס לטובת הפועלים נעדרי הרכוש והעוצמה, ומנסה לקדם סדר יום אנטי-הגמוני
שלמה סבירסקי. בשונה מהאינטלקטואל המסורתי שעוסק בהצדקת המוסדות הקיימים, האינטלקטואל האורגני מגויס לטובת הפועלים נעדרי הרכוש והעוצמה, ומנסה לקדם סדר יום אנטי-הגמוני

סגרגציה לימודית ומעמדית

אזכיר כאן שני מפעלים מרכזיים ששלמה היה מיוזמיהם והרוח החיה בהם. הראשון הוא ארגון הל"ה – הורים למען החינוך בשכונות ובעיירות פיתוח, שאחת ממייסדותיו ומנהלתו האמיצה במשך שנים ארוכות, תקוה לוי, הלכה לעולמה לפני מספר חודשים (קראו כאן כאן כאן וכאן אודותיה), ופעילה מרכזית בו שהיא גם חוקרת במרכז אדוה היא נגה דגן-בוזגלו. ארגון הפועל למעלה מעשרים וחמש שנים. ארגון שפעיליו מכתתים את רגליהם למקומות כערערה וכשדרות לארגן קבוצות הורים קשי יום כדי שייאבקו נגד מערכות ביורוקרטיות המורגלות בהתעלמות מהם. הורים הנאבקים למען מערכת חינוך ציבורית ראויה ושוויונית עבור ילדיהם, שמתעקשים בניגוד לדעת "מומחי חינוך" שילדיהם אינם פחות מוצלחים וראויים מילדים החיים בשכונות מבוססות במרכז הארץ, ומצהירים בניגוד לחוות הדעת של קובעי מדיניות ומומחים, שתעודת בגרות אינה הישג אקסקלוסיבי שילדיהם צריכים להיות מודרים ממנו.

תקוה לוי ז"ל, ממייסדות ארגון הל"ה. מימוש הרעיון המוסרי של שילוב חינוכי בין קבוצות ילדים מעמדיות, לאומיות, אתניות שונות
תקוה לוי ז"ל, ממייסדות ארגון הל"ה. מימוש הרעיון המוסרי של שילוב חינוכי בין קבוצות ילדים מעמדיות, לאומיות, אתניות שונות

בשני העשורים האחרונים סגרגציה לימודית ומעמדית הפכה לעקרון המארגן של מערכת החינוך.  סגרגציה של כיתות, מגמות ובתי ספר ייחודיים. מערכת שלמה שיוצר כאן בשנים האחרונות המעמד הבינוני גבוה על מנת למלט את ילדיו ממערכת החינוך הממלכתית וליצור לעצמו אוטונומיות חינוכיות פרטיות במימון ציבורי. שלמה, מאיר עמור, תקוה ואחרים יחד עם עובדי ומתנדבי הל"ה פעלו בעבר ופועלים כיום בכיוון ההפוך לסגרגציה. הם עוסקים במימוש הרעיון המוסרי של שילוב חינוכי בין קבוצות ילדים מעמדיות, לאומיות, אתניות שונות. הם יצרו מהפיכה בהתייחסות מערכת החינוך לילדות וילדי החינוך המיוחד באמצעות מאבק שהם ניהלו נגד מדיניות שרירותית רבת שנים של מנהלים וועדות השמה שהגלו באופן סיטוני וללא הליך הוגן תלמידים רגילים לחלוטין, חלקם המכריע ילדים מזרחים, ילדים ממוצא אתיופי וילדים ערבים, למסגרות החינוך המיוחד, הגליה שנועדה להשיג שקט תעשייתי בכיתות.

אגב, מאיר עמור הוא סוציולוג ישראלי החי ומלמד בקנדה כיוון שלא הצליח למצוא בישראל מקור פרנסה אקדמי. הנה הצעה לנושא מעניין למחקר ולמושב בכנס הבא של האגודה הסוציולוגית: מה ההסבר לתופעת עזיבתם של חוקרים וחוקרות אקדמאיות מזרחים רבים כל כך למוסדות אקדמאיים בחו"ל? זוהי הזמנה לבחינה מעמיקה של רעיון המריטוקרטיה ופעולתן של רשתות חברתיות באקדמיה הישראלית.

בניגוד ללא מעט אינטלקטואלים המתעדים אי-שוויון ונוטעים את מקורותיו במבנים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים אך מגלים חשדנות בסיסית כלפי תבונתם של אזרחים מן השורה וספקנות כלפי יכולותיהם לשנות את המציאות, שלמה במחקריו ופעילותו הוא דמוקרט במובן העמוק של המלה. הוא חסיד נלהב של דמוקרטיה השתתפות והעצמת אזרחים, בעיקר העצמתם של אלה שקולם אינו נשמע ושאינם נהנים מנגישות למסדרונות הכוח. הפעולה הפוליטית של שלמה חפה מכל פטרנליזם, מסוג ההתערבות הפטרנליסטית האופיינית לחלק מרוחשי הטוב מהמרכז הסבורים שהם יודעים במדויק מה הדבר המועיל ביותר עבור אלה החיים בפריפריות החברתיות והכלכליות ושאלה שחיים שם לא יבלבלו להם את המוח. פעולת ההעצמה הקהילתית של שלמה באה לידי ביטוי בעבודה יום-יומית מפרכת ולעתים מתסכלת של ארגון קבוצות הורים על מנת לאפשר להם ליטול חלק ולהיות שחקנים אפקטיביים בעיצוב חייהם הקולקטיביים.

תפיסה חברתית ודמוקרטית זו באה לידי ביטוי גם בפרויקט נוסף ששלמה הוא אחד מיוזמיו ופעיליו. יחד עם סמי שלום שיטרית, שירה אוחיון, דודי מחלב זכרו לברכה ורבים אחרים, הם ניסו להקים רשת בתי ספר אלטרנטיביים – "קדמה". זה היה מיזם להקמת בתי ספר בשכונות ובעיירות פיתוח כאלטרנטיבה לבתי הספר הכושלים של מערכת החינוך הרשמית, הממלכתית והממלכתית דתית. בתי ספר המבוססים על העקרון הברור מאליו של שוויון הזדמנויות. עקרון הנישא בפיו של כל עסקן פוליטי מתחיל, אולם מופר במגוון יצירתי של דרכים במציאות החינוכית הישראלית. הקמת בית ספר שמאמין ברצינות ברעיון שוויון ההזדמנויות משמעותו היא להימנע ממיון התלמידים המעוניינים להיכנס בשעריו, להימנע מהנשרתם, ואמונה עמוקה ביכולתם להצליח לאורך כל מהלך לימודיהם. בית ספר רב תרבותי שתכנית הלימודים והאתוס החינוכי שלו מתייחסים בכבוד וברצינות לתרבות של אלו הבאים בשעריו והמעניק להם תחושת ערך עצמי וגאווה במוצאם.

אולם רשת קדמה לא קמה. קואליציה נחושה ועיקשת שהשתרעה מלימור לבנת ועד לרון חולדאי וכללה גם כמה ליברלים מגרשי שדים עדתיים, הצליחה במאמציה להכשיל את בית הספר שקם בשכונת התקווה, למנוע הקמה של בית ספר בקרית מלאכי, אבל לא הצליחה למנוע את פריחתו ושגשוגו של בית הספר הייחודי בשכונת הקטמונים בירושלים, שמנהלות קלרה יונה משומר, אילנה יונה וצוות מורות ומורים מופלא.

קשה לדמיין הוצאה ממסדית מכובדת שהייתה מסכימה להוציא דברי כפירה והסתה כאלו באותה עת
קשה לדמיין הוצאה ממסדית מכובדת שהייתה מסכימה להוציא דברי כפירה והסתה כאלו באותה עת

חינוך הוא תחום מחקר מרכזי של שלמה. ספרו "חינוך בישראל, מחוז המסלולים הנפרדים" יצא ב-1990 בהוצאה העצמית של שלמה וברברה בת זוגו – הוצאת "ברירות". קשה לדמיין הוצאה ממסדית מכובדת שהייתה מסכימה להוציא דברי כפירה והסתה כאלו באותה עת. בהינתן התלות של חוקרי חינוך בתקציבים ובנתונים של משרד החינוך, קשה להעלות בדמיון חוקר ממוסד אקדמי שהיה מעז לכתוב ברוח זו.

זהו ספר רדיקלי ומקיף שמבוסס על מחקר דקדקני הכולל נרטיב היסטורי אלטרנטיבי של מערכת החינוך הישראלית, ומתעד בפירוט ובדיוק את הפער העצום בין דימויה העצמי של מערכת החינוך הישראלית כמערכת חינוך אוניברסאלית, מודרנית הנושאת את דגל שוויון ההזדמנויות וצמצום הפערים לבין מציאות שבה מערכת החינוך "משמשת כמנגנון מיון אדיר ממדים, המבדיל ומבחין בהקפדה ובדקדקנות בין קבוצות ותת-קבוצות", בין יהודים וערבים, בין אשכנזים למזרחים, בין גברים לנשים, בין המעמד הנמוך למעמדות שמעליו. זוהי מערכת ששלמה מתעד כיצד מעצביה וראשי חוקריה הציגו עמדות גזעניות ודעות קדומות כאמיתות מדעיות שהיוו בסיס למדיניות המקדמת אי-צדק חינוכי. שוב, גם הספר הזה עיצב את תודעתם של רבים מהפעילות והפעילים, בעיקר המזרחים, בחברה האזרחית והיווה השראה ומפת דרכים לפעולה בתחום החינוך.

מדברים "סבירסקית"

את שלמה האיש הכרתי עם חזרתי מלימודים בחו"ל. בשנת 1991 נפגשנו במשרד הקטן ברחוב שינקין בתל אביב שבו ניהלו למחייתם הוא וברברה את הוצאת הספרים הקטנה, שהוציאה לאור טקסטים רדיקליים שלא היה סיכוי שההוצאות לאור הממסדיות תתקרבנה אליהם. ברברה היא מנהלת מרכז אדוה, ואחת ממייסדות הפמיניזם הישראלי שמן הראוי היה לקיים מושב הוקרה מיוחד שיעלה על נס גם את עבודתה ופעילותה, בין היתר בתחום הזכות לבריאות וצמצום אי-השוויון בתחום זה, בתחומי הביטחון הסוציאלי ומחקריה בנושאים של אי-שוויון מגדרי וניתוח מגדרי של תקציב המדינה. שם, במשרד הקטן, יחד עם מספר חברים נוספים, ביניהם ויקי שירן זכרה לברכה, הקמנו את מרכז אדוה, מרכז שלקח על עצמו לתאר ולנתח את החברה הישראלית מנקודת מבט של עקרונות צדק חברתי.

המטרה הייתה ליצור מוסד מחקר וסינגור שינתח את ביטוייו השונים של אי-השוויון בחברה הישראלית ויקדם מדיניות לצמצומו. המודל שעמד לנגד עינינו היה מרכז מחקר וסינגור אמריקאי השוכן בוושינגטון – The Center on Budget and Policy Priorities. זהו מרכז הבוחן את השפעת התקציב הפדראלי והמדיניות הפדראלית על אמריקאים המצויים בתחתית הסולם החברתי והכלכלי. הרעיון שלנו היה להקים מכון מחקר בעל הטיה ערכית מוצהרת המקפיד הקפדה יתרה על הצגת העובדות במסמכים קצרים ובהירים המשוחררים מז'רגון מעורפל ומשיח תיאורטי מבלבל, הביטוי "מסמכים מדויקים" היא קריטית, כיוון שלמסמכים שיצאו ממרכז אדוה ארבו השטרסלרים, המואבים למיניהם ושליחיהם בתקשורת. אלה ממתינים למעידה הקלה ביותר על מנת לייצר דה לגיטימציה לעבודת המרכז, להצביע על מופרכות הנתונים והכשלים בטיעון.

התוצר המרכזי של מרכז אדוה הוא מסמכים בהירים ומדויקים המנתחים סוגיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות שעל סדר היום הישראלי. חלק מהמסמכים הללו הפכו להיות מסמכים שנתיים, כגון ניתוח תקציב המדינה – ניתוח אלטרנטיבי המעמיד במרכזו את פרספקטיבת אי השוויון ואת השפעת התקציב על אלה המצויים בתחתית הסולם הכלכלי, תמונת מצב חברתית שנתית – מסמך שמשרטט את תווי פניה הכלכליים והחברתיים של החברה הישראלית ומציב מראה בפניה מדי שנה, מסמך שנתי אודות שיעורי הצלחה בבגרות על פי יישובים, ומעמד ומסמכים נוספים שחלקם מתייחס למדיניות כלכלית וחברתית קונקרטית שנמצאת על סדר היום. יצירת מסמכים בהירים לקורא המשכיל, לחבר הכנסת שטווח הריכוז שלו אינו משתרע מעבר למספר דקות מועטות, ולעורך העצל בכלי התקשורת שרגיל לקבל את הטקסטים שלו קצרים וערוכים ממשרדי יחסי ציבור.

לאור העובדה שלא במקרה ספר תקציב המדינה נכתב בצופן קשה לפיצוח, ולקרוא בין שורותיו של כתב חידה זה אינה משימה פשוטה כלל, במסמכים של מרכז אדוה באה לידי ביטוי אחת היכולות הנדירות של שלמה להבחין בין התפל לעיקר. יכולתו לגלות אלו העברות כספים מעוותות מסתתרות מאחורי שורות המספרים ומילות הקוד הסתומות, לברור בין נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לזהות היכן מסתתר אי-השוויון, לאתר את הנתון המסתיר את ההטבות של בעלי הפריבילגיות והסקטורים המועדפים, להשוות בין ההטבות ובין הנטל, בין רשויות מקומיות דלות אמצעים בפריפריה, לבין רשויות מבוססת במרכז הארץ ויישובים בשטחים, ולהציג את כל אלה באופן בהיר וחד מדי כמה שנים במסמכים כמו "מחיר הכיבוש". ולאחר מכן לתאר את התמונה העולה ממלאכת פענוח זו בפני ועדה של חברי כנסת קצרי רוח, מנהלי מחלקות ברשויות מקומיות או פעילות קהילתיות באחת מערי הפריפריה.

שלמה הוא המנהל האקדמי של אדוה מאז היווסדו אולם הוא גם הפועל היעיל ביותר במפעל הזה, היקף מספר הניתוחים, החיבורים וניירות העמדה שהוא כתב מדהים בכל קנה מידה, כמו גם מגוון התחומים והסוגיות בהן הוא עוסק. מבחינה זו שלמה הוא איש רנסאנס של מדיניות חברתית וכלכלית שקשה למצוא מקביל לו.

נדמה שבשנים האחרונות, זוכה הגישה המחקרית והערכית שמבטא מרכז אדווה לעדנה, הערכה והשפעה גוברים. השיח הפונדמנטליסטי הניאו-ליברלי הוולגרי ששלט בישראל ובעולם מתערער קמעה, בעיקר לאחר המשבר הכלכלי העולמי של 2008. גם ההנחות המרכזיות של הפרדיגמה הכלכלית של האורתודוקסיה הניאו-קלאסית מתערערות מאד. אורתודוקסיה שגרמה לכך שהדיסציפלינה הכלכלית התגלתה שוב כ"Dismal Science" מדע חסר ערך ומדכא, בלשונו של תומס קרלייל. עם פרוץ המחאה החברתית בשנה שעברה הפכו המחקרים וניירות העמדה של אדוה למצרך מבוקש בקרב פעילות ופעילי המחאה. במהלך המחאה הספיק שלמה לכתוב שלושה עשר מאמרים בהירים שפורסמו באתר זה תחת השם "לקראת פירמידת שכר חדשה", וקובצו לחוברת מודפסת שחולקה במאהלים. גם בממסד התקשורתי ובממסד האקדמי ניתן להבחין בתזוזה משמעותית, נדמה שיותר ויותר אנשים מצויים במהלכו של תהליך המרה. הם מדברים "סבירסקית" מבלי לדעת זאת.

* * *

כידוע, שלמה התחיל את דרכו באקדמיה, אולם לא נמצא לו מקום בה. במבט לאחור באופן פרדוקסאלי, חסד עשו עמנו שומרי הסף האקדמיים שמנעו משלמה סבירסקי את הכניסה למוסד להשכלה גבוהה. קשה לשער את גודל ההפסד שהיה נגרם לשיח הציבורי ולמאבק לצדק חברתי בישראל אם האנשים הללו היו חלילה ניחנים בפתיחות מחשבתית ובהוגנות אינטלקטואלית. כמה גדול היה הנזק אם שלמה היה מכלה את ימיו בניסיונות להכניס מאמר ל-AJS (American Journal of Sociology) או לכתבי עת המקבילים לו.

הדברים נישאו השבוע בכנס השנתי ה-44 של האגודה הסוציולוגית הישראלית במושב המליאה לכבוד עבודתו המחקרית של שלמה סבירסקי.
המאמר באנגלית

לקריאה נוספת:

שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס | תמונת מצב חברתית 2012

מאמרים נוספים של שלמה סבירסקי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שמעון עשור

    שנות ילדותי ונעוריי חייתי בהכחשה וגם קצת בחממה. רגלי האחת הייתה בשכונת שיקום שכונות בקרית שמונה ורגלי השנייה נטועה במעוז האליטות החברתיות, בית הספר הריאלי והפנימיה הצבאית. שנת 80 הייתה שנת המפנה בחיי, אני שניסיתי להיות "הישראלי" התנפצתי אל המציאות ולמרות שעשיתי את מה ש"נכון" כדי להתקבל כ"אזרח" שווה זכויות…מצאתי את עצמי מול הוריה של מי שתהיה אשתי ואח"כ גרושתי, הם הציבו בפניי מראה שבה הייתי "המרוקאי מקרית שמונה", זו הייתה תקופה מבלבלת מבחינתי, עד לרגע שנתקלתי בספרו של סבירסקי, פתאום הבנתי שלא אני/אנחנו הבעייה אלא שזו מציאות שנכפתה עלינו על ידי "המנחשלים". כעבור כמה שנים כשהבנתי את המצור בו אנו נתונים, התחלתי את המאבק לחלוקה צודקת של הקרקעות ופירוק המועצות האזוריות, כשכתבתי בעיתוני בשנת 86: "תכנית הקיבוצים: הפתרון הסופי של קרית שמונה" הזדעזעה הארץ ורבים איימו לפגוע בי. לאורך כל הדרך, נשאתי את ספריו של סבירסקי כמצפן ערכי. גם היום, כשאני נמצא בעמדה משפיעה בעולם התקשורת, ספרים אלה מונחים במקום של כבוד בספרייתי, כמי שהיו כלי חשוב בדרך להגדיר את עצמי את זהותי ואת זהות בנותיי.
    בעולם תקין כבר מזמן היה מוענק לסבירסקי פרס ישראל. מה שמעורר את הצורך לייצר לנו מוסד של "פרס ישראל אלטרנטיבי" – שלא יהיה כלי לשימור האליטות הישנות ולהדרת המזרחיים מהאקדמיה.

  2. ג. אביבי

    גם המאמר וגם מפעל קידום הצדק 'שלמה סבירסקי'.
    ולזכור שכל זה התחיל (לא זוכר את הנוסח המדויק), כי שלמה סבירסקי חש שהוא חייב לעצמו ולחברה הסבר – כיצד התנאים שאותם הוא חווה כאשכנזי בישראל ושמאפשרים לו התפתחות וקידום נאים, באים על חשבון הסיכויים האלה בקרב רוב המזרחים בישראל.

  3. יאלל'ה

    וגם ויקי שירן ז"ל, עפרה חזה ז"ל, תקווה לוי ז"ל ורבים וטובים שחיים עוד בנינו: ראובן אברג'ל, ארז ביטון, אלה שוחט, והרשימה עוד ארוכהההההה, אינפורמטורים/יות, לוחמי/ות צדק וחירות

  4. חן משגב

    אכן, המושב שהוקדש למחווה לעבודתו של סבירסקי היה היהלום שבכתר הכנס הסוציולוגי ואפשר היה להרגיש את החשמל באויר כשהדוברים עלו, אחד אחרי השני, וסקרו היבטים שונים בעבודתו ואת ההשפעה של תפיסתו על תחומי המחקר שלהם. תודה רבה שהבאתם את הרצאתו של יוסי דהן וראוי היה גם לפרסם את ההרצאות האחרות, בעיקר אלו של אורלי בנימין ואורי רם וגם את דברי הפתיחה של פנינה מוצפי-האלר. חשוב שגם מי שלא נכח בכנס יוכל לקרוא. ואכן, במדינה מתוקנת שלמה סבירסקי ורעייתו ברברה היו חתני פרס ישראל. אבל הפער בין ישראל ו"מתוקנת" רב כנראה…

  5. גדי

    תודה, יוסי. תודה על התודה לשלמה. ולשלמה – על הרבה דברים, הרבה.
    ואולי עוד מילה על מה שאפשר ללמוד משלמה: גם חושב מורכב, גם כותב פשוט.

  6. תום פסח

    ועוד חשוב להזכיר את תרומתו החשובה למחברות למחקר ולביקורת – כתב עת מהפכני באמת שיצר סדר יום חדש לסוציולוגיה הישראלית

  7. איציק

    את האמת אז הוא מגיע למסקנות שהגיע אליהם דר' שלמה סבירסקי, ואם האקדמיה האשכנזית פיטרה אותו אחרי שפירסם
    את מסקנותיו, אז מדובר במוסד דמגוגי ושקרי שמתאים בול לרפובליקת הבננות שהם הקימו כאן.

    לפחות זה לא נגמר ברצח אופי ציבורי\אישפוז בכפייה\הזרקת חומרים כימיים ע"י ה"מדענים" ה"תרבותיים", כמו שעשו לאיתן גרוספלד ועוזי משולם
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1381747
    (או ברדיפת שב"כ והתעללות שיטתית כמו שאני עובר ב-5 שנים האחרונות במטרה להשתיק אותי ללא יצירת קשר או לקיחת אחריות של אף גורם רשמי – הכל נעשה באנונימיות כיאה לפחדנים – לפני שהתחלתי לכתוב טוקבקים בקדמה עוד רצו לגייס אותי אבל לא החזרתי תשובה להזמנה).

    אגב, אני שוב רוצה להזכיר (במיוחד למזרחים) שכל נושא לימודי הפסיכולוגיה והכשרת הפסיכולוגים באקדמיה האשכנזית מעוות מיסודו, משום שכל נושא הדיכוי והרדיפה החברתית (האפליה) שעברו ועוברים כאן המזרחים ע"י הממסד האשכנזי ושלוחותיו מתוייג כעניין מגדרי, כלומר, רגשי נחיתות ולא מציאות אמיתית בקיצור, מדמיינים את זה.. ומכאן שמדובר בעצם בעוד אמצעי תעמולה מתוחכם.

  8. חנה קים

    לא שלא הכרתי, למדתי וציטטתי את שלמה ואת מחקרי אדווה בימים שבהם המכון ושלמה עצמו נחשבו לפרסונה נון-גרטה – אבל הגיע הזמן שהדברים ימוסגרו ויועברו הלאה לדור שלא ידע אותו. ועל כך תודה לך.

  9. גל לוי

    תודה לשלמה על מה שנתן לנו, ותודה ליוסי על המלים היפות.

  10. עדי

    אשמח לקרוא את דברי הפתיחה של פנינה מוצאפי ואת הרצאתו של אורי רם.

  11. צבי

    בשנת 1988 קראתי בעיתון ששלושה אנשים: מאיר עמור, דוד חמו, ושלמה סבירסקי, מארגנים כנס על מזרחים וחברה בתל אביב. התמונה בעיתון הראתה שלשה גברים מזרחים בוטחים בעצמם ומחייכים. לא האמנתי. רצתי לכנס למחרת. לעולם לא אשכח את הערב המשחרר הזה. השלושה דיברו ואחר כך נתנו לאחרים לדבר. גם לי הקטן (דיברתי על הצורך ללמוד את ההיסטוריה של המזרחים). פגשתי שם שני חברים מן התיכון ואנשים אחרים שלא הכרתי ואחרי שהסתיים הערב הלכנו כולנו לחוף הים ושחנו עד עלות השחר במהפכה המזרחית. בגליון יום שישי שלאחר הכנס הקדיש לו נחום ברנע שת פסיקאות ועשה מאיתנו צחוק (על פי המנהג האשכנזי הקדום לפיו צריך להגחיך כל התארגנות מזרחית).

    מכל מקום, בשנים שאחר כך זכיתי לחלק בירושלים את "עיתון אחר" של דוד . זכיתי ללמוד הרבה ממאיר ומן הנסיון שלו. זכיתי לשמוע את שלמה בהרבה כנסים ולקרוא את כתביו שכמעט כולם נודדים איתי ממקום למקום בעולם. זכיתי גם להיות חלק מהרבה התארגנויות מזרחיות ששלמה הקים או היה מעורב בהם. והכרתי דרכם המון אנשים שעד היום חלק מעולמי הפוליטי והאישי חברתי.

    לפני עשר שנים זכיתי גם להכיר בנסיבות מסוימות מאוד את הזבל (אין תואר אחר) שדאג ששלמה לא היה חבר באקדמיה הישראלית. האיש ישב והתפאר ב"הישג" בפני בלי לדעת עם מי הוא מדבר. אחר כך היה ערב מגניב…

    אם יש דבר כזה שנקרא "עורמת התבונה" (נוסח הגל) הרי שסילוקו של שלמה מטרקליני האקדמיה ונצחון הגישה שלו בשנים שלאחר מכן הם המקרה המובהק שמדגים אותה.

    תודה ליוסי על הדברים החמים וברכות חמות לשלמה סבירסקי.

  12. סמדר לביא

    שמתי תגובה אמש וכנראה שנבלעה בנבכי הסייברספייס.
    יישר כוח שלמה על שנים של פריצת דרך, התמדה, מקוריות ומחויבות עמוקה לחברה צודקת! תודות ליוסי על הנסיון הרהוט לסכם עמל חיים עצום של שלמה. וכשאהיה ליד מקלדת נורמלית אנסה לשחזר את שכתבתי אמש על ביקורי עם שלמה במכללה אינדיאנית המכינה אינדיאנים/יות בקליפורניה ללימודים באוניברסיטת קליפורניה ולהעמקת הידע בתרבותם שלהם למען ייכנסו לאוניברסיטה ללא התנצלויות על היותם הם.

  13. מאיר עמור

    את שלמה סבירסקי אני מכיר משנת 1984. ההיכרות שלנו היתה במסגרת "התוכנית לפעילי ציבור" בתל-אביב. שלמה סבירסקי ודוד חמו היו אמורים לדבר איתנו. כולנו קראנו את "לא מנוחשלים". רצינו לדבר עם הכותב. הייתי סטודנט צעיר. לאחר שנים של נסיונות התערות ב"חברה הישראלית". החדר אליו היינו אמורים להיכנס היה סגור. לנו לא היה מפתח. שלמה סבירסקי התבדח. "למזרחים," אמר, "תמיד חסר המפתח במוסדות אשכנזים." משם הלכנו לדירה של אפי נגר. באותו יום החלטנו להקים את "האוניברסיטה 25". במפגש הזה גם הצטרפתי ל"יתד". האירגון שדוד חמו ושלמה סבירסקי הקימו כשנתיים לפני כן. באירגון יתד נולד "עיתון אחר". שם – באירגון "יתד" – גם נולדה "הל"ה". ככה זה היה עם שלמה סבירסקי ודוד חמו – רעיונות הפכו למציאות כי עשינו את הפעולה שעשתה אותם למציאות. הל"ה – היא הועד הציבורי למען החינוך בעיירות פיתוח ושכונות. הרעיון מאחורי הל"ה כמו מאחורי "עיתון אחר" היה דמוקרטיזציה של החינוך ושל האינפורמציה. אחר כך במשך שנים נסענו שלמה ואני לכל מקום שבו קבוצת הורים, קטנה ככל שהיתה, מוכנה הייתה להיפגש ולדבר על חינוך ילדיהם. לקחת את החינוך לידים שלנו. ככה דיבנו ככה הסברנו. בכמה מקומות זה גם הצליח. פעילות זו היתה הבסיס של הועד הציבורי למען החינוך בעיירות פיתוח ושכונות. משם גם נולדה "קדמה". אני זוכר מפגש של שלמה ושלי עם הסופר אמנון שמוש בקיבוץ הצפוני בו הוא חי. באנו לבקשו לתמוך בהקמתה של "הל"ה". ישבנו אצלו בבית. אשתו של אמנון היתה עסוקה בחדר הסמוך. שלמה דיבר. אחר כך אני. אמנון שמוש היה מלא חששות. פתאום הופיעה אשתו. היא פנתה אלינו ואמרה לבן זוגה: "שנים אתה מחפש אנשים שידברו אליך בשפה שהם מדברים. עכשו שהם כאן, אז אתה חושש?" אמנון שמוש היה לאחד החותמים של הוועד הציבורי של הקמת הל"ה. שלמה הוא איש נעים הליכות. יש לו חוש הומור מיוחד ועיניים חמות וטובות. כאשר אתה בקרבתו אתה יודע שאתה נמצא עם אדם שלבו נמצא במקום טוב ונשמר היטב על ידי הראש. האדם שעשה לשלמה סבירסקי את עיקר העוול באוניברסיטת חיפה – פרופ' סמי סמוחה – לא יכול היה לעשות משהו טוב יותר לחברה הישראלית ולתנועת השיחרור המזרחית בישראל. למרות סמוחה יש תנועת שיחרור חברתית מזרחית בישראל. שלמה סבירסקי – תודה רבה על השנים היפות. תודה רבה על המילים החכמות. תודה רבה על הפעולות של שיחרור. תודה רבה על הבסיס הרעיוני והאירגוני שבמסגרתם מתנהלת התנועה החברתית המזרחית בישראל. תודה רבה על הנפשות הרבות שהיצלת. ליוסי דהן תודה רבה על הדברים הטובים שאמרת. מאיר עמור.

    1. באמת,

      מרגש לקרוא מה שכתבת, מאיר. תודה !

  14. איציק

    צריך לרדת מהרצון להתפרנס ממכירת ספרים מהסוג שכתב שלמה סבירסקי. את הספר של שלמה סבירסקי שלדעת הכותבים כאן השפיע עליהם- לא קראתי אותו -צריך לפרסם באינטרנט. בין כה וכה רווחים גדולים לא היו יכולים להיות ממנו. תועלת מפרסום באינטרנט, היתה יכולה להיות. בפרסום באינטרנט שומטים את היכולות של הצנזורה החברתית לחסום דעות אלטרנטיביות.

  15. שלמה סבירסקי

    תודה, תודה, תודה לכולם, ובראש ובראשונה ליוסי.
    הבהרה: איני חפץ בפרס ישראל מן הסיבה הפשוטה שאיני רוצה שום פרס. פעילות,כתיבה, ניתוח – הם הלוז, העניין והכיף של החיים.
    תיקון למאיר: סמי סמוחה אינו "האדם שעשה לי את עיקר העוול באוניברסיטת חיפה."
    שלמה סבירסקי

    1. צבי

      האדם המדובר שמו אינו סמי. שמו כשמי.

      1. מאיר עמור

        טעיתי. ציינתי בטעות את מי שחשבתי שהיה גורם במניעת התקבלותו של שלמה סבירסקי למחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. כך לפחות היו הסיכומים אצלנו באוניברסיטת תל-אביב חמש שנים אחרי. סודות האקדמיה הישראלית מי ישורם? קיבלתי תיקונים מהמקורות הכי מהימנים. תודה עבור התיקון לשלמה ולצבי. אני מתנצל על האמירה שלי בקשר לפרופ. סמי סמוחה. מאיר עמור

  16. נפתלי שם טוב

    יוסי היקר
    שמחתי לדעת שעשו מחווה לשלמה לסבירסקי, ואכן כדאי להעלות אם אפשר את כל הדברים שנאמרו לכבודו.

    הערה קטנה לגבי הספר "מנוחשלים" – יש בו שלושה קטעים מעניינים שאותי סיקרנו במיוחד. השיחות שהיו לו עם סופר ממוצא תימני, במאי הטלויזיה, ושחקני תיאטרון, בו הם משוחחים על דיכוי והדרה במרחב התרבותי. בעיקר השחקנים שעוסקים בשאלת הליהוק שלהם בתיאטרון המרכזי. נושא שכמעט ולא נגעו בו במחקר על התיאטרון הישראלי, והוא אתר מרכזי להבין את הגזענות הממוסדת כלפי שחקנים שאינם אשכנזים. גם במובן זה ספרו של סבירסקי מצביע על כיוון מחקרי שעדין לא זכה להתייחסות מספקת…

  17. יואב

    אני פונה בתחינה לכל הסטודנטים המזרחים:
    אל תבטחו בסוציולוגים באקדמיה הישראלית. ברגע האמת הם תמיד יעדיפו לשתף פעולה עם המערכת.

  18. אחד

    הפגישה הראשונה שלי עם השם שלמה סבירסקי היתה בעיתון "העיר" בשנות התשעים, והוא התראיין שם על בי"ס קדמה בשכונת התקווה. הייתי אז תלמיד תיכון, בן למשפחה מזרחית שהצליחה להתקדם ולהתברג לתוך המעמד הבינוני האשכנזי, וכמה מהרעיונות בריאיון הצליחו לפתוח לי את הראש, להציע לי תשובות לשאלות שעד אותו הרגע מעולם לא שאלתי, וגם להראות לי שורשים אבודים שעד אותו הרגע לא ידעתי שנלקחו ממני.

    הפגישה השניה היתה אחרי לא הרבה זמן בדוכן ספרים יד-שניה ברחוב אלנבי בת"א. מצאתי שם ספרון ישן שכתב עוד בשנות השבעים, על קואליציית סטודנטים רדיקלים – מזרחים, ערבים ויוצאי אמריקה הלטינית – שהצליחו להשתלט לשנה אחת על אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, ופתחו מחול שדים כנגדם בכל הארץ.

    כתבתי לכתובת של ההוצאה, לא ידעתי אם היא עדיין קיימת. שאלתי על "לא נחשלים אלא מנוחשלים", שזכרתי מהראיון ב"העיר". ענו לי בכתב יד שהספר אזל אבל הציעו שורה של ספרים אחרים, ומאותו רגע ביליתי הרבה מאוד משנות התיכון שלי בהתכתבות עם כתב-היד האלמוני הזה, ורק מאוחר הרבה יותר הבנתי שבצידו השני עמדו ברברה סבירסקי וככל הנראה גם שלמה סבירסקי (עם הבדלים ניכרים באורך התשובות וביופי של כתב היד). הזמנתי מהם את "מחוז המסלולים הנפרדים" הנפלא, וגם ספרים שכתבו אחרים כמו התרגום ל"העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית", ששנים אחר-כך טיילתי איתו במחוזות עליו הוא מספר. אבל יותר מכל אני זוכר ספרון קצרצר ויפהפה, "זרעים של אי-שיוויון", עם שלוש מאסות קצרות על אי-שיוויון בישראל. המאסה הפותחת, שמבהירה כי יהודי עיראק לא עלו אלא הועלו, ופותחת את הצוהר לצורת החשיבה וההסתכלות של יהודים עיראקים בני הדור של הסבים והסבתות שלי (עוד הרבה קודם לשאלות של הסללה ואי-שיוויון כאן בישראל), היא אחד הגורמים המרכזיים שעיצבו את התודעה שלי כעיראקי וכמזרחי. זה והספרים הנפלאים של סמי מיכאל, שגם אותם גיליתי בערך באותו הזמן, אולי אפילו באותו דוכן של ספרים יד-שניה.

    "זרעים של אי-שיוויון", והספרים האחרים של שלמה סבירסקי, היו גם הסיבה המרכזית ששלחה אותי להירשם ללמוד סוציולוגיה. עד שנה ג' לא הבנתי, איך זה שבאתי ללמוד סוציולוגיה בגלל שלמה סבירסקי, ולא מזכירים את השם שלו אפילו פעם אחת…

    ומאוד צודק הכותב: חסד גדול עשו עימנו שומרי החומות…

    1. גלעד

      יפה השעה להעלות לאינטרנט את "זרעים של אי-שיוויון"

  19. שרון א.

    מעומק הלב תודה רבה לשלמה סבירסקי

  20. שושנה גבאי

    את שלמה סבירסקי הדגול יזכרו גם בעוד שנות דור ומי יזכור כלל את אנשי הקש והגבבה שמנעו ממנו את הכניסה לאקדמיה? ותודה לך יוסי ששמחת אותנו במילותיך.

  21. מוריה אבנימלך

    יוסי הטיב לתאר את פעלו את שלמה סבירסקי וכל מילה ראויה. את פעולותיו בשטח – קדמה והל"ה הטיב יוסי לתאר. אני מכירה את שלמה וברברה בעיקר מפעילותם המחקרית והציבורית רבת השנים במסגרת מכון אדווה, שהעשירה אותי, פתחה בפני אופקים חדשים ולמדה אותי לקסיקון שהיה חדש בזמנו. למדתי ממנו מה שלא למדתי בכל לימודי הכלכלה שלי. שלמה הטיב לראות לאן הולכת החברה הישראלית, ואבחנותיו היו חדות מכל המודלים הכלכליים עליהם אנו אמונים. אין ערוך לתרומתו לחברה הישראלית ולחשיבה החברתית. תודה, שלמה

  22. שי נימצן

    אני עד שאתה טועה.