string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הרש בישראל, שקול כאליהו

"יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך". ונראה שלא די לפתוח את הבית, וכבר עניים ייכנסו ויהיו בני ביתו, שלא רק הדלת מונעת, ולא רק הבושה מונעת. אלי ברקת על פתיחת הדלת לכבוד אליהו הנביא
אלי ברקת

נהגו בכמה קהילות ישראל למזוג כוס חמישית, לכבוד אליהו הנביא זכור לטוב, ויש אף מקדימים ופותחים את הדלת לכבוד אליהו הנביא, ורק לאחר מכן מוזגים את הכוס; ואצלנו לא ראיתי שנוהגים בזה, אלא שלימדו כך בגני הילדים וחזרו הילדים עם מנהג זה, ויש להשיב מה מקורו. הגם שהליצו על מנהג זה – שאליהו הנביא מלאך, ומדוע יזדקק לזאת הדלת כדי להיכנס?!

ויש האומרים חמש לשונות גאולה: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי. נמצא הכוס החמישי עומד וממתין לאליהו הנביא, כמו שמפטירים בשבת הגדול: הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

ויש האומרים, המנהג לפתוח את הדלת קשור באמירת "שפוך חמתך על הגויים", שבזה מודה שליל שימורים הוא ואינו פוחד מן הגויים. ואנו, אין לנו לא בזה ולא בזה, ודי לנו בדברי רבי אברהם אזולאי, אביו של מרן החיד"א: "ואמר 'אהוב את הבריות', כלומר, במה שהם בריותיו יתברך לבד צריך לאהוב אותם, יהיו צדיקים או זולתם, ובזה תהיה מקרבם לתורה, אף על פי שהם רחוקים ממנה." (אהבה בתענוגים) ודי לחכימא.

הגדהאך למי שכן נוהג, מדוע שיזדקק אליהו הנביא לזו הדלת? וראיתי שסיפרה גמרא (בבא בתרא ז' ע"ב) באותו חסיד, שאליהו הנביא היה רגיל לדבר עימו. עשה בית שער לחצרו, ונמנע אליהו לבוא לדבר עימו. וכותב רש"י במקום: "לפי שמפסיק בעניים, ואין קולם נשמע." שאליהו לא צריך דלת פתוחה, אך אם הדלת מונעת מהעני להיכנס, גם אליהו לא ייכנס. ולזה יובן מה שפירשו חז"ל בשיר השירים "ראשך עלייך ככרמל": הרש בישראל, שקול כאליהו, שנאמר ואליהו עלה אל ראש הכרמל (תנחומא, תצווה, ו').

והרבה מניעות יש לעני מלהיכנס, שלא רק הדלת עצמה מונעת את העני. וכתב רבינו המלאך רפאל בירדוגו מדוע מתחילים ההגדה באמירת "הא לחמא עניא" – זה לחם העוני: "כי יאמר איך אכנס לפני בעל הבית אשר הוא שרוי בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ושולחנו מלא דשן בבשר שמן ויין משובח, ואני רש ונקלה חסר כל. והיה כראותו, יתעצב אל לבו בזכרו צרות הזמן וגלגל החוזר ותיהפך שמחתו לאבל. טוב לי פת חרבה יוציאוה לי פתח השער, ואת הבית לא אבוא." (שלל ר"ב) גם העושר מנקר העיניים מונע מן העני להיכנס, אדרבא תמעיט עצמך, וממשיך הרב: "אין זה כי אם לחם עוני, ולזה כל דכפין ייתי ויכול". לזה כל רעב יבוא ויאכל.

ועוד למדנו במסכת אבות: "יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך". ונראה שלא די לפתוח את הבית, וכבר עניים ייכנסו ויהיו בני ביתו, שלא רק הדלת מונעת, ולא רק הבושה מונעת, לעתים צרות העין מונעת, לעתים הממונים על הצדקה מונעים. כי המחלקים צריכים קריטריונים, ואינם יודעים צרת העניות, וכתב רבינו יוסף חיים: "יש אדם נדיב לב, ורצה שייכנסו רעבים לתוך ביתו וישבעו, וכל דכפין ייתי ויכול, גם כל דצריך ממיני מרקחות ומיני סממנים, לחולים ולזקנים ולילדים קטנים ייתי ויקח, אך הוא אינו יושב בביתו אלא כוליה יומא נפיק לשוקא (= כל היום יוצא לשוק), וגם כשהוא בביתו יושב בעלייתו, ואינו יודע מהבאים לבקש מכל הנזכרים לעיל, אלא כל הדברים מסורים ביד בני ביתו, אשר מופקדים על אוצרות הבית ועל בית התבשיל, ואלו אף על פי שאין נותנים משלהם, צרה עיניהם לתת לכל שואל די מחסורו ולמלאת בקשתו, לכל הבאים הנזכרים לעיל. לכן מצוה התנא את האדם, יהי ביתך פתוח לרוחה דכל דכפין ייתי ויכול, וכל דצריך ייתי ויקח מכל אשר תשאל נפשו, אך אין דבר זה מסור בידך, אלא ביד משרתיך ובני ביתך הממונים על אוצרות מאכל ומשתה, ואפשר שהם נועלין דלת בפני כל שואל, לכן אצווך שיהיו עניים בני ביתך, אלו בני הבית אשר ממונים על אוצרות ביתך ועל בית התבשילין שלך, שהם יושבים אצלך בשכירות, תביא אנשים שהיו מתחילתם עניים שיודעים צרת העניות, הן מצד הרעבון הן מצד חסרון הדלות הנוגעת לבריאות הגוף, כמה קשים ומרים חסרונות אלו לאדם הנצרך ואין לאל ידו, כדי שיתמלאו רחמים על אלו הנצרכים לדפוק דלתי ביתך, למלא שאלתם ולתת להם מחסורם מן מיני מאכל ומשקה הנמצאים בברכת הבית, ולא ישיבו פניהם ריקם". (חסדי אבות)

אפשר לפתוח דלת, אך הדלת נשארת חסומה. רק "תביא אנשים שהיו מתחילתם עניים, שיודעים צרת עניות", והקב"ה יניח ברכה אל ביתנו, שלא נזדקק למתנות בשר ודם, ונזכה שאליהו הנביא ימצא את דלתנו פתוחה לרווחה, וקול העניים ישמע בביתנו, וקול התור ישמע בארצנו.

הפוסט התפרסם בבלוג של "ממזרח שמש", צ'ה כפרה. אלי ברקת, בית המדרש ממזרח שמש למנהיגות חברתית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות