string(2) "he"
string(2) "he" -array(1) { ["pll_language"]=> string(2) "he" }

לרב בני פרל: איפה טעינו

אם מכל הוויכוח הזה תיפתח למתיקות של השיר הזה, יהיה זה רווח גדול עבורך. אם לא תאהב את השיר, זה כנראה בגלל שהתעקשת להתמקד בספירת אקורדים. יש כאן מעידה, וזכות הפיוטים שקינאת להם, תגן עליך
מאיר בוזגלו

הרב בני פרל מחה על כך ששילבו בטקס ממלכתי מוזיקה שהיא קלוקלת בעיניו. אין לזה שום קשר להיותו אשכנזי. מוזיקאים גדולים לא אשכנזים טענו בעבר אותו הדבר. בין אלו, שלמה בר, יהורם גאון. למה מה שמותר למזרחי כמו שלמה בר, אסור לבני פרל?! זו הגזענות האמיתית, יאמר הרב. הרי הוא משבח את מסורת הפיוט, והרחיק ושיבח את אום כולת'ום ועבד אל וואהב. והוא מאמין שיש הבחנה בין מוזיקה מזרחית או קרויה "מזרחית" למוזיקה אותנטית. מישהו יכול לחלוק עליו, אבל למה הסערה? ובכלל, למה דעה של מישהו על מוזיקה מסוימת נחשבת גזענות?

השאלה לא קלה. איש מאיתנו אינו בוחן כליות ולב לבדוק את נימי נפשו של בני. בואו ננסה לדון את בני לכף זכות, ונקרא אותו באופן ההוגן והמכבד ביותר, ואז תישאל השאלה היכן טעה, אם בכלל.

הרב בני פרל משוחח עם מפגינים בפתח ישיבת בר אילן, 21.04
הרב בני פרל מדבר עם מפגינים בפתח ישיבת בר אילן, 21.04. צילום: פלומבה

קריקטורה מופיעה בעיתון גדול בה נראים שני חרדים במצב לא מחמיא. אתה שואל את הנוצרי שצייר את הקריקטורה למה ביטויי האנטישמיות הללו. נניח שהנוצרי יענה, אני לא נגד כל היהודים, אני מבקר את זה שהחרדים אינם נושאים בנטל. תשובה אחרת, אני נגד החרדים בגלל שהם אינם מבטאים את הממדים האוניברסאלים, הכל כך חשובים האחרים אצל היהודים. הנוצרי, או הגרמני, יאמר למה מה שמותר לכל המפלגות היהודיות, להתנגד לחרדיות, אסור לנוצרי? או אסור לגרמני? זו הגזענות האמיתית, שאתם לא מרשים לי לבקר יהודים, מה שאתם מרשים לעצמכם. איש כזה, נראה לי שלא נכנה אותו גזען, אבל עב"ם היא תגובה יותר הוגנת.

הרב בני פרל אינו עב"ם. אני יודע. אנחנו, מזרחים ואשכנזים, אחים. אבל, הנוצרים והיהודים לא. לפחות בינתיים. יש גם רקע עכור בין גרמנים ליהודים שלא מרשה למישהו מבחוץ להיכנס. זו הסיבה שהאנשים ההיפותטיים בדוגמה לעיל עב"מים ולא הרב בני פרל. שיהיה ברור, מותר במקרים מיוחדים גם ללא אחים לבקר. לפעמים ביקורת של אנשים רחוקים חשובה. למשל, מותר במקרים קיצוניים, כמו מילת נשים, גם למי שאינו משתייך לאותו ציבור לבקר מבחוץ.

ועדיין, האווירה בארץ אינה אוהדת למזרחים. החינוך, הדיור, שירותי הבריאות, הייצוג, המשכורות, הסיכוי לקבל עבודה ראויה, הקרבה למקורות כוח – בכל אלו המזרחים מופלים. בסדר, לא רק הם. הכל ברור וידוע למי שלא מרמה את עצמו. אני מספיק מעריך את בני להאמין שהוא יסכים בנקודה זו. הבדיחות, תת-הייצוג של המבטא המזרחי שהוא בעוכרינו, חילול שמות פרטיים כמו "פריחה", "מסעודה", הדבקת כינויים כמו "ערסים" ועוד מוכרים וידועים. היה גם מי שכתב שאין לו אחות, והתכוון שהמזרחים אינם אחיו. מצב זה מקשה על ביקורת של מוזיקה שמזוהה עם המזרחים על ידי מי שאינו מזרחי, אף שאין כאן גזענות, אף לא עב"מיות – אבל יש כאן חוסר רגישות.

הרב פרל מצפה שנבחין בין ביקורת אוהדת, כמו זו שהוא מייחס לעצמו, לבין עוד אחד ה"נבוטים" שאנחנו המזרחים סופגים כאן כעניין שבשגרה. הוא רוצה שלא נלך לתפיסה מסוימת של "ערס" אלא נסתמך על המשמעות שהוא נתן לה במאמר. בלי שום רגישות לכוחן של מילים ללכת מעבר להגדרות. הרי זה כאילו מישהו אומר למישהו "לך לעזאזל" ואחר כך, מגדיר "עזאזל" כנווה מדבר. הוא רוצה שקריאה פומבית בעידן כל כך רדוד תובחן מביקורת כל כך צפויה ומוכרת, כך שכל מי שלא הבין הוא אחד שלא התעמק מספיק. למרבה הצער, הטעות חמורה יותר.

בני מודה שיש אי אילו שירים טובים לאביהו מדינה, אבל הרוב לא. אולי גם "הפרח בגני" ו"בדד" של זהר ארגוב אינם כה גרועים. אלא שבויכוח על שירו של חיים משה, אנו מזכירים משום מה את העובדה שזהר ארגוב הוא "נרקומן". כך, השיר של חיים משה פגום בגלל מספר האקורדים, תוך כדי אזכור העובדה שזהר ארגוב הוא נרקומן. את זה שלמה בר לא היה עושה מעולם.

נברר.

מצד אחד, יש לנו הבחנה בין משהו שנקרא מוזיקה מזרחית לבין מוזיקה מזרחית אמיתית, עמוקה ויפה. בתוך המוזיקה המזרחית הלא יפה, אפשר לגלות איים של מוזיקה לא רעה. כעת, בני פרל יודה שגם בתוך המוזיקה הלא מזרחית יש מוזיקה גרועה שלא עומדת בציפיות שלו. אלא שההבחנה שהוא מעדיף אינה בין מוזיקה קלוקלת ללא קלוקלת, אלא בין מוזיקה איכותית למוזיקה מזרחית. כך ניתן המונופול למוזיקה קלוקלת רק למה שקרוי מוזיקה מזרחית.

נצרף הדברים. ביקורת של מישהו שנמנה מראש על קבוצת הלא מזרחים, במצב שהמזרחים נפגעו על ידי חלק מסוים מן האשכנזים, שנאמרת בפומבי מעל דפי עיתונות רדודה, תוך ציפייה שאנשים יקראו את האותיות הקטנות ואת ההגדרה ל"ערס", כאשר כדי לבקר את השיר של חיים משה מותר לקרוא לעזרה את העובדה שזהר ארגוב נרקומן, ואת כל חוליי הזמר המזרחי, תוך הסכמה שיש שירים לא רעים לפעמים במוזיקה המזרחית עם מתן מונופול למוזיקה הקלוקלת למוזיקה מזרחית דווקא. האיש טובל אבל לא התפטר לגמרי מן השרץ.

הבא להיטהר מסייעים בידו. במקום לדון במוזיקה מזרחית, באשר היא, בכל מקום ובכל זמן, בשמחות, בטיול שנתי, במסיבות ובמימונה – עדיף (אף שכפי שאסביר להלן לא נכון) לשאול מה המוזיקה הראויה להישמע במעבר מיום הזיכרון לחג העצמאות. הטיעון היחיד שהביא רבנו הוא מספר האקורדים. אפשר היה להרחיב ולהתבונן במילים, ואז כמו שאמר אחד מילדי, דווקא, מילותיו של השיר "אנו נושאים לפידים" היה צריך להפריע למורינו. אלא שמורינו מעדיף לבקר האקורדים על פני מילים, בהבלטה של הממד המזרחי על פני ממד האיכות באופן עקרוני.

יחד עם זאת, ייתכן יש שיאמרו שהמעבר ליום העצמאות, ראוי שיהיה שמח, מדליק, והמארגנים חשבו שטוב שיהיה אהוב על רוב חלקי העם, ושובב. יש משהו שובב במזרחיות. והם קלעו בול. הייתה התלהבות מן השיר אצל חברי וחברותי מדליקי המשואה. למדנו את המילים, והן לגמרי בסדר. אני מודה שלא ממש ספרנו אקורדים, אני לא בטוח שזה מאוד משנה.

שנית, העיתוי. בחייאת רבאק, יש רגע של שמחה לעם הזה. אין הרבה כאלה, אז שמו שיר מדליק, המילים נקיות ויפות וזה מאוד מאוד חשוב בעולם היהודי. רגע כל כך יפה. אפילו גזענים מקצועיים הצליחו להתאפק, ורק ידידנו הרב שהאמת בערה בלבו ועודד את עצמו ב"לא תגורו מפני איש" כתלמיד מובהק של הרב שג"ר יצא לזעוק תוך הפקרת עצמו לביקורת פופוליסטית.

מסורת השלום והאהבה מצווה על הבלגות. הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה וכד'. האם שירו של חיים משה כל כך בלתי נסבל שחייבים לצאת דווקא נגדו? האם מכל הרידוד שאנו פוגשים בארץ זה באמת הרידוד הקשה והמסוכן ביותר? האם זה העיתוי? לא באלף רבתי. יש כאן מעידה.

יש הרבה יופי גם במוזיקה המזרחית. כבנו של ר' דויד בוזגלו, חשבתי שמה שפחות מר' חיים לוק הפייטן ומר' דויד בוזגלו מורו לא ראוי, אבל לאט לאט נפתחתי. יש הרבה יתמות במוזיקה הזו, פשטות. קחו שיר של ציון שרעבי הגדול בביצוע של זהר: "ילדתי ראי את סוף הדרך, איך לזמן ארוך פתאום אין ערך" שהוא כל כך מאוזן ומדויק. כל מי שהמתין אי פעם מוצא כאן הד קלוש. והנה האיש הזה, זהר, שמיצו את כל חייו במילה "נרקומן", בכלל זה אהבתו לאמו, העצב שבקולו, מחאתו הודחקו, והנה הוא מצליח לעשות מה שהרבה "אנשים ערכיים" לא מצליחים: לשכנע.

בני, אם מכל הוויכוח הזה תיפתח למתיקות של השיר הזה, יהיה זה רווח גדול עבורך. אם לא תאהב את השיר, זה כנראה בגלל שהתעקשת להתמקד בספירת אקורדים. יש כאן מעידה, וזכות הפיוטים שקנאת להם, תגן עליך.

מאיר בוזגלו הוא יו"ר תנועת תיקון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שרלי

    אני לא מוכן לדון יותר אף אשכנזי לכף זכות בלי קבלות.
    קודם כל שיוכיח שהוא איש נאור ואחר כך נדבר. ונאור, אני מתכוון לנאור במונחים שלי, לא של מר"צ הגזענית.

    בינתיים הציון של פרל נכשל, וצריך לשלוח אותו הביתה שיביא את ההורים.

  2. מאיר בביוף

    הפתיח של מאמרך שואל שאלה הגיונית למדי: מדוע תיפסל זכותו של אדם ממוצא אשכנזי לשלול שירה מזרחית, בו בזמן שללא אשכנזים, יהורם גאון ושלמה בר, כפי שאתה מציין, מותר לקטול אותה מבלי להיחשב לגזענים (ואני מקווה שהבינותי אותך נכון).

    אילו האיש המבחיל הזה היה מבקר את איכויותיה של השירה המזרחית, את המבנה שלה ואת בשורתה, או היעדרה של בשורתה לגופו של עניין, אני מאמין שהוא היה מוצא פלטפורמה רחבה לדיון ענייני. אלא, שהוא בחר – ושים לב לכינויים שיצאו מהביב המצחין שבין אוזניו – להגדיר את "עליונותו" התרבותית, על פי הדפוסים המוכרים לנו בקרב הגזען האשכנזי הממוצע.

    לטעמי, אין מקום לקיים דיאלוג עם חלאות מסוגו של בני פרל. אני רק מצר לא על עצם הגזענות האשכנזית, שהיא עובדה מטריאלית מצערת, אלא על כך שאנו נאלצים להתמודד עם טיפוסים ירודים, שמנסים לשקם את האני הקולקטיבי שלהם על חשבון המזרחים, ועדיין אין זה מסייע בידם להתארח בפסטיבל ביירויט, למשל. שם, הם עדיין נחשבים לנחותים למדי, וכל זמן שזה כך נראה שאנו, המזרחים, ניאלץ עוד זמן רב לשאת בנטל שיקומם.

  3. אסתר בן חור

    האם לך יש קבלות – במונחים שלך – שאתה לא ?

  4. יואב

    בני פרל אמר דברי גזענות
    בדיוק כמו שאורנה בנאי (כן, כן, ההיא שהמציאה את הדמויות לי-מור ודקלה בודפיקה)
    אמרה השבוע דברי גזענות על מוזיקה מזרחית.
    גזען, גזענית, גזענות- ולא חשוב מאיזו עדה
    גזענות!!!!!

    1. איתי

      אם היו במקרה משמיעים איזה שיר "פופ חסידי" של אברהם פריד וכדומה אני בטוח שהיתה לו תגובה דומה, שזוהי מוזיקה עלובה רועשת ושיטחית ולא מהווה צל קלוש של המסורות המוזיקליות החסידיות המפוארת (והייתי מסכים ב100%).

      נכון שזאת היתה התבטאות חסרת טקט וקיצונית, אבל זאת לא בהכרח גיזענות !

  5. חיה סדן

    העדינות של "יש כאן מעידה" צריכה ללמד משהו. תודה.

  6. דוד

    מאיר יקירי

    אתה הולך רכות ומעדנות עם המילים אולם אין בכוחן להסתיר את השיפוט
    החפוז שלך כלפי הרב פרל.

    פרל חתם את מררתו במילים האלה שאם אני בנעליך הייתי חותם עליהן בפרהסיה :

    ”חובה עלינו להציב מראה כלפי החברה הישראלית, להפסיק לכנות את התרבות הזו תרבות מזרחית ולהביא באמת את האוצרות של התרבות המזרחית, גם אם מה לעשות, צריך להתעמק קצת כדי ללמוד אותה“

    כנצר לשושלת של פייטנים ממוגדור במרוקו וכנכד לאב בית דין רבני, נפשי
    נחלאת בכל פעם שאני שומע את ההדבקה המכוונת "מלך הזמר המזרחי" שהתקשורת הלבנבנה הדביקה זה מכבר לאחד עורקבי. בבחינת אם זה המלך שלנו , צאו וחשבו מי אלה נתיני הזמר המזרחי. התואר הזה לא ניתן חלילה לבן עיון, ז'וז'ו בר או בעז שרעבי.

    ורק מילה קטנה מהזוית הקוסמולוגית לטקסט החביב של אביהו שאם אני מתפרע אני יכול להבין מדוע אתה כיו"ר תנועה רעיונית שמתקראת "תיקון" – נחפזת כה להגן עליו . הטקסט אכן מנחם אך כמיטב מסורת התימנים הספוגה בדטרמיניזם קבלי עמוק הוא מורה על העדר השגחה פרטית, עולם נתון למזל ולגורל.

    אם עייפה בך הנפש, והמזל חדל
    להאיר פניו אליך, פה ושם נכשל
    לא תדע בין צחוק ודמע, מי מהם
    תבחר והכל נתון לפתע, ביד הגורל

    תן לזמן ללכת
    תחלוף גם השלכת
    ותשוב תראה אביב חדש
    שמח לקראתך

    קוסמולוגיה יוונית גנוסטית במירעה . אין חשיבות לבחירה ויכולת השינוי, עולם מקולקל שאכן זקוק ל-"תיקון". ואיך מתקנים את המקולקל ? או שמחכים או שהולכים למישהוא שיכתוב קמע וינסה לשנות את הגורל

    נכון, עפתי על עצמי אבל סבורני שזיהיתי משהוא

    1. שושו

      עד שלא תעשה את זה- הניתוח שלך לא שווה כלום.
      סתם עוד גזען שמתחפש לאינטלקטואל.

      1. דוד

        שפתך מגדירה את זהותך ואת גבולות ידיעתך. שירה שעוסקת בגורל ומכתוב
        תורמת לתודעה שאין בה בחירה או השגחה

  7. שאול סלע

    שלא יהיה ספק

    כשמדובר במוסיקה אני מקשיב ומעלה גם את בטהובן ובאך שלא נמצאים בתחרות עם המקאם העירקי אלא לצידו. כאשר אני מעלה את המקאמים העיראקים אני לא עושה את זה רק כחובב מוסיקה , אני עושה זאת קודם כל כ"יהודי-ערבי" עיראקי. מוסיקה שעשו אותה יהודים(לא רק אבל הרבה) ,מוסיקה שנעשתה בסביבה ערבית וריגשה קודם כל את ההורים שלי,אחר כך אותי ולשמחתינו יש לה תפוצה ענקית ביוטיוב.

    1. Daud el Magribi

      Habel is the name of the space telescope. The correct phrase is "Abel Aleikem"

  8. ירמי

    "מסורת התימנים הספוגה בדטרמיניזם קבלי עמוק "? על דור דעה והרב קפאח מתנגדי הקבלה שדווקא הספרדים נידו שמעת? אתה מדבר על לחשים וקמעות? ואיך מגרבי כמוך בכלל מבין משהוא במוזיקה מזרחית, שהרי אין בכלל למוזיקה האנדלוסית אקורדים או בכלל לערבית הקלאסית ודווקא לזו של יהודי תימן יש

    1. ללי

      קראתי את תגובתו של דוד. ומה אני אגיד לך ירמי, ממש לא התרשמתי כמוך.חוץ מזה כדי לעצבן, אני גרה בתווך בין בית כנסת מרוקאי לבית כנסת תימני ואיני יכולה לברוח מהשוואה. טעמי המקרא התימניים מכסים בקושי רבע מקשת הצלילים המגרבית. כדי להבין תבקש מבעל קורא מרוקאי להדגים לך שני גרשים או רביע

      1. ירמי

        זה כל כך שטחי לאבחן מוזיקה לפי מספר האקורדים שלה, דא"ג המוטיבים של המוזיקה המזרחית הם נבטיים בדואים המקאמים שפותחו מאוחר יותר והינן עירוב תרבויות של מזרח רחוק וקרוב ולא מוזיקה מזרחית נוסית- משרקית, אלא יותר בכיוון יותר מוסלמי דתי וכן יש בהם טונים הרבה יותר מורכבים
        כול אחד לפי המקום שלו
        תימן
        http://www.youtube.com/watch?v=CvrEjnPYJHg
        עירק
        http://www.youtube.com/watch?v=AYRgV-hJHTw

        אף יהודי תימני לא יגיע לטונים האלה כי אין להם שום מסורת מוקדמת, לכן אין הפרדה לכם יש לכם יכולות להגיע לרבעי טונים כמו הגויים בגלל מסורת קדומה

        בדואי
        http://www.youtube.com/watch?v=7SOWBT_k88s
        תימני עממי
        http://www.youtube.com/watch?v=CX3Kc1MRFsA
        יהודי תימני דתי אותו סולם עם סגנון שונה מלמעלה
        http://www.youtube.com/watch?v=JoVYOp8bkoE

        יהודי תימני עממי כמו הבדואי חצאי טונים עם סולמות יותר מורכבים אבל עדיין חצאי טונים
        http://www.youtube.com/watch?v=iIMRpwlZgQk

        http://www.youtube.com/watch?v=NUKu_uJxZFw&playnext=1&list=PL765B5710414B79D6&feature=results_main

  9. דוד

    מה הוא מציע כבר לפני 840 לאחינו בני תימן בענין נטייתם המובנת לחישובי קיצין
    בענין אבחנתך "המרתקת" אודות אקורדים הייתי שולח אותך דוקא לשוטט ולהחכים במעיין הנובע שאחראי לו מושא הביקורת הקטנטנה שלי , אתר "פיוט"

  10. מאיר עמור

    תודה למאיר בוזגלו. אני מאוד מעריך את הרצון הטוב והשמירה של שלמות המשפחה אשר הבעת. ככל שאני יודע על משפחות, אח אחד לא מתאנה לאחותו או לאחיו, מותיר אותם בחוסר כל, לכל חייהם, ואחר כך עוד דורש יחס מועדף למרות האלימות המילולית והמעשית שהוא מבטא השכם והערב. נראה לי שאפילו בשבילי זה קצת למתוח את מסגרת הרצון הטוב של המשפחה רחוק ביותר. אבל נניח לדימוי או המטאפורה ונפנה למציאות היותר רלוונטית של חיינו. מה שיש לי לומר מסתכם בטיעון שפסיכולוגיזציה, משפחיזציה או יהודיזציה של העימות הזה לא יסייעו להעלמותו של הקונפלקיט החברתי הזה. כלל וכלל לא. התשובה הממשית לכל הנאצה הגזענית הזו של דתיים מבני עקיבא או של שמאלנים כאלה או אחרים הקשורים למרץ, או של אמנים מזרחים או לא מזרחים מסיבה כזו או אחרת, התשובה היא אחת: רפורמה אגררית (שהיא הצעד הראשון בחיסול הפריבלגיה האשכנזית בישראל). פסיכלוגיזציה של גזענות אשכנזית היא דרך לשום מקום. התארגנות וכוחות פוליטיים, דרישה לשיויון אלה הן הפעולות שיש לנקוט. ככל שמזרחים יקימו יותר אירגונים מגדירי מציאות, כך עשויה הגדרת המציאות להשתנות. אני מוכן לדון כל אדם לכף זכות אם אנחנו עומדים על אותו מישור. במקרה הזה אנחנו לא עומדים על אותו מישור. כל מימסד התרבות הישראלי, המימסד הרבני, והממסד המתנחל והמפלגות שלהם עומדים לצידו של הרב הזה. הדרך לפתרון קונפליקטים מתחילה בהשוואה של סטטוס בין הצדדים; מתקדמת לקביעתם של חוקים מקובלים למשחק על הצדדים, פוסלת ודוחה אלימות על הסף ואחרון ובעיקר מציבה מטרה משותפת לצדדים. כמעט כל האלמנטים הללו נעדרים מהיחסים עם הרב בני פרל וטיעוניו החברתיים. לבטח היא נעדרת כיום מטיעוניו המוזיקליים והאסתטטיים. אם המוזיקה המזרחית הנהדרת כל כך נהדרת מדוע הוא לא השמיע את קולו אף פעם לפני כן על מנת לעודד אותה? סתם שאלה של תם. אני מוכן לדון כל אדם לכף זכות כאשר התנאים המינמליים לטיפול בסיכסוך יהיו למציאות. הדרך לשם עוברת ברפורמה אגררית, ביישום חוק הדיור הציבורי כרוחו וכלשונו, ברפורמה של החוק ויישומו לחזקים וחלשים. כאשר התנאים הללו ימומשו אולי נעמוד על מישור שווה ובו נוכל לדון במספר האקורדים שיש במציאות של רפורמה וגם במוזיקה עממית או אחרת "איכותית".

    1. ללי

      אתה צודק לגמרי אבל שים לב לבאג. יש בממשלה הנוכחית שר אחד שעשה דוקטורט על מועצה איזורית תמר שמחזיקה רבע מהנגב + ים המלח + מטמנות אפעה + בתי המלון + מצדה +++
      קוראים לו מאיר כהן והוא במפלגת יש עתיד…..ואתה תמשיך לבד

    2. שרלי

      לא רק אגררית, גם רפורמה פנסיונית. שם נמצא הכסף העוד יותר גדול.

      חוץ מזה טוב שהעלית דברים אלה על הכתב. גם אני חב חיבה רבה למאיר בוזגלו אבל המאמר הזה מביך, ופוגע בכל נימי נפשי ובכל נסיון להגיע לשיוויון בחברה הישראלית.

      את אשר תאהב תוכיח, כך אמרה התורה, אל תתחיל ללטף למישהו את האגו כשהוא מתנהג בצורה אלימה על מנת לרצותו.
      זו תגובה מאוד גלותית של דימי שמנסה לרצות את אדונו המוסלמי ולא של אזרח שמודע לזכויות שלו ולמאבק הנדרש כדי להשיגן.

  11. נועם א"ס

    מהכותרת ועד לנקודה בסוף המשפט האחרון.

    1. דרור BDS

      כך כותב ברק כהן:
      "הרב בני פרל אמר בשיחה הזאת, גם הפומבית ובהמשך אצלו בחדר, את הדברים הבאים :
      א. ההגמוניה האשכנזית מחקה את תרבות יהודי ארצות ערב.
      מסכים איתו.
      ב. בחלל שנוצר נוכח מחיקת התרבויות, התפתחה תרבות מוזיקלית, שאינה יכולה להחשב כהמשכה הטבעי של תרבות יהדות ארצות ערב.
      מסכים איתו.
      ג. מחיקת תרבות יהודי ארצות ערב, גם פגעה ביכולת ליצירת גשר בין יהודים החיים בארץ לבין ערביי הארץ והשכנים.
      מסכים איתו.
      ד. אחת הסיבות המרכזיות לקונפליקט בין הקהילות השונות, היא שההגמוניה האשכנזית ביקשה ומבקשת לכפות את תרבותה במרחב כולו.
      מסכים איתו.
      ה. סיבה נוספת ומשמעותית להמשך הקונפליקט התרבותי והסכסוך בכללותו, בלאומנות יהודית.
      מסכים איתו.
      ו. הודיע שלא בשל למרי כללי נגד המשטר, אך בוודאי למרי תרבותי. למתקפה נגד עיקרון ״כור ההיתוך״ שכפו פה על כולם.

      [מסקנה:] ככל שההצהרות האלה תקפות, הרב בני פרל, בוודאי אינו יריב, שלי בכל אופן, אלא דווקא שותף פוטנציאלי להתקוממות בזירה תרבותית. ליתר הזירות יש לאתר שותפים אחרים.
      https://www.facebook.com/photo.php?fbid=4745717009381&set=a.1182387688375.2024479.1488709887&type=1

  12. ירמי

    מוזיקה בכללית ולא רק במזרח מחוברת לרגש שאינו ניתן לכימות/מדידה, מוזיקה שמעוונת יותר לעשיית רושם הזמר/מלחין והקליקה שלהם מאשר המגע בעם, יכולה להימאס ולא להיקלט בעיניים זרות, ראו ערך אופרה שבה דא"ג אין שום רבעי טונים וזה עדיין לא עושה אותה למוזיקה פחות מורכבת או טובה, הכול תלוי בסגנון/תרבות והבנת הניואנסים של השומע

  13. מני

    איזה שיר. תודה.

  14. מאיר בוזגלו

    תודה חברות וחברים על ההתייחסות, להלן כמה הערות.
    שרלי אמר שהוא לא מוכן לדון אשכנזים לכף זכות, עד שלא יביאו קבלות. דנים לכף זכות כאשר יש את כל הסיבות בעולם לדון לכף חובה, כלומר בדיוק כאשר אין קבלות. כדאי גם לזכור, חשדנות גורפת מחלישה את החלשים (או המוחלשים) עוד יותר. שרלי גם מנסה לעודד אותי שמותר לדבר קשות ו"את אשר יאהב יוכיח". אני לא ממש מכיר את הרב בני פרל, כך שאיני מסוגל לומר בלי צביעות שאני אוהב אותו. הביקורת החריפה היא הגירסא דינקותא שלי, במצבי אני צריך לבדוק אם בעבר פגעתי באנשים ולבקש סליחה ולא להוסיף ולהסתכן בפגיעה.
    מאיר עמור ידידי, אני בטוח שאתה לא עושה הבחנה בין דיון בענייני תרבות ובדיון בענייני כלכלה. השתמע מהערתך שהכלכלה וקרקעות הן השאלה ולא התרבות. מאידך, כולנו צריכים לקחת חלק במאבק על הגבולות וידידנו מיכאל ביטון עושה עבודה חשובה שחשוב שכולנו נתגייס ונעזור. אני מקווה ומאמין שהרב פרל ואחרים מן המשפחה המורחבת יצטרפו לצדק כאן.
    ר' דוד על הבעיה במילים של "תן לזמן ללכת", אכן, המילים של השיר לא מי יודע מה ולא הכרתי החלק הראשון של השיר. תודה. השוויתי אותו ל"אנו נושאים לפידים", ובכל זאת במקרה הזה לא הייתי מלין לא על זה ולא על זה.
    כדאי לייצר שפה של גינויים עשירה בכינויי גנאי ולא להישאר במילה "גזענות". הנה כמה לדוגמא:
    "גזענות לייט", "עב"ם", "עב"ם משני", "חסר רגישות", "מעד", "לכוד בדעות קדומות" ועוד… לאלו אפשר להוסיף תכונות כמו "בוטה", "מרושע", "אוילי", "אומלל".
    גם סל המחמאות צריך להיות עשיר, ולצד "נאור" ו"אמיץ" אפשר גם "נלחם בדעותיו הקדומות אבל לא ממש הצליח להיפטר מהם”. זה משותף לרובינו המכריע. כדאי למצוא שם למצב זה, מה דעתכם על "הוא בתהליך"?
    אם לא נבדיל בין הסוגים הללו ונקרא לכולם "גזענים" או כמו שמקובל במקומותינו "נאצים" נעשה שירות טוב לגזענים האמיתיים.
    בכל מקרה, אין הכרח להשתמש בשמות תואר, עדיף לתאר את הטעות או אי הדיוק במקום לתת לו ציונים. כדאי גם להימנע ככל האפשר מניתוחים פסיכולוגיים במקום טיעונים (משפחתיזציה וכד').
    יכול להיות שהשימוש כאן ב"לדון לכף זכות" לא מדויק, התכוונתי לכלל שלא לא לעשות ממי שחולק עליך דחליל, ולהיפך לנסות לתקן את עמדתו כך שיהיה יריב ראוי, ואז להתמודד. כך אפשר לעבור משיח שהוא חילופי השמצות לבירור, ואולי לשינוי עמדות מכל הצדדים. בכל מקרה אפשר למחוק את השורה הזו ולעבור לגוף הנסיון שלי להגדיר את הטעות שהיתה כאן.
    שבוע טוב, ושוב תודה,
    מאיר

    1. שמעון

      והנחות לא מוצדקות.
      לדעתי האיש גזען, מלא בדיעות קדומות, וגם פחדן ומוג לב.
      ואסביר:
      מדובר הלא בטקס ממלכתי.
      לא שמעתי מעודי ביקורת על הרפטואר המוסיקלי שנבחר לטקס ממלכתי זה.
      עד שבא פרל.
      והוא, "לא בא לו בטוב" המבטא של חיים משה, שלא לדבר על המוסיה המזרחית דלת האקורדים.
      שים לב שהוא לא מתייחס למילות השיר שהוא שיר אופטימי קוסמי עליז. לא יותר ולא פחות. שיר שנועד לרומם רוח אנוש ממצוקות היומיום:

      כך נשב נשירה, עד בוקר יתעורר
      מחשבות על המחר, הלילה נוותר
      רב עייפנו רב דווינו, די לנו והותר
      להשכיח סוד מלב, יין לא חסר
      אם עייפה בך הנפש, והמזל חדל
      להאיר פניו אליך, פה ושם נכשל
      לא תדע בין צחוק ודמע, מי מהם
      תבחר והכל נתון לפתע, ביד הגורל

      תן לזמן ללכת
      תחלוף גם השלכת
      ותשוב תראה אביב חדש
      שמח לקראתך
      נוסיף נשירה יחד
      יחד עם כולם
      נגביה עוף כיונה, אל ענן

      מקרוב נראה הכל, ידוע וברור
      אך עתיד רחוק באופק, בערפל קבור
      ואתה ללא מנוח, את היום שוכח
      במרדף אחר האופק, שממך בורח

      תן לזמן ללכת…

      קרא את המילים. לדעתי יש פה תיאור נחמד של תורת הכאוס, עקרון אי הודאות. חוסר היכולת לנבא את העתיד, הקרוי לעיתים "גורל". והצורך שלנו כבני אנוש לקוות לעתיד טוב יותר. שהרי – אילמלא התקווה לעתיד טוב יותר – שהיא בלתי רציונלית בעליל אם תיקח בחשבון את כל הסכנות המאיימות על החיים האנושיים, רעידות אדמה, מלחמות, מגיפות, התפרצויות געש, אסטרואידים, קרינה מייננת…אם למנות חלק מהרשימה – אילמלא תקווה זאת, השאלה ששואל כל פילוסוף מתחיל, להיות או לא להיות? מדוע להיות? מדוע לבחור בחיים – יש לה תשובה ברורה: אין טעם לחיות ולהוליד ילדים כי גם אם נניח שהכל יהיה נפלא בחיינו ונקים שושלת ענקית – היא תיכחד כולה באיזו קטסטורפה כלל עולמית, אז מה הטעם?…

      ולזה נשיב: לחיים כוח משלהם. ומכיוון שאי אפשר לשלוט לגמרי בנסיבות ובעתיד, מסיבות פיסיקליות גרידא, למזל ולגורל יש חלק חשוב בעיצוב עתידנו. השיר קורא להשלים עם זה. זה הכל.

      וזה מפריע לאדון פרל כי הוא הלא מאמין בהשגחה הפרטית. שאלוהים זקן ונקמן יושב וסופר לו כמה זרעונים הוא פולט לבטלה, וכמה עוונות וחטאים הוא מבצע, מדי יום ביומו.

      נסכם עד כאן ונאמר שהאדון פרל לא התייחס בכלל לתוכן השיר ולמסר העמוק הטמון בו. בבחינת – אין בו.

      הלאה: מבחינה מוסיקלית, אדון פרל גם לא ביצע חקירה השוואתית של ספירת אקורדים של שירם מזרחיים לעומת אשכנזיים. כך שהוא לחלוטין לא עומד על קרקע יציבה בתחום המוסיקלי. הוא אינו מוסיקאי מקצועי, כך שיכולתו לספור אקורדים ולהעריך הרמוניות וסולמות מפוקפקת למדי. אתה עשית לו הקלה ענקית כשהנחת שהוא יודע מה זה אקורד. חובת ההוכחה עליו. ולא משום שאינו יכול להציג נתונים השוואתיים בנושא. והכי חשוב: אינו יכול להוכיח שמספר האקורדים הוא קריטריון ליופיו או איכותו של שיר.
      עובדתית, שירים של שניים ושלושה אקורדים עם זמר בעל קול צפרדעי שלא היה מתקבל אפילו למקהלת ילדים הינם בין המצליחים
      ביותר אי פעם וזוכים למיליוני השמעות.

      מכאן נמשיך לתוכן דבריו:
      הבעיה העיקרית שאני רואה בתוכן דבריו היא בעיית הסמיכות המטרידה של תארים כגון "זבל", "ערסים", "שני אקורדים", "נרקומן", ""עתים רחוקות הצליח לכתוב משהו מוסיקלי מורכב", "תרבות מדוכאת", "רפש", "זבל זה זבל", "לא שווה כלום", ""היוצר שלה לא מושא לחיקוי", "גרועה וגם היוצר דפוק"….

      אני חושב שזה מספיק. בינתיים.
      מה שיש לנו כאן הוא תשפוכת של רעל. קיא מילולי.
      הרב בני פרל הקיא על המזרחים ועל תרבותם.
      שפך עליהם את כל התסכול הארסי והגזעני שלו.
      הוא לא תקף מילים של שיר ספיציפי אחד או ביטוי מסוים בשיר – אלא את כל התרבות המזרחית, כולל יוצאים נחשבים שלה כאביהו מדינה שהוא מכנה "דפוק".
      וזאת הבעיה כאן: הסמיכות.
      כדי להסוות את המחלה הגזענית שלו הוא מהלל ומשבח את מסורות הפיוט, וכך הפיל לדאבוני גם אותך בפח.
      אם הוא באמת חושב שיש הבדל מהותי בין מסורות הפיוט "והמוסיקה הנעלה" שהוא מבדיל בינה ובין "הזבל" כהגדרתו,
      צריל לשאול אותו: מתי בפעם האחרונה האזין כבודו לפייטנים כמו אביך? מתי הוא שר פיוטים שלהם בסעודת השבת שלו?
      המוסיקה היא אוניברסילית. כמו שאני נהנה מפיוטים, בוב דילן או מוצארט או אביהו מדינה – אתה יכול ליהות מפיוטים או דילן ובאך.
      אני משוכנע שהצבוע לא מחזיק בביתו תקליטין ודיסקים של פיוטים. ולא שר אותם בביתו. בטח לא מלמד אותם לתלמידיו.
      אבל לשלם מס שפתיים ולהסוות את הרעל והארס צריך…אז הוא משלם את המס הזה.
      המוסיקה של המילים שלו היא פוגענית, גזענית, מתנשאת, מאין כמותה.
      וחבל שבעל אוזן רגישה כמו שלך נפל בפח שלו.
      אל תטעה: ההמון האשכנזי הנבער, כותבי הטוקבקים של הארץ וויינט מבינים בדיוק את כוונתו של פרל ומחרים מחזיקים אחריו. כמו שאמרת – הם לא בנוניים למורכבות. הם קלטו את הטונים ואת המוסיקה – ושיננו החוצה את ההסתייגויות וגלגולי העיניים שלו כי הם מבינים שאי אפשר לצאת רק בהתקפה, אלא צריך גם ללטף את האגו של המותקף על מנת לא להיות מואשם בגזענות טהורה ושדבריך יישמעו. מה גם שהתקפה טהורה ללא ניסיון לרכך – היתה עלולה לעלות לו במשרתו.

      זה לא המילים. זה המילים + המוסיקה. זו האווירה הגזענית שנוצרה מאז בחירת הממשלה החדשה עם שר סעד וזבל מזרחים ( כהן ופרץ). בדיוק כמו בימים הטובים של פעם…זו האווירה שנוצרה בטוקבקים של הארץ אחרי מאמריה של אווה אילוז. אני קראתי את הכל – הגזענות עמוקה ומושרשת.
      זו האווירה בטוקבקים אחרי פרשת שטרות המשוררים (למה משוררים? למה לא יישובים, מושבים, חיילים, מדענים, רופאים, עולים? אולי כדי שבאמת לא יהיה לשרי רז מה למצוא)

      אני מצר על כך שעשית לפרל הנחות.
      צריך לרדוף את הגזענים ולא לתת להם מנוחה.
      כמו שרודפים פדופילים או מטרידים מינית.
      גורלו של גזען לבוז והשפלה ולבריחה ולפיטורין.
      מה שיצא עם םרל הוא שהוא ימשיך להחזיק במשרתו.
      ואותי מענין לדעת האם יש לו בישיבה שלו תלמידים ממוצא מזרחי ואיך הם מרגישים כעת?

      בברכת יום טוב.
      וברכות להופעתך המרגשת בטקס.
      שמעון.

  15. שמעון

    מי הגזען פה

    בני פרל
    29.04.2013
    22:22
    22 הוסף תגובה

    ככל שהתרבות הופכת להיות כאוטית יותר, כך גוברת התשוקה למערכת מונחים שתאפשר לנו לפעול באופן אוטומטי. באחרונה יצא קצף רב על שני מונחים גרועים שבהם השתמשתי כדי לתאר מוסיקה שהושמעה בטקס הדלקת המשואות. לא היתה שום תמימות במונחים אלו, היה זה כמובן גירוי. במכוון לא כתבתי איזו מוסיקה אני מתאר ולא ציינתי שמות של שירים. והנה, מגיבים רבים זיהו את המונחים עם שירים מסוימים שהושמעו בטקס ומתוך כך ייחסו לביקורתי שנאת מזרחים, גזענות, יהירות ומה לא.

    ואולם, דווקא אלה שיצאו נגד הביקורת שלי משתפים פעולה עם התיאוריות בדבר הדיכוי התרבותי של יהדות ארצות האיסלאם. מעטים מהם קראו את מה שכתבתי לאחר מכן ולכן חלקם המשיכו לדקלם. בעבר הבעתי ביקורת לא פחות בוטה גם על מוסיקת הפופ החסידית העילגת והעלובה, ואפילו על הגחמות של המלחין הגאון ארנולד שנברג, אבל אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות. רק כאשר ציינתי שקיימת בישראל תרבות שטחית, וולגרית ובטלנית, הסיקו מבקרי שזו חייבת להיות תרבות מזרחית והאשימו אותי בגזענות. הם לא שמו לב שעצם העובדה שהם זיהו את מושא הביקורת שלי כמוסיקה מזרחית, מוכיחה שהם עצמם לקו בגזענות. איני מאשים אותם. למעשה, הדברים שלהלן הם כתב הגנה עליהם וכתב אישום על העריצות של תירגול התודעה.

    מה לביקורת על המוסיקה המכונה ים תיכונית ולדחיית המזרחים? לא רק שבביקורתי לא הזכרתי מזרחים, גם אין קשר בין מוסיקה ים תיכונית לתרבות שהביאו עמם היהודים ממדינות האיסלאם. בשנות ה–50 וה–60, כאשר התרבות הישראלית התחילה להתגבש, לא ניתן ביטוי למוסיקה שהביאו עמם יהודי ארצות האיסלאם, לא בפלייליסט המקובל ולא בשום דרך אחרת. החלל הזה התמלא במה שיכול היה להיכנס בקלות: קראו לזה אז זמרי קסטות. המוסיקה שהם שרו התגבשה מכמה סגנונות, אך באופן ברור זו לא היתה מוסיקה מזרחית. היות שלז'אנר הזה לא היתה חשיפה והוא לא ספג ביקורת, הוא התפתח בדרכו שלו וצבר אוהדים שחיפשו מוסיקת פופ שיש בה ניחוח או רמז למה שאבד. לפעמים זה נמצא בסלסול, או ברבע טון ולפעמים בכאב שהיה שם. קשה לדעת מה שבה את לבם של רבים וטובים.

    לא כולם השקיעו בליטוש המוסיקלי ובטקסט. הם ידעו שממילא אין להם סיכוי להיחשף מעבר לדוכן הקסטות של התחנה המרכזית. התרבות ה”ישראלית" דחתה את המוסיקה של יהודי ארצות האיסלאם, זו היתה "המוסיקה של האויב" והיא הומרה בז'אנר הים תיכוני. במקביל, גם במוסיקת הפופ המערבית התפתחו שירים בעלי שפה נמוכה ומלודיות פשוטות, אבל אלו לא נדחו משום שליצירות אלה היה “שם משפחה” נכון.

    זה היה פרויקט דיכוי מוצלח, שכן הוא מחק כמעט לחלוטין את התרבות המוסיקלית העשירה שהגיעה לכאן ממדינות האיסלאם. על מידת הצלחתו של הדיכוי ניתן ללמוד מכך שלמוסיקה ים תיכונית קוראים מוסיקה מזרחית, אולם למוסיקה מערבית קוראים מוסיקה ישראלית. זה ממש לא סתם – זה בא להטביע בגלופה של פלדה, עם מכבש של מאה טונות, שהמזרחי הוא לא ישראלי.

    יש עוד אוכלוסיות “לא ישראליות". מדינת ישראל מתעקשת לכנות קבוצה גדולה בשם: "ערביי ישראל". מדי פעם קבוצה זו אף נדרשת להכריז על הזדהות עם המדינה. אולם במצעד הפזמונים המכונה "הישראלי", אין שום שיר בערבית. אולי משום שבשפה שלנו יש זמר ישראלי, זמר מזרחי וזמר ערבי. המזרחי והערבי אינם מתויגים כישראליים. אמנם, זמרים ים תיכוניים החלו להישמע במצעדים, אך אלו לא מציגים כלל את התרבות המזרחית אלא סוג של מוסיקה שאותה הגמוניה מערבית של שנות ה–50 וה–60 רצתה כל כך לראות כמזרחי, ואף עשתה מאמץ לשמר אותם כשירי "תנו לי בכפיים" של חפלות וחתונות.

    התרבות המערבית גם יצרה את התקינות הפוליטית האוסרת למתוח ביקורת על סוג זה של מוסיקה. סטודנטית (ממוצא מזרחי יש לומר) ביקשה לכתוב עבודת מאסטר על ייצוג האשה בזמר הים תיכוני מנקודת מבט פמיניסטית. מובן שיעצו לה להישמר מלעלות בהר. אבל מי שיוצא נשכר מההשתקה הוא דווקא הדיכוי שכעת מלאכתו נעשית על ידי אחרים. ללא ביקורת יישאר הז'אנר הזה מתויג כלא מפותח.

    גלופת הפלדה היא התירגול. פעם אחר פעם חוזרים על אותם מונחים, פעם אחר פעם מציגים תרבות באופן מסוים והתגובות שלנו הופכות להיות יותר ויותר אוטומטיות. אלו הן אותן תגובות אוטומטיות העושות שימוש בתקינות פוליטית, בתיוג המתורגל היטב של כל מי שמותח ביקורת בלי לבדוק מה מטרתו ומה טיב הביקורת, ובהשטחה של כל ניסיון לעורר שאלות. במצב אוטומטי אין תבונה ואין ביקורת. אנו מתייגים עצמנו לדעת ונעים במסלול מקובע. התירגול של התרבות יצר ניכור. תירגלנו תגובות כלפי חרדים, מתנחלים, פלסטינים, עובדים זרים וכלפי כל מי שהוא שונה. אותו מנגנון עריץ שתירגל אותנו לראות במוסיקה ים תיכונית את תרבותם של יהודי ארצות האיסלאם, הוא המנגנון שמעוור את החברה הישראלית ומקבע אותה בכל תחום.

    כמי שעוסק בחינוך, הפסימיות אסורה עלי. למנגנון הזה יש פתרון: ידע. צריך להתחיל ללמוד. "מאור שבה מחזירו למוטב", נאמר. הידע והסקרנות יכולים לפורר הגדרות ולעצב מושגים חדשים, ולפורר ולבנות וחוזר חלילה. קוראים לזה תרבות דיאלוגית והיא אפשרית. תשאלו את סוקרטס, את התלמוד, את הגל, את בובר – את כל מי שאנשי התרבות הוולגרית האוטומטית לא מוכנים לקרוא.

    הכותב הוא ראש הישיבה לאמנויות ומדעים בר אילן תל אביב וחבר הוועד המנהל של האגודה לזכויות האזרח .

    הנ"ל מצרף גם לינקים לסרטונים ביוטיוב של ר' חיים לוק שר את "ניגונים" לפניה ברגשטיין, לשלמה בר שר את "תפילה", ולאתי אנקרי. יופי לו. את ר' חיים לוק שר פיוט מרוקאי של שבת בבוקר הוא לא יעז להביא, כנראה.

    חבל שהוא לא צירף לינקים לנאומי גבלס.

  16. יוסי פלס

    מזועזע מן התגובות שהופיעו עד כה מתחזקת בי התחושה שהתקינות הפוליטית, שנועדה להגן כביכול על חוליות חלשות בחברה, מהווה סכנה ממשית לחופש הביטוי ולדמוקרטיה. מתנהל בציבוריות היהודו-ישראלית מבצע של סתימת פיות, שהמלה המככבת בו היא "גזענות" והיא מושמעת מפיהם של אנשים, או – אם להשתמש בביטויו של אחד מהם – "חלאות אדם", שאין גזענים מהם, ששנאתם לתרבות האירופית ולהומניזם האירופי מעבירה אותם על דעתם. אין זה משנה כלל מה אמר הרב פרל. יש לכבד קודם כול את זכותו, הקדושה מכל קדוש, להביע את דעתו ללא מוראה של תקינות פוליטית. ומובן, שלכל אחד הזכות המלאה לחלוק על דבריו.
    ולעצם העניין: הרב פרל צדק באומרו, ששירו של אביהו מדינה אינו מתאים לטקס הדלקת המשואות, אבל לא מפני שהוא בגדר "מוסיקה מזרחית" או "ים-תיכונית", אלא משום שהוא בגדר מוסיקה קלה, בידורית, והוא פסול לטקס ממלכתי ממש כמו שיריהם נעמי שמר, נורית הירש, מתי כספי וווזווזים אחרים. בטקס ממלכתי רצוי להשמיע מוסיקה אמנותית-קונצרטית; למוסיקה הבידורית יש מקום בהזדמנויות חברתיות אחרות ואני חושב, שבדרכה שלה היא ממלאת תפקיד חברתי חשוב ובדרך כלל יש לה גם ערך מוסיקלי, שאותו יש למדוד על-פי קריטריונים הנובעים ממנה ולא הסוגי מוסיקה אחרים. ראוי להדגיש: אביהו מדינה ויוצרים אחרים של זמר "מזרחי" הם מוסיקאים מעולים לא פחות ממלחינים של פופ "מערבי", אבל גם אלה וגם אלה הם יוצריו של בידור מוסיקלי, שמטבע ברייתו הוא רדוד יותר ממוסיקה אמנותית. הרב פרל טעה איפוא כשנטפל דווקא לשיר, היפה כשלעצמו, של מדינה; הוא הוסיף טעות על טעות, כשעירב בשיפוט המוסיקלי את עניין הסמים (האם "נרקומן" לא יכול להיות זמר נפלא, או לכתוב שירה נפלאה כמו זו של בודלר?) הרב פרל טועה, לדעתי, גם בהערכת היתר למוסיקה הערבית הרצינית יותר, אבל לנושא זה, המחייב הכרות עם היחס הדו-ערכי למוסיקה באיסלם, נדרשת התייחסות מפורטת, שאינה אפשרית במסגרת זו.

    1. שמעון

      אתה מתכוון אולי שישבו זקני המזרחים, מועצת חכמי ציון עם ג'לביות, ותכננו בתחבולות שטניות איך לסתום ל"רב" פרל המסכן את הפה?
      מובן שלא. אבל זה מה שמשתמע מדבריך.
      אז נא לדייק בלשונך.

      איפה ראית פה שנאה לתרבות האירופאית, להומניזם האירופאי? אתה קורא למה שהתרחש פה בעשורים האחרונים "תרבות אירופאית", "הומניזם" ?

      אני נפעם מהנכונות שלך להילחם על זכותו "הקדושה מקדוש" של אדון כבוד הרבה פרל להשתלח ולשפוך את מיצי הקיבה הרעילים שלו והארס הגזעני במסווה על אוכלוסיות ומגזרים שלמים.
      באמת מרגש. אבל הנ"ל קיבל מאמרים ויש לו די והותר אמצעי ביטוי לבטא גם את הרעל הגזעני שמפעפע בדמו. אף אחד לא סותם לו את הפה. להיפך: זה הוא שמבקש לסתום את הפה לאחרים, שלא מוצאים חן בעיניו או סתם לא באים לו בטוב.
      אז אם כבר באת להילחם על חופש הביטוי – תילחם על מי שבאמת מושתק, מצונזר בטוקבקים, וקולו לא נשמע בשום פורום רציני, ואם כבר רוצים להשמיע אותו – זה תמיד אותן דמויות נלעגות של פעם. עם המבטא והשטיקים והטיקים העצבנים.
      אתה תגן גם על זכותו של פשיסט לחופש הביטוי והדיעה?

      ההכללה שעשה פרל והאבחנות המלומדות שלו שתובלו בשלל ביטויים חריפים שכוונו כולם כלפי עדות המזרח והמוסיקה שלהם – לא מאפשרת להתייחס לדבריו לגופם, בלי לתקוף אותו אישית ואת אישיותו הגזענית שהביאה אותו למקום כל כך נמוך.

      דפוס ההתנהגות המתנשא שהוא הפגין בדברי הבלע שלו זהה לדפוס ההתנהגות האנטשימי הקלאסי הצבוע: בגרמניה לפני שהשמידו את היהודים – עשו להם דמוניזציה. דה-הומניזציה. תקפו את המנהגים שלהם, את המראה שלהם, את המוסיקה שלהם, את התרבות, הלשון ומה לא. ההשמדה היא שיאו של התהליך.
      להבדיל , מי שתוקף בפרהסיה את המוסיקה המזרחית, ומשתמש בביטויים חריפים כמו רפש, זבל, טיפשות, ערסים, זונות וכו' – מניח את התשתית בקרב מאזיניו הלבנים לשנאה מסוג אחר, הרבה יותר מסוכן, מסוג זאת שמביאה לאפליה והדרת המזרחים.
      את התוצאות רואים בבתי הספר, באוניברסיטאות, בתי המשפט וכו'.
      אבל התהליך העמוק הוא של בוז ולעג למוסיקה, למנהגים, לתרבות, לשפה, למבטא, לעושר התרבותי ה"לא קיים", וכו'.
      משם זה מתחיל.
      ולכן צריך את הגזענים מסוגו של פרל, שרק יצא מהחור, ועוד לא הספיק לצמוח, לדכא כשהם קטנים.

  17. א'

    אולי כדאי להפנות את בני פרל למסות של ווגנר. (שהיה גאון מוזיקלי על כך אין חולק). ווגנר פרש במסות שכתב, תזה אנטישמית סדורה ועשירה בדיאגנוזות. מושאי התיזה היו בעיקר יהודי מזרח אירופה וחוסר היצירתיות המובהק שלהם לטענתו. חוסר יצירתיות בכל תחומי האמנות ובראשם המוסיקה (הוא תקף גם את המוזיקה היבבנית של מנדלסון) . ווגנר טען שהחקיינות הבולטת של יהודי מזרח אירופה, נועדה לחפות על חוסר היצירתיות, חוסר האצילות, חוסר העידון, חוסר התרבות וכו'.

    אז למי כדאי לנו להקשיב, לגאון מוזיקלי מוכח (ווגנר). או לפרל הצאצא ההדיוט בנושא מוזיקה שהוריו וסביו היו מושא לאבחון גזעני של אותו גאון ?.

    פרל, וכל החוצפנים האחרים. כולל אותן וועדות שבוחרות בסמלים על שטרות הכסף . צריכים כבר להפנים שה"ביקורת" ההדיוטית שלהם והחמדנות שלא יודעת שובע (ולא נשתמש במונח "רודפי בצע") אינה סתם הטחה של אבן מתוך בית זכוכית. זו הטחת בתי זכוכית שלמים- של מוצאותם באירופה- על אבנים.