string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

על אמת וכוח: תגובה לירון לונדון

בחירתו של לונדון להימנע מהתמודדות עם השאלות הקשות בפרשת חטיפת ילדי תימן, קשורה באופן הדוק לזהות שלו כבן הגמוניה מנשלת, לסירובו לוותר על הון סימבולי שהוא ושכמותו מחזיקים בידיהם
נעמה קטיעי ואיתמר טובי טהרלב

כמו מידאס, שמגע ידו יהפוך כל דבר לזהב, כך אדם המשתייך להגמוניה – כל דבר שיאמר יהפוך לאמת נטולת ספקות. תגובתו של ירון לונדון, שפורסמה בסוף השבוע, למאמרה של נעמה קטיעי שעסק בפרשת חטיפת ילדי תימן, היא מקרה מרתק של אדם היוצא מנקודת הנחה שכל דבר שישרת את שימור הכוח שלו בהכרח ייחשב כפסוק אמת מוחלט, ללא הצורך הבסיסי להיצמד לעובדות, לוויכוח או לשיח מדעי קיימים. למעשה, תגובתו אינה יותר ממופע מרהיב של כוח.

למרות שנדמה כי לונדון פטור מעול השיח המחקרי, ניקח זאת על עצמנו ונזכיר בכל זאת את העובדות המטלטלות: מחקרים שבדקו את מסקנות ועדות החקירה, את התנהלותן, את העדויות שניתנו בהן ואת האופן שבו בסופו של דבר הוסקו המסקנות, ונעשו הן כעבודה עיתונאית והן במסגרת אקדמית, מעלות תהיות מטרידות שאינן נותנות מנוח. כמו למשל, בדיקות DNA שלא בוצעו בהיקף ראוי במסגרת החקירה בנוגע לאותם קברים שנפתחו ולא נמצאו בהם שרידי מת, התייחסות עיוורת לרישומים סותרים וחסרי עקביות, או היעדר חשד בסיסי כאשר ארכיון שהכיל חומרים חשובים לחקירה הושמד בימים בהם פעלה הוועדה ממש. בין מחקרים אלה ניתן למנות את מאמרו של בועז סנג'רו ב"תיאוריה וביקורת" מלפני כעשור שכבר נזכר בחליפת הדברים, או את ספרה של שושי זייד, "הילד איננו", שנכתב במסגרת עבודת המאסטר שלה. מקורות הידע הללו נגישים לכל דורש, בוודאי ללונדון עצמו.

זייד

ניתן גם לתהות על העובדה שעיתונאי במעמדו של לונדון בוחר להסתפק בשורה התחתונה של ועדות החקירה, ונמנע בעצמו (ואף דורש מאיתנו) להימנע מלערער, להטיל ספק או לבקר את מסקנותיהן. האם היה נוהג כך בוועדות חקירה אחרות שעוסקות בנושאים אחרים? כיצד מחליט לונדון על איזו ועדת חקירה ראוי לערער ובאילו ועדות חקירה אסור להטיל ספק? אך כאמור, הנקודה המעניינת ביותר בתגובתו של לונדון, היא העובדה שהוא מעיד על עצמו כי אינו בקי בפרטי הפרשה ובהמשך גם אינו מבין את המהלך המחשבתי של הכותבת, אך בכל זאת מוצא לנכון להביע את דעתו ואף מאשים את הכותבת בהיעדר מקצועיות ובהיעדר יכולת חשיבה הגיונית. נשאלת השאלה, האם כל אדם שהיה מעיד על בורותו ועל חוסר הבנתו היה מקבל במה לאמירות כאלה, או שזוהי זכות השמורה לאנשי תקשורת לבנים במעמדו של לונדון בלבד?

טורו של לונדון מהווה דוגמה מאלפת למה שפוקו היה מכנה "שיח האמת". פוקו יאמר שהאמת אינה אוסף טענות מוכחות היטב, אלא מה שאומר בשרירותיות בעל הכוח והעובדה שדווקא הוא טוען אותן. במקרה של לונדון, שיח האמת מכיל את האמירה "אינני יודע" ומכאן שהכותבת בוודאי ממציאה עובדות ותיאוריות קונספירציה. שיח האמת של לונדון מכיל את האמירה "אינני מבין" ומכאן שהכותבת נטולת היגיון ובעצם, בודה דברים מלבה. זאת ועוד, ברור לכל כי חוסר הידיעה וחוסר ההבנה של לונדון אינם נובעים מחוסר נגישות לידע או מחוסר כישורי הבנת הנקרא. הבחירה של לונדון להימנע מהתמודדות עם השאלות הקשות קשורה באופן הדוק לזהות שלו כבן הגמוניה מנשלת, לסירובו לוותר על הונים סימבוליים שהוא ושכמותו מחזיקים בידיהם ולהתייחס ברצינות לאמיתות אחרות.

באופן אירוני זה, לונדון הוא זה שמחזיר אותנו לאווירה ששררה סביב פרשת חטיפת ילדי תימן. שהרי פעם היו אלה האמהות התימניות שהואשמו ב"דמיון מזרחי מפותח" והאבות התימנים שסומנו כמחזיקים בתיאוריות קונספירציה משוגעות, ואילו כיום מואשמים באותם אישומים ממש חוקרים וחוקרות שטוענים, גם מתוך האקדמיה, את מה שלונדון וחבורתו מסרבים לשמוע. או במלים אחרות, אל תבלבלו את קבוצת הכוח עם עובדות, כי כל עוד אמת מסוימת לא משרתת את האינטרסים הצרים שלה, יש לה פטור ממנה.

לאט-לאט משתנים יחסי הכוח בחברה הישראלית ואליטות ישנות חשות בטלטלה לאור עלייתם של קולות התנגדות נוספים. מי שניסה להשתיק, להדחיק, להכחיש ולבטל את סבלותיהן של קבוצות אתניות שונות, בתירוצים של לאומיות נשגבת, נתפס היום במערומיו. הניסיון לסמן פרשות כאובות כמו ילדי הגזזת או זריקות הדפו-פרוברה כ"תיאוריות קונספירציה" המדומיינות על ידי הקורבנות, או צמצומן לכדי "אירועים מקריים בודדים", אינו אלא ניסיון אלים להשתיק כל ביקורת על גזענותה של החברה הישראלית, ובעיקר על פעולותיה של שכבת בעלי הכוח. בידי קבוצות ההתנגדות הקיימות כיום ישנם כלים ואמצעים שלא עמדו לרשות משפחותיהן, משפחות שלאחר שנים ארוכות של מאבק, נאלמו דום והתכנסו בכאבם אחרי שנואשו מהממסד ומנציגיו. אלו שסבורים שנחדל לתור אחר המנגנונים השונים שאחראיים על הפשעים החברתיים בישראל, טועים בהחלט.

לקריאה נוספת:

צבי בן-דור בנית על עוזי משולם

על ספרה של אסתר מאיר-גליצנשטיין: יציאת יהודי תימן – מבצע כושל ומיתוס מכונן

לכל תימני יש שם | רפי שובלי

עוד על ירון לונדון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ליאור אלרון

    לא הבנתי.
    אתם טוענים שירון לונדון פועל כפי שפועל כי הוא זכר לבן.
    לא הבנתי מה תומך בטענה הזאת, חוץ מהעובדה שירון לונדון זכר לבן.
    אולי זה סתם כי הוא אדיוט? (ולא שאני חושב שהוא אדיוט).
    המאמר נופל בדיוק לאותו בור בו הוא מאשים את לונדון.
    בזמן האחרון נראה שכל מי שמעז לעסוק בצורה ביקורתית בסיפורי הקיפוח צפוי למתקפה מתואמת. מי שרוצה לבקר, ראוי לו שיסכים להיות מבוקר.

    1. איתמר

      ליאור,

      1- הטענה שלנו:

      זכר לבן בישראל=הגמוניה
      הגמוניה=כוח
      כוח=בעלות מדומה על "האמת"

      המקרה:תגובתו של לונדון למאמרה של נעמה

      2-
      אתה מצייר בבטחון הגמוני כאילו יש לנו בעיה עם ביקורת. לא יודע אם זה יעזור אבל אין לנו בעיה עם ביקורת. העניין הוא שירון לונדון לא ביקר את העובדות אלא פטר אותן בכך שאינו בקי כי הוא לא צריך להיות בקי. ההתנהגות המוזרה שלו מבחינה אנתרופולוגית מעניינת ועולה בקנה אחד עם האפיון האנתרופולוגי של זכרים לבנים הגמוניים, אשר פטורים מאמיתות ושיחים שלא משרתים את האמיתות משמרות הכוח והמעמד שלהם.

      1. עמית הרפז

        ירון לונדון הוא לא אידיוט במובן הפשוט של מחסור ב- IQ פשוט משום שלא חסר לו.
        הוא אידיוט במובן שהוא נכנס לטיעונים כמו שאדם נכנס לנעליים ישנות, בלי לחשוב, בלי להסתכל, אפילו בלי לבדוק אם גרב גרביים לפני שהכניס את הרגל.
        אילו היה עושה את הבדיקות הפשוטות האלו היה מגלה שרגליו מאובקות וגרביו עבשות – הוא צריך לרחוץ את רגליו/מחשבותיו ולחפש גרביים/עובדות חדשות כי אלו פג תוקפן.
        משום שהוא לא בודק ומשום שהוא ממשיך באותו כיוון כאילו לא קרה כאן דבר, כאילו לא התגלו עובדות חדשות, כאילו לא נלמד דבר, משום כך הוא אידיוט.
        אידיוט זה חוקי, בישראל זה אפילו יכול לזכות אדם במשרה בכירה. הטרגדיה פה איננה אידיוטיזם, הטרגדיה כאן היא העובדה שהאידיוטיזם שלו פוגע ומעליב הרבה אנשים.

  2. סמולן

    טענת ההגנה היא שעשירית מהילדים שעלו מתימן מתו ב"בלגן". אין לאחוז הפטירה הזה אח ורע בעליות ההמוניות לישראל. האשכנזים אומרים את זה בלי בעיה. כלומר, עם הרבה בעיות. זה משהו מחריד: אולי נחטפו 56 או 69, אבל מתו יותר מ 800. האחריות היא ללא ספק על הקולטים, הם האשכנזים או האשכנזו-ציונים. העדה שלי. אנחנו מודים בזה, ו"זה" נראה לנו אפשרי. קיצוני, בעייתי מאד בלשון המעטה, קרוב לוודאי ביטוי של רשלנות פושעת ואולי עם בסיס אידיאולוגי מודע או לא (כלומר: גזענות). אבל אפשרי.

    לעומת זאת, הטענות שהילדים נחטפו על ידי הממסד (על ידי בן גוריון בעצמו, לפי גרסאות מובילות), ונמכרו תמורת חמשת אלפים דולר, שימו לב, לזוגות אשכנזים שבגין השואה לא יכלו להביא עוד ילדים, אבל משום מה יצאו מהשואה עם טונות כסף ונכונות לאמץ ילדים יהודים שנראים לא אשכנזים, היא טענה מרתיחה. היא מרתיחה בגין האוסף העצום של השטויות שהיא מגלמת. היא ביצוע מלא של המיתוס המזרחי על האשכנזיות. מצורף בזאת מחקרי החלוצי. הנה כך:

    1. אלף ילדים, חמשת אלפים דולר: אגב, מהיכן בעצם מספרי המחיר לילד ? שנית, מדובר בחמישה מיליון דולר כולל הכל. לא מעט לאנשים פרטיים – אבל מעט מאד למדינה. גם לישראל בראשיתה. יותר מכל, זה נשמע כמו פנטזיה עצובה של אנשים שלא מבינים בכלכלה מדינתית. אולי כי לא משתפים אותם בה (סביר שכך), אבל עדיין – מדובר בפנטזיה. בן גוריון יחטוף ילדים תימנים, וימכור אותם, וכך יממן משהו לטובת הכלל, אם כי בעיקר לטובת האשכנזים. מזכיר קצת את האימאם יחיא, אגב.

    2. זוגות אשכנזים עריריים: ידוע: לאשכנזים אין ילדים. בדרך כלל יש להם מעט, לאשכנזים ההם. אשכנזים פרדיגמטיים, אשכנזים של פנטזיה, הם אשכרה עקרים.

    3. שואה: אשכנזים היו בשואה. ידוע. עוד מיתוס: האשכנזים שהגיעו לארץ אחרי השואה היו, ובוודאי בראשית שנות החמישים, עניים מרודים ובטראומה לא מבוטלת.

    4. ממסד: תמיכת הממסד באשכנזים ניצולי השואה ונטולי הילדים ברורה למיתוס. בפועל, הממסד הבן-גוריוני (מפ"ם ומפא"י כאחד) היה אדיש למדי לניצולי השואה בהיבטים מהסוג הזה, והתמקד (בהצלחה) במזון וקורת גג. לא אהבו אותם, וממש לא דאגו להם. לדראון עולם, אבל ככה זה. מצד שני, מיתוס הציונות האשכנזית מזהה את הציונות עם אשכנזיות, ולפיכך הממסד – בהיותו גם ציוני וגם אשכנזי – דאג לציונים האשכנזים. היות והגילום הפרדיגמטי של אשכנזיות ציונית הם ניצולי שואה ערירים (אבל הי – עשירים), ברור שהממסד ידאג להם.

    5. שינוי זהות: המרכיב המוזר ביותר במיתוס, הוא הטענה החוזרת ונשנית שאשכנזים גזענים יהיו גם אלו שישתוקקו דווקא לילדים מהעדה עם המראה הכי לא אשכנזי מצפון לאתיופיה. התשובה, למיטב הבנתי, נוגעת ללב ליבו של השיח המזרחי: בניגוד למזרחים, אשכנזים לא בהכרח נולדים אשכנזים. יש לנו אפילו פועל בשביל זה: משתכנזים. אחד הביטויים הפעילים היחידים בז'רגון הפעילים המזרחיים. כלומר, מזרחים בשיח הזה ידועים לשמצה בפסיביות שלהם, וכבר נאמר רבות על הדרכים המשוכללות שבו האקטיביזם המזרחיסטי נוטל מדורות קודמים גם את האייג'נסי שהיתה להם בפועל. ביער הסביל הזה פורח רק פרח פעיל אחד, הוא ההשתכנזות. באופן די מרשים, אין לפועל הזה שום מקבילה: אין התמזרחות. ממש אין (כלומר, אם מזניחים לרגע דמות פיקטיבית מוזרה ברומן הראשון של שר אוצרנו האהוב, נגן סקסופון אשכנזי מתמזרח; בחיי). לכן, אשכנזים לא הופכים למזרחים אבל מזרחים הופכים לאשכנזים. לפיכך: כן, זוגות אשכנזים יכולים לעשות דברים כאלו. עוד חלק מהמיתוס האשכנזי, אם כי נסתר מעט.

    מדובר, לכן, בטענה שבמסגרת הגיון השיח המזרחי (סוג של שיח מזרחי: לא כולם, אולי לא רובם, אבל יש כמה; יותר מאחת) לא צריכה כלל נימוקים עובדתיים, ובוודאי שלא צריכה להסביר מהיכן בעצם מגיעה התיאוריה. היא קיימת כי היא הדבר הכי סביר. אשכנזים פרדיגמטיים הם ניצולי שואה ועריריים ועשירים, והשלטון הוא אשכנזי לכן ודאי דואג להם, ואפילו משתמש בכסף לצרכי המדינה כולה. בן גוריון בסדר, בסופו של דבר.

    1. אפרת

      אם היית קורא את הטור המקורי היית מבין שהרעיון הוא שאין צורך בחטיפה ממוסדת. בשום מקום לא טענה הכותבת שהיתה חטיפה ממוסדת, אלא שהיתה מסירה של ילדים מתוך תפיסה שעדיף לאותם ילדים לגדול במשפחות לא מזרחיות, ובפרט לא תימניות. כלומר, גזענות שניהלה את האנשים שהיו אלה שטיפלו במשפחות בפועל. לא היה צריך "הוראה מלמעלה" בשביל זה – מספיק כמה רופאים ועובדות סוציאליות שפשוט האמינו שהם עושים טובה לאנושות.

  3. דן

    דיונים על ילדי תימן עולים מדי פעם והדיון חוזר על עצמו. אלו טוענים היה גם היה ואלו טוענים להד"מ.
    אם אכן היה – הדבר נעשה מתוך כוונות טובות, על מנת להיטיב עם הילדים. לתת להם אפשרות ל"סטרט" טוב יותר ובטוח יותר מאשר היו מסוגלים לאפשר להם הוריהם הביאולוגיים. נכון שאין כמו אמא – אבל כאשר המשפחה (הגדולה) עוסקת רובה ככולה במציאת פרנסה, קיים קושי לתת לצאצאים "פוש" רציני לביסוסם בעתיד.
    בכלל אני תוהה מדוע לא נשמע קום של ה"נחטפים". מדוע הם אינם עושים מאמצים לחפש את הוריהם מולידיהם ו/או את בני משפחתם האחרים.

    1. נעמה

      באמת מיותר. במיוחד כשהחברה הישראלית כבר חפה מכל גילויי גזענות. מעבר לסבל של המשפחות, שעדיין מסרבים להכיר בו (דמיין בליבך שהגרמנים היו מודיעים ליהודים שנמאס להם להתעסק בשואה!), יש את העניין של איזה מין חברה צומחת כאן, כשאנשים מתעקשים להמשיך ולהכחיש פשעים שנעשו בשם תפיסות גזעניות. זה לא רק פרשת ההיעלמות של ילדי תימן, זה גם פרשת ילדי הגזזת וגם כיום – פרשת זריקות העקרות שניתנו לאמהות אתיופיות. אם תלמידי ישראל לא ילמדו על הפרשות האלה נמשיך לחיות בבורות שאתה חי בה. חברה טובה לא תצמח מזה.

  4. מאיר בביוף

    שסיפור העלמתם של עוללי וילדי תימן לא נועדה לשם אימוצם אצל זוגות אשכנזיים חשוכי ילדים. גם בעיניי הסיפור הזה אינו מסתדר,לוגית, עם הגזענות האשכנזית, שלעתים לובשת פנים אנטישמיות. המראה היהודי-מזרחי של התימנים אינו יכול לחיות בהרמוניה עם "השקפה" זו.

    מה שיותר הגיוני בעיניי (עד שיוכח, אם בכלל, אחרת) הוא נושא שממעטים, משום מה, לעסוק בו: העלמתם של תינוקות אלה לצורך ניסויים חיים בגופם לשם פיתוחה של פצצה ביולוגית. בנובמבר 1998 פירסם הסאנדיי טיימס כתבה על כך. העיתון טען, כי ישראל שוקדת על פיתוחה של פצצה ביולוגית, שתכליתה לפגוע רק בערבים. המדענים הישראלים הניחו, כי התימנים הם היהודים הכי קרובים, בהרכב הגנים שלהם, לאוכלוסיה הערבית, ועל כן התינוקות התימנים הם "חומר" הניסוי המוצלח ביותר.

    זוהי, כנראה, הסיבה האמתית להיעלמותם של המאות הרבות של התינוקות והילדים האומללים. ואגב, סוד גלוי הוא שהממסד האשכנזי ראה בתימנים חומר אנושי נחות. כשהמתין אדולף אייכמן לביצוע גזר דין המוות שהושת עליו, נקבע כי התליין שלו יהיה שלום נגר התימני (אני מקווה שזכרתי נכון את השם). אולם, מחשש כי אייכמן יורעל עוד בטרם ביצוע גזר הדין, הוטל על נגר לטעום מהמאכלים שהוגשו לאייכמן. אם המזון היה מורעל, אז מקסימום הלך עוד תימני…

    כזאת הייתה גישתו של הממסד כלפי התימנים, וכל שאר המזרחים, וכזאת היא גם כיום.

    1. סמולן

      קבל הצעה חלופית, שרשעותה פחותה אבל לא בהרבה: מדובר בכנופיה מזרחית, בסיוע של משת"פים אשכנזים מושחתים (רופאים, אחיות, שוטרים), שרכשה ילדים תימנים בחסות בלגן ומוות המוני שכן התקיים (בגין רשלנות, גזענות (כתפיסה פטרנליסטית) וכו') ומכרה אותם לזוגות עריריים מקרב הבורגנות הספרדית בארץ. הסיבה שהגיעו דווקא לתימנים, למרות הגזענות האנטי-תימנית שהתקיימה ובמובהק בקרב מזרחים מצפון אפריקה ובגדד בשנות החמישים המוקדמות, נוגעת לכך שהתימנים היו מוחלשים במיוחד. העסקות נעשו עם הגברים, ונשמרו בסוד מהנשים. המיתוס האנטי-אשכנזי הופץ בכדי לטשטש את העקבות. הוא נודע לממסד במאוחר, אולם נשמר בחשאי מסיבות של טובת הילדים, ועל מנת לא להוציא את דיבתה של העדה התימנית (ומה גם שועדות החקירה נוהלו על ידי גברים תימנים). למכירת ילדים במצבי חירום כלכליים מקבילות רבות בעולם (לנימוק הכללי על בסיס השוואה ל"עולם", ראה קטיעי 2013). מסיבות אלו הקול המובא בקשר לחטיפות הוא תמיד קול האם, ומסיבות אלו ידעו פעילים מזרחים את גובה הסכומים שדובר בהם, בהיותם או קשורים עם הפושעים המקוריים, או קשורים עם המשפחות הרוכשות. נראה לי שההיפותיזה הזו מסבירה והיטב את כל השאלות הקשורות בהעלמותם של ילדי תימן.

      עכשיו, יש לנו כמה היפותיזות:
      (1) "בלגן", כלומר ניהול קליטה כושל וגזעני, שבמסגרתו מתו מאות ילדים תימנים. המיתוס מתפתח מסיבות עצמאיות.
      (2) התיזה הקלסית: בן גוריון מוכר ילדים תימנים לאימוץ אצל ניצולי שואה עריריים ועשירים, בעבור 5000 דולר לילד, למימון מלחמת העצמאות או המשבר הכלכלי בעקבותיה. המיתוס קיים כי הוא נכון, למרות שלא ברור כיצד נודעו פרטיו.
      (3) פיתוח נשק ביולוגי (בביוף 2013): הציונים חוטפים ילדים תימנים על מנת לנסות עליהם נשק ביולוגי. המיתוס מתפתח מסיבות עצמאיות.
      (4) כנופיה מזרחית (סמולן 2013): מתואר למעלה. המיתוס מפותח על ידי עבריינים בעלי קריאה חדה של תמונת העולם המזרחית, כדי לטשטש את העקבות המובילים אליהם.
      (5) ממסד נטול הכוונה (קטיעי 2013): מתואר במאמרה בהארץ. המיתוס שגוי ברובו, ומתפתח מסיבות עצמאיות.
      (6) משהו אחר (לא משנה מה): קיים כי ככה וככה, והמיתוס מתפתח מסיבות כלשהן.

      לכל ההשערות הללו, כולל שלך, מבנה כפול ברור: יש גם העלמויות של ילדי תימן, וגם הופעה של מיתוס. שום דבר פרט לטענה הרדיקלית שהמיתוס פשוט נכון (אם כי לא ברור כיצד נודע לקהילות המזרחיות בפרטיו) לא מצדיק את המיתוס. לכן, אם שוללים את המיתוס במובנו כתיאוריה עובדתית, נותרים עם העובדה הנוספת: המיתוס הוא עובדה חברתית ישראלית, ומשקף משהו על עולמם של אלו שהמציאו אותו ואוחזים בו. הוא אינו תלוי כלל במה-שקרה-באמת, פרט לעובדת ההעלמות של הילדים – שעליה אין מחלוקת. אפשר לחקור אותו בנפרד מפתרון שאלת העלמות הילדים. אני בספק אם המיתוס יכול לשמש כהשערת עבודה במחקר אודות מה שקרה באמת, ומה גם שכל מה שקרה באמת יקבל, לדעתי, את תיזת ה"בלגן" כרכיב הכרחי: או כהסבר מלא, או כרקע שאיפשר חטיפה של ילדים, כלומר כהסבר של לפחות מחצית או שלושה רבעים מההעלמויות.

  5. עודד

    ההתמקדות שלכם בסגנון של לונדון במקום בטענותיו מעידה על ריקנות התוכן שמציע המאמר שלכם. לונדון לא אומר שאינו יודע דבר בנושא אלא מציג את מגבלות הידע שלו, דבר שראוי היה שתעשה גם כותבת המאמר המקורי וגם כותבי המאמר הזה.
    לונדון אומר דבר פשוט: בהיעדר ראיות, אין סיבה להניח כי טענה מסוימת היא האמת. הניסיון להסיט את הדיון לכל מחוז רטורי אפשרי מלבד חקר האמת מעלה את התהייה שמא הכותבים גם מפקפקים בתקפות הטענות בדבר החטיפה, אבל חוששים מלאבד אותה ככלי פוליטי שימושי. לונדון לא אומר ״לא הייתה חטיפה״, הוא שואל ״מה הן הראיות שתומכות בכך שהייתה?״. כאשר קבוצה מסוימת מחליטה לתקוף את אלו המבקשים לחקור את האמת, ואף משתמשת בטיעונים גזעניים כדי לנסות לערער את תקפות החקירה שלהם, לי לפחות ברור מאחורי מי אני אתייצב.

  6. אביגיל

    האם אתם לא מגינים על מסכת שלמה של אי-אמת והטעיות כאשר אתם בעמדה ההגמונית ומבקשים להתחמק מדיבור ואף מחשיבה על הנישול – בנושא אחר, לא פחות דומיננטי, והוא מה עושה השלטון הישראלי בעזרת האזרחים היהודים הישראלים לעם הפלסטיני תחת הכיבוש וכיצד הוא מוחק אותו טיפין טיפין בצורה שיטתית על ידי הפקעת כל זכויותיו ואז מפקיע את אדמותיו, המים שלו וקיומו כעם?

  7. מאיר עמור

    מאחר ונושא המאמר של נעמה קטיעי ושל טובי טהרלב נידון בפורמים רבים ונוספים, אביא כאן דברים שכתבתי אצלי על הקיר כחלק מהדיון הכללי. התחלה: לכולם/ן בוקר טוב, כמובן שישנן שאלות רבות שאין עליהן תשובות ברורות. זהו המצב בגלל פוליטיקת ההכחשה של אירועים היסטוריים כמו אלה. לו היה דיון פתוח, לו היו מקורות אינפורמציה גלויים, לו היה רצון להבין ולא רק אינטרס להצדיק ולדכא, ניתן היה לדעת יותר אודות האירועים הללו. יש ידע היסטורי על ההגירה של יהודים מתימן לישראל. ברור לגמרי, לכל מי שבוחן את הידע הזה, כי ידע היסטורי זה פורץ את גבולות האתוס הציוני. ידע היסטורי זה מטיל ספק במהימנות האתוס הציוני. ניתן להתחיל בעליית תרמ"ב (1882) שהיתה עליית "אעלה בתמ"ר" על פי היהודים מתימן, פרשות שכר העבודה השונה לתימנים והקצאות קרקע המקפחות לתימנים ("זמורות יבשות" של דן אלמגור), פרשת גירוש כנרת, אלה היוו חלק מהבסיס ל"עבודה עברית" ול"כיבוש האדמה" של תנועת העבודה הישראלית (שהיתה אשכנזית לגמרי, במודע ובכוונת מכוון). כל אלה הן "פרשות" מלפני קום המדינה. במסגרת הזו ניתן לסיים או אולי להכיל גם את הפרשה הנידונה של היעלמם של ילדים תימנים שלאחר קום המדינה. ידע היסטורי זה הופך את הידע ההגמוני של דובריה השונים של הציונות, לנוסחה אידיאולוגית של פרשנות היסטורית מסויימת. שם בדיוק נמצא ירון לונדון ואחרים הדומים לו באמירותיהם והיקשיהם. על כן, יש להתייחס אל פרשת הילדים הנעלמים שלא קבריהם ולא תעודות פטירה ומחלה נמצאו ולא הומצאו, כנתונים המאיימים על הלגטימיות של טענת המדינה כיום (כיום, כיום) לאזרחות שווה (ליהודים). השאלות שירון לונדון שואל כהוכחה רטורית לטענתו על "פיברוק" הן טענות של מבוי סתום (שים לב בינימין אנקרי שיר). ראשית אינני יודע אם "אף אחד לא הופיע כל השנים הללו". כיצד יודע זאת ירון לונדון? או אתה? בנוסף, הופעה של אדם כזה לא תפתור שום שאלה או בעיה מהשאלות שעולות לגבי שאר הילדים הנעלמים. מה נלמד מהופעתו של אדם שכזה? כל שנדע, אולי, יהיה מהם הקורות את אותו פרט. זהו בהחלט קצה חוט. אבל אין זה קצה החוט היחיד שקיים. אין הוא "מוכיח" את "התיזה". כי אין צורך "בהוכחה" ואין "תיזה." קיימים הורים רבים כיום, אשר קיבלו בזמנו, צווי גיוס לילדהם שנעלמו 18 שנה או 17 שנה לפני כן. הורים אלה הם קצוות חוטים רלוונטיים לפחות כמו הקשר "שלא נמצא" למחקר אישי שכזה. מול מחקר "אישי" שכזה, חקר היסטורי של העלאתם (הגירתם) של יהודים מתימן כמדיניות ציונית עדיין לא נבחן לאשורו. ישנן עדויות חלקיות. חשובות ביותר. ספרו של יוסף מאיר הוא רק אחד מהם (ניצה דוריאן, יהודה ניני, גרשון שפיר הם רק חלק מהשמות של חוקרים נוספים). הנסתר רב על הגלוי בכל הקשור לגורמים, לאינטרסים ולפרוצדורות של הגירתם של יהודים מארצות האסלם לישראל. זה לבטח נכון לגבי הגירתם של יהודים מתימן. "עלייה ב'" (העלייה של יהודים דרך היבשה ולא דרך הים שדרכה הגיעו רוב יהודי אירופה) עדיין חוסה בצילו של שירות הבטחון הכללי והמוסד. על כן, היא גם חסויה. זהו המצב משום שהידע ההיסטורי המצוי בתעודות ובאירועים הללו כנראה מאיים על יציבותו ההגמונית של המשטר האשכנזו-ישראלי כיום. לא כפרשה של העבר אלא כפרשה של זכויות אזרח ואדם כיום. על כן ממשיכה פוליטיקת ההכחשה. על כן נאבקים על כל טענה ועל כל גרגר של מחקר. על כן ממשיכים לדכא ולכפות על הורים אומללים גזר דין אכזר של התכחשות ושיסוי. לא צריך תיזות והוכחו. צריך לאפשר את המחקר הפתוח של פרשות עבר והיסטוריה. ההכחשה יוצרת את המיסטיפיקציה. לא ההיפך.

  8. יובל א

    כותב איתמר:

    "הטענה שלנו:
    זכר לבן בישראל=הגמוניה
    הגמוניה=כוח
    כוח=בעלות מדומה על "האמת"
    המקרה:תגובתו של לונדון למאמרה של נעמה"

    נדמה לי שמאמר התגובה נמראה עד כמה הז'רגון והתיאוריה מזיקים, מטשטשים את מה שדי ברור, ומחפשים הסברי "עומק" קוואזי-מדעים היכן שאינם נחוצים.

    המאמר שכאן מציג למעשה שתי שאלות: מדוע בכלל נזעק לונדון לכתוב את מה שכתב ("למה רגש אשכנזי?"), ומה הביאו לחשוב שהוא פטור מבירור העובדות ומלימוד?

    להבנתי לשתי השאלות מביא המאמר את התשובה הבאה: "תגובתו של ירון לונדון, שפורסמה בסוף השבוע, למאמרה של נעמה קטיעי שעסק בפרשת חטיפת ילדי תימן, היא מקרה מרתק של אדם היוצא מנקודת הנחה שכל דבר שישרת את שימור הכוח שלו בהכרח ייחשב כפסוק אמת מוחלט" –
    כלומר, לונדון נזעק כדי להגן על עמדת הכוח שלו, והוא מניח (או למצער נוהג כמניח?) שכל מה שמשרת אותו הוא ממילא האמת. בהנחה שמניעים אלו אינם חלק מהפסיכולוגיה שלו (ומופרך לראותם ככאלה), אזי מדובר במה ש"באמת" מניע אותו בניגוד למניעים השכיחים שניתן לייחס לבני אדם. ואכן, בהמשך אנו לומדים מעט על מבני כוח, על פוקו, ועל הרעיון שאמת אינה אלא מה שבעל הכח רוצה.

    אבל יש עוד אפשרות – פרוזאית יותר, תיאורטית פחות, ועל-פניו הגיונית לאין ערוך. לונדון נעלב, והשיב ביהירות. לא בדיוק מסתורי, לא כן?
    רגע, אבל לעלבון, ליהירות, ועיוורון יש תכון – יש צורה. הם לא "סתם כך".
    אז נתחיל מהעלבון. ממה הוא נעלב כל-כך?
    לי נדמה שהתשובה נמצאת בהתייחסותו לטענת קטיעי שחלק ממכחישי החטיפה כן מקבלים, משום-מה, שהייתה נכבה. מהטקסט שלו נראה כמעט ברור שזה מה שהקפיץ את לונדון. וטוב היה עושה אילו היה מסתפק בתגובתו לקטע הזה, שהיא החלק ההגיוני היחיד במאמרו.
    אבל בין אם כך ובין אם מסיבה אחרת, ברור שלונדון חש נעלב, וחש שקבוצת התייחסות שלו מושמצת. אין כאן שום דבר צסתורי, ואים צורך באיזה דחף להגן על ההגמוניה – לא צריך להקריץ מנגנון רדוקטיבי שלם של "פריבילגיות" או "כוח" בשביל להבין זאת ולהסביר זאת.

    אבל יש השאלה שנייה: מדוע לונדון מרשה לעצמו להניח שזוהי השמצה אם הוא אינו בקי בעובדות? כאן מוצע לנו ההסבר שהוא מניח זאת משום שהוא בטוח שכל מה שהוא אומר בתור אשכנזי ותיק הוא האמת, נקודה. ושימו לב: זה לא יהירות פטריצית "סתם", אלא יהירות של מי שמחזיק שההגמוניה מכוננת את האמת. האמנם? זה מה שהוא מניח?

    ואולי לונדון מניח משהו אחר – משהו שהוא גם חלק מהמחסום שמקשה על מי שלא טרחו ולא מכירים את העובדות לקבלן: מה שנטען הרי איום ונורא. זה באמת נשמע מופרך שאנשים לכאורה פחות או יותר בסדר יעשו דברים זוועתיים שכאלה. זה לא יעלה על הדעת.

    כאן לונדון עיוור (בשל עלבונו?) לטיעון המרכזי והמעולה של קטיעי – הדוגמאות ממדינות אחרות. לונדון מבין בטעות שיש כאן מעין היסק – אם בשווייץ חטפו אז גם כאן. לא היא. המהלך מתייחס ישירות לכך שהיות שמדובר במעשים שנראים מטורפים, סף ההוכחה הנדרש מאד גבוה. מה שקטיעי למעשה עושה הוא להנמיך את רף ההוכחה הנדרש (לאו דווקא משום שלא ניתן לעמוד בו) – למרבה הצער, זה לא כזה מטורף. כך נהגו אז. בהרבה מקומות, וכלפי הרבה אוכלוסיות. גם זו רוח התקופה. התחושה שזה מופרך לחלוטין, ולכן מחייב עמידה ברף הוכחה כמעט בלתי-אפשרי (כמו הטענה על חייזרים שלונדון מזכיר) היא פשוט תחושה מוטעיית. אנכרוניזם היסטורי בהמקרה הטוב: בעינינו זה מופרע ומטורף (יש לקוות). בעולם שלפני 60 שנה לא (כל כך).

    אז יש לנו עלבון שניתן להסביר, ויש לנו אי-הבנה שניתן להסביר, ויהירות שניתן להסביר, ועיוורון שניתן להסביר. וכל-זה בלי כח, שימור כח, או פוקו. אבל אם לא צריך את "כל זה", למה זה טוב? (ודוק: אין כאן טענה שהממסד או גופים בתוכו לא פעלו ופועלים בפרשה זו כבנשואים אחרים כדי לשמר על כוחם. זהו מניע אנשוי רווח ונפוץ.)

    1. רמי

      צודק יובל. זה באמת גלגל שיניים שלא מסובב שום דבר כל הרדוקציוניזם הזה. כי ממילא, אנחנו משתכנעים ממנו שכאנחנו בטוחים שהסיפור נכון, כלומר כשאנחנו כבר מוצאים אותו בעל כוח הסברי. המודל של זה זה הטיעון שכל כך רווח במגזרים שונים: "כל מה שעושים זה תמיד ממניעים אגואיסטיים"… ואם נצטט את ויטגנשטיין בעניין: “If one tried to advance theses in philosophy, it would never be possible to debate them, because everyone would agree to them.”

  9. פנתר שחור

    צר לי ידידיי המזרחים המזרחיות. תתחילו להבין שהחברים/ות האליטיסטים/ות שלכם לא ייעזור לכם בשעת צרה.
    תראו מה קורה באקדמיה, מדברים שלום וברגע האמת הם בורחים
    נדרשת מהפכה מזרחית על ידי מזרחים

  10. איציק

    ומבצעים מעקבים והטרדות כדי ליירט ולחסום
    מבעוד מועד כל צעיר מזרחי כריזמטי עם פוטנציאל מנהיגותי
    במטרה למנוע מהפיכה כזאת.

    השיטות מגוונות וכנראה כוללות בעיקר איסוף חומר אישי לשימוש
    מאוחר באופן מאיים,
    לדעתי, המיירטים\מתעללים הכי נמרצים ויצירתיים בשב"כ הם מזרחים בעצמם..

    המסקנה שלי היא להפסיק לשתף פעולה ולשרת ממסד שמכשיל ורודף אותך פוליטית.
    אפשר להצהיר בשלב ראשון על סירוב לעשות מילואים\להתגייס לצבא עד שלא תיחשף כל הפעילות החשאית שנעשית נגד מזרחים כל השנים מאחורי הקלעים!

    1. ג. אביבי

      כי אז סביר שלא היו נחטפים אלף תינוקות מהוריהם, כפי שעשו כאן העסקנים האשכנזים. גם סביר שלא היו מקרינים בקרינה קטלנית עשרות אלפי ילדים מרוקאים, כי אונר"א, מה לעשות, הוא לא ציוני ואפילו לא גזעני.

  11. ג. אביבי

    אני מקבל בשתי ידיים את הסיום: "אלו שסבורים שנחדל לתור אחר המנגנונים השונים שאחראיים על הפשעים החברתיים בישראל, טועים בהחלט."
    אלה שמאשימים כאן את התימנים בקונספירציה, למעשה מפלילים עדה שלמה, עדה של אנשים נורמטיביים, מציאותיים מאוד וצנועים למדי.
    בניגוד לתחושת הכותבים, אני לא חושב שיש כיום תהליך של התפכחות הציבור, בעיקר המזרחי, מהאמירות המשתיקות (כגון בשם האחדות והלאומיות הנשגבות).
    טוב עשו הכותבים שהתייחסו גם לפרשת הגזזת ולפרשת הדפו-פרוברה.
    צריך לחשוף עוד פרשיות מושתקות, כגון: שוד הרכוש הרב של העירקים ויוצאי צפון אפריקה שהגיעו לכאן בראשית ה50, שוד היודאיקות של התימנים, פרשות הנישול של מתיישבי כפר שלם, צפריה (התימנים), כינרת ועוד. בעיקר צריך לא להפסיק לחשוף את מנגנוני הניחשול, כפשי שבאו ובאים לידי ביטוי במדיניות האכלוס, בחלוקת משאבי הקרקע, באפליה במערכת החינוך ועוד.

    כל הכבוד!

  12. יהודה

    מדוע היו צריכות לקום כל כך הרבה ועדות אם הכל היה כשר? ישאל השואל אם הוקמו ועדות נוספות הרי זה מחמת הספקות שבהחלטת הועדה שקדמה לה, השכל הישר אומר שדוקא בידי ועדה מס 1 היה מצוי מירב החומר וכן מרחק הזמן מההתרחשויות היה קצר. אז מי מהועדות סרחה ומדוע? האם לא היה מקום למנות ועדה אשר תבדוק את מניעי הועדות אשר לא עשו מלכתן נאמנה?

  13. יאיר טיירי

    מיותר לעסוק בקשקשת,הזמן דוחק,לא נשארו עדויות חיות.
    יש לתבוע את המדינה במליירדי שקלים בגין רשלנות רפואית,העלמת מידע,רמאות ומסירת
    ילדים לאחר, ללא הסכמת המשפחה.