• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

כשמבקשים מאיתנו "אל תלכו לבד"

בעיר השחורה, המוחשכת, אנו נעות במהירות, בדריכות, במתיחות שנגמרת רק כאשר אנו נועלות אחרינו את דלת הבית. מבקשים מאיתנו להיזהר, כאילו קיומנו במרחב הוא שמייצר את האלימות. במציאות שנוצרה, אין לנו ברירה אלא להגן בעצמנו על עצמנו ועל אחיותינו. קריאה לפעולה

בשעות הבוקר, הצומת שמפריד בין רחוב אלנבי לרחוב העלייה נראה ככל צומת ראשית בעיר גדולה – סואן, הומה, שוקק חיים ועמוס תנועה. בלילה מסמן הצומת את ההפרדה בין חלקי העיר – בין המוכר למודר, בין המואר למופקר, בין העיר הלבנה בה יכולות נשים לצעוד בביטחון יחסי לבין העיר השחורה, המוחשכת, בה אנו נעות במהירות, בדריכות, במתיחות שנגמרת רק כאשר אנו נועלות אחרינו את דלת הבית.

כרגיל, מבקשים מאיתנו "היזהרו", "אל תלכו בחושך", אל תלכו לבד", "הימנעו", ובעצם מבקשים מאיתנו להוציא את עצמנו מהמרחב, כאילו קיומן של נשים במרחב הוא שמייצר את האלימות, במקום אחריות ציבורית, חברתית וחוקית לבטחונן של נשים במרחב הציבורי, דורשים מאיתנו לא להפריע לחברה להתעלם מהחצר האחורית שלה. בעבור תושבות חלקים גדולים בדרום תל אביב, "אני קופצת רגע לקיוסק", איננו משפט פשוט. ישיבה במרפסת או בחצר הבית יכולה להיות מאיימת בפני עצמה. טיול עם הכלב הוא משימה שיש לתאם עם שכנים. כשיורד הלילה, כל יציאה לרחוב הופכת למערך מחושב של ניהול סיכונים.

במדינה מודרנית מתוקנת, כמו זאת שמתנהלת מהצד המואר של כיכר המושבות, ישנם שוטרים האמונים על אכיפת החוק, אך במדינת דרום תל אביב מפעילה משטרת ישראל שלוש ניידות סיור בלבד בלילה, שלוש ניידות שלא רק שאין ביכולתן לבצע פעילויות מניעה – אין ביכולתן אף לענות לקריאות חירום בזמן תגובה סביר. כ-150 אלף אשה ואיש חיים בדרום תל אביב, שליש מתושבי העיר. 30 אלף מתוכם בשכונות הסובבות את התחנה המרכזית הישנה, זאת שהפכה בשנים האחרונות למוקד פשע ואלימות; זאת שרק תחנת המשטרה ובית הכנסת הניצבים בפתחה מסמנים שאולי היו בה פעם חוק וחסד. בתוך המרחב הזה, גם אם קל להתעלם מכך, ישנן נשים שאין להן מרחב אחר, נשים פליטות, נשים חסרות בית, נשים בזנות, נשים מהגרות עבודה, אלה חשופות ללא הרף לאלימות ואונס.

בשנת 2006, קמה קבוצת נשים הודיות שהכירו בכך שאף על פי שהחוק אמור להגן עליהן, החברה ומערכות האכיפה שלה אינן עושות זאת, נשים אלה החלו לפעול, בעצמן, למען צדק. הכנופייה הוורודה, כמו שכינתה אותן התקשורת בשל צבע לבושן, מתחילה כל עימות באופן מילולי, אם מול התוקפן או ישירות מול הרשויות, אולם כאשר מופעלות מולן אלימויות – הן לא נמנעות מהסלמת העימות, גם במחיר של עימות פיזי. האמירה שעומדת מאחורי פעילותן ברורה – גם אם אנחנו מופקרות כבודדות, כקבוצה – יש לנו כוח.

כנופיית נשים בצהוב.
כמה מחברות כנופיית נשים בצהוב. צילום: נעמי לב ארי

במציאות שנוצרה, אין לנו ברירה אלא ללכת בעקבותיהן ולהגן בעצמנו על עצמנו ועל אחיותינו. אנחנו נלבש צהוב ונצא לרחובות. בשלב הראשון נסייר ברחובות דרום תל אביב בשעות הלילה, בקבוצות גדולות, חמושות בגז פלפל ובשוקרים חשמליים, ונעשה את מה שיידרש מאיתנו כדי לשמור על בטחונן של נשים.

תאמרו "אי אפשר לקחת את החוק לידיים", אבל היכן שהחוק שמט את ידיו – אפשר ואף צריך. כשאין מי שישמור עלינו, אנחנו חייבות לעשות את זה. איננו מחפשות לא אלימות ולא אקשן, אנחנו מחפשות את שלוות הנפש הטמונה בהליכה ברחוב בטוח, זאת שאמורה להיות ברורה מאליה ועבורנו ועבור הנשים בסביבתנו היא משאת נפש.

אנו מזמינות את הקוראות להצטרף אלינו לקבוצת הסיור ולפגישות. לעמוד הפייסבוק

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ק

    רק בדרום ת"א אישה לא יכולה להיות בטוחה? כמעט בשום מקום נשים לא יכולות להיות בטוחות, גם לא בצפון (המואר?).
    גברים יכולים להיות אנסים גם אם הם לובשים חליפות, ונוסעים על מכוניות מצוחצחות. גם אם הם נשיאים.
    המשטרה היא בטח לא הישועה, היא חלק מהבעיה! – היא גברית במהותה.

    כן, צריך סיירת נשים! אבל לא רק בדרום ת"א! גם בצפון! גם בתוך המשטרה!
    כי המצב רע ונשים לא יכולות לצעוד בבטחה, לעבוד בבטחה, לחיות..

    אבל גם צריך לזכור שכדי שאונס לא יהיה, צריך להילחם בחברה השוביניסטית כל הזמן לא רק כשהלילה יורד במקומות חשוכים,
    אפילו בין פעילות ופעילים

  2. יגאל

    למה אתן לא מסתובבות כך במקומות אחרים?
    כנראה יש לכן מחשבה שהפליטים המסכנים הם האנסים היחידים וכל השאר בסדר.
    בואו במקום זה תעזרו לחלק אוכל לפליטים ותנו להם תעסוקה ותראו איך יהיה בטוח.
    בינתיים אתן גזעניות בעייני!

    1. יוני

      אם כבר, אולי כדאי שתגיב לכתבה עליך, מר יגאל שתיים

    2. לירון

      אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מכך שבאיזורים שמרכזים כמות גדולה של אוכלוסיות מוחלשות יש חשיפה גבוהה יותר לפגיעות מיניות ואחרות, אבל את המחיר משלמים התושבים ובעיקר התושבות אזרחיות ולא אזרחיות כאחד.

  3. ליגאל

    איני מכירה אותן ואיני יודעת מה מניע אותן, אבל אני יכולה לומר לך שלאישה משמעותית פחות נוח ויותר מפחיד להסתובב בדרום תל אביב בשעות החשכה. וגם בשעות האור לא נעים, אגב. ב"לא נעים" אני מתכוונת לדוגמא לזוג גברים בני 45 פלוס שמשמיעים קול מציצה, שולחים יד בהפתעה לעבר המפשעה שלי, נקרעים מצחוק מהבהלה שלי וממשיכים ללכת. לא נוגעים, אבל כמעט. יש לי עוד הרבה דוגמאות, זאת פשוט העדכנית ביותר, מיום שלישי האחרון באיזור אלנבי-שוק לוינסקי. סוגיית הפליטים אינה רלוונטית לעניין.