string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

איך אתם חוגגים את העצמאות? נו תבואו, יהיה אחלה

הלאומיות הישראלית הממסדית מתנפצת בגליל הערבי והמיוהד
ראג'י בטחיש

אם הייתי חוקר או הוגה דעות "שמאלני" פלורליסטי שגר במצפה בגליל או באחת מעריו המנומנמות, הייתי שואל את עצמי: איפה אווירת העצמאות בארץ האבות שהפרחנו את שממתה לעזאזל? איפה טעינו? גם אני שואל את עצמי: איך הפך "אירוע" העצמאות והזיכרון שלפני, מאירוע עצוב, קודר ומשפיל וסמל לחורבן הלאומי או למותה של האופציה הלאומית הפלסטינית בכלל, שיש בו מידה רבה של מאזוכיזם אישי וקולקטיבי, לאירוע כה ציני שנראה כפרודיה ומעורר אדישות או שתיקה רועמת. הרי רק לפני מספר שנים היית נקלע לוויכוח עם אחד או אחת מאנשי השמאל הציוני עקב שאלה מפגרת וחסרת רחמים:

איך אתם חוגגים את העצמאות? נו תבואו, יהיה אחלה.

אנחנו לא חוגגים את העצמאות, זה יום הנכבה שלנו!

אה נכבה, למה תגיד לי איזה צבע של תעודת זהות אתה נושא?

מפגש כזה היה מסתיים באיחולים הדדיים שכל אחד ידחוף את הנכבה/העצמאות שלו לתחת (מה שמעניין הוא שאף איש ימין לא היה מעז לשאול אותך בתמימות "מה אתם עושים ביום העצמאות?" הרי מה שמאפיין את הימין בישראל, זה שהוא מסתכל לך טוב-טוב בעיניים ולא מתיימר ליפייף את המציאות הדו-לאומית העגומה).

חזרתי לפני כשנה להתגורר בעיר הולדתי, נצרת, הגדולה ביישובי הגליל, אחרי שבע שנים בתל אביב. לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד באזור צומת יאסיף בעריכת תוכן באתר אינטרנט נישתי. כלומר אני חוצה את ארץ הגליל מדרום-מרכז לצפון-מערב כמעט שלוש פעמים בשבוע דרך צומת אחיהוד הטראגית. בשונה מהדינמיקה בגוש דן ובמרכז בכלל, בגליל אתה מרגיש את היעדרותה הזועקת לעזרה של מדינת הלאום, ואת התנהגותן של הערים העבריות שהוקמו מלכתחילה במסגרת הפרויקט הזדוני "ייהוד הגליל" כמו נצרת עילית וכרמיאל כקולוניות מבוצרות לכל דבר – או במילים יותר עכשוויות, כהתנחלויות. באשר המרחב הירוק הפתוח הוא מרחב ערבי אשר נשלט על ידי חוקי ההתרבות הטבעית, וכך גם רוב ההרוגים בתאונות הדרכים הגליליות, יישובי ייהוד הגליל נותרים מנוכרים למרחב, עם בנייה זרה ומתנשאת, ובמקרה הכי טוב ואופטימי דומה יותר להווייתם של תיירים מתמידים גרמנים או אנגלים בטוסקנה שבאיטליה.

ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו באיגרת לתושב
איגרת לתושב היהודי, מאת ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו

בימי טרום חגיגות העצמאות, אי אפשר לראות את דגלי הלאום הישראליים בדרך שחוצה את הגליל מנצרת לכפר יאסיף. בימים אלה אפשר להרגיש עד כמה החיים היומיומיים והיציאה לקראת הפרנסה הרבה יותר חזקים מכל סמל או כפייה תרבותית של רוב מדומה. אמנם, יש דגלים, אבל חוץ מהדגלים הפאתטיים של שמעון גפסו, ראש העיר נצרת עילית, הם מתנוססים ברובם מעל תחנות הדלק, אתרים של מקורות, כיבוי אש וגשרים חדשים של מע"צ ואמבולנסים שמפנים גופות של הרוגים שנמחצו על ידי משאיות בשבילי הגליל המפותלים. בדרך, אפשר לראות אשה מפוחדת שנוהגת ברכב של חברת היי-טק עם דגל, ביציאה ממצפה עדי או שימשית, כאשר היא בדרכה להדריך קבוצה של נשות טייסים על התבוננות פנימית ומדיטציה אינטגרטיבית על רקע רעש המואזינים. בעמק אתה יכול לראות גבר זקן מתקופת ישראל הטהורה והיפה יוצא מנהלל – מעוז העבריות החסונה – בטרקטורון גאה עם דגל בגודל… אלוהים ישמור! משפחה ממוצעת מרמת גן, בדיוק מלב-לבו של המעמד הבינוני של לפיד, אב ואם המשפחה משוכנעים עד עמקי נשמתם שישראל היא מקום הומוגני והכל בשליטה ו"פי אלסבבה", מגיעים לנצרת לאחר שקראו ב"הארץ" על ההפיכה הצבאית הקולינרית שתפסה את העיר. עכשיו הם תקועים עם דגלם היתום בפקק הארכיאולוגי של רחוב פאולוס. הם לא מעזים לשאול איש איפה לעזאזל מסעדת הפיוז'ן שהמליץ עליה העיתון, ומהרהרים מאיזו מרפסת גבוהה ייזרק הבלוק.

מה ישראל עם 20% ערבים, 20% חרדים, 15% אנשים שכל מה שמעניין אותם זה יום חופש אביבי שבו הם משתכרים ועושים על האש ליד צינורות ביוב שנראים כמו נחלים, ו-0.167654% שמאל רדיקלי תל אביבי, צריכה את הווג'ע ראס הזה שנקרא "לאום"? אם יש משהו שלמדתי מהאביב הערבי וממרחץ הדמים בסוריה, זה שכפייה לאומית זה פשוט רע במיוחד במרחבים אתניים ודמוגרפיים שבהם אי אפשר באמת לכפות סמלי לאום דכאני על בני ובנות התרבות המקומית, כי זה יכול להסתיים ב: 1) ציניות 2) אלימות.

ואחרי שאתה עובר את העמק המרהיב ונוסע מסביב לכרמל, אתה מגיע לסמל הדו קיום – חיפה, שם ראש העיר מאכיל את התושבים הערבים בוואדי ובעיר התחתית בעצמאות שלו בכוח, כמו עוגת חנק. אבל זה כבר מחוז אחר ונושא למאמר נוסף.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עמית

    מה כל כך ״מתנשא״ או לא הגיוני במחשבה שערבים ישראלים יכולים להיות פטריוטים ישראלים?
    זו עובדה קיימת. עשרות אחוזים מהאוכלוסייה הערבית ישראלית מגדירה את עצמה בסקרים כ״גאה להיות ישראלית״ (40 אחוז לפי הסקר האחרון שיצא לי לקרוא). בעיקר מדובר בתת-מיעוטים למיעוט הערבי – דרוזים, נוצרים, בדואים – אך בהחלט מדובר גם בערבים-ישראלים מוסלמים מישובי הגליל. אחמד טיבי קורא לישראל ״דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים״, אך מירב ערביי ישראל משיבים באופן עיקבי שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית.
    ישראל כמו רוב מדינות העולם היא מדינת לאום, אך זה לא סותר הזדהות של המיעוטים עם המדינה. נתון נוסף שסקרי דעת קהל (של סמי סמוחה, המכון הישראלי לדמוקרטיה וכל גוף אחר שבחן את הנושא) מוצאים זה שרוב גדול של ערביי ישראל מסכימים שמדינת ישראל תוגדר כמדינה יהודית ודמוקרטית אם היא תספק להם שוויון אזרחי.
    למה לא, בעצם? לערביי ישראל יש את רמת החיים הגבוהה ביותר ב no-oil middle east. אין שוויון מוחלט בין יהודים לערבים בתוך ישראל, אך אפילו הממשלה הימנית בתולדות המדינה הוסיפה ישובים ערבים לרשימת הישובים שהם ״בעלי עדיפות לאומית״, ובכך תתקצב אותם בתקציבים עודפים גדולים יותר מאשר רוב הישובים היהודים, כמו גם עשתה פעולות רבות אחרות להעלאת אחוז העובדים הערבים בשירות הציבורי, העלאת היציאה לעבודה בקרב נשים ערביות (מהסיבות הראשיות לעוני במגזר הערבי) וכך הלאה.

    1. דרור BDS

      "עשרות אחוזים מהאוכלוסייה הערבית ישראלית מגדירה את עצמה בסקרים כ״גאה להיות ישראלית״ (40 אחוז לפי הסקר האחרון שיצא לי לקרוא)".

      תגובותיו מעוררות הקבס של המגיב הציוני יכולות היו להיות נסבלות במסגרת כיבוד חופש הביטוי אלא שלהבלים מתווספים גם שקרים. עמית משקר. הוא לא הוזה, הוא לא מגזים, הוא לא מייפה את המציאות לצורך הצדקת טיעוניו – בזויים ככל שיהיו, הוא משקר.

      איפה הסקרים? מי הם עורכי הסקר (אם קיים)? מה מטרתם של עורכי הסקר? לאילו מטרות נערך הסקר הזה? רוב גדול של ערביי ישראל מסכימים שמדינת ישראל תוגדר כמדינה יהודית ודמוקרטית אם היא תספק להם שוויון אזרחי, כך טוען הציוני. באמת? גם רוב גדול של יהודי ישראל היו מסכימים שהמדינה הציונית תוגדר כמדינה נאצית ודמוקרטית, דגל עם צלב קרס, תמונות ענק של היטלר ביד ושם, יערות קק"ל או סניף מקדונלד על כל עיירה שבערה + איסור בחוק להזכיר את שמות העיירות.

      1. עמית

        התגובות שלך הם הדבר הכי תמוה שיצא לי לקרוא.

        ולעניין –
        במדד הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה מופיע הסקר שציינתי לגבי ״הפטריוטיות״ בקרב ערביי ישראל כמו גם עשרות סקרים נוספים שמראים גם הם שערביי ישראל לא מנותקים מהמדינה במידה שמקובל לחשוב. עמוד 78 – כמעט 45 אחוז מהאוכלוסייה הערבית השיבה שהיא גאה בישראליותה.

        בעמוד 37 מופיע גם סקר שמבקש מהנשאלים לדרג את רמת הדמוקרטיה בישראל – 51 אחוזים מערביי ישראל מגדירים את ישראל כמדינה דמוקרטית (ולא, שיש בה ״פחות מדי דמוקרטיה״).
        http://www.idi.org.il/media/1112579/מדד%20הדמוקרטיה%20הישראלית%202012.pdf

        הסקרים שנעשו על ידי סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, סוציולוג שחוקר את יחסי הערבים-יהודים בישראל, גם הם הראו באופן עיקבי (הוא עורך אותם על בסיס שנתי) שרוב ערביי ישראל מוכנים להסכים למדינה יהודית ודמוקרטית. הם גם הראו תוצאות דומות לסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
        http://commonground.cet.ac.il/UIGeneric/FileViewer.aspx?nFileID=84

        עמוד 9 – כ51 אחוז מערביי ישראל מסכימים שלישראל יש זכות קיום ״כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה חיים ביחד יהודים וערבים״. כ50.5 אחוז מערביי ישראל מסכימים להיגד ״למרות חסרונותיו, המשטר בישראל הוא דמוקרטיה גם לאזרחים הערבים״. 40 אחוז מערביי ישראל כלל לא מגדירים עצמם כפלסטינים.

        1. דרור BDS

          לא כאן המקום לפרט איך מתבצע סקר מטעם. כל סטטיסטיקאי מתחיל יידע לפרט בפניך איך שואלים שאלות כדי לקבל תשובות מסוימות (האם אתה בעד שלום?) ואיך אפשר לשחק עם נתונים ומספרים.

          המכון הישראלי לדמוקרטיה כשמו כן הוא: עוד כלי תעמולה בפרופגנדה הציונית. מאמר (45% מקוראי הארץ חושבים שראוי לכנות את אוסף המילים הבא בתואר מאמר) של אלכסנדר יעקבסון דן בגאווה הערבית ישראלית ומסיק אף הוא ע"פ אותו סקר את אותן מסקנות שאי אפשר להיתמם לגבי מניעיהם.

          "ב-2009, בסקר שנערך שבוע לאחר סיום מבצע "עופרת יצוקה", 45% מהערבים ענו שהם גאים להיות ישראלים".
          http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1630748
          וכדי להשתכנע עוד יותר בהבליו הוא, מוסיף הכותב: "האם תשובות אלה אמינות? לפני כשנתיים ראיתי סקר שבו אמרו עשרות אחוזים ממצביעי המפלגות הערביות, כולל בל"ד, שהם פטריוטים ישראלים".

          במקום אחר בסקר נשאלו הנסקרים היהודים באיזו מידה הם ציונים, ובין סוגריים, בטח בין סוגריים, צויין כי מדד הציונות נקבע ע"פ מידת הבנתם של הנסקרים את המושג הזה. ממליץ לך, וביתר שאת לעורכי העוקץ, להעלות את מאמרו של סמי שלום שטרית – "אני פטריוט ישראלי" (קדמה). שם ישנה התייחסות נרחבת לחשיבות ההגדרה העצמית של הנסקר את המושג פטריוט.

          1. שאול סלע

            בן דרור ימיני היה באוקטובר 1973 בן 19 ומחצה ,חייל בשרות סדיר,בתקופה בה התנהלה מלחמה ובויקיפדיה אין שום איזכור מה עשה בשרותו הצבאי בסדיר או במילואים.לפי האתר של הכנסת ח"כ דני דנון היה בשרותו הצבאי מפקד קורס "מרווה". קורס מרווה הוא למעשה קמפינג של הגדנע לילדים אמריקאים עשירים.

            שניים אלה מצטיינים ברטוריקה ציונית ורדיפה של יריבים פוליטיים היא האג'נדה שלהם. בתור אחד שהיה קרוב לארועים אז גם במלחמת אוקטובר חיילים נשלחו אל מותם בגלל הנהגות כושלות ומכשילים – גולדה, דיין וגלילי שחשבו שאפשר לשבת על גדות התעלה לנצח.

            על כך שבמלחמת לבנון הראשונה חיילים נשלחו אל מותם כדי להמליך את באשיר ג'ומייל אנשים יודעים, וידעו על כך כבר אז.

            בתקופת מלחמת לבנון הראשונה טבע פרופ ליבוביץ' את המונח יהודונאצים, את מותם של החיילים תיאר כמות כלבים.

            המדינה מקיימת יום זכרון לזכר החיילים שהיא אשמה במותם. מי שלא רוצה להרוג ולהיהרג חייב במלחמה עיקשת להשמדתה של הציונות.

          2. עמית

            אם אתה לא אוהב את המכון הישראלי לדמוקרטיה, יש את סקריו של פרופ׳ סמי סמוחה שכבר קישרתי אליהם שמראים בדיוק אותו דבר. כן, יש מאות אלפים ערבים ישראלים שדוחים את הגישה הלאומנית פלסטינית שאתה אימצת לעצמך. סביר להניח שהם מורכבים תחילה בדרוזים, נוצרים ובדואים, אך גם באחרים שלא שייכים לקבוצות המיעוט האלה. אם מצרפים ביחד את כל הסקרים רואים שהמגזר הערבי מתחלק בערך 60-40 בין הלאומנים הפלסטינים לבין מי שדוחים את הגישה הלאומנית, מזדהים יותר עם המדינה, מגדירים אותה כדמוקרטיה, וכך הלאה.

  2. נטלי מסיקה

    בתור מישהי שגדלה בגליל – בנצרת עילית (והיום מתגוררת בת"), אני יכולה להגיד שלדעתי חלה הקצנה בשני הצדדים. נצרת/ נצרת -עילית של שנות ה- 70 וה-80 הן לא אותן ערים של שנות ה- 2000 והלאה.

    ולגבי הבנייה שנראית לך זרה לנוף. אני לא מתה בלשון המעטה על הסגנון של "צמודי-הקרקע" ביישובים החדשים, אבל מספיק לנסוע בואדי ערה כדי לראות שסגנון הבנייה המקומי עבר מהפך מזעזע, שלא לומר אבסורדי בהמון מובנים. אבל זה כבר עיניין של טעם אישי וכאמור, קשה להתווכח על זה.

  3. ראג'י בטחיש

    ייתכן שיש דברים שהובנו לא נכון:
    אני מנסה להדגיש כאן שהטקסט המכונן של הנוכחות היהודית בגליל דהיינו "ייהוד הגליל" הוא טקסט גזעני ואלים
    לצערי עדיין אנו נתונים בפני התנהגות ציונית במרחב שנגזרת מהצורך לגאול את האדמה, לשחרר את הארץ מהערבים, והצורך לנצח את הדמוגרפיה…שמשמעותה…אלימות.
    המציאות מוכיחה שהמרחב הגלילי עדין ערבי, והערים היהודיות מתנהגות כמו מבצרים קולוניאלים, אחרת איך אפשר להסביר מה שקורה בנצרת עילית
    תודה
    ראג'י

  4. עמי אשר

    המכון הישראלי לדמוקרטיה זה כמו להגיד המכון הצבאי לשלום, או שבורות היא כוח, או שהעבודה משחררת. אין דמוקרטיה בישראל כיוון שכמחצית תושביה אינם אזרחיה וחלק גדול מהיתר מופלים גזענית. גם באפגניסטאן או בעירק אני מניח שיש לצפון-אמריקאים מכונים שעושים סקרים מדעיים למען הכיבוש בהם משתתפים אנשים שמוכנים להשתתף בסקרים כאלה, ונותנים את התשובות שמבקש הסוקר לקבל. בסוף המערב כולו מגלגל עיניים מזרחה ושואל איך ייתכן שכל כך הרבה איראנים שנאו את השאח, או איך זה יכול להיות שהחבר שלנו מובארכ היה כל השנים האלה סתם גנב, ואנחנו פשוט לא ידענו זאת מרוב סקרים דמוקרטיים.

    1. עמית

      יהיו דעותיך על הדמוקרטיה הישראלית יהיו אשר יהיו – מה הקשר שלהן לכאן? המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מכון מחקר פרטי בעל נקודת מבט שמאלית שיוצא בפירסומים שונים שלו נגד הכיבוש ועוסק בין השאר בגזענות בחברה הישראלית. הזינוק שלך רק כי כתובים המילים "ישראל" ו"דמוקרטיה" בשורה אחת מעידה בעיקר עליך.

      1. עמי אשר

        דעתי על מכון "שמאלי" זה ואחרים רלוונטית מאד כיוון שאתה עמית וכה רבים מתעקשים שבגלל שבן מיעוטים זה או אחר ששוחחתם איתו עברית היה מנומס מספיק לא לומר לכם את דעתו האמיתית על חגכם – והרי זה הנושא, חגכם – הרי הוא מייצג את המיעוט ואין צורך להתאמץ ולהקשיב לקולות המושתקים ואפשר להמשיך להעמיד פני מופתעים ביום שבו יתפרצו "פתאום" אל פני השטח. פשוט תפעיל את השכל הישר ותאמר לי בכנות אם אתה היית חוגג את יום הנצחון של זה שגירש את אבותיך.

        1. עמית

          אשר, פרופסור סמי סמוחה עורך את הסקרים שלו דרך ראיונות בערבית עם מדגם מייצג של מאות ערבים ישראלים. אין כל סיבה לפקפק באמינותם למעט רצון לשמר בורות. אני לא מבין מדוע עבורך ועבור אלי קליר קשה כל כך להבין שיש ערבים ישראלים שאינם נוקטים בגישות הלאומניות הפלסטיניות שדרכם מקובל להציג את המגזר הערבי? מה כל כך נוראי בכך שיש חלק משמעותי (כ50 -40 אחוז מהמגזר הערבי) שהוא פרגמטי ביותר בגישתו למדינה ואף במידה רבה מזדהה איתה, מוכן לקבל אותה כמדינה יהודית ודמוקרטית במידה שהוא יקבל שוויון בתוכה, ואף לא מתבייש בישראליותו?

          1. עמי אשר

            האם אתה דובר ערבית, עמית? כמה מחבריך התחתנו עם פלסטינית? אותם פלסטינים שאתה מכנה "אזרחי ישראל" אולי חיים באותה מדינה אך בפועל מתקיימים ביקום אחר לגמרי. כל תכלית קיומה של אותה מדינה היא להבטיח רוב של בני הגזע שהמיט עליהם אסון (על חגיו), או לכל הפחות של לא-פלסטינים (עדיף לבנים). ובמדינה הזו הדמוקרטית מותר לערוך סקר שמראה שכדור הארץ שטוח. יש כאלה שיסמנו את האיקס במשבצת המתאימה. יש כאלה שאפילו מתפרנסים במשרה מלאה מלשתף פעולה איתך ולהרוג למען הגזע שלך, ותמיד תוכל לדבר איתם עברית ולשאוב מהם נחמה

          2. עמית

            אתה פחות או יותר מגדיר כל ערבי ישראלי שלא נוקט בעמדות הלאומניות פלסטיניות שאתה מצפה מהם לנקוט כ״משת״פ״. עוד לא יצא לי לראות משהו כל כך ביזארי. בדרך כלל אלה אנשים הימין שקוראים לאנשים ״בוגדים״ אם סוטים מהקו הלאומני.

  5. אלי קליר

    יש משהו בסגנון של ראג'י בטחיש, טבול בהומור, בקצת נון- שלנטיות, של מי שלא אצה לו הדרך כי כך או כך היא מובילה אותו למחוז חפצו. לכן היא שבתה את ליבי.
    סקרים, חברים, היא מכשלה מועדת לעודף בטחון. עודף בטחון העלול לחסום בפנינו את ראיית המציאות. כמו שראג'י התכוון, אף שלא אמר זאת,- לו מובאראק היה עורך סקר יום לפני המהפכה המצרית, הוא לא היה חושש ממה שקרה למחרת.
    אינני מתנבא למאומה, אך אני מתקנא בהומור, ברוח הטובה, שבהם נכתבה הרשימה הזאת. הלוואי אצלנו.

  6. יהודית קנולר

    אבל המאמר הזה מאד הכאיב לי. נראה שכל חלום לדו קיום הוא חלום באספמיא. אגב, לאן נעלמו הנוצרים מנצרת? לפני עשרות שנים הם היו הרב בעיר הזו. ישו למשל, חי בנצרת ולא ידוע לי על "רעשי" המואזין באותה תקופה. אבל למקום שהוא הלך לדבר עם אלוהיו קראו בית כנסת.

  7. רתם

    תמשיך בכלל, ותמשיך לכתוב