string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

דלות הפסיכולוגיזציה ושדים עיוורים

ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של "שדים עדתיים" מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי

ראינו כבר את הפרק השני בסידרה המסוקרת על פניו האמיתיות של השד העדתי לאמנון לוי. הציון שאני מעניק ל"גילויים" ול"התגלויות" השונות שלוי גילה וחווה הוא מספיק בקושי. המרואיינים והמרואיינות שלו הצילו את שני הפרקים מציון נמוך עוד יותר. למרואיינים שמורה זכות התמימות, זכות שאינה עומדת למראיין. זהו הסיכום שלי עד עתה. אולי זה ישתנה, תלוי. הסיבה לציון נמוך זה היא שאי אפשר להיות סומא מרצון, חסר רגישות חברתית מבחירה ועיוור ממניעים של אינטרס אישי, כל זאת לאורך שנים ארוכות, ולטעון שכעת, לפתע פתאום, אדם מתחיל לראות את האור. אני אומר זאת גם במיוחד לאור העובדה שכלי הניתוח העיקרי אשר הפעיל לוי עד כה להבנת המציאות החברתית בישראל הוא מכשיר פסיכולוגיסטי ("מה הרגשתי?" "מה חשת?" "מה פיספסתי?" "מה הסתרתי?"). פסיכולוגיזציה היא כלי דל להבנת מציאות של דיכוי, נישול, ניצול ושיסוי חברתיים. זה נכון לגבי כל מקום, גם לגבי החברה הישראלית. מאחר וזוהי רק מחצית העבודה העצמית והציבורית של לוי וישנם עוד שני פרקים, אמתין עם הציון הסופי. וכפי שרבים אומרים: רצוי מאוחר מאשר אף פעם לא, רצוי ייצוג חסר זה לעומת חוסר ייצוג וקבירת הדיון.

מעניין לראות ולאפיין את התגובות לשני הפרקים ששודרו עד היום. שתיים מהן מעניינות במיוחד: הראשונה היא דיאלוג בין חנוך מרמרי וסוניה אזולאי באתר "העין השביעית", השנייה היא מאמרו של בן דרור ימיני ב"מעריב". אתחיל מהסוף, בעיקר משום שיש מעט לומר על התובנה התרבותית של בן דרור ימיני. הוא מציע למזרחים לאמץ מודל הינדי של התנהגות אתנית  (מהגרים הינדים מצליחים) אל מול המודל המוסלמי (מהגרים מוסלמים נכשלים). לא אפרק את טיעוניו באשר להינדים ולמוסלמים באירופה ובאמריקה, אומר רק כי דרך ברורה להפרכתן של דעות "תרבותיות" שכאלה קשורה לאי-ההיסטוריות של הטיעון התרבותי ולפוליטיקה השמרנית המשתמעת מדבריו. אין תרבות מנותקת מנסיבות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות, אין תרבות ללא היסטוריה. למשל: קהילות של יהודים ממוצא מרוקאי, תוניסאי, תימני, עיראקי וסורי אשר ויתרו על מנעמי "סל הקליטה" של הציונות הארץ-ישראלית והמשיכו את דרכם לצרפת, לקנדה, לארצות הברית ולאוסטרליה ואשר פעלו ללא עזרת "המודל ההינדי", הצליחו לבסס קהילות פורחות בארצות "מערביות" אלה – "מערביות" לפחות כמו החברה הישראלו-אשכנזית המתאמצת להידמות להן כל כך.

במדעי החברה נהוג לומר כי זהויות תרבותיות מובנות חברתית. מכאן, המסקנה המתבקשת הינה שמזרחים ואשכנזים נוצרו. מכאן גם כי כישלונם הנוכחי של מזרחים אינו נובע מהתנייה תרבותית "שגויה" אלא ממציאות חברתית מכשילה, מנשלת ומנצלת. מזרחים נוצרו מיהודים אשר הגיעו ממרוקו, מתוניס, מתימן, מעיראק, מסוריה ועוד. גם אשכנזים נוצרו. שניהם – מזרחים ואשכנזים – נוצרו בישראל. המודל התרבותי של ימיני הוא שמיכה אינטלקטואלית קצרה ודקה. למרות מאמציו העילאיים, אין היא מכסה את ערוות הדיכוי, הניצול והשיסוי. גם אידיאולוגיית ה"אינטגרציה דרך חדר המיטות", כלומר יחסים בין מזרחים/ות ואשכנזים/ות והילדים ה"מעורבים", לא שינו ולא יכולים לשנות את מתאר הנוף של החווייה הישראלית. עדיף להיות אשכנזי על מזרחי בישראל. את זאת יודע כל ילד בגן (אולי חוץ מילדים תימנים שהתבגרו והפכו לעיתונאים מצליחים בישראל).

פרק שני ב"שד העדתי":

הדיאלוג בין סוניה אזולאי וחנוך מרמרי מעניין, אבל רחוק מאוד מלהיות ענייני. הטקסט הזה הוא כמו "ההבנה", "הגילוי" ו"ההתגלות" של אמנון לוי, אבל מהכיוון ההפוך. הבעיה קשורה בעיקר לגובה הטיסה של בני הזוג. עפיפון דיאלוג "המעורבים" לא מתרומם. ניתן היה לצפות משני עיתונאים מנוסים לפירות מוצלחים יותר. שניהם יודעים מהו דיון חברתי אשר אמור לנוע מעבר להיבטים פסיכולוגיים ואינדיווידואליים. שניהם יודעים, או לפחות אמורים היו לדעת, מהי דינמיקה של ניתוח כלכלי-פוליטי אודות חייהם האינדיווידואליים של פרטים. למרות כל זאת, הם לא עושים זאת ומסתגרים בגבולות החוויה האישית. כל שעשו השניים היה "להחזיר" לאמנון לוי כשהם משליכים עליו את בוץ ההצלחה והמאמץ האישי. אך בוץ ההצלחה נשאר בוץ. זוהי דוגמה בהירה לעליבותה של פילוסופיה פסיכולוגיסטית בניסיונה להבין מושגים כגון פריבילגיה פוליטית ותרבותית – מושג המשמש כמרכז מכונן ומארגן של החברה הישראלית. ישנן תובנות בפסיכולוגיה אישית, אך בדיאלוג ה"מעורבים" זכינו לקבל הבנה הטופחת לעצמה על שכם ההצלחה והמשתזפת לאורה של זחיחות אישית והאדרה עצמית.

באמצעות טיפוח תקוות הזיווג הגואל, דיאלוג הזוגות המעורבים מעיד על עצמו כי נכשל במשימתו העיקרית: הבנת עומק של הדינמיקה החברתית בישראל. עפיפון זה משולל דימיון סוציולוגי והיסטורי של המציאות. הוא קשור בטבורו אל המסלול האישי, אל החוויה המקומית, אל זחיחותה של אליטת קבוצות האיכות (הקב"א) הישראליות. "הטובים לטייס והטובות לטייסים" הינו המשך מתבקש של הזיווג הגאול המאדיר את "החברה האיכותיים" ואת האידיאל המזויף של "ההצלחה והמצליחנים" הישראליים.

מאחר ורבים/ות לא רוצים/ות לראות נכוחה את המצב החברתי בישראל, אין כל כך מה לומר להם/ן. לאלה הרואים/ות אך אינם/ן יכולים/ות או רוצים/ות להגר, אומר כי כל שנותר להם/ן לעשות הוא להפוך את מדרך כף הרגל (הקטן) שיש להם למנוף לפעולה אזרחית. למעשה, זו האפשרות היחידה שיש בידם/ן -לפעול מהיכן שהם/ן מצויים ובאופן הכי טוב שהם/ן יכולים/ת. מזה שנים רבות אני ממליץ על סירוב חברתי, סירוב לשתף פעולה עם שיטת הדיכוי, הניצול, השיסוי והאלימות האשכנזו-ישראלית. אין זה מאבק נגד "אפליה וקיפוח", זהו מאבק שהוא חלק אינטגרלי ממאבק למען זכויות אזרח וזכויות אנוש בישראל, מאבק לתיקונה האזרחי של החברה הישראלית. הסירוב לשתף פעולה עם משטר הדיכוי, הניצול וההשפלה השליט בישראל הוא הכלי היחיד שנותר לבודדים/ות ולקבוצות המבינות את המצב לאשורו.

משני הפרקים הראשונים עולה כי אמנון לוי עדיין רחוק מאוד מתובנה שכזו. אין הוא רואה או מסוגל להמשיג את הפריבילגיה האשכנזית ואת השפעותיה ההרסניות על החברה הישראלית. הוא עדיין מעריץ אשכנזים, ורחוק מאוד מהדרישה לשינוי המציאות באופן אזרחי ואנושי כך שאזרחיה של מדינת ישראל יוכלו לחיות כבעלי זכויות וחובות מלאים. מצב שכזה אמנון לוי עדיין לא מדמיין. הוא עדיין אפולוגטי על התחוורותו של הדיכוי. אולי בפרקים הבאים נראה משהו מהדרישה לשינוי פוליטי ואזרחי ולא נאלץ לצפות רק בדרישה להתאמות ותיקונים פסיכולוגיסטיים אישיים.

שפת השדים והרוחות

דימיון מציאות אחרת מתחיל בשינוי השפה. שם התוכנית של אמנון לוי, "השד העדתי", משקף את משקלו העצום של עולם המושגים ממנו הוא מגיע ועימו הוא מתווכח. שפת השדים והרוחות חייבת לפנות את מקומה לשפה ברורה של בחינת מציאות בכלים מתאימים להבנה מציאותית. מרכיבים הכרחיים בבחינה ברורה שכזו צריכים להיות מושגים של עכשוויות, היסטוריות, זכויות אזרח ואדם פוליטיות, תרבותיות וכלכליות, היבטים של דמוקרטיה ודמוגרפיה וכלכלה פוליטית המשתלבים האחד בשני לכדי מציאות בעלת תוכן, מהות וכיוון ומבוטאים באמצעות חוקים אזרחיים.

מזרחים ואשכנזים הם תוצרים עכשוויים של הכלכלה הפוליטית הישראלית והציונית. שניהם צברים. הקשר לארץ מוצא ההורים הוא קשר רלוונטי אך לא משמעותי. בשפה מחקרית אפשר לומר כי למרות הדעה הקדומה כי חסידות מביאות תינוקות לעולם, העובדה שישנם יותר תינוקות באזורים כפריים בהם מקננות יותר חסידות אינו הופך את החסידות לגורם סיבתי בלידתם של ילדים. יש קשר בין מוצא ומזרחיות ואשכנזיות, אך הקשר הזה אינו סיבתי. הדיבור על "אשכנזים" או "מזרחים" "טהורים" הוא טמטום סוציולוגי, היסטורי וביולוגי. גם אם בן דרור ימיני משתמש במושגים אלה במרכאות, הוא עדיין כותב שטויות סוציולוגיות והיסטוריות, שלא לומר גזעניות.

מזרחים ואשכנזים הינם מושגים היסטוריים, הקשורים בעבותות למציאות הנוכחית של החברה הישראלית. ההיסטוריה הישראלית היא היסטוריה של החלטות פוליטיות וחברתיות שבאמצעותה נבנתה פריבילגיה אשכנזית בישראל, שפירושה הענקת יתרון כלכלי, פוליטי, חברתי ותרבותי לסוג מסוים של התנהגויות ולמקבץ של מאפיינים חברתיים. מושג קבוצת האיכות (קב"א) בצה"ל מביא את המשמעויות הללו לידי ביטוי חד. ביטוי בולט אחר ועכשווי יותר של הפריבילגיה האשכנזית מופיע בצורה מזוככת במדיניות ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים הקיימות בארץ. לכל הרחבה בקיבוץ יש את ועדת הקבלה שלה, ומי שצריך לעבור מבחני "פילת" על מנת להתקבל למקום עבודה מבין במה מדובר.

kaba

יישובים קהילתיים מקנים כיום (והקנו ביתר שאת בעבר) למתקבל/ת הון המוזרם מקופת המדינה היישר אל חשבון הבנק הפרטי. האם חשבתם/ן פעם מהי העלות הכלכלית והרווח הפיננסי של "בן ממשיך" במושב? כמה כסף שווה "בן חוזר" לקיבוץ? את ערכם אפשר רק להעריך על פי מידת ההתנגדות שמגלים מושבים וקיבוצים לשינויים במעמדם המועדף ובכל ניסיון להצר את זכות היתר שלהם. כמה כסף שווה אידיאולוגיית הימין המקדשת את החיים ביישובים קהילתיים בשטחים הכבושים? מהו הרווח הכלכלי והמטריאלי לאדם ההופך לחלק מתנועת ההתיישבות "אמנה" של גוש אמונים? אלה הן רק דוגמאות לעכשוויות הפריבילגיה האשכנזית בישראל.

ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של שדים עדתיים מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות אשר חיסולה של מדינת הרווחה מציב בפני אזרחים בישראל. מיהם אלה אשר עשויים ליהנות מחידושה של מדינת הרווחה הישראלית? במשיחות מכחול רחבות ניתן לומר כי יהיו אלה חרדים, מזרחים, נשים וערבים. אך אלה הן קבוצות בעלות ייצוג חסר במעגלי קבלת ההחלטות הפוליטיות והכלכליות, ועל כן אין שום סיכוי שמדיניות רווחה אוניברסלית תתקבל על ידי מדינת ישראל. פירושה של מדינת רווחה עם מדיניות אוניברסלית הינו העברות הון מאלה שיש להם לידי אלה שאין להם באמצעות מנגנוני השקעה של המדינה. ישראל כמדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית לא תכיל מדיניות רווחה אוניברסלית לכל אזרחיה. אבל אמנון לוי לא ידבר על כך. הוא ימשיך לדבר על מחירה של פסיכולוגיית ההשתכנזות למשתכנז המתחיל.

זהות מזרחית ואשכנזית מצויות בתהליך היווצרות קבוע. מזרחים ואשכנזים נוצרים ברגע זה, והדיון בהם תורם להיווצרותם ומבהיר מי נגד מי ומה שייך למי. אך התרומה העיקרית להיווצרות זו מגיעה ממבנה הכלכלה הפוליטית הישראלית כיום ולאורך הזמן. ניתן לראות זאת במדיניות השפע הכלכלית המעדיפה את השטחים הכבושים ויושביהם, כאשר פעם הורעף שפע זה על קיבוצים ומושבים. נכון הוא כי אין מניעה ממי שמוגדר כמזרחי לחיות בשטחים הכבושים, אבל גם ביישובים הקהילתיים שבשטחים הכבושים תמצאו בעיקר את בני ובנות עקיבא. אלה הם אשכנזים חדשים. אלה הינם האחוד"לים (אשכנזי, חילוני, דתי לאומי) של ההווה הבאים במקום האחוס"לים (אשכנזי, חילוני, סוציאליסט ולאומי) של העבר.

מי שמנתק את המושגים אשכנזים ומזרחים מבעיות הדמוקרטיה של הדמוגרפיה הישראלית העכשווית, בעיקר עם צמצומה המספרי של העלית האשכנזית השלטת, מאבד מרכיב מרכזי של המתח החברתי בישראל. הדיון על הזוגות המעורבים הוא סוג של ניתוק והסחת דעת שכזו. בדרך כלל, אנשים נישאים על פי דפוסים של מעמד, דת, יוקרה, הון תרבותי וכלכלי. לעתים רחוקות מוצאת נסיכה "חיה" כבן זוג; לעתים רחוקות סינדרלה פוגשת את הפיה שהופכת אותה לנערצת ולמשאת לב של נסיכים. בדרך כלל, סיפורי בדים אלה נשארים בספרי הסיפורים לילדים/ות.

הדמוגרפיה של החברה הישראלית מאיימת על הדמוקרטיה שבה להיות אשכנזי זהו הישג אינטלקטואלי עם יתרון "איכותי". על רקע זה צריך להבין כיצד נוצרות קואליציות פוליטיות מעניינות של "אחים" כמו לפיד ובנט, ומופיעות יוזמות להעמקת המכשולים הפוליטיים בפני התארגנויות פוליטיות שאינן ממוסדות או קיימות. אין ספק כי הדמוקרטיה הישראלית הקיימת נלחמת בחירוף נפש ובחרון אף בדמוגרפיה העכשווית של ישראל. גם על כך אינני חושב שנשמע הארות במסגרת הסדרה על פניו האמיתיות של השד העדתי. לבטח נמשיך לבחון את הפסיכולוגיה של נשים עלומות הבוחרות סוג של זרע מוצלח מבנק הזרע.

קפיטליזם של חברים

פניו האמיתיות של השד העדתי לא חשפו בינתיים גם את האלימות הכלכלית המתנהלת כנגד רוב-רובה של החברה הישראלית. האם ייסוב הדיון בשאלה, מדוע אלימות מעמדית הינה קנה המידה היחיד להתקדמות חברתית בישראל? העובדה כי "התקדמות חברתית" הינה מוטיבציה המקובלת על "כולם" כנתון "טבעי", הופכת את ההתחרות לנוקשה ואכזרית ביותר. ה"קפיטליזם החזירי" בישראל המנוהל על פי עקרון ה"קפיטליזם של חברים" לא הובא עד כה לדיון לצורך הארת פניו האמיתיות של השד העדתי. האם לשד העדתי של אמנון לוי אין היבטים מעמדיים ברורים של עושר ועוני? כידוע, הנפגעים העיקריים מתחרות בלתי מרוסנת זו היו כל הזמן האנשים החלשים בחברה הישראלית. איתם נפגעו גם הערכים האוניברסלים של ערבות הדדית.

לבסוף, אחד המרכיבים של הנישול, הדיכוי והניצול של יהודים שאינם ממוצא אירופאי קשור למושג האזרחות הפגום שבישראל. מושג האזרחות הישראלי אינו מאפשר יחס שווה לאזרחים בגלל הטיעון הלאומי-דתי. מכיוון שכך, מפקידים את ה"הסדרים" ו"הסידורים" הפנימיים בין אזרחים בידיה של הפוליטיקה הישראלית. בתחום "ההסדרים" וה"סידורים" חסרי הקשרים שאינם מקושרים נכשלים. עולם הכישורים מעולם לא הצליח לגבור על עולם הקשרים בישראל – מערכת סבוכה של רשתות חברתיות שסיכוייהם של מזרחים/ת לשרוד או להצליח בהם הינם נמוכים עד לא קיימים. תעסוקות רצויות ונדרשות, מכרזים למשרות ממשלתיות, לחברות ביישובים קהילתיים חדשים, למשרות אקדמיות, ה"מוצרים" המובאים לשוק האפשרויות הישראלי – אלה מגיעים ל"שוק" רק לאחר שרוב הכרטיסים הרלוונטיים נמכרו, נתפסו או מולאו על ידי אנשים "מתאימים" שקיבלו את הידע הנחוץ באמצעות שיטה אישית של העברת אינפורמציה חיונית מפה לאוזן. הכלל הוא שאם אתה בשוק, סימן שהפסדת כבר את המקום, משום שעיקר החלוקה והבחירות נעשה לפני שההצגה החלה.

האזרחות הישראלית פגומה, אך פגמיה אינם כלליים כי אם מסייעים לחלק ופוגעים בחלק אחר. תיקון החברה הישראלית לכדי חברה אזרחית המגינה ומגוננת על אזרחיה מחייב את המזרחיזציה של המרחב הציבורי בישראל. בטענות מן הסוג הזה אני מניח שלא נחזה ולא נשמע בסדרה על פניו האמיתיות של השד העדתי לאמנון לוי.

שד3

לקריאה נוספת:

כל מקבצי הפרויקט "רכבת שדים – כותבים וכותבות בעקבות התוכנית של אמנון לוי"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שירה אוחיון

    המאמר הכי טוב שקראתי עד כה בעניין התכנית. לשתף ולהפיץ. חושף את ערוות המדכאים ומשת"פיהם המשתכנזים, שמעמדידים פנים כאילו לא ידעו כל הזמן הזה על קיומו של המאבק המזרחי הרדיקלי וכאילו שהתרחקו ממנו כמו מאש כדי לשמור על מעמדם כמשתפי פעולה עם הדיכוי

  2. דרור BDS

    This is sad and pathetic but maybe the academic Ella Habiba Shohat was right when she asked us to recognize Arab Jews as victims of Zionism as much as the Palestinians were. It is hard however, with the risk of generalization of course, to buy into their victimization for too long as they have by now endorsed wholeheartedly the formula that the more racist their anti-Arabism would be, the more Israeli they would become.

    רבי שמעון אומר:
    מנין אתה אומר, שכל המחטיא את חברו קשה מן ההורגו?
    שההורגו, בעולם הזה, יש לו חלק לעולם הבא.
    והמחטיאו, הורגו בעולם הזה ולעולם הבא.

    שתי אומות קדמו את ישראל בחרב, ושתים בעבירה.
    מצרים ואדומים קדמו בחרב.
    המצרים קדמו בחרב, שנאמר: אמר אויב ארדוף אשיג וגו' ( שמ' יט ט).
    ואדום, שנאמר: ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (במ' כ יח).

    ושתים בעבירה, מואבים ועמונים.
    על אלו שקדמו אותן בחרב, נאמר: לא תתעב אדומי וגו', לא תתעב מצרי (דב' כג ח).
    אבל אלו שקדמו אותן בעבירה להחטיא את ישראל, נאמר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' (שם שם ד).
    ובעולם הזה לא יצאו ידיהם, שנאמר: צרור את המדיינים.

    צרור את המדיינים מהו?
    אף על פי שכתבתי: כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום (שם כ י). לאלו לא תעשו כן, לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם (שם כג ז).

    מאיר עמור: "ההיסטוריה הישראלית היא היסטוריה של החלטות פוליטיות וחברתיות שבאמצעותה נבנתה פריבילגיה אשכנזית בישראל".
    רצונם של הערבים – יהודים, נוצרים ומוסלמים – לשרת בצבא הציוני הינה תוצאה טראגית הנובעת מנבזותו של הפרוייקט הציוני-אשכנזי לדורותיו. אלו שנלחמים בתופעה הבזוייה הזו מוכרזים כאויבים ומוצאים מכלל ישראל, ובמקרים מסוימים מוצאים אל מעבר לגבולות ישראל .
    מחקר של קרן אברהם מציג תוצאות לא מפתיעות כלל: ככל שהערבים אזרחי ישראל משכילים יותר (שנות לימוד, אקדמיה וכו'), כך נכונותם לשתף פעולה עם הציונים נמוכה יותר. המטרה הלא מוצהרת אך הברורה לכל אדם בעל מודעות פוליטית היא שהשלטון הישראלי, כלומר האליטה האשכנזית ומשת"פיה, מעוניינת בשימור הפערים בינה לבין כל השאר. מה שמפחיד אותם יותר מכל הם לא ה"טרוריסטים" אלא המשכילים. לכן לאחר 24 שעות מרגע שהתפרסמו מסמכי החזון הפלסטיניים הוציא ראש השב"כ דאז יובל דיסקין הצהרה ש"הערבים בישראל הם איום אסטרטגי".
    להיות יהודי בעל השכלה מסויימת ומעלה ולא לדעת את ההיסטוריה זו פריוילגיה, פריוילגיה שאמנון לוי נדרש לוותר עליה לדידם של מחברי מסמכי החזון הפלסטיניים, כמו גם לדידו של עמור. אלה המשחררים את הגיגיהם הגזעניים כלפי שוטרי מג"ב שלא זכו – בכוונת מכוון ובזדון – להשכלה לה זכו בעלי הפריוילגיות ימשיכו להתבסס על "מגיני זכויות אדם" כמו האגודה לזכויות האזרח ועל זהבה גלאון. מאמרו של עמור קורא לנו להפנות אצבע כלפי מי שאחראי לשימור מצב הפריוילגיות. בפוליטיקה חובה להזכיר גם את שמותיהם של הפושעים, לא רק את הפשעים.

    Can we find compassion for Israelis in 2013?
    Ilan Pappe
    http://electronicintifada.net/content/can-we-find-compassion-israelis-2013/12056

    1. ron

      send this to ilan pappe who is from the OTHER tivon. npt all ashkenazi anti-zionists worth a fuch. ipappe is an anti-mizrahi garbage.

      הורי הגיעו לישראל ב-22 למאי 1955. הם הגיעו מעיר קטנה במרוקו, בהרי האטלס הנמוך, 100 ק"מ מערבית למרקש. שם העיר הוא דמנט. אני נולדתי ב-19 לאוגוסט 1955 במעברת "חרובית." משם הגיעו למעברה של קריית טבעון. בשנת 1959 עברנו לדירת שיכון בקריית טבעון ברחוב "הגפן". הורי, שמעון ודינה עמור נפטרו בדירה שבה הם חיו את מרבית חייהם בישראל. בהתחלה הדירה היתה של 48 מ"ר (עברה הרחבה בשנת 1974 ל-68 מ"ר). שם גדלתי. בשנים הראשונות אבא שלי נטע עצים בחבל לכיש ובפורזדור ירושלים. קראו לזה "עבודות דחק". אחר כך, אבא שלי טאטא את הרחובות בטבעון. כל תשעה חודשים היו מפטרים אותו. למחרת היו לוקחים אותו לעבודה למחרת. כך חסכה עיריית המועצה המקומית קיריית טבעון את הפנסיה העלובה שאבא שלי יכול או אמור היה לקבל. יש לי שני אחים ושלוש אחיות. ביחד, תרמה המשפחה שלי למדינת ישראל 13וחצי שנות עבודה דרך השירות הצבאי (אני גם שירתתי בנוסף שלוש שנות קבע כקצין). לאבא שלי מעולם לא היתה פנסיה. עם פטירתו אמא שלי קיבלה כסף רק מביטוח לאומי וממבטחים. על חייה של אמא שלי סיפרתי כבר בעבר. אין צורך לחזור ולציין …

      1. דרור BDS

        שלח אתה לפפה מה שאתה רוצה. אני אצטט את מי שאני רוצה, החל מפפה ועד אחמדינג'ד. מה שיותר חשוב הוא לתת קישור ולשים את הדברים המצוטטים בין מרכאות. את הדברים הכתובים בעברית כתב מאיר עמור בדף הפייסבוק. ראוי לציין זאת.

        אחמדינג'אד: "אני מיידע אתכם, ואלוהים עדי, שסופה הרסנית עושה דרכה לעקור את בסיס הציונות".

  3. שרלי

    לומר שהאשכנזים בנו כאן מדינה מערבית ושהם מיצגים תרבות אירואפית זה כמו לומר שההיימיש מיצגים את התרבות של ארצות הברית.
    זו בדיחה נוספת של הדיון הזה.

    הרי האשכנזים נדחו מכל וכל ונדחים מכל וכל מהתרבות האירופית. הם באים ללמד את האירופאים מהי מערביות בכל מיני כנסים ורק מתוך אי נעימות הארופאים נותנים להם לדבר,אין להם מושג מה אומרים אחר כך מאחורי גבם ומה הם חושבים על המחקר במדעי החברה והרוח של מדינת ישראל. האירופאים רואים בישראל לכל היותר כמה ליצנים שמשחקים אותה מערביים בפרובינציה נידחת בערבות אוקראינה. לא יותר מזה.

    האשכנזים חוסלו באירופה ונודו באירופה והיו שם התחתית של התחתית. הנסיון שלהם להתקבל לחברה המערבית בתחילת המאה העשרים נחל כישלון חרוץ, וכל המילים לא יצליחו לכסות את הערווה הזאת.

    קורבנות של אירופה כן, אבל אירופאים? הצחקת אותי

    1. שאול סלע

      בין 1974 ל 1977 שידר הערוץ הראשון את התכנית "שרתי לך ארצי" בהנחיית דן אלמגור ו"על הדשא" בהנחיית אליהו הכהן. שתי התכניות עסקו בשירים שהושרו ונכתבו בארץ ישראל מראשית ההתישבות עד קום המדינה. התכניות כללו את ספוריהם של בני העליה השניה והשלישית כאשר בעין סיפור לסיפור בוצעו שירים מאותה תקופה. שירים אלה בתוספת שירי הפלמח הם הצד של "הזמר העברי" שמבוסס על האתוס הציוני.

      בשנת 1981 שודרה הסדרה עמוד האש שעסקה בתולדות הציונות וזכתה לאחוזי צפייה גבוהים מאוד. הסדרה שיצר יגאל לוסין ייצגה באופן חד צדדי את הנרטיב הציוני.

      בשנת 1979, טרם הקרנת הסדרה, הקימה ויקי שירן תנועה בשם "ציונות למען שוויון", בה היו חברים גם סמי סמוחה ודניאל בן סימון, שנלחמה נגד היעדר יצוג הולם של המזרחים ב"עמוד האש". התנועה, ש"שמה לה למטרה ללחום בכל דרך חוקית נגד הקרנת תוכנית הטלוויזיה 'עמוד האש'".

      מידי כמה שנים קופץ יגאל לוסין ומספר שלמזרחים לא היה חלק בהקמת המדינה ובפעם האחרונה הוא קיבל תשובה שטוב שכך. אורטל בן דיין אמרה ב שלוש מילים ציונות היא פיח'סה.

      שתי הסדרות האלה יצאו במארזים חגיגיים ואמורות להיות הגרעין של "התרבות והיצירה האשכנזית". מידי פעם אני מוציא ברשת פשקווילים נגד התועבות האלה ומסתבר שכמעט אף אחד לא יודע על מה שאני מדבר

    2. אברהם

      לאשכנזים לא היתה תרבות אירופאית. הם אימצו את התרבות הגרמנית, הפולנית וכדומה. תלוי מאיזו מדינה הגיעו. למזרחים לעומת זאת היתה תרבותה עשירה מאוד אבל האשכנזים ידעו למגר אותה עד דק.

      1. שאול סלע

        הרשת מפוצצת במקאמים עיראקים,מוסיקה אנדלוסית,פיירוז,מרסל ח'ליף,אמנות העוד בתימן ובמזרח. חובה בכל בית הספר שיצא במוסד ביאליק על טהא חוסיין.

        וזה על קצה המזלג

      2. נטליה

        במחילה, מדובר בשטויות. היידיש, יצירה של התרבות היהודית, היא בת אלף שנים. הסידור האשכנזי. הספרות הרבנית. החסידות – הבעש"ט, רבי נחמן. אלו יצירות תרבות מזהירות. גם לספרות ההשכלה ולספרות העברית של תחילת המאה היו הישגים. למה סתם להשמיץ בלי לדעת?

        1. שרלי

          תקח כפר קטן באוקראינה ותגיד שזו תרבות מערבית, יכול להיות, גם קיבוץ בצפון זו תרבות ישראלית, אבל זאת לא התרבות המערבית כפי שמנסים לצייר. מעטים הם האשכנזים שהגיעו מערים מרכזיות באירופה.

    3. נטליה

      שרלי, מהדברים שלך נושבת ארומה של סיפוק ממה שקרה ליהודים באירופה, וזה קצת, ובכן, מגעיל.

      1. שרלי

        נטליה

        הפוסל במומו פוסל.

        אלה רק עובדות היסטוריות.

        אם את בחרדה על כל מה שאומרים יש פסיכולוגים אשכנזיים שיטופלו בך

        1. נטליה

          ארומה יש, מה לעשות.

  4. כפיר אזולאי

    דווקא ההתנגדות של השמאל, שרובו ככולו אשכנזי, עשיר ומבוס, להתנחלויות, נובע בגלל שהן ההזדמנות של קבוצות מדוכאות להשתחרר מהדיכוי. מי גר במעלה אדומים? אריאל? ביתר עילית. גבעת זאב? עינב? קריית ארבע? מזרחים, רוסים וחרדים. קבוצות השוליים שפשוט מסרבות להמשך הבינאריה שכונת התקווה\נווה אביבים או קטמונים\רחביה.. זה מה שמוציא את השמאל מדעתו. העצמאות של הקבוצות הללו לקבוע את גורלן בלי לשאול אותו. בגלל זה הלחץ של השמאל לפינוי בכל מחיר ובלי קשר לתרומתו לשקט ושלום או זכויות הפלסטינים (עיינו ערך ההתנתקות)

    1. דרור BDS

      גיבוב על התנחלויות?
      הבה נשווה בין דברי עמור על ההתנחלויות, בהקשרם לשאר המאמר, לבין דבריך שלך על ההתנחלויות. כך תוכל בקלות להיווכח כי גישתך מוטעית.

      שואל מאיר עמור: "מהו הרווח הכלכלי והמטריאלי לאדם ההופך לחלק מתנועת ההתיישבות "אמנה" של גוש אמונים"?
      תשובתך: "קבוצות השוליים שפשוט מסרבות להמשך הבינאריה שכונת התקווה\נווה אביבים או קטמונים\רחביה… העצמאות של הקבוצות הללו לקבוע את גורלן בלי לשאול אותו [את מה שמכונה השמאל האשכנזי]".

      סירובם של מה שאתה מכנה קבוצות השוליים להמשך הבינאריה הוא מבורך. לפורענות הציונית בכלל, ובכל הנוגע לחלוקת הקרקעות לאחר שנשדדו מבעליהן החוקיים בפרט, יש לסרב. מאמרה של אדריאנה קמפ, "שליטה מדינתית והתנגדות בספר הישראלי", העוסק במאבקם של עולים חדשים ('מהגרים' בלשון הקובץ), מזרחים ברובם, בראשית ימי המדינה הציונית-אשכנזית כנגד הפנייתם לישובי ספר, מתאר את תחילתו של הסירוב לפורענות. קמפ מציבה את נטישת ישובי הספר בקטגוריה של 'התנגדות אזרחית' ומאתגרת בכך את החלוקה בין התנגדות להסכמה.
      כך עושה גם עמור במאמרו זה, כשקובע כי "התרומה העיקרית להיווצרות זו [של הפורענות הציונית – דרור] מגיעה ממבנה הכלכלה הפוליטית הישראלית כיום ולאורך הזמן. ניתן לראות זאת במדיניות השפע הכלכלית המעדיפה את השטחים הכבושים ויושביהם, כאשר פעם הורעף שפע זה על קיבוצים ומושבים".

      מי מרוויח ממדיניות השפע הכלכלית המעדיפה את השטחים הכבושים ויושביהם? מה מרוויח אותו גורם המעדיף וגו'? האם אלו הם קבוצות השוליים, כפי שאתה טוען, המרוויחים לכאורה את עצמאותן לכאורה לקבוע את גורלן, או אולי גורם אחר הניזון מעצם קיומו של הסכסוך הציוני-פלסטיני?
      ממשיך עמור: "נכון הוא כי אין מניעה ממי שמוגדר כמזרחי לחיות בשטחים הכבושים, אבל גם ביישובים הקהילתיים שבשטחים הכבושים תמצאו בעיקר את בני ובנות עקיבא. אלה הם אשכנזים חדשים".

      קבוצות השוליים אינן מרוויחות דבר מלבד הפיכתן מעבד החצר לעבד הבית. הם אמנם מרוויחות רווחה כלכלית מדומה לעומת אלו שנשארו ביישובי הספר או בשכונת התקווה, אך זוהי נדיבות אשכנזית של גנב, גם הוא אשכנזי. כמו סוחרי קוקאין, גם אלה יישדלו את המשתמשים להשתמש בחומר, בהתחלה אפילו בחינם, אבל הם לעולם לא ישתמשו בו בעצמם. לעצמם הם שומרים את הלבן האמיתי, הפסגות הלבנות המסודרות שורות שורות מעל שכם ומעל חברון, להנאתם של הפורעים הלבנים – החל מסוחרי נשק ודמים ועד לאחרוני הפוגרומיסטים. אלה הם האשכנזים החדשים. http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1295665

      בא יהודה שנהב, אנטיתזה למה שמכונה השמאל האשכנזי, וחושף את אותו שמאל במלוא ערוותו. בספרו תוכל למצוא חומר רב על מה שמכונה הקו הירוק אותו צורך השמאל האשכנזי: "זמן הקו הירוק מגדיר תורת מוסר שלפיה ישראל בגבולות 67 הייתה דמוקרטיה מוסרית וצודקת. תורת מוסר פוליטית זו מאפשרת לעכל את העיוותים המוסריים והפוליטיים שנוצרו במרחב הקו הירוק עד 67, ולגבש סדר יום המעתיק את השאלות המוסריות מתוך תחומי הקו הירוק אל מחוצה להם" (עמ' 27).
      אלה אמנם נהנו מהזיותיהם, עד שאחד מסוחרי הנשק והדמים הודיע להם באוקטובר 2000 כי אין חומר ("בלגנים אל תשאל, יש עיכובים אח שלי, כל זה אינו משל ולא חלום,זה נכון כאור בצהריים, כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר אז מחרתיים").

      אבל, כפי שקובע רועי חסן במאמר ממול, כל זה לא רלוונטי. ההגמוניה הלבנה איבדה מהרלוונטיות שלה עבור השיח המזרחי. נותר להציל את מי שראוי להנצל:
      "זכויות המבוססות על אלימות ואפרטהייד אינן יכולות להיות מובטחות לאורך זמן. הלקח של ההיסטוריה הבינלאומית הוא שמדינה כזו תובס או תביס את עצמה. ישראל עלולה למצוא עצמה ביום מן הימים בעיצומו של מהפך פוליטי כזה שהתרחש בדרום אפריקה או בזימבבואה, ובמרחץ דמים שילווה בחרם בינלאומי. באלימות כזו יהיה קשה לעצב שיח על זכויות, ובמיוחד זכויות יהודים, שעלולות להיות, למרבה הצער, תמונת מראה של זכויות הפלסטינים כיום". (עמ' 148).

      הלחץ של השמאל לפינוי בכל מחיר ובלי קשר לתרומתו לשקט ושלום או זכויות הפלסטינים (עיינו ערך ההתנתקות) ראוי לכל היותר לבוז, ולכל הפחות להצהרה כי ההגמוניה הלבנה, גם במה שמכונה שמאל, איבדה מהרלוונטיות שלה עבור השיח המזרחי. מוסיף שנהב:
      "בעיית 48 ניצבת בפתח. במסקנה הזו מחזיקים הן השמאל והן הימין הרדיקלי בישראל. השידרה הליברלית בישראל תיאלץ לבחור אם לדבוק במשטר ההכחשה, והבחירה תהיה קשה, בין היתר מכיוון שמשטר הפריוילגיות שלה ניזון מן הזמן של הקו הירוק. השמאל הליברלי עלול להיהפך, למגינת לבו לריאקציונרי. התובנה הזו כבר קיימת בשיח הביקורתי ביחס לכלכלה הפוליטית. אני מבקש לסמן זאת גם לגבי הפוליטיקה, החברה והתרבות של השיח הליברלי. חזרה ל48 תשנה את המפה הפוליטית של ישראל מן היסוד. שינוי זה יכלול מחנה "פוסט ציוני" הכולל נציגים מן השמאל הרדיקלי ושל הזרם הדמוקרטי מקרב המתנחלים. במפה פוליטית זו, חלק ממפלגות השמאל והמרכז הציוני ייהפכו לימין אנטי רפורמיסטי". (עמ' 148)

      מומלץ לעזוב כמה שיותר מהר את מה שמוציא את השמאל האשכנזי מדעתו. זה לא רלוונטי. חריצת לשון ושמחה לאיד אינם מובילים לשוויון אזרחי בין כל התושבים מהים עד לנהר. כשאני שמעתי לראשונה (לא גרתי אז במדינה הציונית ולא הייתי מעודכן כלל במה שקורה כאן) על מה שמכונה ההתנתקות הזהרתי את אותם אשכנזים מממטרתו האמיתית של רוצח ההמונים: לרצוח המונים מבלי שיושביה היהודים של גוש קטיף יפריעו לכך. שמחה לאיד על פינוי אדם מביתו אינה יכולה להחשב כשמאל. הצעתו של שנהב, ושל השמאל כולו, לשוויון אזרחי מלא בין הנהר לים ראוייה להקרא שמאל. נכון להיום זהו שמאל מזרחי, זהו שמאל פלסטיני, זהו שמאל אזרחי.

      הנח לויכוח המטופש עם מה שמכונה השמאל האשכנזי. זהו ויכוח מדומיין היות ולא קיים שמאל אשכנזי. הויכוח שלך צריך להתקיים עם השמאל המזרחי. אדרבא, הצטרף לחוטובלי לדיון על הדמוקרטיה הרצוייה בין הים לנהר. עמדותיה רחוקות מעמדותיי, אך הדיון עימה הוא היחידי הרלוונטי.

    2. מאיר עמור

      כפיר, אתה לא מגלה שום דבר חדש. אתה פשוט לא קורא במספיק עיון מדוקדק את שכתבתי. ביישובים העירוניים של ההתיישבות בשטחים הכבושים יש הרבה: מזרחים, רוסים, אתיופים וחרדים. אין ספק. אני דיברתי על יישובים קהילתיים בשטחים הכבושים. שם, זה מועדון אקסקלוסיבי כמעט אך ורק של בני ובנות עקיבא (הם גם מוכנים לקבל חילוניים ימניים קיצוניים או "יהודים טובים" מארצות הברית או ארצות אנגלו-סכסיות אחרות). צריך לדקדק בקריאה. העובדה שישנן קבוצות חלשות שנהנות מהפניית המשאבים לכיבוש אינה מעידה על יוזמה ומודעות פוליטית מצידן. יתכן שזה רק מה שזה: ניסון לשיפור תנאי החיים היכן שמחלקים כסף כמעט במתנה. צריך לשאול את מחלקי הכסף הציבורי לידיים פרטיות מדוע הם עושים זאת. מדוע הם עשו זאת בעבר ומדוע יש כל כך מעט התמרמרות על כך שהם מפנים כל כך הרבה כסף ציבורי לכיסים פרטיים. מבחינה תיאורטית נכתב על זה כבר די הרבה. הנרי רוזנפלד ושולמית כרמי כתבו מאמר בסוף שנות ה-60 על "מעמד בינוני תוצר המדינה." התובנה התיאורטית הזו צריכה לשנות את הגישה להבנת הקפיטליזם הישראלי. על זה, כפיר יש לנו כבר ויכוח ישן. כנראה שגם לא פתור. חוץ מזה, דיאלוג לא מממשים דרך קללות על גיבוב. שבת שלום.

      1. כפיר כהן

        מאיר, בבקשה אל תבלבל אותי עם כפיר אזואלי שכתב את הפוסט אליו התייחסת למעלה.

    3. דרור BDS

      מוסיף אורי אופיר (מאבק הדיור הציבורי, דמוקרטיה או מרד):
      "הנקודה העקרונית היא זו: לא משנים את החברה על-ידי התנחלות. לא משנים יחסים חברתיים בעזרת אשליות על התחלה חדשה. ההתחלה החדשה היא בדיוק לב מדיניות הממסד הציוני: למחוק ולהעביר כל הזמן, לפנות ולבנות. להזיז אנשים ולהחליף אותם ב"אנשים איכותיים" במקום לשקם את החברה. שינוי חברתי מצריך בדיוק להפסיק להתנחל, להתיישב, "להתחיל במקום חדש" (תמיד על הגב של אנשים שנמצאים שם).

      הדרישה העמוקה של נפגעי הדיור הציבורי, של מי שמשלמים את מחיר ההדרה והעוני, ההזנחה המאורגנת והדריסה של זכויות חברתיות היא לא להפוך למתנחלים – לא בגליל, לא בנגב, לא בגדה המערבית, בשום מקום. הדרישה היא לחיות חיים של כבוד ורווחה במקום שבו אנשים חיים; לא למחוק את המירקם החברתי אלא לשקם אותו, לא להרוס שכונות או להציע לעבור החוצה אלא לאפשר לחיות עם השכנות והשכנים והמשפחה והחברים – ולא להפוך לגרעין התיישבות.

      די, מספיק: שנים שמחאה החברתית מעוקרת על-ידי פינוי-בינוי, על ידי העברת אנשים במקום, על ידי תהליכי התנחלות והתיישבות. מספיק. אפשר לשבת, להפסיק להתיישב. להסתכל מסביב על האנשים שמשלמים את מחיר המשטר הזה – ולהושיט להם יד".
      https://www.facebook.com/uri.ophir/posts/619569864741599

  5. שטרודל וינאי

    כך טוען כותב המאמר. יפה וכנראה גם נכון. אבל הנה שאלה רטורית- על מה ויתרו המזרחים החיים בגלות לוס אנג'לס, קנדה ודרום אמריקה? האם הם לא ויתרו על הזהות היהודית ערבית שלהם, לטובת הדרישות של "כור ההיתוך" שמקובלות גם בארצות אלה, ולא רק בישראל?. המחיר שדרשו הציונים האשכנזים הרשעים להשתלבות חברתית הוא לא שונה בהרבה מהמחיר שדורשים האמריקנים, הקנדים או כל עם אחר. יצא לי להכיר יהודים אנגלים ממוצא מזרחי. הם יותר "משתכנזים" מכל ציון אמיר או אמנון לוי. לרובם אין להם מושג ירוק לגבי העושר התרבותי שמהם הם באו, למעט קצת פולקלור ואנקדוטות היסטוריות משפחתיות. האם היית מייעץ למזרחים בישראל לנהוג כמוהם, ואולי ככה לפתור את בעיית השד העדתי?
    עוד בעיה בטיעון הזה קשור לאיזה סוג אוכלוסיה היגר לאנגליה, צרפת וארה"ב ואיזה הגיע לארץ. למערב הגיעו המשכילים, המסודרים, אלה שיכלו להרשות לעצמם. לארץ, מן הסתם רוב האוכלוסיה הגיעה מטעמים ציוניים ו/או דתיים, לא כלכליים, וגם אם כן הגיעו אנשים מבוססים, תוך כמה שנים התייאשו מהמצב (וצריך לזכור: ב- בשנות ה- 50 כולם סבלו מהצנע, לא רק מזרחים) ועברו למקומות עם רמת חיים יותר טובה. אז אולי המזרחים בארצות המערב נקלטו יותר טוב מכיוון שמראש היו להם נתוני פתיחה יותר טובים? עוד נקודה למחשבה.

    1. יאיר

      בתגובה של מר שטרודל אנחנו פוגשים אבחנה חדה ולוגיקה למופת. כן, המזרחים בלונדון ופריס "ויתרו" על זהותם ואלה שבישראל לא, ולכן אלה הצליחו ואלה נתקעו. כי כידוע, המזרחים בישראל התעקשו להגיע לירוחם ולקרית שמונה, לא לתל אביב. סירבו כשהציעו להם תיכון עיוני ודרשו רק ללכת למקצועי. הפכו את השולחן כשבצבא קבעו להם קב"א גבוה. ואילו קרוביהם בפריס, אלה בתבונה רבה התיישבו במטרופילטן, ולכן הצליחו. איזה צעד מבריק. איך לא חשבו על זה המרוקאים שהלכו למעברות. ואכן, המזרחים של היום "שימרו" את זהותם – איך בדיוק? במה בדיוק? קראת בכלל את מה שכתב עמור למעלה? אתה רוצה שהוא יסביר שוב שמזרחי זה קטגוריה צברית?

      ערבוב דומה בין סיבה למסובב הוא העובדה שבמערב המזרחים משכילים, לכן, מן הסתם היו משכילים עוד לפני כן, לכן, מן הסתם לישראל הגיעו הלא-משכילים, לכן, מש"ל.

      1. שטרודל וינאי

        מכיוון שמסתבר שאף אתה לא טורח לקרוא את הכתוב שלפניך, כי כשדיברתי על ויתור זהות השתמשתי במונח יהודי -ערבי, לא מזרחי, כי אכן כפי שצוין בכתבה, המונח מזרחי הינו ייחודי לא"י.
        מעניין שדווקא בפריז השתמשת בתור דוגמא. אותה פריז, שבפריפריה שלה נמצאים שיכוני דיור ציבורי שברובם מאוכלסים על ידי מהגרים צפון אפריקאים ואפריקאים, שטוענים שהם מודרים ומופלים באופן ממסדי. מסתבר שלאו דווקא אוהבים צפון אפריקנים בפריז. איך חמקו אנשי הקהילה היהודית הצפון אפריקאית מגורל זה של חיים בגטאות מטרופוליטניים חסרי תקווה, שאינם שונים באופן מהותי מהחיים בשדרות או קריית שמונה? זו שאלה טובה שגם אתה, וגם כותב המאמר לא ממש מצליחים לענות עליה.
        ולקריית שמונה ולירוחם הגיעו המזרחים בגלל הדיור המסובסד. תמריץ, שככל שידוע לי לא הוצע למהגרים מארצות ערב ואסיה בארצות אחרות. אם הם השתקעו במרכז פריס, או כל עיר גדולה אחרת, הרי שהצליחו להגיע לשם בכוחות עצמם, ולא בזכות הנדיבות של המדינות הקולטות אותם. סביר להניח שהיה להם הון תחילתי מספק לעשות כן, בניגוד למזרחים שנתקעו בעיירות הפיתוח. אין ספק שההחלטה לשים אותם שם היתה אומללה. אף אחד לא מתווכח על כך, ואף לא טענתי אחרת.
        ואגב גם המשפחה שלי הגיעה חסרת כל וחסרת השכלה וכישורים לארץ מאירופה. ושיכנו אותם עם המזרחים, במעברת בית מזמיל. ואיכשהו הם הסתדרו, עד שנמאס לסבא שלי מהחיים פה והוא היגר לארץ דוברת אנגלית. כך שסיפורים של כמה קשה היה פה בשנות ה- 50 שמעתי גם אני ממשפחתי, והם אשכנזים למהדרין. לא הכל היה קונספירציה אחת גדולה לדפוק את המזרחים. דפקו פה יפה את כלל העולים.

        1. יאיר

          שטרודל, השאלה למה יהודים צפון אפריקאים הצליחו יותר ממוסלמים צפון אפריקאים בצרפת היא שאלה מעניינת, ויש מגוון סיבות. אבל זו לא השאלה שאתה שאלת. השאלה היא למה יהודים צפון אפריקאים הצליחו בפריז יותר מאשר בירושלים. ההשוואה היא בין יהודיה ממרוקו בישראל ובצרפת.. סיפקת שני הסברים. הראשון שהם "ויתרו על זהותם". השני "שהם היו משכילים מלפני כן". הראשון מגוחך. השני מפוקפק. תביא נתונים או איזשהי אסמכתא לכך ואז נדבר. עד אז, התשובה שפסח עליהם "מיזוג גלויות" בגרסתו הישראלית, היא המשכנעת ביותר.

  6. אזיאת

    אני לא מבין מאיפה הבאת את זה ?

    "האשכנזים חוסלו באירופה ונודו באירופה והיו שם התחתית של התחתית. הניסיון
    שלהם להתקבל לחברה המערבית בתחילת המאה העשרים נחל כישלון חרוץ, וכל
    המילים לא יצליחו לכסות את הערווה הזאת."

    למקרא הדברים הללו מתהפכים בקברם פרויד, איינשטיין, מרקס, שאגאל,
    וון-נויימן, בוהר, היינה, קפקא, בשביס-זינגר, מנדלסון, שנברג, מאהלר ורבים
    וטובים אחרים. היהודים באירופה היו דווקא אליטה תרבותית (ודומני שאותו דבר
    גם היהודים הערבים בארצות שלהם). אחת הטענות האנטישמיות הנפוצות הייתה
    שמספרם של היהודים באוניברסיטאות גדול מדי ביחס למספרם בכלל האוכלוסייה.
    אותו טיעון הועלה גם בהקשרים כלכליים. אם כבר נחשבו ל-"תחתית של התחתית"
    אז זה רק ע"י נאצים ופשיסטים למיניהם.

    אמנם נכון הוא שהאשכנזים הישראלים לא מייצגים תרבות אירופאית (אם כבר חוסר
    תרבות), מלבד אולי "בראש" שלהם. לצערי הרב את החלק הטוב של התרבות
    האירופאית השליכו האשכנזים הישראלים לפח. אבל לבוא ולומר שהיהודים באירופה
    היו התחתית של התחתית גובל או בבורות או בחוסר יושר אינטלקטואלי!

    המאבק הצודק של המזרחיים לעצמאות ושוויון לא יתרם מזריקת רפש על אחרים.

    1. עמית

      הנקודה החשובה באמת בנוגע לאשכנזים ואירופה נוגעת לעניין אחר. בישראל של ימינו נוצרה זהות בין "אשכנזי" לבין "מערבי", בעוד שאין לזה שום בסיס היסטורי אמיתי. כמעט כל יהדות אשכנז שהגיעה לארץ הגיעה ממזרח אירופה, והתרבות שלה לא הייתה "מערבית" בשום מובן ודרך, היא הייתה מזרח-אירופאית. ההבחנה הזאת חשובה כשבאים לדבר על ישראל של ימינו; התרבות ההגמונית בארץ היא לא התרבות ה"אשכנזית", ששכוחה לה אי שם בתהום הנשייה ובגטאות החרדים, אלא התרבות המערבית-אמריקאית, שבאופן היסטורי לא היו שותפים לה לא האשכנזים ולא המזרחים שהגיעו ארצה. למעשה יהודי המגרב שהגיעו ארצה נחשפו לתרבות המערב-אירופאית בצורה הרבה יותר ישירה מאשר רוב יהודי אשכנז שהגיעו הנה. לכן כל הדיבורים על "השתכנזות" הם בעיקר עורבא ופרחא; אין בארץ תהליך השתכנזות של מזרחים, יש תהליך התמערבות ואמריקנזציה של המזרחים והאשכנזים כאחד.

      אגב, אזיאת, אני מניח שכאשר אתה מתייחס לפלסטינים אתה קורא להם בשם שהם מגדירים את עצמם (כלומר, "פלסטינים"), ולא, נניח, "ערביי ארץ ישראל", כמו שרבים בימין מעדיפים לקרוא להם. למה לנקוט בסטנדרט שונה בנוגע ליהודי המזרח ולכפות מושגים וזהויות שזרים לרוב רובם המוחלט (ערביות)?

      1. נטליה

        אני מסכימה עם עמית (לראשונה)! זו התגובה הכי אינטליגנטית פה.

        1. שאול סלע

          גם מזרחים וגם אשכנזים רוצים דירה,אוטו,סמרטפון נסיעות לחוץ לארץ מקדונלד. זה בצד החומרי

          ומה הצד הרוחני ? אני יודע מה קורה אצלי כמזרחי

          פיוט,משה חבושה ,עובדיה יהודה פתיה זה בא מהצד הדתי. מהצד הלא דתי מקאמים עיראקים שהם מוסיקה ברמה גבוהה מאוד,פיירוז,מרסל ח'ליף וצלילי העוד. אחר כך פונים לצד האוניברסלי באך,הנדל,מוצרט ,בטהובן ,ויולדי וכמובן ספרות מתורגמת

          לאן פונה אשכנזי

          לעמוד האש ? להיי הג'יפ ?

          1. שי אילן

            שאול סלע יקר. את "היי הג'יפ" שרה שושנה דמארי. אבל זה לא העניין. אני יכול להפציץ אותך בשמות של נכסי תרבות אליהם "פונה אשכנזי", למרות הגיחוך האפיסטמולוגי שבעצם ההגדרה (מה זה "פונה אשכנזי"? מתי הוא "פונה"? כשה"אשכנזי" נדלק אצלו? כשהוא מחליט שעכשיו הוא "באשכנזיות" שלו? מה קורה למי שמעורב? האם הוא "פונה לשני הכיוונים"? מה קורה כשזה סימולטני? האם הוא נאלץ להתפצל? לבצע סלקציה פנימית, בבחינת "ימין לשירת הבקשות, שמאל לכלייזמר?) ואולי אני בכל זאת אפנה אותך לכמה דברים: געבירטיג, מאנגער, דער ניסתר, שלום אש, שלום עליכם, הבעש"ט, רבי מנחם מנדל מקוצק, מוזיקת כלייזמרים ישנה, מוזיקת כלייזמר עכשווית, כלייזמר אוונגארד (תעשה חיפוש, תתחיל בג'ון זורן) יוסל'ה רוזנבלט, שמואל מלאבסקי הגדול ומשפחתו. שאני אמשיך? גבריאל פרייל, גלאטשטיין, מאני לייב, לייעלעס, לייוויק, סוצקבר. אוקיי, ואז, אחרי שסעדתי את ליבי ומילאתי את בני מעי בגפילטע פיש ולוקשאלעך, אני מזדמן לארוחה בצד המזרחי של המשפחה, ובעקבות עוגיית מדלן בדמות חאשווה עסיסית נדלק לי המזרחי ואז אני "פונה" לעובדיה יהודה פתיה ולדוד מנחם ולמוריס אל מדיוני, ליאור אלמליח, עבד אל ואהאב, פיירוז, עבד אל חלים חאפז, ישראל נג'ארה, יהודה בורלא וכדומה. אז מה הלאה? נריב על יהודה הלוי ואבן גבירול, כי אחרי גירוש ספרד חלק מהצאצאים של אמני תור הזהב הגיע למזרח אירופה? נריב על הרמב"ם כי גם אשכנזים לומדים אותו? מה זה הקטע הזה של לזלזל בנכסי התרבות של אדם אחר? לקבוע שאין לו תרבות בכלל? זו פשוט גסות רוח, וראויה לזלזול המשתמע מדברי לעיל.

          2. שאול סלע

            מה שציינת זה גם שלי

            [..] געבירטיג, מאנגער, דער ניסתר, שלום אש, שלום עליכם, הבעש"ט, רבי מנחם מנדל מקוצק, מוזיקת כלייזמרים ישנה, מוזיקת כלייזמר עכשווית, כלייזמר אוונגארד (תעשה חיפוש, תתחיל בג'ון זורן) יוסל'ה רוזנבלט, שמואל מלאבסקי הגדול ומשפחתו. שאני אמשיך? גבריאל פרייל, גלאטשטיין, מאני לייב, לייעלעס, לייוויק, סוצקבר. [..]

            מה שלא שלי זה עמוד האש של יגאל לוסין ,והיהודי החדש של הציונות שמיוצג בשרתי לך ארצי

    2. אברהם

      כל שמות המשכילים היהודים שהזכרת היו אנשים חילוניים.היהדות שלהם לא היתה סממן מייצג שלהם פרט אולי לבשביס זינגר. כל היתר היו חילוניים וחלק אף אתאיסטים כך שקשה להאשימם בהיותם יהודים.

      1. שרלי

        היהודים של אירופה, אלה הנקראים התרבות היהודו-נוצרית, הם יהודים שהיו בתהליך של הפיכתם לנוצרים, כך נוצר הרעיון הזה של תרבות יהודו-נוצרית. מהלר התנצר ממש, אחרים לא הם אלא צאצאיהם. הדור השלישי כבר בכלל לא יהודי.

        גם ככה זה תהליך מאוד קצר שנמשך מאה חמישים שנה. ומדובר במיעוט שבמיעוט של יהודים אשכנזים או מה שנקרא יהודים אשכנזים בישראל. כמו בישראל כלפי מזרחים ברוב מדינות האשכנזים, פולין ורוסיה, הלימוד באוניברסיטה היה אסור עד תחילת אמצע המאה העשרים, או שיהודים נכנסו על פי נומרוס קלאוסוס. זה מה שמשוחזר כאן בארץ לגבי המזרחים. את זה הביאו האשכנזים ממזרח אירופה.

  7. מאיר עמור

    לזה קוראים ריאקציה אשכנזית. התגובה הזו (שלי) לקוחה ממקום אחר, אבל היא בהחלט מתאימה גם לשטרודלים לעוגות ולקשיים בהבנת הנקרא של כל מיני אנשים מכל מיני וינאים עם חוש הומור חסר טעם ועלוב. זוהי עוד דוגמה לההתקרנפות הישראלו-אשכנזית במירעה. בפעם המיליון – לקשי ההבנה הזקוקים לטיפול מיוחד – אשכנזים ומזרחים אינם קשורים בקשר הכרחי לארץ מוצא ההורים. אשכנזים ומזרחים קשורים לכלכלה הפוליטית של ארץ ישראל. אם הוריך או הורי הוריך לא קיבלו, ממש, אבל ממש לא קיבלו, שום יתרון חברתי (שום מאנ"ש בב"ח, אם לא גרת בקיבוץ שקיבל "אמצעי ייצור" או במושב שקיבל "מכסות ייצור לחלב, ביצים, ירקות ופרחים" אם לא קיבלת שום תוספת לקב"א בגלל שיש לך רק אחות אחת או שאתה גר או גרת בשיכון עובדים ברמת אביב או במקום אחר שבו עובדים של ההסתדרות גרו פעם באמצעות הלוואת ממקום העבודה לרכישת "הנחלה") על בסיס ארץ מוצאם, סביר להניח שאתה מזרחי, לא אשכנזי. אלה הכללים שלא אני קבעתי. את ציון הקב"א לא קבעו יהודי מרוקו עם הגירתם לישראל. את הקב"א קבעו "החברה האיכותיים" כמנגנון סלקציה למי ימות בגולני ובשיריון ויספרו עליו בדיחות ומי ימות בסיירת, או בשייטת או בטייסת ויכתבו עליו את "שיח לוחמים". מי שקבע "הטובים לטייס והטובות לטייסים" לא בא מקרב חיילי גולני שלחמו על "העיניים של המדינה", אלא דווקא מאלה שהיו חלק מבני "רשף המגביהים עוף". אם אתה לא מסוגל לצאת מהמעגל של התחת שלך ולראות את החיים של אנשים גם מחוץ למסגרת הפרטית שלך "שלי, שלי, אני אני עצמי ועוד פעם אני". אל תלין על אחרים. פשוט תלך לטיפול פסיכולוגי. או תצטרף לאירגון הקו-קלוקס קלן הישראלי שהולך ומתגבש בשכונות יוקרה כאלה ואחרות. אלה שלא הגיעו לישראל ויתור מרצונם או שלא מרצונם על מה שהם החליטו. וברוב המיקרים הם הגיעו להיות מה שהם רצו. לא דרשו מהם להאמין בנצח ישראל ולשלוח את ילדיהם למלחמה שהיא "צו השעה" ולא זיינו להם את השכל עם "אהבת העם והמדינה" בדרך לעבודה. ככל שאנחנו יודעים ההבחנה של מי הגיע לאן אין לה על מה לסמוך מבחינה מחקרית. היא פשוט עוד תרגיל אקרובטיקה אפולוגוטי של חשיבה אומללה המבוססת על גזל ועוול אנושי. מאיר עמור.

    1. שרלי

      אך הטענה המגוחכת החוזרת ונשנית היא שזה עניין של תרבות וזה קשור לארצות מהן באו המזרחים, שזו בהחלט המצאה של מדינת ישראל.

  8. אסתר עקנין

    הפסיביות האקטיבית של האזרח המקומי במדינת ישראל של היום הוא העבד הנרצע ביותר שיכול להתקיים, למעט העובדה כי מצבו זה הוא פחות ערך ביחס לעבד הנרצע ההלכתי, שכן מצבו הכלכלי איננו מובטח והוא רחוק מלהיות כזה עקב שפע החוקים הנוצרים כל העת. זה המצב כאשר האזרח הישראלי מאמין כי יש זהות בין החוק והצדק.
    אמנם מסוכן לעסוק בפוליטיקה אבל זה הרבה הרבה יותר מסוכן לחשוב שניתן שלא לעסוק בה. פוליטיקה היא דבר שאם אינך מתעסק עימו הוא איננו מתעסק עימך; רוב בני האדם הממאנים מלעסוק בפוליטיקה, ברעיונות או סתם לתפוס עמדה מוגדרת בנושאים שברומו של עולם, מהווים, למעשה, מאסה פעילה בשירות הרוע על אף סבילותה; מאסה סבילה זו, המורכבת מפעילותם הבלתי ישירה של המונים אשר מוסרים את האנרגיות שלהם לידי אלה ששולטים בהם, כמו אזרחי ישראל אשר מסכימים עם מה ששלטון ישראל מחליט לעשות באמצעות משאביהם, היא זו של עבדי מדינת ישראל.

  9. ג. אביבי

    אין ספק שמאבק למען חברה אזרחית משרת את רוב אוכלוסיית ישראל, גם את רוב האשכנזים. הפריבילגיות של מעטים, כגון הקיבוצניקים והמושבים האשכנזיים, שהולכת ומתממשת בכך שהם הופכים בין לילה לעשירי נדלן ע"ח כל אזרחי ישראל (ובעיקר הפלסטינים), לא שמורה לכל האשכנזים אלא לאחוז קטן מאוד מתוכם. הפיצול בין אשכנזים כציבור למזרחים משרת בטווח הקצר והבינוני את אליטות ההון והפריבילגיות, בעיקר כי הציבור האשכנזי ברובו חש מאוים מהמזרחים. הוא חש מאוים, בין השאר, כי יש לו כיום יותר פריבילגיות, הכנסה, הון ואפשרויות שגשוג מאשר למזרחים ואינו רוצה לאבד יתרון זה.
    מאבק למען חברה אזרחית מצריך שתוף פעולה בין כל הציבורים בישראל: המזרחים, הפלסטינים והאשכנזים. אני לא רואה דרך לשיתוף פעולה אמיתי ושוויוני בין מזרחים לאשכנזים, בעיקר נוכח ההתגזענות האשכנזית המעלה הילוך בכל רגע נתון ב25 השנים האחרונות (בעיקר באמצעות התקשורת). לכן מבחינתי אין למזרחים (כולל האתיופים) תחליף למאבק מזרחי למען שוויון מלא בישראל. בעלי הברית האפשריים הם הפלסטינים, אני לא רואה בעלי ברית (במספרים גדולים) בקרב האשכנזים/סלאבים.
    קל מאוד לבקר את אמנון לוי ולהיראות כך יותר פטריוט מזרחי או רדיקאלי ממנו. אבל אמנון לוי הוא הראשון מזה שנים רבות שקורא בכלי התקשורת הממוסדים להעדפה מתקנת עד לשוויון מלא למזרחים. כמעט כל אנשי השיח המזרחי שהתבטאו עד כה, נמנעו מלדבר על שוויון מלא ובוודאי לא על העדפה מתקנת למזרחים. רובם העדיפו להישמע כמי שצדק למזרחים (ושלא נזכיר שוויון מלא) הוא אגבי עבורם (מלבד אולי בתחום התרבות) ובעצם זכויות הנשים, הפלסטינים, הלהט"בים, החרדים האשכנזים ושאר מקופחים (ואכן גם הם מקופחים) הוא בראש מעיניהם – רק שלא יתפסו אותם עם ה"שד העדתי" בידיים.
    למזרחי מוכשר שרוצה להתקדם בתקשורת הישראלית הרבה יותר קל ללכת בדרכו של בן דרור ימיני וללקק ללא לאות לאליטה הציונית הכל-לבנה של ישראל. אמנון לוי רחוק ממנו כמזרח ממערב. אדרבה, עד כה הסדרה של לוי הוציאה מן החורים שלהם כל מיני עיתונאים גזעניים צבועים שחשפו כעת את התפישה הגזענית פתולוגיות שלהם (כגון: צ'לו רוזנברג המאשים את המזרחים במצבם, וגזען אחר שמספר לנו שהפערים כאן הם בשל הבדלי יכולת על רקע אתני – בניגוד לפינלנד).
    הציבור המזרחי זקוק לשוויון מלא בישראל בכל תחומי החיים. לכן אלה מבין אנשי השיח המזרחי שממהרים לבקר ואפילו לקטול את אמנון לוי ("איפה היית עד עכשיו?", "מתי ראית את שדרות?" וכו'), רק מחזקים את כוחות האופל האנטי מזרחיים ובממסדים הקיימים ובמקביל מרפים את ידי הציבור המזרחי.

    1. יניב

      נכון, הסדרה של לוי סובלת מהליקויים הרגילים של הניסיון להעלות את הנושא האשכנזים-מזרחים בכלי-תקשורת מיינסטרימי ומשלמת את ה'מסים' הכרוכים בכך (לרבות השימוש בכינוי המרתיח "השד") – וזאת בנוסף למגבלות והבעיות של ערוץ שידור מסחרי שפונה לרייטינג.

      למרות כל זאת, יש לסדרה ערך וכוח ואין לבטל או למזער את ההשפעה הפוטנציאלית שלה בניסיונות למצוא מדוע היא לא רדיקלית מספיק (דוגמה נוספת מסוג הדיונים האלה – המאמר של אילוז על הנושא לפני כשנה).
      כבר עתה חוללה הסדרה השפעה לא מעטה בהעלאת הלגיטימציה לדיון בנושא בשיח הציבורי. החל ממאמרי דעות ב'הארץ' ובאתרים אחרים ('הארץ' ראוי לציון מיוחד בגלל שהוא הדוגמה המובהקת לאתר שיח אשכנזי משתיק בד'כ), עבור ברשתות החברתיות וכלה בשולחן-שישי (להרחבה המאמר המצוין של תמר שגיא ב'הארץ' אתמול). זה בניגוד למצב הנפוץ שבו כל איזכור של הנושא בערוצי המיינסטרים היה חייב להיות בדרכים עקיפות, של הומור או פולקלור, או מלווה בהתנצלות מראש. נכון, לא מדובר רק באמנון לוי, זה נושא שבאופן איטי אבל עקבי מקבל בשנים האחרונות יותר ויותר הכרה, ועדיין רק במות ממוסדות מסוגן של הארץ לפני כשנה וערוץ 2 עכשיו כעת יכולות לחולל שינוי מהותי ולהביא לדיון רציני, ואולי – הלוואי – אפילו בעל השלכות פוליטיות ומעשיות.

      אנשים שעוסקים בנושא שנים כמו אנשי-אקדמיה, פעילים ואקטיביסטים, צריכים להתגבר על הנטיה המובנת להתרגז על ההתעוררות המאוחרת, על התרדמת לאורך השנים, על רידוד הדיון, ועל חוסר-הרדיקליות שלו. יש לנצל את ההזדמנות שבמסגרתה אפשר לנסות להשמיע את הדעות הרדיקליות יותר גם בערוצים החסומים לרוב של התקשורת הממוסדת ולא לחפש את הפגמים – להרחיב את השיח מבפנים ולא לבקר אותו מבחוץ. במקום לדבר על כך שהדיון על נישואי תערובת מסיט את הדיון מהבעיות הדמוגרפיות והכלכליות-פוליטיות, יש להראות כיצד הדברים קשורים זה בזה (זו אמנם רק סברת-כרס, אבל התחושה שלי היא שניתן למצוא הרבה יותר זוגות מעורבים באריאל, למשל, מאשר ברמת אביב ורעננה מצד אחד, ובאור יהודה או אופקים מצד שני).

      לעניין הביקורת על השיח הפסיכולוגיסטי, זה כמובן נכון במידה רבה – צרותיהם של המשתכנזים והדיון עליהם במונחי הכאב האישי ובמאזני רווח והפסד אינדיבידואליים הם דיון יאפי במהותו ובתכליתו. אבל יש לתת מקום גם לזה. אחד המחירים של המהפכה הציונית והדיכוי הכלכלי-פוליטי שהיה כרוך בה היה גם דיכוי ומחיקה תרבותיים. וכפי שציינו מבקרים שונים גם אשכנזים סבלו מכך אבל פחות, ואצל רובם לפחות העסקה הייתה משתלמת ומיידית יותר (ויתור תרבותי לעומת רווח כלכלי-מעמדי). יתרה מכך, האשכנזים מעולם לא יכלו לנהל את הדיון הזה על התמערבותם הכפויה, בגלל מעמדם העדיף וההבנה שכל דיון כזה יגרור מייד השוואה עם מזרחים ופתיחה של החזית הכלכלית-מעמדית שתסכן את יתרונם. דווקא מתוך הדיון המזרחי בהשתכנזות עשוי להיפתח דיון רחב יותר במחירים ששילמו כל קבוצות האוכלוסיה בעקבות פועלה ההיסטורי של הציונות, לרבות דיון פתוח בחוסר השוויון האתנו-מעמדי שהיא הנחילה וממשיכה להנציח.

    2. דרור BDS

      "הסדרה של לוי הוציאה מן החורים שלהם כל מיני עיתונאים גזעניים צבועים".

      ד"ר צ'לו רוזנברג – היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.
      שגיא ברמק – לומד בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית.
      בניגוד לכל מיני עיתונאים ושופטים גזעניים וצבועים שהזדעזעו עד עמקי נשמתם מתת התרבות שעבר זמנה מן העולם, ממוסיקה שלא ברא השטן, מעיסה מזרחית וולגרית, האויבים המסוכנים ביותר בקרב אותה אליטה גזענית הם אלו המשמיעים קולות המוכרים לנו מהלקסיקון של דיסקין: "המזרחים הם איום אסטרטגי על ישראל".
      היסטוריון1: "אמנון לוי מקדם שנאה, או אג'נדה פוליטית". (כותרת). "או…או…או שיש לו אג'נדה פוליטית-תקשורתית שבאמצעותה הוא מבקש לחדש ימים כקדם… שקרים לא מעטים מופיעים בסיפורי הבדים של לוי… לא משום שמישהו הכשיל אותם [את המזרחים] בכוונה אלא משום שהם לא רצו ולא רוצים ללמוד".
      היסטוריון2: "המזרחים כבר ניצחו". (כותרת). "אימצו את שיח הזהויות כנשק חברתי־פוליטי… כל "מנגנוני ייצור הידע" – החל באקדמיה וכלה באמצעי התקשורת – מכירים, מבטאים, ומנכיחים את העוולות ההיסטוריות, המכוונות והלא מכוונות, מעשי ידי הממסד ה"אשכנזי" בימי קום המדינה".

      "אם יניחו על כף אחת את כל האידיאלים שבעולם ועל הכף השנייה את ביטחון ישראל – אבחר בשנייה" – בן גוריון.
      בן גוריון ימ"ש שר"י לא המציא את שכתוב ההיסטוריה. גם משה ליסק, שלמה אבינרי, משה גרנות, צבי צמרת ושאר חלאות שאין להם מקום לא בעולם הזה ולא בעולם הבא לא המציאו זאת.
      האננאיירבה (Ahnenerbe) היה מכון מחקר איכותי שהקים הימלר עם קבוצת עמיתים קטנה ב-1935. משמעות המילה הגרמנית המוזרה למדי אננאיירבה היא "מורשת אבות". משימתו הרשמית של האננאיירבה היתה כפולה; ראשית היה על המכון לגלות ראיות למעשיהם והישגיהם של האבות הקדמונים הגרמנים עד לתקופת האבן במידת האפשר, "תוך שימוש בשיטות של מדע מדויק". שנית, היה עליו להציג את העדויות הללו לציבור הגרמני באמצעות כתבות ומאמרים בעיתונים וכתבי עת, ספרים, תערוכות במוזיאונים וכנסים מדעיים.
      […]
      ההנהגה הנאצית יצאה מגדרה כדי לייצר מראית עין ציבורית של רציונליות, הגינות, ומהוגנות בורגנית. היטלר והשרים הבכירים בממשלתו השתוקקו להערצה והערכה מהקהילה הבינלאומית, ולפיכך התאמצו להציג את רעיונותיהם הפוליטיים, בעיקר בנושא הגזע, באור המחמיא ביותר. טובי האקדמאים והמדענים של גרמניה, שזכו לכבוד מבית ומחוץ, גויסו לטובת משימה קשה: לגרום לכך שהרעיונות הנאציים יסברו את אוזנם של אחרים. בקרב האינטלקטואלים המגויסים הללו בלטו במיוחד ההיסטוריונים.
      מתוך הקדמה ל"גזע הפורענות: המדענים של הימלר" – מאת: התר פרינגל (תרגום דפנה ברעם)
      The Master Plan: Himmler's Scholars and the Holocaust – Heather Pringle
      http://www.text.org.il/index.php?book=07041011

      עשרה דברים שלא ברא השטן בין הנהר לים, ואלו הן: הפרוייקט הציוני, המדינה הציונית, המשטר הציוני, הצבא הציוני, פושעי המלחמה הציוניים, ראשי השב"כ הציוני, ויש אומרים הפרלמנט הציוני, בית המשפט הציוני, והמשטרה-ציוני. אף המזיקין, וקבורתם של הארכיונים, וההיסטוריונים של בן גוריון, ולימודי תואר שני בלימודי ביטחון (אונ' ת"א) ויש אומרים תואר שני בלימודי טרור ובטחון (בינתחומי הרצליה), וקל לראות כי צבת בצבת עשויה.

      תרבות העיסה הציונית- אשכנזית הוולגרית, או נכון יותר תת התרבות הזו, עבר זמנה מן העולם, אם היה לה מקום אי פעם. לעומתם, ההיסטוריונים של בן גוריון ימ"ש מסוכנים לכלל התושבים בין הנהר לים לא פחות מדיסקין. בניגוד לניצחון המוחץ על עיתונאי חצר עלובים דוגמת לונדון ואריאנה מלמד, במאבק עם ההיסטוריונים של בן גוריון המזרחים עוד לא ניצחו. תנאי הכרחי לניצחון האמת והצדק על הפורעים הציונים-אשכנזים הוא תוכניתו של אמנון לוי, כפי שטוען ג.אביבי. תנאי הכרחי נוסף הוא ביקורת על תכניתו של לוי, כפי שעשה מאיר עמור.

      1. ג. אביבי

        גם לי יש הסגות על מה שהוקרן עד כה. למשל הוא מציג את ה'אנטי' של המזרחים (לגבי נישואין עם אשכנזיות) ובכך מטשטש את הבעיה האמיתית – הדחיה של המזרחים ע"י הציבור האשכנזי. עד כה ב3 הפרקים הראשונים הוא לא טרח לשים מיקרופון בקרב הגורמים המשפיעים ישירות על האפליה נגד המזרחים. ברור גם שכל מה שהוצג עד כה לא חידש לי, אבל האמירות האלה מול כל הציבור היא סוג של פריצת כבלים פסיכולוגיים למזרחים.
        אפשר להוסיף לרשימת כלבלבי השמירה של האוליגרכיה הלבנה גם את אביעד פוהוריליס. הלז מסביר לנו בשפה מכובסת שההבדלים בהישגים ובאחוזים לטובת האשכנזים הם גנטיים (בשפתו "אי הומוגניות" אתנית. הומוגניות אתנית/גזעית לדידו קיימת בסקנדינביה הכול-בלונדית). גם התועמלנים הניאו-נאצים באירופה משתמשים בשפה חמקנית כזאת כדי לא להסכן משפטית, אבל האוזניים הערלות בצד הגזעני קולטות את המסר – שם כמו כאן.
        הקישור בין המזרחים לפלסטינים (=המזרחים האולטימטיביים בישראל) בדברי דיסקין הוא נכון. חבל שרוב המזרחים לא הפנימו את זה. גם הקישור של הדוקטור לביטחון לאומי ולדיכוי פלסטינים (הצ'לו שמפיק דיסוננס גזעני) לגזענות אנטי מזרחית היא לעניין.

  10. מ

    סוף סוף מישהו נוגע בגרעין ומפריד מוץ מבר:
    "מזרחים ואשכנזים הם תוצרים של הכלכלה הפוליטית הישראלית והציונית"
    "מזרחים נוצרו מיהודים אשר הגיעו ממרוקו, מתוניס, מתימן, מעיראק, מסוריה ועוד. גם אשכנזים נוצרו. שניהם – מזרחים ואשכנזים – נוצרו בישראל."

    בעיני, מדובר בהנחת יסוד של כל דיון תקף בנושא

  11. מ

    אני קורא שוב ושוב את המאמר החשוב הזה, שהוא ברובו בהיר, מבהיר וחד.
    דווקא בניסוח של טיעונים מורכבים, יש חשיבות עצומה בחדות, בבהירות ובפשטות שבה הם מוצגים. עייפתי מטקסטים מעורפלים ליודעי ח"ן בנוסח יהודה שנהב שרבים מהם מתפרסמים כאן, שמחייבים מהקורא שני קורסי מבוא בסוציולוגיה, שבסופם, אם הצלחת להגיע לסוף, יש לך מושג מעורפל למדי, מה רצה הכותב לומר, ומהתגובות אתה מבין שרוב הקוראים לא הבינו אותו בכלל, עד שהוא נדרש להתייצב שם, כדי להבהיר ולהסביר.
    בבהירות שלו, המאמר הזה חושף את הבלבול של כל מי שנוטלים חלק בשיח החברתי בישראל. כמעט כולנו, כל הישראלים, ובלא יוצאים מן הכלל כמעט, ניתקים באיזשהו שלב מהמסילה בעוצמה ומסתחררים למחוזות פסיכולוגיסטיים,תרבותיים ולחוויה האישית.
    דרושה בהירות. דרוש שינוי בשפה. ללא הסכמה על מושגי היסוד, ובראשם הבנה ברורה של המושגים "אשכנזים" ו"מזרחים". כל עוד היא נותרת מעורפלת (למרות שלכאורה אין ברור ממנה), לא יכול להיות דיון תקף.
    ישבתי וסיכמתי לי את המאמר הזה בכתב, כי אני זקוק לפחות לטיוטה ראשונית של מדריך מסודר, של עלון למשתמש, שבאמצעותו אפרק את טיעוני האפיקורוס, ולכל הפחות במוחי.

  12. יגאל

    הצירוף של גאווה עדתית תרבותית עם שמאל חברתי ושמאל מדיני (על הדרך) הוא מוזר ונדיר.
    עם דעות כמו שלך קל להתווכך:
    רוצה קומוניזם? לך לרוסיה
    רוצה תקצוב לתזמורת תופי פח (אהובה עוזרי מתרגשת מהם)? לך לתימן
    רוצה רחוב על שם גקי מקייטן? בתנאי שמראש כל דיירי העיר אוהבים לישון עם "ערבי קריוקי" עד 2 בלילה.

    הציונות הקימה מדינה עם הפנים למערב. כל השגינו במדע כלכלה טכנולוגיה ותרבות הם תוצאה של ההחלטה הזו. לתרבות המערבית שורשים של 500 שנה של שגשוג כלכלי ותרבותי. מי זה השוברט הערבי או שייקספיר העירקי?

    רוב המזרחים מבינים זאת. הם קפיטליסטים קיצוניים וימניים מובהקים. הם אפילו לא ממש רוצים מדינה עם תרבות ערבית. הם אוהבים אותה אבל ברור להם שהיא נחותה. הם מוחלים על גאוותם דרך הדת ודרך השנאה.

    בניגוד לדיעותיך עם השנאה אי אפשר להתווכך.
    השנאה לאשכנזים שעוברת מדור לדור.
    אין כלום בסדרה של אמנון לוי יותר מזה.

  13. יגאל

    יש גזענות אנטי מזרחית בישראל.
    אבל הדיון כאן סובב סביב כמה האשכנזים רעים ומרושעים (מגדיל לעשות דרור בד"ס), ומביא מעט מאוד עובדות, זולת הקיבוצים העשירים (כמה כבר כאלה יש?), בנים חוזרים, וקב"א.

    קשה להתרשם שבעצם הגזענות אינה המטרה, המטרה היא ביטול המדינה הציונית. הגזענות הופכת לכלי תיאורי המשגתי המצדיק השקפה זו, ומעלה אפשרות יחידה של ביטול ה"אשכנזיות".
    דוגמא לכך היא תיאור הזהות לכאורה בין "אשכנזיות" ל"ציונות" – ביטול האחת יביא לביטול האחרת.

    בשורה התחתונה, מהי בעצם המטרה? ביטול הגזענות או ביטול האשכנזיות?
    ברור שדרור בד"ס חותר לביטול הציונות כרשע מוחלט, שני רק לנאציזם (או אולי אף מעליו?).
    האם במדינה נטולת "אשכנזיות" אין מקום "לאשכנזים"?
    מהו, אם כן, הפיתרון לבעיית ה"אשכנזים"?

    1. דרור BDS

      אין כאן דיון על גזענות. במאמר לא הוזכרה המילה הזו ולו פעם אחת. זאת ועוד, ישנה אמירה: "לא אפרק את טיעוניו [של בן דרור ימיני]". כמו כן, אין כאן דיון על כמה האשכנזים רעים ומרושעים. זו קביעה אישית שלי מכך שרבים/ות לא רוצים/ות לראות נכוחה את המצב החברתי בישראל, והיא מבוססת על ההגדרות שלי מהו רשע ומרושע. הדיון גם לא עוסק בהגדרותיי למושג רשע ומרושע. כפי שהיטיב לתאר רועי חסן, כל זה לא רלוונטי.

      הדיון מתבסס על הנחת יסוד: ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית – כישלונם הנוכחי של מזרחים נובע ממציאות חברתית מכשילה, מנשלת ומנצלת.
      ההיסטוריה הישראלית היא היסטוריה של החלטות פוליטיות וחברתיות שבאמצעותה נבנתה פריבילגיה אשכנזית בישראל, שפירושה הענקת יתרון כלכלי, פוליטי, חברתי ותרבותי לסוג מסוים של התנהגויות ולמקבץ של מאפיינים חברתיים.
      אם הנך מסכים עם הנחה זו, הדיון מזמין אותך לדון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות. אם אינך מסכים, הדיון מזמין אותך לדון על הבנת/אי הבנת מציאות של דיכוי ונישול וניצול ושיסוי חברתיים.
      המאמר הזה לא אמור לספק לך עובדות. העובדות נמצאות ברחבי הרשת וקל מאד למצוא אותן. בשביל למצוא צריך לחפש. לדידו של עמור, מי שמנתק את המושגים אשכנזים ומזרחים מבעיות הדמוקרטיה של הדמוגרפיה הישראלית העכשווית, בעיקר עם צמצומה המספרי של העלית האשכנזית השלטת, מאבד מרכיב מרכזי של המתח החברתי בישראל. אני מכנה אותם רעים ומרושעים, וכאן ראוי להבדיל בן רעים לבין מרושעים. לדידי, רעים הם אלו אשר אינם טורחים לבדוק את העובדות (לונדון, מלמד ושאר עיתונאי חצר). מרושעים הם אלו היודעים את העובדות, ובכל זאת מפיצים שקרים (כן, שקרים!). הוצאתי את המוץ מהתבן, מהקש והגבבה, ציטטתי את השאור שבעיסה הציונית-אשכנזית הוולגרית. אלו הם השקרים. כל השאר – כך רועי חסן – לא רלוונטי. תפקידם של הקש והגבבה הוא להסיח את הדעת מהעיקר. המרושעים יודעים זאת, גם רועי חסן יודע זאת.

      אם שוכנעת, בעזרת המאמר והדיון, תוכל למצוא את האמצעי להשגת המטרה: תיאור של מאבק צודק (ע"פ כל קנה מידה מוסרי), מאבק שהוא חלק אינטגרלי ממאבק למען זכויות אזרח וזכויות אנוש בישראל, מאבק לתיקונה האזרחי של החברה הישראלית. גם המטרהמאד ברורה ע"פ המאמר: צדק אחד לכולם. האם המאבק שתואר בקווים כלליים דורש ביטול המדינה הציונית או ביטול האשכנזיות כפי שעמור הגדיר אותה? לדעתי כן, ובתנאי שביטול הציונות-אשכנזיות מוגדר היטב.

      ביטול הציונות-אשכנזיות לדידי הוא ביטול הפריוילגיות שמוקנות לציונים-אשכנזים ע"פ חוק, חוקי המשטר הציוני. חנין זועבי יידעה אותכם כי בל"ד לא דורשת צדק מהמשטר, בל"ד דורשת משטר צודק. ע"פ מיטב הבנתי, גם עמור סבור שמצדדי המשטר הנוכחי לא יוותרו מרצונם על הפריוילגיות שלהם. ("אין שום סיכוי שמדיניות רווחה אוניברסלית תתקבל על ידי מדינת ישראל. פירושה של מדינת רווחה עם מדיניות אוניברסלית הינו העברות הון מאלה שיש להם לידי אלה שאין להם באמצעות מנגנוני השקעה של המדינה. ישראל כמדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית לא תכיל מדיניות רווחה אוניברסלית לכל אזרחיה").
      איך הוא יודע? הוא למד היסטוריה.

      מהו הפיתרון לבעיית ה"אשכנזים"? דיון בנושא זה ראה כאן
      http://haemori.wordpress.com/2012/06/02/feldmanresponse/
      על פתרונות נוספים, ברירות מחדל במקרה ולא יימצא פתרון אחר, ראה דבריו של אחמדינג'ד.

  14. מאיר עמור

    ליגאל תחכמוני ולחכמולוגים אחרים: (חכמולוגים הינם בני אדם המתחכמים ומשמיעים טענות ואמירות הנשמעות מסובכות על מנת להתעלם ולהכחיש קיומם של עיוותים בהסדרים הראשוניים (האלמנטריים) בחיים הציבוריים של בני אדם, וגם בישראל.
    ובכן,
    במקום לנסח דברים באופן שלילי ולהצביע על האבסורד שבעצם התוכנית "לבטל" משהו (כמו הגמוניה אשכנזית או גזענות אשכנזית) נציע כאן משהו חיובי. אפילו ניתן לקרוא להצעות שלנו צנועות. מבטיחך כי לא תהיה אף מילה על אשכנזים ובלי אף מילה על פריבילגיה. הכל במושגים לגמרי ליברלים ו"שווים לכל נפש".

    ראשית, קביעתו של גבול למדינת ישראל.
    שנית, קביעתה של חוקה למדינת ישראל.
    שלישית, קביעת שלטון החוק בישראל, דהיינו העיקרון המרכזי שבו כולם שווים מול ובפני החוק. אין אנשים מעליו מעליו. אין יחידים או ציבורים מתחתיו. אין פרשנות או אנשים מצדדיו ואין כאלה העוקפים אותו. על כולם נאכף החוק. זה פירושו האמיתי של שלטון החוק.
    רביעית, קביעה ברורה ופשוטה מיהו אזרח/ית בישראל. מהן זכויותיו/ה במדינה. מהן חובותיו של האזרח, ומהן זכויותיה של המדינה ובעיקר מהן חובותיה של המדינה על פי החוקה (למשל אבל לא רק: חינוך ("בפריפריה"), בריאות (בפריפריה של מזרחים וערבים), רווחה (לכול האזרחים/ת), שירותים חברתיים וכיוצ"ב).
    חמישית, רפורמה אגררית שבמסגרתה יושבו אדמות הריבון לאזרחיו של הריבון ואשר ישרתו את האזרחים באופן מלא שווה וחוקי.
    חמש נקודות פשוטות ו"ליברליות" להפליא. שאף אחת מהן אינה קיימת או מתקיימת במדינת ישראל של הדינא הזה. ובכן הצעות ישירות, בלי התפלפלות על "הגמוניה אשכנזית" ובלי הסתבכויות על "פריבילגיה" וטענות בקשר ל"גזענות". גישה חיובית? אמרנו? רק שאלה אחת קטנה ותמימה: מי יהיו המתנגדים הראשיים למשל לרפורמה אגררית? האם אלה שב"בעלותם" אחריותם המינהלית אדמות של "המועצה האיזורית"? או אלה המשוועים לירידה במחירי הדיור הציבורי או כאלה אזרחים שמעולם לא נבנתה עיר בעבורם? מדוע להתפלפל כאשר הדברים הראשוניים (האלמנטרים ביותר) כמו גבול וחוקה ושליטה אקסקלוסיבית באדמות רחוקות כמרחק השמים מהארץ; וזאת על מנת שלא להסתבך ולומר דברים מתוחכמים כמו צדק בסיסי ושיויון פורמלי ומרחקם מהמציאות בה חיים במדינת "לה-לה-לנד" או בסטייטל הישראלו-אשכנזי.

    1. יגאל

      גם שיטה – להגיב על ביקורת בזלזול.
      אבל נו שוין, אנחנו פה לא…

      שוויון – יש לכאורה. מוגדר היטב, אזרחי.
      ברור שהשוויון הלכה למעשה לא ממומש. אך גם אם ימומש במלואו עד קוצו של יוד, אין קשר לגזענות ולהגמוניה האשכנזית. הלוא מזרחים ואשכנזים שווים בפני החוק. מדוע אם כן ישנה אפליה ולא רק בפריפריה? ועוד לא דיברנו על השוויון עם האזרחיחם הערבים.
      האם אתה שואף לשוויון בין אלו שאינם אזרחים? (קרי, זכות השיבה?)
      גבולות בהחלט חשוב.
      חוקה חשוב, אם כי גם כאן, דה-פקטו ישנה חוקה (חוקי יסוד).
      לגבי הרפרומה האגררית – אין לי ידע. לא ברור לי מה פירושה לאורך זמן.

      גזענות יש לעקור, לאורך זמן, כל הזמן. אפשר לתקן, אפשר לשפר, אפשר להשתחרר מהגזענות הזו.
      לא צריך להיות שום הבדל בהזדמנויות ובזכויות. גם גזענות אנטי ערבית יש לעקור, בדיוק באותו אופן. אזרחים הם אזרחים. נקודה.

      אבל דרור בד"ס מדבר על משהו אחר לחלוטין. הוא למעשה מנתק עצמו מההגמוניה האשכנזית כקבוצה ששולטת על מדינה באופן אבסולוטי תוך יצירת תנאים מועדפים עליה, ולמעשה, במקום לחלק את השליטה בצורה הוגנת, מנסה לבטל את הקבוצה.
      בל"ד מדברת על מדינה ערבית (=שלטון צודק), לכל היותר עם ציבור יהודי בתוכה. אינה מכירה בלאומיות היהודית (וגם אתה לא מכיר, כנראה, לדידך זוהי מזימה ציונית).
      ולי זה ברור שזהו חול בעיניים – אין מדינה ערבית עם קיום יהודי משמעותי. לא יהיה דבר כזה. אולי זוהי כוונתם הטהורה של בל"ד (מאוד מסופקני), אבל אין לה קיום. היא לא תהווה צדק היסטורי.
      היא שיטה מעט אחרת לאותה מטרה של אחמדאינג'ד.

      הפלסטינים הלאומיים (וכנראה יתר המוסלמים) רואים פיתרון צודק אחד, חזרה למאה ה-19, רק פלסטינים (מוסלמים בעיקר) בין הים לנהר. לכל היותר כמה נטורי קרטא לקישוט.
      זה כנראה מסווג אותי עם ה"מרושעים". אני אצטרך לחיות עם זה, כנראה… רק מקווה במדינה ללא הגמוניה אשכנזית, אלא הגמוניה שוויונית, ליברלית, סובלנית, דמוקרטית, ישראלית.

  15. אזיאת

    ההצעות של עמור מאד ראויות, מהראשונה ועד החמישית (חוקה, גבול וכו'). הלוואי! איפה אנחנו ואיפה זה ?

    אבל חוששני שזה לא מה שימגר את הגזענות בישראל וסביר שגם לא את חוסר השוויון. בארה"ב יש חוקה, יש גבולות ולמעשה כל חמשת הנקודות שציין עמור מיושמות שם מזמן, לפחות על הנייר. האם האמריקאים (הלבנים) לא גזענים ? האם זה מגן על השחורים בארה"ב ? לצערי לא! למעשה מצבם עגום פי כמה ממצב המזרחיים בישראל.

    חוששני שכדי למגר את הגזענות בחברה הישראלית צריך להחליף 60% מהאוכלוסיה.

    תחיקה תעזור, אבל הפתרון האמיתי (שגם הוא לא וודאי) הוא חינוך. חינוך אינטנסיבי!

  16. מאיר עמור

    היסטוריונים אמריקאים קוראים למלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865) המהפכה השניה של ארצות הברית. רבים טוענים כי המהפכה הזו עוקרה ולא מומשה עם סוף מלחמת האזרחים. לאחר שהדרום הובס, נרתעה החברה האמריקאית מהמשימות שהמלחמה הציבה בפניהם. לא רק שיויון לעבדים המשוחררים, אלא גם ייצוג פוליטי במוסדות השליטה המוניציפלי, המדינתי והפדרלי, לא רפורמה אגררית ולא חינוך שווה. בקיצור היתה זו מהפכה שנכשלה. היה זה, כפי שאחד הסוציולוגיים המצויינים של העידן (דו בויז) כתב, "כשלון מרהיב". אזיאת עם כל הרצון הטוב לעשות השוואת היסטוריות כאלה מרשימות, הייתי ממתן קצת את הלהט של התחזית הברורה שלך. בוא נגיד – אל תקל ראש באף אחד מהחסרים הרבים. תאר לך מה יקרה בישראל אם יחליטו על גבול למדינה. שלא יקל הדבר בעיניך. תאר לך מה יקרה אם מישהו ממש יציע לעשות רפורמה אגררית בישראל. נניח לבנות שתי ערים "פתוחות" לערבים אזרחי ישראל בחוק, עם הקצאת משאבים שווה. תאר לך מה יקרה למועצה האיזורית "תמר" אם המשאבים שהיא מקבלת לקופתה יועברו למשאביהם של הערים ערד ודימונה. את תקל ראש בכאלה דברים. על סיבות פחות משמעותיות יצאו למלחמות וגם למהפיכות.

    1. אזיאת

      רעיונות טובים מאד(ברצינות)! אבל בפרפרזה על מה שאתה אומר, על פחות ממה שאתה מציע כבר רצחו כאן ראש ממשלה…

      ישנה נטייה לעשות דמוניזציה לשלטון (ממשלה, פוליטיקאים), אבל הללו הם בבואה של הציבור הישראלי. אני חושב שהפוליטיקאים ועוזריהם עושים פחות מניפולציות לציבור ממה שנהוג לחשוב. הציבור הישראלי מורכב ממסה משמעותית שהיא גזענית וקסנופובית ומעוניינת לשמר את הסדר הקיים. מה שאתה רואה זה מה שהם רוצים שיהיה (למרות שרבים מהם מתלוננים ויוצאים למחאות עממיות "א-פוליטיות" וכד'). כשאומרים "המדינה דפקה אותי" זה רק חלק מהתמונה. החלק השני, הפחות נעים הוא, הציבור בארץ בח(במודע לגמרי!) בשלטון שדפק אותי. בגלל זה אני כ"כ פסימי, ובגלל זה אני מאמין בעיקר בשינוי תודעתי (ופחות בקביעת עובדות בשטח).

      נ.ב. מה שכן, לפחות הדיון כאן מתחיל לעסוק גם בדרכי פתרון (מעבר למחאה). למרות שאני פסימי, זה חשוב מאד.

  17. דליה

    לא ברור , איפה כולם התחבאו עד עכשיו, מה חיכיתם שאמנון לוי יעשה את התוכנית ? ואם הוא לא היה עושה זאת ? משהו היה בכלל מעז לקום ולהתקומם ? מדובר פה בקשר השתיקה הכי ארוך והכי מסוכן ומטומטם שהיה מאז השלטון הנאצי בגרמניה. מה זה אומר על המזרחים שהם עד כדיי כך מוחלשים שלא ניתן להם אפילו אפשרות להשמיע את קולם ? זה ממש קשירת קשר ממסדית ושיטתית , ומתוחכמת ביותר ששייכים לאירגוניי הביון הכי מתוחכמים בעולם.

  18. שרלי

    המאבק מתקיים מאז שנות החמישים, כל מה שאמנון לוי אומר בתוכנית הוא שיחזור של דיונים כאן ובקדמה, בעיתון אחר, ובהרבה מאוד מאמרים והרבה מאוד הפגנות.

    התקשורת האשכנזית לא מדווחת על התופעה הזאת, כי היא גזענית. ואם היא מדווחת על הפגנה של מחוסרי דיור אז זה בתחום הקוריוז.

    אבל יש הרבה אנשים גדולים והרבה נשים גדולות שמנהלות את המאבק הזה יומיום מזה עשורים רבים!

    תקראי את המאבק המזרחי מאת סמי שלום שטרית, הוא כבר קיים עוד לפני קום המדינה.

  19. david

    ניצולי מחנה גאדו בלוב קיבלו פיצוי חד פעמי מגרמניה בשנת 1953
    לאחר מכן במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה סיכם בן גוריון עם שלטונות גרמניה לקבל את הפיצויים ושממשלת ישראל תעביר את השילומים לניצולים ואכן כך היה אבל מה ניצולי השואה האשכנזים החלו לקבל מיד ולעומת זאת ניצולי מחנה גאדו בלוב החלו לקבל רק בשנת 1995
    יוצא מכך שמכל ניצול מחנה גאדו נשללו מיליוני שקלים של פיצויים בחישוב

    משוקלל לזמננו
    האם זהו שתו לי אכלו לי הציני שנוהגים לפטור עצמם אלו שטוענים שלא הייתה ולא קיימת אפלייה גם היום
    האם ניצולי השואה האשכנזים שקיבלו פיצויים לא ביססו את חייהם טוב יותר מאשר ניצולי גאדו במשך 40 שנות שילומים
    האם לא היה להם קל יותר להשקיע בחינוך ילדיהם

    אחד הטיעונים של בן גוריון היה שכספי השילומים סייעו בבניית הארץ
    אך כמובן זאת רק על חשבון ניצולי שואה המזרחיים מגאדו שבלוב שהיו אמורים להישלח לאוושוויץ
    וכעת המדינה עם נקיפות מצפון מרחיבה את מעגל מקבלי הפיצויים גם לאלו שלא היו במחנות סגורים בלבד