string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מהומות בשבדיה: תגובה לעמי וטורי

על אף ששבדיה היא עדיין "גן עדן" חברתי יחסית למדינות מערב רבות אחרות, ההפרדה המרחבית בין המהגרים והפליטים לבין המקומיים הלבנים היא הבסיס למהומות האחרונות וכנראה גם לבאות
יונתן רוקם

במאמרו בהעוקץ טען עמי וטורי, על בסיס נתונים ממקורות מגוונים, כי "כלל לא בטוח שאי השוויון בשבדיה גדל…". אכן, שבדיה מוזכרת תדיר כמושא לחיקוי וכמודל אידיאלי של מדינת מופת עם ממשל וניהול תקין בקנה מידה בינלאומיים. מדד "איכות החיים" של ה-OECD ממחיש אף הוא טענה זו: שבדיה היא בין המדינות המובילות בעולם במדד איכות החיים בתחומי הרווחה, הסביבה, ותוחלת החיים. וטורי צודק שביחס למרבית מדינות העולם שבדיה עדיין מובילה במדדים אלו ואחרים. אולם, האבחון שעושה וטורי למצב מנקודת מבט כלכלית ובהשוואה למדינות אחרות הוא חלקי ולא יורד לשורש הבעיה. פרוץ המהומות האחרונות בשטוקהולם היו שיא חדש בביטוי של גודל המצוקה של חלק מהמהגרים בשבדיה. במילים אחרות, ה"מודל השבדי" נסדק, והמהומות הן רק תסמין לבעיה עמוקה יותר איתה מתמודדת החברה השבדית בשל אי-שילובם של המהגרים במערכת החינוך, בשוק העבודה ובתרבות המקומית ככלל.

בניגוד למצב במדינות דרום אירופה ובאנגליה שהיו מורגלות בגלי הגירה לאורך השנים, שבדיה שמרה עד שנות התשעים של המאה העשרים על הומוגניות גבוהה ואחוז הגירה נמוך באופן יחסי. קליטתם של פליטים ומיעוטים, בעיקר ממדינות מתפתחות ומאזורי קונפליקט (כגון יוגוסלביה לשעבר, בוסניה, עיראק, איראן, סומליה, אריתריאה וטורקיה), החלה בראשית שנות התשעים וממשיכה עד היום כאשר אחוז המהגרים בשבדיה הגיע לכחמישית מהאוכלוסייה. ניתן ליחס את המתחים החברתיים למאפיינים אתניים ותרבותיים שמבדילים פליטים ומיעוטים אלה מהרוב הותיק בשבדיה. אבל לצד סוגייה זו ישנו גורם פחות ידוע אך משמעותי בו ארצה להתמקד, אשר אפשר לראות בו את אחד ממקורות הבעיה. מדובר במדיניות השיכון והדיור הציבורי של שבדיה בנוגע למהגרים אשר הביאה להגדלת אי-השוויון והבידול החברתי-מרחבי בשבדיה בעיקר בערים הגדולות.

הצורך המואץ בבניית דיור ציבורי בשבדיה התעורר עם סיומה של מלחמת העולם השנייה שאחריה חל גידול ניכר בילודה. בעשור שבין 1965 ל-1974 מומשה תכנית "מיליון הבתים" של ממשלת שבדיה לבניית מיליון דירות חדשות בעיקר בשכונות קצה מרוחקות בשולי הערים הגדולות. בשלב הראשון התגוררו בשכונות מהגרי עבודה ממדינות מזרח אירופה ופינלנד כמו גם אוכלוסייה שבדית פחות מבוססת. בשלב השני, זכו מרבית המהגרים שהגיעו כפליטים בשנות התשעים לדירות ציבוריות אלה.

Fittja - פרבר בקצה הדרומי של שטוקהולם שנבנה כחלק מתכנית "מיליון הבתים" ובעשור האחרון מכיל יותר מ90%  מהגרים
Fittja – פרבר בקצה הדרומי של שטוקהולם שנבנה כחלק מתכנית "מיליון הבתים" ובעשור האחרון מכיל יותר מ90% מהגרים

המדיניות הכוללנית בתחום הדיור הביאה לכך ששיעור הבעלות הציבורית על דירות בשבדיה הוא מהגבוהים בעולם. כארבעים אחוז מהדירות בבעלות ציבורית מלאה או משותפת ומעט יותר מארבעים אחוז מהדירות הן בבעלות פרטית. למרות שההגדרה לזכאות לדיור ציבורי היא כוללנית, ובאופן עקרוני כל אזרח יכול להגיש מועמדות, החוק מעניק יתרון לאוכלוסיות מוגדרות. לדוגמא, אזרח שמגיש בקשה לדיור ציבורי בעיר הבירה שטוקהולם, שביקושי הדיור בה הם הגבוהים במדינה, נכנס לרשימת המתנה. מאותו רגע הוא עשוי להמתין עד מספר עשורים עד שיוכל לממש את זכותו לדיור ציבורי. הצורך להירשם לזכאות לדיור ציבורי במרכזי הערים הגדולות זמן רב מראש מביא לכך שלמהגרים אין אפשרות לקבל זכאות לדיור ציבורי בשכונות המבוססות. שבדים רבים רושמים את בני משפחתם לזכאות לדיור ציבורי כבר ברגע לידתם בשכונות מגוריהם. לכן, סיכוייהם גבוהים יחסית לזכות בדירה באזורים אלו כעשרים שנה מאוחר יותר.

בשני העשורים האחרונים חלו שינויים במדיניות הדיור הציבורי בשבדיה, אשר הייתה מזוהה עם השלטון הסוציאל דמוקרטי, ששלט במדינה כארבעים שנה ברציפות, פרט להפוגה קצרה. שינויים אלו התעצמו מאז עלייתם של השמרנים לשלטון בשנת 2006 והמעבר לפוליטיקה בכיוון יותר ניאו ליבראלי.המדיניות הממשלתית הייתה לשכן את המהגרים בשכונות קצה בהן היו דירות זמינות שמרבית השבדים העדיפו שלא להתגורר בהן בשל המרחק הגדול יחסית ממרכז העיר. המדיניות החדשה הביאה בכך להפרדה מרחבית ואתנית של המהגרים מהאוכלוסייה השבדית הוותיקה. הסגרגציה האתנו מרחבית בשלוש הערים הגדולות – סטוקהולם, גטבורג ומאלמו – החריפה וכיום נושא זה, הזוכה תדיר לכותרות ראשיות בעיתונות המקומית ועם פרוץ המהומות האחרונות בשטוקהולם גם בתקשורת העולמית, נחשב לאחת מבעיות הפנים הבוערות במדינה.

בשטוקהולם בפרט, ניכר שיש החרפה בתהליכי הבידול בתחום הדיור וכי ישנה עלייה מתמדת באי השוויון בין תושבים שנולדו מחוץ לשבדיה וכאלו שנולדו במדינה. לבידול המרחבי של שטוקהולם פריסה גאוגרפית ברורה יחסית. בשכונות הוותיקות של מרכז העיר מתגוררת האוכלוסייה החזקה ויש בהן אחוז נמוך של מהגרים. לעומת זאת, מספר קטן של שכונות קצה מאופיינות בריכוז גבוה של מהגרים. המגמה הזאת ממשיכה ומייצרת הפרדה בין מרכז העיר הלבן והעשיר לפרברי המהגרים המנוחשלים בהם האוכלוסייה השבדית לא מוכנה להתגורר או לבקר. למרות ההובלה במדדים הבינלאומיים של האיחוד האירופי ושל ה-OECD, שבדיה הפכה, בעיקר ברמה המקומית של הערים הגדולות, לאחד המקומות שמאופיינים בהפרדה יוצאת דופן על בסיס גזעי ואתני יחסית למדינות מערביות אחרות או במילים אחרות ל"מדינה לבנה במשבר" כפי שטענו שני חוקרים שבדים ב-2011. אפשר לראות במהומות האחרונות בשטוקהולם בעיה מקומית שאינה משפיעה באופן משמעותי על המצב החיובי הכללי באחת המדינות המוצלחות בעולם. אולם, יש חשש יותר מסביר שמדובר בתגובה למדיניות ממשלתית מפלה שעשויה לחזור על עצמה, ושהעתיד אולי פחות ורוד ממה שהיינו רוצים לדמיין ב"גן עדן הנורדי".

יונתן רוקם הוא מתכנן ערים ועמית מחקר במרכז הצרפתי למחקר בירושלים (CRFJ). עבודת הדוקטורט שלו מאוניברסיטת בן גוריון עוסקת בתהליכי סגרגציה מרחבית וחברתית בשבדיה ובישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    1. יוסי ברנע

      למיטב ידיעתי המהגרים אינם חמישית מהאוכלוסיה, ככתוב במאמר, אלא פחות !

    2. נאוה

      לגמרי מבינה את המקומיים במחאתם. נמאס להם להיות מארחים מנומסים שהקריבו עד היום הרבה כדי לשמור על פסדה מכובדת למשל חיים בחוסר נוחות וחוסר בטחון בארצם שלהם הבלגה על הניצול הבוטה הכפוי הכפייתי וכפוי הטובה. ניצול שלא מותיר להם מקום לחייםבביתם שלהם על פי אורחותיהם על פי מסורתם ועל פי תרבותם. המהגרים מנצלים את המזגן הנוח והמנומס של העם השבדי. ממדינה נקיה ומודגמת הפכה להיות לעי חורבות ומשמשת מקום קינון לקבוצות טירור פרועות איסלמיסטיות עזות מצח.. בחוצפה בלתי נתפסת מצחינים המהגרים את מרחב מחייתם של המקומיים. מאוד מבינה את מצוקתם של בני המקום ואין בליבי אף לא טיפת אמפטיה ל״גר המסכן״ הפופוליזם המתקרנף מתעלם מהעובדות ותמיד בוחר ב״ אנדר דוג״ עם אם הוא זאב בעור של כבש!